יום 1- 12/9
המראה בזמן מדוייק בבן גוריון, במטוס קטן של אייר בולגריה (טיסה יחידה בארבעת הימים הקרובים), כ- 130 אנשים.
לאחר טיסה קצרה של כשעתיים וחצי נחתנו בסופיה לבדנו. הכל סגור ומסוגר, המזוודות הגיעו מהר. את בקורת הדרכונים צלחנו במהירות בזכות עמדות רבות שהיו פעילות, ונציג מחברת ההשכרה עימה יצרתי קשר במייל (ללא שום חיוב ומסירת פרטי כרטיס אשראי)- www.BulgariaRentalCar.com
tel.: +359 885 06 54 45
כבר חיכה לנו עם שלט ועליו התנוסס שמי. הנציג לחץ לנו ידיים והודיע לנו באדיבות כי הוא אינו דובר אנגלית וסימן לנו ללוותו לחניה. מיד חתמנו על חוזה ההשכרה (192 יורו ל-7 ימי השכרה הכולל גם מס של 10 יורו עבור הכניסה לחניה בשדה תעופה ועוד 100 יורו כפקדון המוחזר בתום ההשכרה). לא קבלנו שום תדרוך על תפעול הרכב ורק לבקשתינו סימנו עג"ב השרטוט בחוזה את השריטות הרבות שעל הרכב (בדיעבד הבנו שזה היה מיותר, היות והחוזה מבטל גם את ההשתתפות העצמית, כך שאינם מסתכלים על השריטות אפילו).
בקשנו ממנו שידריך אותנו כיצד להגיע למלון שהזמנו ללילה זה. הוא לא הכיר את המלון ופנה טלפונית לנציג החברה הדובר אנגלית וזה שוחח עימנו. לאחר שיחה לא קצרה הנציג שעמנו הודיע לנו כי תוקף הכרטיס ששולם עבור החניה כבר פג (בשל הזמן הרב יחסית שעבר) ולכן יש לשלם עליו שנית ביציאה מתחום החניה. הנציג עימו שוחחנו טלפונית הבין כי לא יוכל להסביר לנו כראוי את הדרך למלון וככל הנראה ביקש מהנציג שעימנו להסביר לנו. עלינו לרכב והמשכנו בעקבותיו – על פי סימונו (הוא יצא רגלית מהחניה) עד לשער היציאה מהחניה. בשער הוא הסדיר את עניין התפוגגות תוקף הכרטיס עם השומר (בשיחת גבר- גבר) וסימן לנו שנמשיך בעקבותיו. עלה על הרכב שלו ולקח אותנו עד לפתח המלון. נכנס למלון לוודא שזה אכן המלון, ניגש אלינו והמתין ברכב שלו. לאחר שראה שיצאנו מהמלון עם מפתחות החדרים לעבר הרכב שלנו כדי לקחת את חפצינו- וידא עימנו שהכל תקין ובסדר ורק אז נסע לשלום. בדיעבד לא היה כל סיכוי שנמצא בעצמנו את המלון הזה, אף שמרחקו מהשדה רק 4 ק"מ.
המלון- ATM Center Hotel, http://www.budgetplaces.com/sofia-hotel-24574-atm-centre-hotel.html?#tab=overview
מלון שלושה כוכבים, ממוקם במקום ניסתר ובעייתי, אולם רמת החדרים מצויינת, מעל המצופה. החדרים נקיים, מרווחים מאוד, מצויידים במיטות מתכווננות, מקלחת מרווחת עם טוש, ומאובזר במידה מספקת. מוצרי רחצה ונייר טואלט הושארו בנדיבות במקלחת. המלון היה שקט ונעים מאוד, אנשי הקבלה וגם המשתכנים שמרו על שיח שקט וגם בארוחת הבוקר שהיתה פשוטה וטובה, לא נשמע כמעט קולם, אף שהיו לא מעט סועדים. המחיר ששילמנו לחדר (תשלום מראש) עבור חדר לזוג וכולל ארוחת בוקר- 18.5 יורו, הוא כמעט מגוחך.
יום 2- 13/9
לקראת העזיבה והיציאה מהמלון עלה מפלס החרדה מזכרונות אמש. לאחר שתודרכנו ע"י נציג הקבלה כיצד לצאת ולעלות על הדרך הנכונה, עשינו די מהר את טעות הניווט הראשונה ומיד לאחר כ-2 דקות נסיעה כבר נזקקנו לעזרת עובר אורח. לאחר כ-4 עצירות ופנייה לעזרה מעוברים ושבים, מצאנו את ישועתינו בגברת שהגיעה בדיוק למקום עבודתה (בניין של חברת היי-טק בסמוך לכביש הטבעת). לאחר שניסתה להסביר לנו כיצד לעלות לכביש הטבעת כדי לעזוב את סופיה, היא אמרה- בבקשה עקבו אחרי (באנגלית משובחת)- עלתה על הרכב שלה והכניסה אותנו ממש לתוך הטבעת פנימה. רק הגענו לכאן וכבר פגשנו אנשים כל כך טובים ומאירי פנים. יתכן ונראנו חסרי ישע והם הרגישו חובה מוסרית לסייע לנו...
