סיכום בקצרה
נסענו חבר שלי ואני (את הנשים והילדים השארנו בבית...). הייתה לנו חופשה מדהימה, באירגון עצמי. השלג היה מעולה, האתר מעולה וממש מתאים לרמה שלנו (מתחילים+, גולשים בעיקר בירוקים וכחולים). יכול להיות שגם גולשים ברמה גבוהה יותר יהנו מאוד מהאתר, אבל מכיוון שלא חיפשנו לגלוש במסלולים האדומים והשחורים אני לא יכול לתת חוות דעת בנושא.
ועכשיו בפירוט..
הגעה
האתר נמצא באלפים הצרפתיים, במחוז איזר. יחסית לאתרי הסקי הצרפתיים היותר פופלריים בישראל הוא נמצא בדרום (יחסית לטין, ואל טורנס, לאז-ארק, לה-פלאן, ...), די קרוב לגרנובל. בגלל האילוצים שלנו נסענו משלישי-רביעי, ולכן יכולנו לטוס לג'נבה או מילאנו. בסוף החלטנו על טיסת אל-על למילנו, כי היה מבצע של אל-על (300 נקודות ו- 67$ לטיסה הלוך-חזור), וגם השעות התאימו לנו יותר- לא רצינו לנהוג בחושך. שכרנו את רכב מהארץ דרך שלמה Sixt: סיטרואן C4 cactus (דיזל ידני) עם צמיגי חורף, GPS מובנה, נהג נוסף, וביטוח מורחב כולל ביטול השתתפות עצמית ב- 290 יורו ל- 9 ימים. הנהיגה בהלוך וגם בחזור הייתה מאוד כייפית והוסיפה לחוייה. נוסעים באוטוסטרדה ממילנו לכיוון טורינו ורואים את האלפים האיטלקים ברקע. ככל שמתקרבים לגבול צרפת מטפסים בגובה, והנוף נעשה אלפיני ומושלג יותר. בדרך גם עוברים בתוך 3 אתרי סקי נוספים: Montgenèvre , Serre Chevalier, ו- La Grave.
נקודה חשובה לשים לב אליה: כאשר מגיעים ממילנו ל- Les Deux Alpes ה- GPS עלול לכוון אתכם ליסוע דרך כביש 1091 ומנהרת Chambon. הבעיה היא שהמנהרה הזו סגורה כרגע. כדי לעקוף אותה יש 2 אופציות- לבצע עיקוף ארוך, שמאריך את הדרך בעוד שעתיים, וליסוע דרך מנהרת Frejus, או להסתמך על כביש חלופי שיוצא מכביש 1091 ונקרא rescue road. החלטנו על הפיתרון השני למרות שהוא קצת בעייתי. ה- rescue road הוא כביש צר על צלע ההר, ולא בכל מקום יכולות לעבור 2 מכוניות במקביל. קראנו שבימים בהם יש עומס, כמו בסופ"ש, יש שוטרים שנותנים רק למקומיים לעבור. מכיוון שנסענו ביום שלישי, החלטנו להסתכן ולבדוק קודם את ה- rescue road, ונעזרנו בניווט של Google maps שהדריך אותנו אליו. כשהגענו לשם הוא היה סגור במחסום, אבל נהג מונית שחיכה שם אמר שיש שם עבודות ויפתחו אותו עוד חצי שעה, וכך באמת היה.
נקודה חשובה נוספת: מכיוון שהרכב הוא רכב דיזל, צריך לדאוג שהסולר לא יקפא בתוך המנוע כאשר האוטו עומד כל השבוע בחניה. בחברת ההשכרה הציעו 2 פתרונות- לקנות תוסף אנטי-פריז ולהוסיף, או לתדלק בסולר שכבר מכיל אותו. כשהגענו לאתר תידלקנו שם בתחנה ב- 20 יורו, כי נאמר לנו שהסולר שם כבר מכיל את התוסף. זה באמת עבד ולא הייתה שום בעיה להניע את האוטו.
בדרך חזור ה- rescue road היה פתוח בלי שום בעיה. מכיוון שהיה לנו זמן עד הטיסה בערב, עברנו דרך טורינו וטיילנו שם בפארק על גדות הנהר, Parco del Valentino.
היכולת לנצל את הזמן ולבקר גם במקומות אחרים "על הדרך" זה כמובן אחד מהיתרונות של רכב על פני הסעות מהשדה לאתר, אם כי צריך להוסיף לעלות ההשכרה של האוטו גם את הדלק (יצא לנו 41 יורו סה"כ) ואת האגרות נסיעה באוטוסטרדות (50 יורו סה"כ).
