יום שבת 11.6.16 – 150 מייל
ארוחת בוקר
מלון זה היה אחד הבודדים שלא הוגשה בו ארוחת בוקר. מרחק כמה צעדים משם מצאנו דיינר מקומי טיפוסי. אהבנו את הרעיון לאכול כמו האמריקאים. חמי הצמחוני התכבד במנה מכובדת של פנקייקים וגם ליעל ולי לא חסר מה להזמין. המקום גדול מאד, הומה אדם גם בשעת בוקר מוקדמת והקירות מקושטים בכל מיני מוטיבים מקומיים. נהנינו מאד.
פסטיבל לכבוד האיכרים של ההרים המעושנים
שבעים ומרוצים חזרנו למלון לאסוף את המזוודות, ויצאנו לדרכנו – אל ההרים המעושנים! אחרי כשעה נסיעה עצרנו לחלץ עצמות ליד אגם קטן. במקום היה מרכז מבקרים די גדול. לצערי אינני זוכרת את שם המקום. מנהל המרכז כל כך התרגש שיש לו מבקרים, שניגש אלינו בעצמו לדעת איך יוכל לעזור לנו. אמרנו לו שנשמח לבקר במקומות מעניינים בדרכנו לסמוקי מאונטיין, והוא המליץ על עיירה קרובה, מרחק כמה דקות נסיעה משם, בה נערך בדיוק היום פסטיבל לכבוד האיכרים של ההרים המעושנים. לדבריו, יש משפחות שחיות באזורים די מבודדים של ההרים, מתפרנסות בעיקר מחקלאות, ופעם בשנה נערך לכבודם פסטיבל גדול ובו הרבה מוזיקה, אוכל ושתייה. איזה כיף! לקחנו ממנו הוראות מדויקות, הודינו לו ונסענו למקום, לא לפני שביקרנו ביריד קטן וצבעוני שנערך לא הרחק ממרכז המבקרים, בו מכרו כל מני יד-שנייה, ספרים, צעצועים ועוגות מקומיות.
אחרי נסיעה קצרה הגענו לעיירה בה התקיים הפסטיבל. רחוב ארוך, וכל 100-200 מטר עמדת מוסיקה אחרת, בעיקר מוסיקת קאונטרי אבל לא רק. ואנשים עומדים, מסתכלים, רוקדים... אווירה כיפית של פסטיבל. צעירים בתלבושות מגוונות הסתובבו בקהל, אולי בדרך להופעת ריקודים, ובכלל היה שמח. אנחנו התמגנטנו ממש על להקה קטנה, 2 גברים ואישה, שנגנו על כלי הקשה שונים, מקוריים מאד. האישה למשל השמיעה מוסיקה נהדרת עם... כפיות! היא נראתה קצת מוזר, ובפיה לא היו שיניים בכלל, אבל אנחנו לא יכולנו להוריד ממנה ומחבריה את העיניים.
השמחה נקטעה כשיעל החליטה לצלם קצת גם עם הטאבלט, והתברר שכנראה שכחנו במלון את השקית עם המים והטאבלט. לכן כשההופעה נגמרה, חזרנו בצער לאוטו, ווידאנו שהשקית לא שם וחזרנו את כל הדרך למלון. כל הסיבוב הזה גזל מאיתנו כ-3 שעות, כולל עצירה לצהריים, ולמרות ששמחנו למצוא את האבידה (במלון היו אדיבים מאד, התקשרנו אליהם וביקשנו שישמרו לנו את השקית). כיוון שהיו לנו כרטיסים להערב (שנקנו דרך האינטרנט) למופע של דיקסי, חששתי שנאחר ונסענו ישר למלון, בלי לעצור בצ'ירוקי העיר של האינדיאנים, וגם לא ליד נחל רחב ורדוד שהרבה אנשים התרחצו במימיו והוא נראה קריר מפתה ומזמין.
Dixie Stampede – המופע של דיקסי
הגענו למלון, בעיירה גטלינבורג. זוהי עיירת נופש מאד פופולארית ויש בה הרבה מאד אטרקציות למשפחות. המופע התקיים בעיירה הסמוכה, פיג'און פורג', גם היא אטרקטיבית מאד. עיירה זו התפרסמה בזכות הזמרת דולי פרטון, שגדלה בה. אחרי מנוחה והתרעננות במלון (קצת מיושן אבל מאד מצא חן בעיננו, החדרים מרווחים ועם ג'קוזי פרטי, בניינים נמוכים של שתי קומות כמו שאני אוהבת. מיד החלטנו שנישאר שם 3 לילות במקום ה-2 המתוכננים) נסענו למופע.
הרעיון הוא צפייה במופע ריקודים, שירים, אקרובטיקה ועוד תוך כדי ארוחת ערב דרומית טיפוסית, דשנה ביותר. לפני המופע המרכזי יש מופע פרומו קטן ואח"כ דיילים מכוונים אותך לזירה בה מתקיים הערב. למרות המוני האנשים הכול היה מאורגן ומתוקתק, כמו שהאמריקאים יודעים. כמובן שגם ארוחת הערב הצמחונית שהוזמנה לחמי הייתה מוכנה עבורו ללא תקלות.
לינה בגטלינבורג: Zoder's Inn & Suites
