בירת היוגה הבינלאומית, מקדשים מרהיבים ובהם טקסים מרתקים, שווקים ססגוניים, טבע מרהיב, אוויר הרים צלול ופלא עולם אחד. כל אלה מחכים לכם בצפון הודו, יחד עם טעמים מיוחדים וצבעים בוהקים. הנה כל מה שתצטרכו לדעת לתכנון הטיול בצפון הודו
בטיול של חודשיים בהודו אפשר להספיק לא מעט. להתרשם מהתרבות יוצאת הדופן שלה, מהמראות המיוחדים וללא ספק - מהאווירה הקוסמית שרק הודו יכולה להציע. תומר חזר מטיול כזה, טיול תרמילאים של חודשיים בהודו, והנה כתבתו.
``מה זה לעזאזל?`` לחש לי רותם כשהוא מצביע בגועל על שערה ארוכה שהיתה מוצמדת בסלוטייפ לאחד מלוחות הזכוכית שעל שולחנות התצוגה. המדריך קלט את תנועת היד של רותם וסיפר לנו בהתלהבות שעל השערה כתובה מנטרה שלמה. הוא שלף זכוכית מגדלת ונתן לנו להביט בשערה מקרוב.
``הגמל שאליו היתה מחוברת העגלה סבל מבעיות תזמון בהצתה והשמיע קולות נפיחה רמים מדי כמה דקות. בהתחשב בעובדה שהמרחק בין קצה התחת שלו לתחילת העגלה היה פחות מחצי מטר והיקפו של הענן הגיע לשיאו בדיוק נמרץ במרכז העגלה, ניתן לומר שהריח היה קשה מנשוא...``
חבל ראג`סטן שבמערב הודו הוא כנראה המדבר הססגוני ביותר בעולם. כתבתינו יוצאת למסע בערים פושקר, אודייפור ג`איסלמר, ג`ודפור וג`ייפור, שכל אחת מהן כנווה מדבר עשיר בהסטוריה, תרבות וארכיטקטורה מופלאה. הודו בשיא תפארתה.
בדרך לג`ייאיפור (Juipur) ביקור בפאטהפור-סיקרי. בג`אייפור - ביקור במוקדי התיירות של העיר המקדש הלבן, ארמון המהרג`ה, ארמון אמבר ועוד.
ג`איסלמר הנמצאת על גבולה המערבי של הודו. זהו האזור הרווי מתיחות בין הודו לפקיסטן ואני מרגיש ממש ``בבית`` עם הרבה צבא בדרכים, מובילי טנקים ומחנות צבא. לא רחוק מכאן התבצעו הניסויים הגרעיניים התת-קרקעיים של שתי המדינות ואנו ממהרים לדרכנו.
אודאיפור נבנתה במדבר סביב מקווי מים. היא בנויה כרוב ערי רג`אסטאן מסביב לארמון הממוקם בחלקה הגבוה של העיר והמשקיף על כל עבריה. פושקר פרושה מסביב לאגם הקדוש ומדרגות הגאטס משמשות את עולי הרגל הבאים לטבול במים הקדושים. הצטרפו אל פיני שממשיך מראג'סטן אל אגרה ולאחר ביקור שני בטאג' מאהל, שב לדלהי, לביקור בבית הכנסת היחיד שנותר בעיר.
ראג`סטן, מדינה מדברית בעלת הסטוריה מרשימה ומבנים ושרידי מבנים מרשימים לא פחות, אפשר לצאת בה לטיול פילים וגמלים, שבעיקר בג'איסלמר הם תיירותיים מדי.
`` עניין הטעם הוא בהחלט סוגיה שיש לתת עליה את הדעת כשאתה נענה להזמנה מקומית. למשל, כאשר נילי טעמה את תבשיל התירס ביוגורט, העוותה את פניה קלות בשל החריפות הרבה. תנועה לא רצונית זו הספיקה כדי לגרום לדכדוך רב של בני הבית...``
פסטיבל הגמלים של פושקר הוא האירוע המרכזי של העיר מדי שנה, ומגיעים אליו מאות אלפי מבקרים, אבל במתחם הגמלים שמחוץ לעיר קורה הדבר האמיתי. שם מצחצחים את שיניהם, גוזרים את שערם ומציירים ציורים שונים על גופם.
