יום 35 - 16/11/26 - היום נוסעים למאצ׳ו פיצ׳ו ⛰️⛰️⛰️
בוקר יפה מקדם את פנינו אחרי לילה גשום. אנחנו אורזים ונפרדים מאולנטייטמבו, בדרך לעוד אחת מאבני הבסיס של הטיול שלנו - מאצ׳ו פיצ׳ו. העיר האינקאית מהמאה ה־15, שנבנתה על רכס בגובה של כ־2,430 מטר בין פסגות תלולות ויערות עננים, היא אחד המקומות האלה שמכירים מתמונות הרבה לפני שחושבים להגיע אליהם. טרסות, מקדשים ומבני אבן שמשתלבים בהר באופן כמעט בלתי נתפס. עכשיו הגיע תורנו לראות את כל זה מקרוב. אבל קודם צריך להגיע.
נפרדים מהציוד, לא רק מהעיירה
לפני היציאה אנחנו עושים קצת Decluttering. כן מיכלי, ידענו שתהיי גאה בנו 😂
כשיצאנו לטיול ארזנו כמו לטיול: קצת יותר מדי מהכול. עכשיו, עם חודש וקצת ניסיון, אנחנו מבינים שאנחנו מסתובבים עם עודף ציוד מטורף. בעיקר בגדים, אבל גם ציוד נלווה. כמה מטענים לציוד חשמלי שני אנשים באמת צריכים?
אז הבוקר מילאנו את שני הטרולים הקטנים, אלה שעולים למטוס, בציוד מיותר, ותרמנו הכול לקהילה המקומית. כולל הטרולים. יוברט, המדריך שלנו מאתמול, פעיל בקהילה והבטיח לחלק את הציוד למי שבאמת זקוקים לו. נשארנו עם מזוודה ומוצ׳ילה קטנה לכל אחד. הרבה יותר נוח להתנייד ככה, ויש גם הרגשה טובה שהציוד ממשיך לטייל, רק עם אנשים אחרים.
שני תרמילאים בפנסיה עולים לרכבת
זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל זה לא. למאצ׳ו פיצ׳ו אפשר להגיע כחלק מטרק בהרים, או לבחור בדרך הנוחה ולנסוע ברכבת לאגואס קליינטס, העיירה שלמרגלות האתר. הטרק הקלאסי בשביל האינקה נמשך בדרך כלל ארבעה ימים, ויש גם מסלולים אחרים וקצרים יותר. אנחנו בחרנו ברכבת. אנחנו כבר לא בני 23. זה אמנם טיול תרמילאים, אבל תרמילאים בפנסיה.
כמה טיפים לנוסעים ברכבת:
כרטיסים - יש שתי חברות שמפעילות רכבות למאצ׳ו פיצ׳ו - PeruRail ו- Inca Rail. אנחנו בחרנו ב- PeruRail כי היא מפעילה הרבה יותר רכבות. רכישת הכרטיס באתר שלהם פשוטה. תשלום בפייפאל עוקף את כל בעיות כרטיסי האשראי הבין לאומיים, והכרטיס נשלח במייל. אין שום סיבה להדפיס, רק כדאי לשמור את הכרטיס offline, למקרה והרשת קורסת כמו שקורה כאן לפעמים.
מטען - לרכבות של PeruRail למאצ׳ו פיצ׳ו יש מגבלת מטען. לפי מה שהבנו, מגבלה דומה קיימת גם ב-Inca, אבל לא בדקנו. לפי עמוד מדיניות המטען של PeruRail, מותר לקחת תרמיל אחד עד 8 ק״ג או תיק יד אחד עד 12 ק״ג. את המזוודות הגדולות אפשר להשאיר ללא תשלום בשמירת החפצים של החברה בתחנת אולנטייטמבו, הפועלת מדי יום בין 04:15 ל־21:00. פתרון מצוין למי שחוזרים דרך אותה תחנה. כדאי לבדוק גם את התנאים והמועדים באתר. פרטי המטען ושמירת החפצים באתר PeruRail.
אנחנו נוסעים ב־Expedition, השירות הזול יותר של PeruRail. ״זול״ זו כמובן מילה יחסית: שילמנו 75 דולר לאדם לכיוון. אבל גם בקרון ה״זול״ יש חלונות גדולים וחלונות בתקרה, ובנסיעה הזאת יש בהחלט סיבה להסתכל למעלה.
