אחרי 3 שנים שלא טסנו לשום מקום בגלל הקורונה, סוף סוף הגיעה העת המיוחלת וטסנו לארה"ב. את הטיסה הזמנו זמן רב מראש, אבל התכנון בפועל היה כחודשיים לפני הטיסה.
הילדים גדלו מאז הפעם האחרונה שטיילנו עם קרוואן, אבל הם עדיין יחסית קטנים - תמיר בן 8.5 וכרמל בת 5.5.
למה דוקא קולורדו?? גם אני שאלתי את בעלי כאשר הוא הציע, אך חיפוש התמונות בגוגל המחיש שתמונה שווה אלף מילים ולא היה דרוש שום הסבר נוסף.
המסלול שעשינו ארך 23 ימים, שכולם (מלבד הלילה הראשון) בקרוואן. את הקרוואן הזמנו מראש מהארץ, שאורכו 25 פיט. בדיעבד זה היה גודל מושלם מאחר והיו מקומות בהם טיילנו והייתה מגבלת אורך של הקרוואן, וכך היה גם במספר חניונים בהם ישנו.
החלוקה הפנימית של הקרוואן הייתה בדיוק כמו בטיול הקודם שעשינו אז הייתה מן תחושת המשכיות והסידור של הדברים שלנו והקניות היה פשוט וידוע מראש.
20/9 - יום 1 - אחרי תור ארוך מאוד לצ'ק אין הגענו לבידוק ושם לפחות היה מהיר. הטיסה הראשונה עברה די מהר. נחתנו בלונדון והעברנו את הזמן בשדה התעופה. נחתנו בלונדון יום אחרי הלוויה של מלכת אנגליה אליזבת' השנייה, והופתענו לראות באחת מהחנויות שהקדישו חלון ראווה שלם לזכרה. היה מאוד מרשים. עלינו לטיסה הבאה בהתרגשות רבה לקראת ההגעה לארה"ב. תמיר התעקש להישאר ער... ו-3 שעות לפני הנחיתה הוא, וכולנו, סוף סוף נרדמנו. הטיסה הרגישה ממש ארוכה...כנראה שזה שילוב של העייפות מכל הטיסות, חוסר שעות שינה והציפייה לקראת הבאות. כשנחתנו הרעב היה כבד... אז הגענו למלון שהזמנו, עשינו מקלחות מהירות להתרעננות והלכנו למסעדת סטייקים שהייתה ממש קרובה למלון. אכלנו שם כמו זומבים, גמורים מעייפות, חזרנו למלון והלכנו לישון!
21/9 - יום 2 - קמנו בבוקר יקיצה טבעית בשעה 07:30. אכלנו ארוחת בוקר אמריקאית ראשונה: חביתות עם גבינה, נקניקיות ותפוחי אדמה. צנים עם חמאה, קורנפלקס ואיך אפשר בלי וופל בלגי שהכנו בעצמנו! אחרי שכולם היו שבעים ומאושרים התחלנו במסע אל עבר הקניות. התרענו בפני הילדים מראש שזה הולך להיות יום קשה בגלל שכל מה שנעשה בו זה קניות, ואנחנו צריכים שהם יהיו מאוד סבלניים. וזה עבד! הם התנהגו לתפארת!! עשינו קניות בוולמארט. העמסנו עגלה מלאה בכל טוב, כזו שהפתיעה מאוד את המקומיים בכמה שהייתה עמוסה. לקראת סוף הקניות אוהד והילדים תפסו מונית ונסעו להביא את הקרוואן. חזרו לחנות, העמסנו את הקניות והמשכנו בדרך ליעד השופינג הבא! (ההצלחה הכי גדולה של הקניות זה המכשיר שמהווה ברז חשמלי לבקבוקי המים הענקיים של ה-5 גלונים). עשינו עצירה לארוחת צהריים מאוחרת במקדונלדס ונסענו לאאוטלט של Castlerock כדי להצטייד בבגדי טיולים ונעליים לילדים. כל האמריקאים שם היו מאוד מסבירי פנים, נעימים ושמחו מאוד לשמוע שאנחנו מישראל. אחרי שסיימנו את הקניות של הדברים החשובים, כבר היה 21:00 ונסענו לחניון שהזמנו מבעוד מועד: Charfield state Park. הילדים היו גמורים ונרדמו בשנייה שנכנסו לקרוואן. התקלחנו והלכנו לישון שמחים וחמימים מתחת לפוך.
22/9 - יום 3 - הילדים התעוררו מוקדם, ואנחנו קמנו בעקבותיהם. הם קמו ממש ממש שמחים ומתלהבים מהקרוואן!! הכי חמודים ביקום! התארגנו מהר, אכלנו ארוחת בוקר, ראינו ארנב בחוץ, ויצאנו לדרך סביבות 8:00 בבוקר. נסענו לכיוון Rocky mountain national Park, למקום שנקרא Estes Park. כל הדרך ירד גשם, היה ערפל, אבל איך שהגענו לפארק השמים התבהרו, השמש יצאה ונהיה יום מדהים בחוץ! עשינו צ'ק אין בחניון והשארנו שם את הקרוואן. לקחנו תיק עם מים ונשנושים ויצאנו לטיול הראשון ב Albertha falls. נסענו עם שאטל שיש פה שמגיע לכניסה למסלולים. מאוד נחמד ונוח. התחלנו את המסלול לכיוון המפל. היה מסלול קצר. הילדים היו מאוד שמחים ועליזים. הגענו למרגלות המפל ועצרנו שם לפיקניק קצר. לתמיר התחיל להרגיש לא טוב כנראה בגלל הגובה אז תהחלנו לרדת חזרה, ובדיוק אז התחיל לרדת גשם! מזל שבגללו היינו בדרך למטה, כי הגשם התחזק!! נסענו עם השאטל חזרה לחניון. כשהגענו הגשם בדיוק הפסיק וראינו קשת כפולה בשמים. היה מקסים!
כעבור זמן קצר הגשם שוב חזר אבל אוהד היה נחוש בדעתו להרכיב את המנגל ולעשות על האש שאפילו הגשם לא עצר בעדו. אכלנו ארוחה מעולה!! לקינוח הכנתי מרשמלו על המנגל, בגשם... היה מושלם! סיימנו לאכול, תיקתקנו מקלחות וכולם היו במיטות בשעה 20:30!
23/9 - יום 4 - התעוררנו בשעה 07:00, מדהים כמה ישנו....והבוקר התחיל בזה שאוהד פתח את הוילון של החלון וראינו 2 איילים צעירים ממש ליד הקרוואן שלנו מנשנשים עשב.
הכנו סנדוויצ'ים לדרך, ארזנו נישנושים, הרבה מים, בגדים חמים ויצאנו לדרך! הפעם גם לקחנו את מעילי הגשם איתנו... המסלול של היום הוא אחד הכי יפים שאמורים להיות לנו בטיול. מסלול של 4 אגמים.
ההתחלה הייתה מ- Bear Lake. המסלול היה קצר, מסביב לאגם אבל היה קפוא!!! מזג האוויר היה נראה נפלא אבל הייתה רוח מקפיאה. עשינו את המסלול יחסית מהר, התעכבנו במקומות בהם הייתה שמש ולא הייתה רוח ולאט לאט התחממנו גם מההליכה - לא לפני שכרמל לבשה פחות או יותר את כל מה שהיה לנו: חולצה ארוכה, חולצת פליז של תמיר, סווצ'ר פרוותי, ומעיל גשם שיחסום את הרוח. המשכנו משם לאגם הבא, עם עלייה לא פשוטה. לכרמל היה קשה כבר בהתחלה....אבל עם הזמן התגברה והמשיכה. הגענו ל-nymph lake, אגם קטן ומקסים עם מלא צמחיית מים!
משם המשכנו לטפס ל- Dream lake שהיה ממש ממש מהמם!!! בהתחלה רואים רק חלק קטן ממנו אבל ככל שהולכים ומתקדמים רואים עוד ועוד. משם המשכנו עוד לטפס...עשינו מספר עצירות ובדרך ראינו גם סנאים חמודים. לקראת ההגעה ל-Emerald lake ראינו אייל גדול ממש כמה מטרים מאיתנו!! עד עכשיו ראינו איילים ממרחק גדול יותר, כשהיינו ברכב. עכשיו הוא היה ממש מטרים בודדים מאיתנו, השמיע קולות והלך לעבר הנקבה והגורים שהיו רחוקים יותר. אחרי שנפעמנו מהחוויה הזו, המשכנו ממש עוד קצת והגענו ל-Emerald lake. היה מקסים, עם הרים גבוהים שמקיפים אותו והרבה שמש טובה. הצטלמנו שם, נישנשנו סוכריות צבעוניות, נחנו קצת ונהנינו מהנוף. אחרי שמיצינו, התחלנו בכיוון הירידה. שוב נתקלנו באותו אייל גדול, רק הפעם במיקום קצת אחר. התמזל מזלנו פעמיים!!! לרדת ללא ספק היה הרבה יותר קל! וגם כשהיה יותר קל זה לקח לנו 1:50 שעות. בירידה עצרנו שוב ב-Bear lake להפסקת פיקניק קטנה, ומשם הלכנו לשאטל חזרה למחנה. המסלול היה ללא ספק מאתגר לכרמל! היה לה קשה, בכלל לא פשוט, אבל בשורה תחתונה היא עשתה את זה כמו אלופה! זה היה מסלול של 6.6 ק"מ!! בדרך למטה ראינו חתן וכלה לבושים בבגדי חתונה, עם נעלי טיפוס, עולים במעלה ההר וצלם אחריהם. חזרנו עייפים אך עם תחושה של הספק יפה! במחנה הדלקנו מדורה, בעזרתו של בחור אמריקאי חמוד שהשאיל לנו את הגרזן שלו והסביר והדגים לתמיר איך עושים מדורה של מקצוענים! כרמל הייתה כל כך גמורה שנרדמה ליד השולחן, עוד לפני שהאוכל הוגש. לקינוח צלינו מרשמלו וצפינו בכוכבים.