הדירה
מכיוון שאנחנו דתיים, חיפשנו דירה עם מטבחון ולא בית-מלון, וגם רצינו להיות במקום עם מניין בשבת. זאת הסיבה שבחרנו ב- Les Deux Alpes: יש שם מלון שמכשירים אותו למשך 3 שבועות בזמן חופשת החורף של הצרפתים, והחלטנו לקחת דירה ליד המלון ולאכול במלון בשבת. מצאנו את הדירה דרך airbnb, 673 יורו ל- 8 לילות. היא הייתה ממש סבבה ל- 2 אנשים, כי היה לה סלון קטן, מטבחון, אמבטיה ושירותים נפרדים. אה, וגם נוף להר כמובן…
מזג האוויר
היה לנו מזג אוויר מעולה. ביום ההגעה שמש, ככה שלא הסתבכנו בדרכים ובפריקה של הציוד. ביום הסקי הראשון (יום רביעי בשבוע) השמיים היו מעוננים ומידי פעם היה ערפל, אבל סה"כ ברוב היום הייתה ראות טובה ו"חרשנו" את האתר. ידענו שאמורה להיות סופה ובאמת לקראת הערב התחיל לרדת שלג כבד. בבוקר כשהתעוררנו זה מה שראינו מהחלון:
למחרת (יום שישי) הסופה קצת נרגעה, אבל המשיך לרדת שלג קל מידי פעם. השלג שנערם פיתה אותנו לצאת מידי פעם קצת לצידי המסלול כדי לגלוש קצת על ה"קצפת" שם (וגם ליפול ולטבוע בשלג כמובן..)
בשבת נחנו, והסופה התחדשה בעוצמה, ככה שביום ראשון התעוררנו למסלולים מלאים בשלג. השמים היו מעוננים ומידי פעם ראינו אפילו את השמש. זאת הייתה הפעם הראשונה שהחלטנו שכבר אפשר לעלות עד למעלה לקרחון בלי לקפוא בדרך. בגלל השלג הרך לקראת אמצע היום כבר נוצרו מוגולים אפילו במסלולים הכחולים.
ביום שני השמש כבר הפגינה נוכחות מוגברת, אבל עדיין היה קר והשלג נשאר מעולה. החלטנו לעלות שוב לקרחון, אבל הפעם לנקודה (כמעט) הכי גבוהה באתר ולגלוש משם למטה.
ביום האחרון גם גלשנו קצת בפארק. זה לא בדיוק בשבילי, אבל חבר שלי החליט לנסות לקפוץ קצת.
הדרכה
באתר ישנם די הרבה בתי ספר, כולל ESF הצרפתי ו- Evolution2 האנגלי. מכיוון שהגענו באמצע השבוע וחבר שלי בכלל לא רצה הדרכה, לקחתי 2 שיעורים פרטיים של שעתיים. בחרתי לפי ההמלצות ב- Trip advisor, וגם לפי מי שהיה פנוי. את השיעור הראשון לקחתי מבית הספר European ski school עם מדריכה בשם Nele. היא דיברה אנגלית טובה והייתי מאוד מרוצה מרמת ההדרכה. היא ישר זיהתה את הבעיה שלי, נתנה לי תרגילים, וגם צילמה אותי במצלמת וידאו שלה כדי שאני אראה מהצד מה אני עושה. אחרי השיעור שלה כבר היה לי ביטחון לרדת את כל אחד מהמסלולים הכחולים באתר, בכל תנאי שלג, בשליטה מלאה. יום לאחר מכן לקחתי שיעור מבית הספר Evolution2 עם מדריך בשם Fabio. גם האנגלית שלו הייתה מצוינת, אבל הוא בזבז יותר מידי זמן מהשיעור בדיבורים והשתמש יותר מידי במונחים לא הכי ברורים (כמו: You need to anticipate the turn). בסה"כ הוא היה בסדר, והוא אפילו לקח אותי לעשות את האדום הראשון שלי באתר.
מבנה האתר והמסלולים
(החלוקה של האיזורים ודירוג המסלולים היא כמובן סובייקטיבית)
האתר מחולק ל- 2 הרים- ההר המרכזי שעליו נמצא הקרחון, והצד השני, Vallee Blanche. הצד השני קטן הרבה יותר, והוא מקבל שמש מוקדם יותר, ולכן אם יש שמש חזקה כדאי לגלוש בו בתחילת היום. ניתן לחלק את ההר המרכזי ל- 4 איזורים: תחתית ההר, החלק המרכזי (Diable-Cretes), החלק הגבוה (Toura-La Fee), והקרחון.
