"נפאל?! מה לך ולנפאל?", השאלה הזאת הדהדה לי בראש בזמן שייבשתי את הגרביים שקפאו במהלך הלילה מעל למדורה, נזכרתי במנהל שלי שואל אותי מהצד השני של השולחן שלו באמצע יום רגיל מאוד, איך ניסיתי לבשר על המחשבה שלי לנסוע לטרק בהימלאיה בצורה שתיראה טבעית לחלוטין להעלות מיד לאחר עיון ביעדי החודש הבא... אני מחזיקה את הגרב ונזכרת בי עונה לו "שטויות כולם עושים את זה" ונזכרת בפחד שעבר בראשי בעודי מנסה לשדר "קטן עלי" .
הגרביים לא ממש הפשירו כמו שקיוויתי, אבל מספיק כדי שאוכל לגרוב אותם שוב ולנסות לצאת ליום נוסף באנאפורנה, הטרק הכי פולארי בהימלאיה במיוחד בקרב מטיילים ישראלים, הטרק אליו החלטתי שאני יוצאת ביום אחד לפני כמה חודשים, ההחלטה נראתה זרה לאנשים רבים וכולם חיפשו סיפור מרגש איך הגעתי לרעיון שכזה, אבל זה היה פשוט מאוד, זה התחיל מתמונה בפייסבוק עם נוף משגע עם הכיתוב "הכי מדהים בעולם" שקפצה לי בעמוד מחברה מהיסודי שלא דיברנו בערך מאז, ומאז שאמרתי את זה בקול רם- כבר לא יכולתי לסגת.
יואב ממש התרגש להגיד לי את כל הציוד לטיולים שהוא יכול להשאיל לי, "בטח יש לי שק שינה לשטח, בגדים תרמים, מגבת שמתייבשת במהירות וסופטשל, את בטח צריכה גם סופטשל? נכון?" אני מסכלת על הסופטשל של יואב שנראה יותר כמו מעיל של מדי א' מאשר מעיל שמיועד למטיילים, ונזכרת שלא ידעתי למה הוא מתכוון שקראתי את ההודעה, והנה עכשיו זה ממש התלבושת האחידה שלי בחודש האחרון אני מתבאסת לרגע שהוא גם מופיע בכל התמונות יחד עם הסרט שקשרתי לראשי ממנו יוצאות רסטות טבעיות שנוצרו כאן מתנאי השטח ומזג האוויר, אני משחררת את המחשבה הזו, לא רוצה כרגע לחשוב על זה יותר מידי, אני צריכה להגיע היום לנקודת שיא של הטרק ה"פס" בגובה 5,416 מ', אני מעבירה בראשי את כל מה שעברתי בחודש האחרון, ויודעת שכבר ביום ראשון אני שוב במשרד וכל זה יראה כמו חלום רחוק אבל עכשיו אני מנסה לחוות את הרגע הזה שלי מפשירה את הגרביים הקפואים שמתישהו בעתיד אזכר בו ואחייך.
