הודו-החודש וחצי הראשונים של המסע............

אנו נמצאים כבר חודש בהודו...

פעם אחרונה שכתבתי היתה לפני שיצאנו לדרך,בטוחה שכל יום אשב ואכתוב,אבל המציאות היא קצת שונה,ולמעט מידי פעם עדכון קטן בפייסבוק והעלאת תמונות-בהרבה מקומות לא היתה גישה לאינטרנט וגם בעיקר חשק לשבת ולכתוב...

אז מה עבר עלינו בחודש הראשון?

נחתנו בבנגלור,לאחר טיסה חלקה ללא בעיות דרך ירדן וקטאר.שני התרמילים שלנו הגיעו 24 שעות אחרינו-אבל לפחות הגיעו...

למרות שהיינו בהיי ידענו שכדאי קצת לישון ואז לקום ולהסתובב,לא להיכנס יותר מידי לג'ט לג...

תנומה קצרה וכבר קמנו לבדוק את הסביבה הקרובה..ימי חג פה-חג הדסרה(DASARA).הכל מלא פרחים בכל מקום.החג נמשך כמה ימים ובאותו היום זהו יום שבו מתפללים/סוגדים/מברכים לשלום המנועים ! כל כלי רכב ולא משנה הגודל שלו-קושטו במחרוזות פרחיםףבשרשראות נצנצים(כמו שתולים בסוכות),בשרשראות של נורות קטנות צבעוניות או פשוט בציורי סמלים הודיים.

הרעש פה מטורף,בכל מקום צופרים וכל הזמן !! פיח מטורף והכל נגד התנועה...לחצות כביש עם שלושה ילדים,איך עושים זאת...? צ'יק צ'ק למדנו לרוץ...עלינו על ריקשה,קשת כמעט רצה להקיא את נשמתו,אחרי 10 דקות של גיהנום ירדנו...קשת אמר שבחיים הוא לא יעלה יותר על ריקשה-אמרנו לו שאין ברירה,אי אפשר ללכת מרחקים כ"כ גדולים כשכבר עייפים ונסיעה במונית כל הזמן תעלה יותר מידי כסף !

טוב,בבנגלור ראינו את הגנים הבוטניים שהיו מדהימים עם מבחר עצום של עצים ענקיים ממקומות שונים בעולם,אגם וציפורים שונות.

כל חמש דקות משפחה ביקשה לצלם אותנו ודחפה לנו לידיים את הפעוט/ה שלהם...סבבה,בינתיים...בטח שבשלב מסויים זה כבר יימאס שמש בכלל לא מוכנה לשתף פעולה,היא גם ככה לא אוהבת להצטלם,את הגדולים אני שואלת אם הם רוצים להצטלם-יש דברים שלא מוכרחים לעשות...אבל בינתיים הם עוד לא סירבו-מרגישים כמו כוכבי הוליווד...

טיילנו גם בפארק קאבון,פארק משפחתי,עם מתקני משחק לילדים.איך שהילדים שלנו נהנו לשחק שם.קשת השתלב מהר מאוד במין משחק מקומי עם כדור שזורקים אחד על השני-מזכיר קצת מחניים אבל אין מגרש ואין קבוצות.ההודים התרגשו מאוד שילד בלונדיני משחק איתם ולפתע רחבת המשחק התמלאה אנשים שבאו גם כן לשחק..

אני ישבתי לתומי בספסל פינתי בודד לעשן סיגריה ופתאום באו אלי שני בחורים ורצו לצלם אותי,הסכמתי והסטתי את הסיריה הצידה,הם סימנו לי שארים אותה-הם רוצים תמונה עם הסיגריה...שאלתי אותם למה? האם נשים הודיות לא מעשנות? והם ענו לי שלא...וכך באו להם עוד איזה 15 בחורים לצלם את "האישה המעשנת"...

