30 יום באינדונזיה

בכותרות-

• סיפור דרך
• ביטחון ודיפלומטיה
• אוכל
• עלויות ותכנון
• רשמ״ץ
• בירוקרטיה והתנהלות
• טיפים כלליים
• המלצות

סיפור דרך

אמ;לק-

• מזרח ג׳אבה- 7 ימים.
• באלי- 7 ימים.
• פלורס- 12 ימים.
• איי גילי- 4 ימים.

1. מזרח ג׳אבה

ההגעה לסוראביה

לקחתי טיסה מבנגקוק לבאלי. בחרתי להגיע לאינדונזיה מתאילנד- שאליה נכנסתי עם דרכון זר- ולא ישירות מנפאל שאליה נכנסתי עם דרכון ישראלי, על מנת שאוכל להגיע לאינדונזיה עם חותמת יציאה מהמדינה הקודמת שבה הייתי בדרכון הזר. למיטב ידיעתי, בצ׳ק אין לטיסה לאינדונזיה לפעמים מבקשים לראות כרטיס טיסה יוצא מהמדינה. בשדה התעופה בבנגקוק לא שאלו אותי אם יש לי כרטיס יציאה מאינדונזיה, טסתי עם חברת אייר אסיה. הטיסה עברה חלק, חברה מאוד נוחה לטוס בה. בטיסה אתה מקבל טופס הצהרה למכס (יש גם בדוכנים ממול המכס בשדה).

נחתתי בבאלי. אתה הולך עם הזרם לפקידי ההגירה ומשם לאיסוף כבודה, לבדיקה בטחונית ולמכס, יש כספומטים אם צריך. בביקורת דרכונים לא עשו בעיות בכלל, בדרכון שלי היו חותמות של שתי מדינות כבר. הנמל מאוד יפה, מודרני ועם אינטרנט אלחוטי שעובד מעולה. כיוון שהטיסה שלי הייתה קונקשיין של חברה אחרת (citilink, גם חברה סבבה). ההגעה לגייט בוצעה בקלות, גם שם היו מפוזרים כספומטים ולמעשה ניתן למצוא אותם כמעט בכל תחנה בדרך, למעט באזור הביקורת דרכונים.

המראנו לכיוון סוראביה, טיסה של שעה. מהרגע שעזבנו את באלי, הייתי המערבי היחיד שראיתי. הנמל בסורבאיה לא מרשים כמו בבאלי, אפילו לא קרוב. מיושן, ללא אינטרנט אחלוטי ואני יכול ללכת על הידיים ברוורס יותר מהר מהמסוע של המזוודות. באלי נמצאת בהפרש של של אחורה מג׳אבה, לכן נחתתי בשעה שבה המראתי. הזמנתי מראש הוסטל בשם ׳The Hostel׳ שנמצא במרכז העיר, ליד מלון Tunjungan Plaza. כדי להגיע אליו הייתי צריך לקחת אוטובוס ל-Purabaya bus station (התחנה המרכזית), ומשם קו p1 או p5 לתחנת Tunjungan Plaza. ההוסטל 300 מטר משם. מצאתי את האוטובוס שלוקח לתחנת Purabaya, הוא חנה ממול ליציאה מהנמל תעופה, היה רק צריך לחצות את הכביש ולנסות לפלס דרך כל נהגי המוניות שקפצו עליך. הנסיעה עלתה 25אלף רופיה. הנסיעה לוקחת 40 דק׳. תחנת פוראביה היא תחנה מרכזית, אתה נדרש לחצות אותה מהמקום בו עוצר האוטובוס כדי להגיע לטרמינל אוטובוסים. מלא אנשים, מאוד נחמדים ומסבירי פנים, הרבה דוכני אוכל בדרך. האוטובוס לפטונג׳ונגן פלאזה עולה 6000 והנסיעה לקחה פחות או יותר שעה, עם פקקים. לפני שהאוטובוס יצא, נכנסו מקומיים עם ארגזים וניסו למכור שוקולדים, מטענים, מקלות אוזניים, מישהו אפילו נכנס לשיר.. הם דבר ראשון מביאים לך את המוצר, אפילו פשוט מניחים אותו עליך, ואז בסיבוב חזור שלהם הם אוספים מכולם ומי שרוצה משלם. הגעתי להוסטל. ממש נחמד ומשפחתי. 8$ ללילה. ארוחת בוקר כלולה (הכנה עצמית כמובן) שכללה ביצה, לחם, ממרחים ופירות.

מאלאנג, האי סמפו והר ברומו

בסורבאיה אין הרבה מה לעשות. יצאנו חברי ואני (שהצטרף אלי בהוסטל) לעיר אחרת בשם מאלאנג (Malang) אחרי יום הסתובבות בסוראביה. יש רכבת שלוקחת למאלאנג (2:20 ש׳ נסיעה), יש אופציה לפירסט קלאס או סקנד קלאס, לקחנו את השניה ולא התחרטנו. יש מזגן והמקומות נוחים, לא היה צפוף. הדרך הייתה מאוד יפה. הרכבת עלתה 45אלף לכרטיס (אם התעקשתם על מחלקה ראשונה, זה 60אלף לכרטיס), הרכבת האחרונה יצאה ב-7:20 בבוקר. הגענו למאלאנג והלכנו להוסטל בשם MADOR. אחלה הוסטל שבעולם, 90אלף לאדם ללילה ונמצא במיקום נוח בעיר.

גילינו שיש מלא מה לעשות בעיר. אחרי מנוחה קלה יצאנו לטייל במרכז העיר. חברת צבע מקומית תרמה המון כסף כדי לצבוע את כל העיר העתיקה, והעיר צבעונית ומדהימה. ציורים על הקירות, חנויות ודוכני אוכל. לטענת המקומיים מדובר בשני כפרים שונים משני צדיו של הנחל שניתן לחצות ע״י גשר, בכניסה לכפר אחד נדרשים לשלם 2000 רופיה ולאחר הגשר בכניסה לכפר השני נדרשים לשלם כ-2500 אך מקבלים מחזיק מפתחות קטן שהם מכינים. הסיבוב בעיר העתיקה יכול לקחת בין 20 דק׳ לשעה. ב-18:00 נפתח שוק לילה עם אוכל, הפעלות לילדים והופעת רחוב. מנה ממוצעת בשוק היא בין 4-6000 רופיה. על הרחוב הראשי נפתחים דוכני רוכלים גם כן. ניתן ללכת ברגל גם למזרקה בכיכר העיר, מקום חביב, לא חובה.

