יום עמוס במיוחד (ניתן לראות זאת במפת הפוסט).
מתעוררים בסביבות 10:00, כאחרוני המבקרים בחדר האוכל, טועמים קורנפלקס, קוראסון ושותים (כל השאר כבר פונה). חוזרים לחדר, אריזות אחרונות ולאחר 9 ימים, יוצאים ב12:00 את אגם גארדה לעבר אגם מאג'ורה.
טוב, עוד בתכנון הטיול, ניסינו למצוא פעילות מעניינת על הדרך בין מילאנו לאגם גארדה (כשהגענו) או לחילופין בין אגם גארדה לאגם מאג'ורה (בזמן המעבר בין האגמים), כולל התייעצויות בפורום למטייל. התלבטנו אם לרדת מכביש A4 לאגם איסאו או קומו, אך חששנו שזה ייעכב אותנו יתר על המידה. אז חיפשנו משהו שנמצא יותר על הדרך, ואז ההתלבטות היתה בין ברשיה לבין ברגמו. לאחר קריאה על שתי הערים, החלטנו לבחור בברגמו.
בברגמו שני מרכזים עיקריים, העיר העליונה העתיקה (Alta) והעיר התחתונה והמודרנית (Bassa). התכנון היה להתחיל בתחתונה, לשוטט ברחובותיה (Piazza Pontida), ואולי לבקר בפארק סוארדי (Parco Suardi) או פארק פריצוני (Parco Frizzoni) הפופולוריים בקרב משפחות. לאחר מכן לעלות עם הרכבל לעיר העליונה העתיקה, לטייל גם שם, ומשם לעלות, שוב עם רכבל, לפארק סאן ויג'יליו (San Vigilio) בכדי להנות מהנופים ומהפעילויות לילדים. אחלה תכנון, אהה? מאוד מומלץ, למרות שלא עשינו אותו בדיוק. באותו היום והשעה שהגענו לברגמו החל לרדת גשם, אז נאלצנו לשנות את התוכניות קמעה. במקום לחנות את הרכב בעיר התחתונה, ולעלות ברכבל, ויתרנו על שוטטות בגשם, עלינו לעיר העתיקה והחנינו את הרכב ברחוב. מכיוון שהיה גשום, לא היתה בעיה למצוא חניה, מה שנראה לי משימה מורכבת יותר ביום נעים. מחיר החנייה בעיר הוא 1.8 יורו לשעה, שמקסימום זמן החנייה הוא בין שעתיים לשלוש שעות, תלוי באיזור. האכלנו את המדחן במטבעות, והרווחנו ביקור של שעתיים. העיר ברגמו מהממת, ביופיה, במיוחד העתיקה, ובמיוחד לחובבי ערים עתיקות. העיר מוקפת חומות עתיקות, בעלת רחובות צרים ומקסימים, מרובת בתי קפה וחנויות מיוחדות והנוף הנשקף ממנה עוצר נשימה. אנחנו ביקרנו ביום ראשון, אז בנוסף התקיים שוק אמנים מקומיים בפיאצה המרכזית (שלמזלנו רובו מקורה). המחירים אינם נוחים במיוחד, אך הפריטים נדירים, רכשנו כמה כאלו. באחד הרחובות שטיילנו, זיהינו פיצרייה מעוררת עיניין אז עצרנו לאכול פיצה מקומית טעימה מאוד. כמובן שמפאת מזג האוויר הגשום, ויתרנו על סאן ויג'ליו גם. למרות השינוי בתוכניות, מאוד אהבנו את הביקור בברגמו – מומלץ, במיוחד כשמזג אוויר מאיר לכם פנים.
אגב, העיר ברגמו מרושתת בHot Spots של אינטרנט, ולכל המבקרים יש גישה לאינטרנט חינם. שולחים SMS למספר טלפון מסוים ומקבלים בחזרה סיסמא (שם המשתמש זהו מספר הטלפון) להתחברות. חמוד.