עלינו על כביש הטבעת ומשם לעבר כביש e- 79 היורד דרומה לכיוון יוון (עוקבים אחר השילוט ל- kulata). המשכנו עד למלניק- Melnik, מרחק של כשעתיים + נסיעה מהמלון בסופיה.
מיד בכניסה לכפר החנינו בצד ימין – יש שתי שלוחות בהן מחנים כולם (אפקט העדר). הכפר ציורי ומרבית חלקיו מטופחים ויפים.הכפר מוקף בהרי חול מחודדים שיצרו הרוחות והמשקעים. בכפר יש יצרני יין רבים, טעימות יין, חנויות מזכרות, הרבה צנצנות עם תוצרת עצמית של דבש ומוצריו, ריבות, מרקחות שונות, תרכיזים, ליקרים ועוד. הסתובבנו בכפר וראינו גם חנויות המוכרות אומנות מקומית- שמיכות צמר צבעוניות –ארוגות במחיר של 40 לבה ומעלה, כלי קרמיקה בצבעוניות עזה, האופייניים לבולגריה- סירים עם מכסה (מחיר של 14 לבה לסיר עם מכסה בנפח של כ-3 ליטר) וקערות בצורות וגדלים שונים, דלועיים עמם יוצרים כלים מגוונים ויפים ועוד.
ממלניק המשכנו לרוזן- Rozen, הנמצא בהמשך הכביש מעלה. חנינו במרכז הכפר וברז עם מים קרים וזורמים כמו במרבית המרכזים אליהם הגענו. מהמרכז עלינו במדרגות למנזר (יש גם כביש בצמוד המגיע למעלה למי שמתקשה לטפס במדרגות.). הנוף הנשקף מלמעלה מרשים ומלא כוח, כל תצורות החול המקיפות את מלניק נשקפים מתחתינו והמראה שלהם ממעלה המנזר מרשים בהרבה. כניסת המנזר מוקפת גינות ואזור ירוק ומרשים, חצר המנזר רחבת ידיים ויפה. במרכז החצר, ברז הנובע מים קרים ובתחתיתו שפע של מטבעות למזל טוב .בחצר המנזר ומאחוריו עצי פרי רבים. פנים המנזר יפה ומלא בציורי קיר וויטראז'. נכנסנו וראינו גם את תא הווידוי. בני הצעיר התלהב במיוחד ממראהו של הנזיר שהיה בתוך המנזר וחשב שהוא לבוש בצורה מגניבה. יצאנו החוצה והתרשמנו שוב מכוחו ועוצמתו של הנוף המקיף אותו.
מרפסת במלניק.
הרי החול המקיפים את מלניק.
החלטנו כי את הדרך חזרה מרוז'ן צפונה (לכיוון בנסקו) נעשה בדרך שונה ולא על כביש e- 79 שבו הגענו (השורץ אגב שוטרי תנועה כל מספר קילומטרים). בחרנו בכביש 198 המסומן בצהוב (טיבו היה בהחלט סביר) ועליו נסענו עד לרזלוג- Razlog. בדרך החלטנו לרדת לכפר פירין הנמצא ממש על המסלול שלנו (לאחר שהוזכר במספר טיפים). הירידה לכפר מהכביש בו נסענו משובשת מאוד, מרובת בורות ואורכה כ- 2 ק"מ. חשבנו שנגיע לאתר אוטנטי שלא השתנה בעשרות השנים האחרונות ולסעוד בו את קיבתינו. מה שמצאנו בפועל – כפר עלוב ועני מאוד, מט ליפול ועם בקושי מכולת מקרטעת שבעליה דובר אפילו ספרדית ונאלץ לומר לנו שחוץ מנקניקים ועוד מיעוט מוצרים, אין לו ממש מה להציע לנו לאכול. מסכנותו של הכפר לא השאירה לנו כל חשק לטייל ולשוטט בו. המשכנו בכביש הנוף המרשים ומתפתל עד ל- popovi livadi. בפתח הכפר ממש ראינו מסעדה מקומית (פונדק), עצרנו ופגשנו בעלים חביב, מלא רצון טוב שהצליח להציע גם לצמחונים שבינינו מזון טעים ומנחם. ארוחה שכללה 2 מנות צ'יפס, 2 מנות של נתחי גבינת קצ'קבל עטופה בפירורי לחם ומטוגנת, סטיק (לא נפרט את מקורו), שיפוד פרגיות, מרק עוף, סלט ירקות,לחם, 2 בירות טובות (לצערנו אין בירות מהחבית בבולגריה), בקבוק מים, נקטר, 3 קפה, סה"כ- 33 לבה. הארוחה השביעה אותנו, הרגיעה את הילדים ויכולנו להמשיך בשקט עוד כשעה נסיעה עד לרזלוג.