בבוקר לקחנו קטנועים (60אלף לאדם) ונסענו דרומה לכיוון אי בשם סמפו. שעתיים וחצי נסיעה בדרך עירונית שהלכה ונהייתה ירוקה יותר ויותר ככל שמתרחקים מהאזור המיושב. נסיעה יפה שעוברת דרך טרסות אורז, שדות ויערות. הגענו לחוף השוכן מול האי (נסענו לכפר בשם Sendang Biru), מצאנו מדריך מקומי וטרמפ בסירה הלוך- חזור לאי ב260אלף לשנינו. אחרי 10 דק׳ הפלגה במפרץ הפוטוגני הגענו לאי. המדריך פילס לנו את בדרך בג׳ונגל מטורף במשך שעה עד שהגענו ללגונה מדהימה. מים צלולים וחמימים וקשת סלע טבעית שמהווה את החיבור עם הים מבחוץ. האי היה לחלוטין אחד הדברים שאני הכי זוכר לטובה מהטיול בכלל. הלגונה מדהימה, בגדול גן עדן. ללא תיירים, ללא לכלוך, קופים שמסתובבים על העצים מסביב, ההליכה בג׳ונגל שגורמת לך להרגיש אינדיאנה ג׳ונס, פשוט חוויה משוגעת. על החוף ניתן לחנות ללילה, אנחנו חזרנו אחרי שעתיים וקצת התחרטנו שלא נשארנו שם עוד. בכפר אכלנו דג על האש (שהיה מצוין) ונסענו בחזרה.

ב-1 בלילה יצאנו לטיול מאורגן להר געש בשם ברומו (550אלף לאדם, כולל מדריך, הסעה וארוחת בוקר). הגענו לאחר שעתיים וחצי נסיעה לנקודת התצפית הראשונה (יחד עם מאות תיירים אחרים), אחרי הזריחה המרשימה נסענו לטפס על אחד המכתשים שרואים משם, משם נסענו חזרה למאלאנג והגענו ב11:30 אחרי לילה לבן.

בניואנגי והר איג׳ן

לקחנו את הרכבת של 16:00 לבניואנגי (Banyuwangi) שמשם אפשר לצאת להר הגעש איג׳ן ולמעבורת לבאלי (70אלף לכרטיס רכבת, 8 שעות נסיעה). הגענו ב-12 בלילה לבניואנגי, ממש על התחנה יש הום-סטיי מצוין, אחלה בחור בשם אגוס שלקח אותנו לסיבוב באזור, למפל מים מגניב וחווה שמכינים בה קופי לואק אורגינל, ובזול.

ב-12 בלילה יצאנו לכיוון איג׳ן. אחרי 40 דק׳ הגענו לחניון, שתינו קפה והתחלנו ללכת. קיבלנו מדריך, פנס ומסכת אב״כ נגד הגזים בהר. עלינו במשך שעה וחצי עד פתח המכתש, ומשם ירדנו לתוכו 30 דק׳ עד שהגענו לאש הכחולה. אש תמידית שבוערת בכחול יפייפה, עם המון עשן גופרתי ומסריח. במקום נמצאים גם כורים, שחוצבים את הגופרית בגושים מהאדמה ונושאים אותה למעלה בסלים. עלינו בחזרה לפתח המכתש והלכנו 20 דק׳ על שפתו לכיוון הצד השני. נעצרנו בזריחה מול המראה של האגם הכחול שנגלה בתחתית ההר (ולא ניתן לראותו בחושך). חזרנו תוך שעה את כל הדרך למכונית ונסענו בחזרה להום סטיי. כל הסיפור עלה 500אלף לאדם.

2. באלי

ההגעה לדנפסאר

להגיע לבאלי מג׳אבה היה מאוד פשוט. נוסעים לנמל בבניואנגי ולוקחים אוטובוס שיוצא משם עד לדפנסר. האוטובוס עולה על המעבורת ומגיע לאחר 5 שעות נסיעה. המחיר נע בין 130אלף לאדם לאוטובוס עם מזגן עד ל-75אלף לאוטובוס רגיל (שהיה סבבה לגמרי). מהתחנה המרכזית אליה הגענו בבאלי לקחנו גראב (כמו אובר) לקוטה, 100אלף לרכב. לאחר שעה נסיעה הגענו למלון. למלון שבו היינו קוראים The Pavilion Kuta והוא הציע מחיר טוב בעקבות חוסר התיירים שהיה בבאלי באולה תקופה (הגענו חודש לאחר ההתפרצות של הר הגעש אגונג בבאלי). המלון עצמו היה סביר. 230אלף ללילה לאדם. בימים שהיינו בקוטה לא עשינו הרבה, בעיקר רבצנו בבריכה במלון והסתובבנו ברחבי העיר. היינו במרכז לשיקום צבי ים, חינם (אם רוצים תורמים כסף בסיום) ומאוד נחמד, וגם ביקרנו במקדש קטן שנמצא באזור. הגעה דרך גראב בערך 50אלף מהמרכז. משם נסענו לבית של הרב אורן שמארח ישראלים כבית חבד מחתרתי, הדלקנו נר חנוכה, דיברנו עם כמה מהישראלים שהיו שם והלכנו, היה נחמד.

אובוד, כפר טנגנן והר אגונג

הגענו לאובוד (Ubud) ע״י גראב (150אלף לרכב), אך יש אפשרות לאוטובוס שאטל ב-50 שיוצא 3 פעמים ביום, 9:00, 11:00 ו-13:00. הנסיעה לאובוד לקחה בערך שעה. באובוד הסתובבנו קצת בעיר ואז הלכנו ליער הקופים. מרחק הליכה מהמרכז, כניסה 50אלף לאדם. היער עצמו חמוד ממש ולא מעט קופים שמסתובבים חופשי. ביער יש 2 מקדשים והרבה דרכים יפות ומתחוזקות שעוברות בו. אובוד היא עיר מאוד אמנותית, ומעבר לשוק האמנות (שהוא רפליקה לחנויות התיירים שמפוזרות בדנפאסר כל מטר), יש הרבה חנויות מעצבים של בגדים, תכשיטים, פסלים וכד׳. מקומות לאכול ולשתות בהם לא חסר, ורבים מהמקומות נראים מערביים ומזמינים.

למחרת השכרנו קטנועים ב-50א לאדם ליום ונסענו למקדש בשם Tirta Empul, שנמצא במרחק חצי שעה נסיעה מהעיר. עולה כ-15א כניסה + 2000 חניה. במקדש יש בריכות שניתן להיכנס אליהן, מקום די מגניב. בחזור נסענו לטרסות האורז Tegalalang, מאוד יפה. ירד מבול אז לא ראינו הרבה לאופק ונסענו משם די מהר בעקבות זאת.

