לבקשת בני שחי באירופה ושמע סיפורים מלהיבים מחברים שטיילו במקדוניה בחרנו ביעד זה לטיול המשפחתי.
בחנו מספר אפשרויות להגעה למקדוניה מאחר ומזה שנים אחדות אין טיסה ישירה, נלקחו בחשבון נחיתות בכל אחת מהארצות הגבולות, משך הנהיגה מהן וכן האפשרות להכניס רכב ועלות שכירתו. נחיתה בסלוניקי היתה הקרובה ביותר אבל בשל סיכסוכים פולטיים של יוון עם מקדוניה אין אפשרות להעברת רכב דרך יוון.
בחרנו בסופו של דבר בנחיתה בסופיה, בולגריה ובמסע של כשלוש שעות וחצי נהיגה- 250 ק”מ לסקופיה.
בשל מעבר הגבולות היה ברור שנזדקק לחברת השכרה חוצת גבולות ולכן זה מייקר מראש את ההשכרה (חברות מקומיות זולות באופן משמעותי), אבל מגדיל את הביטחון והאמינות במידה ומשתבש משהו. אגרת מעבר הגבול בסך 48 יורו וכן קבלת שירות מעבר לשעת הסגירה (הסגירה בשעה 21:00 ואנחנו נחתנו רק ב- 21:30) הוסיפה עוד כ- 24 יורו.
מאחר והמסמכים הוכנו מראש תהליך ההשכרה היה מהיר יחסית ויצאנו לדרכנו.
היתה לנו אפשרות ליסוע כשעתיים עד לקיוסטנדיל בבולגריה, להשאר ללון ואז לחצות על הבוקר את הגבול – מרחק של כשעה וחצי נסיעה מקיוסטנדיל לסקופיה, אבל החלטנו ליסוע ברצף מאחר ובמילא לילה.
במעבר הגבול הבולגרי נדרשנו להציג את מסמכי ההשכרה, רישיון וכן דרכונים ותוך 5 דקות עברנו לעמדה המקדונית, שם הוצגו אותם מסמכים ונבדקו ההתאמות בין השמות לאנשים בפועל (אפשרו לכולנו להישאר ברכב, חוץ מהנהג). גם את הבידוק הזה עברנו במהירות והמשכנו בנהיגה. לאורך כל הדרך במקדוניה ראינו הרבה מאוד אנשים צועדים ונאספים , מראה עירני בהרבה בהשוואה למה שהכרנו בבולגריה.
בקרבת סקופיה יש כבישי אגרה ואין דרך להגיע אליה מבלי לעבור דרכם (עברנו דרך שני מקטעים כאלו, בכולם יש אפשרות לשלם גם ביורו והתעריפים- 0.5- 1.5 יורו בהתאם לאורך המקטע). הגענו בשעת לילה מאוחרת להוסטל וכמובטח הוא מאוייש 24/7.
את כל הדרך מסופיה לסקופיה עשינו בסיוע ווייז לאחר שבבירור שעשינו לשכירת gps, הסתבר לנו שאין לו כמעט תמיכה במקדוניה. רכשנו מראש חבילת גלישה של 1 ג'יגה שבסופם של 9 ימי טיול ונהיגה בחסות ווייז לא ניצלנו אפילו מחצית מהנפח הזה.
לא נתקלנו בשום תקלות בנהיגה והבחירה בווייז היתה מצויינת, הבעיה היחידה שהיתה היא שאין כלל דיווחים ועדכונים המתבססים על קהילתיות. מצאנו דיווח מלפני כ- 10 חודשים על כביש משובש וכד'. השתדלנו לדווח ולעדכן במשך שהותנו שם.
hostel42, בו התמקמנו הוזמן מראש ליומיים באמצעות air b&b, והעסקה כללה גם ארוחת בוקר בשל מחויבותם לעסקה (בפועל הם לא באמת ערוכים לכך ונקנו מוצרים כמו בורקסים , חלב ושתייה קרה במכולת הסמוכה). ההוסטל ממוקם במקום מצוין, מרחק דקות הליכה ספורות מכל האתרים התיירותיים, קיבלנו שני חדרים הכוללים מקלחת ושירותים צמודים, חדרים פשוטים, די נקיים, מגבות ומצעים ואפילו סבון ושמפו (המצעים מוחלפים על פי דרישה ואפשר כל יום), מידי יום נכנסת מנקה המסדרת ומאווררת את החדר. בהוסטל פינת שתיה חמה חופשית הכוללת סיר לבישול קפה, סוגי תה רבים . השירות שקיבלנו בהוסטל היה מועיל ומסייע והאווירה נחמדה והתמורה די בסיסית אבל הולמת את העלות והיחס והמיקום – מצויינים.