הגענו לרזלוג והמשכנו על הכביש הראשי מחוץ לרזלוג ,עד לקריית המלונות (אזור פארק הגולף) והתמקמנו ב Balkan Jewel Resort
המלון מדורג כמלון 4 כוכבים, קבלנו דירה מרווחת בת שני חדרי שינה, מטבחון מצוייד, טלוויזיה, חיבור חוטי בחדר לאינטרנט (קיבלנו כבל רשת וכן מתאם לשקע הבולגרי, למחשב שלנו), מוצרי רחצה. באזורים הציבוריים במלון- לובי, הסעדה וכד'- אינטרנט אל חוטי. במתחם המלון בריכה פתוחה( היה קפוא), חדר כושר , סאונה, מרחץ אדים, מיני מרקט שפתוח משעה מוקדמת ועד מאוחר. ניתן לרכוש ארוחות בוקר במלון- 4 יורו לסועד מתוך 4 סוגי ארוחות בוקר- כולן מינימליות ובהחלט לא מרשימות ובדיעבד גם לא מספיק מוצלחות. מסביב למלון למעשה אין דבר מלמד מלונות אחרים. עדיין לא התפתח במתחם זה שום שירות נוסף שיכול לחסוך מאיתנו את הנסיעה לבנסקו.
יום 3- 14/9
נסענו מרזלוג לבנסקו ועלינו לאיזור הסקי-(ski erea) ונסענו עד ל-בנדריצה Banderitsa משם יש תחנת רכבל משם יש תחנת רכבל העולה לחיז'ה ויחראן או עלייה רגלית לחיז'ה ויחרן ולאתרים נוספים. החננו את הרכב בתחנת הרכבל ועלינו רגלית. הסימון לחיז'ה ,הורה – 1 שעה, בשטח זה היה כשלושה קילומטרים וזה באמת לוקח כשעה הליכה ללא הפסקות (אבל בטיול כמו זה זקוקים להפסקות, אז אורך הטיול הוא כשעה ועשרים דקות).
הגענו לחיז'ה ויחרן שממנה יוצאים טיולים רבים – כולם מעל שלוש שעות לכיוון (ללא הפסקה...).
ויתרנו על העלייה לפסגה של ההר שנראתה לנו מאתגרת מידי (עלייה מגובה של 2000 מטר עד לגובה של כ-2700 מטר , כ-14 קווי גובה) וגם השעה לא אפשרה לנו לחזור בשעת אור. החלטנו בכל זאת להמשיך עןד כ-20 דקות הליכה לאגם אוקוטו Okoto (כדי להגיע אליו חוצים גשר עץ קטן העובר על פני הנהר הנמצא כ-4 דקות הליכה מן האגם). המים בנהר ובאגם היו צחים וזכים וכל הדרך צפינו ושמענו את הנהר שזרם.
התצפית מחיז'ה ויחרן על עמק בנדריצה הייתה מרהיבה ונראתה כמו גלויה.
אגם אוקוטו:
חזרנו חזרה את כל הדרך עד לרכבל בנדריצה אורך הטיול כולו הוא כ-שישה קולומטרים ויכול בהחלט לארוך 4 שעות ורמת הקושי בינונית.
היום הוא שבת וסיימנו את הטיול בסביבות השעה 15:30 ולא מצאנו אף change בבנסקו. חזרנו למלון ניגשנו לקבלה להמרת עוד יורו לכסף מקומי ולהפתעתנו הם אינם ממירים לכסף מקומי, לאחר בירור טלפוני עם האחראי הודיעה לנו פקידת הקבלה כי ניתן למשוך מטבע מקומי בבנקומטים הנמצאים בבנסקו בסמוך למלון פירין ובתחנות הדלק של omv.
חזרנו לבנסקו ולאחר חיפוש מצאנו change פתוח ליד מרכז העיר העתיקה.
באיזור זה ממוקמות מסעדות רבות אך בשבת אחר הצהריים וביום ראשון מרביתן סגורות ואלו הפתוחות הן בעיקר תיירותיות יקרות ולאו דווקא איכותיות. לצערנו חווינו זו על בשרנו.
יום 4 – 9/15
הסתבר לנו שמדי יום ראשון יש שוק מקומי בבנסקו, באיזור העתיק של מרכז העיר. השוק הוא בעיקרו שוק איכרים ונמכרת בו סחורה חקלאית והמוכרים הם החקלאים עצמם. הגענו לשוק ומצאנו שפע של ירקות , פירות מסוגים שונים (כולל פירות יער) במחיר של 3-5 לבה לקילו, הירקות זולים בהרבה-בשוק גם גבינות,דבש,מרקחות ושיכר.
