למעשה עצם השתתפותי במסע לגיאורגיה היה הפתעה גם בשבילי. הייתי אמורה להחלים מניתוח כריתת אונה ימנית אמצעית. אבל, ההוא מלמעלה או מי שזה לא יהיה, החליט אחרת ופטר אותי מעונשו של זה. לא ניתוח ולא כריתה. אז צריך לחגוג, והדרך שאני מכירה, שיכולתי לחשוב עליה לחגוג את האירוע הייתה, לצאת לטיול לא שיגרתי שתהיה בו טלטלה שתנער ממני את כל החרה, סליחה על הביטוי, שהאכילו אותי בחודשים שלפני צאתי לטיול.
מה שהכריע באמת למה דווקא גיאורגיה (כי זה יכול היה להיות כל מקום אחר) היה עופר אוגש. לגמרי במקרה, (מי שמאמין בצירוף מקרים), באותם הימים בו הודיעוני שאני יכולה לטוס לכל מקום שארצה, הגיע בדוא'ל הדף האינטרנטי של אתר השטח הישראלי ומסע הג'יפים לגיאורגיה בהדרכתו של עופר שבה את ליבי. את עופר הכרתי בשנת 2009 כשהצטרפתי למסע הג'יפים למרוקו בהדרכתו של עופר ומאז לא פעם ולא פעמיים חשבתי לצאת שוב למסע ג'יפים בהדרכתו.
זה לא היה עוד טיול רגיל לגיאורגיה העורך סיור ב-מצחטה, בירתה העתיקה של גיאורגיה או סיור במסטיה, בירתה של חבל סוואנטי, או סיור במצודות המרשימות לאורך הדרכים. זה היה מסע מרתק בדרכים עקלתוניות שעברו בין כפרים חבויים, כנסיות ציוריות עתיקות, מגדלים מוזרים מלפני כאלף שנים ודרכי יער ירוקות. הנסיעה בג'יפים איפשרה הגעה לפינות יפיפיות בלתי מוכרות.
דבר לא הכין אותי ליופי שפגשתי בדרכים שהיו אמנם משובשות מלאות אבנים, בורות ומהמורות אבל נופים יפיפיים של הרים אדירים שפסי שלג מעטרים אותם, יערות מחטניים ושל אשוחים, מרבדי פריחה מרהיבים ונהרות שופעי מים.
במסע זה זיגזגנו ללא הרף בדרכים מפותלות בין נופים הרריים מוריקים לבין רכסים מכוסים שלג-עד (קרחונים), בין גשם, בוץ ושלוליות לבין שמש נעימה וחום הביל, חלפנו וגם עצרנו ליד אגמי מים מקסימים, שקענו בבוץ ואף רכב אחד בנס נעצר על פי התהום. במסע זה קיפצנו, תרתי משמע, בדרכי עפר זרועות אבנים, בורות, חריצים, בוץ ושלוליות, דרכים פתלתלות, מטלטלות ומקפיצות.
כבר ראיתי הרבה מקומות ב-10 השנים האחרונות, כמעט אך ורק באפריקה, (לפני כן גם באירופה). גם באפריקה, בשמורות הלאומיות ובפארקים הלאומיים, הדרכים משובשות וניתנות למעבר אך ורק ברכב שטח, אבל עדיין לא נתקלתי בקסם שציפה לי במסע הג'יפים בדרכים הנפתלות של גיאורגיה בהדרכתו של עופר.
תושבי גיאורגיה טוענים שהם חיים במקום היפה ביותר בעולם והם מאמינים שהקווקז הוא חלקת אלוהים קטנה, המכונה 'גן עדן'. אגדה גאורגית מספרת, כי לאחר שסיים אלוהים לחלק את אדמות העולם לאומות השונות הגיעו בני העם הגאורגי מתנשפים ומזיעים ושאלו את אלוהים היכן חלקת הארץ המיועדת להם. ענה להם אלוהים, עכשיו נזכרתם, היכן הייתם עד עתה? ענו לו הגאורגים, היינו עסוקים בהרמת כוסיות צ'הצ'ה (ודקה גאורגית עשויה משזיפים ירוקים) לחייך ולמפעלותיך הגדולים. אלוהים הבליע חיוך בזוויות פיו ואמר: כל שנותר זו אדמת גן העדן שייעדתי לעצמי, אך אעביר לכם את הזכות לגור בגן העדן.
