מסלול בן שבוע-שבועיים בהימאצ'אל פראדש

למרות שלהרבה אנשים זה נשמע מופרך - למה לנסוע עד הודו? זה כל כך רחוק והטיסה כל כך יקרה, לי ולחברה שלי היה חופש קצוב מהעבודה ורצינו לטייל. כולם אמרו לנו: למה לנסוע להודו לשבועיים, אבל אין ספק שזה היה המעשה הטוב והנכון לעשות. כמובן שבכל מקום שהיינו אפשר לשהות שבועות וזה לא הטיול שכולם עושים, עם הגדרת מטרות משלנו היה אחלה. עוד דבר מוזר שעשינו היה לנסוע לצפון בחורף. אמנם היה מעט קר ולא בכל מקום יש חימום, אבל זה בערך כמו חורף בירושלים. לא משהו שאנחנו לא יכולים להתמודד איתי. הרווחנו סביבה אותנטית, בלי ישראליאדה. לא ראינו הרבה אנשים מערביים וזה איפשר להכיר את המקומות, האנשים ולחוות חוויה קצת אחרת. אמנם אי אפשר לעשות ממש טרקים כי זה לא העונה אז זה סגור, אבל הגסט-האוסים היו פתוחים וזולים. בסופו של דבר עם טיסה שטיפה יותר יקרה מטיסה לאירופה והוצאות שהייתי מוציאה ביום באירופה היה טיול חסכוני מאוד. הוצאנו בסביבות ה-150 דולר בשבועיים האלה, כולל אוכל לינה נסיעות ואפילו מתנות.

המסלול שעשינו היה: נחתנו בדלהי, לקחנו אוטובוס למנאלי, שהינו שם יום וחצי ונסענו לבונטהר משם לקחנו יש אוטובוס שנוסע לאורך עמק פרווטי, דילגנו על כל הכפרים, ישר עד מניקארן. היינו שם יומיים ואחר כך המשכנו (חצי באוטובוס, חצי ברגל) לכפר החמוד פולגה. גם שם היינו יומיים. משם חזרנו לעוד לילה במניקראן ומשם לשימלה שבמקרה גם היה ליל הסילווסטר - זאת הייתה טעות. חוץ מזה שזאת לא עיר משהו, אין עיר הודית באמת טובה, גם בסילווסטר היא היתה מ-פ-ו-צ-צ-ת בהודים שבאו לחגוג הכל היה יקר ולקח לנו שעות למצוא מקום פנוי. אחרי הטראומה לקחנו את עצמנו בערב שאחר כך ונסענו ישר לרישיקש, שם היינו עוד חמישה ימים. שם היה כבר פחות קר וגם היה כבר אפשר לראות אנשים מערביים קצת. זהו משם חזרה לדלהי והביתה.

הטיול תוכנן כך שעלינו בגובה בהדרגה. מדלהי ברכבת לצ'נדיגר ואז חברתי לנהג לכיוון שימלה-2205 מטר (יש לעשות פרמיט לעמקים קינור וספיטי), לסארהאן 1920 מטר בעמק קינור למקדש בהימקאלי ולארמון המהרג'ה, דרך עמק סנגלה עם פרוייקט ההידרואלקטרי הגדול ואזור שספג מפולת של קרחון בעבר שסחף הכל והשאיר שממה שניראית גם היום, לצ'יטקול-3450 מטר - כפר פסטוראלי שעדיין מים זורמים ברחובות ושדות מעובדים, לכפר קאלפה בתוך יער מחטני עתיק ובאזור מטעי תפוחים מתוקים.