תחתית ההר: באיזור זה ישנם הרבה מסלולים ירוקים קצרים, ו- T-bars שמשרתים אותם. פה התחממנו בתחילת כל יום. מה שנחמד זה שאם רוצים להגיע מקצה אחד לשני אפשר לעלות ב- T-bar, לגלוש ימינה/שמאלה עד שמגיעים ל- T-bar הבא. ואז, שוב לעלות ולהמשיך את הירידה בכיוון הרצוי. ככה גם אם גרים בקצה של העיירה אפשר להגיע לרכבל הרצוי בלי ללכת יותר מידי. מי שממש מתחיל כדאי להיזהר מהמסלול הכחול שיוצא מה- T-bar בשם Lutins. זה הסוף של מסלול Jandri1 שיורד מלמעלה, ולכן הוא די קרחי וגם תלול יחסית. יש מסלול כחול נוסף שיוצא מהרכבל Alpette וגם הוא קצת תלול, אבל השלג בו הרבה יותר טוב. באיזור שלו גם מתחילים+ יכולים לרדת קצת מהמסלול כשיש כיסוי טוב של שלג. אם רוצים להגיע ל- Vallee Blanche (ההר מהצד השני) ניתן לגלוש במסלול הירוק Access Vallee Blanche שחוצה את העיירה, ואז לעלות ברכבל Cote. אומנם, משם אפשר גם לעלות ב- Petite Aiguile ולרדת בכחול Petite Aiguile. הוא קצת תלול, ולא תמיד יש לו כיסוי טוב של שלג- ביום הראשון שגלשנו הוא היה סגור, וגם כשהוא נפתח למחרת אחרי הסופה היו בו חלקים קצת חשופים. בנוסף, הרכבל Petite Aiguile יכול להיות עמוס קצת, כי מי שגר בצד הזה של העיירה חייב להשתמש בו כדי להתחיל את היום.
Diable-Cretes: זהו החלק המרכזי של ההר, בגבהים של 2400-2100. ישנם כאן כמה מסלולי לימוד, ונקודות המפגש של חלק מבתי הספר. ניתן לעלות אליו בכמה דרכים (מדרום לצפון, או מימין לשמאל במפת האתר): ברכבל Diable שהוא רכבל גדול ומהיר עם כסאות מרופדים, בגונדולה Oeufs Blancs שהיא גונדולה קטנה ל- 2-4 אנשים כאשר שמים את הציוד בחוץ, ברכבל Belle Etoile או ברכבל Village 1800 שמגיעים כמעט לאותו מקום. לגבי המסלולים, Petites Cretes הוא מסלול ירוק עם סיבובים כיפים. כשמגיעים לסופו אפשר לעלות ברכבל Cretes שמשרת את כל האיזור או במסוע (האיטי) Petites Cretes שמביא לתחילת החלק הרחב והלא-תלול במסלול. Cretes הוא כחול נחמד שמשמש גם ללימוד, וחרשנו אותו לא מעט. אחרי הירידה ההתחלתית יש חלק מישורי אז אפשר לטוס אותה עד שמגיעים לירידה השניה. הירידה הזאת הייתה קצת bumby אחרי הסופה, אבל בהתחלתה אפשר להיצמד לחלק הימני יותר (שמופרד ע"י גדר) שהרבה פחות עמוס ולכן יש בו פחות moguls. Bellecombes1 הוא ירוק קל עם נוף יפה, שמתחבר לירוק Jandri2 (גם קל מאוד, לפעמים מישורי מידי) בחזרה לאיזור Cretes. אפשר לחתוך את שניהם עם הכחול Thuit2 שהוא קצת תלול והיה מאוד bumpy אחרי הסופה, ואז לחזור ברכבל Thuit. כחול נוסף באיזור הוא Super Diable1. הוא קצת תלול, וניתן להגיע אליו ברכבלים Super Diable או Bellecombe. מהחלק הזה חזרנו לעיירה ב- 3 דרכים:
- הירוק Demoiselles- מסלול ירוק עם נוף יפהפה אבל צר מאוד. בסוף היום לא הייתי ממליץ למתחילים לרדת בו כי הוא עמוס. באמצע היום הוא היה די שומם, והיה כיף לתרגל בו סיבובים קצרים.
- הכחול Jandri1- מסלול כחול שנבנה רק לאחרונה. לקראת האמצע הוא נהיה קצת תלול, ואם לא ירד שלג לאחרונה הוא גם קצת קרחי, אז צריך לרדת בזהירות.