24/9 - יום 5 - התעוררנו בבוקר, פתחנו את הוילון וחבורה של איילים במרחק כמה עשות מטרים מאיתנו. אייל זכר גדול, כמה נקבות וגם גורים. התארגנו עם ארוחת בוקר מהירה, עצרנו לרוקן ביוב ולמלא מים ונסענו עם השאטל למסלול קצר וחמוד שנקרא sprague lake. המסלול הוא להליכה קלה, בלי טיפוס, בלי מדרגות. לא כמו הטירונות שהייתה אתמול. מזג האוויר האיר לנו פנים. ממש נעים ואפילו חם! קיווינו לפגוש שם מוס אך לא התמזל מזלנו, אבל כן ראינו 2 תרנגולי הודו ועוד המון סנאים. המסלול היה מאוד נעים וכרמל הביעה עניין גדול בפרחים שראתה, שהזכירו לה את הגינה בגן הקודם שלה. כעבור שעה חזרנו עם השאטל לקרוואן והתחלנו בנסיעה ל- Trail ridge.
לקראת תחילת הדרך היפה ראינו אישה עומדת עם מצלמה גדולה וכשניסיתי להבין מה היא מצלמת לפתע ראיתי - זה היה שועל!!! המשכנו עם הנסיעה ועצרנו לפיקניק במקום שנקרא Hidden valley. מקום מקסים לעצירה. עשינו פיקניק קטן, המשכנו עם הדרך ועצרנו במספר תצפיות מדהימות. אחת עם סלעים משוננים שטיפסנו עליהם וראינו את כל הפארק שבו היינו. המשכנו עם הדרך ועם הטיפוס בגובה ונהיה יותר קשה לנשום וממש תחושת לחץ בראש. עצרנו ב- rainbow lookout לתצפית פנורמית על כל האיזור, בגובה 3,300 מטר. ומשם המשכנו עוד לטפס בגובה, עד לקו האלפיני (שבו העצים מפסיקים לצמוח). כרמל כבר לא עמדה בזה ונרדמה. עצרנו לתצפית נוספת בגובה 3,500 מטר, ממנה אפשר היה לראות את הקרחונים, וזה עוד לא נגמר...הגענו לנקודה הגבוהה ביותר - 3,713 מטר גובה!! אוהד ותמיר עלו לתצפית גבוהה נוספת ואני נשארתי עם כרמל הישנה בקרוואן. היא צוברת שנת יופי. בדיוק כשאוהד ותמיר ירדו מהתצפית עברה שיירה של רכבי ספורט מטורפת ותמיר היה בעננים!!! המשכנו במסלול, יורדים בגובה והנוף קצת משתנה. המון עצים, דרך נוף מהממת, כביש עם הרבה פיתולים אך נעים מאוד לנסיעה. לקראת היציאה מהפארק היה אזור ענק של עצים שרופים ונראה שהיער עוד מנסה להשתקם מהשריפה שהייתה בו. קצת עצוב לראות שטח כזה גדול של עצים שרופים. יצאנו מהפארק והתלבטנו האם ללכת לטייל ב grand lake או לחפש קודם מקום לינה בחניון שתכננו - stillwater ליד Granby lake. לבסוף החלטנו להתחיל בחניון כי כבר הייתה השעה 16:00 ולא רצינו להיות בלחץ. הגענו לחניון, מצאנו מקום לחנות עם נוף מדהים וגילינו להפתעתנו שזה יום בו החניונים והכניסות לפארקים הן חינם. אז חזרנו לקרוואן, השמש בשמים, נהיה ממש חם. הנוף יפהפה! מצד אחד רואים את האגם ומהצד השני רואים הרים באופק. הילדים שיחקו אחד עם השני, כתבו חוויות במחברת ואחר כך טיילנו קצת בחניון. אוהד ותמיר טיילו ופגשו הרבה אנשים נחמדים בזמן שכרמל ואני שיחקנו טאקי, ואחר כך התחלפנו. כרמל ואני יצאנו לטייל בזמן שאוהד ותמיר שיחקו. כרמל ואני ירדנו לשפת האגם, היה שם מקסים!! ראינו סירות מפרש לבנות, סירת מנוע אחת שחורה שכרמל ממש התלהבה ממנה, וסירת מנוע לבנה שבני המשפחה שלה היו על החוף והיא העלתה חלק מהילדים אל סיפונה. כרמל טבלה את הרגליים במים, חיפשנו אחר אבן יפה, וחזרנו לקרוואן. הפעלנו מוזיקה נעימה, הכנו ארוחת ערב טעימה, הדלקנו מדורה וישבנו לאכול. לקינוח איך אפשר בלי מרשמלו על האש, אך הפעם החלטנו להכין את זה בסגנון סמורס. אבל...בהיעדר עוגיות פתיבר, נאצלנו להשתמש ב"סלים דליס" שנשארו לנו מהארץ. מרחתי עליהן שכבת נוטלה, הנחנו עליהם את המרשמלו הענקיים הצלויים, סגרנו ואכלנו. היה מושחת מאוד!! אחרי שסיימנו עם השחיתות נשארנו לשבת בחוץ ליד המדורה, היה ממש נעים בחוץ ולא קר. צפינו בכוכבים. ראינו לוויינים, כוכבים נופלים, הסתכלנו על שביל החלב, דיברנו על הגלקסיות והיה רגע פשוט קסום.
25/9 - יום 6 - התעוררנו בבוקר ובחוץ היה קפוא!! תרתי משמע... מינוס 2 מעלות. הדלקנו חימום והילדים עברו אלינו למיטה להתכרבל. עכשיו בארץ ערב ראש השנה, התקשרנו למשפחות לאחל חג שמח ואכלנו ארוחת חג בוקר מתוקה לכבוד השנה החדשה - ערימת פנקייקים, ויצאנו לדרך. ברגע שהשמש עלתה לשמים, התחמם ונהיה ממש נעים בחוץ. הנוף התחלף מעט מעצי אורן, עצי מחטים ועצי אשוח לנוף של עצים נמוכים יותר, בשלל גוונים - ירקרק, לימוני , כתמתם. ממש יפה! כל הדרך מרחבים ענקיים עם חוות לאורכה. אמרנו לילדים שהיום תהיה להם הפתעה. אנחנו נוסעים ל- country boy mine לעשות שם סיור במכרה זהב עם חוויה של כריית זהב. מקווה שיהיה מוצלח! הגענו למקום וביקשנו מהילדים לנסות לנחש לאן הגענו. תמיר אמר מחצבה, אמרתי לו שהוא קרוב ואז הוא ניחש ואמר: מה, באנו למצוא זהב?! הגענו בשעה 15:08 כאשר סיור יוצא כל שעה עגולה, אז התחלנו קודם בחיפוש הזהב. הביאו לנו צלחות מתכת ופיפטה ולימדו אותנו שהזהב הוא מאוד עדין ומה הדרך הטובה ביותר למצוא אותו. חלצנו נעליים, נעלנו מגפי גומי ונכסנו לבריכות לחפש זהב!! את מה שמצאנו הכנסנו לשקית וההתרגשות הייתה רבה מאוד!! היה חווייתי מאוד, גם כשגילינו שהיו לנו חורים במגפיים וכמעט לכולנו הייתה רגל אחת רטובה... אחרי בערך 40 דקות החלפנו נעליים, לקחנו איתנו מעילים ויצאנו לסיור במכרה. התחלנו בחדר היבש בו לקחנו קסדות ושמענו הסבר והמשכנו פנימה לתוך המכרה תוך קבלת הסברים והדגמות על איך היו חיי הכורים בעבר. תמיר התלהב מאוד מהמכרה וההסברים. כרמל התלהבה מאוד ממציאת הזהב וסך הכל הייתה חוויה מיוחדת מאוד!
יצאנו משם יחסית מאוחר, סביבות 17:30 והמשכנו בנסיעה בכביש 82 היפה. עברנו דרך עיירה בשם Leadville שנראית מקסים! עצרנו לרגע בצד להוציא לתמיר ספר ובמקרה ראינו ממולנו את הרכב של השריף, ושני שוטרים יוצאים מבית ומוציאים ממנו רובה ציד ואקדח גלוק....חוויה קצת מפוקפקת, אבל הוצאנו את הספר והמשכנו הלאה. עיירה צבעונית, ססגונית שאם היה לנו זמן בהחלט היינו עוצרים ומבלים שם קצת. היה רשום שזו העיירה הכי גבוהה, נמצאת בגובה 10,200 פיט. היה שם אפילו Saloon אמיתי שקיים שם מאז שנת 1729. הדרך פשוט מהממת! עצרנו בפס בגובה 3,680 מטר וראינו מלמעלה את השקיעה, על רקע אגם קטנטן. פשוט מקסים! ושניה לפני שהמשכנו בנסיעה, הגיע לפנינו אייל קטן ששתה משלולית שליד הקרוואן. אין דברים כאלה!!השמש שקעה והמשכנו בנסיעה בחושך.
26/9 - יום 7 - קמנו מוקדם, התארגנו מהר ויצאנו לאוטובוס בשעה 07:30. בחוץ 3 מעלות...התלבשנו במיטב בגדינו, מספר שכבות ויצאנו לתחנת האוטובוס. נסענו באוטובוס אחד לאספן וראינו אותה עכשיו לאור יום. הגענו לתחנה ועלינו לאוטובוס הבא שהביא אותנו אל Aspen Highlands. בדרך ראינו את בתי הספר שלהם והיו איתנו באוטובוס מלא תלמידים שירדו בתחנה של התיכון. הגענו אל התחנה של ה- Maroon Bells. זה בעצם איזור של הסקי! משם עולה רכבל למעלה למסלולים, יש שם לוקרים ומקום להניח ציוד סקי... ממש יפיפה ועושה חשק לגלוש (רק שלא היה שלג). השאטל שהזמנו היה לשעה 09:00 ויצא בדיוק בזמן. בדרך למעלה יש הסבר מוקלט על החוות שרואים בדרך, על מסלולי הטיול, הנוף ואפילו על משמעות השם של המקום: Maroon - צבע ההרים האדום, Bells - שני ההרים הגדולים שנמצאים שם שהם בצורת פעמון. הגענו למעלה ולאט לאט נהיה יותר ויותר חם... הגענו לעמדה של מתנדבת כדי לברר לגבי המסלול שרצינו לעשות והיא פינקה את הילדים בחותמת של מוס, הביאה לכרמל חוברות צביעה וצמיד שעליו כיתוב שהיא חברה של הדב, כיבדה אותם בסוכריות והציעה עוד מלא דברים שכבר נאלצנו לסרב להם. התחלנו עם המסלול שבחרנו - Crater Lake, מסלול של 5.6 ק"מ אבל אחד המומלצים ביותר. המסלול מתחיל באגם Maroon lake שנמצא ממש בכניסה, מרהיב ביופיו! סיפרו לנו שממש מוקדם בבוקר ראו שם מוס שהגיע לשתות ממי האגם. אנחנו ראינו רק את העקבות שהשאיר.
