בוקרשט למתחילים- וויקאנד קצרצר. האם הגעתי בטיסה או באוטובוס, כמה שופינג יש שם ולמה ולאד לא היה tepesh בכלל

ביום חמישי בתחילת יוני 2017 הגעתי לטרמינל 1 בנתב”ג. ובכן, בתקופה הסטודנטיאלית שלי עבדתי בדיוק שם, והיה זה מוזר, משונה ואפילו מעט מכמיר לב להגיע לטרמינל הזה שהיה היחיד שהיה לנו אי שם בימים העליזים ההם. ויכוחים בין הנוסעים הזכירו לי שאכן, מדובר בישראל, והעליה במדרגות הישנות לאולם היוצאים הזכיר לי שאכן, מדובר בטרמינל. סיימתי את ענייני משלוח המזוודה כיוון שלא ניתן לעשות צ'ק אין מוקדם (צ'ארטר, אתם יודעים), ואחרי מעבר בביקורת גבולות ביומטרית, עליתי על האוטובוס שלקח אותי חזרה לטרמינל 3. וואו, איזה הבדל של שמים וארץ בין 2 הטרמינלים. לדעתי האישית, אגב, לטרמינל 3 אין במה להתבייש כלל בין הטרמינלים הבינלאומיים הרבים שהייתי בהם.

אחד היתרונות היחידים לדעתי בנסיעה דרך טרמינל 1 הוא הקרבה בין החניון לטרמינל. מנגד, בחזרה לישראל, צריך לעלות על אוטובוס שתדירותו נמוכה יותר, שמוביל את החוזרים מטרמינל 3 חזרה לטרמינל זה. לדברי סוכנת הנסיעות שלי הדס, בקרוב טיסות שיוצאות מטרמינל 1 לא יעברו לטרמינל 3 אלא יקבלו שירותים בטרמינל זה בלבד. ובכן, שיקול משמעותי.

דיוטי פרי, לאונג' וזה, ואז עליתי למטוס.

ובכן, היה מדובר בטיסה מעט רועשת, בלשון המעטה, שבכמה פרמטרים הזכירה לי טיסות לאילת, ולחילופין, נסיעה באוטובוס. זכור לי הנוסע שסירב לשבת (שהרי עגלת הדיוטי פרי עוברת. אין סיבה לשבת, גם אם הדיילים ואז הטייס מבקשים ממך בפעם החמישית), מחיאות כפיים בכל פעם שהטייס או הדייל דיברו במערכת הכריזה, וכמובן, 2 הנוסעים שהיו צריכים לפנות אותם מהדלת כדי שניתן יהיה לפתוח אותה.

אם שמים את כל זה בצד, עלות הוויקאנד היתה שווה את זה- 760 דולר שכללו טיסה, ולינה במלון הילטון בוקרשט. ללא העברות בדיל הספציפי הזה, למרות שחשבתי שכן.

אחרי שנחתנו, עברנו ביקורת גבולות זריזה, ומשם יצאתי לאולם הנכנסים. אחרי שחיפשתי מישהו עם שלט, ושוטטתי שוב ושוב בטרמינל, הבנתי סופית שאם אין אני לי, מי לי. ניגשתי לעמדת הזמנת מוניות ממוחשבת, בחרתי בהמלצת אחד הטיפים שפורסמו בלמטייל את קריס טקסי, קיבלתי פיסת נייר עליה נכתב מספרה של המונית ולוחית הרישוי שלה, וכן מה משך הזמן להגעת המונית, ויצאתי החוצה.

כמובן, שתמיד יש את נהג המונית שמנסה. בראש בטור היה נהג מחברה אחרת שאמר לי שבגלל שהוא הראשון, אני צריכה לעלות איתו (מה שאינו נכון בעליל).

2 דקות אחרי כן ראיתי את המונית שלי, ועליתי עליה בשמחה.

זאת עליכם לדעת, ברומניה בכלל ובוקרשט בפרט, אנשים ממש אוהבים לעשן. אוהבים זה אנדרסטייטמנט.