- האדום Vallons du Diable- המדריך השני שלי לקח אותי משם בסיום השיעור. כל החלק הראשון של המסלול תלול ללא הפסקה וקצת bumpy אבל ירדתי אותו בשליטה מלאה (אחרי המדריך, שהתווה לי את רדיוס הסיבוב ובאיזה mogul להתחיל כל סיבוב...). סוף המסלול די מישורי.
שאר הדרכים לרדת לעיירה זה במסלולים שחורים או באחד הרכבלים/גונדולות, אבל לא ניסינו אותם.
Toura-La Fee: זהו החלק הגבוה יותר בהר, בגבהים של 2600-2200. ניתן לעלות אליו מהחלק המרכזי ע"י הרכבל Bellecombe ואז גלישה בכחול הקל Acces Toura 2600 (רק לקראת החיבור ל- Jandri3 הוא קצת תלול), או בגונדולה הענקית של 75 אנשים Telepherique, שמאוד עמוסה בבוקר. הדרך המומלצת ביותר להגיע לאיזור זה ישירות מתחתית ההר היא לקחת את הגונדולה Jandri Express1 מהעיירה. אומנם יש שם תור, אבל לפחות מחכים באיזור נמוך ולכן פחות קר, וגם מגיעים בנסיעה אחת ישר לגובה ההר. כשיוצאים מ- Jandri Express1 מגיעים לאיזור ה- Panobar (בו בכל אחה"צ היה DJ וריקודים) ואפשר לגלוש ב- 3 איזורים: Toura, La Fee, או בחזרה לאיזור המרכזי. Toura זה איזור ה- snow-parks. ישנם 2 פארקים למתחילים- Family park ו- Easy park, ו- 2 פארקים למתקדמים. אני לא כ"כ בעניין וחבר שלי די מתחיל בקפיצות, אז היינו רק ב- 2 הפארקים של המתחילים, שעולים אליהם ברכבלים Toura ו- Lac Noir. חוץ מלגלוש ליד המתקנים (שזה נחמד כי המסלול עצמו מכריח אותך לקפוץ קצת) ירדנו גם בכחול Lac Noir1, שהוא די פשוט. כדי לחזור לאיזור המרכזי ניתן לגלוש ב- Jandri3 או בכל אחד מהכחולים הסמוכים לו. יש שם הרבה פיצולים, ככה שלא ידענו תמיד בדיוק באיזה מסלול אנחנו (גם אין להם שמות..), אבל כל המסלולים לא קשים ובערך באותה רמה. באיזור La Fee גלשנו בכחול Fee1 שהיה ממש נטוש. בהתחלת המסלול יש 2 ירידות תלולות מאוד (ברמה של מסלול אדום) אבל רחבות, ואח"כ יש חלק ארוך מאוד ומאוד מישורי. זה נחמד לגלוש במסלול ריק, אבל היה די מתיש לדחוף עם המקלות כ"כ הרבה. המסלול מוביל לרכבל Fee שממנו ניתן לעלות חזרה. אנחנו המשכנו בכחול Thuit1, שהוא ממש פשוט ולדעתי היה צריך להיות בכלל מסומן בירוק, עד הרכבל Thuit Cretes שהחזיר אותנו לאיזור המרכזי.
הקרחון: החלק העליון של ההר, בגבהים של 3500-2600. ניתן לעלות אליו מהחלק הגבוה ברכבל Glaciers (לא ניסינו, היה קר לנו) או בגונדולה Jandri Express2 שיוצאת בדיוק מאיפה ש- Jandri Express1 מגיעה. ב- 2 הדרכים מגיעים לגובה 3200, שם נמצאות תחנת מידע, מסעדה ומערת הקרח (בגלישה קצרה או בהליכה מתחנת הירידה של Jandri Express2). משם ניתן להמשיך לפסגה בגובה 3421 ברכבת תחתית (פוניקולור) או ב- T- bars די ארוכים בשם Puy Salie I & II (זה שניים צמודים). צריך לשים לב שהרכבת התחתית יוצאת מנקודה קצת נמוכה יותר מתחנת הירידה מ- Jandri Express2. עלינו פעם אחת ברכבת התחתית, ולא אהבנו את זה שצריך לחכות עד שהיא מגיעה ועד שהיא מתמלאת. בפעם השניה עלינו ב- T-bar ואז הבנו את החיסרון פה- קפאו לנו הידיים בדרך. אפשר לעלות עוד יותר לגובה 3568 עם ה- T-bar Lauze, אבל וויתרנו על זה כי צריך לעבור "אוכף" בהר, מה שאומר שיש די הרבה גלישה מישורית או אפילו קצת בעליה גם בהלוך וגם בחזור. בגובה כזה, אפילו כשעולים במדרגות ביציאה מהרכבת התחתית מתחילים להתנשף.