רוב הדרך הייתה בין עצים. היה מהמם!!! הכל ירוק צהבהב, עם השמש שחודרת מבין העלים. הטיפוס היה קשה...וארוך! עשינו לא מעט הפסקות בדרך ונהיה עוד יותר ויותר חם!! אנחנו נערכנו לקפוא שם, התחזית בבוקר הייתה 8 מעלות! אבל לדעתי התחמם כבר ל-28 מעלות... השלנו את כל השכבות שהיו לנו. טיפסנו עוד הרבה למעלה והגענו למקום בו הייתה מפולת אבנים ענקית! זה נראה היה כאילו זה סוף המסלול, אבל לא - הוא עוד ממשיך מבעד למפולת! ולבסוף הגענו אל האגם הנחשק, שנמצא בין ההרים. הוא אמנם היה קצת יבש אבל היו בו מספיק מים בשביל שישחו בו ברווזים, יהיו בו בונים, ואפילו נכנסו אליו כלבים להשתכשך במים. עצרנו שם לפיקניק ומנוחה, נשכבנו על האדמה כשהראש מונח על התיק, עצמתי עיניים ונהניתי מהשמש החמה! כרמל באמת אמרה בדרך שהיא רוצה כבר שנגיע למעלה להשתזף. אחרי שנמנמתי מעט, הצלטמנו על רקע האגם, תמיר אוהד ואני הקפצנו אבנים על המים ואחר כך מילאנו את הידיים שלנו במים והלכנו להשפריץ על כרמל שנשארה לשכב להשתזף בשמש. היא צחקה ממש, וביקשה שוב!!
המים היו קרירים ובחוץ היה חם ממש.... אחרי שבילינו שם קרוב לשעה, הגיע הזמן לרדת חזרה כדי להספיק לתפוס את השאטל למטה. הגענו בדיוק בזמן! ירדנו עם השאטל ל- Highlands ושם עלינו על האוטובוס שאמור היה להוריד אותנו לעיירה. הוא התריע בפנינו שיש פקקים נוראיים ושהאוטובוסים של 20 ו-40 דקות לפנינו עדיין תקועים בפקק. בדקנו כמה זמן ייקח לנו ברגל וראינו שהתזמון כמעט זהה לזה עם האוטובוס, סביבות 60 דקות. אז החלטנו להישאר באוטובוס ולנצל את הזמן לנוח קצת, ובמזגן. אחרי 5 מטר של נסיעה, כבר התחיל הפקק!! וכזה שבכלל לא זזים!! אז עשינו חישוב מסלול מחדש, ירדנו מהאוטובוס והלכנו ברגל. הייתה טיילת מקסימה ממש בצמוד לכביש. עברנו על גשרים מעל לנהר הקולורדו, בזמן שאנחנו הולכים ומתקדמים, שאר הרכבים נשארו במקום. עברנו ליד משאית אחת גדולה, תמיר וכרמל כל אחד בתורו סימנו לנהג המשאית והוא צפר עבורם! הם התפוצצו מצחוק והיו מופתעים מכך ששיתף איתם פעולה. עברנו ליד מגרשי כדורגל, ראינו נערים משחקים פוטבול, ועברנו ליד בתי הספר שלהם. תמיר ראה מהחלון איך נראית כיתת המדעים בבית הספר ואמר שהוא מוכן לעבור לאספן! לקראת סוף הטיילת היפה ראינו את אחד האוטובוסים שהיה תקוע בפקק, בדיוק כשהתנועה החלה להשתחרר והוא היה נחמד ואפשר לנו לעלות עליו! חסכנו ככה לפחות 20 אם לא 40 דקות! נסענו עם האוטובוס עד למרכז העיירה וירדנו לטייל. הסתובבנו במדרחוב של העיירה, ראינו חנויות יפות וסופר יוקרתיות, נכנסנו לחנות של נעלי וכובעי בוקרים - חנות מהממת ומושקעת ממש!!! כרמל התלהבה ממש מנעלי הבוקרות שהיו שם לילדות! (רק 197$ וזה שלך...)
המשכנו עוד להסתובב ולנצל את שעות האור האחרונות אך העייפות כבר הכריעה אותנו ועצרנו לאכול במסעדה מקסיקנית. אחרי זה חזרנו לקרוואן ונסענו אל החניון הבא, כבר בחושך מוחלט, כשהילדים כבר לגמרי ישנים. הגענו אל חניון בשם Gateway RV Park וראינו שאין במקום מכבסה, אלא צריך לנסוע אליה... אז לא התעצלנו ונסענו לכבס! בזמן שהכביסות התכבסו, אוהד קילח את הילדים בקרוואן כך שסיימנו עם הכביסות והמקלחות ביחד וחזרנו לחניון. אוהד ואני התפנקנו במקלחות המרווחות והנקיות שהיו בחניון. והלכנו לישון, לא לפני שגילינו שיש באג בתכנית טיול שלנו! למחרת היינו אמורים לנסוע לפארק שעשועים ענק ב-Glenwood, אבל גילינו שהוא יהיה סגור! אז אחרי שהתבאסתי נורא, חיפשנו אלטרנטיבה לפעילות.
27/9 - יום 8 - אמנם היה שעון מעורר לשעה 07:00, אבל לא היה לנו לאן למהר אז המשכנו לישון והלכנו על יקיצה טבעית. ואכן אחרי 40 דקות הילדים הקיצו ובאו אלינו למיטה. נסגרנו על מה אנחנו הולכים לעשות, אכלנו ארוחת בוקר, הילדים שיחקו בחוץ כדורגל ו..יצאנו לדרך! נסענו לאורך נהר הקולורדו וראינו אנשים שטים בקייאקים. ראינו גם 2 גברים על סירת גומי כאשר אחד מנווט והשני עם חקה, דג דגים. בדרך עברנו על פני פארק השעשועים שרצינו להיות בו והוא נראה מפחיד למדיי!! מה שבחרנו לעשות היום היה ללכת למסלול שפתחו ממש לאחרונה, שנקרא Hanging Lake. מדובר במסלול 2.8 מייל עם טיפוס בגובה 1,000 פיט. רשום היה שזה מסלול קשה...אבל נראה היה לנו שחישלנו את הילדים מספיק בימים האחרונים כך שנוכל לעמוד בזה. ההתחלה הייתה קשה, לכרמל היה קשה, אבל בשלב מסויים היא התגברה על עצמה ואז הפכה להיות אלופה!! בתחילת השביל היו מקלות הליכה מענפים, בגדלים שונים. כל ילד לקח מקל הליכה והרגיש/ה גדול/ה ובוגר/ת. התחלנו בטיפוס, כל הדרך למעלה הייתה מדרגות אבן וסלעים והיו לאורך המסלול 7 גשרים. אמרנו לנו שהגשר השלישי הוא בערך חצי הדרך אז זה הקל עלינו לאמוד את המרחק. הילדים היו אלופים, גיבורים וסחטו המון מחמאות מכל מי שעבר לידנו! עלינו בשמחה ובששון, כל גשר עברנו בריקודים וצילומים והיה ממש כיף. למעלה היה אגם יפהפה ומקסים שמפלים יורדים מעליו וממלאים אותו. המים היו צלולים לגמרי, בצבע ירקרק שניתן לו מהמינרלים שבאגם, כל כך שקוף שאפשר היה לראות את כל הדגים ששחו בו.
לאחר הפסקה קצרה עם אוכל, נשנושים וצילומים, המשכנו לנקודה הבאה ועלינו עוד קצת למעלה אל: spouting rock falls. זה מפל שיוצא מתוך ההר, מתוך הסלע. פשוט מדהים, ואפשר לעבור ממש מאחורי המפל! מראה מרהיב! הילדים (וגם ההורים) ממש התלהבו! אחרי שלל צילומים בכל הזוויות, ירדנו חזרה למטה, לקרוואן, וממש בסוף המסלול היה נחש שרצה לחצות את השביל. לפי השעון שלי הלכנו 8 ק"מ! אחרי שסיימנו את המסלול לא נשאר לנו עוד הרבה זמן, אבל אמרנו שאי אפשר לוותר על מעיינות חמים! מצאנו מקום שבו יש מעיינות חמים טבעיים, ממש מרחק הליכה מהרכב והם אפילו בדרך שלנו לחניון הבא! לא סתם קוראים לאזור הזה Glenwood springs. אז הגענו למעיינות חמים טבעיים שאוהד מצא המלצה עליהם בגוגל!! טבעיים הכוונה שהם לגמרי בטבע, לא ממוסחרים, ללא דמי כניסה, ממש כמו מעיינות שאנחנו אוהבים ללכת אליהם בארץ, רק שאלה חמים עם גופרית ועוד מינרליים. היו שם עוד 3 אנשים מלבדנו, והמים היו חמימים מאוד! ממש ממש כיף! במקום שממנו יצאו המים הם היו סביב 100 מעלות פרנהייט...חם רותח! שוחחנו שם עם איש נחמד והילדים ממש התלהבו מהמעיין! בקושי רב הצלחנו להוציא את תמיר מהמים. הייתה חוויה מדהימה! גם היום אנחנו מסיימים מאוחר...ונגיע לחניון בלילה, בחושך מוחלט. אבל בהחלט מיצינו את היום הזה היטב!! רטובים ומרוצים נסענו אל עבר השקיעה. הגענו אל החניון בפארק Colorado National Monument , בחושך. אוהד הזמין מראש מקום יפה עם נוף, אבל לא לקח בחשבון שזה יכול להיות לא מפולס. אז אחרי מספר כוונונים, בניית מדרגה מסלעים, פילסנו כמיטב יכולתנו, למרות שעדיין נשאר שיפוע. מיד התחלנו עם מלאכת הכנת המבורגרים! אוהד הדליק את המנגל, אני הכנתי ירקות ורטבים וישבנו לאכול בחוץ תחת אלפי כוכבים בשמיים. בסיום הארוחה צלינו מרשמלו על המנגל ואוהד וכרמל נשכבו על הספסל וצפו בכוכבים. כרמל אפילו ראתה כוכב נופל.
