קובה בשבוע!
אמ;לק-
לילה בהוואנה
2 לילות בוויניאליס
2 לילות בטרינידד
לילה בהוואנה
קבלת פנים קובנית
נחתנו בקובה. שדה התעופה לא היה נראה מי יודע מה, חיכינו למזוודות בערך שעה וכשהן הגיעו הן היו רטובות מהגשם בחוץ. אחרי שאספנו את המזוודות ניגשה אלינו פקידה וביקשה לראות את הדרכונים שלנו (כל הפקידות בשדה היו צעירות ולבושות בחצאיות קצרות וגרביונים שחורים מעוצבים, מראה מעניין). לאחר המתנה של כחצי שעה נלקחנו לתשאול ע”י פקידה נוספת, שככה”נ הייתה האחראית. היא הייתה בת 19 וחמודה מאוד, ניהלנו שיחה באנגלית/ספרדית קלוקלת עלינו- בני כמה, מאיפה, מה עושים בחיים ואיפה ישנים כל לילה.. לא רצוי לספר על השירות הצבאי בתשאול מסוג זה. לאחר שסיימנו בדקו את המזוודות שלנו שנית ושוחררנו משדה התעופה.
מטיפים שקיבלנו לפני שהגענו, ידענו שמחוץ לשדה התעופה יש קאמביו (צ'יינג') להמיר כסף. כשיצאנו משדה התעופה נחרדנו לגלות תור של שעה לקאמביו, אבל אין ברירה- עומדים. לא נתנו לשנינו להיכנס יחד, רק אחד כל פעם.
לאחר שהמרנו את הכסף (שיספיק לנו מזומן ל3-4 ימים) לקחנו מונית מהשדה להוסטל בהוואנה בעלות של 25 קוק ביחד (1 קוק= 1 דולר).
הוואנה
הגענו להוואנה תוך חצי שעה נסיעה, בדרך ראינו הרבה כרזות ושלטים להלל את פידל קסטרו. מההתרשמות שלנו מהעיר, היא הייתה נראת מרשימה אך מוזנחת, שקועה בעבר. ההוסטל שלנו שכן במרכז העיר העתיקה (הוואנה ויאחה), באמצע סמטה שנראתה כאילו שרדה הפצצה של 15-F. נהג המונית הסביר לנו בדיוק לאן צריך ללכת, והתחלנו לסחוב את המזוודות במורד הרחוב. הרחוב עצמו לא היה הומה מדי אך הטקסטורה האנושית בו הייתה מאוד מגוונת- אנשים בכל הצבעים (הבנו בשלב מאוחר יותר של הטיול שאין דבר כזה מראה קובני “טיפוסי”), רובם יושבים חסרי מעש על המדרכה או בכניסה לבתים. כל הבתים ברחוב פתוחי דלתות, גברים רבים מסתובבים בלי חולצה והרבה צעקות באוויר. למרות המראה הסוריאליסטי הזה (והאמת- מדאיג) המשכנו את דרכנו באומץ להוסטל שהיה במרכז הסמטה.
בלילה הראשון בהוואנה ישנו אצל קרלוס בהוסטל ״מנגו״ ב-8 קוק לאדם כולל ארוחת בוקר. בחור מקסים ודובר אנגלית. לא מצאנו מקום זול יותר מההוסטל הזה, רוב הקאסות בהוואנה מתחילות ב30 קוק.
https://www.tripadvisor.com/Hotel_Review-g147271-d9455791-Reviews-Hostel_Mango_Habana_Vieja-Havana_Ciudad_de_la_Habana_Province_Cuba.html
לאחר שהנחנו את המזוודות בהוסטל והתארגנו קצת, יצאנו לסיור בעיר ברגל, קצת כיכרות והיסטוריה, סיור במכונית אמריקאית למשך שעה ב25 קוק ביחד- שווה! לא לפספס.
לקראת הערב התחלנו לחפש דרך להגיע לויניאליס בבוקר למחרת. לא מצאנו מונית מודרנית (דרישה מעט מוגזמת בקובה אך נחוצה) שהסכים להסיע אותנו בפחות מ70 קוק. לאחר התמקחות עם נהג כלשהו, ניגש אלי בחור צעיר שזיהה הזדמנות, הציע לנו טרמפ לויניאליס ב-50, להבטחתו, במכונית “מודרנית”. זה הזמן לציין שהחוק בקובה לא מתיר לנסוע ולהסיע טרמפים, וידענו זאת. לבחור היה מראה מפוקפק אבל בחרנו לקחת את הסיכון וללכת על זה. קבענו שהוא יאסוף אותנו במכונית שלו מכיכר כלשהיא ליד ההוסטל שלנו בבוקר שלמחרת. הוא כמובן דרש תשלום מקדמה, ואנחנו כמובן דאגנו להסביר לו שהוא מבולבל.
