במושגים ישראלים, בוצואנה, השוכנת בדרומה של אפריקה וגובלת בזמביה, זימבבואה, נמיביה ובדרום אפריקה - היא מדינה ענקית. שטחה הוא 528,000 קמ"ר (יותר מאשר פי 20 משטחה של מדינת ישראל בגבולותיה הנוכחיים), ובכל השטח הזה חיים רק מיליון וחצי תושבים. כ-17% משטחה של בוצואנה הוכרז כשמורת טבע, ושטחן הכולל עולה על 100,000 קמ"ר. שתי שמורות הטבע הגדולות ביותר שוכנות בחלק הדרומי המדברי, והן במרכז הקלהרי וחמסבוק. האחרונה, משותפת לבוצואנה ולנמיביה.
בצפון בוצואנה שוכנות שתי שמורות קטנות יותר: שמורת צ`ובה Choba National Park ושמורת מורמי Moremi National Park המקבלות כמויות מים עצומות מנהר הצ`ובה ונהר האוקוונגו Okavango. נהר צ`ובה זורם בצפונה של שמורת צ`ובה ונשפך לנהר הזמבזי, ונהר האוקוונגו, שמוצאו באנגולה, זורם למדבר קלהרי ושם נבלע בחולות. לפני כן הוא יוצר דלתא עצומה ויפהפיה, שחלקה כלול בשמורת מורמי.
שמורת צ`ובה, המשתרעת על 11,000 קמ"ר, היא שמורה מגוונת ביותר: יש בה נופי סוואנה, יער, ביצות, וחופי נהר ונופים יובשניים תת מדבריים. בשטח העצום הזה מצויים שפע של בעלי חיים. אחת התופעות המרשימות בשמורה זו היא בורות המים. אל בור המים של סבוטי למשל מתנקזים פילים, ג`ירפות ואימפלות בשעות היום, ובלילה מצויים כאן גם אריות, נמרים, צבועים מנומרים ותנים. החיות הצמחוניות המגיעות לשתות מהמים מסיימות כאן לא אחת את חייהן, כתוצאה מהתקפה נועזת של הטורפים האורבים להן.
בנהר צ`ובה מצויים מאות היפופוטמים הרובצים בשעות הקרירות על גדותיו ו"משתזפים" בחום. ביניהם מסתובבים עופות מים רבים כגון אנפות, מגלנים, כפנים וברווזים, והענקים הרובצים אינם מתייחסים אליהם כלל. עדרי פילים יורדים לרחוץ במים ולשתות מהם, ואנטילופות שונות רועות בעשב שלחוף הנהר.
יתרונה הבולט של צ`ובה הוא שלמרות שפע בעלי החיים מספר המבקרים אינו גדול יחסית, ויש בה עדיין אוירה של אפריקה הפראית. שלא כמו בשמורות הטבע של קניה וטנזניה, שבהן מצטופפים עשרות כלי רכב ליד כל להקת אריות או משפחת ברדלסים, בשמורה זו, לעיתים, לא פוגשים אף כלי רכב משך יום שלם. יתרון נוסף הוא שניתן לערוך בה ספארי בלילה ואין חובה להגיע לקמפינגים לפני רדת החשיכה. פעילותם הלילית של בעלי החיים מרתקת, וכאן ניתן לראותה בכל עוצמתה.
דלתת האוקאבאנגו
בדלתת האוקאבאנגו נעים ברכב בספארי יום ובספארי לילה, וגם שטים בתעלות מים בסירות ארוכות וצרות המכונות דוגיות מקורו. בכל סירה כזו יש תייר אחד או שניים, ושייט החותר במשוט ארוך ומנווט בסבך הצומח. רמת האדרנלין עלולה לקפוץ לשיאים מרשימים, כאשר באמצע השיט הרגוע בין עופות המים, פוגשים בהיפופוטמים ב"גובה העיניים": הם נראים מסוכנים להחריד והם באמת כאלה.
הטורף המיוחד לשמורות אלה הוא הזאב הטלוא. זהו טורף ממשפחת הכלביים, הצד בלהקות ומיטיב לרוץ. בשמורות הטבע הפזורות ברחבי אפריקה קשה לפגוש אותו, אך בשמורות של בוצואנה הזאבים הטלואיים שכיחים למדי. אבל "כוכבת" בעלי החיים של צ`ובה ומורמי, היא ללא ספק אנטילופה גדולה ומרשימה הנקראת קודו גמלוני. היא אמנם מצויה גם בשמורות אחרות ביבשת, אך כאן רואים אותה יותר מאשר בכל מקום אחר. נקבת הקודו חומה ומפוספסת בפסים לבנים, צווארה עסין, ואוזניה הענקיות מופנות לכוונו של כל רעש מזדמן. הזכר אפור ומפוספס בלבן גם הוא. גדול מהנקבה כמעט כפליים ועל ראשו מתנוסס זוב קרניים מעוקלות כברגים המגיעות לגובה של כמטר וחצי. הבבונים נפוצים בשתי השמורות ואפשר לצפות בהם שעות. הזכרים הגדולים מרשימים במיוחד. הם יושבים בפשוק רחב ומבליטים את זכרותם ואת מעמדם הגבוה. הנקבות מרשימות לא פחות, כשהן מטפלות בגורים הקטנים והחמודים באהבה גלויה.
בשולי השמורות חיים בני שבט הבאיי החביבים ומכניסי האורחים, וכדאי מאוד ללכת ולבקר שם. באיד מהכפרים האלה זכיתי לראות חדוש ארכיטקטוני מקורי: בקתה שקירותיה בנויים פחיות משקה ריקות ועליהן טיח ובוץ.
יש ברחבי השמורה מחנות אוהלים למגורים, המציעים רמות שירות שונות.רובם יקרים מאוד ולא מתאימים לתייר הממוצע. מי שרוצה ספארי מאורגן ומוצלח, כדאי שיפנה לאחת החברות הדרום אפריקניות Wilderness, המציעות ספארי בתנאי קמפינג לשבוע או יותר. בטיול כזה כדאי לשלב בקור בשמורת מורמי ובדלתא של אוקוונגו: התנאים נוחים יותר, ולרוב מתגוררים במחנה אוהלים קבוע שממנו יוצאים ל"גיחות" ספארי מדי יום. חבילה של 12-14 יום מתחילה בעיירה ויקטוריה פולס שבזימבבואה, ביקור במפלי ויקטוריה ושיט בזמבזי. משם ממשיכים לשמורת צ`ובה ומטיילים בתנאי שטח, כולל ארוחות בבישול עצמי הקמת אוהלים ולינה בין חיות השמורה.בחלקו האחרון של הספארי מגיעים במטודים קלים לדלתא של נהר האווקוונגו, מתמקמים במחנה אוהלים קבוע, ולבסוף טסים לנקודת הסיום בעיר מאון.
מחירה של חוויה כזו משתנה לפי מספר הימים ואיכות הספארי, והוא נע בין 1000 ל1500 דולרים - כולל טיסות פנימיות בלבד (נכון לשנת 2000). לא זול אך בהחלט שווה את המחיר. המחיר עולה כמובן ככל שהתנאים משתפרים.