טיול משפחתי לאגם גארדה בשבעה ימים

חלפה קצת יותר משנה מאז שביקרתי בפעם האחרונה באיטליה. זה היה ברומא, בטורניר הטניס היוקרתי שלה, עת ביליתי בחופשה עם עצמי. נשאר לי טעם של עוד מארץ המגף ולכן הוחלט לשוב לשם, הפעם עם כל המישפוחה, לאחד מהיעדים האטקרטיביים ביותר שיש לה להציע : אגם גארדה.

אז הנה תאור הטיול המשפחתי שלנו לאגם גארדה, אוגוסט 2017, שני הורים ושתי בנות (14 ו – 10).

שלב התכנון

עלויות

תכנית הטיול

מלונות

MOXY Milan Malpensa Airport

מלון מוקסי, נמצא בשדה התעופה מלפנסה מילאנו בטרמינל 2. אם נוחתים בטרמינל 1, יש לקחת את השאטל עד לתחנה הסופית שלו שהיא טרמינל 2. המלון נמצא כ – 200 מ' מול התחנה.

השיקול שלנו היה ללון בשדה התעופה בשל הנחיתה בשעת לילה מאוחרת. בחרנו במלון זה בגלל הציון הגבוה שקיבל ב – booking.בסה”כ מלון חביב , עיצוב צעיר ומודרני במחיר שווה נפש ללילה: 66 יורו. ארוחת הבוקר איכזבה מאד מאחר והיא בסיסית ודי קונטיננטלית .למי שזה לא מפריע, אז מומלץ. אם יש אופציה להוזיל את המחיר ולא לקחת שם ארוחת בוקר (לא בדקתי את זה) אז שווה ללכת על האופציה הזו ולאכול במקום אחר.

Residence Garda Palace

מלון Residence Garda Palace הוא למעשה מלון דירות בעיירה פסקיירה הנמצאת בצד הדרום מזרחי של האגם. הקונספט הוא דירה, ללא ארוחות וללא נקיון. המלון נבחר עפ”י מיקומו, ציונו ב – booking והמלצות שקיבל בפורום “טיולי משפחות”.

המחיר : 1,417 יורו לשישה לילות. 236 יורו ללילה. לא זול במיוחד….

תכולת הדירה : שני חדרי שינה, שני חדרי מקלחת, סלון, מטבח, מרפסת שיוצאת מהמטבח, מזגן בסלון ומזגן במסדרון (אין מזגן בחדרים) , טלוויזיה אחת בסלון, מכונת כביסה, מדיח, מיקרוגל, כלי אוכל וכלי בישול. אלמנט בסיסי כמו קומקום – אין.

חסרונות : בדירה חסרים יותר מדי אלמנטים בסיסיים לתפעול היומיומי שלה, מה שמצריך היסחבות מהבית (עומס רב על המזוודות) או לחילופין רכישה בסופר : קומקום, נייר טואלט, סבוני רחצה, שמפו, סבון כלים, נוזל/אבקת כביסה, טבליות למדיח, מגבות לבריכה, מצנם/טוסטר קטן (יש בדירה רק מיקרוגל), סקוץ' ניקוי כלים, סמרטוט ניקוי שיש, שקיות זבל, קפה, תה, מלח, פלפל, שמן זית והרשימה עוד ארוכה אבל אני מניח שהבנתם את רוח הדברים. בנוסף, מי שבונה לגלוש באינטרנט ע”י WI FI בדירה עלול להתאכזב מאד.

יתרונות : דירה גדולה, נקיה, מרווחת (שני חדרי שינה , סלון , מטבח), מרפסת גדולה שפונה לבריכה (לפחות בדירה שאנחנו הזמנו מסוג Executive). מיקום מדהים : מאד קרובה לכביש המהיר A4, לא רחוק ממנה (כ – 700 מ') יש סופר ענק (Familia), חמש דקות נסיעה מגארדה-לנד , 10 דקות נסיעה מה – Canevaworld (פארק המים, עיר הסרטים וארוחת האבירים), יש בדירה מכונת כביסה, מדיח, חנייה בשפע (עילית ותת קרקעית).

