נוחתים בטשקנט

יצאנו מהארץ ב-19.5 בטיסה של אייר אוזבקיסטן. לפני הנחיתה, מלאנו כל אחד שני טפסים שבהם יש להצהיר על כמות הכסף שמביאים וכן על מצלמות, טלפונים סלולאריים וכ"ו ועלותם. עברנו ביקורת דרכונים ומכס, נתנו את הטפסים שמילאנו וקיבלנו אותם חתומים. יש לשמור את הטופס עד ליציאה מאוזבקיסטן. ביציאה מהשדה חיכה לנו נציג מהמלון, שבא לאסוף אותנו. עלות הלינה - 50$ ללילה, כולל ארוחת בוקר טובה. פרטי המלון Hotel Rovshan:

אחרי שפרטנו כסף במלון (הבנו שבשוק השחור היינו מקבלים יותר) הלכנו לטייל. הגענו לרחוב בשם: Rustaveli, שם פנינו ימינה והלכנו ברחוב Lokhuti עד למלון גרנד מיר. כאן פנינו ימינה לרחוב Mirabad והלכנו בו עד הבזאר המקורה. זהו שוק יפה ויש בו בעיקר אוכל, פירות וירקות. חזרנו למלון והלכנו לסוכן הנסיעות במקום, כדי להסדיר לאשתי כניסה שנייה לאוזבקיסטן. הסוכן נותן את הבקשה לשגרירות אוזבקיסטן בבישקק ואנחנו נקבל את הוויזה שם תמורת תשלום. הסוכן קנה לנו כרטיסים לרכבת לסמרקנד ליום שבת בעלות 30$ במקומות שמורים. בדקנו עם הסוכן את העלות של טיול לצ'ימגאן עם רכב ונהג והתשובה הייתה 100$. לאורך רחוב Mirabad על המדרכות פזורות מסעדות ועושים בהן הרבה על האש. אכלנו באחת המסעדות ארוחה לא יקרה ולאחר מכן הלכנו למסעדה איטלקית לשתות קפה ועוגה, המסעדה הזאת היא מעט יקרה, אבל האוכל בה טעים ומגוון.

  • שם המסעדה: La Migliore , Cucina Italiana
  • כתובת: 9a' Mirabad Str'Tashkent
  • טלפון: 256 28 52/53

יום ה'- 21/5/2009 - אכלנו ארוחת בוקר טובה ובשעה 10:00 יצאנו לסיור בעיר עם הרכב. הנקודה הראשונה הייתה כיכר פושקין. במקום יש רק פסל ולא שווה להשקיע מאמץ ולהגיע לכאן. לאחר מכן נסענו לקבר החייל האלמוני, בהחלט מקום יפה ומעניין. יש אגם מלאכותי במקום וכן מוזיאון, שווה ביקור. לאחר מכן נסענו לאתר רעידת האדמה שהתרחשה ב-1966. מכאן נסענו לעיר העתיקה המרשימה וביקרנו במדרסת קוקלדאש, במסגד ג'ומא ובמסגד חאסט אימום. המשכנו מהעיר העתיקה לאולם הקונצרטים ולאחר מכן לפרלמנט והגנים היפים מסביב. המשכנו למגדל השעון, למוזיאון ולאולם התיאטרון.

לתחילת הכתבה

אתר הסקי צ'ימגאן ורכבת לסמרקנד

יום ו'- 22/5/2009 - בבוקר יצאנו לכיוון צ'ימגאן. עברנו את העיר צ'רוואק (Charvak) עיר אפורה עם הרבה עשן מהתעשיות במקום. לאחר מכן המשכנו עד העיר גזאלקנט (Gazalkent)  עברנו אותה והמשכנו עד לשלט צ'ימגאן. כאן פנינו ימינה, עזבנו את הכביש הרחב ועלינו על כביש צר ומשובש לעיתים, המתאים לשתי מכוניות. המרחק מכאן עד אתר הסקי הוא כ-22 ק"מ והגענו אליו מטשקנט כעבור שעתיים ועשר דקות. קנינו כרטיס לרכבל (כ-3000 סום לאדם, שהם שני דולר). זהו רכבל ישיבה ללא כיסוי ואת התיקים צריך לשים מקדימה. העלייה נמשכת כעשר דקות. הגענו למעלה וצילמנו נוף יפה. לא היה קר במיוחד.