משם המשכנו למוזיאון המדע-לא תיארתי לעצמי שכ"כ הרבה אנשים בהודו מתעניינים במדע...המוזיאון היה מפוצץ...לא הספקנו לראות הרבה כי הילדים התלוננו על רעב-כך שיצאנו לחפש מקום לאכול.

אוכל בהודו-נושא לא פשוט בכלל !!

לא מבינים שום דבר בתפריט,לא יודעים אם משהו חריף,וגם כשאומרים לנו שהאוכל לא חריף-הוא עדיין חריף מאוד ! בשבילם זה לא נחשב חריף-עבורנו כן...

ראינו דוכן אוכל ברחוב-אמרנו לעצמנו-בואו ננסה...כל מיני דברים מטוגנים,ואז גילינו את ה"פאקורה"-ירקות שונים מצופים בבלילה עשויה מקמח חומוס-מ-ע-ד-ן !!בהמשך גילינו שיש פאקורה מסוגים שונים-כל ירק בנפרד(פאקורה בצל/תפו"א/חצילים/פלפל ירוק ועוד...) או מיקס ירקות שונים-הכי מומלץ...

עוד מאכל "ידידותי לילדים" שמצאנו הוא "פארותה"-מזכיר מאוד מלאווח-ולכן מכונה אצלנו...מלאווח...

מקום נוסף שבו טיילנו בבנגלור היה הגנים הבוטניים-גנים מדהימים עם עצים ענקיים ממקומות שונים בעולם,פרחים יפים,הרבה קופים ואגם גדול-שלא ניתן להתרחץ בו,אבל ציפורי מים מסוגים שונים באות אליו וגדלות בו שושנות מים יפיפיות..

לאחר ארבעה ימים בבנגלור עלינו על האוטובוס שלקח אותנו למאייסור,מרחק שלוש שעות נסיעה.

במאייסור התארחנו אצל זוג צעיר מקסים-סנטוש ואקשטה-שניהם מורים לריקודים סלוניים...הגענו אליהם דרך אתר הcouch-surfing .הביקור אצלם היה מאוד מוצלח,הם המליצו לנו על מקומות שכדאי לבקר ולראות וגם נתנו לנו את כל האינפורמציה איך להגיע וכמה אמור לעלות-כדי שהנהגים המקומיים לא ידפקו את התיירים עם המחירים...חוץ מזה,בזמן שהיינו אצלם יכולנו סוף סוף לשאול שאלות ולקבל תשובות על דברים שונים שלא הבנו-למשל-למה נשים הודיות לא מעשנות...?

התשובה: זה נחשב לתרבות רעה...

למחרת הגעתנו נסענו למרומי גבעת צ'אמונדי-יש שם מקדש ענק ומרהיב וממנו יורדים 1000 מדרגות עד לתחתית הגבעה.במדרגה ה-600 ישנו פסל ענק של פר קדוש,כולו מלא בשרשראות פרחים.

משם המשכנו לארמון-ארמון מדהים ביופיו,עדיין הראג'ה חי שם אבל כבר אין לו את סמכויות השלטון שהיו לו בעבר.בנוסף יש קללה על המשפחה כבר מדורי דורות-כל דור שני לא יוכל להביא ילדים לעולם,וכך יוצא שהם נהגו לאמץ ילד,אשר הצליח להביא ילד לעולם בבוא היום,אבל הילד שלו-היה צריך לאמץ...וחוזר חלילה....

למחרת עשינו יום טיול במונית למקומות שנמצאים מחוץ לעיר.נסענו למקדש בן 800 שנה.כולו עשוי אבן,ותחריטים מדהימים שמספרים סיפורים שונים,אומנות ברמת דיוק מדהימה !

משם המשכנו לקבר של הסולטאן טיפו כולו גניפרחים ועצים ואז לארמון הקיץ של הסולטאן.

את היום סיימנו בנסיעה לסכר שלידו יש גנים מרהיבים ומזרקות.המוני הודים מטיילים שם-מקום מפלט מרגיע ושליו מהמולת העיר..