הרחובות בהוואנה היו שוקקים בערב, מצאנו מקום בשם קפה אירופה ואכלנו שם ארוחת ערב עם מוסיקה חיה ברקע- דבר נפוץ בקובה. 3 קוק לסטייק חזיר עם דלעת ואורז, היה על הפנים אבל זה מה יש.
בלילה חזרנו להוסטל והצטרפנו לעוד כמה מטיילים בהוסטל לבקבוק רום על גג המבנה, חבר'ה מכל העולם, שיחה מעניינת. התחיל גשם ולכן נקטענו באמצע וחזרנו לחדרים.
וויניאליס
הגענו לנקודה שקבענו עם נהג המונית. הוא הגיע בדיוק בזמן ועזר לנו עם המזוודות. הגענו לכביש ושם חיכתה לנו מכונית שכנראה הייתה גרוטאה כבר בשנות ה-50. הבחור שסגרנו איתו את הדיל טען שהמכונית המובטחת בדיוק התקלקלה, אוי כמה חבל. התמקחנו איתו באדיבות על הורדה נוספת במחיר, הרי ציפינו למכונית מודרנית (עם מזגן- חשוב!). הוא הסכים לרדת עוד 10 קוק לנוסע וסגרנו עסקה. הנסיעה לוויניאליס אורכת כארבע וחצי שעות ברכב פרטי ואפילו יותר באוטובוס. הרבה פעמים כדאי לשלם מעט יותר על נסיעה במונית על פני אוטובוס, ההבדל במחיר לא עולה על 10 קוק ברוב המקרים, והנוחות שונה משמעותית.
התחלנו את הדרך לוויניאליס, ישנו רוב הדרך. המכונית הייתה נוחה להפליא ולא עשתה שום בעיות במהלך הדרך. מזג האוויר היה צלול והנוף היה מרשים, קובה היא ארץ יפה. הגענו למפתן הקאסה בדיוק לפי הלו”ז.
ישנו ב Villa Las Flores אצל קרלוס ודניקה, זוג מקסים, האישה דוברת מעט אנגלית אבל בעיקר גוגל טרנסלייט עזר, עלה 15 קוק לזוג ללילה ועוד 4 קוק לארוחת בוקר לאדם (ממליץ בחום על מיץ מנגו המדהים שלהם). מקבלים צימר של ממש והם זוג חמוד ומפנק מאוד.
https://www.tripadvisor.com/Hotel_Review-g616288-d10250898-Reviews-Villa_las_Flores-Vinales_Pinar_del_Rio_Province_Cuba.html
הגענו וישר יצאנו לסיבוב בכפר, קצת גשום ולקחנו מעילי גשם. בחלק התיירותי של הכפר יש רחוב עם הרבה מסעדות ודוכנים, וזהו. הכביש היחיד בכפר עובר ברחוב הזה, וכל שאר הכפר נמצא עמוק בטבע. דרכי חצץ אם החלק מרכזי יותר, הרוב פשוט דרכי חול. בשהותנו שם אכלנו במסעדות מקומיות בזול מאוד (פיצה, המבורגר, חביתה ופסטה ב2 קוק שיתכן מאוד שכבר עברה עיכול של אדם אחר לפני).
בערב יצאנו לקאסה דה לה מוזיקה, עולה 1 קוק ושווה בטירוף, מאוד כייף, הופעות ריקוד מוזיקה וגם רוקדים, ישבנו בשולחן ישראלידה בכיף.