בבוקר יום רביעי יצאנו לעבר המצודה המשקיפה על העיר- כמעט כל המתחם נמצא בשיפוצים ולכן לא ניתן היה לראות מבפנים כמעט כלום. סביבת המצודה והפארק בסמוך אליה מוזנחים, אבל רואים שהטבע כל כך יפה שם- רק צריך שמישהו ישמור עליו.
ברחוב נוסף היו הרבה בעלי אומנויות- יצרן כלי מיתרים, נפחים, צורפים ועוד. אזור הבאזאר הוא החלק המוסלמי של העיר העתיקה. הכיבוש העותומני ששלט כאן עד לפני מאה שנה השאיר את אותותיו- שפע של מסעדות ודוכנים עם בשרים בנוסח טורקי, קונדיטוריות עם מאפים כמו כנאפה ועוד שאינני יודעת את שמם- מעולים, טריים והמחירים שווים לכל נפש.
לאחר שביקרנו בכל האטרקציות השונות וראינו את הפסלים והמזרקות (רבים מהפסלים נמצאים בשיפוצים), ביקרנו גם במוזיאון להנצחת זכרם של יהודי מקדוניה (נשלחו למחנות ההשמדה בחסות השלטון הבולגרי).
חיפשנו מסעדה מומלצת על פי טריפ אדוויזור וגם כזו שבחום הגדול דאגה לצנן בתרסיסי מים את היושבים בחצרה- bistro london
חזרנו למנוחת צהרים ולאחריה החלטנו לעלות ברכבל על ראש ההר הצופה על סקופיה, שבראשו צלב גדול- millenium cross. כדי להגיע לתחנת הרכבל- יוצאים מהעיר, מרחק של כ- 13 ק”מ. מידי שעה עגולה יש כעשר דקות בהן פועל הרכבל ואפשר לעלות/ לרדת מההר. עלות הנסיעה (הלוך ושוב) 100 דינר למבוגר ולילד בגיל 6-14 , 50 דינר. מתחת לגיל 6 הנסיעה בחינם.
בכניסה לרכבל יש פארק נחמד, מוצל כולו ובו שולחנות פיקניק ודוכני מזון ומזכרת. בהר למעלה (גובה הפסגה 1660 מ') אפשר לשוטט ולטייל ולהינות מנוף נפלא על סקופיה מצד צפון ועל טבע מדהים מהצד הדרומי- שם רכס הרים גבוה , יפה ומוריק כולו.(בראש הבלוג תמונה נוספת של הנוף הנשקף משם)
בוקר יום חמישי יצאנו ל-canyon matka
המרוחק כ- 17 ק”מ. ההסברים שמצאנו בטיפים ובבלוגים באתר למטייל על אופן ההגעה היו מסורבלים ולכן שמנו מבטחינו בווייז – ההחלטה הייתה נכונה והקניון נמצא די בקלות. בכביש הכניסה לקניון, עולים ברכב בשביל צר עד שמגיעים לחניה קטנה יחסית ומשם נכנסים לשמורה באופן רגלי. הכניסה חינם. בשמורה שביל אורכי המלווה את הערוץ , באורך 6 ק”מ. לאחר שצעדנו בו מספר דקות, חזרנו באותו שביל . בתחילת השביל יש סירות וקאייקים להשכרה- 1 שעה- 250 דינר. יש אפשרות לקחת גם סירת מנוע עם משיט- עלות לסיור של שעה- 400 דינר לאדם ולילד- 200 דינר. המגבלה בקאייק שזה לשני אנשים בלבד. בחרנו בסירת מנוע שלקחה אותנו עד למערת הנטיפים, מרחק של כ- 20 דק' שייט לכיוון. עלינו למערה, צעירה יחסית ובה נטיפים לא מרובים וגם עטלפים שאת מנוחתם הטרדנו.
בצאתנו מהמערה סיפר לנו משיט הסירה שקיימת מערה גדולה יותר וותיקה והתחיל להראות לנו צילומים שלו בתוך המערה- צילומים מדהימים שמזכירים מאוד את המערה שלנו בשורק. אז מה הבעיה? הכניסה למערה אינה פתוחה לציבור הרחב וההגעה אליה באמצעות חבלים- היא נמצאת בגובה של כ- 2000 מ'. לאחר ששוחחנו איתו והתלהבנו מהצילומים הוא צ'יפר אותנו בשייט של עוד 2 ק”מ לאורך הערוץ (בדרך הראה לנו את מקום העלייה למערה הנשגבת) ורק אז חזרנו (אורך הערוץ כולו 9 ק”מ ועד למערה- 5 ק”מ).
