דרום מערב בולגריה עם ילדים - להיות הכי ביחד שאפשר!

אז... איך מתכננים טיול שיתאים לאורי בת 7 וחצי, פלג בן 5, סהר בחודש שישי וניר ששמח לזמן התנתקות מהעבודה וקצת טבע… אה כן, וגם תקציב של גג 10,000 ש”ח…? (את הטיול סיימנו סופית בהוצאות של 8,500 כולל הכל)

בולגריה היא ארץ מופלאה, עם תרבות נעימה, טבע מגוון וייחודי, מתאימה לכל כיס ובעיקר מאפשרת מרחב לטיול משפחתי עם צרכים מגוונים.

כשחזרנו, ישבנו עם סבתא לארוחת צהריים והיא שאלה :”אז...מה עשיתם בבולגריה?” האמת שהתשובה הראשונה שיצאה הייתה הכי מדוייקת שאפשר :” פשוט היינו ביחד”.

תכלס, זה לא משנה באיזה יער או נחל טיילנו, באיזו מסעדה אכלנו ואיך היה המלון – פשוט היינו ביחד. והפשוט הזה היה כל כך טוב וכל כך נכון לנו.

נראה לנו שפה בעצם יכול להגמר הבלוג – כי זה לא משנה מה נעשה, פשוט שנהיה ביחד.

אבל אם בכל זאת נרצה קצת לפרט ולשתף:

התכוננו לחופשה משפחתית – הדבר הראשון היה בלי פלאפונים. מדהים לגלות מה קורה למשפחה שלנו ולאווירה כשהטלפון נשאר סגור למשך 10 ימים. יש סבלנות, יש שיח, יש זמן איכות זוגי ומשפחתי מופלא. ארזנו עפרונות צבעוניים ודפי מנדלה לצביעה, משחקי קלפים, 2 ספרי קריאה לילדים ואחד למבוגרים, MP3 (וכבל) מלא בשירים שכולנו אוהבים וקצת סרטים לרגעי המשבר בנסיעה. וזהו.

(בתמונה: אחד הספרים המומלצים – “Where's Waldo? “)

מבחינת ביגוד צריך להתכונן גם לקור וגם לחום -מזג האוויר בהרים יכול להיות קריר וגשם עלול לתפוס אתכם גם באמצע יולי (פרטים בהמשך...)

תכננו טיול של עשרה ימים, בדיוק באמצע החופש הגדול (עשרה ימים אחרונים של יולי).

המסלול בגדול:

יום 1: נוחתים בסופיה .לינה: סופיה.

יום 2: סופיה← סמילן. לינה: סמילן.

יום 3: סמילן← טיול בKale ← דווין. לינה: דווין. 

יום 4: טיול בשמורת Porechieto ← תצפית מעל העיר. לינה: דווין.

יום 5: דווין← מערת יוגדינה← תצפית “עין העיט”. לינה: טריגרד.

יום 6: טיול ב”גשר השטן” +טיול ג'יפים ← מערת לע השטן← טריגרד. לינה: טריגרד.

יום 7: טריגרד← האגם בDospat ← סטווצה← בנסקו. לינה: בנסקו.

יום 8: פארק הדובים הרוקדים← רכבל לאתר הסקי בבנסקו← בנסקו. לינה: בנסקו.

יום 9: בנסקו← סופיה. לינה: סופיה.

יום 10: סופיה← ישראל.