משם טפסנו לאזור גבוה יותר שאיפשר נופים של הרים מושלגים והנוף הפך בהדרגה למדברי וצחיח לכפר נאקו- 3800מטר השוכן לשפתו של אגם קדוש-ללינה במחנה אוהלים מצויד היטב. הכפר עם סטופות ומקדשים עתיקים והבתים במספר מפלסים שלכל מפלס תפקיד. עברנו לעמק ספיטי "העמק שהאלים ודאי גרים בו וזהו אינו מקום לבני אדם" המוקף מכל צדדיו בהרי ההימליה וגם בעמק זה טחנות הידרואלקטריות שמשנות את הנוף. בחורף עמק זה מבודד לחלוטין בשל השלג הכבד החוסם את הדרכים לכפר גיו עם המומיה בחדר משלה ומשם לכפר טאבו-3050 מטר לראות את המתחם המקודש משנת 996 עם האולמות עם הציורים המיוחדים והפסלים. המשכנו למנזר דנקר-3890 מטר התלוי על מצוק מעל עמק ספיטי, נכנסנו לעמק פין המרתק במופעים גיאולוגיים יחודיים מרעידות אדמה שהיו באזור, אל מנזר קונגרי-3520 מטר- מנזר הר השלג בן ה-600 שנה ששופץ לקראת הדלאי למה בעזרת אומנים מומחים מבהוטן. 

המשכנו לכפר קאזה-3640 מטר-בירת עמק ספיטי והסתובבנו בסמטאות העיר העתיקה. מכאן יצאנו לסיור יום למנזר העתיק קי התלוי על מצוק-4116 מטר,לכפר קיבר-4204 מטר ול-3 כפרים הגבוהים ביותר בעולם 4500-4200 מטר ודי מבודדים: לאנגזה, קומיק והיקים. כדי להגיע למנאלי יצאנו מאד מוקדם לדרך ארוכה, דרך הכפר לוסאר-בדיקת פרמיטים ודרכונים-יוצאים מעמק ספיטי,למעבר ההרים קונזום לה-4551 מטר המתחיל את עמק לאהול-הנוף מתחלף בהדרגה לירוק יותר, מעבר ההרים רוטנג לה-3940 מטר - כאן מתחיל עמק קולו, שפירוש שמו-סוף העולם להתישבות, עמק הידוע בסריגיו ובשלים שלו, בקיץ מטיילים בנופים הירוקים והרטובים ובחורף עושים סקי אל העיר מנאלי-2050 מטר -נקודת המוצא לביקור בחבל לאדאק וממנה אפשר לצאת הפוך למסלולי. הנוף של ההרים המושלגים שצצו מדי פעם היה מדהים והכפרים הפסטוראליים והאנשים החמימים המחייכים והמלונות שהייתי ברמה בינונית ומעלה-הכל היה מקסים. 

אין צורך להגיע למנאלי כאשר נוסעים מלדאק לספיטי. הפאס האחרון בדרך למנאלי נקרא רוטאנג-לה (Rohtang-La), והוא במרחק של כשעה + נסיעה ממנאלי. בערך שעה לפניו (מכיוון לה) ישנו צומת במקום שנקרא גראמפו, שם נפגשות הדרכים מלדאק, ספיטי ומנאלי. על מנת לנסוע לקאזה (דרך קונזום פאס (Kunzum-La) צריך לפנות בגראמפו שמאלה ולא להמשיך ישר למעלה בכיוון רוטאנג. אם נוסעים באוטובוס יש לבדוק איזו משתי האפשרויות טובה יותר (אם בכלל קיימת) - להחליף אוטובוס כבר בקיילונג לכזה שנוסע עד קאזה, או לרדת מאוטובוס לה-מנאלי בגראמפו ומשם לתפוס את האוטובוס שיוצא ממנאלי לקאזה.

בכל מקרה המרחק מגראמפו למנאלי אינו מאוד גדול, ויכול להיות יתרון בלנסוע עד מנאלי למי שלא היה שם ואולי לא כ``כ יצא לו (כשממשיכים במורד הספיטי לקינור מסיימים בשימלה בד``כ), ורוצה לבקר במקום הנעים והמפנק הזה, במיוחד בין לדאק לספיטי-קינור שכולם איזורים נידחים, גבוהים (קרים), ובסיסיים בתנאים שהם מציעים. בשבילי להגיע למנאלי אחרי 20 יום בסנגלה-קינור-ספיטי היה פינוק לא נורמלי (החדר, המ-ק-ל-ח-ת ! האוכל האוכל האוכל, האינטרנט, וגם האוכל).