בבוקר למחרת היום שהגענו יצאנו לסיור סוסים שנמשך כארבע שעות. הסוסים היו נראים מוזנחים ובתת תזונה, דבר שגרם לנו לאחר הסיור לוותר על שאר תענוגות שמשלבים בהן בע”ח. הסיור התחיל בתוך הכפר ומשם לטבע ושדות הטבק. אחרי שעה בערך הגענו לבקתה של חקלאי שהסביר לנו על ייצור הטבק ותהליך הכנת הסיגרים וגם נתן אחד מתנה (קרלוס המארח שלנו קיבל אותו באהבה מאיתנו, ולטענתו היה מדובר בסיגר לא רע). החקלאי הסביר שהוא, אחיו ואביו מנהלים את העסק המשפחתי ולכולם יש תואר בחקלאות (בקובה יש לימודים חינם עד תואר ראשון). הוא דאג להוכיח לנו זאת ע”י כך שהסביר לנו על התרומה של מערכת ההשקיה הישראלית לענף. האמת, התרשמנו.
לאחר עוד שעה רכיבה עצרנו באגם חמוד שאפשר לקנות בו שתייה ואז להכנס למים. עמק מאוד יפה - מומלץ!
בהמשך היום הסתובבנו באזור. שתינו קפה בעמדת תצפית ליד מלון מפורסם (לא זוכר את שמו).
בערב ישבנו עם קרלוס ודניקה על קוקטייל HOMEMADE של רום ולימון. יותר כמו כוס רום גדולה וקצת לימון ודבש. היה טעים ממש והשיחה בינינו הייתה מהנה. אפשר לדבר איתם על הכלכלה והפוליטיקה שלהם בגבולות הטעם הטוב. הבנו מהם שהם לא מרגישים שהם חיים בעוני, שיש להם כל מה שהם צריכים, וכמובן אוהבים את קסטרו. הם הסבירו לנו שבהוואנה ובמערב קובה כיום ניתן כבר לראות שיש קריאות נגד השלטון, אך במזרח קובה עוד מפחדים לפצות פה. הם גם הסבירו לנו שכל יום יוצאים מקובה מאות קובנים שלעולם לא יחזרו, בורחים אל הקידמה ולאורח החיים המודרני בארצות אחרות. קרלוס גם נתן לנו כמה טיפים על עישון סיגרים.
טרינידד
בערב מצאנו מונית למחרת בבוקר, ב40 קוק לאדם מוויניאליס לטרינידד, ברכב מודרני עם מזגן, נסיעה של שש וחצי שעות. למען ההשוואה, האוטובוס עולה 30 קוק והנסיעה אורכת כ8 שעות.
אכלנו ארוחת בוקר בקאסה ואז הגיעה המונית, רכב מודרני עם מזגן כמו שסגרנו. נפרדנו מקרלוס ודניקה ויצאנו לדרך. אחרי שעתיים נסיעה, הורידו אותנו בצומת באמצע שומקום כדי להחליף לרכב ישן (עשו לנו תרגיל כמו שעשו לכל התיירים). במקום ארבעה נוסעים דחסו שמונה ואח"כ תשע, מזוודות על הגג ואין מזגן. למרבה ההנאה, באמצע הדרך בין סייאן-פוגאוס וטרינידד נתקע הרכב ונהיה עשן בתא הנוסעים, וכך יצא שחיכינו באמצע קובה שעה וחצי עד שעצר רכב והציע עזרה. ביחד טיפלנו ברכב (כלים שהשתמשו בהם במהלך הטיפול: פטיש, מברג, מפתח שבדי ומסור. תפעילו את הדימיון מה הלך שם) והמשכנו בדרך.
בטרינידד הגענו לקאסה מדהימה של מריסול וקרלוס (עוד קרלוס אחד. כל קובה זה קרלוס), הייתה מרפסת על הגג ונוף יפהפה (ושם גם אוכלים). ישר כשהגענו קיבלנו קוקטייל, אכלנו אצלם גם ארוחת ערב שהייתה הטובה ביותר שאכלנו בקובה (8 קוק לאדם לארוחה שלמה), עשינו סיבוב בעיר והלכנו לישון מוקדם מותשים מהנסיעות. בבוקר אכלנו שם אחלה של ארוחת בוקר ב4 קוק לאדם.
אחרי ארוחת הבוקר עברנו לקאסה של חבר שלהם בשם Rey hostel (היה מקום רק ללילה אחד, וקיבלנו המלצות חמות כך שהיה שווה).
אחרי שהתמקמנו בהוסטל החדש לקחנו מונית לשמורת טבע לאומית בשם El Cubana, כניסה ב10 קוק לאדם ומונית 25 קוק לרכב, קובעים שעה והנהג מחכה בחוץ. הליכה 30-45 דקות עד המפל. מאוד יפה ואפשר להשתכשך ולקפוץ למים. חוזרים באותה דרך שממנה באים. ארוחת צהריים בחתולייה באמצע הרחוב וארוחת ערב בטברנה טובה בשם la botija, מחכים בתור בכניסה אבל שווה ואוירה טובה.