• טיסה: רכשנו כרטיסים לסופיה באמצעות האתר של חברת WIZZ בעלות כוללת של 2550 ש”ח לכולנו. החלטנו שנצליח להסתדר עם 4 טרולים קטנים ונחסוך את עלויות המזוודות. בסופו של דבר זה לגמרי הוכיח את עצמו… התנהלו בצניעות ולא היה חסר לנו דבר.
• רכב : שכרנו באמצעות חברת Top - rent-a-car – רכב סולר עם הילוכים ומערכת GPS שלפעמים אפילו עזרה. בנוסף רכשנו מראש שני כסאות בוסטר מתנפחים שנכנסים בקלות למזוודה וגם מוזילים את המחיר של השכרת כסאות ילדים לרכב. שימו לב שצריך להביא מראש רישיון נהיגה בינלאומי (ולא לשכוח להביא גם את הרישיון הישראלי...אחרת הרשיון הבינלאומי לא תקף)

• לינה: מעבר למלון בסופיה, שאותו סגרנו מראש, הקפדנו למצוא מלון כשהגענו ליעד שלנו. ניסינו לישון לפחות שתי לילות בכל מלון. המחירים של חדר עם מיטה זוגית + 2 מיטות לילדים היו בין 60-70 LEVA (סופיה היה המלון הכי יקר כל השאר לא עברו את ה70). גילינו שהמחירים בBOOKING גבוהים יותר ממה שאנחנו מצליחים להשיג כשמוצאים את המלון לבד.
• כסף: בשדה יש בנק וניתן להמיר את היורו שברשותכם לכסף מקומי -Leva. כשאנחנו היינו הרייט היה 1יורו=1.95 לווה. בפועל היה ברשותנו יורו ולווה והתנהלנו עם שניהם. היו מקומות שבהם היה אפשר לשלם ביורו והיו מקומות שיכולנו לשלם רק בלווה. בערים המרכזיות (סופיה, בנסקו) ובחנויות גדולות ניתן לשלם גם באשראי. מעבר לכך לא התקשנו למצוא מקומות להמיר את היורו (לפעמים היו מוכנים לעשות את זה במלון עצמו – בלי עמלה!)

את הטיול שלנו התחלנו ביום שישי בצהריים, אחרי נחיתה בסופיה ונסיעה ישירות למלון בסופיה . הנסיעה מהשדה לעיר בסופיה אורכת כרבע שעה ואם תקחו מונית זה יעלה כ-20 Leva. המלון שבו ישנו ממוקם כ400 מ' מהמרכז ואם ממשיכים עוד 200 מ' מגיעים לרחוב העסקים הרועש (אנחנו ויתרנו עליו ונהננו מהפארקים הנפלאים שיש בדרך ומגני שעשועים ומזרקות נחמדות). מסעדות טובות לא קשה למצוא בסופיה. אנחנו הגענו בשישי בצהריים אחרי יום די ארוך וישר הלכנו למסעדה שהייתה ממש קרובה למלון שנקראת מסעדת איינשטיין.

• הארה קטנה לגבי האוכל בבולגריה – בהנחה שתבחרו לשבת במסעדות מקומיות קחו בחשבון שלאוכל יקח זמן להגיע והוא יגיע בד”כ בשלבים (לפעמים חצי שעה) -במיוחד עם אתם עם ילדים תכננו את הזמן הזה. אנחנו ניצלנו אותו למשחק, צביעה וציור.

יום שבת בבוקר – לפנינו נסיעה של כשעתיים וחצי לכיוון העיר Smilyan. הנסיעה מתחילה בכביש מהיר, ניתן לעבור דרך העיר פלובדיב או לעקוף. אחרי שעוברים את פלובדיב הכביש לפתע משתנה והופך לכביש צר בתוך ההרים כאשר לצידו נהר מדהים. אנחנו מצאנו לא מעט מקומות יפייפים ופשוט עצרנו להתרעננות וטבילה.

במהלך הנסיעה עברנו בהרבה כפרים קטנים ונחמדים. באחד מהם עצרנו לאכול ארוחת צהריים (זה בעצם מלון ספא שיש לו מסעדה קסומה וטעימה ו...טרמפולינה). הגענו לשם ב21.7 ומסתבר שזה בדיוק היום שבו יש את "פסטיבל תפוחי האדמה”. הפסטיבל התחיל רק ב6 בערב אז ויתרנו עליו...