המסלול הכללי הוא ברור מעצם היות כביש אחד שחוצה את האזור - דרך קונזום-לה (שם מוצאו של נהר הספיטי) לקאזה (בירת אזור ספיטי), ובמורד הספיטי עד קינור. מרקונג-פיו (Rekong Peo), בירת קינור, יש אפשרות להמשיך לכיוון שימלה (או צ`אנדיגר) לאורך עמק הסוטלג`, או להיכנס לפני-כן לעמק סנגלה, בצומת שנקרא קארצ`אם, ואז לחזור ולהמשיך באותה דרך בדיוק.

בין ספיטי לקינור (וליתר דיוק בין סאמדו לג`אנגי), ישנו קטע שעבורו צריך להוציא פרמיט מיוחד, אשר רק איתו ניתן לעבור. הטרק תקף לשבוע (די והותר), וניתן להוציא אותו במנאלי או בקאזה, בשימלה או ברקונג-פיו.

המסלול ה``סטנדרטי`` כולל לפחות חלק מהמקומות הבאים: בספיטי: צ`אנדר-טל, קאזה,מנזר קי, קיבר, עמק פין, דאנקאר, טאבו בקינור: נאקו, רקונג-פיו, קאלפה בסנגלה: סנגלה, צ`יטקול בהמשך הכביש לשימלה: סארהאן. קאזה, טאבו ורקונג פיו הם ממש על הכביש. 

קטעי הנסיעה הארוכים הם אלה שבין מנאלי (או קיילונג או גראמפו) לקאזה (אם או בלי עצירה בצ`אנדר טל), ובין נאקו לרקונג-פיו.

בניגוד לכל מקום אחר בהודו שהייתי בו, אין שירותי כביסה בתשלום. התכוננו לכביסה ביד ובקשו דלי מים חמים לצורך העניין - לכבס במים קרים שם זו טעות שעולה בכאב.

מומלץ ביותר לעשות טיולים ברגל מאיפה שלא יהיה - בהנחה שהתרגלתם לגובה - התמורה למאמץ טובה מאוד.

לעתים יש בעיות למצוא חדרים - אין הרבה גסט האוסים. נתקלתי בזה בסנגלה, בקאלפה, בנאקו, בטאבו ובקי. קחו בחשבון. יתרון נוסף של טיול מאורגן בג`יפ הוא שהחברה המספקת עושה לפעמים הזמנות מראש, והנהג/מדריך מכיר את הבעיות הספציפיות של כל מקום בהתאם לזמן הספציפי - עונות/ חגים/ ביקורים של אח``מים וכו`.

כבדו את אנשי המקום - בחלקם המקומות קדושים ו/או דתיים. צעקות וקללות מתקבלות רע מאוד.תושבי המקום עדינים וטובים - אל תנצלו אותם. הבינו שאתם נמצאים באזורים נידחים ואל תצפו לכל מנעמי החיים. 

לי לקח 20 יום משימלה למנאלי דרך סארהאן, עמק סנגלה, עמק קינור וספיטי כולל כל המקומות שהזכרתי בתשובות שלמעלה. הקצב היה מהיר בערך פי שניים ממה שהייתי רוצה, כך שבעיקרון הייתי 3 לילות בחלק מהמקומות שהכי אהבתי (צ`יטקול, קאלפה, קיבר) ושני לילות בשאר (אני לא אוהב שני לילות) כולל לילה + שני לילות בקאזה לצרכי לוגיסטיקה בעיקר. ישנתי לילה אחד בנאקו, בסיצ`לינג ובצ`אנדר טאל ועשיתי ביקור יום בדאנקר, בקי ובעמק פין(ממש לא הספיק לי).