בכותרות:

  • סיפור דרך
  • ביטחון ודיפלומטיה
  • אוכל
  • עלויות ותכנון
  • רשמ״ץ
  • בירוקרטיה והתנהלות
  • טיפים כלליים
  • המלצות

סיפור דרך:

אמ;לק-

דילי- 7 ימים

אטאורו- 4 ימים

ג׳אקו- 4 ימים

ההגעה לדילי

לאחר טיול של חודש באינדונזיה החלטתי לטייל במזרח טימור. בצ׳ק-אין בשדה התעופה בבאלי ביקשו ממני להראות כרטיס יציאה מטימור, ולא נתנו לי לעלות לטיסה. שאלו אותי מלא שאלות כמו אם מישהו אוסף אותי, אני בא לחברים, חופשה או עבודה, לוקח מונית מהשדה, אם יש לי הזמנה להוסטל, כמה כסף יש לי בחשבון, במזומן וכד׳. בחלק מהשאלות כבר נתקלתי בעבר. מהשיחה איתם הבנתי שתנאי הכרחי לעליה למטוס הוא הצגת כרטיס חזור ולפחות 300$.

הטיסה לטימור מבאלי לוקחת כמעט שעתיים.

נחתנו בדילי. נמל תעופה קטן ומיושן מאוד. יצאתי משם לכיוון הכביש הראשי בתקווה למצוא טרמפ ולחסוך לי את ה-20$ שיגבו ממני על מונית. התקדמתי לעבר הכביש הראשי ונתקלתי בקבוצת ילדים שישבה על המדרכה, הם הסכימו לעזור לי לתפוס טרמפ ונלחמו עד חרפה כדי לעצור לי מכוניות.

תוך חמש דקות מהנמל תעופה הגענו לטימור פלאזה, מלון וקומפלקס חנויות ומסעדות, ושם עזבתי את הטרמפ. תפסתי מיניבוס עירוני (מיקרולט) להוסטל. כל נסיעה בתוך העיר במיקרולט עולה 25סנט, לעומת מוניות שהמחיר בהן מתחיל ב-2$.

התמקמתי בהוסטל בשם Dili Central Backpackers שגובה 10$ ללילה, הכי זול שמצאתי (מלבד קאוצ׳סרפינג שיש מספר אופציות בעיר). ההוסטל פשוט והצוות מאוד חברותי.

לאחר התאוששות קלה מהדרכים יצאתי לסיבוב בעיר. הגעתי לשוק הבדים המסורתיים, מקום שנקרא Mercado Tais, משהו כמו 20 ביתנים שמוכרים בדים תוצרת יד בהכנה מסורתית. מדי כמה דוכנים נתקלים בכלי עץ עבודת יד או מזכרות קטנות. כל הסיבוב שם לוקח 10 דק׳ אך בכל זאת שווה לבקר.

בבוקר למחרת הלכתי למוזיאון ההתקוממות. בעיני זה ביקור חובה- מעבר לכך שהוא זול ולא לוקח הרבה זמן, מוסבר בצורה מעניינת, פשוטה וכרונולוגית על ההיסטוריה של ההתנגדות לכיבוש האינדונזי. מאוד מעניין.

משם המשכתי לקריסטו ריי (Cristo Rei), הפסל של מריה הצופה אל הים. הפסל נמצא על לשון יבשה שיש עליה חופים מאוד יפים. היפה מבינהם נמצא בצד השני של הגבעה (הצד שלא פונה לדילי). ניתן לראות את החוף הזה מצוין מהפסל, יורדים קצת בשביל שיוצא מאחורי הפסל (לא משהו מסומן אך ניתן לראות שהוא נכבש לא פעם) ומקבלים נוף עוצר נשימה.

ההגעה לפסל הייתה באמצעות מיקרולט מס׳ 12, אפשר לתפוס אותו על הכביש הראשי שצמוד לים. את הפסל אגב, ניתן לראות כמעט על כל נקודה בכביש המדובר.

ההגעה לפסל מהכביש היא דרך המדרגות, מבינים בבירור איך להגיע, ואחרי 200 מדרגות בערך תגיעו לפסל. שימו לב- חם כמו גיהנום בטימור, תביאו איתכם בקבוק מים או שניים לכל מקום. בכביש למול הפסל ניתן לקנות מים (דוכן ארעי אבל סביר להניח שישאר שם), אך אין מקום אחר לקנות בדרך לפסל.