 ירדנו ונסענו לכפר צ'ימגאן בדרך אחרת ולאחר כ-25 דקות הגענו לאגם יפה, עם חוף מתויר ובו מלונות. נסענו על הכביש לאורך האגם עד שהגענו למסעדה שממנה נשקף נוף יפה. במקום עושים ברבקיו, יושבים על כריות ורואים גם את הסכר. לאחר מכן חזרנו לטשקנט. עלות הטיול - 90$. דיברתי בטלפון עם נינה יצחקוב מסמרקנד, וידאתי שהזמנת הלינה אצלה בתוקף וכן ביקשתי שתארגן מונית שתאסוף אותנו מתחנת הרכבת אליה.

שבת - 23/5/2009 - בבוקר חדר האוכל היה עדיין סגור ולכן הכינו לנו Lunch Box וגם Registration Form אשר בו ציינו את הימים שהיינו במלון. נאמר לנו שבכל פעם שאנחנו עוזבים מלון, עלינו לבקש טופס כזה, מאחר וביציאה מהארץ מבקשים לראות את הטפסים. עלינו על הרכבת לסמרקנד בשעה 07:35 והגענו כעבור שלוש שעות ו- 45 דקות. בתחנה חיכה לנו נהג שלקח אותנו לבית של נינה, נכנסנו פנימה וקיבלנו חדר גדול ומרווח. במקום היו כבר מספר ישראלים אשר ישבו לארוחת צהריים של שבת ואנחנו הצטרפנו אליהם.

 אחר הצהרים יצאנו העירה מהבית של נינה, פנינו שמאלה, הגענו לרחוב ופנינו בו ימינה, הלכנו בו עד שהגענו לרמזור ולבנק. כאן פנינו ימינה, עברנו אינטרנט קפה, כאשר במקביל לנו פארק ירוק, המשכנו ללכת עוד כ-100 מטר, פנינו שמאלה ועלינו על דרך שעוברת בתוך הפארק. הלכנו בה עד הסוף והגענו לשדרה בשם Universiteti. כאן פנינו ימינה והלכנו עד כיכר, בה נמצא הפסל של האמיר טימור, שמשמאלו האוניברסיטה ללימוד שפות וממולו התיאטרון. מכאן עלינו על רחוב רג'יסטאן כאשר עברנו ליד מאוזוליאום רוחובוד. המשכנו ברחוב רג'יסטאן עד למדרסות ולאחר מכן חזרנו לביתה של נינה. עלות הלינה היא 15$ לאדם, כולל ארוחת בוקר, פנסיון מלא עולה 25$ לאדם וארוחת הערב טעימה. נינה כתבה לי באוזבקית עבור נהג הטקסי את המקומות שאנחנו רוצים לראות והזמינה לנו מלון בבוכרה.

  • הכתובת של נינה: Ulitza Firdavsi 33
  • טלפון: 998-66-2331145 בחיוג מישראל. 3662-2331145 בחיוג מטשקנט
  • מייל: nina-baruh@mail,ru 
  • סקייפ: ninabaruh

יום א' - 24/5/2009 - אחרי ארוחת בוקר מלאה יצאנו לכיוון תחנת מיניבוס שרות מספר 81, שמגיע לתחנת הרכבת (400 סום לאדם). בתחנת הרכבת הראינו את הדרכונים וקנינו שני כרטיסים לבוכרה (עלות כרטיס - 7$). בתחנת הרכבת נמצאות מוניות שרות לכול המקומות בעיר. עלינו על טרנזיט מספר 80 אשר מגיע ל-שאחר-אי-זינדה, המקום בהחלט יפה (כרטיס - 3000 סום). לפני הכניסה, כ-200 מטרים מצד ימין, יש שירותים. מכאן הלכנו ברגל עד למסגד ביבי חאנים, לא נכנסנו והמשכנו לבזאר. כאן עלינו על מיניבוס שירות מספר 5 (5 סום לאדם) והוא הוריד אותנו ליד הבית של נינה.