למחרת נסענו למוזיאון הרכבות-מוצגות שם רכבות מתקופות שונות וכל מיני פריטים שקשורים למסילות הרכבת.גם הרכבת של הראג'ה נמצאת שם,אפשר לראות באיזה פאר הוא היה נוהג לנסוע-קרונות עץ עם מיטה,מטבח,חדר לשיחות ועוד...

מהמוזיאון המשכנו לגן החיות של מאייסור-גן חיות עצום ומדהים ביופיו-כשהכי מדהים היה לראות את סוגי הטיגריסים השונים...אבל גם הפילים היו מרגשים ועוד חיות רבות ומגוונות.הגן כולו מלא עצים שמצילים את השבילים וגם בו ההודים מוצאים מקום מפלט מרעש העיר.בכלל-ההודים מאוד אוהבים גנים ופארקים,אלו הם המקומות היחידים שניתן למצוא בהם קצת שקט וירוק.

סיימנו את היום בטיול בשוק הפרחים,כל השוק מלא פרחים בצבעים שונים ומכל כיוון מריחים ריחות יסמין.את הפרחים הם קולעים במיומנות מדהימה לשרשראות ארוכות אותן ההודים תולים בבתים,על המכוניות ובכניסה למקומות שונים.

הסתיימו להם חמישה ימים נהדרים במאייסור והמשכנו לכפר הקטן מאסינגודי(MASINAGUDI).נסיעת אוטובוס של שעתיים וחצי ועוד חצי שעה במונית ג'יפ והגענו לביתו של ג'וני-המכונה בפינו-"איש הג'ונגל"-כי הוא גר במרחק 7 ק"מ מבתי הכפר והבית שלו נמצא ממש בקצה הג'ונגל..גם לג'וני הגענו דרך ה-COUCH SURFING...

ג'וני עבר תאונת אופנוע שבועיים לפני שהגענו אליו,ולמרות הצלעות הסדוקות שלו וסימנים שחורים רבים על גופו-הסכים לארח אותנו...יש לו בית מדהים וגדול עם המון חפצים עתיקים-בין היתר ספרים מלפני 300 שנה כמו אנציקלופדיה למדע ואומנות שעל הכריכה היתה מצויינת השנה 1721 !!

בערב הראשון שהגענו לג'וני היה פיל פראי במרחק 50 מ'מהבית שלו-התרגשנו מאוד..באיזור הג'ונגל שליד ביתו חיים כ-60 פילים יתומים אשר אנשי השבטים שבסביבה מטפלים בהם-לוקחים אותם לעבודה,רוחצים בנחל ומאכילים אותם-לכל פיל יש האוכל המיוחד שלו שמותאם לגודל,גיל,מנוחה או עבודה-הכל מדוד בגרמים !!!

אצל ג'וני היינו הולכים ברגל לכפר,קונים פירות וירקות-בעיקר אננס-הלהיט המשפחתי בהודו,ורואים חיות בר שונות בדרך-למשל קופים מסוגים שונים,איילים מנוקדים,סנאים ועוד..

בהודו,עד עתה,היה לנו כמעט בכל יום מופע ברקים ורעמים מרהיב-מלווה כמעט תמיד בגשם-לרוב גשם זלעפות.אבל למרות הגשם-מזג האוויר חם ולח...מסתובבים עם בד לונגי לניגוב הזיעה-בלי זה-אי אפשר ללכת..

מג'וני המשכנו לאוטי (OOTY),עיירה קטנה בגובה 2300 מ'מעל פני הים-קור אימים,גשם והכל ערפילי-ניגוד מדהים למזג אוויר ששורר בשפלת ההר.אוטי היא "היל סטיישן"-עיירה שבה נהגו הבריטים לעלות להתקרר מהחום בעונות החמות-אפשר להבין למה...