העיירה Smilyan נמצאת ליד עיר גדולה יותר הנקראת סמולאן. בעיירה עצמה יש כ-5 בתי מלון. לאחר שיטוט ובדיקה בחרנו במלון במרכז הכפר שהתברר כמלון מקסים שמושך אליו הרבה ישראלים ממוצא רוסי – רובם מגיעים אליו מדי שנה כבר שנים רבות. אנחנו באופן אישי קצת התאכזבנו מהחדר שהיה קטן וצפוף וקצת לא נקי. בעל המלון חביב ומקסים, האווירה משפחתית וזורמת, האוכל נפלא. צריך כמובן לדבר בולגרית… או להעזר בשפת הידיים – אבל זה משהו שכיח בבולגריה. אז לקחנו את זה בקלות ונהננו מהחוויה (ועל הדרך למדנו כמה מילים בבולגרית).

במרחק הליכה מהמלון יש פינת משחקים שהייתה הזדמנות מעולה לפריקת אנרגיה וחיבור עם ילדים מקומיים (אם אתם מחפשים גירים ללוח – יש בתחנת דלק :-) )

את הבקרים לקחנו ברגוע, יקיצה טבעית, ארוחת בוקר ארוכה ונינוחה, קצת זמן ציור ומשחק וסיכום פחות או יותר של מה שאנחנו מתכננים להיום (היה חשוב לנו שהילדים יהיו מעורבים וידעו מה צפוי פחות או יותר). התחלנו בנסיעה קצרה כשהמטרה היא לטייל בשתי מערות. הראשונה, נמצאת ממש על הדרך לפני הכפר Koshnitsa ונקראת Kale. ההליכה מתחילה בעלייה, קצת מדרגות עד שמגיעים למערה. בכל עבר היו עצי פרי לנשנוש – שזיפי מטלי מתוקים, פירות יער (אבל שימו לב – אם אתם לא בטוחים או לא מכירים עדיף לא לאכול). למעלה חיכתה לנו הפתעה – מדריך שהיה שם במקרה עם טקבוצה אחרת והסכים לאפשר גם לנו ליהנות מנדנדה שסיפקה לנו חוויה מגניבה (10 Leva לאחד).

יש מסלול שממשיך מהמערה ועולה למעלה עוד קצת ושם יש תצפיות נוף מדליקות – שווה את המאמץ.

• ניתן לתאם עם המדריך מראש שיגיע לעשות לכם את הנדנדה: www.hodin.com / 0889293070.

רצינו להמשיך למערת נטיפים נוספת שנמצאת במרחק של עשר דקות נסיעה מערת Uhlovista אבל הבטן התחילה לקרקר...אז חזרנו לסמילן לארוחת צהריים (יש שם בערך מסעדה אחת, והיא מדהימה אבל מאוד עמוסה ביום ראשון – 0899146501). איך שנכנסנו לרכב שני הילדים נרדמו אז אנחנו זרמנו והמשכנו לנסוע עד לDevin. הנסיעה לדווין מאוד יפה, בתוך נקיקי סלע, קניונים, הרים וכפרים קטנים וציוריים. הנסיעה – זמן איכות זוגי חשוב ביותר. בכיכר המרכזית של דווין פנינו ימינה – סתם כי ככה הרגשנו שכדאי לנו. הדרך הפתלתלה הובילה אותנו למלון מקומי נחמד, עם מרפסת מדהימה לנוף, מיטה זוגית וספה נפתחת לילדים (שוב -אף מילה באנגלית...אבל אנחנו כבר רגילים).

בדווין יש נהר עם פארק לצידו, יש כמה גני שעשועים וספסלים לישיבה. אנחנו אכלנו במסעדה מקומית מעולה Ostrova – נמצאת ממש ליד הפארק, מוזיקה כייפית ואוכל טרי וטעים.