יום ב' - 25/6/2009 - הנהג הגיע בשעה 09:00 ונסענו לשאחריסאבז על כביש לא רע, אך משובש לעיתים. הכול ירוק משני הצדדים והשטח מישורי עד שמתחילים לטפס ומגיעים לחלק העליון של הכביש, שממנו תצפית על האזור כולו. במקום יש שוק קטן ותבלינים וכן מין אנדרטה. צילמנו את העמק וההרים המושלגים, התחלנו לרדת והמשכנו עד לעיר. משך הנסיעה - כשעתיים. עצרנו ליד ארמון טימור, שממנו נשארו רק קירות בגובה של 40 מטרים ופסל של טימור. המקום היה מלא בתלמידים עם תלבושת שציינו את יום הלימודים האחרון שלהם. מכאן המשכנו עם הרכב לאזור של מסגדים כמו מסגד קוק גומבאז ומערכת חאזראטי אימאם. לאחר מכן חזרנו לסמרקנד. עלות הרכב והנהג - 45$. אכלנו אצל נינה ארוחת ערב, שכללה בשר, צלעות, קבב, ממולאים וסלטים.

לתחילת הכתבה

העיר העתיקה והעיר החדשה של בוכרה

יום ג'- 26/5/2009 - גילינו שאין כיום קו רכבת בין סמרקנד לבוכרה והקו מגיע עד עיר בשם קאגאן. בשעה 10:30 נסענו לתחנת הרכבת. היינו בקרון עם מקומות ישיבה מסומנים ופגשנו זוג צרפתים שהתברר לנו שהם טסים לבישקק בטיסה שלנו. בתחנת הרכבת חיכה לנו הנהג, שנינה סידרה עבורנו, וגם הצרפתים עלו. הגענו למקום שנינה הזמינה אבל הלכנו לראות גם את המלון שהצרפתים הזמינו והוא בהחלט יותר התאים לנו. החדר יותר גדול והעלות 25$ עם ארוחת בוקר. שם המלון הוא נסאר-א-דין ובתו של הבעלים דוברת אנגלית. לאחר שהתארגנו בחדר, יצאנו להסתובב מעט בעיר העתיקה. קניתי מפה של בוכרה העתיקה (2000 סום) ואכלנו ארוחת ערב באחת המסעדות בכיכר ליאבי-חאוז.

יום ד'- 27/5/2009 - תאמנו עם הצרפתים את הנסיעה לחיווה וסגרנו עם בעל המלון מחיר של 25$ לאדם לרכב מסוג נקסיה עם מזגן. לאחר מכן יצאנו ברגל לפי המסלול שמופיע בספר. הלכנו לראות את הילדים בבחינות הסיום בבית הספר היהודי הסמוך למלון, לאחר מכן לסדנת השטיחים ומשם למרכז היהודי של עבודות התנדבות להוראה וספורט. משם המשכנו לבית הכנסת השני, ליאבי חאוז ולעיר העתיקה. ביקרנו במינארט קאלון, מדרסה מיר-אי-עראב, מדרסת אולוגבק המבצר (הארק), מסגד בולו-חאוז וכיכר הרג'יסטאן, מדרסת מודארי חאן ומדרסת עבדאללה חאן. כל מי שמתארח במלון צריך למלא Registration Form, מאחר והמלון משלם לממשלה עבור כול אורח. מאד חם כאן, אולם בחורף יש כאן שלג וטמפרטורה של מעלות 20 מעלות מתחת לאפס.

יום ה'- 28/5/2009 - יום זה הוקדש בחלקו הראשון לטיול בעיר החדשה. יצאנו עם יורידה, בתו של בעל המלון, ונסענו במונית לעיר החדשה, אשר אינה שונה מכול עיר אחרת - בניינים גבוהים, שווקים, חנויות ועוד. לאחר מכן צעדנו למלון במשך כ-25 דקות. פגשנו במלון שני אנגלים, שמטיילים על אופנועים לתקופה של שנה וחצי, אחד מהם גמלאי של הצי הבריטי והשני היה אחד מנהגי המלכה במשך 14 שנה. הם הוציאו שני דרכונים באמצעות בקשה מיוחדת, כך שיכולים לשחק עם הויזות וכן עם ארצות בעיתיות.