28/9 - יום 9 - התעוררנו סביבות 8 בבוקר, אחרי שאתמול הלכנו לישון קרוב לחצות. עכשיו התוודענו לנוף המקסים שיש לנו בחניון, לאור יום. הכנו ארוחת בוקר וישבנו לאכול בחוץ. השמש חמימה, עדיין לא מאוד מאוד חם ואפשר ליהנות מהזמן בחוץ. אחרי שמשכנו את הזמן ונשארנו אחרונים בחניון, הגיע הזמן לצאת לדרך. הגענו אל מרכז המבקרים, הילדים קיבלו שם חוברות ג'וניור ריינג'ר ומיד במסלול הראשון התחילו לעבוד בחוברות. נראה שהם ממש התגעגעו לשיעורי בית! הם נשאבו לזה ולא רצו להמשיך במסלול עד שלא סיימו כמה עמודים. הפקח (הריינג'ר) הביא לנו סיכות שנעניק להם אחרי שיסיימו את החוברות. זה ממש נחמד, יש את זה בכל פארק לאומי, היה גם בפארק של הרי הרוקי בו היינו בתחילת הטיול. בחרנו במסלולי הליכה קצרצרים ובדרך נוף מרהיבה שיש בה הרבה נקודות תצפית Rim Rock Drive.
אחת מנקודות התצפית הדגימה כיצד עובד הסונר של העטלפים, והעמק היה בצורה כזו שהוא מחזיר הד. הילדים גילו את העניין ולא הפסיקו לצעוק שם...עצרנו בעוד כמה נקודות תצפית, צפינו בצורות המיוחדות שיצרו הסלעים, בצבעים המשתנים של קירות האבנים, ויצאנו מהפארק. הנופים פשוט בלתי נתפסים. זה מרגיש כאילו אנחנו בתוך גלויה או משהו לא אמיתי. קשה לתפוס את היופי הזה! נסענו לעיירה הקרובה בשביל לרוקן ביוב ולמלא מים ויצאנו לדרך אל עבר מדינת Utah.
הנוף ממש השתנה... רואים מרחבים אין סופיים של עשב צהוב, הרים רחוקים באופק ושמיים כחולים עם עננים לבנים. ממש שילוב מושלם. הנסיעה היא על כביש יחסית ישר וארוך. בדרך ראינו משאית, עשינו לנהג שלה סימון והוא צפר לנו. הילדים צחקו ממש והיו בעננים! בהמשך הוא עקף אותנו וצפר לנו שוב. פנינו לכביש מספר 128 והרגשנו שהגענו למערב הפרוע! הנוף שוב השתנה לגמרי, הרים אדומים הקיפו אותנו ואנחנו נסענו עם הכביש צמוד לנהר הקולורדו. הנוף נהיה מטמטם!! קירות אבנים בצבע אדום, כאלה שפשוט אי אפשר לתאר במילים. ראינו גם את ההר שמצולם לנו על הקרוואן. הנוף נהיה יפה יותר ויותר וממש התלבטנו האם להישאר לישון באזור הזה, או להמשיך להתקדם לכיוון מואב. לבסוף החלטנו להמשיך עוד מאחר ועדיין היה מספיק אור, ומספיק מוקדם. הגענו לחניון Big Ben והחלטנו להתמקם בו. כרמל נרדמה מתישהו בדרך, ברמה כזו שאי אפשר היה להעיר אותה!! אז התמקמנו, הקמנו מדורה, הסתכלנו קצת על הכוכבים והלכנו לישון מוקדם מאחר ומחר קמים מוקדם מאוד!! לא הצלחנו להזמין כניסה לפארק Arches אז האפשרות היחידה שעמדה בפנינו כדי להיכנס היא להגיע לפארק לפני השעה 06:00.
29/9 - יום 10 - קמנו ממש מוקדם, בשעה 05:00. צחצחנו שיניים והעברנו את הילדים לשכב ולהמשיך לישון על המושבים, חגורים. יצאנו לדרך עם פיג'מות והגענו לכניסה לפארק בשעה 05:30 (החניון היה במרחק 16 דקות נסיעה). בכניסה קיבל אותנו הריינג'ר המקומי, עדיין חושך מוחלט בחוץ. התייעצנו איתו איפה הכי כדאי לצפות בזריחה, המליץ על אזור ה- window arches, אז נסענו לשם, חנינו וחזרנו לישון עוד קצת. שמנו שעון מעורר לשעה 06:45 כדי שנספיק לארגן את הילדים ולצפות בזריחה שמתחילה בשעה 07:12. החלו אורות ראשונים והיינו כבר על הקשת הראשונה North arch וצפינו בזריחה. אנשים שהיו שם עודדו וחיזקו את הילדים על כך שקמו מוקדם איתנו לצפות בזריחה. המשכנו לשתי קשתות נוספות שבאזור, הילדים חזרו לקרוואן, ואנחנו המשכנו ל- double arch לבד. זה היה פשוט יפיפה! מדהים ברמות שאי אפשר לתאר!!
לאחר מכן נסענו לאזור פיקניקים, הכנו ואכלנו ארוחת בוקר. אוהד ותמיר המציאו שם משחק עם הכדור ובילינו שם במשחק משפחתי לא מעט זמן.משם המשכנו אל ה- delicate arch אבל ויתרנו על התענוג של הליכה של 5 ק"מ בחום הלוהט בחוץ... והסתפקנו ב"תצפית של הזקנים". אז ראינו אותה מרחוק, אבל גם עלינו לתצפית גבוהה יותר וראינו את הקשת ממצוק עליו היינו. נראה שפיתחתי קצת פחד גבהים בפארק הזה... היו גבהים שפשוט לא יכלתי לשאת לראות את הילדים, או את עצמי הולכת בהם. הבטחנו לילדים, וקיימנו - נסענו למרכז מבקרים של הפארק כדי להביא להם חוברות של ריינג'רים צעירים וקנינו כמה דברים בחנות. תמיר קנה מיני לגו של הקשת המפורסמת בפארק, וכרמל בחרה לעצמה חוברת צביעה ונחש צעצוע ממש חמוד. היא קראה לו סניקי. המשכנו לאזור צפון הפארק לקשתות שטרם ראינו. עצרנו ב- sand dune arch שהיה שם ממש חול. הילדים היו בעננים!! חלצו נעליים, עשו גלגלונים, טיפסו יחפים, לא הפסיקו להשתולל ולהשתובב.
משם תכננו להמשיך לקשת נוספת במרחק מייל אחד, אבל פתאום....השמים התקדרו, נשמע רעם באוויר והתחיל לרדת גשם!! זה התחיל עם טיפות קטנות וחמודות ושקלנו האם להמשיך בכל זאת במסלול, אבל אז הטיפות גדלו והבנו שאין סיכוי...ורצנו לקרוואן! המשכנו צפונה לקשתות נוספות ואחרונות חביבות היו הקשתות ב - devil's Garden. כשהגענו לקשת השנייה, pine tree arch, התחיל שוב לרדת גשם!! תפסנו מחסה מתחת לקשת וחיכינו שהגשם יפסיק. נשארה הקשת האחרונה, הגדולה והרחבה ביותר בפארק, במרחק של מייל נוסף. למרות השמיים הקודרים, החלטנו לא לוותר עליה. אנחנו כבר פה!! אז הלכנו מהר, להספיק לפני שירד עלינו שוב גשם (מעילי הגשם כמובן בקרוואן ולא איתנו..). כמה מטרים לפני סוף המסלול כבר ראינו את הקשת הענקית, אבל מה שהיה יותר מעניין זה עדר של Mule deer שהיו שם! הם היו ממש מרחק מטרים ספורים מאיתנו! אז צפינו בהם וחזרנו חזרה לקרוואן, בדיוק דקה לפני שהתחיל מבול!
נסענו למחנה ששמרנו בו מראש מקום, התמקמנו, הכנו ארוחת ערב והילדים נשפכו לישון. אחריהם גם אנחנו...
30/9 - יום 11 - היום זה יום בלי הליכה!!! סוף סוף קצת מנוחה לרגליים... בשעה 08:00 התייצבנו אצל Jenn's jeep rental ואספנו את הג'יפ שהזמנו. ג'יפ wrengler rubicon מוגבה, עם צמיגים של 37 אינצ'. (זה לא אומר לי הרבה, חוץ מזה שהיה צריך מאוד להתאמץ כדי לטפס אליו...). היום אנחנו מטיילים באזור מואב, האזור המפורסם ביותר של הג'יפאים. עשינו שני מסלולים שהם הכי מפורסמים: hell's revenge ואחריו את מסלול Fin's and things. שני מסלולים אתגריים מאוד. היתה לנו ברכב אפשרות לראות את הזוויות בהן הרכב נמצא ותמיר היה בהתלהבות לתפוס את הזוית הגבוהה ביותר. הגענו ל-35 מעלות בירידה!!! שזה מפחיד בטירוף. ובעליה הכי הרבה שהיה לנו זה 34 מעלות. המסלולים שם מטורפים, נוסעים על ההרים לפי הסימון השחור של הצמיגים. יש שם המון המון גבעות עגולות שנוסעים עליהן. מה שמיוחד שם זה שלסלעים שם יש אחיזה מטורפת. לא מחליקים עליהם, גם בהליכה, הרגל ממש נתפסת עליהם. למרות שאמרו לנו שזה די נדיר, גם שם תפס אותנו גשם!! ואת רוב המסלול השני עשינו בכלל בגשם! ראינו את תחילת זרימת המים כך שכמות הגשם הייתה מכובדת, לא רק כמה טיפות. ירד גשם במשך כמעט שעה! זו הייתה חוויה מיוחדת מאוד. אוהד היה בעננים ממש. לא היה מאושר ממנו! אחרי תדלוק ושטיפת הרכב, החזרנו את הג'יפ ונסענו חזרה עם הקרוואן למחנה. היום המחנה כבר היה ממש עמוס באנשים, זה סוף השבוע. אוהד שוב הכין סטייקים על האש, וישבנו לאכול ארוחת ערב מוקדמת. התלבטנו אם לשבת בפנים או בחוץ, ואז בדיוק התחיל לרדת שוב גשם אז נכנסנו פנימה. קינחנו ב- smores שהכנו. זה בעצם בסקויט מרוח בשוקולד נוטלה, עליו מרשמלו צלוי והוא סגור ביסקוויט נוסף.