נכנסתי למונית “מעושנת” להפליא, והנהג לקח אותי באדיבות למלון.

הילטון בוקרשט נבחר על ידי בקפידה רבה כיוון שנכתב במקומות רבים שמדובר במלון שקט ונעים, שלמרות שהוא נמצא במרכז העיר, הוא רחוק מהמולת מלונות אחרים. ואכן, היה מדובר במלון שהוא ארמון אצילי ונעים מאד.

צ'ק אין זריז, ושנת לילה מתוקה שהובילה לארוחת בוקר נחמדה למדיי. לא “עפתי” על האוכל, אבל היה בסדר גמור.

מהמלון המשכתי במונית שהוזמנה על ידי הקונסיירג'ים החמודים שעובדים בהילטון- אדיבים ונחמדים להפליא.

המונית היתה מהדגם היקר יותר- 1.77 ליי לק”מ במקום 1.39 ליי לק”מ כמו רוב המוניות שלקחתי בטיול זה.

אחרי כחצי שעה נסיעה הגעתי לתרמה therme שהינו המקום המושלם ביותר בבוקרשט לטעמי.

2 דברים העיבו על הביקור- לא ממש הבנתי את עניין האזהרות של מגבת, בגד ים, כפכפים- אמנם הגעתי עם כל אחד מהשלושה, אבל מסתבר שנדרשים כפכפים ספייר, ולכן נאלצתי (למרות ההוואינס שהגעתי איתן) לרכוש נעליים ב 35 ליי. השארתי אותן, אגב, במלון לפני צאתי לארץ.

כמו כן, למרות שנאמר לי במלון שהמקום נפתח ב 9:00, בפועל הוא נפתח ב 9:30 כפי שקראתי באתר האינטרנט, כך שעמדתי בחוץ כ25 דקות עד שנכנסתי.

כמו שכולם מספרים, וכפי שכתוב באתר האינטרנט של המקום- https://therme.ro/

המקום נחלק ל 3 חלקים- גלקסי, פאלם ואליסיום, כשהאחרון הוא היקר ביותר לשהייה, אבל גם היוקרתי מכולם.

בגלקסי יש בעיקר מגלשות מים והמון ילדים ומשפחות, הפאלם מלא בבריכות כולל אחת שניתן לעבור ממנה לבריכה חיצונית, ונראה לי שכשיורד שלג מדובר בחוויה סוריאליסטית משהו, וכן בריכות עם מינרלים (אל תיכנסו לבריכת ים המלח עם חתכים, החוויה דומה למדיי לזו של הים המקורי שלנו), והאליסיום הוא המקום המשודרג למבוגרים- עם סאונות מדהימות, כולל ההימלאיה שאהבתי במיוחד- בטמפ' של 45 מעלות וקריסטלים מיוחדים. שם גם עושים את העיסויים שנתפסים ממש מהר. לכן, אחרי החלפת הבגדים לבגד ים כחול ושמרני (זה הבגד שמסתובבים איתו כל היום, חוץ מאלה שלבשו חלוקים מעל בגדי הים), שמתי את הציוד בלוקרים החמודים שמופעלים באמצעות הצמיד שמקבלים בכניסה, עליתי קומה אחת לאליסיום וקבעתי 2 עיסויים- העיסוי המומלץ שלהם וכן רפלקסולוגיה. שניהם יחד עלו לי כ 170 ש”ח. ס”ה כל הבילוי בתרמה כולל העיסויים עלה לי כ 280 ש”ח- יחס עלות תועלת מצויין לדעתי.

די מהר מתרגלים לעובדה שכולם מסתובבים בבגדי ים, ואפילו לשאלות איך להגיע למקום (ההסבר לא מאד ברור, אני מסכימה).

הלוקרים ובכלל הכל מופעלים ע”י הצמיד שמקבלים בכניסה, והכל נקי, מצוחצח וברמה מאד מאד גבוהה.

בסביבות השעה 12 במקום כבר התחיל להתמלא ממש, ולקראת 13:30 המשכתי את דרכי לקניון באנסה הקרוב שראיתי בדרך הלוך. הקניון נמצא בשליש הדרך חזרה לבוקרשט, ולכן הוא מהווה מקום בילוי נהדר אחרי התרמה או לפניו.