יום ו'- 29/5/2009 - החלטנו להישאר יום נוסף בבוכרה והקדשנו אותו למנוחה וסידורים.

לתחילת הכתבה

ממשיכים לחיווה

שבת - 30/5/2009 - עלינו על כביש A-380 החוצה את מדבר קיזילקום לכיוון נוקוס. בשעה וחצי הראשונות עדיין שלט הירוק, אבל לאחר מכן, משני הצדדים הייתה ערבה יחסית יבשה עם צמחיה נמוכה ולא ירוקה. מדי פעם נסענו לאורך דיונות של חול שמכסות חלקים מהכביש. הכביש בעיקרון הוא טוב, אבל מדי פעם יש קטעים משובשים. בשטח עצמו ראינו נוודים עם עיזים ואוהלים כמו פעם ומאגרי מים. מזג האוויר בהחלט חם, אך היו מקומות שירד בהם גשם. מדי פעם יש נקודות ביקורת של המשטרה אבל הן נועדו בעיקר למקומיים וכמו כן יש מכמונות לבדיקת מהירות.

 אחרי כחמש שעות ורבע הגענו לאורגנץ' ומשם עוד כ- 35 דקות נסיעה עד חיווה. שילמנו לנהג 50$ ונכנסנו למלון Islambek בעלות של 30$, כולל ארוחת בוקר. קבלנו חדר יחסית בסדר - שתי מיטות, מזגן, מקרר וטלביזית לווין. אחרי שהתארגנו ונחנו יצאנו העירה. הלכנו לכיוון רחוב Pahlavon Mahmud, ראינו מבחוץ את מינראט קאלטה מינור ועוד אתרים. נכנסנו ל - Tourist Information, קבלנו הסבר וחומר וחזרנו למלון, שם ראינו כיצד אופים לחם.

כתובת המלון: 60 Toshpulatov Street 741400 Khiva.

יום א'- 31/5/2009 - בחיווה העתיקה הזמן עמד מלכת. אתמול ראינו כיצד נשים מוציאות מים בדליים מתוך מאגר תת קרקעי לתוך מיכלים. אחרי ארוחת בוקר יצאנו העירה. היה נעים בחוץ ולא חם. פגשנו זוג צ'כי, שעובד בשגרירות הצ'כית והם הציעו לנו להצטרף אליהם למקום שנקרא Desert Oasis. הם קבעו כבר עם נהג מונית במחיר של 10,000 סום לשעה (כ-6.5$). בהתחלה נסענו לאגם ולאחר מכן לנווה מדבר. הנהג לא כל כך ידע את הדרך ומדי פעם שאל אנשים. נסענו על דרך עפר כ-12 ק"מ עד שהגענו. משך הנסיעה - כ- 40-45 דקות. בכניסה יש שלט, אוהלים ומספר מקומיים. המקום לא משהו מיוחד אבל מרענן.

 חזרנו העירה והלכנו לאכול במסעדה מחוץ לעיר העתיקה. אכלנו לחם, סלט, שני ממולאים, תה ושישליק עוף בעלות 7000 סום, מאד זול. כדאי לציין שהמסעדות מחוץ לחומות הרבה יותר זולות. נפגשנו שוב עם הצ'כים, נכנסנו למלון Khiva (לשעבר לוליטה) ושתינו קפה עם חלב על המרפסת - 2000 סום. לאחר מכן נכנסנו לנגריה שעושים בה דברים נהדרים מעץ, מעמדים לספרים, קלמרים, מקלות סבא ועוד. הצ'כים הזמינו את אשתי אליהם כאשר תחזור מבישקק, דבר זה לא התממש מאחר והיא לא יכלה לצאת משדה התעופה כי לא הצלחנו לארגן לה וויזה טרנזיט.