בדרך חזרה מהפסל עצרתי בשוק הפירות. הוא לא גדול ולא הייתי נוסע במיוחד, אבל יש לו נראות טובה והפירות אחלה.

למעוניינים באמנות, ישר ממול לשוק יש גלריה קטנה ומעניינת של מספר מקומיים בשם גמבל.

בדילי יש הרבה מקומות נחמדים לשבת בהם. אני התיישבתי לבירה בבר שהוא גם מספרה, אחלה חוויה.

אטאורו איילנד (Atauro Island)

למחרת יצאתי בבוקר לתפוס מעבורת לאי אטאורו ששוכן כ-25 ק״מ מול חופיה של דילי. הגעתי לכניסה לנמל (Porto de Dili) ונעמדתי בתור (יותר כמו התגוששות) עם האנשים לקניית כרטיס. הבחור שמכר הסביר לי שאין מעבורת באותו יום ואני יכול לחכות למחר אם אני רוצה. בחרתי ללכת לנסות להגיע לאי עם סירת דייג מקומית. הלכתי לאזור בו שכנו להן סירות הדייג ושאלתי לגבי הגעה לאי. המקומיים מיד סידרו לי טרמפ עם סירה תמורת 10$. השייט היה מצויין, ים שקט וזה לא לקח יותר משעתיים.

נחתנו על החוף של כפר בשם וילה (Vila), בכפר הגדול ביותר על האי. לקחתי משם טוקטוק לכפר 6 ק״מ צפונה בשם בלוי (Beloi) אך הוא מרכזי באותה מידה. הטוקטוק עלה 2$ ולקח משהו כמו 10 דק׳ נסיעה. הסיבה שבחרתי לעבור לבלוי ולא להישאר בוילה היא שתכננתי את המשך הטיול באי צפונה, ונוח יותר לצאת מבלוי מאשר מוילה (לחסוך 10 ק״מ, למה לא). סיבה נוספת שבחרתי בבלוי היא שבשבת יש שם שוק מקומי נחמד מאוד, מגיעים הרבה אנשים מדילי ויש מוזיקה וכד׳. אווירה כיפית.

נכנסתי להוסטל בשם Dive Resorts שממוקם 300 מ׳ מהכניסה לכפר. לילה עלה 18$, כולל ארוחת בוקר. מקום נחמד וחביב על תיירים, ניתן להשכיר פה ציוד צלילה ושנורקלים ולצלול ממש בחוף ממול להוסטל. השונית מתפרסת מוילה ועד בלוי וניתן לצלול גם פה וגם שם, ממש קרוב לחוף. שונית מדהימה! מומלץ. עלות השכרה של שנורקל ליום 5$.

יום למחרת יצאתי לטרק של 3 ימים בין כמה כפרים. הטרק מתחיל בבלוי- משם לאקרמה- משם לאדארה ובחזרה לבלוי.

הדרך לאקרמה (Akrema) הייתה ממש יפה ופשוטה, מלבד החום הכבד, אין קושי בכלל. בבלוי תפסתי טרמפ לביקלי, עיירה 15 דק נסיעה (שעה הליכה) מבלוי. בביקלי יש מעיינות חמים אך לי לא יצא להגיע לשם. משם המשכתי ברגל עם השביל.

בדרך לאקרמה עצרתי להתרעננות באוראונה (Uaroana), יש שם חוף משוגע ופינות ישיבה מקומיות בצל.

אחרי שעתיים הליכה מבקילי הגעתי לאקרמה, אחלה של מקום. שקט, לא מפוצץ אנשים, חוף מדהים ואנשים טובים. לא דאגתי מראש ללינה בכפר ולכן תכננתי לנסות את מזלי עם אחד המקומיים. כך יצא שבמקרה נתקלתי במדריך תיירים שגר בכפר והוא דאג לי להכל- לינה, ארוחות ואפילו מסכה ורובה צלילה. ביקשתי ממנו שידריך אותי בדרך לכפר הבא למחרת, כיוון שהבנתי הדרך מבלבלת וניתן להתברבר. הוא הסכים וגבה על יום הדרכה 20$. הוא הוביל אותי להום-סטיי בכפר. על הלילה ביקשו שאשלם כראות עיני, ובגלל שבאמת היה מאוד נחמד והם היו אחלה אז נתתי להם 20$ (מחיר להוסטל טוב באי), הם הסתכלו עלי כאילו נפלתי עליהם מגן עדן. העדפתי ׳להסתכן׳ בלתת סכום גבוה מדי מאשר נמוך מדי, אבל אני חושב שבין 10-15$ ללילה בכזה הום-סטיי זה די והותר.