1/10 - יום 12 - היום שלנו התחיל די מוקדם, עם רעשים ששמעתי באמצע הלילה. הערתי את אוהד כי שמעתי רעשים של צעדים. וניסינו להבין מה המקור שלהם. מפה לשם, שמענו צעדים של חיה כלשהי רצה מצד לצד בתוך בדפנות של הקרוואן. יש רעש של שקית בייגלה זזה, שוב ריצה, מעט כרסומים ואז רעש של שקית ניילון מהצד השני. מפה לשם... ניסינו להתעלם, לדמיין שזה סנאי חמוד שרץ על הקרוואן מאחר וחנינו מתחת לעץ. אבל זה לא עזר... אוהד ארב מול אחד הארונות, פתח אותו מהר ואז קלט עכבר מציץ עליו עם סניידרס בפה. גם סיוט זו חוויה... :)
יצאנו לטייל יחסית מאוחר, בשעה 12:00 ונסענו ל - Dead Horse Point. לא ברור לי מה מקור השם... אבל יש שם נקודה שבה נהר הקולורדו עושה פרסה. הנופים שם מדהימים, אינסופיים ופשוט לא נתפסים. גם כשמצלמים, זה לא מעביר את התחושה של להיות שם. עשינו מסלול קצר באזור של מרכז המבקרים. היה שם נוף יפה ומה שהיה מאוד נחמד זה שהיו הסברים על הצמיחה ששם לאורך המסלול. למדנו על הצמחייה המדברית, על הדרך בה הם שורדים ללא מים וכיצד מתרבים. תמיר מאוד התעניין והיה סקרן ללמוד. משם המשכנו למקום בו הנהר עושה פרסה, טיילנו על המצוק עם נוף מדהים מסביב ושמיים כחולים ברקע, וצפינו בחתונה של זוג אמריקאים שנערכה שם. היה ממש מקסים לראות את זה. איזה לוקיישן הם מצאו להם!!
עשינו מסלול קצר ברגל, המשכנו לעוד נקודת תצפית יפה ומשם כבר יצאנו מהפארק. ביחס לשאר הפארקים בהם היינו, על זה אפשר היה לוותר. זהו state Park והוא יחסית קטן, אבל יש שם המון מסלולי אופניים למי שזה רבלנטי עבורו. בגלל תקרית העכבר, אוהד ואני היינו ממש ממש עייפים והיינו קצת לחוצים למצוא מקום לינה מאחר ובפארק הבא, Canyonlands יש רק חניון אחד שמתאים לקרוואנים ושאר החניונים רחוקים ונמצאים מחוץ לפארקים. אז נסענו ל-Canyonlands National Park, עברנו דרך מרכז המבקרים, לקחנו חוברות לריינג'רים הצעירים וניסינו להבין אם יש עוד מקומות חנייה. השעה הייתה כבר 15:30... והריינג'רית אמרה לנו שבבוקר היו מקומות פנויים, אבל יש רק 12 מקומות לקרוואנים סה"כ. אז עם לחץ ועייפות רבה נסענו דבר ראשון לחניון ולשמחתנו היה עוד מקום (2 אחרונים!!). התמקמנו במקום עם פרטיות מוחלטת ולמרות שהוא נדרש לפילוס, עדיין העדפנו אותו על פני המקום השני בו יש פחות פרטיות והוא קרוב לעוד מקומות חניה. הלכנו לנמנם קצת ובזמן הזה הילדים שיחקו ממש יפה ביחד. בנו לגו, צבעו בחוברות ושיחקו בכדור בחוץ. כשהתעוררנו היה נדמה לנו ששמענו את העכבר אבל אז הבנו שהרעש היה של גשם שהתחיל לרדת. החלטנו שנסיים את היום מוקדם יחסית. אוהד הלך עם הילדים לתצפית נוף לראות שם את השקיעה ואני הכנתי לנו ארוחת ערב. אוהד פנה לאחד השכנים לעזרה והם היו מאוד חמודים ונתנו לו 2 מלכודות לעכברים. שמנו פתיונות על המלכודות ואוהד שם אותן במיקומים שונים שהיו אהובים על העכבר. אנחנו בזמן הזה יצאנו החוצה והילדים הדליקו מדורה, בתקווה שבזמן הזה העכבר יצא ויתפס. או לחילופין, יצא סוף סוף מהקרוואן כי יבין שאין לו יותר גישה לאוכל!!
אכלנו ארוחת ערב בחוץ, ארוחה נהדרת. התקלחנו והלכנו לישון. הפארק הזה הוא שמורת אור כוכבים ויש בו פוטנציאל אדיר לראות כוכבים אך לצערנו ירד הרבה גשם ואי אפשר היה לצפות בהם. אבל ראינו קצת ברקים וקשת בשמים וצפינו גם בשקיעה המדהימה שהייתה.
2/10 - יום 13 - בלילה ירד המון גשם!! שמחנו לשמוע שהרעש היה גשם, אבל השמחה הייתה מוקדמת מידיי ומוקדם בבוקר היה רעש של העכבר. אבל הפעם זה היה קצר, נשמע שהוא בא לבדוק מה המצב, ראה שאין אוכל והתייאש. קמנו יחסית מאוחר, אכלנו ארוחת בוקר מפנקת הילדים שתו שוקו חם עם מיני מרשמלו ואנחנו הסתפקנו בקפה. יצאנו לטייל בפארק, באיזי, בלי לחץ. החלטנו גם שנישאר הלילה גם לישון בפארק ושמרנו לנו את אותה הנקודה של החניה גם ללילה הקרוב. הפארק הזה הוא ענקי!! אנחנו טיילנו רק בחלק שנקרא Island in the sky district. נסענו לנקודה הכי דרומית בחלק הזה של הפארק - grand View Point overlook. זה מסלול קצר של 0.9 מייל עם תצפית מדהימה על כל האזור. הגענו לקצה המסלול ובאמת התצפית שם הייתה מדהימה, הנופים שממשיכים עד האופק הרחוק הם באמת בלתי נתפסים. היה שם סלע גדול שניתן היה לטפס עליו לצילומים ותצפית טובה יותר. עלינו עליו, הצטלמנו ואפילו פגשנו עוד ישראלים.
במקום שזה יהיה מסלול קצר, הילדים כל כך נהנו שם שנשארנו ובילינו שם לא מעט (עשינו את המסלול בשעתיים!). היה מצחיק שכל הטיול עד כה פגשנו ישראלים אולי פעם או פעמיים, ובמסלול הזה, פגשנו יחסית המון ישראלים. לפחות 4 משפחות/זוגות. כרמל שאלה מתי שוב נפגוש עברים - התכוונה לישראלים דוברי עברית, זה היה ממש חמוד.משם המשכנו ל-white rim overlook, עשינו שם הפסקת פיקניק ואוהד פינק אותנו בקינוח שווה והביא לנו גלידות!!!אחרי זה המשכנו ל-Mesa arch. זו הייתה קשת הרבה יותר קטנה ונמוכה ממה שראינו ב-arches park אבל עדיין היה מרהיב! ראינו שסופת ברקים מתקרבת אלינו אז מיהרנו לסיים את המסלול ולהמשיך הלאה. נראה היה שהגשם מתרחק מאיתנו וממשיך צפונה. המשכנו לחלק נוסף למקום שנקרא Upheaval Dome. זה מסלול לא ארוך שיש בו 2 נקודות תצפית. הייחודיות של המקום היא שהוא בגדר תעלומה, לא ידוע בוודאות האם המכתש שנוצר שם הוא תוצאה של ים שנסוג לאחור, הותיר אחריו מלחים שנמסו והקרקע מסביב התרוממה ונוצרה צורת מכתש, או, סברה נוספת שלאחרונה מספר חוקרים דוגלים בה - שהיה אסטרואיד שפגע שם לפני 200 מיליון שנה והוא זה שיצר את המכתש. הגענו לתחילת השביל ואנשים רבים ירדו ממנו בריצה ואמרו שמאוד לא סימפטי שם למעלה, שיש סופת ברקים שממש מתקרבת ולא נעים לעמוד שם למעלה. אוהד מאוד הסתקרן ללכת לצפות ולצלם את סופת הברקים אבל נהיה ממש קודר, המרחק בין הברקים לרעמים התקצר ובלחץ שלי חזרנו לקרוואן לחכות שהסופה תעבור. אין מה להגיד, אני מודה, בטיול הזה הפכתי להיות יותר פחדנית! הגבהים פה מטורפים ולא התאים לי לקחת סיכונים כמו להתחשמל מסופת ברקים או להחליק על האבנים הרטובות. אז חזרנו לקרוואן, עשינו קצת חוברות, בנינו בלגו, ראינו את הברקים ושמענו את הרעמים. ירד הרבה גשם וברד!! ועל זה נאמר - טוב שלא הלכנו. חיכינו שהסופה תעבור ואז הלכנו למסלול, אחרי המבול. הגענו לנקודת התצפית הראשונה ובאמת היה מחזה מיוחד ומרהיב! המשכנו גם לנקודת התצפית השנייה, בה הנוף היה יותר פתוח וזה באמת היה מהמם. ראינו גם את סופת הברקים שהמשיכה דרומה והייתה תצוגה מרשימה של כל הברקים. בירידה מההר השמים שוב התקדרו ואיך שהגענו לקרוואן התחיל שוב לטפטף. סיכמנו את היום עם מזג האוויר הזה וחזרנו לחניון שלנו. אוהד הכין, שוב, על האש בגשם. הכין לנו המבורגרים מעולים!! והלכנו לישון עם בטן מלאה וחמימה, כשבחוץ נהיה קר ורטוב.
3/10 - יום 14 - התעוררנו בבוקר וצפינו בזריחה מהמיטה שלנו. היו צבעים יפיפיים! הפעלנו חימום ורצינו להתארגן מהר ולצאת לדרך כי יש לנו היום נסיעה ארוכה לכיוון gunnison Black canyon. לפי התכנון היינו אמורים לעשות את הנסיעה הזו אתמול בערב אבל העדפנו להישאר לישון בחניון הזה ולא לחפש בלילה חניון אחר. אז קפה וקצת עוגיות ואנחנו מוכנים ליציאה. התיישבנו לצאת לדרך ואוהד הבחין בקיוטי, זאב ערבות, וזה היה ממש מגניב! החלטנו לא לוותר על מסלול שלא הספקנו אתמול, שהשארנו אותו אחרון בכוונה כדי שתהיה אפשרות לחזור אליו מאחר והוא ממש ליד החניון שלנו. המסלול נקרא Aztec Butte. תמיר לא רצה לבוא, כרמל עוד הייתה בשלבי התעוררות אז הילדים נשארו לשחק בקרוואן ואוהד ואני יצאנו לטייל. המסלול כלל טיפוס לא קטן והיה קשה לנשום, גם בגלל הגובה וגם בגלל שאנחנו עצמנו עוד היינו בשלבי התעוררות ורצינו לעשות את המסלול מהר ולחזור לילדים. הגענו למקום, על צלע ההר שבו היו 2 מבנים שממש מוסווים באבנים ובצבעים של ההר, ששימשו אנשים קדומים לאחסון מזון. זה היה מוסווה כך שאנשים שעברו שם ולא מכירים על הימצאות המחסן הזה, לא היו שמים אליו לב. ממש מדהים!