שוק יום ראשון:
זהו שוק איכרים אמיתי לא ממוסחר כלל, הצטיידנו והמשכנו לעבר אזור שכל מי שהגיע ממנו ,אחז שקית עם מאפה שנראה טרי ומזמין. מצאנו את חנות המאפה הקטנה ומחוסרת השם (ציטוט של המוכר בה) ובה מאפים-בורקסים בולגריים(מעולים),מאין ספינג', משולשי בצק עם גבינה ועוד. כל מה שקנינו היה טעים וזול בצורה מגוחכת- שני ספינג'ים שני בורקסים ארוכים וגדולים ומשולש ענק.הכל יחד 4 לבה. במקום יש גם מוצרים משלימים- משקה יוגורט איירן, מיצים למיניהם וכ'ו. החנות ממוקמת מול old bus station-.
דלפק בבית המאפה:
משם המשכנו לשוטט ברחובות מרכז העיר, היום יום המנוחה ובתי הקפה היו מלאים והומים אך יש לציין שקטים מאוד. זה משהו שבלט מהיום הראשון הם מאוד שקטים ולא קולניים. ברחוב פירין אחד מהרחובות המרכזיים שבמרכז העיר שפע של מסעדות וכן כארבע פיצריות בזו אחר זו, פתרון למי שאינו אוכל בשר. בשעת הצהריים המוקדמת כולן היו סגורות ייתכן ונפתחות רק בערב בצאת יום ראשון.
חנות בבנסקו:
מבט על רחוב בעיר
חניה- ממש ליד רחוב פירין ובסמוך למקום מים טריים (צמוד לכנסייה) ישנה חנייה חופשית ( שטח עפר לא קטן עבור כ-40 כלי רכב).
קרוב יותר למרכז יש חניה בתשלום וליד כל אזור חניה כזה אדם הלובש אפוד זהר (ממונה העירייה לגבייה) הגובה את התשלום.
מרכז העיר יפהפה נראה עדיין לא 'מקולקל'(יש כבר ניצנים בחוצות ובמסעדות) ונוסך הרגשה נעימה כשמטיילים ומשוטטים.
בערב אכלנו ברחוב פירין בפיצרייה השייכת לבית מלון- מחירי הפיצות 7-11 לבה, פסטות בסביבות 7 לבה. יקר יחסית ,אך המנות נדיבות וטעימות. ארוחה של שש מנות ועוד, עלתה כ60 לבה.
קבלה:
יום 5 – 9/16
נסענו למנזר רילה (חניה בכניסה כשמגיעים- 4 לבה). המנזר מרשים בחזותו ובעושרו. ציורי קיר מרביבים מריצפה עד תקרה- עושר רב שקשה להבין אותו לנוכח העוני בו היתה שרויה בולגריה בתקופה בה נבנה המנזר (וגם היום...). מדהים כוחו של סמל דתי- איך תוך שנה גויס כל הכסף הנחוץ לבניית המנזר. בעת שהגענו לא ניתן היה לעלות לקומות של החצר ההיקפית של המנזר בשל עבודות תחזוקה שנעשו במבנה.
חצר מנזר רילה
לאחר שוטטות של כחצי שעה בחצר המנזר יצאנו דרך הכניסה האחורית (גילינו שניתן היה לחנות ממש מתחת לכניסה האחורית לגמרי בחינם) ונחנו בספסלים המצויים שם בסמוך לזרימת ערוץ המים. כבכל המקומות הקדושים, גם כאן נביעת מים קרים וטובים המיועדת לשתיה. עלינו חזרה לרכב והמשכנו לנסוע למרחק של כ- 3.7 ק"מ בהמשך הכביש עד שהגענו לנקודה ממנה עולים בשביל בתוך היער למנזר לוקס הקדוש. כשמגיעים מכיוון מנזר רילה, העלייה היא מצד שמאל של הכביש.
הדרך העולה למנזר תלולה ויפיפיה- בתוך היער עצם נשירים (בתחילת המסלול דוגמה לכל סוגי העצים ושמם בקירילית ובאנגלית- מצ"ב תמונה).
העלייה אורכת כ-10 דקות ומגיעים למנזר שבית התפילה שלו בתוך מערה. הגענו בעת התפילה ממש, 3 נזירים עמדו בתוך המערה שהוארה באופן חלקי עם נרות (גבוהה באופן ניכר מגובהם). כל כניסת המערה היתה מלאה במטבעות ובפתקים התחובים במרווחים שבין האבנים, ככל הנראה בקשות ותחינות להגשמה.
על פי הרשום בספר שהיה ברשותנו, מהלך של כ-15 דקות נוספות במעלה השביל העולה מהמנזר, היינו צריכים לפגוש במערה. המשכנו מעלה, אולם לא מצאנו כל מערה, כנראה פיספסנו או שלא היינו מספיק עקשנים למצוא אותה.
חזרנו דרך היער הקסום לרכב ומשם חזרה את כל הכביש המגיע למנזר רילה.
החלטנו לעצור לאכול בכפר רילה ולבחור את המקום בו נאכל לפי המקום שיראה הכי הומה במקומיים. עצרנו לכן, בסמוך למסעדת BISTRO 169 .