• קצת על המסעדות בבולגריה מנקודת מבטינו: כדאי לבקש שיעברו איתכם על החשבון בסוף (לא רוצים להאשים אף אחד אבל יש להם “טעויות” לפעמים). ארוחה טובה (3-4 מנות אחת מהן סלט ואחת לפחות דג ו/או בשר) כולל שתייה וקינוח לארבעתנו עלתה בין 30-40 LEVA (הקפדנו להשאיר קצת תשר למלצרים למרות שהבנו שזה לא נהוג). הסיגריות הם חופשי-חופשי בבולגריה. מאוד קשה למצוא שולחן בלי שיעשנו עליך. מסתבר שזה חלק מהתרבות. אם רוצים להמנע צריך לשבת בתוך המסעדה.
• מאכל מקומי מומלץ באזור –Patatnic – זה למעשה פשטידת תפוח-אדמה. לרוב מוגשת עם גבינה בולגרית בפנים או מעל, אפשר גם לבקש להוסיף בשר. ממש טעים!!!

ביום שני בבוקר יצאנו לנסיעה קצרה, כעשר דקות מדווין לטיול מקסים בפארק שנקרא Porechieto. המסלול מתחיל בשביל הליכה נוח ההולך ליד הנהר. בשלב מסוים, ליד בקתת עץ יש פיצול של השביל. ניתן לפנות ימינה להליכה של 500 מ' (לכל כיוון ) למפל או להמשיך ישר. אנחנו החלטנו ללכת על המפל. הצטיידנו במקלות הליכה שהיו שם והתחלנו בטיפוס לצידו של נחל קטן. המקלות התבררו כהכרחיות (מעבר לכיף ולחוויה), חשוב להצמד לשביל המרכזי כי בקלות ניתן ללכת לאיבוד – השביל המרכזי פשוט הולך כל הזמן במקביל לנחל. המפל היה מרשים ביופיו וגם ההליכה. בדרך חזרה תפס אותנו כזה גשם שויתרנו על החלק השני של המסלול וחזרנו לרכב שמחים ורטובים.

• מזג האוויר עלול להפתיע. אנחנו החלטנו לקחת את זה בקלות, להפוך את זה לחלק מהחוויה וההרפתקאה המשותפת. ראינו איך הגישה שלנו תרמה לאווירה – הילדים צחקו ונהננו למרות ואולי אפילו בזכות הגשם. כשחזרנו הבייתה , זה הפך להיות אחד הסיפורים שהם הכי שמחו להזכר ולשתף.

מהמלון שבו ישנו המשכנו בנסיעה קצרה למסלול נוסף (לא עשינו אותו – רק נהננו מתצפית יפה של אחרי הגשם) מדובר על מסלול שעולה לתצפית ממש מעל דווין.

• ארוחות בוקר בדווין – מתחילים שם את הבוקר רק בעשר. עם אתם רוצים ארוחה מוקדמת יותר ואין לכם במלון אנחנו אכלנו במסעדה שנמצאת ממש בכיכר המרכזית ליד איפה שיש חניה ציבורית גדולה (לא מסעדת Da Pietro שהיא המוכרת והמפורסמת...אצלם המטבח נפתח בעשר וחצי. ושם גם הוסיפו לנו כמה מנות דמיוניות לחשבון...).

התחלנו את היום בנסיעה לכיוון מערת הנטיפים יוגודינה. הנסיעה למערה יחסית קצרה (30 דק') ובשלב מסויים נכנסים לתוך נקיק מאוד מאוד צר (שימו לב שבכניסה לפארק הלאומי יחכו לכם הרבה נהגי ג'יפים שיעצרו אתכם בשביל לשכנע לבוא איתם לתצפית “עין העיט” המפורסמת).