המשכנו בעליה תלולה לגבעה סמוכה ומשם היה נוף משגע! הסלעים שיש פה בפארק הם עם אחיזה מטורפת כך שאפשר לטפס מבלי להחליק. צריך היה לשים לב היטב לסימוני הדרך אחרת קשה להבין מאיפה לטפס. הנוף היה יפה, הכל היה צבוע בצבעי זריחה (אמנם 9 בבוקר אבל הכל רק התחיל להתעורר מסביב). רואים למרחק כל כך גדול בפארק הזה, שאפשר לראות בדיוק איפה יורד גשם, לאיזה כיוון העננים מתקדמים וזה פשוט מדהים! ביציאה מהפארק, בשולי הכביש ראינו שאריות קרח מהסופה בלילה. נסענו חזרה למואב, עצרנו לעשות כביסה, לרוקן ולמלא את הקרוואן ולאכול ארוחת בוקר, כל זה בצורה היעילה ביותר במשך שעה בדיוק. (מקדונלדס בשעה 11:30 נחשב לארוחת בוקר או צהריים?!) משם המשכנו דרומה ומזרחה לכיוון montrose, בכביש שאינו ראשי, אלא דרך הרים. היו בדרך שלטים שבמשך ספטמבר עד מרץ אין פילוס שלגים בין 7pm-5am כך שהתמזל מזלנו במזג אוויר טוב והיה רק קצת גשום באזור הגבוה ביותר. הנסיעה הייתה ארוכה וכרמל ניצלה אותה כמובן לשנת היופי שלה. הדרך מתפתלת בהרים, לאחר מכן ממשיכה בכביש ישר וארוך מאוד, כך שבעליות ממש רואים כמה הוא ארוך. בדרך רואים המון גרוטאות, עיירות די מוזנחות ומגעילות ובאופק הרים מושלגים. הנוף התחלף לעצים בצבעי השלכת, ברגע שעברנו חזרה לקולורדו הנוף ממש השתנה! סביבנו הרבה הרים מושלגים ואפשר לראות שרחוק מאיתנו גם יורד שלג. מולנו בכביש עוברות מכוניות ספורט ישנות, ממש יפיפיות: יגואר, פרארי, פורשה, קורבט, אלפא רומאו ועוד. תמיר ממש התלהב מכל אחת שעברה מולנו. כנראה שהיה ראלי או מפגש כלשהו לא רחוק מאיתנו. אנחנו מבינים שנגיע לפארק כבר די מאוחר, אז נשאיר לנו את מחר לטייל בו. בינתיים עצרנו בעיר Montrose, עיר גדולה.
מילאנו דלק וגז והחלטנו לאכול במסעדה. חיפשנו המלצה למקומות כדי לגוון קצת באוכל, וראינו המלצה על פיצריה מעולה שקיבלה ציונים ממש גבוהים בגוגל! הגענו לשם כשאנחנו כבר מרגישים את הטעם של הפיצה בפה... וגילינו שזו פיצריה שמוכרת רק פיצות לאפיה בבית. כלומר יש דלפק עם מוכרים, אנשי מטבח שמכינים פיצות, והכל זה פיצות לא אפויות!! אנשים מגיעים, אוספים ואופים בבית. אז מאוכזבים ורעבים חיפשנו מקום אחר לאכול בו. נסענו לפארק Gunnison לחניון לילה בתוך הפארק כדי שמחר נוכל להתחיל במסלול מוקדם בבוקר. כשהגענו ראינו 2 ארנבים בחוץ. הדלקנו מדורה, הכנו תה חם ושתינו בחוץ תחת הכוכבים.
4/10 - יום 15 - קמנו יחסית מוקדם, שתינו קפה ושוקו עם מרשמלו ויצאנו לדרך למרכז המבקרים. אחרי שצ'יפרנו את הילדים ב-2 לגו נוספים ו-2 lucky charms, יצאנו למסלול מעגלי שיוצא ממש מצמוד למרכז המבקרים. המסלול עובר בחציו על שפת הקניון ובחצי השני בתוך היער עד שמגיע חזרה למרכז המבקרים. היה ממש נחמד להתחיל עם זה את היום! בדרך ראינו מלא סנאים וצ'יפמנקס וראינו גם ארנבים. הקניון השחור מרשים מאוד. הגבהים והמצוקים מטורפים! היה מעניין לשמוע את ההסבר כיצד נוצר הקניון מאחר וזה דרש שילוב של מספר דברים: הר געש שהתפרץ ונשפכה ממנו לבה, התרוממות של הרים ופריצה עצומה של מים הם אלה שהובילו לצורה המיוחדת שלו. הסיבה שצד אחד יותר משונן מהשני היא שכאשר ירדו שלגים, אחד הצדדים של הקניון היה בשמש והשלגים שהיו עליו נמסו. זה מה שגרם לצורתו להיות פחות משוננת מעברו השני.
לאחר מכן עשינו את מסלול ה- South rim עם הקרוואן ועצרנו בנקודות התצפית שהיו לאורכו עד שהגענו לנקודה הגבוהה ביותר בכביש וממנה יצאנו לטיול רגלי. תמיר ואוהד היו חרוצים וטיפסו עד למעלה, בעוד כרמל ואני נעצרנו אחרי מחצית הדרך על ספסל עץ והתפנקנו לנו שם עד שתמיר ואוהד חזרו. בחוץ התחמם ממש, חזרנו לקרוואן, אכלנו גלידות והתחלנו בנסיעה לכיוון Ouray. הגענו וגילינו עיירה מקסימה!! עשינו לילדים הפתעה והלכנו לפארק מים של מעיינות חמים. בחוץ היו 9 מעלות, ואנחנו היינו בתוך בריכות עם מים חמים. היה ממש ממש כיף!!! הילדים התחברו עם קבוצה של ילדים אמריקאים ושיחקו איתם ממש יפה בתוך הבריכה! היינו שם גם כשירדה החשכה, והיו פנסי תאורה שהאירו את המקום. אוהד ואני היינו בבריכות החמות יותר והשקפנו על הילדים. ממש תענוג! אחרי זה התקלחנו שם במקלחות חמות ומפנקות ביותר, הלבשנו את הילדים בפיג'מות ומעילים וחזרנו לקרוואן, שמחים ומאושרים.
5/10 - יום 16 - כנראה שהמעיינות החמים השרו עלינו המון נחת ושלווה...כי לא ממש התעוררנו בבוקר. פתחתי עיניים בשעה 09:00!! בארץ כמעט יוצא יום כיפור, אז אכלנו ארוחת בוקר, התקשרנו למשפחות ויצאנו קצת לטייל, עבר כבר חצי יום.... התחלנו במסלול/פארק שנקרא open box canyon. קיבלנו מפה שכל הקשר בינה לבין קנה מידה אמיתי הוא רחוק מהמציאות. הפארק הרבה יותר קטן ממה שהוא במפה, אך עדיין נחמד. עשינו מסלול קצרצר למפל, שצריך לעבור על גשר מתכת שרואים כל מה שיש למטה. כרמל ממש התלהבה מזה וחצתה אותו מספר פעמים. ראינו איך המפל זורם מסביב לעמוד סלע ונשפך למטה. בתחתית המפל הייתה נביעה של מים חמים וקראנו שהמים מהנביעה הזו הם אלה שמזינים את המעיינות החמים. המשכנו לגשר גבוה שעובר מעל לקניון וחזרנו למטה. המסלול הבא שהלכנו אליו היה בהמלצת אחד האנשים שפגשנו במסלול הקודם, ונקרא lower cascade fall. אחרי עליה בשיפוע חד הגענו למפל גבוה ואוהד טיפס למקום בו אפשר להיות מאחורי המפל. מגניב ממש. בזמן הזה הילדים שיחקו עם אבנים ובוץ על גדת הנחל. נהיינו כבר ממש רעבים והעיירה פה סופר מקסימה! אז החלטנו ללכת לאכול ב- Full Tilt Saloon. האוכל היה טעים, הבירה הייתה מעולה והאווירה הייתה מיוחדת במינה! ממש חוויה טובה!! משם הלכנו להסתובב קצת בעיירה ועצרנו במקום שנקרא Mouse's chocolates & coffee. וואו.... הילדים לקחו גלידה ואנחנו התפנקנו במשקאות המיוחדים שהמקום הציע. אני שתיתי שוקו חם עם לוונדר וקצפת. אוהד שתה משקה בשם Shameless - קפה עם מוקה, כרמל וטופי. וואוו....היה מעולה!!!!
איך שסיימנו לאכול ולשתות בדיוק היה רעם מטורף!! והתחיל לרדת גשם מטורף. נסענו לכיוון העיר דורנגו, בדרך יפיפיה!!! ירד לנו גשם, ברד וכבר היו לנו חששות שזה יהפוך לשלג. הדרך כללה מעבר בכמה passים של ההרים באזור. עלינו לגובה של השלג בהרים, אך הגשם כבר החל להמיס אותו ולא נותר הרבה שלג בגובה בו אנחנו היינו. עלינו לגובה מעל 10,000 פיט ועצרנו באחד ממעברי ההרים, mulas pass, לצפות בנוף המהממם שהיה שם! הרים מושלגים, 2 אגמים ועצים בשלל צבעי השלכת. התלבשנו היטב בביגוד חם, מעילים, כובעים וכפפות - ויצאנו החוצה. היה פשוט יפיפה!בדרך, בנסיעה עברנו ליד עצים שהשירו עלים. היה פשוט קסום לנסוע בדרך הזו. בכלל, ב-Oaray היה משהו קסום לחלוטין. כולנו מאוהבים בעיירה הזו. הגענו לחניון לילה ליד דורנגו, שנמצא בתוך יער. אוהד והילדים יצאו להקים מדורה. קפוא בחוץ!!! 6 מעלות....היינו קצת סביב המדורה ועשינו טיול קצרצר לנהר שזורם ממש ליד החנייה שלנו. אחרי זה אוהד הכין לנו נקניקיות על האש, אכלנו אותן בתוך לחמניות בריוש מיוחדות, אלה היו הנקניקיות הכי טעימות שאכלתי בחיים...