גם באוטי הלכנו לטייל בגנים הבוטניים-לפי התמונות מכל הגנים הבוטניים-אפשר לחשוב שאנחנו מטיילים באירופה ולא בהודו...הגנים באוטי מרהיבים-ממש אירופיים,יש בהם גם חממות לצמחים שונים ועצים מפוסלים ובונזאי מסוגים שונים בני 30 שנה..גם ראינו גזע של עץ מאובן בן 150 מיליון שנה !

באוטי פגשנו בפעם הראשונה ישראליים-לאחר שבועיים בהודו ! קשת התלהב כ"כ מהאפשרות לדבר עברית ולא עם המשפחה שלו,שהוא לא הפסיק לדבר איתם-על כל דבר בעולם ובפרט בטיול שלנו.

נאלצנו לקנות באוטי מעילי גשם כי לא הפסיק לרדת גשם,גם גרביים חמות קנינו ומטריות. אין טעם ללכת באוטי עם נעליים-רק סנדלים או כפכפים-כי פשוט נחלים יורדים במורד הדרכים מהגשם הרב ששוטף את העיירה.

באוטי יש גם שוקולד ביתי מצוין עם תוספות שונות כגון אגוזי קשיו ושקדים.כל יום היינו בוחרים 100-200 גרם של שוקולד בתפזורת בטעמים שונים-אף פעם לא התאכזבנו !!

ביום השלישי באוטי לקחנו מונית לטיול יום לכמה מקומות תצפית מרהיבים ולסיור במוזיאון ומפעל התה-שם ראינו את תהליך הכנת התה-משלב העלים הירוקים ועד לכוס השתייה.כל הדרך שעשינו באותו היום היתה לאורך מטעי תה עצומים בגודלם ומרהיבים ביופיים.

באוטי התוודענו ל"חוויה ההודית" הראשונה שלנו...אכלנו במסעדה סינית מצוינת,אפילו מומלצת בלונלי פלנט,אבל את התוצאות הרגשנו בערב...למעט שמש שלא רצתה לאכול ובכך למעשה ניצלה מתופת...כולנו בילינו את הלילה בשירותים עם שלשול חריף,קשת גם הקיא את נשמתו...למרות שהיינו על הפנים,החלטנו למחרת להמשיך לקודאיקנאל (KODAIKANAL).את הדרך התחלנו ברכבת הצעצוע שחולפת על פני נופים מדהימים,ירדנו בתחנת של קונור ומשם לקחנו מונית עד קודאי-בכ"ה נסיעה של 8 שעות.לא לקחנו אוטובוס כיוון שבמונית אפשר לעצור כל אימת שמישהו צריך עכשיו לשירותים...

בקודאי היינו אמורים להתארח עוד פעם אצל מישהו דרך ה-COUCH SURFING,התקשרתי אליו מטלפון של נהג מונית והוא אמר לי לחכות שהוא שולח מישהו לאסוף אותנו.אחרי כרבע שעה הגיעו שני בחורים בג'יפ ואמרו לנו שהוא מוסר שאין לו מים בבית ושהוא מבקש מהם לקחת אותנו לבית מלון זול ומחר הוא יפגוש אותנו...הם לקחו אותנו למלון הכי מגעיל ומעופש שראיתי בחיי-אמרנו להם שאין סיכוי שנישן פה עם הילדים.במשך שעה שלמה חיפשנו מקום לישון.היה כבר שבע בערב,לאחר יום קשה של נסיעה עם מצב בטן רגיש,הילדים ואנחנו כבר חסרי סבלנות ועכשיו עוד לחפש מקום לישון...בסופו של דבר מצאנו מקום...למחרת הלכנו לחפש מקום טוב יותר-לא מצאנו וכמובן שהאיש לא הגיע לראות אותנו.כבר יום קודם היתה לנו הרגשה מסריחה לגבי האיש הזה שהתגלתה כאמור כנכונה.לאחר שלא מצאנו מקום טוב יותר לישון,לאחר שהרגשנו שקודאי היא כנראה לא המקום ה"קארמתי" שלנו-החלטנו שאנחנו ממשיכים.פחות מ24 שעות וכבר אמרנו ביי ביי לקודאי.