למחרת נסענו לכפר בשם Tenganan, אחד הכפרים הכי עתיקים בבאלי. כפר מיוחד שנעשת בו אמנות ייחודית לכפר- אריגה מסורתית וציור על עלים יבשים- שווה לבקר. אח"כ נסענו לוירג׳ין ביץ׳, חוף שנאמר עליו שהוא מהיפים בבאלי ולא מאוד מתויר. החוף יפה אך אוברייטד בעיני. כניסה (כולל חניה) 20א לאדם. משם נסענו ל-Pura Pasar, מקדש עתיק שיושב ממש על הר הגעש אגונג. הגענו לבאלי ממש לאחר ההתפרצות והכפרים שישבו בקרבת ההר פונו. בדרכנו גם חלפנו (או נכון יותר לומר, התעלמנו) על פני שלט שאוסר את הכניסה לאזור עקב סכנת התפרצות. הגענו למקדש (שננטש גם הוא), מקדש קטן אבל במיקום מדהים על ההר. הנסיעה באזור ההר הייתה מהיפות שנסענו בהן בבאלי, ובכללי האזור מאוד מומלץ לטיולים. באזור אובוד אפשר למצוא מספר מפלים ועוד אין סוף מקדשים לבקר בהם.

היעד הבא שקבענו לעצמנו היה האי פלורס, אך הייתה לנו בעיה קלה בקניית הכרטיסים דרך הפלאפון. החלטנו להמר על כל הקופה ולנסוע לשדה תעופה עצמו, בתקווה לקנות שם כרטיסים לטיסה עוד באותו היום. הגענו כשעה לפני הטיסה ומצאנו כרטיסים זולים ב-30$ ממה שמצאנו באינטרנט. מיהרנו לצ׳ק אין לטיסה וגילינו שהגבלת המשקל בטיסה זו היא עד ל-10 קילו לאדם, לכן נאלצנו לשלם מעט Overweight, כ-20א׳ לכל קילו נוסף. הגענו לגייט בדקה ה-90 ועלינו לטיסה. בראבו לנו.

3. פלורס

פלורס זה האי האהוב עלי ביותר. אי עצום ויפייפה, המקומיים הכי נחמדים בעולם, אפשר להעביר באי זה בלבד חודש שלם.

לבואן באג׳ו והאי קומודו

לקחנו טיסה של שעה וחצי ב-40$ מבאלי ללבואן באג׳ו, העיר הכי מערבית באי פלורס. אי גדול וטרופי ומאוד אותנטי. למרות האותנטיות, אומרים עליו שהוא יהיה ׳באלי 2׳ בקרוב, והמחירים די דומים לבאלי. לקחנו טיסה בצהריים והגענו ב17:00 לאי. אם אתם יודעים שתחזרו לבאלי, מומלץ להזמין כרטיס חזור מראש. אנחנו לא הזמנו ונאלצנו לשלם כפול על הטיסה חזרה (לא עזר שזה היה יום לפני ערב השנה החדשה). ההוסטל ששהינו בו היה 10 דק׳ נסיעה מהנמל, יש כאלה שהולכים את זה. ביום לאחר מכן לקחנו אופנועים והסתובבנו באזור. אזור המפרץ בעיר הוא בגדול כביש מעגלי חד כיווני שלוקח 5 דק׳ להקיף, אך כשיוצאים מאזור המפרץ מערבה מגלים את שאר העיר עצמה.

יצאנו מהעיר עם קו החוף דרומה והגענו לכפר מאוד יפה, כולם מאוד נחמדים וילדים רצו אחרינו כדי ללחוץ לנו את היד. אח״כ נסענו לצד הצפוני של העיר והגענו לנקודת תצפית מאוד יפה.

בפלורס שווה לעשות צלילות, או קורס צלילה אם התחום חדש לכם. אזור קומודו הוא מהיפים בעולם ופגשנו כאן אנשים שחוזרים כל שנה רק לשם כך. עלות קורס של 3 ימים (כוכב ראשון) זה בערך 350$~. כמובן שניתן להתמקח ולהשיג דילים שונים ומשונים. מלבואן באג׳ו ניתן לצאת להרבה הרפתקאות באזור, אך רוב האנשים נודדים מכאן מזרחה אחרי שמיצו את קומודו. אנחנו ישנו בהוסטל מעולה בשם Ciao, שיושב על גבעה עם נוף משגע. כל יום ב-21:00 יש סרט, ניתן לסגור טיולים, אופנועים ומה לא דרך ההוסטל, וכמו כן ההוסטל מציע שאטלים לעיר ולנמל התעופה חינם. מחיר לילה נע בין 120-200א לאדם (תלוי בחדר, מזגן וכו׳). בהוסטל יש מסעדה לא רעה בכלל, אם כי מעט יקרה. המבורגר מפחיד.

יצאנו לקורס צלילה שהורכב מיום לימודים ויומיים צלילות, ובנוסף סיור מודרך באי קומודו. הדרקונים היו מטורפים והצלילות היו מדהימות, מומלץ! את הקורס עשינו ב-Paradise, הכי זולים בפלורס, 330$ לקורס הכל כולל. הערה חשובה- אם לא מסתדר לכם צלילה עם מיכלי חמצן מכל סיבה שהיא, ניתן וכדאי לצלול עם שנורקלים בלבד, אל תוותרו על צלילות באזור!

אחרי יום מנוחה לקחנו קטנועים ונסענו צפון מזרחה למערה בשם Rangko. שעה נסיעה ועוד 20 דק' הפלגה (120א כולל כרטיס כניסה). מערה שווה ביותר, מים כחולים צלולים בתוכה וחוף פסטורלי בחוץ, מומלץ. בערב ירדנו לשוק הדגים בעיר, נמצא ממש על הים. בוחרים דגים טריים ומכינים לך אותם על האש, אווירה מעולה, האוכל מצוין. קצת יקר, 120א לאדם כולל מיץ סחוט טבעי ואורז עם המנה. למחרת בילינו יום שלם בבריכה של ׳Molas cafe', מקום נחמד בעיר באווירה טיפה יותר מערבית. היו מלא תיירים והיה נחמד להתערבב איתם קצת.

