ב 8 לינואר 2015 עליתי על מטוס יונייטד לניוארק בארה”ב (ביזנס הפעם, שווה מאד), בדרכי לוייל קולורדו. אחרי לינה בהמפטון אין של ניוארק, בעלות של כ- 120 דולר ללילה, עליתי למחרת השכם בבוקר על טיסה לדנבר, כשבעשר וחצי הייתי כבר בדרכי להרים. כפי שהמלצתי כבר בעבר, בתקופה זו של השנה, יש לקחת מכונית עם הנעה קדמית, ובמילים אחרות- ג'יפ, או SUV. ביקשתי שוב יונדאי סנטה פה, אחרי שהתאהבתי ברכב המעולה הזה בשנה שעברה. עלות הרכב הפעם היתה 370 דולר לתשעה ימים, באלאמו שבשדה התעופה של דנבר. יש לצאת מאולם הנכנסים, ולקחת אוטובוס לדלפקי השכרת הרכב שנמצאים מרחק נסיעה קצרה מהשדה.
בניגוד לשדות אחרים, בשדה התעופה של דנבר יש מסוע מיוחד המיועד לרוב למגלשיים, כיוון שרבים גולשי הסקי שמגיעים לקולורדו מכל רחבי ארה”ב. באתרים השונים פגשתי הרבה קנדים שמאסו באתרי הסקי שלהם ורצו לנסות משהו שונה לגמרי..
אחד השיקולים בטיסת הביזנס היה עניין הטסת המגלשיים, כשחשוב לזכור שהשכרת ציוד בארה”ב עולה הרבה כסף, וציוד דמו איכותי יכול להגיע לעלויות של 400-500 דולר לחופשה ארוכה כמו שלי (8 ימים), גם אחרי הנחה.
עם מזוודה אחת, מגלשיים ונעלי סקי, הגעתי למשקל ציוד נכבד, ובביזנס אפשר לקחת הכל ללא תוספת עלויות. עלות הכרטיס היתה 3000 דולר, כשמחלקת העסקים היתה רק בהלוך ובחזור לישראל, וטיסות הביניים היו במחלקת תיירים. עצם שייכות הכרטיס לעסקים, גרם לכך שיכולתי לקחת 2 מזוודות במשקל 64+64 פאונד. ס”ה כ- 14 ק”ג תוספת.
הפעם נערכתי אחרת לחופשה, וקניתי מבעוד מועד את ה LOCAL PASS- שהינו סקי פס עם מגבלות, שניתן לגלוש בו בברקנרידג', קיסטון וא-באזין ללא הגבלה, ובשאר האתרים השווים של וייל ריסורטס ניתן לגלוש רק 10 ימים נוספים. לצרכים שלי- זה מספיק, ומדובר בהנחה מטורפת, כיוון שעלות סקי פס ל- 4 ימים עולה מחיר דומה (מחיר הפס- 569 דולר לרכישה עד יום תחילת העונה בוייל ריסורטס). לו הייתי משלמת מחיר מלא בנפרד לכל יום, העלות היתה כ 1000 דולר ל- 8 ימים. כאמור- שווה.
הואיל והיה לי פס ללא הגבלה, לא הפריע לי לגלוש ביום הראשון כמה שעות בברקנרידג', כיוון שעלות של סקי פס כזה גם לחצי יום יכולה להיות 80 דולר, הרבה עבור כמה שעות גלישה.
מזג האוויר בברקנרידג' הפתיע לחיוב, כיוון שתחזית מזג האוויר חזתה עננות גבוהה וקור מקפיא. בפועל- מזג האוויר היה שמשי לרוב, ואמנם קר, אבל פחות נורא מהצפוי.
לוייל- שכפי שציינתי לתפיסתי הינה אתר הסקי הטוב בעולם, הקציתי חמישה ימים ברצף. למי שעוקב אחר קורותיי, מדובר בהמון זמן לאתר אחד. אבל גם אם הייתי גולשת שם עוד כמה ימים, עדיין לא הייתי ממצה. מדובר באתר ענקי, עם כמויות בלתי נתפסות של שלג ושל מסלולים פוטנציאליים.