במערה יוגודינה מאוד קר, 6 מעלות. יש סיור מדי שעה והוא כולו בבולגרית. אנחנו הצטיידנו מראש במידע ובשלב מסויים עקפנו את המדריך והלכנו לבד בתוך המערה. נטיפים וזקיפים יפייפיים ובעיקר חווית הליכה בתוך מערה. כשיצאנו מהמערה פגשנו בחבר החדש שלנו Venzo. נהג ג'יפים מהכפר יוגודינה. בעל ג'יפ מסוג לנד רובר דיסקברי אדומה וUSB מלא בשירי רוק מכל הזמנים. הוא חיכה בסבלנות שנסיים לאכול קלחי תירס מתוקים ופירות יער וביחד יצאנו לטיול ג'יפים לכיוון התצפית Eagle Eye (עלה לנו 60 Leva) – טיול של כשעה ועשרים. Venzo התברר כאדם נחמד, נהג מנוסה ורגוע שיש לו אפליקצייה דרכה אפשר לתקשר ושאפשר לשיר איתו בקולי קולות רוק אמריקאי איכותי למרות שתכלס הוא לא מבין מילה באנגלית. הוא עצר בלי שביקשנו, הזמין אותנו להצטלם, לא האיץ בנו. התלהב איתנו ביחד, הראה לנו את הנוף, הסביר איפה אנחנו נמצאים. כשהגענו לתצפית ראינו איך הנהגים האחרים מאיצים בלקוחות שלהם לחזור – אנחנו לקחנו את הזמן שלנו והוא זרם איתנו ברוגע.

חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה קצרה לטריגרד. כפר קטן וציורי ממש על הגבול עם יוון. יש כמה מלונות בטריגרד, אנחנו בחרנו אחד שנמצא במרכז הכפר, הסתבר כמלון חדש ומשפחתי ובסופו של דבר הפך למלון האהוב עלינו בכל בולגריה (יש שם מסעדה טובה, חדרים חדשים ומרווחים, מעוצב בצורה ייחודית ומרפסת עם נוף להרים – 0895632597/0877172720). הבעלים אנשים טובים, כל הזמן פנקו את הילדים, מלון משפחתי שבאמת יעשו הכל כדי שיהיה לכם נעים (כולל כביסה על חשבון הבית כי מצבנו כבר היה קצת קשה..)

הכפר עצמו נעים להסתובבות, קצת לראות חיי כפר – איך חוטבים עצים, הבתים המיוחדים, בעלי חיים, אסם. ההסתובבות מזמנת מפגשים אנושיים נחמדים. באחד השיטוטים הגענו למלון טריגרד ושם זכינו לשתות קפה טוב אחרי כמה ימים ללא קפה נורמלי (רק כזה עם סוכר או עם אבקה...לא נורא, חלק מההרפתקאה!). הילדים, אגב, גילו את המשקה Capy שזה בעצם מיץ בכל מיני טעמים (הם ממליצים על הירוק...). יש עוד כמה מסעדות, בעיקר מחוץ לכפר אבל אנחנו הרגשנו שהם מאוד תיירותיות ויקרות.

במסעדה של המלון אנחנו ממליצים מאוד לאכול את הKATMA – זה מעין פנקיק עבה עם פירות יער או שוקולד לבחירתכם. הילדים שלנו זללו את זה וקיבלנו את המתכון כדי שנוכל להכין עוד בבית…