6/10 - יום 17 - התעוררנו לבוקר קפוא בחוץ...3 מעלות בלבד. התחלנו את הבוקר בפנקייקים ושיחות לארץ ויצאנו לדרך לכיוון Mesa Verde. באופן מאוד שונה מרכז המבקרים נמצא מחוץ לפארק, ולא בתוכו. בשונה מכל הפארקים בהם היינו, היה רשום שזה מרכז מחקר ומבקרים. היו בו הרבה מיצגים ודברים שמצאו של תרבות משפחות ה-Poeblo שחיו שם בעבר. היו שם סלי קש, כלי חימר מקושטים, תכשיטים ועוד. ביקשנו חוברות של ג'וניור ריינג'ר והמלצות על מסלולי טיול ויצאנו לדרך. המסלול הראשון שהמליצו עליו היה במרחק של שעה נסיעה מהכניסה לפארק. אז בדרך עשינו חוברות ריינג'ר, וכשהגענו למקום סיימנו את החוברות ועשינו פיקניק צהריים. כשסיימנו לאכול, הילדים לקחו את החוברות שלהם וניגשנו להראות את שעשו לריינג'ר כדי לזכות בתג המיוחל! הריינג'ר היה מאוד נחמד וחביב, העניק להם את התגים, חתם להם על החוברת וגם עשה איתם את שבועת הריינג'ר! זו בעצם הפעם הראשונה שיצא להם לחוות את זה כי עד כה תמיד נתנו לנו את התגים מראש מאחר וידענו שנצא מהפארק אחרי הסגירה. הפעם, הפארק הזה היה שונה כי היו ריינג'רים בנקודות השונות (שהיו גם מאוד מרוחקות מהכניסה לפארק). הריינג'ר ביקש מהם להמשיך במשימות שבחוברת והם לקחו את זה מאוד ברצינות! יצאנו למסלול כשהילדים עם חוברות ועפרונות, מסמנים כל מה שהם רואים בדרך. הגענו למקום בו ראינו מבנים של התיישבות קודמת של אנשי הפואבלו. היה מאוד מעניין לראות, וגם לשמוע את ההסברים של הריינג'רית שהייתה במקום. מזג האוויר היה חמים וקריר בו זמנית, תלוי מה היה מצב העננים על השמש. ראינו שישנם ענני גשם במרחק. נכנסנו חזרה לרכב והתחלנו לנסוע לנקודה הבאה, ואז התחיל גם לרדת גשם. עם זאת, נראה היה כי הגענו ממש לסוף שלו מאחר וכל שולי הכביש היו מלאים קרח וברד. הגענו לנקודה שרצינו וטפטף עוד קצת. לקחנו מעילים גשם ויצאנו לכיוון מוזיאון שיש במקום, כש גענו גילינו שהוא סגור לשיפוצים. אבל בינתיים הגשם כבר ממש כמעט הפסיק. התקרבנו לנקודת התצפית וראינו שם כמות מרהיבה של מבנים בין הסלעים. באמת מאוד מרשים!! משם הילדים המשיכו לרדת למטה ומצאנו עצמנו עושים מסלול הליכה, מבלי להתכוון! המסלול הנבחר היה של 3.9 ק"מ וכלל הליכה על דפנות ההר, ראינו איפה הייתה התיישבות בעיקר לפי הפיח של המדורות על הקירות, ראינו סלעים עליהם היו סימונים של השחזת כלים וגם ראינו מבנים וחלוקה לחדרים תחת הסלע של ההר, במעין מערה פתוחה שנוצרה בו. גולת הכותרת של המסלול הייתה ציורי הקיר שראינו! הם היו אמנם במקום אחד, אבל היו ממש הרבה, מגוונים! ממש מעט אחרי שהגשם פסק נהיה שוב ממש חם. מן מזג אוויר ממש מוזר. הפארק הזה מבחינתנו היה הכי פחות מעניין, אבל אני חושבת שהילדים הכי נהנו בו!! דבר ראשון הם היו ממש בהתלהבות מהמפגש עם הריינג'ר והענקת התג. שנית, היה שם הרבה מאוד איפה לטפס, לעבור בין סלעים לחפש שרידי מבנים והם פשוט התלהבו בלי סוף!! יצאנו מהפארק כבר בערב ונותרה לנו עוד שעה עד לחשכה. נסענו לפי התכנון, לכיוון Durango ועצרנו בחניון ביער באזור העיר. גם אתמול וגם היום אנחנו ישנים בעצם ביער, שיש מקומות בהם ניתן לעצור (אתמול אפילו היה מקום מיועד למדורה), וזה לשימוש חופשי וללא עלות. זהו קונספט שעוד מוזר לנו..אבל נחמד לגלות אותו ובעצם - למה לא?! הגענו ליער כבר בחושך, וחיפשנו מקום פנוי לחנות בו. אחרי קצת התברברות מצאנו אחלה מקום!!
7/10 - יום 18 - את הבוקר התחלנו בשמיעת תרנגולי הודו מקרקרים סביב הקרוואן שלנו. כל הסביבה שלנו מלאה בחוות אז חיפשנו חוות סוסים לעשות בה רכיבה. התקשרנו לאחת שהיו מלאים להיום, התקשרנו לעוד אחת שהיו כבר סגורים לעונה והבנו שהסיכויים שלנו למצוא להיום ממש נמוכים. אז החלטנו להתקדם עם המסלול אל עבר Pagosa springs. באחת החוות שעברנו לידה היה דוכן ובו היו ביצי חופש לרכישה לכל מי שעובר, אך כשאנחנו עברנו שם הן כבר אזלו. הגענו אל העיירה וכיוונו אל מעיינות חמים טבעיים שראינו המלצה עליהם. הגענו למרכז העיר, שנהר זורם במרכזה, והמעיינות החמים היו ממש בצמוד לנהר, כאשר נביעות של מים רותחים יוצאים ממש בצמוד לנהר. פשוט מקסים!!! לבשנו בגדי ים וירדנו לנהר, למעיינות החמים. נוצרו בריכות קטנות בגבהים שונים עד לגובה הנהר. המים היו רותחים!!! כמעט ואי אפשר היה להיכנס אליהן! רק לאחת, זו שהכי קרובה לנהר היה אפשר להכניס את רגליים או את הגוף, אבל זה עם מאמץ גדול מאחר וזה באמת רותח!! תמיר התלהב מזה ממש והיה אמיץ להיכנס עם כל הגוף! מעבר לסלע שישבנו עליו היו מי הנהר שהיו קפואים לגמריי. מקום מקסים ומדהים!! לא היה קר בחוץ כדי להיות עם בגדי הים והיה פשוט כיף. כל המסביב נראה יפה! מעט במורד הנהר, בגדה השנייה ישנו ספא עם בריכות חמות, שחלקן טבעיות על יד הנהר בדיוק כמו אלה שאנחנו היינו בהן, בחינם. טיילנו קצת בטיילת על גדת הנהר והחלטנו לנצל את מזג האוויר הטוב והאווירה הטובה שיש וללכת לפארק לילדים - Yamaguchi park. הגענו למקום רחב ידיים מלא מדשאות, מגרשי כדורגל, מגרש כדורסל, מגרש בייסבול, קירות טיפוס, גינת שעשועים וגם סקייטפארק. מקסים, מקסים, מקסים!!! יצאנו עם הילדים, עם כדור, תמיר טיפס על הקירות, כרמל התנדנדה בנדנדות. אחרי זה שיחקנו כולנו כדורסל. מהמגרש עברנו לדשא. תמיר ואוהד שיחקו כדורגל, כרמל ואני עשינו עמידות ידיים וגלגלונים. לסיום טוב אכלנו גלידות ויצאנו להמשך הדרך.
מאחר והשעה הייתה עוד מוקדמת, החלטנו לנצל את זה ולעבור ב- Wolf pass שקראנו עליו הרבה המלצות וככה יהיה לנו זמן להתרשם מהנוף ואולי גם לעשות שם הפסקת צהריים. הגענו לפס וקראנו שם בשלט שזהו קו פרשת המים שמבדיל בין הנהרות שזורמים לאוקיינוס הפסיפיק לבין הנהרות שזורמים לאוקיינוס האטלנטי. התחלתי להכין Mac&cheez אבל אוהד ראה שיש נקודת תצפית ממש במרחק דקת נסיעה אז יהיה יותר נחמד לאכול שם. לתצפית קוראים Lobo point. בשניה שהגענו לשם התחיל לרדת ברד מטורף!!! כל הכביש, העצים והכל מסביב נצבע לבן! הברד היה בכדורים ממש גדולים!! סיימנו לאכול מהר מהר והתחלנו לרדת למטה עם הכביש. מדהים איך ממש בדקה מזג האוויר התהפך! כשהיינו למטה הייתה שמש, שמיים כחולים... ותוך דקה ירד ברד ושלג!!! ירדנו ממש בזהירות, כשכל הכביש לבן ואנחנו עושים את הפסים הראשונים בשלג. הילדים מאוד רצו לצאת החוצה להרגיש את השלג אז אפשרנו להם לצאת ממש ל-5 שניות (כשהם לבושים בבגדים קצרים ועם כפכפים...). הם יצאו, נהנו, זרקו אחד על השני שלג וחזרו מהר פנימה! חוויה שאין כמוהה! הגענו חזרה לכביש המהיר וגם הוא כולו היה לבן! לשמחתנו היו 2 רכבים שנסעו לפנינו והם סימנו את הדרך. נסענו אחריהם בזהירות עד שהגענו לגובה נמוך שכבר לא ירד בו שלג/ברד/גשם.
ירדנו מהאזור ההררי לאזור של שדות, הכל מסביב שדות ירוקים, או שדות חרושים של חציר שנמצא בערימות. באופק הרים עם פסגות לבנות. נוף מהמם!! אחרי נסיעה בכביש ישר אינסופי, הגענו לחניון שלנו שיחסית קרוב ל- Great Sand Dunes National Park. שמו Mosco campground. החניון אמור להיות צמוד לאגם, רק שכל האגם יבש, אבל שומעים המון אווזים מהעבר השני של האגם הזה. כל כמה זמן אנחנו רואים אותם עפים בשמיים אל עבר גדת הנהר. הילדים ואני שיחקנו בכדור, אוהד הכין את המנגל והמדורה לקראת פעולה ולפני שהחשיך הדלקנו את המנגל והכנו המבורגרים. ישבנו לאכול בחוץ, מצד אחד הירח זרח ועלה גבוה לשמים ומצד שני השמש שקעה והראתה אורות אחרונים. מחזה משגע!! הרבה זמן לא הגענו לחניון כל כך מוקדם שהיה לנו זמן להכל... השעה 19:45 ואנחנו כבר אחרי 2 סבבים של מרשמלו על האש וסמורס! חתיכת יום היה לנו....