נסענו בנסיעת לילה לקוצ'ין.הגענו לפנות בוקר.נהג ריקשה לקח אותנו ללינה מסוג HOME STAY-אנשים שיש להם בתוך הבית חדר או שניים לאירוח ומשלמים להם,לא יקר לעומת מקומות אחרים שיש בעיר או שיצא לנו לישון בהם.

למשפחה שהתארחנו אצלם היו שני בנים בגילאים 11 ו-14,לא עבר זמן רב עד שהילדים כבר שיחקו יחדיו.בקוצ'ין טיילנו בפורט קוצ'ין,ראינו את רשתות הדייג הסיניות-שיטת דייג עתיקה שעדיין מתקיימת בפורט קוצין-רשתות ענק מתוחות על קורות עץ ארוכות שע"י משיכת חבל אליו קשורות אבנים גדולות מושכים את הרשתות.נזקקים לפחות לכ-5 גברים חסונים בשביל להרים את הרשת...

בנוסף חצינו עם מעבורת לאי ואייפין,בו נסענו בריקשה לחוף צ'ראי-חוף מקסים ומבודד,ריק מאנשים-אך מאחורינו ישבו להם על הסלעים כ-10 הודים שפשוט ישבו ובהו בנו-כמנהגם של ההודים...

ביום אחר יצאנו במעבורת לארנקולם(ERNAKULAM)-החלק העירוני המרכזי של קוצ'ין-שם קניתי פאנג'אבי-בגד הודי מסורתי המורכב ממכנס שרוואל,חולצה שמגיעה כמעט עד לברכיים וצעיף-הכל תואם...

בקוצ'ין היינו שבוע,היינו זקוקים לזמן מנוחה ללא נסיעות ארוכות-עברנו בזמן קצר מידי נסיעות ארוכות מידיי-והדבר הנכון היה פשוט לא לזוז יותר מידיי.

כשהיינו בחוף צ'ראי הילדים היו כ"כ מבסוטים להיכנס לים ולהשתולל שלורנט ואני הבנו שכנראה המקום הנכון למשפחה שלנו הוא חוף הים,כך שמקוצ'ין בחרנו לחתוך צפונה ישירות לחוף קודלי שליד גוקרנה.כך מצאנו עצמנו באוטובוס שנוסע ישירות לגואה-אנחנו ירדנו באנקולה-חור שנמצא כשעה מגוקרנה.המשפחה שרדה נסיעה של 20 שעות !!! רק בשביל שתבינו כמה זה גדול עבורנו-פעם בשנה אנחנו נוסעים בקיץ לקמפינג בחצבאני-מרחק של כ-8 שעות נסיעה מסמר,בשביל הנסיעה הזאת אנחנו ממש מכינים את עצמנו נפשית מראש...ופתאום עוברים נסיעה ששווה להלוך-חזור לחצבאני +קפיצה לאילת לגלידה וחזרה הביתה...

חוף קודלי........................

חוף מדהים,בלי הרבה אנשים(אולי בהמשך העונה יהיה יותר צפוף,בזמן שאנחנו היינו שם היה רגוע ורק במהלך סופ"ש היה קצת יותר אנשים-בעיקר הודים צעירים שמגיעים לסופ"ש).

בחוף פשוט היינו במצב של "בטן-גב"-נוסח סיני...ים,אוכל-המחשבה הכי עמוקה בתקופת קודלי היתה "מה נאכל בארוחה הבאה"...ולוקח מלא זמן עד שהאוכל מגיע....בין לבין קצת טאקי,שח-מט,טיולים בחוף ועלייה לגוקרנה לשלוח דואר.

ואז הגיע הירח מלא....