בבוקר יום שלישי החלטנו ללכת לטייל במסלול שנקרא “devil's bridge”. את ההתחלה שלו והפרטים עליו קיבלנו מVenzo יום קודם. כשנוסעים לכיוון יגודינה ניתן לראות את הסוף/התחלה של המסלול מצד ימין. ניתן לעשות אותו מעגלי (כ3 שעות) או להתחיל אותו בסמוך לכפר בורינו – לפני הכפר פונים שמאלה ונוסעים על דרך עפר עד שכבר אי אפשר לנסוע ואז מחנים. ניתן להגיע עד הבקתה הזו או להחנות כמה מאות מטרים לפניה ולהתחיל את המסלול – אם בחרתם לעשות את זה קווי ולא מעגלי מומלץ שתסגרו מראש עם אחד הג'יפאים שיחכה לכם בסוף המסלול ויקח אתכם חזרה לרכב. (אנחנו ממליצים להחנות בסוף ולקחת את הג'יפ להתחלה). כשהגענו לשם תפס אותנו גשם חזק מאוד. פתאום, משום מקום, זיהינו את הגיפ האדום של Venzo. הוא מיד נעצר ושמח מאוד לראותנו. שיתפנו אותו ברצון שלנו לעשות את המסלול הזה ואז הבנו שמדובר במסלול די מאתגר ובמיוחד לא בגשם (ובמיוחד לא גשם +ילדים+חודש שישי….) הוא הציע לקחת אותנו למסלול מקוצר הכולל גם נסיעה בג'יפ. תמורת 30 Leva . עלינו על הג'יפ ונסענו. הוא עצר את הג'יפ מרחק של כ400 מ' מ”גשר השטן”. הלכנו כולנו לשם -מדובר על גשר אבן טבעי מדהים שמתחתיו זורם נהר שוצף. ההליכה על גשר העץ הייתה חוויה מפחידה אבל מהנה. וונזו הלך איתנו כל הדרך וסיפר לנו סיפורים. בשלב מסוים נפרדו דרכנו, ניר המשיך את המסלול לבדו (שמסתיים איפה שהשארנו את הרכב שלנו). המסלול מאתגר מאוד – הרבה סולמות וגשרי עץ. בזמן גשם יכול להיות מחליק. נוף עוצר נשימה ומסלול חוויתי.

במהלך המסלול ניר זכה לראות עקבות של דב שכנראה עבר שם ממש כמה דקות לפניו (מפגש עם דב זה דבר מאוד מסוכן! וזה תרחיש אפשרי בהחלט בבולגריה...).

סהר והילדים חזרו עם וונזו לג'יפ ונסענו חזרה לרכב – וביחד חיכינו לניר שהגיע כרבע שעה אחרינו סחוט ממים ועם חמישה מטיילים ישראלים ששמחנו להידחס כולנו ברכב ולקחת אותם למקום עם כל הג'יפים שיקחו אותם חזרה לרכב שלהם.

• אפרופו דובים – וונזו הציע לנו להצטרף אליו ב7 בערב לתצפית על דובים. זה מרחק נסיעה קצר מהכפר יוגודינה. הוא לוקח אותנו עם הג'יפ ויושבים בתוך בקתת תצפית מיוחדת עד עשר בלילה. הסיכויים לראות דובים זה 70% וניתן לראות גם בעלי חיים אחרים. חשוב לקחת בחשבון שצריך להיות בשקט ואי אפשר לצאת מהבקתה. (העלות היא 70 יורו ל6 אנשים מקסימום). אנחנו החלטנו שזה פחות מתאים לנו כמשפחה...(את הדובים זכינו לראות אח”כ – פרטים בהמשך).

המשכנו ל”מערת לע השטן” שנמצאת ממש לפני טריגרד. גם שם יש הדרכה וכניסה פעם בשעה. הם איפשרו לנו מההתחלה לעבור את המדריך/ה וללכת באופן עצמאי במערה. המערה מתחילה בירידה מאוד חדה (מדרגות) לחלל ענק שבו שומעים חזק את הנהר שזרום בתוך המערה. ביציאה מהחלל יש מדרגות (המון,המון,המון מדרגות. בעלייה. חדה).

זה מסלול של כשעה וכדאי לקחת בחשבון אם מתאים מבחינה פיזית או לא.

למחר בבוקר ידענו שמחכה לנו נסיעה ארוכה (כשעה וחצי) והחלטנו לשבור אותה באגם הגדול ליד Dospat. יש שם סכר ענק ואגם. אפשר לנסוע סביב האגם אבל אין כל כך הרבה מקומות לעצור, רוב המקומות הם פרטיים וצריך למצוא מקום שהוא לא שטח פרטי או לבקש יפה שיתנו לכם להכנס רק בשביל לשבת.. (זה מה שאנחנו עשינו). הנוף יפה, שקט ומרגיע.