לגבי המסלולים, חלום!! השלג מעולה, הנוף של פסגות ההרים מסביב מדהים, וכל המסלולים הכחולים באיזור תלולים אבל לא יותר מידי, ומאוד רחבים. המסלולים גם לא עמוסים בגולשים ואתה מרגיש שאתה נמצא בטיול בתוך מדבר שלג ענקי. הכחול Jandri5 יורד מגובה 3421 ל- 3200 והוא רחב מאוד וכייפי. משם אפשר לפנות לכחול Signal1, שהוא מסלול מאוד מאוד רחב ונטוש. עשיתי שם סיבובים ארוכים במהירות ולא הצלחתי לנצל יותר מחצי רוחב המסלול. בסופו עולים ברכבל Signal שמחזיר כמעט לגובה 3200. אם לא פונים ל- Signal1 ניתן להמשיך מ- Jandri5 ל- jandri4 שגם הוא רחב מאוד, או לכחולים המקבילים Galcier1, 2, 3. כולם מסלולים לא קשים ורחבים, שמתמזגים בשלב זה או אחר ל- jandri4 שמוביל עד בחזרה לגובה 2600 (ל- pano bar). רק הירידה האחרונה בסוף Jandri4 קצת תלולה ולא רחבה. בקיצור, אם לא היו לנו ימים של ערפל, סופת שלג, או טמפרטורה נמוכה מידי, הייתי נשאר כל הזמן באיזור הזה וחורש את המסלולים. ביום האחרון לקראת סוף היום החלטתי לבדוק כמה זמן לוקח לי לגלוש מהנקודה הגבוהה ביותר באתר לנקודה הנמוכה ביותר בעיירה. עליתי לגובה 3200, אבל כבר סגרו את הרכבת התחתית כי זה היה אחרי 16:00, וה- T-bars נסגרו בגלל הרוחות וסופת השלג שבדיוק התחילה. לא היה קל לרדת בראות מוגבלת מאוד (הרמתי לפעמים את ה- goggles כי הם היו כהות מידי ולא הבחנתי בפרטים), וגלשתי את Glacier1->Jandri4->Jandri3->Jandri2->jandri1. סה"כ ירדתי מגובה 3200 לגובה 1650 בגלישה רצופה של 40 דקות. אומנם אפשר למצוא סרטונים של אנשים שירדו מ- 3421 ל- 1650 ברבע שעה, אבל הם גולשים בחלק האחרון במסלול שחור שמקצר את הדרך, וחוץ מזה ברור שיש לי עוד לאן להתקדם...
Vallee Blanche: ההר מ"הצד השני" של העיירה, בגבהים של 2100-1650. המסלולים הכחולים באיזור הזה קצת יותר תלולים (חוץ מאחד), אבל יש גם בד"כ פחות אנשים. אנחנו תמיד הגענו לצד הזה בגלישה בירוק Access Vallee Blanche. משם עולים ברכבל Cote, שמגיע בערך לאמצע ההר. אפשר לחזור חזרה לרכבל בכחול Cote, או לרדת בסוף התלול של הכחול Vallee Blanche1 כדי להגיע לרכבל Vallee Blanche שמעלה לפיסגה. אם לוקחים הכי שמאלה כשיורדים מהרכבל בפיסגה (לכיוון צפון) יש מסלול כחול בלי שם שמיועד גם ל- snowshoeing. יש לו קטעים קצת מישוריים, ובשאר הקטעים הירידה די מתונה אם כי המסלול צר. עדיין המסלול מאוד מומלץ בזכות הנוף המדהים שרואים רק ממנו, כמו האגם שנמצא מעבר להר. צריך רק להיזהר כי יש מסלול אדום ומסלול שחור שחוצים אותו. המסלול המרכזי שיורד מהפיסגה הוא הכחול Vallee Blanche1. הוא קצת תלול בהתחלה אבל כייף לעשות בו סיבובים מצד לצד, כי שני צידי המסלול עולים קצת כלפי מעלה (כמו הצורה של האות U, אבל מעוכה...). לא הצלחנו להגיע לשאר המסלולים הכחולים בצד הזה, כמו Vallee Blanche3 או Super Vensoc1, ובאופן כללי את רוב הזמן בילינו בהר המרכזי.
טוב זהו, יצא קצת ארוך, אבל אני מקווה שזה יעזור למי שירצה לשקול להגיע לאתר הזה.