רוטנג

למחרת נסענו לעיר בשם רוטנג, שנמצאת כ-3~ שעות נסיעה מלבואן באג׳ו. העיר ברובה נוצרית וכך רבים מן הכפרים בסביבתה. כדי להגיע לשם אפשר לקחת אוטובוס שיוצא בכמה שעות קבועות (8:00, 11:00 ו-13:00) עלות 130א לאוטובוס עם מזגן או 110 בלי. ניתן גם לקחת אוטובוס מקומי מהתחנה ב-6 בבוקר, או מונית בעלות של 110 לבנאדם (כולל מזוודות, שעליהן עלות נוספת). הנסיעה הייתה נוחה יחסית, ובאופן כללי הכבישים באינדונזיה טובים, רק פתלתלים מאוד. יצאנו ב-11:30 והגענו בסביבות 15:00. הסתובבנו קצת בעיר בכדי למצוא מקום טוב לישון בו והגענו להום-סטיי Bunga, שהיה זול יחסית (100א לחדר ללילה) אבל כאן נגמרים היתרונות שלו. היה מלוכלך, בלי מזגן או מאוורר ובלי Wifi. יצאנו להסתובב בעיר קצת בחיפוש אחר אוכל וחזרנו בחזרה. נשארנו שם לילה אחד ועברנו בבוקר למחרת לסנטה מריה, מן מנזר נשים שמשמש גם כאכסנייה. מקום מעולה אך קצת יקר (150א לאדם) וללא Wifi או מיזוג. אחרי שהתארגנו שם יצאנו לחפש קטנועים להשכרה. ניתן להשכיר בעיקר בבתי מלון בעיר (המוכרים- מלון רימה, מלון סינדהה, מלון סקיי), צריך להגיע מוקדם כי אם יש הרבה תיירים נגמרים הקטנועים. כשאנחנו הגענו להשכיר כבר לא היה, הפנו אותנו לקפה מאנה (נמצא על הרחוב הראשי). אחלה של מקום, בוני המנהל אחלה של גבר, האוכל טעים והקטנועים מצוינים ובמצב טוב. ההשכרה שם קצת יקרה (100א ל24 ש׳). צמוד לקפה מאנה יש מקום קטן בשם Dapur de rosa, ויש בו וויפיי מצוין ומיצי פירות זולים ומעולים- מומלץ.

אחרי שהשכרנו את הקטנועים יצאנו לכיוון טרסות האורז, כ-20 דק׳ נסיעה מהעיר. ככל שמתרחקים מהעיר הנסיעה הופכת ליפה יותר ויותר, המקומיים הכי נחמדים שיש והנוף משגע. מגיעים לתצפית ממנה אפשר לראות את השדות מגבוה, כניסה 20א לאדם. עלינו לנקודת התצפית 5 דק׳ במדרגות. מה שמיוחד בטרסות האלו זה הצורה של השדות- כקורי עכביש, לא סתם עוד טרסות. הטרסות מאוד יפות וכנראה גם בנות כמה מאות שנים, די מרשים. ירדנו למטה וישבנו על כוס קפה מקומי.

משם נסענו לכיוון מערת ההוביט, או בשמה האמיתי Liang Bua. הדרך לשם הייתה מהיפות ומהכיפיות שעברנו באינדונזיה כולה. נסיעה בין כפרים מדהימים, כל הילדים ללא יוצא מן הכלל קוראים שלום לכיוונך כשאתה עובר וכשאתה עונה להם בחזרה הם צורחים מאושר כאילו איזה ג׳סטין ביבר בחר להעלות אותם לבמה בהופעה. הנסיעה הזאת הייתה האטרקציה האמיתית, 30 דק׳ של תענוג. בדרך למערה נתקלנו באחד המקומיים שממש התעקש שניסע אליו הביתה לכוס תה. זרמנו איתו ונכנסו לכפר. בדרכנו בתוך הכפר הסתכלו עלינו כאורחי כבוד ופחות או יותר כל הכפר עמד על הרגליים ונופף לנו לשלום. הגענו אליו הביתה וכל המשפחה המורחבת שלו הייתה שם, עשרים אנשים בערך, בדיוק צולים חזיר שלם במדורה. הבחור (ששמו סבסטיאן) הסביר לנו שמחר בערב אחותו מתחתנת והזמין אותנו לחתונה. לאור הנחמדות שלו לא יכולנו לסרב. אחד אחרי השני כל בני המשפחה ניגשו אלינו בהתרגשות וניהלו איתנו שיחת היכרות קצרה. הגישו לנו מן לחמניה מקומית ואת התה המובטח, שהיה מצוין. כיוון שכבר החל להחשיך התחלנו את דרכנו חזרה לכיוון העיר. ויתרנו על ביקור במערה לטובת היום שלמחרת.

בבוקר למחרת נסענו לנקודת תצפית על העיר והעמק. הנסיעה לנקודת תצפית לוקחת כ-10 דק׳ ממרכז העיר (מקום בשם Golo Curu). התצפית עצמה נמצאת במן כנסייה פתוחה על כיפת ההר. משם המשכנו לשכונה בעיר שהבתים בה בנויים בצורה מסורתית. השכונה נחמדה אך אינה מיועדת לתיירות, על כן ניתן להסתובב מעט בין הבתים וזהו. מספר רגעים לפני שיצאנו משם התחיל גשם ואחד המקומיים הציע לנו להצטרף אליו ואל משפחתו לכוס תה בביתו. ישבנו אצלו ונהננו משיחה על החיים של תושבי האי. משם המשכנו לארוחת צהריים ויצאנו מיד לאחר מכן למערת ההוביט. דרך ההגעה נוחה, אך כ-10 דק׳ טרם ההגעה למערה הדרך נהיית קצת מאתגרת, אמנם עדיין על אספלט, אך הרבה בורות, בוץ ושלוליות. הנסיעה כולה מהעיר למערה לוקחת באזור ה-30 דק׳. הגענו ראשית למוזיאון המערה. המוזיאון יושב במבנה קטן, ובפנים ניתן להסתובב בין מספר קירות מידע עם תמונות ולבסוף אפילו לראות דגם של השלד שנמצא במערה. יש הסברים באנגלית. המוזיאון לא בדיוק מרשים, אך אין באמת טעם להגיע למערה ללא ביקור במוזיאון קודם. עלות כניסה למוזיאון 20א לאדם, הכניסה למערה חינם (או לחילופין, כלולה במחיר). כל הביקור לוקח 30 דק׳ מקצה לקצה. לאחר שסיימנו שם, המשכנו בדרכנו לחתונה אליה הוזמנו בכפר שעברנו בו יום קודם לכן. הגענו מצוידים במתנה פשוטה (תמונה ממוסגרת של שנינו עם הקדשה אישית). הגענו לכפר ומיד ׳נלקחנו בשבי׳ המארחים, שלא הסירו ידיהם מעלינו לכל אורך הזמן שהיינו שם ודאגו לכל שביקשנו. הוסבר לנו שזה כבוד גדול בשביל החתן והכלה לארח אותנו בחתונה שלהם. הטקס עצמו התקיים תחת אוהל ענק, שורות רבות של כסאות פלסטיק נפרסו על הקרקע המאוד בוצית, שאגב לא היה נראה שזה מפריע למישהו מלבד לכלה שקצת פחדה על השמלה שלה. איתנו ישב אחד מבני המשפחה, בחור מקסים בן 18 שתרגם לנו הכל וגרם לנו להרגיש שייכים לחלוטין לאירוע. לאחר 30 דק׳ של ברכות ודיבורים, כל שורה קמה בתורה לקחת אוכל. בשלב מסוים היה זה תורנו לקום, העמסנו קצת מכל דבר על הסלסלות שקיבלנו בתור צלחות. האוכל היה ממש טעים, במיוחד החזיר- שעודכנו לגלות שאחד נוסף נצלה באותו הבוקר.