המשכנו בנסיעה לכיוון בנסקו עם כל מיני עצירות בדרך. כל מקום שנראה לנו נחמד או מגניב עצרנו לחלץ עצמות. בשלב מסויים הרעב החל לכרסם ובדיוק הגענו לעיירה יחסית מרכזית – סטווצ'ה. לשאלתנו איפה ניתן למצוא מסעדה הפנו אותנו למסעדה מקומית שנמצאת ממש במרכז, מאחורי הבנין של המועצה. שם המסעדה "LES” (או בשם המלא – טברנה/מקנה לס – 359899157412). ללא ספק אכלנו שם את האוכל הטעים ביותר בבולגריה כולל מנת סטייק מעולה. הבעלים היו נחמדים מאוד, פינקו את הילדים במתנות, היו שם שירותים נקיים והאוכל היה טרי והגיע יחסית מהר.

הגענו לבנסקו ישירות למלון שהזמנו מראש (ידענו שבנסקו היא עיר גדולה ולא רצינו להתברבר בחיפוש אחר מלון. בכפרים זה מאוד פשוט. הכל קרוב וקטן. אחד מאיתנו נשאר עם הילדים ברכב או בגן משחקים והשני מחפש מלון – לא לקח לנו יותר מרבע שעה בכל פעם).

בבנסקו ישנו בבית דירות Pei Ani – זה נמצא ממש קרוב למרכז ויש חניה מאחורי המלון בחינם. בבנסקו בקיץ בעיקר מאוד נעים להסתובב. מצאנו מקום שיש בו “מכוניות מתנגשות”, מסעדות טובות לא קשה למצוא, אווירת עיר רגועה וגם הליכה טובה ליד הנהר שזורם במרכז העיר.

כחצי שעה נסיעה מבנסקו נמצא “פארק הדובים הרוקדים” – נסענו לשם וניצלנו את הנסיעה להכין את הילדים למה שהולכים לראות בפארק. מעבר לאטרקציה של לראות דב יש סיפורים לא פשוטים ואכזריות אנושית שלא בטוח שתהיה פשוטה לעיכול עבור הילדים. שימו לב היטב לשעות הפתיחה של הפארק. בפארק ניתן לסייר רק עם מדריך/ה שמסביר/ה גם בבולגרית וגם באנגלית. עלות הכניסה לפארק היא ממש נמוכה וילדים מגיל 5 ומטה נכנסים ללא תשלום (התשלום הוא ממילא תרומה לפארק). ההליכה בתוך הפארק כוללת מעבר בין הדובים, הסיפורים השונים של כל דב/ה. ההליכה נוחה, יש עליה בסוף המסלול. אסור ללכת עם עגלות. אנחנו הלכנו עם הילדים מאחורה, הקפדנו לתרגם ולתווך את הסיפורים השונים, לעצור ולהתבונן על כל דב, להבין שעכשיו טוב לדובים, שהם נמצאים בסביבה ששומרת עליהם כי בטבע הם לא ישרדו. לילדים היה קשה לעזוב את הדובים. הנסיעה לפארק כוללת נסיעה בשטח, זה מרגיש כאילו אתם הולכים לאיבוד אבל אתם לא – יש שילוט קטן ובעיקר תעקבו אחר הדרך המרכזית. כשהתחלנו לחזור חזרה ראינו שלט למפל ימינה, החלטנו לקחת ימינה והמשכנו עם הכביש. בסופו גילינו מסלול טיול ולהפתעתנו הרבה אזורים מגודרים נוספים עם דובים נוספים. הדובים הללו נראו במצב יותר גרוע מאלו שראינו בפארק. אנחנו לא יודעים למה הם שם אבל מתכננים לכתוב לפארק ולברר… המשכנו במסלול עד שהדרך הייתה חסומה אבל המסלול נחמד מונגש וקל, לצד נחל ויש המון פטל לנשנוש בדרך.