אוקיי, אם בברגמו שינינו את התוכניות בקטנה בגלל מזג האוויר, עכשיו כבר נקלענו לבעיית תכנון מורכבת יותר. התכנון המקורי היה לנסוע לחוצות מילאנו לפני הנסיעה לאגם מאג'ורה, ולהתפצל כך, שהבנות תבקרנה בלונה פארק, הפתוח כל יום עד השעה 00:30 (חצות וחצי!) והבנים יצפו במשחק הכדורגל בין אינטר מילאנו לבין אטלנטה באיצטדיון סאן סירו. ברם, מזג האוויר הקר והגשום טרף את הקלפים, ונותרנו עם שתי אופציות על השולחן: אופציה ראשונה – לנסוע למלון (כשעה וחצי), להוריד את הבנות ולנסוע (כשעה) לסאן סירו. האופציה הזו ירדה מהשולחן מייד, לאחר, שבעזרת ווייז, גילינו את לוחות הזמנים והבנו שכנראה לא נספיק, בנוסף, לא כל כך נעים לנסוע כל כך הרבה זמן על הכביש בתנאי מזג האוויר הללו (עדיין לא הבנו כמה תוואי הכביש מורכב בפני עצמו, אבל נגיע לזה). האופציה השנייה היתה לייבש את הבנות באיזשהוא קניון או בית קפה עד סיום המשחק בסביבות 23:00. הבנות (האמא יותר מהבת) הסכימו ללכת לקראת הבנים, ולאפשר להם את חוויית הכדורגל הזו – לאביות של ממש. ישבנו כל המשפחה בבית קפה (אם אפשר לקרוא למק-קפה בית קפה) עד לסמוך לשעת המשחק (הילדים גם אכלו משהו בדרך), אז הבנות הורידו אותנו והמשיכו לדרכן.
הבנות:
אז התכנון היה שהן תבקרנה בגלריית ויטוריו אימנואלה סקונדו (Galleria Vittorio Emanuele II), שהוא מרכז הקניות הוותיק בעולם, הנמצא בצידו הצפוני של כיכר הדואומו ,פתוח 24 שעות ביממה ועשיר בחנויות ובבתי קפה. הבנות הגיעו, אך לצערן המרכז היה פתוח, כמו גם בתי הקפה, אך החנויות היו סגורות כבר. הן הרי ישבו איתנו בבית קפה לפני זמן קצר, אז כל מה שנותר להן, זה לשוטט קצת ברחובות, להצטלם, ולחכות שהמשחק יסתיים כבר.
הבנים:
בזמן הזה, אנו נכנסנו לאיצטדיון סאן סירו, והתיישבנו ביציע המשפחות, כן, יציע שהוא רק למשפחות, כאשר רכישת הכרטיסים חייבת להיעשות פיזית על מנת לוודא את קשרי המשפחה (אנחנו רכשנו שלשום בגארדה). אוהד לבש את החליפה של אינטר מילאנו, שסבא רפי קנה לו לפני הטיול. זה היה המשחק הראשון לעונת 2015-2016 בין אינטר מילאנו לבין אטלנטה, לכן האווירה היתה מאוד מיוחדת, עם זאת מתוחה, אבל תמיד כיף לראות כדורגל איכותי תוצרת חוץ, קל וחומר באיצטדיון כזה ובאטמוספירה כזו. הדובדבן שבקצפת היה השער היחיד, המדהים והדרמטי שהובקע ע”י יובטיץ' מאינטר (שאותה אנו אוהדים) בדקה ה93'.
המשפחה:
לאחר המשחק התאחדנו המשפחה, כשהבנות באו לאסוף אותנו (הן כמובן הגיעו חצי שעה לפני תום המשחק, והמתינו ברכב בסבלנות). השעה היתה מעט אחרי 23:00, ועדיין לפנינו נסיעה של מעל לשעה. הנסיעה לא היתה נעימה ברובה – לילה, גשום מאוד, דרכים מפותלות ולא מוארות, ופספסנו את הנופים בדרך – אך צלחנו אותה בשלום, תוך כדי שהילדים נרדמו. הגענו למלון (זה לא מלון באמת, אבל נדבר על זה בהזדמנות אחרת, בפוסט על הפאשלות/טעויות של הטיול) בסביבות 00:30, תשושים אך מאוד מרוצים. ממחר נהנים ממאג'ורה והסביבה.