במקום גם רשת WI FI שכדי לגלוש בה מקבלים את הסיסמה מהמלצרית.
ארוחה ל-5 כולל שתיה ומנות אחרונות, 53 לבה. הארוחה הייתה מצוינת. (מצ"ב חשבונית).
החלטנו לעצור לאכול בכפר רילה ולבחור את המקום בו נאכל לפי המקום שיראה הכי הומה במקומיים. עצרנו לכן, בסמוך למסעדת BISTRO 169 .
במקום גם רשת WI FI שכדי לגלוש בה מקבלים את הסיסמה מהמלצרית.
ארוחה ל-5 כולל שתיה ומנות אחרונות, 53 לבה. הארוחה הייתה מצוינת. (מצ"ב חשבונית).
המשכנו בדרכנו למלון בסמוקוב.
הגענו למלון סונטה sonata, מצאנו אותו בקלות בזכות שילוט שכיוון אותנו מהכביש הראשי. המלון ממוקם כ- 150 מטרים מהמרכז, במקום שקט ורגוע והכניסה שלו מרשימה ויפה.
דירת שני חדרי השינה מעוצבת בטעם טוב ונעימה, אבל קטנה יחסית. בחלונות אין כלל וילונות האפלה או תריסים.
החדרים בעלי מיטות צנועות (בדיעבד אני יכולה לומר שהמזרונים היו איומים ולא אפשרו שינה ערבה), והמטבח מינימלי ומאובזר רק במיני מקרר, שולחן קטן ושלושה כסאות, 3 כוסות וכיור קטנטן ללא ציוד נוסף.
מחלון החדרים נשקפת גינת המלון, יפה ומטופחת עם עצי פרי.
במלון חדר כושר קטנטן לשימוש חופשי וסאונה בתשלום.
בערב הלכנו למרכז, השוק העירוני הפועל מידי יום במהלך אמצע השבוע, מתקפל
ונסגר בסביבות העשה 18:00, חיפשנו מסעדה שיש בה גם מנות אחרונות בנוסף לשתייה ולאחר שני ניסיונות שווא, נכנסנו למסעדת central, הנמצאת ממש במרכז ונראית מהודרת ומכובדת מאוד.
במסעדה תפריט מגוון וגדול של בשרים מכל הסוגים, פיצות, פסטות, סלטים, מנות פתיחה, תוספות, משקאות חמים, קרים, אלכוהוליים וכן קינוחים.
מחירי הפסטות והפיצות מ- 4 עד 5+ לבה. שתינו 2 קפוצ'ינו, שוקו אמיתי עם שוקולד (לראשונה מצאנו כזה) ושלוש מנות אחרונות- החשבון הסתכם ב-12 לבה…
בדרך חזרה למלון עברנו דרך הסופר המרוחק רק כ-50 מטרים מהמלון, BILLA והצטיידנו במזון לטיול יום המחרת. זוהי רשת שאינה זולה במיוחד בהשוואה לרשתות אחרות, אולם יש בה הכל. (מצ"ב חשבונית)
יום 6 – 9/17
החלטנו ללכת את המסלול העולה לפיסגת הר המוסאלה. לצורך כך נסענו לברובץ, לתחנת הרכבל, יאסטרבץ yasterbats שבו היינו אמורים לרדת בקצה המסלול של הרכבל ומשם להתחיל לצעוד. בדקנו את הפרסום באתר באינטרנט ולמרות המידע ברשת והשלט בפתח הרכבל המעיד על כך שהוא פועל בתקופה זו (מחצית שניה חודש ספטמבר), הרכבל לא פעל. נכנסנו פנימה, יחד עם חבורת צעירים בולגריים (גם הם לא אהבו את העובדה שהרכבל לא פעל) לברר אצל מנהל האתר וקיבלנו תשובה שכעת (כנראה עד למועד תחלילת עונת הסקי) יש לטפל ולתחזק את הרכבל ולכן אינו פועל...
שינינו תוכניות והחלטנו לטפס רגלית עד לחיז'ה מוסאלה- מרחק של כ- 3 שעות הליכה בעלייה (זהו מסלול אורכי).
תחילתו של המסלול, ממוקמת כ- 200 מטר לאחר הרכבל , מצד שמאל של הכביש. מסלול החזרה היה פשוט בהרבה וקצר באופן משמעותי. המסלול עובר בתוך היער והנופים לא ממש משתנים, אבל בהחלט יפים ומרשימים.