לתחילת הכתבה

טיסה לבישקק

יום ב' - 1/6/2009 - קמנו מוקדם ואחרי ארוחת בוקר יצאנו עם הצרפתים במונית לשדה התעופה באורגנץ' (10$ לכולנו). הגענו כעבור 35 דקות. עלינו למטוס שבו 90 מקומות ועצרנו לנחיתת ביניים בבוכרה. המתנו 40 דקות ולאחר 40 דקות נוספות הגענו לטשקנט. ירדנו מהמטוס לאוטובוס שלקח אותנו לטרמינל הפנים ארצי. התברר שהטרמינל הבין לאומי נמצא במרחק של כ-250 מטרים, אותם הלכנו ברגל. ניסיתי לבדוק אם אני יכול לעשות לאשתי ויזה טרנזיט, אך התברר שאי אפשר לעשות את זה בשדה התעופה. לסיכום: לדעתי, אוזבקיסטן היא לא ארץ של נופים, אלא ארץ של היסטוריה, ערים ויהודים וכן לכאלה, כמוני, אשר למדו בילדותם בארץ על טשקנט, עיר הלחם, בוכרה, סמרקנד ודרך המשי.

אחרי שנחתנו בבישקק הלכנו להסדיר את הוויזה בדלפק שלפני ביקורת דרכונים. מלאנו טפסים, שילמנו 70$ וקבלנו אשרה לחודש, התהליך יחסית מהיר וקל. לקחנו את הכבודה ובחוץ חיכה לנו הבן של בעלת הגסטהאוס. העלות להסעה 20 סום כפי שסוכם מראש. הגסטהאוס נמצא יחסית במקום מרכזי, התנאים בו סבירים והעלות 50$, כולל ארוחת הבוקר. יש מזגן, טלביזיה, מקרר ומים חמים.

  • כתובת: Radison Gust House, Abdumomunova 259
  • טלפון: +996312323181, +996312935025
  • אתר: www.radisonhouse.com

יום ג' - 2/6/2009- בבוקר לקחנו מונית לשגרירות אוזבקיסטן כדי לעשות לאשתי אשרת טרנזיט. כדי להתקבל בשגרירות צריך מראש לקבוע תור ולשם כך צריך מתורגמן כי הם לא מדברים אנגלית. יש שומר שלא מבין ונותן להיכנס רק לפי רשימות מראש. למזלנו, היו שם זוג סטודנטים, בחור מאוזבקיסטן ובחורה מתורקמניסטן, שעמדו בתור וידעו לדבר אנגלית. הם הסבירו לשומר את הבעיה שלנו ואמרו שאנחנו צריכים רק ויזה טרנזיט. הוא הסכים שנכנס איתם והם יסבירו לפקידת השגרירות מה אנחנו רוצים. הם הסבירו לבחורה שבפנים מה הבעיה שלנו כדי לא להחמיץ את הטיסה לארץ ונתנו לה את הדרכון וכרטיס הטיסה לארץ. היא נתנה לנו טופס בקשה ואמרה שעלינו להיות ב-4 יוני בשגרירות ולהגיש את הבקשה.

 יצאנו מהשגרירות והתחלנו ללכת ברגל. חצינו את Kievskaya Str והגענו לרחוב Chui, שם פנינו שמאלה והלכנו לכיוון הסופר מרקט. בדרך עברנו רחבה עם מזרקות ופסל ונכנסנו לסוכנות נסיעות. קניתי כרטיס טיסה לאוש (Osh) ב- 49$. באותו שלב היינו משוכנעים שאת הוויזה נקבל ב- 4 יוני. חזרנו למלון והזמנתי טיול למחר לבורנה (Burna) ואלה ארצ'ה (Ala-Archa). הנהג שהתקשרנו אליו לפי אחד הטיפים ביקש 118$ ליום שלם, בסוף סיכמנו על 50$. בינתיים התחיל לרדת גשם חזק עם ברד, אכלנו בחדר את המצרכים שקנינו סופר, נחנו מעט והלכנו לקפה אינטרנט הנמצא ברחוב Manas. מהגסטהאוס פנינו ימינה, הגענו לרחוב Manas, פנינו שמאלה, הלכנו עד שחצינו את רחוב Chui וכעבור כ-80 מטרים מצד שמאל נמצא האינטרנט קפה.