ואכן, גאורגיה היא גן עדן של טבע. הרים גבוהים ונישאים, מכוסי שלג עולמים, יערות של עצים מלוא העין, נחלים הזורמים באון ומתאחדים בגיאיות ובעמקים לנהרות העושים דרכם בשצף-קצף, עמקים חקלאים פוריים ואדמה טובה לגידולים.
מסע בזמן
נסיעה קצרה מטביליסי לכפרים ועיירות באזורים הכפריים היא גם נסיעה אחורה בזמן של עשרות שנים ויותר. ועדיין לא אמרתי די על הנופים הפראיים של רכס הקווקז, העמקים ההרריים המסתוריים והמוקפים מגדלי אבן נישאים בסוואנטי, על קרונות רכבת המתפוררים חונים נשכחים על מסילות דוממות. קולחוזים שלמים עם חלונות בתים מנופצים העומדים בשמימונם.
הרכב מפלס את דרכו בין בורות אינסופיים בדרכים, בין מהמורות לאורך דרכי העפר הנעלמים לתוך הנוף ואז מתגלה עולם יפהפה. ארץ שופעת מים עם נחלים ההופכים לנהרות הזורמים בכוח אל הים. פלגים היורדים במורדות מפסגות השלג שבמרומי הקווקז הגבוה. נהרות מינרליים שקפאו וחורצים בנוף שביל לבן וקסום. קרחוני עד שמתוכם מפסלים המים צורות חדשות בנוף. צמחייה מחטנית עשירה המכילה בתוכה את כל גווני הירוק, וגם חקלאות.
המבנה הטופוגרפי של גיאורגיה מדהים. גיאורגיה היא ארץ שיש בה הכול – שלג, גשם, צחיחות, וים. הרים, גבעות, שדות וכפרים. כשעוברים לאורכה ולרוחבה של גיאורגיה התגלה בפניי עולם שלם של תצורות טופולוגיות מרהיבות ביופיין, הרים מהממים, ונופים כמו מתוך ציור. הנוף הפסטורלי שובה הלב והעין של גיאורגיה ייחרט בליבי ובליבו של כל תייר שנים לאחר הביקור בארץ ההרים.
כובשים רבים, וביניהם אלכסנדר מוקדון, הגיעו לגיאורגיה, ארץ בה נמצא את ההר הכי גבוה באירופה, כנסיות עתיקות, מאכלים מסורתיים ויותר מכל, הכנסת אורחים מדהימה. ארץ יפה, גיאורגיה, יפה וציורית. רכס הקווקז הגבוה שהוא חלק מהמגה-רכס שמתחיל באלפים ומסתיים בהרי ההימלאיה, מהווה מקור גאווה לגיאורגים שממהרים להצביע על כך שההר הגבוה באירופה נמצא בתחומם, טענה שהאירופאים ממהרים לדחות ולטעון שגיאורגיה שייכת לאסיה בכלל.
במהלך כמעט כל המסע מלווה קול פכפוך נחלים. מדי זמן מה אנחנו עוצרים ויורדים מהג'יפ כדי ללגום וכדי למלא את הבקבוקים מהמים הנהדרים שזורמים כאן באין מפריע עד שהם מתאחדים עם נחלים ונהרות עזי זרם. מטביליסי עשינו דרכנו לעבר רכס הקווקז הנמוך בדרכי עפר לא מתויירות.
מקוטאיסי עשינו את דרכנו לחבל סוואנטי שבקווקז הגבוה, בצפון-מערב גיאורגיה. ההרים הנישאים נראים למרחוק על פסגותיהם המושלגות. הניגוד של הפסגות המושלגות עם הרקיע הכחול מדהים, ולהשלמת המראה מוסיפים עצי היער המחטניים, מרבדי פרחים בצבעי לבן, צהוב וסגלגל. טיפסנו עד לגובה של 2700 מטר מעל פני הים, עד ההר הגבוה באירופה, וכמעט לכל אורכה זורם לצדה או הרחק מתחתיה נהר זה או אחר.