לשוחרי הספורט שביניכם (ריצה , הליכה , אופניים), יש לא רחוק מהמלון טיילת מדהימה על קו האגם שגיליתי אותה במקרה בריצת בוקר. מגיעים למלון Hotel Campanello ופונים ימינה. יש טיילת משופעת ברצים, הולכים ורוכבי אופניים הנהנים מהנוף והאווירה שמשרה האגם.

הנה המסלול מהמלון לכיוון הטיילת :

השתלשלות האירועים

יום ב' , 14/8

נחתנו במילאנו, שדה התעופה מלפנסה בטרמינל 1. לאחר איסוף הכבודה , העמסנו את כל המטלטלין לעבר השאטל של טרמינל 2, בואכה מלון מוקסי. ירדנו בתחנה האחרונה של השאטל, משם המלון נשקף מול התחנה. בשארית כוחותנו, נסחבנו אט אט לעבר האורות הסגלגלים של המלון. העיצוב הצעיר והמודרני של המלון היה נעים לעין. לאחר הצ'ק אין, הלכנו לשתות משהו בלובי ואז להפתעתנו הרבה פגשנו בחברים משכבר הימים שלא ראינו זמן רב. הסתבר שהיו בטיסה שלנו וגם פניהם היו מועדות לעבר מלון Residence Garda Palace. ישבנו לחגוג את צירוף המקרים הנדיר בשתיית יין דרום איטלקי משובח ולאחר התרפקות על חוויות משנים עברו, התפנינו איש איש לחדרו.

יום ג' , 15/8

סיימנו את ארוחת הבוקר הזוועתית של מוקסי, נפרדנו לשלום מהחברים ונדברנו להפגש במלון בפסקיירה. מיהרנו למשרדי יורופקאר בטרמינל 2, לשם תואם קבלת הרכב. את פנינו קיבלה פקידה מנומנמת שבישרה לנו שהרכב המיועד אינו ממתין בטרמינל 2, תוך מתן תירוצים קורעי לב על בלבול , על חוסר תיאום ועל שהיו כה בטוחים שאנו ממתינים להם בכליון עיניים בטרמינל 1. לבקשתנו לשלוח עובד עם הרכב לטרמינל 2 נענו בכך שזה אפשרי אך עלינו להמתין בסבלנות כשעה תמימה. החלטנו לוותר על התענוג ולהגיע בכוחות עצמנו חזרה לטרמינל 1. גם שם השירות “המזהיר” של יורופקאר נמשך. זרקו לנו את המפתח ושלחו אותנו לשלום ללא כל הסבר, הדרכה או טלפון שלהם למקרה חרום. הג'י פי אס לא עבד ברכב ושוב קיבלנו עוד מנה גדושה של סיפורים ומעשיות אודות לקוח חצוף שהיה לפנינו ולא החזיר את הכרטיס החכם שהיה ברכב. לא אמשיך להלאות אתכם בפרטים אודות שירותיה ה”מופלאים” של חברת יורופקאר סניף מלפנסה.

לא נתנו למעללי יורופקאר לקלקל לנו את היום, וכך באיחור ניכר דבקים בתכנית לעשות וי מהיר ככל שניתן על סודר הקניות, יצאנו לעבר ברשיה לנ”צ הראשון של היום : חנות פרימרק , שנמצאת בתוך קניון גדול שנקרא ELNÒS SHOPPING.

הבנות יצאו עם שלל רב . בנוסף, מצאנו שם סופרמרקט ענק בקומה התחתונה והעדפנו כבר לעשות וי גם על סודר הקניות שתוכנן לביצוע בפסקיירה בהמשך.

הפקידה בסוכנות המלון Residence Garda Palace התקשרה בינתיים והזכירה שעלינו להתייצב עד 19:30 לביצוע הצ'ק אין מאחר והיא רוצה לסגור את הבסטה. ברשיה מרוחקת כ – 30 דקות מפסקיירה והגענו אליה ממש בדקה ה – 90. הסוכנות הזו נמצאת כ – 150 מ' מהמלון.