משם המשכנו לשמורת mavarovo, והתמקמנו במלון radika היפה. hotel radika
המלון ממוקם ממש בתוך השמורה- הנוף הנשקף ממנו מדהים ביופיו ונשקף מחדרי המלון.
סעדנו במסעדת המלון (עדיף ליסוע 10 ק”מ לאחד מהכפרים שמסביב לאגם מברובו, מסעדות מקומיות טעימות יותר ועלותן מחצית מהעלות של ארוחה במלון).
שחינו בבריכת המלון והופתענו ממליחות המים העדינה. מסתבר שהם מחטאים את מי הבריכה במלח במקום בכלור/ ברום ודומיהם, המים היו צלולים ולא צרבו כלל.
אחה”צ יצאנו לטיול רכוב סובב אגם מברובו- אורכו כ- 30 ק”מ, ביקרנו בכפרים המיוחדים, התרשמנו בחלק מהכפרים מהבתים היפים והמפוארים (באותם כפרים ראינו כנסיות ולא מסגדים) ועצרנו לאכול במסעדה מקומית, סמוך למלון srna, שבו ניסיתי לקבוע לינה ולא נענתי לשום פנייה מקוונת( ממוקם מול האגם, נוף משגע ומחיר נוח משמעותית בהשוואה למלון רדיקה).
בתמונה מנזר בסמוך לכפר הראשון שבו עברנו:
המסעדה זולה להפליא וטעימה מאוד- ארוחה כולל בירות, סלט, 5 מנות ועוד קינוחים עלתה 1200 דינר, כ- 20 יורו.
בוקר יום שישי, יצאנו לטייל בשביל היורד מהמלון ישירות לשפת האגם שלמרגלותיו, בדרך מצאנו עצי דובדבנים עמוסי פרי וטעימים.
לאחר ארוחת בוקר מצוינת ועשירה במלון יצאנו לכיוון אוכריד, במהלך הנסיעה עוברים דרך קניון רדיקה- מצוקי ויפה ולאחר כ- 35 ק”מ, מגיעים ל- bigorski monstry. עלינו לביקור קצר במנזר היפה, הנוף הנשקף ממנו מרשים, עלינו לפעמון הגדול הניצב למעלה- בתחתיתו משטח נחושת מבהיק והכל פרוש לרגליו.
ההליכה היא כמעט כולה בדרך מוצלת, הדרך גורמת לך לחשוב שהגעת לגן עדן, צמחיה עשירה,יובלים שמלווים אותך כמעט לאורך כל הדרך ובחלקו העליון של המסלול פזורים שולחנות וספסלים. ההליכה באורך של כ- 1 ק”מ ואורכת כחצי שעה עד למפלים. המפל נשפך מגובה של 28 מטרים והשכשוך במים נהדר ביום חם כמו זה שבו ביקרנו.
לאורך המסלול בסמוך לזרימת היובלים ישנן חלקות קטנטנות ( 1X2 מ') שבהן מגדלים אפונה/ שעועית , בצל ירוק וכו' לצריכה ביתית. מנצלים את הקרקע הלחה באופן תמידי מספיגת המים בה, ללא צורך בהוצאות ודאגות.
לאחר הביקור במפלים רצינו לראות את גשר האבן- elenskiskok, המצוי במרחק של כ- 7 ק”מ מהמפלים, אולם לא הצלחנו לאתרו באמצעות ווייז או מפות גוגל- פשוט לא זוהה על ידם. בהעדר מפה של האזור נאלצנו להמשיך הלאה בדרכנו לאוכריד.
המשכנו לכיוון debar, יום שישי בכפר מוסלמי, כמעט הכל סגור, מה שבעיקר פתוח אלו בארים שבהם יושבים רק גברים המעשנים ושותים עצמם לדעת (כנראה לא אדוקים). לאחר חיפוש אחר מזון חם ב- 5 בארים שונים נשלחנו ע”י אחד העובדים למסעדת trendy- מקום חביב המגיש בעיקר פסטות ואוכל מהיר, המבורגר, סנדוויצים וכד'. השירות היה אדיב מאוד והמנות שהזמנו מתוך תפריט מצומצם יחסית, היו טעימות ונדיבות. עבור ארוחה של 4 מנות פסטה+ סלט קיסר+ 4 בירות, שילמנו 1100 דינר.