ההפתעה הגדולה הגיעה כשמנהל הטקס קרא לשנינו לבמה לשיר. הוא התחיל וציין ששנינו אורחי הכבוד מאמריקה, ושהסכמנו לשיר לבקשתו שיר באנגלית או בשפה המוזרה שאנחנו מדברים בה בינינו (אמרנו להם שזאת לטבית מדוברת). בחרנו לשיר להם את ׳אהבת פועלי הבניין׳, בירכנו את הזוג המאושר ולקצב הכפיים של 400+ האנשים בקהל נתנו הופעה שאריק איינשטיין היה גאה בה. כשעה לאחר מכן התחילה מסיבה, רוב המבוגרים עזבו ונשארו הצעירים לחגוג עד השעות הקטנות של הלילה. נשארנו איתם עד בערך 1 בלילה וחזרנו לישון בבית המארחים שלנו, כל המשפחה ביחד במזרונים על הרצפה.

בבוקר כיבדו אותנו בקפה ועוגיות, ולאחר שיחה מעניינת עם המארחים התחלנו את דרכנו חזרה לעיר. מהעיר לקחנו אוטובוס חזרה ללבואן באג׳ו (שסגרנו דרך בוני מקפה מאנה מראש, האוטובוס אסף אותנו מבית הקפה). אוטובוס ממוזג ונוח, אך הנסיעה מאוד פתלתלה ולא פשוטה. הגענו להוסטל פשוט וזול בשם Happy Komodo. מקום לא משהו אבל הספיק בשביל לילה לפני טיסה.

4. איי גילי

גילי טראוונאגן (Trawangan)

בבוקר תפסנו טיסה חזרה לבאלי. גם את הכרטיסים לטיסה זו קנינו בנמל תעופה, המחיר שוב היה זול במעט מהמחיר באינטרנט. בנמל התעופה בבאלי תפסנו מונית לנמל ממנו יוצאות המעבורות לאיי גילי (Padang Bai). המונית לשם עלתה 115א לאדם, נסיעה של שעתיים. המעבורת האחרונה יוצאת באזור 14:00, ובמקרה הנהג של המונית הכיר מישהו שעובד שם והוא סגר לנו כרטיסים בדרך. הגענו ממש רגע לפני ההפלגה, נכנסנו למעבורת ויצאנו לדרך.

הגענו לגילי T, ישר הסתדרנו על הוסטל ויצאנו החוצה לגלות את האי. ההוסטל היה יקר כיוון שהגענו ממש על הסילבסטר, 250א לאדם ללילה. בדר״כ המחירים נמוכים יותר. הרחובות היו עמוסי תיירים, והמחירים באי היו בהתאם ליום האירוע. הרחוב הראשי נראה מפוצץ בחנויות צלילה, בגדים, מסעדות וחנויות מזכרות, אך עדיין שומר על לוק טרופי, לא כמו בבאלי. באי אין מכוניות כלל וניתן להתנייד פה באמצעות אופניים או כרכרות סוסים, אך אין באמת צורך. האי קטן ונחמד להסתובב בו בהליכה. ניתן למצוא חופים שקטים ורגועים לצד חופים עמוסים ורועשים. בימים שהיינו כאן לא חיפשנו לעשות הרבה אטרקציות, אך ניתן למצוא פה בשפע- שייט, ביקור באיים סמוכים, צלילות, שנורקלים, ספירפישינג, צלילה חופשית ועוד. אם אתם בראש של לנוח ולהרגע תוכלו להעביר כמה ימים על כל אי מתוך השלושה. כאמור אנחנו טיילנו בסוף דצמבר, ומזג האוויר השתנה כל יום לקראת ערב ונהיה גשום. ערב השנה החדשה היה מאוד חגיגי, זיקוקים מכל עבר ומהאיים הסמוכים, מסיבות רחוב ענקיות והרבה אווירת חג.

מבחינת לינה בגילי- יש עשרות מקומות מגניבים ואתם יכולים בקלות להסתובב בסמטאות עד שתמצאו משהו שתאהבו. להרבה מהמקומות יש בריכה, בר וכד׳. שימו לב- במקומות האלו בדר״כ יש הרבה רעש בלילה ובבוקר מוקדם, חברים שפגשנו כאן התלוננו על כך שזה הפריע להם. אם תרצו לשבת בבריכה או בבר באחד מההוסטלים ישמחו לקבל אתכם כאורחים ולתת לכם להנות ממה שיש להוסטל להציע, גם אם לא תשנו שם. לכן בבחירתכם מקום מגורים, לכו על מקום שקט.

לקחנו אופניים ונסענו לסיבוב סביב האי. מאוד מומלץ, מגלים מקומות מאוד מגניבים בדרך. 40א להשכרת אופניים ליום שלם. לאחר מספר ימים באי, היינו צריכים לחזור לבאלי לתפוס טיסה. סגרנו דיל עם בעל ההוסטל שלנו 350א להפלגה + שאטל לקוטה שיצא בשעה 15:00, להבנתי זאת השעה המאוחרת ביותר לסירה מהירה. הגענו לבאלי והתמקמנו במקום קרוב לנמל תעופה, קנינו מעט מזכרות ומצרכים ברחוב, וזהו. למחרת טסנו איש איש לדרכו, עייפים אך מרוצים וכבר מתגעגעים.

עד כאן סיפור הדרך שלי באינדונזיה המדהימה.

ביטחון ודיפלומטיה

הרבה שאלו אותי אם אני לא מפחד לטייל באינדונזיה, הרי בכל זאת מדובר בארץ מוסלמית שלא מכירה במדינת ישראל. אתחיל בכך שהאינדונזים, בכל האיים והפינות המרוחקות בהן ביקרתי, הם העם הכי נחמד עלי אדמות. אמן עלינו להיות כמוהם.