הנסיעה נמשכת בערך שעה וחצי, בקצב ממש איטי, שמאפשר להתרווח ולהסתכל. מעלינו מתנשאות פסגות עצומות, חלקן מושלגות ועל חלקן תלויים קרחונים. מדי פעם צריך להרים את הראש אל חלונות הגג כדי לתפוס את מלוא הגובה שלהן. מרהיב. כיף של נסיעה.
בשלב מסוים הנוף משתנה, ואיתו כל המערכת האקולוגית. המדרונות הפתוחים, השיחים והעשב מפנים את מקומם ליער עננים צפוף וירוק. עצים, מטפסים, שיחים, ברומניות וסחלבים, ובין כל הירוק גם פריחות באדום בוהק. ככל שאנחנו מתקדמים, הצמחייה נעשית סבוכה יותר. יפהפה.
אגואס קליינטס - הכול סביב מאצ׳ו פיצ׳ו
הרכבת מביאה אותנו לאגואס קליינטס, שנקראת גם מאצ׳ו פיצ׳ו פואבלו - הכפר מאצ׳ו פיצ׳ו. מכאן ממשיכים אל האתר עצמו באוטובוס או ברגל; הרכבת מגיעה לעיירה, לא לעתיקות שעל ההר.
העיירה יושבת בעמק צר, מוקפת הרים ירוקים ותלולים, ונראה שכל מה שיש בה נועד לשרת את המבקרים במאצ׳ו פיצ׳ו: מלונות, מסעדות, בתי קפה ומאפה, חנויות לציוד מטיילים, מכבסות וחנויות מזכרות. למעשה, יש כאן שוק שלם של מזכרות, למקרה שמישהו הגיע עד כאן ועדיין חסרה לו אלפקה קטנה בסלון.
ולהפתעתנו, יש גם המון מכוני מסאז׳. כשאנחנו שואלים, מסבירים לנו שהרבה מטיילים מגיעים למסאז׳ אחרי הטיפוס למאצ׳ו פיצ׳ו.
קצת מפחיד 😱
אנחנו מתמקמים במלון Apachetas. השם מתייחס לערמות האבנים שמקימים בהרי האנדים - משהו כמו הרוג׳ום שלנו, אבל עם משמעות מסורתית של מנחה ובקשה לברכה בדרך. שם יפה למלון של מטיילים.
רק שהפעם נפלנו.
המיקום מעולה: ארבע דקות הליכה מתחנת הרכבת ושלוש דקות מתחנת האוטובוסים למאצ׳ו פיצ׳ו. אבל החדר שלנו חסר חלון החוצה. זאת אומרת, יש חלון, רק שהוא פונה למסדרון. לפי מה שאנחנו רואים, זה גם המצב ברבים מהחדרים במלון.
אחרי כל הנוף שנכנס דרך חלונות הרכבת, לקבל חלון למסדרון זו ירידה קצת חדה ברמה.
זה המלון העשירי שלנו בטיול עד כה, וזו הנפילה הראשונה. לא נורא. רק שני לילות, ואת הנוף ממילא באנו לראות בחוץ.
טיפ: באגואס קליינטס כדאי לוודא במפורש שהחדר שמזמינים כולל חלון חיצוני. על Apachetas אנחנו, מהחוויה שלנו, לא ממליצים - אלא אם חלון למסדרון הוא מבחינתכם חלון עם נוף.
קפה, קרפ ורכבת ליד השולחן
אנחנו מבלים אחר צהריים נחמד בעיירה. היא קצת מזכירה לנו את נפאל: הרים עצומים מסביב, המוני מטיילים ברחובות ואווירה של רוגע. חוץ מהרכבת שחוצה את העיירה בצפירות רמות פעם בשעה בערך.
וכשאני אומר חוצה, אני מתכוון ל־חוצה. המסילה עוברת ממש בתוך העיירה, בין החנויות ובתי הקפה. כשלא עוברת רכבת, היא משמשת דרך לגיטימית להולכי רגל ולעגלות החשמליות שמובילות מטען ממקום למקום. אלה כמעט כלי הרכב היחידים שרואים כאן, מלבד האוטובוסים למאצ׳ו פיצ׳ו.