המשכנו בנסיעתנו לאורך הקניון ומבלי משים דילגנו על העיירה globocicia.
המשכנו וניכנסנו לעיירה יפיפיה- vevcani, נוסעים במעלה הכביש עד שמגיעים לשלטי הכוונה למעיינות- שמורה קטנה ויפה ובה ריכוז של מעיינות שופעים, יש מסלול הליכה נוח ומוצל וגם ספסלים לרוב. עלות הכניסה כ- 1.5 ש”ח לאדם.
הגענו לאוכריד לדירות שהזמנו- grebnos stone house. את הזמנת הלינה עשינו ערב קודם במייל בצורה מאוד יעילה ומהירה. גם ההמלצות בטריפאדוויזור וכן באתר של אוכריד ללינות היו מצויינות.
מה שפגשנו בפועל היה שונה: המיקום בתוך מרכז העיר העתיקה והנוף שנשקף מהדירות היה מדהים, אבל המחיר של 100 יורו ללילה עבור שתי דירות כמעט עלובות, ללא ארוחת בוקר , מאובזרות בצורה מינימלית, נקיון סביר, ריח מתמיד של סיגריות במסדרון המוביל לדירות (בעל הבית עישן כל הזמן), מטבח שהוצע לנו לעשות בו שימוש והיה מלוכלך מאוד, בעל הבית היה כמעט כל הזמן בגילופין – אינו הולם את התמורה. כשביקשנו קבלה על התשלום (כפי שהיה עד כה בכל המלונות בהם שהינו)- הוא הרעים בקולו והדבר לא מצא חן בעיניו. בסופו של דבר התרצה ונתן לנו למחרת קבלה על התשלום והתנצל על כך ששתה יתר על המידה- המלצתי חד משמעית- לא ללון שם.
בערב ירדנו רגלית לסיבוב בעיר העתיקה. ברחובות הראשיים הרבה חנויות אופנה, גם של מעצבים, הרבה בעלי אומנויות- חרש נחושת, עבודות בעור, נייר ממוחזר (ניתן לצפות בתהליך), סריגת תכשיטים ועוד.
המחירים במסעדות שם גבוהים משמעותית בהשוואה לכל מה שפגשנו עד כה- מנות עיקריות במחיר של כ- 400 דינר ומעלה (50 ש”ח). המחירים שם דומים לאלו שבארץ. המון דוכני גלידה- מחיר של 25-30 דינר וכך גם שאר הקינוחים המוגשים בדוכנים / בתי קפה ולא במסעדות.
בבוקר , יום שבת, יצאנו ל Monastery of Saint Naum , ולאחר שקראתי בכל בטיפים אודות ניקולא שמשיט סירה במעיינות הסמוכים לכנסייה, הצטערתי שלא קבעתי עימו באמצעות המייל. ובכן, התמזל מזלנו- הגענו מוקדם ובעודנו צועדים לעבר הכנסייה, חלפנו על פני מעגן הסירות ואדם ששוחח עם אדם אחר, פונה אלינו בעברית (שמע ששוחחנו בשפה זו) והזמין אותנו לצאת כעת לשייט, לפני הביקור בכנסייה. נכון- זה היה ניקולא, טל. 38970456057. שטנו עם ניקולא כשעה, עלות השייט- 600 דינר (10 יורו), בחור מעניין מאוד, פטריוטי, אבל מוחה על התנהלות שלטונית מושחתת. במהלך השיט שר במקדונית ואפילו בעברית, צילם אותנו מספר תמונות משפחתיות. חוויה מעניינת. ניקולא מלווה גם טיולים מאורגנים (הוא מדריך מוסמך) ועלות של יום כזה במהלך יולי- אוג' ברכב שלו הוא 120 יורו. יש לו הרבה הצעות למסלולים וטיולים ואפשר להגיע עימו למקומות פחות מוכרים ויותר חבואים.
בתמונה צב מים שראינו במהלך השייט:
חזרנו למנוחה בחדרים ובשעות אחר הצהרים המאוחרות עלינו ברגל למצודה המשקיפה על העיר.
עלות כניסה למבוגר- 30 דינר, לילד עד גיל 12 הכניסה בחינם. עלינו מעלה על חומות המצודה המראה מרהיב.