אחרי שישבנו לקפה יחד עם בעל הבית שבו שהיתי, לקחתי את הרובה והמסכה ויצאתי לצלול בחוף ששכן ממש למול הבקתה.

קמנו ב-7 בבוקר לקראת ההליכה לאדרה (Adara). החלק הבעייתי של ההליכה היה בין אקרמה לואטו (Vatuu), רק בתחילת הדרך יש סימון לשביל ובשאר הדרך יש סיכוי טוב מאוד להתברבר. היו כמה מטיילים שהסתובבו יום שלם על ההר באזור הזה רק כי לא מצאו את הדרך. מאוד מומלץ לקחת מדריך לחלק הזה, אך מואטו לאדרה אין צורך. ההליכה לואטו הייתה כשעה וחצי ומשם המשכנו לאדרה בהליכה נוחה על קו החוף. הגענו לאדרה כשלוש וחצי שעות לאחר שיצאנו מאקרמה.

רצוי לצאת לפני 8 בבוקר אם רוצים להתחמק מהגאות (יכולה להיות בעייתית בהליכה מואטו לאדרה).

נחתתי בהוסטל של מריו (mario's place) ואירחו אותי מעולה, האוכל מצוין ויש קפה, תה ועוגיות לנשנוש כל היום, 25$ ללילה כולל הכל.

בבוקר יצאנו לדרך (מריו- הבעלים ואני) לבלוי. הדרך מאוד יפה, מתחילים בחצי שעה הליכה על החוף ומשם עולים לשיא גובה ויורדים לכיוון בלוי. ההליכה עוברת בין כפרים על ההר, בתוך יערות ובנופים מרשימים שניתן לראות כמעט את כל האי בהם. סה״כ ההליכה לקחה 2.5 ש׳. למי שאין הרבה זמן באטאורו הייתי ממליץ לקחת יום הליכה (אפשר גם הלוך חזור) לאדרה מבלוי.

הגעתי חזרה לדילי אחרי שייט מאוד מאתגר בים. כרטיסים למעבורת ניתן לקנות בבלוי ממש ממול למזח, 13$ לאדם, המעבורת לוקחת שעה.

כשהגעתי לדילי מצאתי מסעדה מקומית שמכינה אוכל פורטוגזי בשם טבירנס (Tavirense)מומלץ.

יום למחרת נשארתי בדילי, נסעתי לארטימוריס (Arte moris), מתחם אמנים מעניין, הבניין הישן מאכלס בערך 20 אמנים צעירים מקומיים שגרים במקום. יש מספר גלריות, פסלים וציורים במקום ואף נגנים שמדי פעם נוכחים ומנגנים בבניין ייעודי שלהם. אישית לא ביקשו ממני לשלם אך יתכן שבמסגרת קבוצה גדולה וסיור יהיה נהוג לשים טיפ קטן. הרבה מן החבר׳ה שם יודעים אנגלית.

ג׳אקו איילנד והדרך לשם

החלטתי לבצע את המסע לג׳אקו עצמאית וללא תחבורה ציבורית. קיימת תחבורה ציבורית שניתן באמצעותה להגיע לכדי 30 קמ מהאי, למקום שנקרא סנפאלוס (Sanpalos). משם צריך לתפוס טרמפים עם מקומיים עד שמגיעים לטוטואלה (Tutuala), משם ניתן לשלם למישהו שיקח אתכם עד לחוף, או שניתן ללכת ברגל, 8 קמ.

אז כאמור ויתרתי על התענוג של נסיעה בתחב״צ ובחרתי בדרך המאתגרת יותר- אך היותר חופשית ומספקת- של השכרת קטנוע. 410 ק״מ הלוך חזור.