• הערה חשובה לגבי הפארק – יש בתוך המרכז מבקרים סרט ותמונות. אנחנו חווינו את התמונות כקשות לצפייה וגם את הסרט ראינו בלי הילדים – התמונות בסרט מאוד קשות. מראות את כל ההתעללות בדובים. אם אתם מתלבטים -ממליצים שתצפו קודם ותחליטו אם מתאים.

בדרך חזרה לבנסקו יש כל מיני פינות חמד לשכשוך או לפיקניק. בבנסקו נסענו היישר לSki Zone. הספקנו לתפוס את הרכבל שעולה בקיץ (יש רק אחד...). האחרון יוצא בשעה 16:00. העליה ברכבל היא כעשרים דקות (אפשר גם לעלות עם הרכב זה לוקח כחצי שעה עם המון סיבובים). הנסיעה ברכבל לכולנו עלתה 42 Leva. כשמגיעים לתחנה האחרונה יש שם כל מיני הפעלות לילדים – אופניים, מגלשות מים, טרמפולינה, מסעדה איטלקית. כחצי שעה אחרי שהגענו התחיל גשם שלא נפסק אז נהננו קצת מהגשם והתחלנו לחזור חזרה למטה עם הרכבל.

היום כבר כמעט הגיע לסיומו אבל אז, רגע לפני שנכנסו למלון, גילינו בית קפה נחמד – מותאם לילדים ולמבוגרים – סוף סוף קפה איכותי! (היה קשה למצוא אחד כזה בבולגריה). למטה הייתה משחקייה ולמעלה אזור נעים לישיבה . זמן זוגי איכותי להתחלת סיכום החופשה שלנו. הבעלים של בית הקפה היו נחמדים מאוד ולא הפסיקו לפנק על חשבון הבית.

הנסיעה חזרה לסופיה היא על כביש מאוד מרכזי ולכן לוקחת כשעתיים בלבד. אפשר לעצור בדרך בכל מיני מקומות. אנחנו החלטנו לנסוע ישירות לסופיה. במלון חיכה לנו נציג חברת השכרת הרכב, לקח מאיתנו את הרכב ואנחנו התחלנו להסתובב בסופיה. יש המון פארקים, חנויות נחמדות (כולל decatlon – שתי חנויות, שתיהן קצת מחוץ לעיר), מסעדות טובות, גלידות… נהננו מיום אחרון רגוע ובעיקר מהעובדה שהשמש שוקעת רק ב21:00.

מדהים היה, שבדרכנו חזרה למלון תפס אותנו גשם שוצף וחזק וכך, צוחקים ונהנים מטיפות אחרונות של גשם לפני השרב של הארץ, חזרנו למלון רטובים אבל מאושרים.

הסתיים לו עוד טיול משפחתי.

כזה שמדגיש כמה חשוב הזמן של הביחד, איך נכון לשמור על האיזונים שבין להיות ביחד כל המשפחה, זמן של כל אחד מאיתנו עם ילד אחד, לאפשר זמן ומרחב זוגי (בערב, בנסיעות...) וגם ליצור היזדמיונות אישיות של קצת לבד לכל אחד מאיתנו, ההורים (ניר -טיול לבד, שיטוט בעיר ובחנויות, סהר – לשבת לקרוא ספר, לשתות קפה בשקט...).

יש עוד המון חוויות וסיפורים שלא כתבנו, פרטים קטנים של מחירים והמלצות, חוויות, סיפורים – מוזמנים בשמחה לפנות אלינו, להתייעץ, לדייק.

מחכים ומצפים כבר להרפתקאה הבאה…

ניר, סהר, אורי, פלג.