התפריט במסעדה וגם האוכל היו מצוינים, יין אלכסנדרייה אדום יבש- 700 דינר, סלטים, בשרים ועוד. השירות היה איטי בצורה קיצונית, מאחר ובמסעדה היתה מלאה . מבט לאמפי בטרם החל המופע:
למחרת בבוקר, יום ראשון, נפרדנו בשמחה מחדרי ה”אבן” ונסענו לחוף קובה ליברה. בדלפק המסעדה בחוץ, פועלת החברה עמה יוצאים לפעילות מצנח רחיפה מעל אגם אוכריד- paragliding tandem flight
. החברה אמינה ובעלת וותק, עלות מצנח רחיפה לאדם- 59 יורו בדאייה מהגובה הנמוך יותר (1300 מ') + 15 יורו תיעוד במצלמת go- pro. רצוי להזמין מראש ולא לחכות לרגע האחרון כמו שעשינו. המלצה נוספת- לא לעשות זאת בבוקר או בצהריים, אין מספיק זרמי אוויר חמים ולכן משך הדאייה קצר מאוד ( פחות מרבע שעה) וחבל כי המראה נהדר ומרשים. אפשר מ- 20 ק”ג ומעלה (יש מגבלת מקסימום). ילדי בן ה- 10 שסובל מפחד גבהים החליט להתמודד עם הפחד ולחוות את החוויה- נהנה מכל רגע. מומלץ מאוד!!
לאחר חווית הרחיפה חזרנו לאכול במסעדת קובה ליברה, אם השירות אתמול היה איטי הרי שהיום היה ממש גרוע. מנות הגיעו לאחר 45 דק' ומנה נוספת לאחר שעה וללא רוטב שמנת ( כנראה נגמר להם ובכל זאת הגישו כך ללא כל הסבר/ התנצלות/ פיצוי). נפרדנו לשלום מאוכריד ובדרכנו לקרושבו החלטנו לעצור בעיירה bitola, השניה בגודלה במקדוניה. מרכז העיירה היה שומם לחלוטין, ( יום ראשון- ללא דוכנים במרכז), במסעדות ובבתי הקפה ישבו מעט אנשים ולאחר שישבנו בבית קפה לגלידות קינוחים ושתייה החלטנו שאין יותר מידי מה לראות והמשכנו לkrushevo. התמקמנו במלון montana. המלון נחמד, יש הבדלים ברמת החדרים (חלק מהמלון עבר שיפוץ)- לנו היה בחדר מזגן ובידה ובחדר של הילדים – לא. גם אצלנו וגם אצלם היתה טלוויזיה קטנה ומיושנת ויציאה למרפסת רעועה ומפחידה עם נוף נפלא לעיירה ולהר שעל מורדותיו בנוייה.
בהתאם למה שקראנו יש הרבה סימוני שבילים לטיולים באזור- פנייתנו בבקשה לקבלת מפות סימונים לצוות החביב במלון וכן ללשכת התיירות לא נשאה פרי ונאלצנו לא לטייל מאחר ולמרות הסימונים לא ידוע מה אורך השביל והיכן מסתיים (אין כל סימון בראשית הסימון לגבי משכו בק”מ/ שעות/ יעד).
בשעות אחר הצהריים ירדנו לעיירה. היא נראית ענייה ולא מטופחת. עלינו לאזור המרכז, חנינו בסמוך לכנסייה ושוטטנו מעט – לא מעט בתי קפה וגם מסעדות.
בהתאם להמלצת טריפאדוויזור, חיפשנו את מסעדת andora. מסעדה יפה ופשוטה, תפריט עשיר, בשרים, פיצות ומאפים מיוחדים בטאבון. מחיר להשוואה- הזמנו יין אדום אלכסנדריה שבאוכריד שילמנו עליו 700 דינר וכאן, רק 400 דינר. לאחר שסעדנו ארוחת מלכים וכטוב ליבנו ביין חזרנו למלון.
בוקר יום שני, יצאנו מחוץ למלון לפני ארוחת הבוקר בתקווה לאתר מסלולי טיול בהם נוכל לצעוד. בקרבת המקום מספר שבילים מסומנים שבפתחם לא רשום מאום על אורכם, משכם ויעדם. החלטנו לא לצאת לטיול שאין לנו מושג היכן ומתי יסתיים.
ארוחת הבוקר במלון הייתה מזנון בופה, עשיר ומגוון והופתענו לטובה.