סיימנו את היום בהכנת ארוחת ערב מפוארת בדירה עם המצרכים שרכשנו קודם לכן בסופרמרקט בברשיה.

יום ד' , 16/8

התחלנו את היום בארוחת בוקר בבית קפה שכונתי שמצאנו מהעבר השני של הרחוב.

שם הבית קפה : Bar Sole ; כתובת : Via Venezia 6 , Peschiera.

יש שם אחלה כריכים ואכלנו שם פעמיים במהלך השבוע.

משם נסענו , עפ”י התכנית, לכיוון מפלי מולינה. הנופים בדרך לשם מאד מזכירים את העליות לכרמל דרך בית אורן. החניון כבר היה מלא והשומר הפנה אותנו לחניה של בית הקברות שנמצא בסמוך. הכניסה לאתר עלתה 20 יורו. בחרנו במסלול הירוק והקצר וזה בהחלט הספיק לאור העליות החדות שיש בדרך חזרה.

המקום מקסים, מוצל, יש פינות שכשוך למי שרוצה לטבול את רגליו המיוזעות והנוף בהחלט עוצר נשימה.

כך זה נראה :

משם נסענו לורונה. בניגוד להמלצות לא להחנות בחניון הארנה בגלל שצריך להשאיר שם מפתחות, כן חנינו שם מבסופו של דבר. לא משאירים שם מפתחות. זה חניון רגיל בתשלום לפי שעה. היינו שם כ – 5 שעות וזה עלה 14 יורו.

התחלנו את המסלול בפיאצה ברה התוססת. משם צעדנו למדרחוב מאציני המשופע בחנויות, פיאצה ארבה ופיאצה די סיניורי.

הנה הארנה של ורונה:

אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת במסעדה Caffe Dante Bistrot , שנמצאת בכתובת Piazza dei Signori, 2. עלה לארבעתנו 108 יורו. ציון : לא עפנו.

בתום הסעודה, בדרכנו חזרה לרכב, עברנו דרך הבית של יוליה שהיה כבר סגור. הסתפקנו בצילום מבחוץ :

עוד קצת חנויות, גלידה וואפל אמריקאי ולבסוף הגענו סחוטים ומרוטים למכונית.

יום ה' , 17/8

עפ”י התכנון המקורי, היום זה יום הגארדה-לנד. בהחלטה אמיצה ולא פופולארית החלטתי לבצע שינוי בתכנית. העירניים שביניכם ודאי הבחינו שהביקור בעיר סירמיונה לא בוצע בסופו של דבר ביום הראשון. בהחלטה אמיצה שעברה באופן מפתיע את ועדת הבנות, חילקתי את היום לשני חלקים: החלק הראשון הוקדש לביקור בסירמיונה ואילו החלק השני של היום (אחר הצהריים) הוקדש לגארדה-לנד. כלומר, שעות הבילוי בגארדה-לנד קוצצו.

הוויז הוביל אותנו לסירמיונה דרך העיירה הסמוכה קולומבארה (Colombare). שם באופן מפתיע המשטרה עצרה את התנועה והפנתה את כולם לחניונים הסמוכים בטענה שכל החניונים בסירמיונה כבר מלאים. כאשר ראיתי את התורים בכניסה לחניון שהייתה משמאלנו, בצעתי פניה חדה ימינה לעבר רחוב ללא מוצא שבפינתו נמצא מלון בשם Albero Bagner. ראינו שאין שום שלט שאוסר את החניה ברחוב, והחלטנו להחנות שם בצמוד לשדרת ברושים, תוך כדי נשיאת תפילה קצרה שלא לקבל דו”ח חניה במקרה הטוב או גרירה במקרה הרע. בדיעבד, התפילה עזרה…

אם אתם באזור ותקועים עם חניה , הנה שלט המלון שלידו חנינו חינם אין כסף :

משם צעדנו לרחוב הראשי וראינו התגודדות של אנשים על החוף ליד סירת מנוע. הבנו שיש שירות של הסעה במונית ימית עד סירמיונה. קפצנו על המציאה. היתה חוויה נחמדה ולא יקרה בסך הכל: 10 יורו לארבעתנו.

