4 ימים בירדן 12-15/9/10

יום א- מעבר הגבול וואדי ראם
 אז ככה, ביום ראשון עלינו על אוטובוס בצהרים מת"א לאילת- להזמין כרטיס לפני בטלפון או אינטרנט. לאילת הגענו לקראת ערב, בדקנו מה יש לנו מבחינת אוכל וציוד, חוסרים קנינו בסופרמרקט בעיר, לקחנו מונית למעבר הגבול (מונית מהקניון 35 ש"ח). ביציאה צריך לשלם בצד הישראלי בלבד סכום של 94 ש"ח מס יציאה. יש שם גם צ'יינג', הסתבר שהוא טיפה יקר, אבל חוסך המון כאבי ראש. לפני שיצאנו, דיברנו עם נהג שהומלץ לנו, שמו עארף סלאמין, נהג שמכיר את הדרכים מעולה, במחיר נוח, הוא בעצמו טייל ברוב הנחלים, חלקם עם שוקה רווק (מחבר אל קניוני אדום ומואב- יש לו גם עותק כזה ברכב). עארף לא יכל להגיע אלינו באותו יום, אז במקום הוא שלח את מוחמד אחיו, שלקח אותנו מהצד הירדני לוואדי ראם, ללינה במאהל בדוואי באמצע המדבר (הצעה של עארף).. תוך שעה וחצי היינו כבר במקום, אחרי עצירה קטנה לתה מתוק אצל מוחמד בעקבה, ככה על הסיפתח.. הגענו למאהל, ישבנו על מזרונים בחוץ עם מוחמד ועוד 3 תרמילאים, ודיברנו על מה שאנחנו הולכים לעשות, שמענו טיפים, ואח"כ נכנסנו לאוהל לישון..

יום ב- וואדי ראם, פטרה, לינה בנחל זרד
 כשהגענו בלילה, היה כ"כ חשוך, חוץ מצלליות לא ראינו כלום, אבל כשקמנו בבוקר, הבנו למה כולם ממליצים ללכת לשם: מצאנו את עצמנו במדבר פתוח עם חול ורוד-כתום, מסביב הרים ומצוקים גבוהים, ואפילו נביעה טבעית קרוב למאהל, דבר שהזמין עדר של גמלים אליה. התארגנו, ויצאנו לכיוון התחנה השניה- פטרה. אחרי שעה וחצי הגענו לוואדי מוסא, הכפר שנמצא בסמוך לפטרה. פגשנו את עארף הנהג בגסט-האוס שנקרא "ולנטיין", אכלנו שם ארוחת בוקר, המים הזורמים בכפר לא טובים לשתיה אז הצטיידנו בבקבוקי מים (זול יותר מהקיוסקים בפטרה) וירדנו לכיוון המרכז מבקרים. בכניסה גבו ממנו מחיר מופקע של 33 דינר, ולמי שרוצה, אפשר לעשות את ההתחלה ברכיבה על סוסים (כ-2 קילומטר הלוך או חזור- כלול במחיר) בקטע שמהכניסה עד לסיק, בסופו יבקשו מכם גם טיפ. (הסיק=נקיק בסלע שמוביל לפטרה עצמה). רק להבהרה: פטרה זו לא רק הסלע האדום שכולם מכירים מהתמונות, זו עיר נבטית שלמה שנפרשת על המון שטח, כך שמי שמתכנן להקדיש לה פחות מחצי יום- מפסיד המון. באתר הרבה מבנים, בתים ומונומנטים. במקום יש המון רוכלים וילדים שמוכרים מזכרות, או כאלה עם חמור/ כרכרה/ גמל שיקחו אתכם ממקום למקום תמורת כמה דינרים. אותנו זה התחיל להטריד באיזשהו שלב.. משם יצאנו לכיוון נחל זרד, עארף הוריד אתנו בירידה לשביל עפר ליד מפגש הנחלים זרד ועפרה, אחרי שבירר עם חברים בטלפון שאין שם פקחים. שימו לב! תלכו ישר לכיוון המפגש של זרד ועפרה, תשאלו את הנהג איפה השביל בדיוק, כי אנחנו ירדנו ימינה מוקדם מדי ובשלב מסויים מצאנו את עצמנו יורדים לנחל במדרון מסולע תלול ומסוכן מאוד, כשכבר מחשיך, ונאלצנו ללכת עם כיוון הנחל בחושך מטורף רק עם פנס קטן, עד שמצאנו מקום נורמלי לישון..

