מסלול בן שבוע-שבועיים בהימאצ'אל פראדש ”טיול של שבועיים בצפון, לא בעונה“

למרות שלהרבה אנשים זה נשמע מופרך - למה לנסוע עד הודו? זה כל כך רחוק והטיסה כל כך יקרה, לי ולחברה שלי היה חופש קצוב מהעבודה ורצינו לטייל. כולם אמרו לנו: למה לנסוע להודו לשבועיים, אבל אין ספק שזה היה המעשה הטוב והנכון לעשות. כמובן שבכל מקום שהיינו אפשר לשהות שבועות וזה לא הטיול שכולם עושים, עם הגדרת מטרות משלנו היה אחלה. עוד דבר מוזר שעשינו היה לנסוע לצפון בחורף. אמנם היה מעט קר ולא בכל מקום יש חימום, אבל זה בערך כמו חורף בירושלים. לא משהו שאנחנו לא יכולים להתמודד איתי. הרווחנו סביבה אותנטית, בלי ישראליאדה. לא ראינו הרבה אנשים מערביים וזה איפשר להכיר את המקומות, האנשים ולחוות חוויה קצת אחרת. אמנם אי אפשר לעשות ממש טרקים כי זה לא העונה אז זה סגור, אבל הגסט-האוסים היו פתוחים וזולים. בסופו של דבר עם טיסה שטיפה יותר יקרה מטיסה לאירופה והוצאות שהייתי מוציאה ביום באירופה היה טיול חסכוני מאוד. הוצאנו בסביבות ה-150 דולר בשבועיים האלה, כולל אוכל לינה נסיעות ואפילו מתנות.

המסלול שעשינו היה: נחתנו בדלהי, לקחנו אוטובוס למנאלי, שהינו שם יום וחצי ונסענו לבונטהר משם לקחנו יש אוטובוס שנוסע לאורך עמק פרווטי, דילגנו על כל הכפרים, ישר עד מניקארן. היינו שם יומיים ואחר כך המשכנו (חצי באוטובוס, חצי ברגל) לכפר החמוד פולגה. גם שם היינו יומיים. משם חזרנו לעוד לילה במניקראן ומשם לשימלה שבמקרה גם היה ליל הסילווסטר - זאת הייתה טעות. חוץ מזה שזאת לא עיר משהו, אין עיר הודית באמת טובה, גם בסילווסטר היא היתה מ-פ-ו-צ-צ-ת בהודים שבאו לחגוג הכל היה יקר ולקח לנו שעות למצוא מקום פנוי. אחרי הטראומה לקחנו את עצמנו בערב שאחר כך ונסענו ישר לרישיקש, שם היינו עוד חמישה ימים. שם היה כבר פחות קר וגם היה כבר אפשר לראות אנשים מערביים קצת. זהו משם חזרה לדלהי והביתה.