כ"כ מדהים ויפה הירח שמאיר בינות לענפי הקוקוס...קשת ואני קמנו בוקר אחד ב5:30 בשביל לראות את הירח שוקע לים-מחזה מרהיב !!!באותו הערב עלינו לגוקרנה לראות טקס דתי פולחני שעושים לכבוד הירח המלא.ברחבות הכניסות לבתים ציירו על הרצפה מנדלות וציורים שונים שעשויים מאבקה לבנה.ואז ברחוב הראשי עברה תהלוכה שבראשה מתופפים שתופפו בקצב שבטי וממש מגניב.מאחוריהם הלכו אנשים שהחזיקו קורות במבוק עם נרות ומאחוריהם הלכו אנשים שהחזיקו אפיריון ובו פסל האל כולו מקושט פרחים.לכל אורך הרחוב אנשים הדליקו זיקוקים לפני שהתהלוכה עברה מולם-חלק מהזיקוקים היו עם רעש קורע אוזניים-ממש מפחיד...

בקודלי ענן ואני למדנו כמה שיעורים של תכשיטי מקרמה עם אשה ברזילאית מקסימה.היה כיף לעשות משהו רק אני וביתי הבכורה,מקווה שלא נשכח את סוגי הקשרים ושנמשיך ביצירה גם בעתיד...

בקודלי כל ערב יש שקיעה מטורפת-השמש מחליפה צבעים בקצב היסטרי ופשוט כל מי שנמצא באיזור יושב מול הים ומביט בחזיון השקיעה..

הכרתי אשה אמריקאית בשם ליאן היא עובדת סוציאלית שמקדמת פרויקט בתחום החקלאות בקרב הטיבטים.תוך כדי שיחות בינינו החלטנו לנסוע לבקר במחנה הטיבטים שבו היא נמצאת מידי פעם.היעד הבא שלנו הוא האמפי-והמחנה נמצא בדרך-ליתר דיוק 50 ק"מ סטייה מהכביש הראשי...

כך שלאחר שבועיים של ים נסענו למונגוד (MUNGOD) ומשם למחנה הטיבטים.

היה ממש מרגש להיות שם.ביקרנו במנזר וראינו את כל הנזירים עם התלבושת האדומה שלהם.היינו ב"שיעור דיון"-שבו הנזירים מחולקים לזוגות ומתדיינים על דברים שונים ברמה פילוסופית עמוקה מאוד.בכל סיום "פיסקה" הם רוקעים ברגל שמעל תוך כדי הנפת יד ימין על יד שמאלב מעין מחיאת כף שהיד ימין נשלחת בסופה קדימה-באקט זה הם בעצם אומרים-שכל הטוב שבעולם יגיע לכולם...

קנינו במחנה שרשראות של דגלי תפילה טיבטים ונזיר-גשי,ברמה דתית גבוהה מאוד שמשתווה ל-4 תארי דוקטור...הגשי בירך את הדגלים-כך שלאחר שנחזור ונחלק לחברנו נתלה אותם-אמרו לנו שצריך לתלות רק בימי רביעי לפני השעה 9:00 בבוקר-בכדי שהם יוכלו לענות על התפילות...

קשת רצה לקנות בגד של נזיר-אבל אמרו לו שזאת לא תחפושת וקודם הוא צריך לנדור את הנדרים של הנזיר ולעזוב את משפחתו ולעבור למנזר-ורק אז יוכל להתחיל בחיי הנזירות.הוא רצה להסכים-אבל אמא ואבא עצרו בו ברגע האחרון...במקום זה קנינו לו חולצה טיבטית מסורתית יפהפיה שמתאימה לערב חג או לחתונה...

בלילה ישנו במונגוד-מקום קטנטן שממש לא נמצא בספרי המטיילים,מלון קטן אחד(ומגעיל...) ואנשים שכנראה רובם לא ראו אנשים מערביים-קל וחומר משפחה של בלונדיניים...כך שכולם הסתכלו בנו במבט נדהם ומתפלא...

לאחר יומיים המשכנו להאמפי-נסיעה של 8 שעות במונית עם נהג טיבטי,רוב הדרך נסענו על 40-60 קמ"ש בגלל באמפרים או בורות בכביש...איטי להחריד...