אנחנו מתיישבים במרפסת של בית קפה חמוד בשם TAO, ולפני שאנחנו מספיקים להזמין, עוברת לנו רכבת ליד השולחן. ממש ליד השולחן. משעשע. מזל שהרכבות כאן נוסעות ממש לאט 😂
הקפה מצוין, הקרפ טעים, ונעים לשבת בחוץ ולהסתכל על התנועה ברחוב. הולכי רגל, מטענים, רכבת. לכל מקום יש את הקצב שלו.
משם אנחנו ממשיכים לשוטט בשוק המזכרות. הוא צבעוני, רועש ושמח, והוא עצום. שורות על שורות של דוכנים, בדים, תיקים, סוודרים ואלפקות בכל גודל אפשרי. אפשר ללכת לאיבוד בתוך כל הצבע הזה. הפעם הצלחנו לצאת בלי לקנות כלום. הצלחות קטנות. אחרי שבבוקר נפרדנו משני טרולים מלאים בציוד, צריך לחכות לפחות יום לפני שמתחילים למלא את המזוודות מחדש.
הולכים לישון מוקדם, כי מחר - מאצ׳ו פיצ׳ו⛰️⛰️⛰
יום 36 - 17/11/26 - מאצ׳ו פיצ׳ו, המסלול הקלאסי ⛰️⛰️⛰️
היום זה קורה. אחרי כל התכנונים, ההזמנות, הרכבות והציפייה - אנחנו עולים למאצ׳ו פיצ׳ו.
הסיור שלנו הוא אחר הצהריים, במסלול 2A, אחד משני המסלולים הקלאסיים המשלבים תצפית על האתר עם הליכה בין המבנים והטרסות. יש לנו גם מדריך, יונתן, שיפגוש אותנו בכניסה. אבל עד אז יש בוקר שלם לנצל.
טיפ - עושים סדר במסלולים: הביקור באתר הוא בשלושה מסלולים: מסלול 1 מתמקד בתצפיות הפנורמיות מהחלק העליון; מסלול 2 משלב תצפית עם ביקור בתוך העיר האינקאית; ומסלול 3 מתמקד בחלק התחתון. לכל מסלול יש תתי־מסלולים, וחלקם כוללים טיפוס נוסף או פתוחים רק בעונות מסוימות. טיפ: חשוב לבחור את המסלול המדויק בזמן ההזמנה - הכרטיס אינו מאפשר להסתובב חופשי בכל האתר. מפות המסלולים באתר הרשמי.
הבוקר שבו כמעט הגענו למנדור
כיוון שהביקור אחה״צ, אנחנו מנסים להגיע לגן שנמצא קצת מחוץ לעיירה - Santuario Natural de Mandor.
נתחיל מהסוף: לא הצלחנו. לפי סיפורי הדרך שקראנו, הדרך עוברת על מסילת הרכבת. ממש על המסילה. אנחנו הולכים כחצי שעה, ובמהלכה עוברות לידנו שתי רכבות. כשאני אומר לידנו, אני מתכוון קרוב. קרוב מדי לטעמנו. ואז אנחנו מגיעים למנהרה. אמנם מנהרה די קצרה, אבל כאן החלטנו שזה מוגזם. יש גבול לכמה אנחנו מוכנים להשתלב במערכת הרכבות של פרו. מסתובבים וחוזרים לעיירה.
טיפ: אל תסתמכו על סיפורי דרך שמכוונים להליכה על מסילה פעילה או דרך מנהרות רכבת. לפני שיוצאים למנדור, כדאי לברר במקום מהי דרך הגישה הבטוחה והמאושרת באותו זמן.
בחזרה בעיירה אנחנו מגלים שגם כאן יש שוק עירוני מקסים. בשר, דגים, פירות, ירקות, כלי בית ומוצרי צריכה. שוק אמיתי, כזה שאנשים באים אליו לקנות דברים שהם צריכים, ולא עוד אלפקה למזכרת. אנחנו קונים בננות. לפחות תרמנו לכלכלה המקומית.
בדרך למעלה
הכניסה שלנו לאתר היא בשעה שלוש, אז בשעה אחת וחצי אנחנו מתייצבים בתחנת האוטובוסים למאצ׳ו פיצ׳ו, ומחכים חצי שעה. העלייה לאוטובוסים מסודרת לפי שעת הכניסה לאתר, ואנחנו הקדמנו. לפני העלייה מבקשים לראות גם את כרטיס הכניסה לאתר וגם את כרטיס האוטובוס.