משיחות שקיימנו בהוסטל בסקופיה וכן עם פקידי הקבלה במלון הבנו שהחברה המארגנת טיולים ומצנחי רחיפה בקרושבו נחשבת למובילה ברחבי אירופה והעלות שם למצנח רחיפה בערך כשליש מזו ששילמנו באוכריד. ניסינו לפנות לחברה macedonia-sky באמצעות המייל והסקייפ עוד כששהינו באוכריד אולם לא קבלנו כל מענה. נקודת היציאה לרחיפה נמצאת במרחק כ- 3 ק”מ מהמלון ומשולטת וחולשת על עמק יפיפה ( אפשר לברר גם במלון). הגענו לשם בסביבות השעה 9 בבוקר וכמובן שלא מצאנו שם נפש חייה. בשעות הבוקר אין זרמי אוויר חמים ולכן עקר הפעילות בשעות הצהריים ואחה”צ.
המשכנו משם למעלה העיר קרושבו ל- Makedonium monument הצופה על העיר. בפתח המונומנט יש דוכנים עם אישה המוכרת מיני צעצועים ,אבל גם מפיות בסריגת קרושה ( 2 מפיות קטנות ב- 300 דינר) ודבש מעולה ( ק”ג ב350 ). קנינו וירדנו למטה לכיוון אגם קטן ומשם לעבר יער שופע בעצים גבוהים וגם עצי פרי.
בסוף השיטוט שעשינו הגענו לכנסייה שבפתחה היו דוכנים המוכרים נרות ועוד מיני סמלים נוצריים וגם איש זקן עם דלי מלא בדובדבנים שקטף. הצטיידנו בחצי ק”ג בעלות של 20 דינר והמשכנו לכיוון הרכב שהשארנו בחנייה של המונומנט. לא רחוק משם ראינו ילד ושני אנשים מבוגרים האוספים את פריחת עצי הליפה. לצורך חליטה ובישום משקה תה. ממה שהצלחנו להבין ( מהתרגומון- ליפה זה ליים.).
עלינו לרכב והמשכנו בדרכנו לכיוון ברובו. מספר ק”מ לאחר היציאה מקרושבו ראינו את העלייה לכיוון st. saps ועלינו לתצפית בכביש המפותל. המראה מלמעלה מרשים וחוץ מזה אין ממש מה לחפש שם.
הדרך לברובו מקסימה וארכה כשעתיים+.
בדרך ראינו הרבה שדות צהובים- שדות חמניות בשיא פריחתן, שדות טבק וכן עלי טבק שזורים בחט ותלויים לייבוש:
הדרך לברובו עוברת דרך עיירה rosoman, ממש על הכביש יש מסעדה שבה המקומים סועדים וממולה שוק קטן של ירקות פירות, ריבות, דבש ( אורגני עם תעודה – 350 דינר), כבושים ורטבים מיוחדים שהם מכינים ועוד. רכשנו שם ריבות מצויינות וגם דבש ( ונכנסנו למסעדה. המלצרית שלא ידעה אנגלית הזעיקה מיד את אחיה הבוגר ( זוהי מסעדה משפחתית) ששלט היטב באנגלית ונתן לנו הסבר מקיף על התפריט. קיבלנו ברוחב לב את כל מבוקשנו והיה להם חשוב שנצא מרוצים. ביקשנו קינוח והם התנצלו שאין. כעבור שתי דקות הוא חזר מהמטבח והביא קינוח בשם : חלבה, אך הודיעה שזה יבש מעט ולכן על חשבון הבית, רצה שנטעם משהו שהם עושים בעצמם. אז מה זו החלבה הזו? אין לה כל דימיון לחלבה אותה אנחנו אוכלים בארץ. מדובר בפרוסות הדומות לעוגה חתוכה חום והיא מכילה כנראה טחינה, קקאו, אגוזים וצימוקים. טעמה היה גן עדן. כל כך אהבנו שהזמנו מיד עוד צלחת. מאוחר יותר ניסיתי לשחזר את הקינוח הזה ללא הצלחה. הארוחה כולה עם בירות לכולם, 5 מנות בשריות, אורז וסלט- 2000 דינר…
הגענו לברובו, למלון manastir אותו תיאמנו ערב קודם ע”י שליחת מייל. ביקשנו דירה במלון.