בסירמיונה שוטטנו בין הסמטאות היפות, עלינו למבצר ותצפתנו על הנוף:

לארוחת צהריים נכנסנו אקראית למסעדה שהסתבר שהייתה מוצלחת מאד. המנה שלי היתה המנה המוצלחת : ספגטי עם סרדינים טריים ברוטב עגבניות. גם שאר המנות היו טובות : ניוקי בשמנת, מוצררלה עם עגבניות, תפוחי אדמה וסלט.

הנה מנת הדגל – ספגטי עם סרדינים :

שם המסעדה: The Bounty Bar ; כתובת : Piazza castello 30/32, Sirmione.

יצאנו מסירמיונה בשעה 15:00, באותו מסלול שהגענו : שיט חזרה לקולומבארה ומשם לרכב.

ההמלצה שלי : לבוא בשעות אחר הצהריים/ערב. ביום חם מאד וצפוף.

משם נסענו היישר לגארדה-לנד. בילינו שם ארבע שעות ובהחלט היה די והותר. התורים למתקנים הם בלתי נסבלים והיינו מוכנים לשלם רק בעבור אטרקציה אחת אקסטרימית במיוחד עוד 20 יורו על מנת לקצר את התור. לא אכביר במילים על גארדה-לנד. בשורה התחתונה, ההחלטה לחתוך את היום הזה היתה מוצלחת ביותר.

יום ו' , 18/8

ההר מונטה באלדו הוא היום האטרקציה המרכזית. מאחר ולא היה שום סיכוי שבעולם שנגיע לשם בשעה 8 בבוקר על מנת להימנע מתורי הענק, החלטנו להוריד הילוך ולאכול ארוחת בוקר מאוחרת בדירה. יצאנו לכיוון ההר רק ב – 13:30. הדרך לשם מאד יפה. הנסיעה ברובה מתבצעת בסמוך מאד לקו המים של האגם. הגענו בסביבות 14:30 לחניון הרכבל. היה תור של כ – 15 דקות לקופה לרכישת הכרטיסים. ל ארבע נפשות המחיר בסביבות 60 יורו. לאחר שרוכשים את הכרטיסים , עוברים לעמוד בתור הבא – התחנה הראשונה של הרכבל.יש עצירת ביניים באמצע, מחליפים לרכבל שעולה בסיבוב של 360 מעלות. ללא ספק, עוברים מסכת ייסורים לא פשוטה עד שמגיעים לפסגה. הרכבל , למי שתוהה , מכיל עד 45 אנשים שנדחקים ללא מיזוג בצפיפות של קופסת סרדינים. החוויה בפסגת ההר, מחפה על דרך החתחתים. יש מספר רב של אפשרויות על ההר מבחינת מסלולי טיול. הבנות לא רצו לטייל אלא העדיפו לצלם צילומים פנורמיים של הנוף עוצר הנשימה הנשקף מההר. מלמעלה האגם נראה כפיורד סקנדינבי.

הנה טעימה מהמראות הנשקפים מההר:

כשהרעב החל להציק, החלטנו להמר על המסעדה שנמצאת סמוך לכניסה בראש ההר. האוכל היה סביר בהחלט.

לאחר מכן, עבדכם הנאמן הלך לתפוס מקום בתור האימתני שהשתרך לאורך של כ – 100 מ' עבור הרכבל בדרך למטה. כך זה נראה מנקודת מבט של העומד בתור :

לא סימפטי במיוחד….

סיימנו את הביקור בהר בשעה 19:30.

לסיכום, ללא ספק, זו הייתה האטרקציה היפה ביותר שהייתה לנו בטיול. למי שיש בעיית ימים , לא לוותר בשום פנים ואופן על האטרקציה הזו לטובת משהו אחר. נסו להגיע מאד מוקדם (עד שמונה בבוקר). מי שלא יכול להקדים , מומלץ להגיע בין 16:00 ל- 17:00.