עם זאת, לא השווצתי בכך שאני ישראלי ולרוב לא סיפרתי למקומיים שאני מישראל, למה להסתכן. לתיירים שפגשתי לא הייתה לי בעיה לספר, אבל זרקתי להם מילה על זה שאני לא אמור לטייל שם עם זהות ישראלית, בתקווה שיבינו את הרמז.

העם האינדונזי ברובו עם פשוט שחי את חייו בשלווה ובלא עניין מיוחד בפוליטיקה. יצא שפה ושם סיפרתי למקומי שאני מישראל (בעיקר בפלורס, ששם 80% מהתושבים קתוליים) ולא נתקלתי בבעיה אפילו פעם אחת. בכפרים המוסלמיים המרוחקים לא הייתי מספר, במיוחד בכפרים הלא מתוירים, כיוון שבמקומות האלה כנראה שניתן יהיה למצוא בורות בסיסית שבה ישראל=רע.

מהעם עצמו לא הייתי מודאג, אבל עם הרשויות לא הייתי מתעסק. אינדונזיה אינה מכירה במדינת ישראל ורשמית אין יחסים בין המדינות (למרות שבתכלס, יש- ולא מעט). במידה והסתבכת עם הרשויות לא תהיה שגרירות או קונסוליה שתוכל לעזור לך שם, וגם מהמדינה של הדרכון הזר שלך כנראה תתקשה להשיג עזרה במידה ואתה לא תושב שם.

מסקנה- המשטרה לא מחפשת אותך וממש אין תחושה של פחד ברחוב, השוטרים מאוד נחמדים וגם הם כמו כולם יעזרו לכם בשמחה בכל שתצטרכו. מאידך, אל תתעסקו עם החוק.

במקומות בהם טיילתי אין אכיפה של חוקי שריעה, ובאופן כללי מאוד בטוח לטייל פה וכל אדם אקראי ברחוב ישמח לעזור לך בכל שתצטרך. מאוד נדיר להתקל פה בפשיעה או אלימות. ככה זה במדינה שיש בה עונש מוות על עישון במטוס.

סמים- נתחיל בזה שיש עונש מוות על הברחה ו/או סחר. תפסו אותך עם ג׳וינט? משהו כמו 4 שנים בכלא במקרה הטוב. בדנפאסר יש כל מטר מישהו שמציע לך לקנות ממנו פטריות או וויד, השמועה אומרת שהחברה האלה מדווחים למשטרה על תיירים שקונים ומשם אבוד להם.

הצעה שלי, אל תתעסקו עם זה.

אוכל

מה אוכלים- אוכל הרחוב באינדונזיה מגוון וניתן למצוא מאכלים מתוקים, מלוחים, מטוגנים, פירות, שייקים וכד׳ בכל מקום. בערים יש מסעדות פועלים שבדיספליי יש מיני עופות, בקר, דגים, קציצות, ירקות מטוגנים ועוד, ניתן לבחור ולהרכיב לעצמך מנה. בנוסף יש עגלות אוכל שנמצאות בכל מקום. המחיר למנה לא יעלה על 30 אלף ברחוב (בעגלה, במסעדות פועלים יכול להגיע ליותר, תלוי מה תבחר).

מנות מקומיות על קצה המזלג: באקסו (כדורי בשר), נאסי גורנג (אורז מטוגן עם עוף), ביאסה (מן פנקייק) ועוד רבים וטובים. אוכל הרחוב בדר״כ נקי וטרי.

איך מבדילים בין מסעדת פועלים לבין מסעדה רצינית ויקרה? החוק- למסעדה שמכבדת את עצמה תהיה דלת, כי לכל השאר אין. חוץ מזה, ממש רואים. ממליץ תמיד לאכול במסעדות פועלים- זול, מהיר, בדר״כ גם טרי והוא לא חיקוי יקר של המקור.

הפירות פה מדהימים. פירות מקומיים כמו הפפאיות הענקיות, הבננות הירוקות, dragon fruit, snake skin (מומלץ!) ליצ׳י מעולה (ענק ולפעמים מגיע ללא הקליפה האדומה הקוצנית), אננסים, מנגו ועוד ועוד. צמחונים, אפשרי לכם לחיות פה בכיף.

מה שותים- הקפה פה, שם ישמור. אחלה של קפה! שחור בוץ כמו שאנחנו אוהבים, טעמים מעולים. שייק פירות ברחוב, מומלץ וזול! כמו בשאר המזרח, לא כדאי לשתות מים מהברז כאן. בקבוק מים מינרליים גדול עולה 5000 (ויכול להגיע ל7000 באזורי התיירות). קולה/ספרייט בין 10 ל20 אלף באזורי התיירות.

עלויות ותכנון

אני אמנם נוגע בזה בסיפור דרך, אבל לנוחיותכם ארגנתי ריכוז מסודר של עלויות ממוצעות. כמובן, כל העלויות תלויות במיקום, במרחק, רמת תיירות וכו׳.

1. לינה- בין 70-150 אלף.
2. נסיעות- גראב תמיד יותר זול מאובר, בכל נסיעה הבדל של 15 אלף לפחות. נסיעה של 20 דק׳ בערך 50, מעל שעה בערך 150. אוטובוס מקומיים זולים יותר אך לא נפוצים.
3. אוכל ושתייה- אוכל רחוב עד 20, במסעדות מנות מתחילות ב40 ומגיעות ל120. בקבוק מים מינרליים גדול עולה 5000 (ויכול להגיע ל10000 במסעדות ובאזורי התיירות). קולה/ספרייט בין 10 ל20 אלף באזורי התיירות. בירה בערך 20-35. קפה בין 5-10 לשחור מקומי ועד ל50 להפוך.
4. השכרת קטנועים- בין 50-100 ליום.
5. אטרקציות- טיולים מאורגנים תמיד באזור ה500 הכל כלול, עלויות כניסה (מקדשים, חופים, מערות, תצפיות וכו) בדר״כ 20-50.
6. דלק וחניה- מיכל מלא 30-40 (גם בבקבוקים וגם בתחנה). חניה בין 1000-2000.
7. עלות יומית לפי איים-

• ג׳אבה: 300 אלף (20$) כולל הכל.
• באלי: 350 אלף (25$) כולל הכל.
• פלורס: 350 אלף (25$) לא כולל טיסות הלוך חזור לבאלי + 120$.
• גילי: 320 אלף (23$) לא כולל אטרקציות.

הדגשה- המחייה בג׳אבה זולה משמעותית מבכל אי אחר. שני סיורים מודרכים שעלו יחד מיליון וחצי לאדם העלו את הממוצע היומי. בגדול ניתן לחיות שם על 10$ ליום.