טיפ - כרטיסים: את כרטיס הכניסה לאתר כדאי לקנות חודשים מראש, במיוחד אם רוצים מסלול ושעה מסוימים, באתר הרשמי TuBoleto של משרד התרבות הפרואני. בוחרים תאריך, מסלול, תת־מסלול ושעת כניסה, ומזינים פרטים שתואמים לדרכון. אם יש בעיית תשלום, עקב שימוש בכרטיס אשראי בינלאומי, אפשר להשתמש בשירותי משרד מקומי. פרטים בהמשך. כרטיס האוטובוס נפרד מכרטיס הכניסה; אפשר לרכוש אותו בקופה המורשית בעיירה או דרך הסוכנות שמארגנת את הביקור. כדאי להסדיר אותו מראש כדי לחסוך התעסקות ביום עצמו.
טיפ לתזמון: בכל שעה עגולה יוצאים האוטובוסים של שעת הכניסה הבאה. בשבע יוצאים אוטובוסים למי שיש לו כרטיס לשמונה וכו׳. כל מי שמגיע בזמן עולה, האוטובוסים זורמים. הגעה מוקדמת יותר מיותרת, אבל תמיד כדאי לברר יום קודם מתי להתייצב בהתאם לשעת הכרטיס ולעומס הצפוי.
הדרך לאתר היא סיפור בפני עצמו. היא מטפסת בסדרה של פיתולים חדים בתוך יער עננים מלא ברומליות, סחלבים, פוקסיות ובגוניות. בכל סיבוב נפתחת עוד זווית של ההרים, ובין העצים מציצים מדרונות שנראים כמעט אנכיים. הדרך כל כך ״טובה״, שהאוטובוס נוסע בערך 30 קמ״ש. טוב, בסיבובים קצת פחות. לדעתי האינקה סללו אותה. לפחות לפי התחושה במושב 😂
בכניסה אנחנו רואים שתי כניסות נפרדות: אחת למסלולים 1 ו־2, והשנייה למסלול 3. אנחנו נעמדים לתומנו למרגלות המדרגות שמובילות לכניסה שלנו. הגענו קצת מוקדם, ומחכים שיפתחו את הכניסה לקבוצה של השעה שלנו. תוך שניות נוצר מאחורינו תור ארוך. בלי להתכוון, אנחנו ראשונים בתור למאצ׳ו פיצ׳ו. גם זו דרך לעשות היסטוריה.
כאן אנחנו פוגשים את יונתן, המדריך שלנו להיום.
דרך אגב, את כל הקטע של מאצ׳ו פיצ׳ו - כרטיסי כניסה, אוטובוסים והדרכה - קנינו דרך Flyonnet Peru, ואנחנו ממליצים בחום. הם היו מעולים בתגובתיות, בשירותיות וגם במחיר. בדקנו.
ואוואואואואואוויווה!!!!!!
אנחנו נכנסים ומתחילים לעלות לנקודת התצפית. עוד כמה מדרגות, עוד פנייה קטנה, ופתאום הדבר הזה נפרש לפנינו. הפעם אני אצטרך להמציא מילה חדשה.
אז סיכום הביקור במאצ׳ו פיצ׳ו:
ואוואואואואואוויווה!!!!!!
מכירים את התמונה. ברור שמכירים. ראינו אותה מאות פעמים. אבל שום תמונה לא מכינה אתכם לרגע שבו עומדים כאן באמת. ההרים עצומים, המדרונות צונחים לעומק, ובאמצע כל זה יושב יישוב שלם מאבן, כאילו מישהו מצא פיסת הר פנויה והחליט: כאן.
מי המופרע שהחליט להקים כאן מתחם שבו חיו כ־500 נפש ואף יותר? באמצע שום מקום ובסוף סוף סוף סופו של היקום הידוע. לפחות ככה זה מרגיש כשעומדים מולו.
האתר נמצא בגובה של כ־2,430 מטר, ובנייתו מיוחסת לאינקה במאה ה־15, בעיקר לתקופתו של השליט פאצ׳אקוטי. נהוג לציין את אמצע המאה, סביב 1450, כתקופת הקמתו. וכל זה בלי ציוד הבנייה שאנחנו מכירים היום, על רכס שדי קשה אפילו ללכת עליו.