התחיל לרדת גשם זרזיפי ומעצבן, ונכנסתי לקניון שמהווה מקום מפלט מושלם במזג אויר כזה. לפני שהתחלתי במצוות הקניות, הלכתי לאכול, ושם גיליתי food court לא רע בכלל. כולל מקום מקסים לקינוחים, יפהפיים וגם טעימים להפליא- אמיליה.

יש עוד קונדיטוריות שוות כאלה ברומניה, אבל חיבבתי במיוחד את המקום הזה שהיה יחסית זול וטעים מאד. מההקינוחים ברור שלרומניה השפעה ברורה מהאוסטרו-הונגרים.

ס”ה היה טעים, ועלה בין 8 ל 12 ליי (כ 7-10 ש”ח) לכוסית קינוח משמינה וטעימה.

בקניון יש את חנויות העוגן החשובות- זארה, h & m, ברשקה, אלדו ועוד. וכמובן, סופרמרקט קארפור.

משם חזרתי למלון להתרעננות. כשרציתי להמשיך משם לקניון afi, בסביבות שש וחצי, נאמר לי שמאחר שמדובר בערב שישי עדיף להמתין קצת וכי הנסיעה תארך כשעה במקום 10 דקות. בסופו של דבר יצאתי לקראת שבע וחצי לקניון ושם ביליתי ערב שלם עם אותן החנויות, והפעם עם סופרמרקט אושון (auchan).

בשני הקניונים הללו, יש את אפשרות הזמנת המונית היעילה ממש בכניסה למקום, ובמקרה של החזרה מקניון אפי, עד שובי חזרה לחדר זכיתי לחיזורים הזויים עד הצעת נישואין מנהג המונית המחופף מעט ובעל השרשר, שמסתבר שיש לו גם חברה בישראל. חשוב לציין שלא הרגשתי מאויימת אבל החוויה היתה מוזרה ביותר.

למחרת קמתי מוקדם כדי להפגש עם קטלין מלוריאנו.

מייל: Your Guide to Romania <[email protected]>

על קטלין קראתי גם בלמטייל, והוא הומלץ בחום רב. ובצדק. מדובר במדריך נעים הליכות, שמכיר הן את התייר הישראלי, והן לא מעט מילים בעברית, יש לו המון חברים ישראלים וכן ידע נרחב בהיסטוריה וגיאוגרפיה. הוא משמש קונסיירג' ראשי במלון האינטרקונטיננטל, ויחד עם זאת מארגן טיולים עצמאיים.

פניתי אליו, וקיבלתי הצעה לשני טיולים- יום אחד שכלל את מקלט הדובים בזרנשטי, טירת בראן, פלש ומעט בראשוב ב 180 אירו, ואז חצי יום טיול בבוקרשט עם דגש על בוקרשט היהודית ב 60 אירו. מאחר ועשיתי בדיקה מקיפה קודם, שילמתי מחיר של טיול קבוצתי לטיול פרטי. כמו כן, חשוב להדגיש כי למרות שהייתי מטיילת בודדה, הרגשתי בטוחה מאד ואני ממליצה בחום על החוויה.

תקשרתי עם קטלין דרך מייל ומסנג'ר, והוא הגיע לאסוף אותי ב 7:20 בבוקר לנסיעה למקלט הדובים זרנשטי שנמצא ממש ליד בראשוב (ליד אתר הסקי פויאנה בראשוב).

http://bearsanctuary.com/libearty-bear-sanctuary

ובכן, חשבתי על המקום אחרת, ובפועל מדובר במקום נחמד ותו לא. דובים מרקדים שהם דבר איום ונורא, היו שכיחים מאד ברומניה לאורך השנים. הגברת שהחליטה על הקמת המקום (עבודת קודש אמיתית!), קיבלה את השטח מהעיירה זרנשטי במתנה, והם מתפרנסים מביקורים ותרומות.

ליד כל חצר יש את שמות הדובים שנמצאים בה. ויש כמה סיפורים מחרידים.