פקידת הקבלה באדיבותה הציעה לנו לראות בנוסף לדירה גם חדרים נוספים ולהחליט על האפשרות הנוחה ביותר עבורינו. הדירה אמנם מרווחת, אבל היא הציעה לי במקומה שלושה חדרים שמהם שניים צמודים ומשותפים בדלת הכניסה ואחד בדיוק לידם הכולל גם סלון וספה. העלות עבור הדירה היתה 115 יורו ואילו עבור שלושת החדרים יחד, 105 יורו. לא היססתי ולקחנו את שלושת החדרים. התאהבנו במלון הממוקם במבנה עתיק ומרשים וכולל מספר ביניינים, החדרים מרווחים מאוד, כוללים מיני בר, מקלחת מפנקת מאוד. המלון בדירוג של 4 כוכבים שבהחלט תואם את התנאים. מצרפת תמונה למרות שלא ניתן לראות את הייחוד שלו דרך תמונה מוגבלת.
לאחר התרעננות במלון יצאנו לתור את העיירה. המרכז צנוע ויפה, העיירה משלבת הרבה מבנים עתיקים המטוייחים ומשופצים כדי שיהיו ראויים למגורים, מצאנו לא מעט גברים חסונים שחטבו והכינו את העצים לייבוש והסקה לקראת החורף.
לאחר שיטוט לא ארוך התיישבנו במסעדת MRS, הפועלת במקום כמעט 50 שנה, וממוקמת ברחוב הראשי כ- 200 מטר בערך מהמרכז. המסעדה גדולה מאוד וכוללת חוץ מהמרפסת בה אנחנו ישבנו עוד 3 חדרים שבהם ישבו הרבה סועדים. התפריט מגוון, וכולל הרבה מיני בשרים, מאפים בטאבון, סלטים ועוד הרבה תוספות. כל המנות שהזמנו היו מעולות והוגשו בצורה מרשימה. הקינוחים הכי מיוחדים שאכלנו בכל השהות במקדוניה והמראה מלבב. זו המסעדה הטעימה ביותר שבה אכלנו ובעלות הכי נמוכה.
למחרת בבוקר עזבנו את המלון בהבטחה לעצמנו שנחזור לכאן ונסענו לאגם בורובו המרוחק כ- 10 דק' נסיעה משם.
מסביב לאגם הוכשר שביל הליכה חדש להולכי רגל ולאורכו ספסלים רבים.
( השביל לא מקיף באופן מלא את האגם אלא רק חלק ממנו )
מהשביל ניתן לרדת בשבילי עיזים במספר מקומות לאגם ולטבול בו- קר מאוד.
בכניסה, מצידו המנוגד של שביל ההליכה יש מדרגות העולות לכיוון מלון אאורורה ומשם תצפית יפה על האגם והסכר שבו.
בפתח האגם יש דוכנים לממכר דבש, ריבות, קרמים ועוד. מחיר הריבות שקנינו 150-180 דינר. המוכרות כיבדו אותנו במשקה שאותו הן מכינות מדובדבנים- מאין לפתן מצויין. כל אזור האגם מלא בעצי שזיפים מסוגים שונים, תפו”ע, דובדבנים ועוד והעצים היו עטורי ועתירי פירות.
לאחר הטיול והרכישות המשכנו מהאגם לקיוסטדנדיל- מלון רמירה. פקיד הקבלה במלון היה מאוד לא אדיב ולא חביב, אבל החדרים בניגוד אליו היו מצויינים, גדולים נוחים ועם מיזוג.
בערב שוטטנו במדרחוב וברחובות הראשיים והלכנו למסעדה המומלצת- friends- תפריט ענק ומגוון, שירות מצויין, אוכל מעולה שהזמנו בהגזמה-בירה מצויינת מהחבית, 2 סלטים, 5 מנות עקריות, 3 תוספות- 57 לבה ( כשלושים יורו). לא מקובל להשאיר טיפ, אבל בטוב ליבנו השארנו וכשרצינו להבין את משמעות הסכום עבורם- מצאנו באינטרנט ( כן, יש שם וייפיי), שכר חודשי ממוצע בבולגריה- וחישבנו שכר ליום עבודה ולפיו שכר שעה… מה שהשארנו שווה למלצר בערך ל5 שעות עבודה.
המשכנו לשוטט בעיירה התוססת גם לאחר הארוחה- כל בתי הקפה והמסעדות לאורך המדרחוב היו מלאים.