האתר בנוי משני חלקים עיקריים: החלק הקדמי , דהיינו ה FRONT SIDE, והחלק האחורי שבנוי מה BACK BOWLS, וה BLUE SKY BASIN.
ההבדלים העיקריים בין החלקים: החלק הקדמי דומה מאד לאתרי סקי אחרים בארה”ב, ובנוי מחלוקה של כשליש מסלולים מוחלקים (groomed terrain- מסלול שעבר עליו חתול שלג בימים האחרונים), וכשני שליש מסלולים שאינם מוחלקים, דהיינו ungroomed terrain. מסלולים מסוג זה הינם מסלולי חתחתים ברמות שונות, שעליהם מוגולים בגדלים שונים- קטן, בינוני או גדול. יש גם גדול להחריד, וזה כבר מצריך גם טכניקה וגם אומץ, ואפילו הרבה ממנו.
האתר בנוי משתי כניסות עיקריות: כפר הליונסהד, הנמצא מערבית יותר, ו vail village, הנמצא במרכז העיירה. כשאיני ישנה בוייל, ההעדפה שלי הינה להחנות בליונסהד- הגישה נוחה הרבה יותר, ואם חונים בקומות התחתונות, ניתן לרדת כמה מדרגות, ללכת עוד 5 דקות ולעלות על גונדולת האיגל, או מעלית born free. מוייל וילג' אפשר לעלות על גונדולת ONE, אבל בגלל שהכפר הינו מדרחוב בחלקו הגדול, עדיף להשתמש בשירותי החניון של ליונסהד, כאמור.
ההגעה הקלה ביותר לאחד מהחניונים: לרדת בירידה השניה לוייל (משני הכיוונים- מערב או מזרח, כיוון שלוייל 3 כניסות), ולהמשיך או לחניון וייל וילג', או להמשיך בכיכר לכיוון ליונסהד.
ההעדפה שלי הינה לעלות על מעלית BORN FREE ומשם להמשיך לחלקים האחוריים של האתר, דרך מעלית 2- AVANTI, ומשם מעלית 4. ה BACK BOWLS מתחילים שם, ומדובר בעצם בגישה לחלק האחורי של האתר. עוד BOWL ידוע הוא ה GAME CREEK, שממנו ניתן לצאת רק עם מעלית אחת. כל המסלולים בגיים קריק הם בעלי שמות שמזכירים משחקי קלפים.
ה BACK BOWLS כוללים את ה SUN UP, SUN DOWN, CHINA BOWL, SIBERIA, TEACUP, וברובם יש מסלול אחד או שניים כחולים או שחורים מוחלקים, והשאר- מוגוליים או שאינם מוחלקים. אחד המסלולים האהובים הינו מסלול FOREVER, שהסיבה שהוא נקרא כך, כפי שסופר לי היתה כיוון שכשסרקו את האתר טרם פתיחתו, גלשו אותו וזה לקח FOREVER לטפס חזרה. חלק מהמסלולים היו סגורים, וסיביריה היתה סגורה לאורך כל שהייתי. בחלק נכבד מהמסלולים, ב BACK BOWLS הכניסה הינה דרך שערים מוסכמים, ולא ניתן להכנס למסלולים מהצד. מי שגולש מעבר לגבול האתר או מעבר לחבלים, מסתכן באיבוד הפס שלו ליום אחד או ליתרת העונה. במעליות המרכזיות כתוב באותיות של קידוש לבנה כמה אנשים איבדו את הפס מסיבה זו במהלך העונה. לא מעט.
המקום המועדף עליי לאכול בצהריים הוא ה TWO ELK LODGE, כשבמסעדות מגישים כבר מהשעה 10:30 את כל תפריט הצהריים. יש שם תפריטים לצמחוניים (פיצות) וגם לטבעונים (צ'ילי צמחוני, והמבורגר פטריות, לדוג'). העלויות- גבוהות בטירוף. המבורגר וצ'יפס- 23 דולר, צ'ילי- 13 דולר, פיצה- 14 דולר, ואם תתרגמו את זה לשער הדולר הנוכחי, תבינו שמדובר בעלויות שאפילו מדינה כמו שווייץ מוריקה מקנאה.