יום ג'- נחל זרד (ואדי חיסה) , תאפילה, שמורת הטבע- דנה
קמנו מוקדם בבוקר במטרה לזהות איפה אנחנו נמצאים, התקדמנו בכיוון הנחל, עד שהגענו למפגש של נחל נוסף משמאל- שהתברר אח"כ בעזרת פלאחים מקומיים שזה ואדי עפרה. הסתבר שעשינו סיבוב ארוך, במקום ללכת ישר למקום כחצי קילומטר.. מילאנו מים מנביעה שהפלאחים הראו לנו ליד המפגש (המים בנחל עצמו לא טובים לשתיה!) והתחלנו את המסלול.
 כמה הערות חשובות לגבי נחל זרד: כולם ממליצים ואומרים שהמסלול כיף ויפה, אבל צריכים להיות ערוכים שהנחל לא פשוט וקל כמו הנחלים בארץ. ההליכה ברובה המוחלטת היא במים (מדי פעם יש גם מפלים קטנים) שלפעמים מגיעים גם לגובה המתניים והחזה. לא תמיד אפשר ללכת על הגדה, ומי שכן רוצה, שיהיה מוכן למסלול סלעי והליכה מאומצת. צריך גם להערך לזה שהציוד שלכם יכול להרטב.. אנחנו הבאנו מזרון ים כדי לשים עליו את התיקים שלא ירטבו. עוד דבר, אין במסלול שביל מסומן. לפעמים אתם יכולים למצוא את עצמכם חסומים בסבך של סוף, וצריך פשוט למצוא דרך ולהמשיך בכיוון זרימת הנחל. רצוי להשיג מפה של הנחל, (יש בספר של שוקה). אנחנו הלכנו כ5 קילומטרים, כמעט עד עיינות סולטניה, ואז אחת מהחבר'ה הראתה סימנים של התייבשות, דבר שגרם לנו להפסיק את הטיול ולחזור אחורה כדי שהמצב לא יסתבך יותר. ליד מפל הגיר עצרנו נהג משאית מקומי חביב שעובד באיזור, שפינק ולקח אותנו טרמפ עד לתאפילה. עדכננו את עארף בשינוי, והוא הציע לנו ללכת לגסט-האוס "TOWER" בדנה. בגסט האוס העדפנו לישון על הגג, וישבנו על קפה עם עוד מטיילים מהעולם..

יום ד'- נחל ארנון (וואדי מוג'יב), מדבא, הר נבו, עמאן- הביתה
 בבוקר עארף בא לאסוף אותנו מדנה, ונסענו לכיוון צפון ים המלח הירדני. אחרי כשעה הגענו לוואדי מוג'יב (הארנון). השארנו את הציוד ברכב, והלכנו רק עם מצלמה למסלול (להביא שקית אטומה למים). בכניסה לקחו לנו 14 דינר, והמסלול מומלץ ובהחלט שווה את הכסף. המסלול ארך כ-3 שעות (בהליכה רגועה כולל זמן בכיף לעצור ליד המפל הגבוה). הדרך מדהימה, בנקיק סלע אדום, וההליכה היא במעלה הנחל עד המפל וחזרה. משם נסענו למדבא, להר נבו, (כניסה= 1 דינר) אשר לפי המסורת משה רבנו עלה לשם כדי לראות את הארץ המובטחת ושם הוא גם מת ונקבר. במקום גם שרידים של כנסיה. משם נסענו לכנסיית סיינט ג'ורג' שנבנתה על שרידי כנסייה ביזנטית עתיקה שבה רצפת פסיפס שמראה את המפה המפורסמת של ארץ ישראל וירושלים המכונה מפת מידבא (כניסה= 1 דינר). משם נסענו לעמאן, בגלל לחץ של זמן לא עצרנו בעיר, ולמי שרוצה לראות מודרניות, יש קניון גדול על הדרך, עם חנויות מעצבים ועוד. אנחנו פשוט המשכנו בנסיעה, עד למעבר הגבול "נהר הירדן- גשר שייח חוסיין" ליד בית שאן, שם נפרדנו מעארף, וחצינו את הירדן בחזרה הביתה..