להאמפי הגענו ב1:30 בלילה.הכפר נעול על מנעול ובריח...נכנסנו והלכנו ישר לגסט האוס שראיתי מראש בלונלי פלנט.הנחנו תרמילים ונפלנו לשינת לילה....

למחרת בבוקר חצינו את הנהר לבדוק את אפשרויות הלינה.מלא מקומות,מלא מסעדות,אפילו שלטים בעברית ומקום בשם "הפלאפל של דודו"...עם תפריט כולו בעברית ומוזיקת גלגל"צ...בסופו של דבר התמקמנו ב"שש-בש"...חדר עם שתי מיטות זוגיות והרבה שטח וכמובן שירותים ומקלחת-מים קרים...

אתמול יצאנו לטיול במקדש הגדול שבהאמפי.יש שם פילה-לאקשמי,שתמורת 10 רופי מניחה את החדק מעל הראש ו"מברכת"..כל אחד בתורו קיבל ברכה-אי אפשר לוותר על החוויה.משם טיפסנו על הכבעה שליד המקדש וישבנו למרגלות הבולדרים הענקיים תצפית מקסימה על האמפי.המשכנו למקדש ויטאלה שבו יש מרכבת אבן גדולה ומקדשים נוספים.כל העתיקות באיזור האמפי בנות כ-500 שנה,והזמן שם נראה כאילו עמד מלכת..כל האמפי עטופה במטעי קוקוסים,בננות ושדות אורז.הגבעות מסביב עם בולדרים ענקיים וכל הטבע פה והעתיקות המדהימות נותנים הרגשה מאוד מיוחדת.

בגדול אפשר לומר שסוף סוף השלמתי את החסר...כמובן שהיו בדרך עוד אלפי חוויות-קטנות וגדולות-אבל לבינתיים זוהי תמצית המסע עד כה..

דברים שלמדנו בזמן הזה בהודו:

1.ההודים ב99.5% מהמקרים ינסו לדפוק אותך-לא משנה באיזו שעה ואיפה-הם תמיד יתנו לך מחיר פי 10 גבוה מהמחיר האמיתי...

2.יש אוכל לא חריף בהודו ! רובו מטוגן...וכשמבקשים לא חריף-רוב הסיכויים שהאוכל יהיה עדיין חריף עבור מי שלא רגיל...אם לא התנסית באכילה בידיים כמו ההודים-כנראה שגם אחרי 5 חודשים תאכל עם מזלג.לשמחתנו בשבוע הראשון למדנו איך עושים זאת ומאז ברוב המקומות ההודיים אנחנו אוכלים כמו ההודים...

3.נסיעה שאמורה להימשך 4 שעות-כנראה שתימשך 7 שעות..אוטובוס מקומי יותר זול מאוטובוס של חברות פרטיות שלרוב מוכרות כרטיסים רק לתיירים(לפעמים גם הודים נוסעים בהם...).

4.אנשים מטיילים במסלולי טיולים שחוקים ופוחדים לצאת מהמסלול הבטוח..

5.שההודים מתים על ילדים בלונדיניים...בייחוד אם מדובר על ילדה בת 5 שנראית כמו ברבי...

6.למדנו שכל עוד יש בחדר-מיטה,שירותים ומקלחת ומאוורר-זה מספיק בהחלט !! מקווה שנזכור את הפשטות הזאת גם לאחר שנחזור הביתה...

7.שלא חסר בהודו כלום !! יש הכל מהכל בכל רמת איכות שרק רוצים-הכל תלוי במחיר שמוכנים לשלם..

8.שהחיים שלנו בארץ ממש טובים ושאנחנו מאוד מתגעגעים לכל מה שמרכיב את החיים שלנו-אפילו האורז הלבן בבית...

9.שטוב לנדוד אך (למרות שעוד לא חזרנו) טוב יותר לחזור....