שמורת הטבע רהנטהמבור היא אחד המקומות הטובים בהודו לצפייה בחיות בר בכלל ובטיגריסים בפרט. אפשר לצאת שם לספארי מרתק, ולהמשיך לעריה היפות של ראג`סטן. מה שבטוח, הביקור יהיה צבעוני,
ראג`סטאן שבצפון מערב הודו ידועה בעריה המרתקות, ובעיקר בתושביה עם השפמים המדושנים והתרבות העשירה. הצטרפו למשפחת חן, הפעם בגרסה מורחבת, שמטיילת בדלהי, בטאג` מהאל, בג`איפור, בפושקר ועוד, ונותנת לכם עצות טובות לטיול שלכם.
עוד ערב חולף על שפת האגם. הפעם שקיעה של מעמד הר סיני - קרני השמש בוקעות מבעד לעננים שחורים, יוצרות הילה של זוהר שמימי, גבוה מעל לאגם הקטן הבוהק. היום ערב שבת, וכשאנו הולכות לתור אחר ארוחת הערב אנחנו נתקלות בשלט ``שבת שלום`` מעל פתח המסעדה שמעבר לפינה. בפנים מוכנה ארוחת מזנון ישראלית למהדרין, כולל חומוס, סלטים וחיקוי מעניין לחלה של שבת.
אנחנו ממשיכות פנימה לתוך העיר, ונכנסות ישר לרחוב הראשי של העיר שבתוך החומות. המבנים האדמדמים האחידים חולפים על פנינו, משאירים רושם מהמם של יופי ומורכבות, אינספור מרפסות מגולפות סוככות, בקומה שניה, על החנויות שמתחתן. מראה כזה, לכאורה אחיד וחוזר על עצמו אך בעת ובעונה אחת כל כך מעוטר ומגוון - שהעין לא יודעת לאן להסתכל קודם - לא ראיתי בשום מקום אחר בהודו.
הודו נותנת לאנשים יותר ממה שהם מצפים למצוא ולקבל בה, היא מלמדת סובלנות לזר ולשונה וכבוד לחיים בדלות, במחסור ובעוני, ומראה שאפשר לחיות חיים יפים בכל רמה, בכל מקום, ובכל התנאים. בכתבה שלפניכם חוויות מפושקר וסיור רגלי בדלהי.
אחרי ימי הלבד בואראנאסי וג`ייפור, פתאום חזרתי לימי רישיקש, והמפגש הזה עכשיו עם כולם, הוא כמו יום תועה שהגיע מעונה אחרת, דף תלוש מפרק אחר בלוח השנה, שבבת אחת החזיר אותי חזרה לאותם ימים, העלה והצית בי את כל הזיכרונות מאז, ההנאות הקטנות, והשמחה הגדולה...
ראג`אסטאן היא המדינה הכי ססגונית בהודו, והדבר בולט במיוחד על רקע המדבר הצהוב שנמצא בכל מקום...; אתה רואה את הססגוניות והצבעוניות האלה בכל מקום, בלבוש האנשים, בעיקר הנשים, בצבעי הבתים ובקישוטים שבהם, בפנים ובחוץ, ובבדים התלויים ברחוב ובכל מקום; לא במקרה רק בראג`אסטאן אתה מוצא ערים שצבועות בורוד, כחול, זהוב... אני מאוד אוהב את הצבעוניות הראג`אסטאנית הזאת, יש בזה משהו כל-כך חי, ושמח, כיפי כזה, וגם אופטימי, למרות תנאי החיים הלא-קלים במדבר, החום, היובש, וכל זה...
הטאג' מאהל הוא תחנה חשובה בקרב המבקרים בהודו. איציק גונן מגיע לפלא העולם ומתרגש. הוא מבקר גם במבצר העיר ואחרי שהתרשם מיפי המבנים הוא ממשיך בדרכו ונוסע אל מדינת ראג'סטן ומגיע אל בירתה, ג'ייפור.