חזרנו למלון- מקלחת וכל שאר הצרכים הבסיסיים ובסביבות השעה 17:00, יצאנו שוב למסעדת הבית שלנו בסמוקוב- מסעדת central. מסעדה מצוינת עם תפריט ענק, עשיר ומגוון ובמחיר שווה לכל נפש. סעדנו כטוב את ליבנו סעודה גדולה שכללה בקבוק יין , קברנה סוביניון 2009(פעם ראשונה שהזמנו יין במסעדה), 2 סלטים, בירות, מים, 2 מנות בשר הכוללות תוספות (מתוך שפע של תוספות אפשריות), ספגטי בולונוז (מנה מכובדת) ן- 2 פיצות (כ"א 4.1 לבה), שתייה חמה- 2 קפה, 2 שוקו עם שוקולד אמיתי, 4 מנות אחרונות מצוינות- הכל ב- 80 לבה... האוכל והשירות היו מצוינים, יצאנו מהמסעדה כבדים ומרוצים. ממש בסמוך למרכז, יש change, השער- 1 יורו ל- 1.95 לבה (ההבדל בין שער ההמרה ליציג הוא 0.01 לבה בלבד...י שלנו מה ללמוד מהם), המרנו עוד כסף להמשך הטיול ומשם המשכנו לסופר- T MARKET, שנוכחנו למצוא שהוא זול בהשוואה לסופר הקודם בו קנינו- billa, והצטיידנו לטיול של מחר- 7 האגמים של רילה.
יום 7- 9/18
טרק שבעת האגמים- יצאנו בשעה 9:15 מסמוקוב, ידענו כי עלינו לסוע ל-sapareva banya ומשם לעלות במעלה הכביש העולה להר עד לקצהו של הכביש. כדי להיות בטוחים בפעולת הרכבל ולהמנע מעוגמת נפש וידאנו ערב קודם בתחנת הרכבל כי הוא פועל. נאמר לנו כי הוא מתחיל פעולתו בשעה 10:30 בבוקר (במקום בשמונה) ועד לשעה 18:00. הגענו לאחר הטיפוס בכביש לרחבת הרכבל בסביבות השעה 10:10, תחנת פיונרסקי. במקום כבר היה צוות הרכבל ונאמר לנו כי מאחר ונושבת רוח חזקה בתחנה העליונה הרכבל עדיין לא נפתח. לשאלתנו מתי יפתחו , נענו כי ייתכן בעוד כחצי שעה. החלטנו לחכות ובעודנו מחכים כבר התאספו מטיילים נוספים וגם לפחות ארבעה ג'יפים עם נהגים שהציעו לנו לעלות למעלה באמצעותם, במקום עם הרכבל שאינו פעיל-סירבנו בנימוס וחיכינו בסבלנות לפתיחת הרכבל. בשעה 10:45 התעדכנו מחדש אצל הצוות והסתבר לנו שאין בכוונתם לפתוח את הרכבל בקרוב. לא הבנו מה הסיפור היום היה יפה שטוף שמש והם מדברים על רוח חזקה. מה עושים בחורף??? שקלנו מחדש והחלטנו לעלות למעלה באמצעות הג'יפים, עלות רכבל לכיוון עבור מבוגר היא עשרה לבה והלוך ושוב 18 לבה, מחיר ילד לכיוון 8 לבה. נהג הג'יפ, בנצי(כך במקור לא נגעתי),שאינו יודע מילה באנגלית, שאל אותנו האם אנו רוצים הלוך ושוב, ענינו כי איננו יודעים(קיווינו כי נוכל לשוב ברכבל על הכיסאות-חוויה) לשאלתנו על עלות העלייה בג'יפ- 48 לבה עבור ארבעה מבוגרים וילד.(ברומניה שנה קודם לכן, כאשר הרכבל בבושטיני לא פעל, נהגי הג'יפים דרשו מחיר כפול מזה של הרכבל). עלינו על הג'יפ- בנצי התגלה כבחור שוחר הרפתקאות ואקסטרים. הוא נהג כמקצוען ובחר בדרכים הכי מאתגרות/מסוכנות/תלולות. ככל שלקח דרך מאתגרת יותר וראה שאנו מתלהבים, זה פעל בהיזון חוזר מופלא, שלהב אותו והוא בחר בכל פעם בדרך מסוכנת ומאתגרת יותר. לנקודת הסיכום הוא הגיע ראשון אתנו לאחר שעקף בדרך ג'יפ אחר(שאינה רחבה דיה לג'יפ אחד) והגיע בפור רציני עליו נקודה. נדמה היה כי הנסיעה ברכבל במהירות הרוח הנוכחית היא עסק הרבה פחות מסוכן מבנצי. הגענו בשלום ובהנאה מלאה לנקודת המוצא של טרק שבעת האגמים. הרוח בנקודה זו הייתה חלשה יחסית והתחלנו את העלייה לעבר התצפית לאגם הראשון. העלייה במקטע זה, תלולה אך קצרה ומצדנו השמאלי התגלה האגם הראשון ומיד אחריו השני. בשלב זה הרוח כבר הייתה חזקה מאוד. לאחר עלייה נוספת(מתונה) צפינו באגם השלישי ולאחר מקטע נוסף ברוח עזה, נשקף לצדנו האגם הגדול בצורת הכליה (יש אגם נוסף בשם זה אך הוא קטן באופן משמעותית)-ירדנו לגדותיו ועצרנו להפסקת אוכל. המשכנו לצעוד עד לצומת שבה יש עלייה לשני האגמים הגבוהים והרחוקים יותר- בצומת נשקף לעינינו האגם החמישי במספר(צורתו 'דג').