הלינה במלון כללה גם “ארוחת בוקר”- שתיה חמה קפה/ תה ( ביקשנו עבור הילדים שוקו ונענינו בשלילה), בחירה מתוך מס' אפשרויות- ביצה מקושקשת עם 2 פרוסות עגבניה או 2 פרוסות לחם מטוגן עם אריזת ריבה תעשייתית או משהו עם בשר “אחר” שאף אחד לא רצה להזמין. לא ממש אכלנו ומאוד לא אהבנו את היחס והגישה ויצאנו לטיול נוסף בעיירה, הפעם באור מלא.
הבנו שיש כאן מרחצאות חמים, אמיתיים, ציבוריים והחלטנו שאנחנו מתנסים בחוויה הזו- לקחנו בחשבון שמדובר במשהו פשוט ולא מפואר- בשילוט לשם לא בולט ולא ברור וזה לא מאוד רחוק מהמלון ( מרחק של כ- 500 מ'). צריך למצוא מקומיים שמבינים אנגלית ( פגשנו לגמרי במקרה את המלצר מארוחת הערב) ואז אפשר למצוא את זה. המבנה ישן ולא מטופח ( מוזנח), כל האנשים המתפעלים את המקום לא יודעים מילה שאיה בבולגרית, אבל בכל זאת אפשר להסתדר. בכניסה משלמים 3 לבה לאדם ( פנסיונרים- 2.5 לבה).
זה מבנה יפה הצמוד למרחצאות
מומלץ להגיע עם כפכפים/ סנדלים מתאימים למים, שמפו, סבון ומגבת. נכנסים לחדר גדול שבו ארוניות, מקבלים ארונית ובה מכניסים את כל הביגוד והחפצים- האחראי/ת במקום נועלת את הארונית. הכניסה למרחצאות היא בעירום מלא ( לאחר הרחצה במפגש המחודש עם הגברים, הסתבר לי שאחד הבנים ניסה להתחכם, אבל האחראי במקום סימן לו להוריד את בגד הים). בכל אחד מהמתחמים ( של הגברים וגם של הנשים) שתי בריכות- אחת של 36-37 מעלות צלזיוס והשניה 40-41 מעלות צלזיוס. יש חדר עם מקלחות ובנוסף גם בחדר שבו הריכה החמה יותר יש הרבה מקלחות, בחדר נוסף יש הרבה גיגיות בנויות שמעליהן ברזים המזרימים את המים הטרמלים והם מיועדות עבור קשישים ונכים שמתקשים לרדת במדרגות לתוך הבריכות. המבנה הישן גאוני בצורתו, אבל ישן, לא מטופל וכל הקירות והתקרה מלאים בעובש.
בזמן שרחצתי בבריכות היו במקום שתי נשים נוספות והסתבר שגם אצל הגברים תמונה דומה, הרחצה מחייה נפשות ובמחיר השווה לכל נפש ולכן כל פשוטי העם יכולים להגיע.
שהיינו שם למעלה משעה והחוויה היתה שווה.
חזרנו לאכול צהריים במסעדת friends, הפעם הזמנו מנות אחרות וגם הפעם לא יותר מ- 60 לבה לארוחה כולה.
עזבנו את קיוסטנדיל ונסענו למבצר ב- pernik . במקום מספר מבנים מתקופות שונות ומגוונות בהסטוריה. רק עתה הפכו את המקום לאתר תיירותי והסדירו את דרכי הגישה, הכל חדש , נקי ויפה. במקום מגדל תצפית מעץ הצופה לכל הנוף מסביב
קנינו מעט וישבנו בבית קפה costa הזכור לנו לטובה מלונדון והמשכנו בדרכינו לשדה התעופה- הנסיעה בתוך סופיה לא נעימה, הרבה כבישים בשיפוצים וגם הנהיגה על האבנים הרומיות המשמשות ככביש בחלקים גדולים של העיר- לא נעימה.
הנהגים מסביב מתפרעים, העיר מאוד מלוכלכת ולא מזמינה, כך שאפשר בקלות לוותר על הביקור בה.
בשדה התעופה הזדכינו על הרכב ( לאחר 4 ימים קבלנו חיוב על פגיעה שנמצאה בחלק התחתון של הרכב, נקבל את ההחזר המלא מאחר ועשינו ביטוח לביטול השתתפות עצמית- מומלץ מאוד בהתחשב בטיב הכבישים שם).
למי שמתעניין באלכוהול ( קבלתי רשימה מאחד הבנים העוסק בתחביב כברמן)- הוא זול בדיוטיפרי שם, במידה ניכרת מבארץ.
חזרנו מאושרים מהמראות שראינו, הטעמים, הריחות והחוויות המשותפות עם הבנים ונחזור שוב לבלקן.