לא להאכיל דובים ליד מסעדות- זה עניין של חינוך שלצערנו לא נאכף דיו. כל דב כזה מתמכר למזון המהיר ולא טורח לצוד לעצמו. וברומניה, יש מספיק דובים שיכולים להכנס למעגל העצוב הזה.

אחת הדובות החליטה להפסיק לרקד בהגיעה לגיל 5 וכך זכתה להגיע למקלט.

אהבתי מה שאמרה מקימת המקום (רוח הדברים, כמובן, זה לא ציטוט מדוייק מהסרט)- אנחנו צריכים להפסיק לאהוב את הדובים באהבה האנוכית שלנו, ולתת להם את החופש שהם ראויים לו.

לדברי הבחור בכניסה יש באתר 95 דובים. לדברי קטלין יש 65, בכל מקרה אתם תראו אותם דרך גדרות חשמליים, למרות שהם משוטטים באיזור גדול למדיי ובאוויר הפתוח, והם נראים מאושרים. המקום מוקדש לדובה מאיה שאינה בין החיים. מאיה שנכלאה במשך רוב חייה סבלה מבעיה נפשית כ”כ גדולה עד שהיא היתה מכרסמת את הכפה שלה עד זוב דם. עצוב מאד.

הדובים, כמובן, הם דובים חומים (ניתן לזהותם בקלות לפי בדבשת הקטנה שיש על גבם), וכן יש שם גם גורים (ראינו אחד על העץ. מתוק). הסיור אורך כשעה והוא מתחיל בסרטון של 7 דקות המדובר ברומנית ומתורגם בכתוביות לאנגלית.

משם המשכנו לעיירה בראשוב, שם עצרנו ליד בית כנסת מקסים.

ואז לגולת הכותרת שלנו- טירת בראן. הטירה של דרקולה.

ולאד טפש נשלח לטורקיה ע”י משפחתו, ושם גדל עד גיל הנעורים עם הנסיכים הטורקים. הוא חזר לרומניה והשתלט עליה, ונודע אז כ-ולאד המשפד, כיוון שנהג לשפד את אויביו, בדרך הקצרה והמהירה או בדרך הארוכה והכואבת. שתיהן דרכים ממש על הפנים להחזיר את נשמתך לבורא.

העם העריץ אותו כיוון שהוא ניסה לשמור על עצמאות רומניה שהינה מדינה עשירה ביותר במחצבים (זהב, כסף), ולכן שליטי האיזור ובמיוחד העותמנים חמדו אותה במשך השנים.

הוא שלט על רומניה במשך כ 20 שנה עד שנלכד ע”י הטורקים, וישב בכלא עד למותו בעריפת ראש לאחר שנים רבות.

לאחר שדמיינתי אותו ככובש מרשים למראה, תמונתו היתה אכזבה קלה.

הטירה, שהוקמה במאה ה 14 מאד יפה מרחוק, אולם בתוכה היא ספרטנית, למרות שהפכה במאה ה 19 לארמון למלכה הרומנית מארי, שהיתה חביבה מאד על העם.

בארמון יש צילומים שלה (מתקופת אחשוורוש) לבושה כמלכה, כנזירה וכפשוטת עם. היא נראית מקסימה.

ביציאה מהטירה עצרנו בחנות קיורטוש שלדברי קטלין מגישה את הקיורטוש הטוב ביותר בכל רומניה, וכי ילדיו דורשים ממנו להביא קיורטוש כזה. לקחתי את הקיורטוש עם השוקולד. העלות – 12 ליי (כ 10 ש”ח). היה מעולה.

בראם סטוקר, מעולם לא ביקר ברומניה, ואת סיפור דראקולה שהפך את המקום לנודע מאד, הוא כתב לאחר ששמע סיפורים רבים על המקום מגברת רומניה שהכיר.

משם המשכנו לטירת פלש, שם ראיתי מרחוק את ננסי ברנדס, שוודאי מכיר היטב את השפה…

הטירה יפהפיה מבחוץ, אולם בעלת חיפוי עץ כבד ודי מכוער לטעמי מבפנים. בכל מקרה, מדובר בליגה אחרת לחלוטין מטירת בראן, והטירה בהחלט שווה ביקור.