הדרך הייתה לא פשוטה, ולהגיע לאי לקח לי יומיים נסיעה: דילי לבקאו, בקאו לחוף ממול האי. החלק הראשון של הנסיעה יפה בחלקו הראשון וטיפה אפרפר בחלקו השני. מצב הדרך משתנה כל כמה קילומטרים, מכביש נוח לנסיעה לדרכי עפר לשטח של ממש. אם אתם מתכננים להשכיר קטנוע ולהגיע לשם בעצמכם, ממליץ בחום לקחת אופנוע שטח ולא קטנוע, הבדל של 10$ שיחסוך לכם הרבה אי נחת בנסיעה. יצאתי מאוחר בלי כוונה, כתוצאה מארגונים של הרגע האחרון והגעתי לבקאו רק ב4, לאחר 4 שעות נסיעה. את הבלילה הראשון העברתי בבקאו, עיירה גדולה במונחים מקומיים, יש כנסייה ישנה ובית ספר גדול, מספר גסטהאוסים וחנויות נוחות. ניתן להסתובב קצת בעיירה אבל בגדול- אין הרבה מעש שם. התארחתי בגסטהאוס בשם קוסטה׳ס גסטהאוס (Costa's guesthouse), 25$ ללילה כולל ארוחת בוקר. חדר לא רע בכלל, מיטה זוגית גדולה, מזגן ומרפסת. המקלחת והשירותים היו לא משהו, אבל לא נוראיים.

ביום השני קמתי מוקדם ויצאתי לטוטואלה. בדרך החלטתי להאריך את הנסיעה מעט ולנסוע דרך העיירה קום (Com), מקום יפייפה ששווה לילה. אני דחיתי את הלילה שלי שם לדרך חזור והמשכתי בדרכי לטוטואלה. לאחר 4.5 ש׳ הגעתי לטוטואלה והמשכתי עוד חצי שעה נסיעה במורד ההר על מנת להגיע לחוף. ממול לחוף המדובר נמצא האי ג׳אקו, היעד של מחר. הגעתי לחוף לאחר חצי שעה נוספת בדרך עפר לא פשוטה, והתמקמתי בגסטהאוס של ליטו שנקרא לאקומורה (Lakumorre), חדר ב25$ עם מאוורר ומיטה זוגית, ארוחת בוקר כלולה. ישנה אופציה נוספת ללינה על החוף, אך היא יקרה יותר משמעותית. ליטו הוא אדם מאוד נעים ודובר אנגלית וספרדית, יוצא צבא שנלחם בידיים באינדונזים לפני העצמאות.

המקום עצמו מאוד יפה ושוכן מול החוף- היפה גם הוא. מומלץ.

כמו ברוב המקומות שהגעתי אליהם בטימור, גם פה הייתי האורח היחיד. העונה הרטובה משמעותה פחות תיירות, ונוסיף על כך את התפרצות הר הגעש בבאלי שפגע בתיירות בכל האזור.

ב8 בבוקר נסעתי לאזור של סירות הדייגים כדי לתפוס סירה לאי. כשהגעתי לשם חיפשתי מדריך שילווה אותי, אבל לא היה. בחרתי להגיע לאי בכל זאת, הגעתי עד כאן. סירה הלוך חזור 10$, אמרתי לו שיאסוף אותי עוד שעתיים. המים בדרך לאי הם הכי צלולים שראיתי, והחוף של האי פשוט יפייפה. מומלץ לקחת מדריך ולחקור את האי לעומקו, אני הסתובבתי בו בעיקר על החוף ובצמחיה שקרובה אליו. לא ניתן לישון על האי ולכן כל הטיולים בו הם טיולי יום.

אחרי שחזרתי מהאי יצאתי לכיוון קום. בדרך החלטתי לגוון ולעצור בלוספאלוס כדי לראות מה יש שם. לא התרשמתי יותר מדי מהעיירה, אבל שווה לתת בה לילה אם יש לכם זמן, אולי יש דברים מעניינים לראות/לעשות באזור.

הגעתי לקום, בעיני הכפר הכי יפה בטימור. חוף מדהים, אנשים נחמדים ואווירה כיפית. בנוהל, גם פה הייתי התייר היחיד בכפר.

ישנתי בגסטהאוס בשם קאתי, אחלה מגורים, אוכל ושירותים לא משהו, 20$ ללילה. יש עוד הרבה אופציות לגסטהאוסים במקום, וריזורט אחד שנראה יקר ומרשים.

למחרת בבוקר יצאתי למסע ארוך במיוחד, חזרה לדילי. לקח לי 7 שעות ו-205 ק״מ, אבל הגעתי.

לאחר שסיימתי את הטיול לג׳אקו תפסתי איזה שפעת קלה, אז את שאר הזמן עד הטיסה העברתי רגל על רגל בדילי. יש עוד המון מה לעשות פה ומקומות מעניינים לבקר בהם, נצלו את האי עד הסוף!