לתחילת הכתבה

טיול יום לבורנה ואלה ארצ'ה ובעיה עם הויזה

יום ד' - 3/6/2009 - יצאנו ב-07:35 לכיוון בורנה. בדרך עוברים בהרבה ישובים, דבר שמאט את הנסיעה. הגענו עד העיר טוקומק (Tokomak), פנינו ימינה והגענו כעבור עשר דקות לבורנה. נכנסנו למגדל שהוא למעשה מינארט וההריסות במקום הם למעשה שרידים של עיר בשם Balasagun, אשר הייתה גדולה בסוף המאה ה-10. צילמנו ולאחר מכן חזרנו באותה דרך לבישקק והמשכנו במשך שעה לכיוון אלה ארצ'ה. בכניסה שילמנו 180 סום לכל אחד. הדרך מתחילה לטפס עוד כ-12 ק"מ עד מלון אלה ארצ'ה. מכאן הרכב לא יכול להמשיך. ירדנו וצעדנו על שביל סלול לאורך הנהר ולאחר כחצי שעה הגענו למקום בו השביל נגמר ויש רחבה עם שולחנות למנוחה ואוכל. צילמנו את ההרים המושלגים והשטח הירוק, חזרנו לרכב ואכלנו בשטח, עם הנהג. מול המלון יש אוהל (יאראט), שאפשר לאכול בו כמו במסעדה. היה שם שולחן ערוך לעשרה אנשים, מאד יפה. אחרי הצהרים חזרנו למלון בבישקק ושילמנו לנהג 50$.

יום ה' - 4/6/2009 - כשקמנו בבוקר השמש צחקה ולא היה ענן בשמיים, ניגוד גמור לסערה והגשם שהיו שלשום. אחד האורחים במלון סיפר, שאתמול באוש בזאר שוטרים ביקשו מתייר את הדרכון, רצו לבדוק את כספו ולבסוף גנבו ממנו את הכסף. המסקנה - לא לתת לשוטרים לבדוק כסף ולבקש ללכת לשגרירות או לעירייה.

 היום אנחנו מנסים לעשות ויזה לאשתי. הגענו במונית לשגרירות האוזבקית בסביבות השעה 09:45. השומר בכניסה לשגרירות הקריא את השמות, נכנסנו ואז התחילו הבעיות. הביאו מתורגמן, שאמר לנו שהם יכולים לשלוח את הפרטים שלנו מחר, יום שישי, אבל מכיוון שבסוף השבוע לא עובדים, לא תהיה תשובה ב- 8 יוני, כפי שביקשנו. התחננו ואמרנו שנפסיד את הטיסה לארץ. שום דבר לא עזר וקראו לשומר שיוציא אותנו. האוזבקים מאד לא גמישים וקשוחים. חשוב מאוד להסדיר בארץ את הוויזה ולהתאים אותה לטיסות, כדי לא להיתקל שוב בבירוקרטיה האוזבקית. גבר אמריקני שהכרתי במלון, קיבל את הוויזה לאוזבקיסטן לשבוע נוסף, לאחר שחיכה כבר שלושה שבועות ובזבז חודש בבישקק.

אחרי הצהרים הלכנו לטייל לכיוון אוש בזאר (Osh Bazar). בדרך עצרנו בחנות ספרים וקנינו את מפת קירגיסטן באנגלית (150 סום). בחנויות אשר במעבר התת קרקעי אפשר לקנות מפה ברוסית ב-30 סום. הגענו לבזאר, שהיה ממש מאכזב וחזרנו למלון ברגל. לבקשתי, בנה של בעלת המלון התקשר לנציג ב- Osh Community based Tourism (ה-CBT), אשר מסייעת בארגון טיולים והזמנת לינות. הוא הזמין לי מקום לינה בעלות של 750 סום (ב- 7.5$), כולל ארוחת בוקר. הנציג שלהם מסייע גם במידע לגבי מעבר הגבול לסין. הוא דובר אנגלית ולבקשתי, יבוא לאסוף אותי משדה התעופה תמורת תשלום. ארוחת ערב אכלנו במסעדה הטורקית אשר בקומה השנייה של הסופר. האוכל טעים ויחסית לא יקר. משרד CBT באוש:

  • כתובת: 280 Kurmanjan Datka Str.at Alay hotel 'not main entrance but on left entrance.2nd floor' room 19
  • טלפון: +996-3222 20276
  • פלאפון: +996 -555077621
  • מייל: [email protected]
  • מייל: [email protected] 
  • אתר: www.sunrise-osh.com (רק באנגלית ורוסית)

לתחילת הכתבה

נסיעה לאגם איסיק קול

יום ו' - 5/9/2009 - בשעה 08:30, אחרי ארוחת בוקר, יצאנו מבישקק ולאחר שעה ורבע הגענו לטוקמוק. כעבור שלוש שעות וחצי נוספות הגענו לעיר בליקצ'י (Balykchy) ולאחר ארבע וחצי שעות נוספות לעיר צ'ולפון אטה (Cholpon-Ata). הדרך עצמה עוברת במישור או עמק רחב ידיים, הכבישים טובים ובשלב מסוים מתחילים לטפס בדרך מעט מתפתלת. הכול ירוק ונהר זורם בצד הכביש, מרחוק רואים את ההרים המושלגים, כשלושת רבעי שעה שעה לפני שמגיעים לעיר בליקצ'י הצמחייה משתנה וההרים נטולי עצים כמעט, למרות שהנהר זורם למטה. בסך הכל הנוף די יפה.

 בצ'ולפון אטה נכנסנו למוזיאון הפתוח הנקרא Open Air Petroglyph Site (המחיר: 50 סום). האחראית במקום עברה איתנו בשביל לא כל כך ברור, אשר לאורכו סלעים שעליהם ציורים עתיקים של עיזים, צבאים,גמלים, חץ וקשת ודמויות גברים. אמנם יש מספר חיצים אדומים המראים את כיוון התנועה, אבל זה בהחלט לא מספיק. ליד מספר ציורים יש גם כתוביות המסבירות את הציור. לדעתי, שווה ביקור.

הגענו למלון Hotel Apai והיינו האורחים היחידים בו. החדרים גדולים ומותאמים בעיקר למשפחות. שילמנו 22$ ללילה, כולל ארוחת בוקר. בעונה, כמובן, המחירים הרבה יותר גבוהים. הלכנו לטייל על שפת אגם איסיק קול (Lake Issyk-Kul), החוף מאד נחמד, עם חול ומים נעימים. בסך הכל היה לנו יום יפה אבל הראות לא כל כך טובה.

  • כתובת המלון: Cholpon-Ata 7 Kubatova st. Issyk-Kul
  • טלפון: [03943]43590-ru
  • טלפון: [0312]663785 ru
  • נייד: [0543]920551 ru
  • מייל: [email protected]

יום שבת - 6/6/2009 - היום מתחיל כאן יותר מוקדם, כפי שנראה מגובה של 1600 מטרים. הבוקר התקלחנו במקלחת הכי טובה שהייתה לנו עד עכשיו. אכלנו בוקר שהכינה Chigul, בעלת המקום, והאוכל היה טעים. יצאנו לדרך ולאחר כשעה ועשר דקות הגענו לבליקצ'י. כאן עוזבים את האגם ומתחילים לרדת. בדרך ראינו כדורי גבינה, שהכינו המקומיים הקירגיזיים, אשר גרים באוהלים ושיש להם צאן, בקר וסוסים. הגענו למלון בבישקק לאחר כארבע שעות. פגשנו במלון סינית מהונג קונג, שסיפרה לנו שקיבלה את הוויזה לאוזבקיסטן באותו יום, מאחר שהכינה חודשיים מראש Invitation שעלה לה 40$ דרך סוכן נסיעות.

לתחילת הכתבה

הקרקס הסיני בבישקק וטיסה לאוֹש

יום א' - 7/6/2009 - קנינו כרטיסים לקרקס הסיני שמתחיל בשעה 18:00 (500 סום) וב- 17:30 נסענו למקום ההופעה, מבנה עגול עם מושבים. המקום היה כמעט ריק והתיישבנו במקומות קרוב לבמה. הקרקס היה טוב ולאחר שהוא הסתיים הלכנו לאכול במסעדה הטורקית. בינתיים התחיל לרדת גשם ונרטבנו בדרך למלון.