קטלין תיבל את כל היום בסיפורים מעניינים, אנקדוטות מצחיקות, וס”ה היה יום נחמד מאד שעשינו אותו ביעף. קטלין החזיר אותי לקניון השלישי אותו דגמתי בבוקרשט- המגה מול.

לדבריו, הוא מעדיף פחות את הקניון כיוון שהוא המוני וגדול מאד. אני מצאתי שם לא מעט דברים לרכוש.

ביציאה מהמגה מול אין שירות הזמנת מוניות, אז שמתי נפשי בכפי ועליתי על מונית של חברה מוכרת (ספיד טקסי) שהגיעה בסדר גמור למלון.

למחרת, תיאמנו את טיולנו בבוקרשט בתשע בבוקר. קטלין הגיע לאסוף אותי לטיול רכב משולב עם הליכה. נסענו וראינו את שער הנצחון, משם ירדנו לשוק צבעוני וחמוד מאד, מקומי, ללא תייר אחד.

מכרו שם ממתקים, עוגות, היתה שם מסעדת בשרים ודגים, כלי עץ והכל מכל וכל.

משם המשכנו לנהר- שם ראיתי המוני רצים ורצות, ואפילו אנפת לילה אחת עם אפרוח מגודל.

עברנו לשכונה יוקרתית למראה, שם גר צ'אוצ'סקו המפורסם שהפך לדיקטטור אחרי התחלה מבטיחה למדיי.

חשוב לזכור שכל הדיקטטורים פועלים בצורה דומה כדי להשתלט על השלטון. חופש אמיתי ודמוקרטיה אמיתית הם priceless

משם המשכנו לאנדרטת ציון השואה- מקום אפור ומדכא. לכל אבן בו וכן הארכיטקטורה שלו רבת משמעות.

המקום מוקף במתכת מחלידה שנראית ממש כמו שרידי דם. בנוי בטון, עם מעין פסים, שהזכירו לי מדי אסירים. יש בצד מגן דוד שניתן לראות אותו אחרת מזוויות שונות,

וכן אבנים מבתי קברות שונים שהובאו לשם מאודסה ועוד.

לזכור ולא לשכוח.

משם נסענו לבניין הפרלמנט המרשים. למרות מראהו ההיסטורי הוא נבנה יחסית לא מזמן, בשנות ה 80.

היינו ב 3 בתי כנסת שונים- באחד מהם הגענו להרצאתו של הרבי שפר, הרב הראשי של קהילת בוקרשט ונראה לי גם של רומניה. בכניסה לבית הכנסת היה נציג בטחוני שהעביר אותנו תחקור קצר- אין מה לעשות… גם נוכחות אנשי הבטחון היתה בולטת וברורה.

בית הכנסת האחרון בו ביקרנו היה יפה במיוחד, והיתה בו גם הרצאה, ככל הנראה של הגבאי, שגבה ממני 10 ליי על הביקור. שילמתי בכייף.

את היום סיימנו בקניון פארק לייק, לשם הקפיץ אותי קטלין לבקשתי.

ס”ה היה נחמד ביותר.

ולסיכום- בוקרשט היא עיר יפה- מכוערת. מצד אחד יש בניינים מרשימים ביותר, כיכרות יפות, מוזיאונים, ומצד שני יש גרפיטי בכל מקום, ובנייני רכבת מכוערים ליד כל היופי הזה.

גם סגנון ההגעה לא סטנדרטי מבחינתי כלל- טיסת צ'ארטר, טרמינל 1- בדיעבד, הייתי מעדיפה לטוס בחברה סדירה, דרך טרמינל 3.

הרומנים עצמם נחמדים, מדברים אנגלית סבירה, והרגשתי בטוחה לשוטט לבדי בעיר הגדולה.

למרות שנאמר לי שזה מחזה שאינו נפוץ כלל.

בהחלט אפשר לנסוע ולהנות.