יום ראשון, שוב הילדים הקיצו טבעית בסביבות 9:00.
ירדנו לאכול את ארוחת הבוקר של המלון – ארוחה לא מתאימה במיוחד לילדים ישראלים – מחסור חמור בירקות, גבינות ודגים, המכילה בעיקר בשרים, תפוח אדמה ופטריות.
לאחר ניתוח מזג האוויר – 25 מעלות עם צפי לגשם קל, ובהנחת יום ראשון ושעה מאוחרת – החלטנו לבקר בוורונה. יוצאים בסביבות 11:00 מהמלון, מרחק כחצי שעה. הכנסנו Corso Porta Nuova לוויז, הרחוב המוביל לפיאצה ברא, שלארכו 3 מגרשי חנייה. ראינו שישנם 67 חניות פנויות בחנייה הקרובה ביותר לפיאצה – Cittadella אז חנינו שם (תת קרקעי).
טיילנו בפיאצה המקסימה והומת האנשים, ולאחר כחצי שעה החלטנו להיכנס לארנה. 20 יורו דמי כניסה.
הארנה הקסומה, ה-3 בגודלה באיטליה, שנבנתה לפני כ2,000 שנה, היא חוויה בלתי נשכחת. הילדים התרוצצו בין השערים השונים והשתאו מגודל המבנה. דרך רחוב mazzini עברנו לפיאצה ארבא. עצרנו לאכול גלידה מדהימה ומומלצת בגלידריה ארגנטינאית – Gelateria Patagonia. במהלך השיטוט ברחוב החל לרדת גשם, אז נכנסנו לחנויות ההלבשה לתפוס מחסה, ותוך כדי עשינו מעט שופינג.
האתר הבא היה המרפסת של יוליה, ששימשה אותה ואת רומיאו אהובה לניהול השיחות הסודיות שלהם לפני מעל ל 700 שנה. הכניסה הצרה לחצר הבית עמוסה מאוד לשני הכיוונים, בגלל שמשני צידי הקירות, אוהבים חותמים את שמם. מתחת למרפסת שוכן הפסל המפורסם של יוליה. עמדנו במין ניסיון לעשות תור, ולבסוף חלקנו הצטלמנו עם הפסל, אך בלי לאחוז בשד ימינה.
יצאנו בעדינות מחצר הבית, טיילנו קצת בפיאצה, עד שהילדים נאחזו רעב והחלו לאבד מנינוחתם. עצרנו באחת המסעדות המשקיפות על הפיאצה, ואכלנו אוכל בינוני (כנראה ששכר הדירה שם מאוד גבוה, שזה בא על חשבון חומרי הגלם של המנות) בצורת פסטות למיניהן, במחיר מופרז. בסיום הארוחה הבטחנו לעצמנו שלמחרת נאכל משהו שונה מפסטה ומפיצה.
חזרנו לרכב דרך רחובות שלא היינו בהם עדיין, שילמנו 15 יורו חנייה על 6 שעות.
נסיעה רגועה למלון, הגעה למלון קצת אחרי 19:00, מקלחות, חטיפים, משחקי חברה בחדר ולמיטה.