הסיבה העיקרית לפופולאריות של פושקר היא שזה קודם כל מקום של כיף, של שלווה, מקום שבו ממש בא לך לא לעשות כלום, בלי שיהיו לך ייסורי מצפון, כי ממילא אין הרבה מה לעשות... יש פה כמובן גם הרבה מסעדות כיפיות, דהבות, מזנונים על הרחוב, וכל זה, יחד עם אין-ספור חנויות. כך אפשר לראות המוני מבקרים נודדים לאורך הבאזאר הלוך וחזור, נכנסים לחנויות, משווים מחירים, עומדים על המקח, ובסוף יוצאים עם שקיות עמוסות בכל מה שפושקאר וראג`אסטאן יכולות להציע.
לא מוצאת עכשיו את האור/ מחפשת אותו בנרות/ מסתובבת בכל רג`סטאן/ מנקודה לנקודה/ כמו מבצר מרוט וישן/ כמו רג`פוט על פיל לבן/ הולכת באפס מעשה/ הכל מעצמו ייעשה/ ונדמה שזה טוב/ ככה, כי צריך לאהוב/ ונדמה שזה קרוב/ משהו קטן וטוב ... (ע``פ משינה ולאו דצה).
קטע הדרך בין רנקפור לאודייפור משופע בנופים יפים. תחילה הדרך עוברת בשמורת טבע הררית, ירוקה מאד, ואחר כך מתחילים להופיע שדות מעובדים וכפרים קטנים.
בריכה רבועה, בנויה אבן, חוסה בצלו של עץ בניאן ענקי. שורשי העץ כבר מזמן הרימו ושברו את מרצפות האבן מסביב לבריכה, וכל התמונה היתה של עזובה מקסימה, כמו אותן בריכות מים ערביות שניתן היה פעם למצוא בלב הפרדסים (שגם הם כבר אינם).
ממש ביציאה ממתחם הארמון הפנימי יושבים כמה אמנים ועוסקים במלאכתם. אחד מהם, היוצר פסלים וכלים שונים מ- Papier Mache, מוציא מתחת ידיו כלים בצרופי צבעים ובעיטורים כל כך יפים ועשירי דמיון, שאנחנו קונות מיד את חצי תכולת החנות שלו. עד היום, פיל קטן בצבעי ירוק דהוי ואדום, עומד ליד המיטה שלי ומחזיר אותי להודו בכל פעם שאני מציצה לעברו.
יותר משתים עשרה שעות חלפו עלינו לפני שגלגלי המטוס נשקו לאספלט המחוספס של מסלול הנחיתה בדלהי. ריח חזק מכה בנחירנו עם היציאה מהמטוס - ריח של הודו. אוטובוס מקרטע מוביל אותנו אל הטרמינל יחד עם אוסף של תרמילאים, הודים ואנשי עסקים...
העומס כעת הוא כפול: אנחנו צריכים לבנות את המקום (תאורה, צביעה, ארונות, מטבח כשר ועוד) ובנוסף להתכונן לשני ימי החג, שעומדים לחול בצמידות לשבת. יש לנו עוד יומיים עד החג ורק אלוקים יודע איך נעשה את זה...
כמה שעות לפני חג-הסוכות מתקדרים השמיים וגשם עז חודר אל הסוכה. לזמן מה נראה שהכל אבוד, אך בדיוק בזמן הנכון - שעה וחצי קודם הסעודה מתפזרים העננים, מאפשרים לעובד שלנו לסדר מחצלות ושולחנות נמוכים ולמאתיים מטיילים לחגוג את ערב החג הראשון.
``אנחנו קוראים יחד `שמע ישראל` ואני רואה דמעות ממלאות את עיניו. כשהוא מוריד את התפילין, קולו רועד מהתרגשות. משהו כאן מוזר, אני חושב לעצמי, ואז מספר לי טום שהוא לא הניח תפילין מעולם...``
אם נסתכל על הצד הרוחני של הדברים, אין ספק שכיום יש התעניינות הולכת וגדלה בצד המיסטי של העולם, אצל יהודים בפרט ובעולם בכלל. זהו דבר שמהווה הכנה לייעוד האלוקי של ימות המשיח- ``לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה` בלבד``.
``ביום שני אני ולוי יוצאים אל הפסטיבל, בידינו תפילין ולצידנו ילדי משפחת גולדשטיין ישובים על עגלת עץ, מובלים בידי נער הודי. אנחנו מפלסים את דרכינו בתוך ההמון, הילדים שקטים (אולי קצת המומים), צופים בשלל המראות. מהר מאוד מתחילות הנגיעות: כל הודי/ת שעוברים לי
