”יום טיול למלאנה“
ממנאלי חיפשנו טיול למקום שונה ובהתייעצות עם סוכן הנסיעות החלטנו לעשות טיול למלאנה. הסוכן הסביר שזו נסיעה ברכב שבסיומה יש שביל עם 10 דקות הליכה עד לכפר. אסור לגעת שם באנשים הסביר הסוכן, מי שנוגע משלם קנס 1000 רופי או שיביא עז. לדעתם כל המבקרים טמאים ובמידה ונוגעים בהם יש לשלם קנס כספי שבסכומו הם קונים עז לטקס היטהרות. ניסיתי להזמין סקורפיו, הג'יפ המפואר והחזק של מהינדרה אבל בסופו של דבר הסוכן הצליח להשיג רק אינובה, מיניואן גדול וחזק של טויוטה שיתרונו במרווח הגחון הגבוה ובנוחיות שהוא מציע לעומת הג'יפ.
יצאנו בבוקר מאולד מנאלי, על ההתחלה פקק תנועה אדיר כתוצאה מתאונה, עשינו סיבוב ויצאנו דרך הגדה הנגדית של נהר הביאס. לאחר כמה עשרות ק"מ פונים לכיוון מלאנה. הדרך מתפתלת לאורך נהר. בדרך נעשות עבודות גדולות לחסימת הנהר ויצירת אגמים מלאכותיים לצורך הפקת חשמל. מדי פעם מתעכבים עד שהטרקטורים מסיימים לשפוך כמות של חול ואבנים לנהר. ממשיכים עד השלט מלאנה מפעל חשמל, פונים שמאלה ונעצרים במחסום. במקום נערכת ביקורת דרכונים ורישומם בספר גדול, תהליך לא פשוט. הכול נרשם, מפרטי הדרכון עד פרטי הויזה ותאריך הכניסה. סוף סוף אנחנו משוחררים וממשיכים. מפעל החשמל די מרשים, הרעיון כאן להוליך את המים בצינור גדול דרך ההר עד לטורבינות שמפיקות חשמל בעמק.
הכביש ברמה די טובה, כנראה בגלל מפעל החשמל, הדרך מתפתלת במנהרה ומתחילה לטפס בהר, הנוף מדהים. ממשיכים עד שנעצרים במחסום נוסף, שוב נבדקים הדרכונים והתהליך המתיש חוזר על עצמו. אני פותח בשיחה עם החיילים ומתברר שאלה בכלל שומרים ומדובר במפעל חשמל נוסף. המפעל כאן מבוסס על חסימת הנהר ויצירת אגם מלאכותי. הזרמת המים נעשית דרך סכר לטורבינות מפיקות חשמל. מסתבר שבאזור מלאנה יש הפרשי גובה עצומים וההודים מנצלים את שפע המים ליצירת חשמל, שמענו שעודפי החשמל מיוצאים למדינות אחרות. ממשיכים בדרך, הכביש הטוב מסתיים והדרך הופכת לחולית זרועה באבנים. העליות ממשיכות, הדרך כבר חצובה בסלע, אנחנו עוצרים רכב שמגיע ממול והוא מבטיח לנו שמלאנה כבר מעבר לסיבוב.
לפתע אני רואה מצוק ענק ועליו משורטט מעין שביל, הדרך ממשיכה להתפתל ולחרדתי הדרך שלנו מגיעה אליו. הדרך שאינה דרך מתחילה לעלות בזיג זג במצוק הענק, פחד אלוהים, השיפוע גדול ואין שום גדרות הפרדה או אבנים, אם מגיעה מכונית ממול יהיה קשה להמשיך. אין אפשרות להסתובב חייבים להמשיך. אני מתחיל להתחרט, למה הייתי צריך את זה, מאחורי שקט חנוק האנשים בהלם, מצד אחד תהום עמוקה ומהצד השני המצוק. הדרך נראית כאילו מישהו חצב אותה באיזמל ופטיש. רק הנהג נשאר אדיש ובסופו של המצוק הדרך מתיישרת לאורך ואדי עמוק ואנחנו מתחילים לראות מכוניות חונות בצדי הדרך. רכבל משא ארוך תלוי לאורך הוואדי מעלה משאות מהעמק התחתון. הנהג מחנה ומכריז מלאנה.
אני מסתכל ולא מאמין, 10 דקות הליכה בשביל אמר הסוכן. מולי משתרע שביל שמגמד את שביל הנחש. קודם צריך לרדת ואחר כך עולים בדרך ארוכה ומתפתלת עד לקבוצת בתים במצוק ממול. להערכתי כשעתיים הליכה לפחות. אני רואה מישהו בודד באמצע הדרך. עד לעזיבתנו הוא לא התקדם הרבה. אנחנו אומרים לנהג שאנחנו מוותרים על ההליכה והוא מתפלא, מה הגענו עד לכאן ולא תעלו? אנחנו עושים צילומים ושולחים את הנהג להסתובב. עכשיו נותר רק לחזור במצוק הענק. אם הדרך הלוך הייתה מפחידה אז החזרה מזעזעת. הרכב בקושי מצליח לעשות את הסיבובים המפותלים במכה אחת, התהום העמוקה מולך וכל מה שמפריד בינך לתהום זה הרגל של הנהג שלא עוזבת את הברקסים. בסוף ירדנו את המצוק ומכאן הדרך הלכה והשתפרה, לשמחתי גם אין ביקורות בדרך חזרה כך שבמהרה יצאנו לכביש הראשי. למחרת הלכתי לסוכן, אמרתי לו תגיד שלחת כבר מישהו בדרך הזו? לא, אתם הראשונים..
קרא עוד