לאחר שהיה כבר מאוחר, ויתרנו על שיטוט בעיירה מלצ'יסנה שנמצאת לרגלי ההר ונסענו לכיוון מרחצאות Aquardens שעקב השינויים בתכנית אתמול, לא הספקנו לבקר שם.

הגעננו למרחצאות לקראת 21:00. ביום שישי הן פתוחות עד חצות וביום שבת עד 01:00 בלילה.

המחיר: מוגזם ביותר : 78 יורו לארבעה אנשים . תוסיפו לזה עוד השכרת ארבעה מגבות בסך 12 יורו , משהו קל לאכול והנה הבילוי עובר בקלות את קו ה – 100 יורו.

ציון : לא שווה את הכסף! וותרו על “התענוג”.

יום שבת , 19/8

עפ”י התכנון , היום זה יום ה – Canevaworld (פארק המים , עיר הסרטים וארוחת האבירים) שנמצאים כולם באותו מתחם.

כמה מילים על הכרטיסים:

ליום הזו נערכתי מבעוד מועד כבר מהארץ ע”י רכישת כרטיסים לשלוש האטרקציות דרך האתר Canevaworld Shop. יש הפרדה בין ארוחת האבירים לשתי האטרקציות האחרות. רכישת כרטיסים לפארק המים ולעיר הסרטים תקפה לכל העונה והיא לא מוגבלת ליום מסויים. לעומת זאת , כרטיסים לארוחת האבירים היא עבור יום מסויים ושעה. אני רכשתי כרטיס משולב לפארק המים ולעיר הסרטים וכרטיס עבור ארוחת האבירים. ארוחת האבירים עלתה לארבעה אנשים (שלושה מבוגרים וילד מתחת למטר ארבעים) : 110 יורו. ארבעה כרטיסים משולבים לפארק המים ולפארק הסרטים עלו 140 יורו (35 יורו לכרטיס).

חזרה להשתלשלות האירועים. היום התחיל בגשם סוחף.

החלטנו לא לשנות את התכנית בגלל מזג האוויר ולהמתין להתבהרות. מזג האוויר חזר להאיר פנים בשעות הצהריים ואז יצאנו לגזרה, לאחר נסיעה קצרה של כעשר דקות

בזכות הממטרים שהיו בבוקר, פארק המים היה ריק למדי ולא היו תורים כלל למתקנים. זו היתה חגיגה אמיתית והצלחנו לנצל את הפארק עד תומו בזמן קצר יחסית. לקראת השעה 17:00 סיימנו ,התקלחנו במקלחות החיצוניות , התלבשנו ופסענו לעבר עיר הסרטים. לאחר סיבוב קצר, הבנו שהיה מיותר בהחלט.

משם הלכנו לארוחת האבירים. בשלב הזה, הבת הגדולה החלה לחוש ברע והעלתה חום. האווירה הרועשת וה”אכול כפי יכולתך” לא התאים כעת. האשה והבת הגדולה נשארו בחוץ. אני והקטנה נכנסנו פנימה. רעש מחריש אזניים של המון רעב וזועם שמכה עם כלי אוכל על הצלחות אל מול תפאורה של אבירים רכובים על סוסים הנלחמים על ליבה של נסיכה. לאחר כרבע שעה, בהן הספקנו לטעום מהעוף הענק שהוגש על צלחתנו, החלטנו על נטישה.

כך נראית ההצגה :

וזו המנה העיקרית :

אם לסכם את היום, בסופו של דבר אני ממליץ רק על הפארק מים. על עיר הסרטים וארוחת האבירים אפשר לוותר בקלות. עדיף לאכול ארוחה איטלקית טובה במסעדה באווירה שקטה ונעימה בפחות כסף ובטעמים יותר איכותיים. עיר הסרטים היתה די משמימה ואחרי בילוי בפארק המים לא היה לה כך כך מה להציע על מנת להעלות מחדש את סף הריגוש.