הדגשה 2- הכל תלוי בכם. אתם תמיד יכולים לבחור לאכול מנה מקומית בזול על מנת לחסוך, לישון במקומות הכי זולים ולא לעשות אטרקציות, אבל בשביל מה אנחנו מטיילים אם לא בשביל זה? ;)

אפליקציות שימושיות-

• UBER ו-GRAB: אפליקציות להסעות שיתופיות. משמעותית זול יותר ממוניות, אין למה לקחת מונית. גראב ואובר לא ממש חוקי ולפעמים הנהגים יבקשו ממכם לבטל הזמנה באפליקציה ולסגור איתכם מחיר ישירות. קרה מספר פעמים שהנהגים מנסים להעלות את המחיר שכתוב באפליקציה, או שתתמקחו או שתעברו לנהג אחר. בבאלי ובערים גדולות בג׳אבה לא חסר. בפלורס כמעט ואין.
• MAPS.ME: אפליקציה מצוינת שמאפשרת לכם להוריד מפה של אזור מסויים ולהשתמש בה אוף-ליין.
• Xe Currency: המרת שערים, מאוד נוח.

דלק- לא בכל מקום תמצאו תחנת דלק, אך אל חשש. חנויות קטנות ברחבי הדרך מוכרות דלק בבקבוקים. חפשו עמדות בקבוקים לצד דוכני חנויות בדרך (יכולים להיות בקבוקי פלסטיק, וודקה, הכל).

הזמנת הוסטלים מראש- בכל מקום מחוץ לבאלי יש תמיד הוסטל אחד או שניים שנחשבים טובים יותר, וכדאי להזמין להם לילות מראש. בבאלי אין בעיה כזאת, תסתובבו ברחוב ותוך רגע תמצאו.

רשמ״ץ

טיילתי באינדונזיה בדצמבר, חודש שלא נחשב מרכז העונה, לכן הרשימת ציוד שאכתוב פה תהיה רלוונטית לכל העונות.

ביגוד- בגדים קצרים והרבה, חם ולח שם. ביגוד ארוך- מספיק סווצ׳רט ומכנס ארוך אחד (רצוי מכנס טיולים). למה ביגוד ארוך? בעיקר למקומות גבוהים יותר שתגיעו אליהם כמו מקדשים, כפרים, טיולי זריחה על הרי געש שלרוב גבוהים, קרירים ויש רוח חזקה.

מעיל ומכנס גשם + כיסויי גשם לתיקים- תלוי בעונה, לא פעם נתקלנו בגשם שוטף.

נעלי הליכה/סנדלים וכפכפים- לטיולי הליכה סנדלים יספיקו, אין צורך בנעלי הרים רציניות.

אלתוש, קרם הגנה ואלוורה- הכי טוב לקנות בג׳אבה ששם הכי זול. אם אתם רק בבאלי, תחפשו בכפרים ולא באובוד או דנפאסר. אלתוש חובה.

בגד ים (או 2) ומגבת- אתם חייבים מגבת שתתייבש מהר, בכל יום אפשר להכניס איזה מפל לבקר בו בדרך.

כובע- תביאו משהו רחב שוליים, השמש שם רוצחת.

בירוקרטיה והתנהלות

• כניסה למדינה:

על מנת לטייל באינדונזיה יש צורך בדרכון זר. מטיילים בודדים אינם יכולים להכנס למדינה עם דרכון ישראלי, ומה שכנראה יקרה לאחד שיעז זה חותמת ׳מגורש׳ גדולה בדרכון ושליחה חזרה לארץ שממנה הוא הגיע.

אופציות כניסה לדרכון ישראלי שווה לבדוק בנפרד, לא התנסתי בכך.

• ויזה:

בכניסה ניתן לקבל ויזה ל30 יום חינם. יש אופציות לויזות תיירים שאני לא מעורה בהן, אם אתם מעוניינים בטיול של יותר מחודש (ובהחלט כדאי) תנו בדיקה בקבוצת אינדונזיה ומלזיה למטיילים בפייסבוק- קבוצה אדירה שעוזרת מאוד.

• ביטוח:

לפני שטסתי לאינדונזיה ביררתי עם חברת הביטוח שלי אם היא מכסה בכל העולם, ובמפורש אינדונזיה. הם השיבו בחיוב, אבל אין שירותי חילוץ. שימו לב- תמיד תוודאו מול חברת הביטוח שלכם. לי אישית יצא לי להפעיל את הביטוח באינדונזיה, עבר מאוד פשוט ומאוד חלק (וארחיב על כך בסעיף הבא) אך איני מכיר את הנהלים של כל חברות הביטוח, אל תראו בדברי תורה מסיני.

• טיפול רפואי:

בכל רחבי אינדונזיה יש רשת בתי חולים מערביים וטובים בשם Siloam. יצא לי להגיע לשם לבדיקת רופא ולקניית תרופות, סיפור שעלה לי 150$ (כן, הם יקרים שם). שילמתי מכספי ולקחתי קבלות וסיכום טיפול מהרופא, שלחתי לחברת ביטוח והם החזירו את הכל על האגורה ללא שום בעיה.

הטיפול עצמו היה מצוין, רופא מקומי דובר אנגלית, תרופות שעשו את העבודה (אמנם 10 כדורים ביום, ובמדינה אחרת זה כנראה היה 3, אבל עבד). שירות אדיב ובאמת הם היו אחלה.

• אשראי וכספומט:

אני השתמשתי בכרטיס נטען של הדואר, שעבד 100% מהפעמים בכל הבנקים, וחבר השתמש בויזה בינלאומי שהוצא בארץ ועבד לו מצוין, גם בעסקאות סליקה. להבנתי יש חברות אשראי שמצריכות שיחת טלפון לאישור משיכה או דברים כאלה, תנו בירור מול חברת האשראי שלכם מראש.

יש כספומטים בהם ניתן למשוך עד 2.5 מיליון והעמלה על עסקה היא 100א, ויש כספומטים שניתן למשוך בהם עד 1.25 מיליון והעמלה על עסקה היא 50א.

• סים מקומי:

חובה. למה? כי זה שימושי ונוח, ולפעמים יש צורך במספר טלפון מקומי (להזמנת טיסות לדוגמא, דבר נפוץ במדינה שמורכבת מ-16,000 איים). אין צורך בשיחות יוצאות בתכלס. מאוד יעיל כשצריכים גראב או אובר.

בג׳אבה קניתי סים ל-30 יום, 5 ג׳יגה ב-30אלף. בבאלי תמצאו כרטיסי סים מ-100אלף. שימו לב שאם אתם מתכננים לצאת למספר איים במהלך הטיול, הסים צריך לעבוד בכל אינדונזיה- תוודאו זאת מול המוכר. חברה מומלצת- TELEKOMSEL. הייתי איתה ובקושי היו בעיות.