ביטחון ודיפלומטיה:

מזרח טימור היא מדינה שבטוח לטייל בה לישראלים. הם לא רק אוהבים אותנו, הם מעריצים אותנו. לא פעם הזמינו אותי לארוחות חינם כשסיפרתי שאני מגיע מארץ הקודש, ואף פגשתי אבא שהציג לי בגאווה את בנו- בנימין נתניהו*.

מבחינת ביטחון כללי, לא נתקלתי באלימות או פשע בשום מקום, ונראה כי למקומיים יש כבוד לתיירים.

*עובדת בונוס, לאחיו הצעיר קוראים ניקולא סרקוזי.

אוכל:

האוכל שניתן למצוא פה הוא פורטוגזי, מערבי, אינדונזי וטימוריזי. ארוחות אורז או נודלס נפוצות במסעדות פועלים. דגים כמובן יש בשפע ומומלץ להתנסות, במיוחד בשוק באטאורו בשבת. הפירות והירקות שלהם אחלה, אך לפעמים מעט יקרים שכן חלק מיובא מאוסטרליה ואינדונזיה.

צמחונים- ניתן ואפשרי.

מנה במסעדת פועלים עד 6$ לארוחה רצינית, כשרוב הדברים עומדים על 3-4$. בבורגר-קינג מנות מתחילות ב4$ ומגיעות ל9$. בקבוק מים מינרליים גדול עולה 75 סנט (ויכול להגיע ל2.5$ במסעדות ובאזורי התיירות). קולה/ספרייט בין 1.5-2.5$ באזורי התיירות. בירה בערך 2.5$. קפה בין 2-5$ מאספרסו ועד לקפוצ׳ינו.

עלויות ותכנון:

אני אמנם נוגע בזה בסיפור דרך, אבל לנוחיותכם ארגנתי ריכוז מסודר של עלויות ממוצעות. כמובן, כל העלויות תלויות במיקום, במרחק, רמת תיירות וכו׳.

  1. לינה- בין 10-35$.
  2. נסיעות- למיקרולטים בעיר זה 25 סנט, לאוטובוס מקומי למקומות רחוקים יותר זה עד 8$. סירות בדר״כ עד 15$, לרוב 10$.
  3. השכרת קטנועים- בין 15-25$ ליום, תלוי איפה.
  4. אטרקציות- 40$ לצלילה באטאורו.
  5. דלק- מיכל מלא עד 3$ (גם בבקבוקים בצדי הדרך וגם בתחנה).

אפליקציות שימושיות-

  • MAPS.ME: אפליקציה מצוינת שמאפשרת לכם להוריד מפה של אזור מסויים ולהשתמש בה אוף-ליין.
  • Xe Currency: המרת שערים, מאוד נוח.

דלק- לא בכל מקום תמצאו תחנת דלק, אך אל חשש. חנויות קטנות ברחבי הדרך מוכרות דלק בבקבוקים. חפשו עמדות בקבוקים לצד דוכני חנויות בדרך (יכולים להיות בקבוקי פלסטיק, וודקה, הכל).

הזמנת הוסטלים/גסטהאוסים מראש- בעונת התיירות (העונה היבשה) יכול מאוד להיות עומס בג׳אקו, דילי וקום. מציע להזמין מראש לפני ההגעה. אם אתם לא מגיעים בעונה, אין צורך.

רשמ״ץ:

טיילתי בטימור בינואר, חודש שלא נחשב מרכז העונה, לכן הרשימת ציוד שאכתוב פה תהיה רלוונטית לכל העונות.

ביגוד- בגדים קצרים והרבה, חם ולח שם.

מעיל ומכנס גשם + כיסויי גשם לתיקים- תלוי בעונה, לא פעם נתקלתי בגשם שוטף.

נעלי הליכה/סנדלים וכפכפים- לטיולי הליכה סנדלים יספיקו, אין צורך בנעלי הרים רציניות, אלא אם אתם מתכננים ללכת הרבה ברגל בהרים (ויש אופציה כזו).

אלתוש, קרם הגנה ואלוורה- אלתוש חובה. בטימור יש קדחת דנגי, מלריה, זיקה וכל מיני יתושונים קטנים שאמנם לא יהרגו אתכם, אבל העקיצות שלהם יגרדו לאללה. אל תשחקו עם זה. אטאורו ידוע במיוחד בדנגי שיש בו.

בגד ים (או 2) ומגבת- אתם חייבים מגבת שתתייבש מהר, בכל יום אפשר למצוא חוף מדהים להכנס אליו.

כובע- תביאו משהו רחב שוליים, השמש שם רוצחת.