יום ראשון , 20/8

היום המשפחה התפצלה לשני מסלולים :

מסלול א' : אם המשפחה והבת הגדולה – בית החולים הסמוך למלון כדי לקבל אטיביוטיקה.

מסלול ב' : אב המשפחה והבת הקטנה – ונציה.

נתמקד כמובן במסלול ב'. בסוף נעדכן את המודאגים גם לגבי מסלול א'.

התחנה הראשונה למבקרים בונציה היא מקום חניית הרכב. לאחר שקראתי על מספר אפשרויות לחניה , החלטתי לבחור באופציית מסטרה.

מסטרה היא עיירה סמוכה לונציה. הרעיון הוא להחנות בחניון הרכבת את הרכב, ומשם לקחת רכבת שנוסעת תחנה אחת בלבד בעלות 1.5 יורו לכרטיס! משך הנסיעה : 8 דקות.

הכתובת שיש להזין בוויז או בג'י פי אס : Mestre Parcheggio Stazione.

ממליץ בחום לבחור באופציה הזו!

נוח, קל ופשוט. עלות החניון לכמה שעות שהיינו שם : 14 יורו.

נחזור למסלול ב'. הרכבת הנחיתה אותנו בתחנת סנטה לוצ'יה בונציה.זו התמונה הראשונה הנשקפת כשיוצאים מהתחנה :

משם פסענו בצעדה איטית לכיוון פיאצה סן מרקו דרך Strada Nova. בדרך זו יש המון חנויות , מזכרות ומסעדות למכביר. למרות הדרך הרגלית הארוכה (2.3 ק”מ), הבת הקטנה צעדה בגבורה כי ידעה שלקראת סוף המסלול היא תזכה לבקר בחנות האהובה עליה – דיסני.

הנה אחד מהמראות האופיינים של ונציה :

באמצע הדרך עצרנו באופן אקראי במסעדה על מנת לאכול ארוחת צהריים (היה יקר מאד!) ולקראת סוף המסלול הגענו לחנות דיסני הנכספת. לאחר שהגברת הצעירה מלאה מעט את המצברים מדמויות דיסני, המשכנו לעבר הכיכר המדהימה סן מרקו שכבר היתה קרובה:

שטפנו את העיניים מהמראות של הכיכר המקסימה והשוקקת, שוטטנו בה קמעה עד שהקטנה הכריזה קבל עם ועדה שכוחותיה אזלו והגיעה העת לשוב. אופציית החזרה ברגל לא היתה ריאלית בשלב הזה ולכן בדקתי בגוגל מפס את האפשרויות של חזרה בתחבורה ציבורית. מצאתי שבמרחק של כ – 500 מ' צפונית לכיכר , יש תחנה שנקראת “Rialito “C. מתחנה זו לוקחים אוטובוס ימי ציבורי חזרה לתחנת סנטה לוצ'יה. עלות נסיעה : 7.5 יורו. יורדים בתחנת "Ferrovia (Scalzi) "B

המסלול באטובוס הימי נראה כך :

חוויה נחמדה לשוט באוטובוס ימי ציבורי. הגענו לתחנת סנטה לוצ'יה, משם באותו מסלול כפי שהגענו – רכבת למסטרה, צעדה קלה לרכב ונסיעה חזרה לדירה בפסקיירה (שעה ורבע נסיעה).

עדכון ממסלול א' : לאחר המתנה ארוכה בתור במיון , קיבלה הבת הגדולה מרשם לאנטיביוטיקה, וכשאנו שבנו ממסלול ב', התאחדנו שוב כמשפחה אחת וטסנו לעבר בית מרקחת תורן כדי לאסוף את התרופה.

הבת הגדולה שבה לאיתנה רק לאחר יומיים. למזלנו הרב, זה קרה כבר בסוף הטיול.

יום ב' , 21/8

יום אחרון בהחלט.