החלטנו לעלות לעבר שני האגמים הרחוקים העלייה תלולה אך קצרה יחסית, ולאחר כ-15 דקות הליכה בערך הגענו לאגם השישי(צורתו לב) ומיד אחריו בעלייה קטנה אך תלולה האגם השביעי והאחרון. המסלול לעבר שני האגמים הללו הוא קווי(הולכים וחוזרים באותה דרך). בשלב העלייה לשני האגמים, הקור היה עז והרוח חזקה( בננו הצעיר התלונן על הכאב שהקור גורם לו אך ממש לא על המאמץ הכרוך בעלייה). לאחר הירידה מן האגמים הרחוקים המשכנו לעבר האגם בצורת הדג (קודם רק צפינו בו מרחוק) וכך גם לשלושת האגמים בהם צפינו בהתחלה, כעת ממש הגענו לגדותיהם. סיימנו את המסלול המעגלי ומי חיכה לנו בסמוך לבקתה הצמודה לתחנת הרכבל? נכון, לא טעיתם, בנצי נקודה. הרכבל כמו שאתם מבינים לא פעל כלל באותו היום ואנו חזרנו למטה בטיול אקסטרים נוסף באדיבותו של בנצי. המסלול הרגלי לכל שבעת האגמים לא ארך יותר מ-ארבע שעות ורמת המאמץ בינונית. המראות שנשקפים לאורך כל המסלול מרהיבים ומרשימים והמסלול שווה כל רגע וכל מאמץ. לא הצלחנו להבין את משך הזמן שפורסם במספר טיפים – כשש שעות. צעדנו באופן מתון עם הפסקות וזה ארך כארבע שעות בלבד. למעוניינים באתגר גדול יותר ניתן לצעוד מתחנת הרכבל רגלית עד ההר ובחזרה בנוסף למסלול הרגיל. חזרנו בכביש ל- sapareva banya (הפעם במהירות גדולה יותר), עצרנו לארוחת צהריים בסמוקוב ונסענו מרחק של כשעה פלוס לסופיה ללינה במלון , earth and people,הממוקם ממש על כביש הטבעת ,מצאנו בקלות והתמקמנו. המלון, חדש יחסית ארבעה כוכבים ונראה מהודר ומכובד. בקבלה התבשרנו כי לרשותנו עומדים ללא חיוב נוסף , חדר כושר ובריכת שחייה. ילדיי הלכו לבריכת השחייה ושם הודיעו להם שעליהם לרכוש כובעי בריכה ב7 לבה כל אחד(לכולם שיער קצר כך שהגזרה כלל לא ברורה ונראה כאילו סתם רוצים לחייב את האורחים ולהגדיל את הכנסות המלון). הילדים מקף כולם בעלי עקרונות, סרבו לשלם עבור הכובעים וחזרו לחדר מאוכזבים אך צודקים.
בחדרים, טלוויזיה, מיני בר (בתשלום), אמבטיה, מרפסת (פונה כלפי הכביש הסואן- המצאה מיותרת לחלוטין), מדפים וארונות, חלוקים, מוצרי רחצה ועוד. בשעה 20:00, רצינו לשתות משהו- הבר שבסמוך לקבלה, כבר היה סגור ועלינו למסעדה הנמצאת בקומה 8. את פנינו קיבל המלצר האחראי, טרחן ומעיק שהעמיס יתר על המידה את עצמו, עלינו. השירות שקיבלנו היה צמוד מידי ומאוד הכביד עלינו. המחירים בהשוואה למה שפגשנו עד כה , היו מופרזים. התגברנו על המחירים והמלצר האחראי וניסינו להתעלם מהם עד כמה שהיה ניתן. חזרנו לחדר לשנת לילה ערבה. לאחר יומיים של הליכה, הרגשנו היטב את השרירים והיינו זקוקים למנוחה זו.