שנורקל ומסכה- פשוט חובה. לא ראיתי פה מקומות לקנות בהם אך ניתן להשכיר.

בירוקרטיה והתנהלות:

  • כניסה למדינה:

על מנת לטייל במזרח טימור אין צורך בדרכון זר.

  • ויזה: לברר

בכניסה ניתן לקבל ויזה ל30 יום חינם. יש אופציות לויזות תיירים שאני לא מעורה בהן, אם אתם מעוניינים בטיול של יותר מחודש (ובהחלט כדאי) תנו בדיקה בקבוצת אינדונזיה ומלזיה למטיילים בפייסבוק- קבוצה אדירה שעוזרת מאוד.

  • טיפול רפואי:

לא יצא לי להתנסות כאן, אך חשוב שתביאו איתכם כדורים מונעים למלריה (שנפוצה בעיקר בגבול עם טימור המערבית). כמו כן, תעיפו מבט על תסמינים של קדחת דנגי וזיקה בגוגל, ואם אתם חושדים שזה מה שיש לכם- תגיעו לרופא. עם קדחת דנגי אין הרבה מה לעשות, אחד הדברים היחידים שמועילים נגד הסימפתומים זה לשתות מיץ של עלי פאפאיה מורתחים. וכמובן, מניעה היא האמצעי הטוב ביותר.

  • אשראי וכספומט:

יש שני בנקים שעובדים עם כרטיסים בינ״ל- BNU ו- ANZ. ניתן למשוך עד 500$. אני השתמשתי בכרטיס נטען של הדואר, שעבד 100% מהפעמים בשני הבנקים הנ״ל, אך אני לא יודע לגבי עסקאות סליקה.

  • סים מקומי:

לא חובה, אבל תמיד נוח להיות זמין. יש מספר חברות- טלמור, טלקומסל וטימור טלקום. טלמור הוא הפופלארי ביותר ולכן מוצאים קליטה ברוב האי, טלקומסל הכי בעייתי. לא מאוד יקר, דילים אטרקטיביים ל1GB ב5-6$, ויש הרבה אופציות נוספות. כמו כן, סים ניתן לקנות ברחוב מרוכלים, אך אני נכוותי מהעניין ולכן אני ממליץ לעשות בקניון- טימור פלאזה- שם יש חנויות של החברות עצמן עם נציגים, מאוד ברור ופשוט והם בדר״כ דוברי אנגלית.

טיפים כלליים:

  • יש הרבה סניפים של בורגר-קינג וגלוריה ג׳ינס (בתי קפה) בכל מקום, אז אם אתם פחות מסתדרים עם האוכל בטימור (שעיקרו מהמטבח האינדונזי) אתם תמיד יכולים למצוא פינה חמה עם אינטרנט אלחוטי חינם שם.
  • תביאו איתכם שנורקל לכל מקום. באטאורו וג׳אקו במיוחד.
  • מציע לתזמן הגעה לאטאורו שיצא שתגיעו לשוק- שבת ב10.
  • בתכלס, טימור זולה. הבעיה היא העלות של הלינה. אוהל יפתור לכם את הבעיה הזאת, יש כל מטר מקומות מעולים להקים אוהל.
  • דילי ככל הנראה תהיה הבסיס שלכם ליציאה לכל מקום בטימור, קחו זאת בחשבון.
  • שקעים- כמו בארץ.

המלצות:

  • Dili Central Backpackers- הוסטל משפחתי וזול בדילי, מת עליו.
  • Lakumorre, הגסטהאוס של ליטו בטאטואלה (על החוף מול ג׳אקו). באמת מקום יפה וליטו אחלה גבר.
  • השכרת אופנועים בדילי- TalTabi, 15$ לקטנוע. ניתן גם להשכיר רכבים ואופנועי שטח. חברה רצינית.
  • המקום של מריו, Mario's Place באטאורו. מריו אחלה גבר והאוכל אש! 25$ כולל כל הארוחות.
  • http://ataurotourism.org/ אתר התיירות של אטאורו, יעיל ושימושי!


אם לא מסתדר לכם מזרח טימור, מוזמנים להעיף מבט בסיפור דרך נוסף שכתבתי על קובה-

https://www.lametayel.co.il/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%94+%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2

או על אינדונזיה-
https://www.lametayel.co.il/30+%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%93%D7%95%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%94#modal_gen
 מאחל לכם טיול מעולה ומלא חוויות,

איתמר.