את היום התחלנו בחגיגת יומולדת מאולתרת לבת הצעירה לרגל 10 שנים להייוסדה. בסימן 10, גם הזדכנו על הדירה. רצינו לאכול ארוחת בוקר על שפת האגם בפסקיירה. מצאנו מקום בטריפ אדוויזר , הפעלנו את הוויז אבל טעינו באחת הפניות והדרך לפתע התארכה ב – 20 דקות. החלטנו לוותר ולאכול משהו ברשת Auto Grill שנמצאת כל כמה קילומטרים באוטוסטרדות. לפי חוקי מרפי, לא היה ולו מסעדה אחת של Auto Grill עד מילאנו, ולכן ויתרנו על התענוג ולדחות את ארוחת הבוקר למילאנו. נסענו לעבר החניון של כיכר דואומו. אכלנו באיזה מקום על הכיכר כריכים טובים ומשם הבנות דרשו להשלים את רשימת הקניות האינסופית שלהן מחנויות האופנה הרבות שבגזרת הכיכר. הלכנו כ – 500 מ' מאחורי הקטדרלה לשדרת החנויות כדוגמת Brandy Melville, מנגו, בנטון, זארה, Bershka ועוד ועוד …

כשהרעב החל להציק, צעדנו בגאון עתירי שקיות שופינג למסעדה Obica Brera Muzzarella Bar. כתובת : Via Mercato 28 Milano. זה בערך רבע שעה הליכה מכיכר הדואומו (קיבלנו המלצה בזמן אמת מחברה טובה שלנו ללכת למסעדה זו).

האוכל היה מאד טעים. נהנו מאד וממליצים בחום.

הנה המנה שלי – חזה עוף עם ירקות אנטי פסטי :

לאחר שהבנות כבר היו באפיסת כחות, תחנת מוניות מול המסעדה קרצה לנו מאד. קפצנו על המציאה ולקחנו אחת חזרה לחניון. לפני הנסיעה חזרה לשדה התעופה, נשארה לנו משימה אחרונה : למלא דלק. מסתבר שבמילאנו זו משימה כמעט בלתי אפשרית. בדקתי בגוגל היכן תחנת הדלק הקרובה ביותר מאחר ולא רציתי לקחת סיכון למצוא תחנה בדרך לשדה התעופה.

התחנה הקרובה ביותר לכיכר הדואומו נקראת Eni, בכתובת : Viale Papiniano, 54, 20123 Milano MI, Italy. התחנה כבר היתה סגורה למרות שהשעה הייתה שבע בערב. נעזרנו במקומיים למלא דלק מאחר ובנושא שילוט והכוונה האיטלקים לא מצטיינים בלשון המעטה. משם נסענו עם טנק מלא לשדה התעופה מלפנסה, מרחק של 50 ק”מ. שימו לב בכניסה לשדה התעופה, לכל מי שצריך להחזיר רכב שכור, לקחת את המסלול הימני היכן שכתוב Parking ואז לפקוח שבע עיניים כדי לא לפספס את הפנייה המוליכה לחניון חברות ההשכרה. אנחנו טעינו, כי השילוט ממש לא היה ברור, ונכנסנו בטעות לחניון טווח ארוך. אחרי כמה סיבובי סרק בשטח, מצאנו את היעד הנכסף, לא לפני ששילמנו “קנס” על כניסתנו לחניון טווח ארוך.

תם ונשלם לו עוד טיול משפחתי מוצלח ומהנה!

סוף דבר

בדיעבד, תכנון של שבעה ימים באגם גארדה הינו שביר ביותר. לא הצלחתי להכניס לתכנון את החלק הצפוני של האגם הכולל את מפלי וארונה, אגם טנו וריבה דל גארדה. כמו כן, הייתי מוסיף עוד ארבעה ימים לפחות ומסיים את הטיול בדולומיטיים. היה לי חסר קצת טבע בטיול.

תמונות נוספות יעלו בקרוב לפוסט.

לתכנון הטיול נעזרתי בשני מקורות עיקריים :

1. הפוסט של לי : צפון איטליה הנהדרת ▬ מסלול, טיפים ורשמים
2. ספרה של שלומית יפת-ביאליק "המשפחה המטיילת – צפון איטליה"

ועד הטיול הבא, אריברדרצ'י!