יום ב' 8/6/2009 - מהמלון לקחו אותנו לשדה התעופה, שם גילינו שהטיסה שלנו בוטלה, כך שטסנו בטיסה האחרונה של 17:00. נפרדתי מאשתי ועליתי על המטוס, שהיה דו מנועי עם כ-50 מקומות ישיבה. הטיסה ארכה שעה ובדרך עברנו על הרים מושלגים. בשדה חיכה לי נהג, שלקח אותי לגסטהאוס, שהוזמן עבורי. החלטתי שהמקום לא מתאים לי מאחר והוא מרוחק מהמרכז. ראינו עוד גטסהאוס במרכז, בעלות של 1200 סום, כולל ארוחת בוקר (כ-28$), אבל הוא היה גדול מדי בשבילי. לבסוף נכנסתי לחדר במלון Alay עם שירותים ומקלחת קרה בחדר ומקלחת חמה משותפת, בעלות של 500 סום. המלון נמצא במרכז ומולו מספר מסעדות. שילמתי לנהג, שהיה איתי בזמן החיפושים אחר מלון, 500 סום.

יום ג' - 9/6/2009 - נכנסתי לאחת המסעדות מול המלון ובמטבח הסברתי להם כיצד להכין סלט ירקות ואיך אני רוצה את החביתה. בנוסף, הזמנתי חצי לחם מקומי ותה. היה טעים והעלות - 150 סום. התקשיתי למצוא שותפים לנסיעה לסין ולנסוע לבד זה יקר - 190$. לאחר ארוחת הבוקר טיפסתי על הר סולימן (Solomon's Hill - מחיר: שלושה סום). עליתי מהצד הקרוב למלון בשביל מדרגות, שבצידו מעקה. העלייה ארכה כעשרים דקות. למעלה יש מוזיאון ומערה והרבה מטיילים קירגיזיים. צילמתי והתחלתי לרדת מהשביל השני אשר מרחיק אותי מאזור המלון. זו היתה ירידה קלה ומתונה על שביל נוח. גם כאן משך ההליכה היה כעשרים דקות. לאחר הירידה צעדתי למלון כ-25 דקות. מהמלון הלכתי לאוש בזאר, הנמצא כחמש דקות הליכה ממנו. הבזאר הוא גדול ויש בו הכול.

 הסתבר שבשלב זה אין פרטנרים לשכירת רכב לסין ולכן הלכתי על אפשרות של נסיעה באוטובוס Sleeper בעלות של 70$ ועוד 100 סום. משך הנסיעה - 24 שעות. נציג ה-CBT, שסייע לי בעבר, הצמיד לי את אחד הצעירים שעובד איתו ולקחנו מונית לתחנת האוטובוסים ליעדים רחוקים. פגשנו שם את נהג האוטובוס, הראיתי לו את המקום שאני רוצה לישון בו והוא אמר לי להגיע למחרת, שעה לפני היציאה כדי לקנות כרטיס. חזרנו עם המונית למלון ושילמתי לנהג 200 סום, מאחר והוא המתין לנו. התקלחתי במקלחת הכללית במים חמים וטובים.

יום ד' - 10/6/2009 - הלכתי לטייל מעט בעיר, אשר בה מדרכות, עצים ופארקים. תוך כדי כך מצאתי משרד טלפון וטלגרף שאפשר לצלצל ממנו לארץ בעלות של 6 סום לדקה, לטלפון סלולארי המחיר יותר יקר. בדרך פגשתי את נציג ה-CBT ועוזריו מחלקים פרוספקטים ובשעה 15:00 עזבתי את החדר והשארתי את החפצים בלובי. לקחתי מונית לתחנת האוטובוסים, קניתי את הכרטיס והכנסתי את התרמיל למקום שלי באוטובוס. בינתיים התחיל לרדת גשם וזזנו כשהיה כבר חושך. האוטובוס היה מלא בסוחרים קירגיסטנים עם סחורה ופירות.

לתחילת הכתבה

המשך הכתבה יתפרסם בשבועות הקרובים.