יום 8- 9/19
היום חוזרים והתוכנית לטייל באזור וויטושה, כנראה תוחלף ביום שוטטות והליכה בקניונים, מעשה ידי אדם. התחלנו בארוחת בוקר, בופה בקומה-8 של בית המלון, ארוחת הבוקר הייתה מגוונת ועשירה, אם כי ללא סלטים כלל (הם מינימליסטים בכל הנוגע לירקות ומסתפקים בחיתוך עגבניות ומלפפונים, לעיתים מוסיפים זיתים כמו הפעם), סעדנו ליבנו היטב ונפרדנו מהבן שנסע בטיסה מוקדמת משלנו. ההסעה לשדה התעופה- 12 יורו או לחילופין 24 לבה (סכום זה עד למקס' 4 איש). במהלך היום יש שטלים מהמלון למרכז סופיה- חינם ובשעות מסוימות שנקבעו ע"י המלון. אם רוצים להזמין הסעה מיוחדת 8-10 יורו, להסעה עבור מקס' 4 איש. עזבנו את המלון ונסענו רק כ- 200 מטר עד ל- Bulgaria mall- http://www.bulgariamall.bg/en/, קניון ענק, חדש ומפואר המתנשא לגובה של ארבע קומות ומלא בכל המותגים הבינלאומיים. בקומה 4- בתי קולנוע, מתחם משחקים, מסעדות מעונבות וכן מזנון לאוכל מהיר, בקומה -3 - חנות עצומה למשחקי ילדים, כולל לגו בכל הגדלים ובכל המחירים, חנות שיש בה פשוט הכל- ממש חלום לכל ילד/ ה. כשעה לפני המועד שבו היינו אמורים להיות בשדה התעופה, עלינו על הרכב, לכביש הטבעת וקיווינו לטוב. היה ברור לנו שעלינו להפנות ולהשתמש בחסדי המקומיים. אף ירידה מכביש הטבעת אינה נושאת שלט המכוון לעבר שדה התעופה, החלטנו כי נרד מהכביש לפי הבנתינו את המפה (בדיעבד לא ממש הבנו את המקום בו בדיוק היינו, אבל זה לא ממש הפריע- אנחנו עדיין מאמינים בכלי זה ולא נכנענו לGPS(אם היינו שוכרים אותו לבטח זה הרגע בו היינו בוחרים להשתמש בו) ונפנה לעזרת המקומיים. ירדנו מהטבעת ועצרנו בסמוך ל- 2 מקומיים שעזרו לנו במאור פנים. אחד מהם שלט מצוין באנגלית והשני בגיאוגרפיה- שיתוף הפעולה ביניהם הניב את הפתרון עבורנו. הם ציירו לנו על גבי יריעת פלסטיק ששימשה אותם לצורך עבודתם (נראו כמודדים), את המסלול שעלינו לעבור כדי להגיע לשדה התעופה- הדינו להם ויצאנו שוב לדרך. לאחר 5 ק"מ' במסלול האמור, פגשנו בשלט קטן, חיוור ואגבי שעליו רשום: "נמל תעופה סופיה" (ללא כל איור של מטוס כמקובל). עד עכשיו לא הצלחנו להבין מהו הסוד השמור כל כך ומדוע ההגעה לשדה התעופה ולמקום מרכזי, אינה משולטת משום מקום בטבעת ומדוע השילוט מתחיל רק בסמוך מאוד לשדה התעופה. המשכנו בעקבות הציור המאולתר של המפה והגענו בבטחה לשדה התעופה. מיד לאחר שעצרנו בסמוך לכניסה לטרמינל, הגיע נציג חברת ההשכרה, מחויך וטוב לב ולחץ לנו את ידו. החזיר את הפיקדון, לא בדק כלל את הרכב (הביטוח הוא מקיף) ונסע לדרכו. כאן המקום לדבר בשבחו של הרכב- "אופל אסטרה אקו פלקס" ,גמענו אתו 7 ימי טיול ומילאנו את המיכל, פעם אחת לפני מסירת הרכב חזרה ב- 42 ליטר של דיזל. רכב חסכוני בטירוף, נוח יחסית לגודלו (משפחתי – צנוע) ונותן תמורה מעולה יחסית לעלות- 26 אירו ביום כולל ביטוח מקיף וביטול השתתפות עצמית. בשדה התעופה עברנו את כל תהליך הבידוק מהר יחסית והחלטנו לשתות משהו חם לפני הטיסה. התיישבנו באחד מבתי הקפה המפוזרים בשדה- שתינו שם את הקפה הגרוע ביותר בכל בולגריה ובמחיר מופקע- 4.8 לבה. מסקנה- אפשר לוותר על הקפה לפני הטיסה. הבירות שהוצעו שם, גם הן במחיר שערורייתי של 5.8 ומעלה (בהתאם לגודל)- יותר מפי 2 בהשוואה למחיר ברחבי בולגריה. שוטטנו בחנויות הפטורות ממכס ובחנויות המזכרות- במשך הטיול נמנעתי מלקנות את קערות ועבודות הקרמיקה הצבעוניות (שוכנעתי ע"י פנייה לשכל הישר שלי והתרצתי), אבל לא יכולתי להימנע מלהביט בהם שוב ושקלתי לקנותם בשדה. המחירים שראינו במהלך הטיול היו בסביבות 12-14 לבה לסירים של כ4- 3 ליטר הכוללים מכסה- המחירים בשדה היו דומים, אבל ננקבו באירו... ויתרתי הפעם והחלטתי שאם חוזרים בקיץ הבא לבולגריה- חוזרים לארץ עם קערות קרמיקה צבעוניות.
היה נפלא!!!!