טיפים

• לוקחים מס של 11%-9 על כל קניה וכמובן זה לא כלול במחיר שרשום, שימו לב.
• מז״א- חם ולח כל יום, כל היום. מאחה״צ או מהערב סיכויי לגשמים בעונה הרטובה, ובמקומות גבוהים יותר (אובוד, רוטנג) אפילו מעט לפני. הגשם עצמו לא נורא, גשם טרופי שיכול להעלם לעומת כשבא. הגשם היה שיקול רק כשתכננו נסיעות ארוכות בקטנוע וניסינו להמנע מלנסוע בגשם, מעבר לזה לא היה לגשם משקל מיוחד.
• לקנות סארו! כדי להכנס למקדשים (בעיקר בבאלי) צריך לשים סארו. בכל מקדש משכירים סארו בערך ב15א, תקנו אחד ב30 ותחסכו.
• קבוצת ״אינדונזיה ומלזיה למטיילים״ בפייסבוק. כל התשובות לכל השאלות.
• שקעים- כמו בארץ.
• יהדות: בבאלי מתגוררים חסידים של הרבי מילובביץ׳- אורן ואשתו. אורן חבר בקבוצה שציינתי לעיל. הם מזמינים לביתם לארוחת שישי כמעט כל שבוע ובפועל מתפקד כמן בית חב״ד מחתרתי קטן. הם ישמחו לעזור לכם במה שתצטרכו.
• כרטיסי טיסה: ניתן להזמין כמובן באתרים הרגילים כמו Skyscanner או Kayak, אבל אנחנו ניסינו את מזלנו בקניית כרטיסים ישירות בנמל תעופה, ואכן זה היה זול יותר.
• המלצות לאפיליקציות: Trip wallet למעקב אחרי הוצאות. shareit להעברת קבצים בין פלאפונים ללא אינטרנט וללא פגיעה באיכות.
• התמקחויות: בג׳אבה ופלורס (באזורים הלא מתוירים) אין צורך בהתמקחות. הם כלכך נחמדים שהם פשוט לא מנסים לדפוק אותך, לכן אם אתם רוצים הנחה, פשוט תבקשו בנימוס ואולי תקבלו, אולי לא. גם ככה בדר״כ ההתמקחות היא על 5-6 שקלים, אל תשכחו את זה. בבאלי הסיפור אחר. שם רגילים לתיירות, והמחיר ההתחלתי אכן גבוה מהרגיל, אבל המקומיים עדיין טובי לב ולכן ניתן לראות מאוד מהר מה המינימום שהוא יכול לרדת אליו, אל תלחצו יותר כשהגעתם לנקודה הזאת. אנחנו הגענו בדיוק לאחר ההתפרצות של הר הגעש, התיירות הייתה חלשה בעונה זו ופגעה בבאלי קשה במיוחד, זה הוביל למצב בו התמקחות נעשתה בעדינות שיא (אם כי בנחישות) כיוון שגם ככה נפגעה להם הפרנסה, כמה עוד אפשר לרמוס אותם.
• תשקיעו פחות זמן בבאלי, יותר זמן בפלורס או בג׳אבה. באלי היא בגדול האילת של האוסטרלים, הם מגיעים לסופש, זורקים מלא כסף וחוזרים הביתה. האווירה בבאלי מאוד תיירותית ואם לא באתם במיוחד כדי לגלוש שם, לכו תהנו מהיופי האמיתי של אינדונזיה.
• אינדונזיה עצומה, ויש כלכך הרבה מקומות ששווה להגיע אליהם- מרכז ומערב ג׳אבה, האי סומטרה, קלימנטן, פפואה, מערב טימור, לומבוק ואת שאר 15,991 האיים שנשארו. לכו על זה!

המלצות- ניתן למצוא ב-MAPS.ME

מזרח ג׳אבה

• הוסטל MADOR במאלאנג. מחיר טוב, תנאים מעולים ואחלה צוות.
• Nitha Homestay בבניואנגי, ממש על הרכבת. אגוס יארח אתכם בצורה מושלמת, הבחור הכי נחמד בעולם.

באלי

• Shindu Homestay באובוד, תנאים מעולים וארוחת בוקר מצוינת (לבחירתכם) כלולה.

פלורס

• מדריך בשם ויקטור לכל מה שתצטרכו, וואצאפ: 081236843972
• בוני מקפה מאנה, יעזור לכם בכל מה שתצטרכו (להזמין אוטובוסים, המלצות באזור וכו). אוהב ישראל ואפילו טייל בארץ!

גילי טראוונגאן

• מסעדת The roast house, המבורגרים טעימים וזולים יחסית! העוף משוגע.
• בית קפה Kayu Cafe, בית קפה מצוין.
• פיצריית Little Italy, פיצות מצוינות.

מסר קטן ממני לסיום-

אישית, אני חושב שעל החברה צריך לשמור בדיוק כמו ששומרים על הסביבה. לא כל פעם שמצאתם מקום נחמד שאהבתם צריך לתת לתיירות להשחית את האותנטיות של המקום. לכן לא נקטתי בשמות של כפרים מרוחקים כאלה או אחרים בסיפור דרך, סמכו עלי שכולם יהיו אותו דבר והחוויות יהיו דומות. המקומיים הם האטרקציה האמיתית באינדונזיה, אני מקווה שכשתגיעו למקומות האלה תראו כמה חשוב לשמור עליהם כמו שהם, עם מגע חיצוני מינימלי. לא כל מקום צריך תפריטים בעברית והמלצות על החלונות. אל תנפחו את התיירות של המקומות שלא מחפשים את זה, אל תמליצו לכל החברים על הכפר הספציפי ההוא ששתיתם בו קפה מעולה או על המקומי ההוא בעיר ההיא שיצא גבר שנתן לכם לישון אצלו ברבע מחיר.

כך דאגתי שהחוויה שלכם מאינדונזיה תהיה דומה לשלי, וכך אתם תדאגו שהחוויה של החברים שלכם תהיה דומה לשלכם.

מקווה שתקחו את המסר הזה איתכם לטיול!

אם לא מסתדר לכם אינדונזיה, מוזמנים להעיף מבט בסיפור דרך נוסף שכתבתי על מזרח טימור-
https://www.lametayel.co.il/%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97+%D7%98%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A8

 או על קובה-

https://www.lametayel.co.il/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%94+%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2

מאחל לכם טיול מעולה ומלא חוויות,

איתמר.