עוד כמה כמה טיפים:

*מדי פעם יש מחסומי משטרה וצבא בדרך. הם לא אוהבים שמצלמים אותם. בתמימות צילמנו חייל, וכמעט הסתבכנו. עצרו אותנו בצד, התחילו לשאול שאלות ועשו לנהג שלנו סרט, בקיצור- תשאלו קודם.

*הירדנים שאנחנו פגשנו היו ממש אדיבים אלינו. לא היה משנה להם מאיפה אתה, או מה הדת שלך, ולא ראינו מקרים של עויינות כלפינו כשאמרנו שאנחנו מישראל (שוב, לא לקחת את זה בערבון מוגבל, זה פשוט מה שאנחנו ראינו)..

*בהרבה אתרים ואכסניות עדיין משתמשים בשירותים מסוג "בול פגיעה", אז אם אתם רוצים להתפנק תנסו לחפש מלון שנראה טוב באיזור, אם לא, פשוט תלמדו לכוון..

*קחו איתכם ליתר ביטחון יותר דינרים ממה שנראה לכם שתצטרכו. בגלל שינוי התכנית שלנו הגענו למצב שהיה חסר לנו כסף, וזה גרם לנו אי נעימויות מול הנהג ובתשלומי יציאה מירדן.

*במסלולי מים מומלץ לא לקחת סנדלי שורש, הסקוצ' נפתח כל הזמן במים וזה מסרבל את התנועה. במסלולים ארוכים כמו נחל זרד כדאי לקחת נעלי ספורט או נעלי הליכה ישנות ונוחות, לא גורטקס או משהו יקר, כי כל הזמן הולכים במים וחראם על הנעליים.

*מחירים של מים בסופרמרקטים מקומיים על הדרך יעלו בד"כ 1 דינר- 1.5 דינר לשישיית מים מינרלים, ובאתרים כמו פטרה בקבוק בודד יכול לעלות 1 דינר. אז עדיף לבוא מוכנים קודם.

*מעברי הגבול: המעברים פתוחים משעה 6:00 בבוקר עד 20:00 בערב. בניגוד לחששות, לנו לא עשו בעיות עם דברים שהבאנו כמו תפילין או אוכל. מעבר הגבול "הערבה" ליד אילת מהיר יותר, לא מסובך, מגיעים, משלמים מס מעבר (94 ש"ח), מחתימים דרכון, ועוברים לירדן. שם מקבלים ויזה ועוד כמה חותמות וזהו! הכל לוקח כ10 דקות. לעומת זאת כשחזרנו דרך מעבר הגבול "נהר הירדן- גשר שייח חוסיין" ליד בית שאן, החזרה היתה ארוכה ומייגעת ביותר. כשבאנו לעבור מהצד הירדני, חייבו אותנו לקחת מונית (1 דינר) למרחק של כמה מאות מטרים, ואז לרדת ממנה כדי להעביר את התיקים בשיקוף, ואז לחזור לעוד נסיעה של כמה עשרות מטרים עד למבנה של ביקורת הדרכונים הירדנית, החתמה ותשלום מס יציאה של 8 דינר. בצמוד למבנה יש ביתן קטן שמוכרים שם כרטיסים לאוטובוס שלוקח אותך לצד הישראלי (חובה לנסוע בו, אי אפשר ללכת ברגל). האוטובוס יוצא כל שעה, וכדי לא להשתעמם, אפשר להיכנס ל"דיוטי פרי" מאוד זול שנמצא ליד התחנה. שניה לפני שעוברים את הירדן, עולה שוטר ירדני לאוטובוס ובודק שלכולם יש חתימות בדרכון, ואחרי נסיעה קצרה יורדים בצד הישראלי. בצד הישראלי זה כבר עניין של כמה דקות (תלוי בלחץ) עד שיוצאים החוצה..

 * הנהג עארף סלאמין: פלא'- 962777439687+ , דוא"ל: [email protected]

 מי שרוצה לברר קצת יותר יכול לפנות אלי במייל: [email protected]