”מאכלים מקומיים“
מצרכי המזון משתנים בין האיזורים השונים בגלל האקלים השונה והאוכלוסייה השונה. באיזור ההר ישנם יותר ירקות ופירות, באיזור של האגן וגורוקה ישנם שווקים עם פירות טריים ומעולים (האננסים הטובים ביותר שאכלתי) ובאיזורי החוף יש קוקוסים בזול ומגוון של דגים ופירות ים למי שאוהב. בכל המדינה, אבל בעיקר בהרים, ניתן למצוא מגוון גדול של ירקות שורש שחלק גדול מהם לא ראיתי מעולם. מזון נוסף שמהווה מרכיב מרכזי בתפריט באיזורים הנמוכים הוא הסייגו - בצק עשוי מתוכנו של גזע של עץ דקל, אותו מכינים בבישול, טיגון, או אפייה בתוך במבוק, לא טעים אך מעניין ושווה ממש לראות איך מכינים אותו. אנחנו ראינו זאת בלייק קוטובו אך גם באיים הסייגו נפוץ. המאכל המעניין ביותר הוא המומו, שהוא בעצם צורת בישול של ירקות בתוך עלים בתוך בור עם אבנים חמות. המומו שונה מאיזור לאיזור בצורת הכנתו ובמרכיבים שלו - באיים יהיה עם קוקוס ודגים או צדפות, ובהרים עם יותר ירקות שורש. את האוכל המקומי ניתן לאכול רק בבתים אצל משפחות מארחות. המסעדות בערים הן כולן של מזון מהיר - עופות ודגים מטוגנים וצ'יפס. דוכני האוכל רחוב מוכרים קאוקאו (תפו”א מתוק) דגים או נקניקיות מטוגנות
קרא עוד