יש כאן בתי מגורים, מקדשים, מחסנים, טרסות חקלאיות עצומות, מדרגות, תעלות ומזרקות מים. ויש גם את אבן האינטיוואטנה המפורסמת, שמכונה ״שעון השמש״ ונקשרת לתצפיות ולפולחן השמש. אליה אנחנו לא יכולים לעלות בביקור הזה.
אנחנו רואים גם את אגני האבן המכונים ״מראות המים״, שמיוחס להם שימוש לתצפיות אסטרונומיות באמצעות השתקפויות. אפילו להסתכל על השמים הם מצאו דרך מעניינת.
ובין המבנים נפתחות רחבות גדולות ומרחבים מדורגים שנראים לנו כמו אמפיתיאטרון ענק. יונתן מדגים לנו את האקוסטיקה של המקום - אפשר לשמוע בקלות את המדריך של הקבוצה שעומדת בקצה השני של הרחבה. אנחנו בעיקר מנסים להבין איך תכננו ובנו את כל המכלול העצום הזה, ואיך הוא מצליח להיראות כאילו צמח מתוך ההר.
באמצע הסיור יונתן מצביע על אחד הסלעים. אנחנו מסתכלים, ורק אחרי רגע קולטים שיש עליו חיות קטנות. אלה ויסקאשות, קרובות משפחה של הצ׳ינצ׳ילות שמותאמות לחיים בגבהים. הן רובצות על הסלע בלי לזוז ומשתלבות בו כל כך יפה, שבלי יונתן היינו עוברים לידן וממשיכים הלאה. יונתן מספר שמדי פעם מגיעים לאתר גם דובי משקפיים. לא מאשים אותם. יפה כאן.
יונתן קצת סקפטי לגבי ההסברים המקובלים על בניית האתר. הוא מספר על תיאוריות שמייחסות חלק מהבנייה לתרבויות קדומות יותר ולטכנולוגיות שאבדו, ומשווה לפירמידות, לאיי הפסחא ולעוד פלאי עולם. אלה השערות שהוא מציג, לא ההסבר הארכאולוגי המקובל, שמייחס את בניית מאצ׳ו פיצ׳ו לאינקה. ובאמת, גם בלי טכנולוגיות אבודות, מה שנפרש לפנינו הוא מטורף.
שעתיים בתוך התמונה
אנחנו מבלים כאן שעתיים מדהימות. מעל היישוב, בין המבנים, לצד הטרסות ובתוך הסמטאות. בכל פעם שנדמה שכבר ראינו את הזווית הכי יפה, מגיעים לפינה נוספת ומגלים שטעינו.
מהתצפית רואים את התמונה הגדולה. בתוך האתר מתחילים לקלוט את הפרטים: חיבורי האבנים, המדרגות, החלונות, הדרך שבה כל מבנה מוצא את מקומו על ההר. זה כבר לא הנוף המפורסם מתמונה. זה מקום שאנשים חיו בו.
אנחנו מודים לכל אלי האינקה על מזג האוויר המדהים שסידרו לנו היום. בייחוד לאינטי, אל השמש 🌞
טיפ: תגיעו בכושר מעולה, המסלול קשה ברמות.
סתם. היה אחלה. אנחנו בני 60 פלוס והיה לנו ממש בסדר. יש מדרגות, עליות וירידות ואבנים לא אחידות, אבל בקצב שלנו, עם עצירות להסברים ולתמונות, נהנינו מאוד במסלול 2A.
אנחנו חוזרים לעיירה לעכל את המראות ולאכול ארוחת ערב. שני דברים חשובים מאוד אחרי יום כזה.
מחר אנחנו עולים שוב למאצ׳ו פיצ׳ו, הפעם למסלול 1 הפנורמי. נקווה שנשרוד עוד מנה של היופי הזה.
טיפ: אם יש לכם זמן וכסף - הסיפור הזה לא זול - אנחנו ממליצים לפצל את הביקור לשני ימים, במסלולים שונים, פעם בבוקר ופעם אחר הצהריים. כל ביקור דורש כרטיס נפרד. כך מקבלים זוויות שונות, תאורה שונה וגם יותר מהזדמנות אחת לראות את האתר במזג אוויר מוצלח, במיוחד בתקופה גשומה כמו נובמבר. אין הבטחות כשמדובר בעננים, אבל נחמד שיש הזדמנות נוספת.
