אני עדיין לא יכולה לעזוב את שמורה צ'ובה בלי לשתף אתכם בחוויית עשרות אלפי הפילים הנמצאים בשמורה זו ובעיקר באזור נהר צ'ובה.
שמורת צ'ובה מפורסמת בעיקר בזכות אוכלוסיית הפילים שלה. בעונה היבשה בעיקר ניתן לצפות בעדרי פילים בהמונים, מאות פריטים. וזה בזכות נהר צ'ובה. אוכלוסיית הפילים בשמורת צ'ובה היא אחת הגדולות ביבשת אפריקה. והכי יפה ומרהיב הוא לצפות בהמוני הפילים שיורדים לשתות בנהר אחה”צ תוך כדי שייט בנהר. משפחות שלמות עם בייבי פילים - מדהים! הפילים החיים כאן הם פילים קלהרי, הנחשב לסוג הפיל הגדול ביותר בין אוכלוסיית הפילים.
ראיתי מספר עצום של פילים, ואני חושבת שמימיי לא ראיתי כמות עצומה כל כך של פילים בריכוזים כה גבוהים. ולראות את הפילים תוך כדי שייט בנהר היא חוויה בלתי נשכחת.
הבה נתבונן במספר תמונות של הפילים הללו במצבים שונים: “פילים רבותיי פילים !!!
בתמונה האחרונה – נתקלנו בעדר של פילים, פילות מדויק יותר, שעמדו במרחק מטר או שניים מהג'יפ הפתוח שלנו. רואים בתמונה שהפילות נרעשות מהזרים הפולשים לשטחם ועושות מעגל הגנה על הבייבי-פילים הנמצאים במרכז המעגל. היינו חייבים לשמור על שקט מוחלט, ללא תזוזה, בלי לנגוע במצלמה, כדי שלא נבלוט ולא נעלה את רף המתח שהפילות כבר נמצאות בו.
נראה לי שתמונה הכללית של נושא הפילים ברורה.
את הבלוג הקודם סיימתי בהגעה למאון (Maun), אחת הערים המרכזיות בבוצאונה.
בשדה התעופה במאון פגשה אותי אחת מבעלות הלודג' Motsentsela Tree. לאחר נסיעה של כ-15 ק"מ בדרך עפר מטלטלת הגענו ללודג' משפחתי המשתרע על שטח עצום, אבל גם מבודד מאוד ומגודר, בו ביליתי לילה אחד לפני היציאה לשטח. לכאורה נראה שאין ממה לפחד, אבל להיות כך לבד בבקתה כל כך גדולה ומבודדת, בלי שום אמצעי קשר - ובכן פחדתי. בחוץ חושך מוחלט, בלי פנס לא הייתי יכולה להגיע לחדר האוכל. אווירת ארוחת הערב הייתה מיוחדת ויוצאת דופן. כל אורחי הלודג' (והם לא רבים במיוחד) מוזמנים לאכול יחד עם בעלות הלודג', המארחות, לכל אורח יש מקום אותו הכינו בעוד מועד לפני עריכת השולחן, הכול נראה כל כך רשמי, שיחה מנומסת התנהלה בין אורחי הלודג' שהפכה ערה יותר כשהם שמעו שאני מישראל ואז הפכתי "למסמר הערב". איך? ומה? וכל שאר העניינים מהם אני מנסה להתרחק ולהתנתק כאשר אני יוצאת לחופשה, בייחוד במקום שלא רבים מגיעים לשם ובוודאי מעט מאוד ישראלים. איכשהו עברתי בשלום את הארוחה ואורחי הלודג', ואני בתוכם, התפזרנו כל אחד לבקתה המבודדת שלו.
סוג כזה של לודג' מיועד לכל מיני סוגים של פעילויות למשל רכיבה על סוסים או ספארי רגלי של צפרות, אבל שהיתי בו רק לילה בודד.
וזו הייתה הבקתה שהוקצתה לי. אני לבד בבקתה כל כך גדולה! לוקסוס, אולי. אבל לבד ובחושך … היה קצת מפחיד!
למחרת, שוב, אחת מבעלות הלודג' הסיעה אותי חזרה למאון שם פגשתי את המדריך המקומי של הקבוצה הבינלאומית אליה הצטרפתי ל-5 ימים ו-4 לילות של שהות בקמפניג נייד מפנק בשטח שמורת מרומי, באזור הנקרא קוואי KHWAI .
אבל סיפור הקמפניג המפנק בחלק הבא.