לינה- ככל שתחליטו מוקדם יותר מראש, כך תחסכו יותר כסף. מה שאני עשיתי היה לסגור דרך אתר HOTWIRE שני מלונות: הקומפורט אין אייבון, שנמצא בעיירה אייבון, שנמצאת כ 10 מייל משם. עלות המלון דרך האתר היתה כ- 100 דולר ללילה לחדר מצויין, ומי שמכיר את העלויות באיזור, מבין שמדובר בהנחה מטורפת. הקומפורט אין, אגב, הוא תחנת יציאה מעולה לאתר ביבר קריק בסמוך, שאף הוא הינו אחד מאתרי וייל ריסורטס. מבחינתי- אין מה להשוות. וייל לוקחת בענק. בשנה שעברה גלשתי בשני האתרים, וביבר קריק הינו אתר משעמם יותר ומגוון פחות מוייל. בחדר הזה צילמתי ערב אחד את “פינת הייבוש”- רק לי זה נראה כמו חדר קלסי של סקייר? הצחיקה אותי התמונה.
המלון השני אותו סגרתי היה ה SITZMARK LODGE- מלון בן 2.5 כוכבים באמצע המדרחוב, עם חניה משל עצמו. אני מצאתי חנייה ביום הראשון בו הגעתי, ולאור העובדה שחנייה עולה 25 דולר ליום מלא, אפשר לומר שחסכתי במשך השהייה במלון זה 75 דולר עלויות חניה. עלות המלון- כ- 240 דולר ללילה- לא מעט, ובדיעבד, לאור העובדה שנדבקתי לחניה במשך 3 ימים, הייתי חוזרת לקומפורט אין אייבון- חוסכת כסף ומבלה קצת יותר בוולמארט אייבון שנמצא כ- 2 מייל משם. ביום הראשון שישנתי בסיצמרק לודג' ירדתי לרכב וראיתי אותו בזוק בשלג פאודרי למהדרין- אז ידעתי שגם על ההר אחזה בשלג זה, כפי שאכן היה. שלג ברמה גבוהה מאד…
מחוץ לחלוני בסיצמרק לודג' היה עץ אשוח שהואר בנורות צבעוניות. יחד עם הנחל המפכפך, וההרים היפים ברקע, היה מדובר ברקע יפהפה ללינה. האם שווה 240 דולר ללילה? יתכן.
בעיירה וייל בשעות הערב אין ממש הרבה מה לעשות פרט לשיטוט, מסעדות וקניות בחנויות הסקי המיועדות או מזכרות שונות. העיירה יוקרתית מאד, ובתקופה זו הסמוכה לתחילת שנה, אפשר לראות קישוטי חג מולד רבים, עצי אשוח והמון מנורות צבעוניות. פסלי הברונזה שמעטרים את הרחובות, נחמדים מאד. בצילום זה, אגב, מדובר באלברט איינשטיין שיושב על ספסל בנחת לפני חנות.
את הימים הייתי מתחילה בד”כ באיזור הליונסהד (אם ישנתי מחוץ לעיירה) או בגונדולת ONE, ודי מהר הייתי מגיעה לחלקי האתר האחוריים, לאחד מה BOWLS האהובים עליי- ה SUN UP שדי חרשתי עליו, הצ'יינה- שהוא מעניין מאד, ומכולם- גיבור הגיבורים: בלו סקיי באזין, שנמצא הרחק מאחור, ומספק חוויית גלישה שלא ניתן לתארה במילים ויש שם למען האמת הכל: מסלולים שמתחילים משיפוע שהינו כמעט 90 מעלות, מוגולי ענק, מסלולים בין עצים, והרבה שקט ושלווה, מה שיכול להפוך למסוכן אם גולשים לבד בין עצים. אחת החוויות הלא נעימות שהיתה לי בחופשה קרתה דווקא ביום הראשון שלי בוייל- הגעתי תוך כדי גלישה במסלול מלא מוגולים קרוב מדיי לעצים, נפלתי ואחד המגלשיים נפל לי מהרגל. ממש טבעתי בשלג, והואיל והשעה היתה כבר מאוחרת והמסלול ריק, והייתי כאמור לבדי בין העצים, התחושה החלה להיות כבר לא נוחה. לקח לי הרבה זמן להחלץ משם, כי בכל פעם שניסיתי למצוא מאחז לרגל, שקעתי עמוק יותר בשלג- ממש מלכודת. זהירות.