סוואנטי הוא חבל ארץ מבודד ופראי בצפון-מערב גאורגיה, שתושביו משמרים אורח חיים מסורתי ושפה ייחודית. זהו אזור הררי, מנוקד בכפרים ציוריים, פסגות מושלגות ומצוקים דרמטיים. סימן ההיכר של סוואנטי הם מגדלי אבן מהמאות 13-9, שנועדו להגן על האזור במקרה של פלישה. בדרך מפותלת הנצמדת לאפיק של ואדי וממשיכה בעלייה הגענו ל-אושגולי לרוב רוחבה של הדרך מאפשר רק מעבר של מכונית אחת, והנהיגה מצריכה זהירות ותשומת לב.
אנחנו חוצים פלגים מפזזים, ונושמים את הטבע המאופיין בעצים מחטניים בגווני ירוק רבים - מירוק בקבוק עד ירוק דשא, מצליחים להמשיך ולעלות את הקילומטרים האחרונים עד ל-אושגולי, יישוב הקבע הגבוה ביותר ברכס הקווקז ובאירופה כולה הנמצא בגובה של 2,300 מטר, וקיים כבר יותר מאלפיים שנה. אושגולי שוכן למרגלות פיסגת הר שחארה המתנשא לגובה של 5,200 מטר והוא שיאו של הקווקז הגיאורגי. בכניסה לכפר מיתמרים מגדלי הביטחון האופייניים כל כך לחבל הסוואנטי, אשר שימשו מקלט-מבצר בעת חירום ומלחמה ואליהם היו מתכנסות המשפחות עד יעבור זעם. עיסוקם של הגברים בכפר הוא בעיקר רעיית הבקר במדרונות הנמוכים. רוב הנשים הקשישות לא ירדו מההר אפילו לא פעם אחת בחיים. רוב הצעירים עוזבים. במשך יותר מ-6 חודשים בשנה מכוסה הכפר בשלג כבד. בזכות המגדלים אונסקו הכריז על הכפר כאתר מורשת עולם.
הדרך המפותלת בהרים בירידה חזרה לטביליסי עוברת גם דרך מנהרות חשוכות, מתפוררות ומלאות רטיבות שנראה שאינן מתייבשות. כשמתקרבים ל-מסטיה שוב צצים המגדלים. כמעט ליד כל בית מזדקר מגדל רבוע המתנשא לגובה של 20 מטר. המגדלים המשונים נבנו לפני אלף שנים ועדיין לא פוענח סודם. יש הטוענים שנבנו כדי לבצר את החצר והבית ויש האומרים שנבנו מפני שכנים אלימים. מסטיה ממוקמת 800 מטר מתחת לאושגולי ומרוחקת ממנה כשעתיים וחצי של נסיעה בדרכי עפר קשות.
גיאורגיה לא קלה לטיול ובוודאי לא במסע ג'יפים בהדרכתו של עופר אוגש. עשינו דרכנו מהקווקז הנמוך אל מרומי הקווקז הגבוה בגשם, בבוץ, בערפל ובתוך תוכם של עננים וגם בשמש, בשלוליות, בדרכים מפותלות, שלאורך כל הדרך מלווים אותנו נוף ירוק מדהים ושלג וקרחונים בפסגות ההרים.
הטבע כאן פשוט מדהים. טיילנו בקרבת הרים מושלגים וקרחונים במרחק נגיעה, ומורדות המעוטרים במרבדי פרחים שמעולם לא ראיתי כדוגמתם במגוון כה רב של צבעים. זה היה מסע של חוויה מרוכזת, של נוף עוצר נשימה, של דרכים צרות ומפותלות מלאות בורות, של בוץ ושלוליות, של אבנים שכול עיקול בדרך העלה את האדרנלין שבדם לרמות שלא הכרתי.
גיאורגיה היא ארץ דרמתית בנופים שלה וזרועת עליבות בחיים שבה. אכן, עדיין לא אמרתי מלה על תושביה הפשוטים של גיאורגיה, החיים חיים פשוטים, אבל מסבירי פנים, מחייכים כאילו העליבות היא לא מנת חלקם היום-יומית. התמונות מדברות בעד עצמן ולכן את יופיים של תושביה גיאורגיה העדפתי להעביר דרך התמונות. אם טבע עושה לכם את זה גיאורגיה היא המקום.