לילה טוב מאגואס קליינטס. היינו במאצ׳ו פיצ׳ו⛰️⛰️⛰
יום 37 - 18/11/26 - מאצ׳ו פיצ׳ו, הפנורמה ⛰️⛰️⛰️
היום אנחנו במשמרת בוקר, 08:00, אז למודי ניסיון מאתמול, אנחנו מגיעים לתחנת האוטובוס בשבע בדיוק, ותוך רבע שעה אנחנו כבר בדרך למעלה. הפרואנים אלופים בארגון ההסעות האלה. נכון לסוף 2026 יכולים להיכנס לאתר עד 5,600 מבקרים ביום, ואיכשהו התור מתקדם, האוטובוסים מתמלאים, וכולם עולים להר. מרשים.
היום אנחנו במסלול הפנורמי 1B, ומטיילים לבד. בלי מדריך, זאת אומרת. אפשר לעצור בכל סיבוב, להסתכל, לצלם, להתקדם עוד כמה מדרגות ולעצור שוב. וזה פחות או יותר מה שאנחנו עושים.
המסלול מתחיל, כרגיל, במלא מדרגות. לא נורא, אבל העלייה קצת יותר קשה מזו של אתמול. כשמגיעים למעלה, רוב ההליכה סביב המרפסת העליונה היא במישור. בפנייה למסלול 1D אנחנו הולכים בעקבות אחד המדריכים ועולים למרפסת תצפית קטנה. חשבנו שכבר ראינו את הזווית הכי יפה. אז חשבנו.
מלמעלה רואים את כל העיר בבת אחת, את הטרסות שיורדות במדרון, ומאחוריהן ההרים העצומים האלה. אתמול הלכנו שם למטה בין הבתים, והיום אנחנו עומדים כאן ומנסים לזהות איפה בדיוק היינו. מזג האוויר מדהים גם הבוקר. שוב תודה לאינטי. מה אגיד לכם, בא לך ללכת ולצעוק מרוב שיפה כאן.
למעלה אנחנו פוגשים את יובל וגבי, שני ילדים ישראלים (טוב, לא ילדים, הם בני 30 פלוס😎) שבדיוק סיימו את האינקה טרייל. ארבעה ימים ברגל כדי להגיע למקום שאנחנו עולים אליו באוטובוס כבר בוקר שני ברציפות. מכאן הם ממשיכים לגלאפגוס. חמודים. מזכירים לנו את עצמנו לפני אי אילו שנים....
כמעט שלוש שעות אנחנו נשארים באתר, ואז יורדים חזרה לעיירה לעכל. וגם לאכול משהו.
עיירה חביבה, אגואס קליינטס. כל קיומה סובב סביב מאצ׳ו פיצ׳ו, ונדמה שכמעט כל מי שגר כאן עובד בתיירות או מספק שירותים למי שעובד בתיירות. אנחנו אוכלים ארוחת בוקר במקום בעל השם המפוצץBoulangerie de Paris, שלמדו בו מהצרפתים בעיקר לתמחר. אין כאן המון מה לעשות, אז אנחנו מעבירים עוד כמה שעות בעיירה ומתייצבים לרכבת חזרה לאולנטייטמבו.
וכאן מחכה לנו הפתעה. המושבים שלנו בשורה הראשונה, ממש ליד התא של נהג הקטר. הקרון שלנו הוא בעצם הקטר, ואנחנו יושבים מקדימה ורואים את המסילה נפתחת לפנינו. עוד חלום ילדות שהתגשם 🚂🚂🚂
במהלך הנסיעה אנחנו זוכים למופע פולקלור מקומי ואחריו לתצוגת אופנה של בגדים מצמר אלפקה. כן, תצוגת אופנה. באמצע הקרון. תוך כדי נסיעה. וכמובן, למקרה שהתאהבתם באיזה סוודר בדרך לאולנטייטמבו, כל הפריטים מוצעים למכירה מיד אחר כך.
נקצר. אנחנו בדירה קטנה ממש על הכיכר המרכזית של קוסקו, בגובה של כ־3,400 מטר. היום התחיל בשש בבוקר, עכשיו תשע בערב, ואנחנו גמורים מעייפות.
לילה טוב מקוסקו. היינו במאצ׳ו פיצ׳ו. פעמיים⛰️⛰️⛰