ביום השלישי הלכתי להדרכת MAX 3, שכשמה כן היא- הדרכה למקסימום 3 גולשים, כמוה חוויתי שנתיים קודם לכן. בהדרכה הובהר לי כי אני עדיין ברמה 7 מתוך 9 רמות הגלישה. כדי להתקדם לרמה 8 עליי לעשות 2 דברים: להרגיש בנוח יותר עם מוגולים, ולהפריד ביציבה בין החלק העליון לחלק התחתון, כלומר” לא להזיז את החלק העליון בנסיון לשמור על שיווי משקל במקומות שגורמים לי לרגרסיה. היו עוד דברים בצ'ק ליסט לשלב 7 שעשיתי אותם כבר, כך שבפועל מדובר בשני דברים אלה- ובקיצור- תרגול, תרגול, ועוד תרגול. אני מרגישה מאד בנוח על מסלולים מוחלקים, ומוגולים וכן עצים קרובים מדיי עדיין גורמים לי לרגרסיה- בקיצור, עליי לעבוד על עצמי, ומוגדרת גולשת מתקדמת, דהיינו ADVANCED SKIER, בדרך ל EXPERT- זה כבר ממש קרוב…
היתרון הפעם של הקורס היה בכך שבגלל שהיה מדובר בשבוע לא עמוס במיוחד, יחסית בתחילת עונה, ובאמצע שבוע, וכן הדרכה של יום שלם ולא של חצי יום, קיבלתי בעצם מדריך פרטי, כי הייתי היחידה בשיעור. חסכון של כ 400 דולר….נחמד. כך גם זכיתי בצילומי גלישה נחמדים- וכן בסרטון שבו אני מופיעה לראשונה, ולא זו שמצלמת...
מבחינת חיי לילה, וייל וכל האיזור יבשושיים להפליא. אין מסיבות יוצאות דופן, למרות שנראה לי שחיי הלילה באספן היחסית סמוכה, בה הייתי בשנים קודמות, סוערים מעט יותר, וודאי מעניינים יותר עם כל הסלבריטיז המעטרים את מדורי הרכילות ואת ההרים שמגיעים מכל רחבי העולם לאחד האתרים הידועים.
אחד הדברים שהגניבו אותי לגמרי היה עלויות הדלק. 8 ימים בהם נהגתי כ- 400 מייל, עלו לי פחות מ- 200 ש”ח בדלק, ואני מזכירה שמדובר בג'יפ יחסית זללן. ביונדאי הרגילה שלי בישראל אני משלמת את זה בשבוע על 200 ק”מ עירוניים.
באתר מסתובבים צלמים (הפינה מסומנת בירוק)- הם שייכים לאתר מקוון של אתרי וייל ריסורטס שנקרא “EPICMIX”- שם ניתן לעקוב אחרי ההתקדמות בגלישה, צילומים שמצלמים אתכם צלמי הרשת, וכן ניתן לקבל עדכון כמה מיילים גלשתם היום, מה היה ה VERTICAL DROP שלכם, וכן מקבלים “תגים” לפי ההתקדמות ומה בדיוק עשיתם. ממש מעקב צמוד אבל כייפי… מצ”ב צילום דוגמא מאתר וייל. מדובר ביום מושלג וקודר יחסית, אבל מדובר בשירות כייפי, ואנשים רבים מצטלמים בחבורות בצילומים יצירתיים.
השלג האמריקאי שונה לחלוטין מזה האירופי- הוא פאודר אמיתי- כמו טלק של פעם- יבש ורך להפליא. להלן סרטון שמראה את החוויה המהנה במסלול שנקרא יונדר ב SUN UP BOWL.
https://www.facebook.com/video.php?v=10204801025760886&l=1906938988140627548