ביום למחרת קמנו ועשינו סיבוב וסידורים בעיירה, קצת מסובך מבחינת קמביו- אי אפשר להמיר בכל מקום מדולר או מפזו מקסיקני, צריך לחפש איזה בנק ממיר למה, וצריך להציג דרכון (לא העתק).
קנינו קצת סיגרים, קצת רום, ארוחת צהריים עם בירות בטברנה של אתמול, ונסיעה לקראת אחה”צ לחוף הים של אנקון. חוף ים מקסים עם מיטות שיזוף ומים לא עמוקים, כייף להעביר שם כמה שעות. 8 קוק לכיוון, והנהג מחכה עד שתסיימו שם. אפשר אולי לסגור איתם על קצת פחות (15 ביחד). בחוף עצמו יש מוניות שבשמחה יקחו אתכם בחזרה בפחות כסף, ואז אולי שווה לסגור נסיעה רק לכיוון אחד.
בערב אכלנו ארוחת ערב במסעדה שקיבלנו עליה המלצות (בצדק) בשם סן חוזה. המתנו בחוץ בערך שעה.. אבל טעים טעים! אח”כ הלכנו לראות מה קורה בקאסה דה לה מוזיקה של העיירה- אחלה של דבר, היה ממש כיף.
למחרת על הבוקר עשינו סיבוב נחמד בעיירה, הכל סגור עד סביבות תשע חוץ ממאפיות.
נסיעה מטרינידד להוואנה הצלחנו לסגור ב35 קוק, מחיר זול משמעותית מהדרישה של נהגי מוניות שם (אזור 50 קוק). ארבע שעות וקצת עם עצירה בתחנה נחמדה בדרך והגענו להוואנה.
שוב בהוואנה
התארחנו בהוסטל קאסה אנה מריה (בהוואנה וודאדו), 30 קוק ללילה, אישה מבוגרת מקסימה מאוד שמארחת במוטו “הבית שלי הבית שלך”.
יצאנו לסיבוב של שש ומשהו שעות ברגל בהוואנה, לאורך כל הטיילת (מאלקון). מאוד מאוד יפה. מתישהו באמצע הדרך התחיל להתלוות אלינו סטודנט קובני צעיר שדיבר קצת אנגלית וניהלנו שיחה מעניינת תוך כדי הליכה. הוא הכווין אותנו לאזור של מסיבות סלסה בעיר (שבאותו זמן היה סגור), וגם טרח להוביל אותנו לדירה מפוקפקת שבה ניסו למכור לנו סיגרים מזויפים (שהיו נראים מאוד משכנעים). לאחר שנפרדנו המשכנו להסתובב בעיר. עשינו סיבוב במלון המפורסם, בטיילת על הנמל ובמבצר העתיק בעיר. באחת הפלאצות עצרנו לבירה וקוקטייל עם בוטנים ולהקה חיה. עוד סיבוב בעיר ולבסוף ארוחת ערב במסעדה יקרה לסיום- פלורידיטה. לאחר מכן לקחנו מונית חזרה לקאסה ב8 קוק ובבוקר מונית לשדה התעופה ב20 קוק.
טיפים:
•1 קוק= 1 דולר. הכי משתלם להמיר דולר קנדי או יורו לקוק, פזו מקסיקני גם די סבבה אבל הכי גרוע זה דולר. תמיר בנמל תעופה (איך שאת יוצאת יש תור לבנק חח).
•את הקאסות שסגרנו בקובה (ולא מראש באינטרנט) סגרנו דרך בעלי הקאסות שישנו אצלם. יש להם חברים בכל מקום והם ישמחו לסדר לך קאסה של חבר בעיר אחרת (לא עולה להם להשתמש בטלפון אז אל תתביישו לבקש).
•תתמקח על הכל כולל הכל, הם תמיד יתחילו ב10 קוק יותר. התמקחות חסכה לנו יותר מ150$.
נקודה קטנה לסיום: במהלך הטיול פגשנו לא מעט קובנים שהיו חבולים מהתנהגות של מטיילים ישראלים. תדאגו שהחוויה שלהם ממכם תהיה תמיד חיובית! :)
תהנו :) מור ואיתמר.