מתחילים להרגיש שסוף הטיול מתקרב, אבל זה נותן לנו קצב אחר, כזה שגורם לנו ממש ליהנות מכל רגע ורגע ולא למהר להספיק עוד ועוד.
8/10 - יום 19 - התעוררנו הבוקר וחיכינו שבחוץ קצת יתחמם.. בלילה היו 2- מעלות! אכלנו ארוחת בוקר ונסענו לכיוון Grand sand Dunes National Park. אפשר היה לראות את הדיונות כבר ממרחק רב. כשמתקרבים זה נראה כמו ציור. התחלנו במרכז המבקרים כדי לקבל קצת מידע, וחוברות ג'וניור ריינג'ר כמובן. אוהד ותמיר הלכו לשמוע הרצאה על עידן הקרח במדבר, ובזמן הזה כרמל ואני נשארנו במרכז המבקרים ושיבנו לעשות את החוברת של הג'וניור ריינג'ר. סיימנו פחות או יותר ביחד. נסענו מעט והגענו לחניה הקרובה לדיונות. ומשם - זה פריסטייל, פשוט הולכים בחול... יש בהתחלה זרימה קטנה של מים שצריך לחצות אותם ולאחר מכן מטפסים על הדיונות, רצים בחול וכל מה שבא. תמיר שם לעצמו למטרה להגיע לפסגה, לדיונה הכי גבוהה. הוא פשוט התחיל ללכת ולא הפסיק... אוהד ניסה ללכת אחריו עד שנעלמו העקבות של שניהם. כרמל ואני נשארנו בדיונות התחתונות, כרמל התגלגלה בחול, עשתה עמידות ידיים וממש נהנתה מזה! היה איש נחמד שהציע לה את sandslide שלו כדי לגלוש למטה. זה היה ממש נחמד מצידו!!! היא התיישבה, הוא נתן לה דחיפה והיא גלשה מטה! ממש מגניב!! כרמל הייתה מבסוטית והוא זרם איתה ואפשר לה עוד ועוד....ואפילו שיפרנו מיקום ושיפוע כדי שהיא תגלוש רחוק יותר. הודנו לאיש הנחמד וחזרנו לדיונה שהתמקמנו עליה. כרמל כיסתה עצמה בחול, כמו בת ים קטנה והייתה מאושרת! בשלב מסויים ראינו את תמיר יורד אלינו בריצה! כרמל רצה אליו לפגוש אותו וגילינו ילד מלא בחול מכף רגל ועד קצה הראש, כולל כל הפנים והשפתיים. כל הדיונות מסביב אנשים גולשים על סנדבורד, ואז מטפסים שוב חזרה לראש הדיונה. זה הרבה יותר קשה מעל שלג...אין כאן מה שיעלה אותך למעלה. עקבותיו של אוהד טרם נראו אבל הילדים בינתיים המשיכו להשתולל יחד, לרוץ ולהתגלגל. אחד היתרונות הגדולים של הקרוואן - שהמקלחת איתך! כולם ירדו בשלום! שיכשכנו רגליים במים בזרימה שהייתה, והילדים נכנסו למקלחת אחת אחרי השני. יצאו ילדים חדשים! עשינו פיקניק צהריים, מילאנו ורוקנו מים ליד החניון שהיה בפארק והמשכנו למרכז המבקרים. הילדים פגשו שוב את הריינג'ר, הוא בדק להם את החוברות ועשה להם שבועה של הריינג'ר. בגאווה גדולה הם קיבלו את התגים האחרונים שלהם!! תמיר בחר בתג וכרמל בחרה ב-patch שאפשר לגהץ לה על בגד ויישאר לה למזכרת. זהו, זה היה הפארק השישי והאחרון שלנו לטיול זה. כשנסענו ראינו איך סערה מתקרבת, השמיים נהיו אפורים כהים ונהיה ערפל. החולות כך נראו הרבה יותר בהירים, על הרקע הכהה של הסופה.
9/10 - יום 20 - נסענו לכיוון העיירה Cano^n. התכנון להיום הוא להגיע ל- Royal gorge Bridge והוא הפתח רק בשעה 10. הגענו ולא ידענו בדיוק למה לצפות. כבר מרחוק ראינו את הגשר המפורסם. כשנכנסו לפארק גילינו שזה בעצם סוג של פארק שעשועים משולב עם ההיסטוריה של הגשר. אז הגענו לצד השני של הקניון באמצעות רכבל וצפינו בגובה הרב של הקניון ובגשר שנמצא ממולנו. ראינו שיש אפשרות לעשות אומגה ויש גם סקייקוסטר. הילדים הביעו רצון רב לעשות את האומגה אבל הם לא שקלו מספיק. אז שאלנו אותם לגבי הסקייקוסטר. ראינו שיש אפשרות לעשות 3 ביחד ונראה לי מגניב לעשות עם הילדים. שאלנו אותם ותמיר מאוד התלבט.....נע ונד בין כן רוצה ללא רוצה אז אמרנו לו שאין לחץ, שיחשוב על זה ונוכל לחזור לשם אחרי שנסתובב עוד בפארק. כרמל לעומת זאת, משכה אותי ביד- בואי נלך לעשות אמא!! תמיר השתכנע והגענו למתקן, כשאוהד בשוק שאנחנו באמת הולכים לעשות את זה...ואני בשוק שבאמת מאפשרים לי לעשות את זה עם הילדים. נתנו לתמיר את התפקיד של לנתק אותנו מהכבל שמחזיק אותנו למעלה, תפקיד לא פשוט! והוא עמד בו בגבורה. שורה תחתונה - היה הכי כיף בעולם!!! הילדים היו מבסוטים, בעננים!!! רק ירדנו מהמתקן ושניהם כבר התחילו לנדנד שהם רוצים שוב! מטורף! זה היה בגובה 1,200 פיט מעל קצה הקניון, ובמהירות של 50Mph.אז נתנו לאדרנלין להירגע, הלכנו לתצפית יפה יל הקניון, למתקני שעשועים ואחרי זה לסרט על ההיסטוריה של האזור ושל הגשר. הילדים ישבו עם פופקורן וצפו ממש בסבלנות בסרט, שהם לא מבינים, במשך 20 דקות! (נראה לי התלהבו סוף סוף לראות מסך אחרי 3 שבועות... שלא היה אכפת להם). אחרי הסרט חצינו את הגשר רגלית. זהו גשר תלוי ממש ממש ארוך, שיש עליו דגלים של כל (או לפחות רוב) מדינות ארה"ב. במשך 70 שנים הוא היה הגשר התלוי הכי גבוה בעולם. מרשים מאוד!! בדרך הילדים ניסו לשכנע את אוהד לעלות איתי על האומגה שעברה מקצה אחד של הקניון לקצה השני, אבל כשהגענו לשם היה תור המתנה של שעה וחצי, אז ויתרנו. במקום זה עשינו נסיעה הלוך ושוב ברכבל ויצאנו מהפארק. ברכבל עצמו עלתה איתנו משפחה נוספת שהייתה מאפגניסטן! הם היו האפגנים הראשונים שאנחנו פוגשים, ואנחנו היינו הישראלים הראשונים שהם פגשו! היה מרגש... הם סיפרו לנו שהם משבט פשטון, שיש המאמינים שזהו השבט האחרון של היהודים באפגניסטן. שבאזור שבו הם חיו מצאו המון מגילות, שיש מנהג של שרק יהודים ובני שבט הפשטון עושים את זה בכל העולם. בקיצור, ממש מסקרן ומעניין!
משם התלבטנו מאוד לגבי היעד הבא. ברור הכיוון הכללי, נוסעים ל- Colorado springs אבל יש 4 מקומות שם שסימנו לבקר בהם. ראינו שאנחנו מגיעים סביבות 16:30 והחלטנו ללכת לאחד המקומות שפתוחים עד 18:00 ורשום שגם מואר בחושך. אז נסענו ל- The Broadmoor seven falls. הגענו לחניון ענק, חנינו והיה שם היה שאטל שלקח אותנו לפארק עצמו. עלינו על השאטל ונתקלנו שוב במשפחה האפגנית. זה היה משעשע. בכניסה לפארק (בתשלום) אמרו לנו שעוד 10 דקות סוגרים את השביל העליון ביותר אז התחלנו בהליכה סופר מהירה כדי להגיע לשביל העליון! אז פחות נהנינו מהמפלים שראינו בדרך, ולא הצטלמנו שם... אבל היינו נחושים להגיע למעלה וידענו שנוכל ליהנות מהם בדרך למטה. העלייה כללה טיפוס ב-226 מדרגות כדי להגיע לראש המפל. תמיר עשה את זה בלי קושי, וכרמל כמעט נשברה לקראת הסוף אבל הצליחה כמו אלופה!! אחרי הטיפוס במדרגות הרגשנו היטב את כל השרירים ברגליים.... הגענו לשביל העליון שכבר התחיל להחשיך, נהיה קר...וכבר לא היה לנו כוח! אז עשינו שליש דרך וחזרנו על עקבותינו. עכשיו היה צריך לרדת 226 מדרגות! הצטלמנו ליד המפל, ראינו תצפיות ואפילו הספקנו לראות את המפל והפארק מוארים, ממש יפה! היינו כבר ממש מאחרוני הפארק וחזרנו לקרוואן, לחפש מקום לינה. הגענו למסקנה שהמקום הזה הוא ממש לא כמו פגוסה ספרינגס... הוא לא עיירה קטנה וחמודה, אלא עיר גדולה!! ומקומות הלינה היחידים האפשריים בה הם חניונים שכולם חונים שם אחד על השני. החניונים מפוצצים ולחפש מקום ביום ראשון בערב, כשלמחרת זה קולומבוס דיי, לא היה רעיון כל כך טוב. לא היה עם מי לדבר בחניונים. כל המשרדים היו סגורים. אז בעצת זוג חמוד, הם אמרו לנו שיש מסעדות שמאפשרות לקרוואנים לחנות אצלן, במן הסכם ג'לטלמני שצריך לאכול אצלן ארוחת בוקר. בדרך כלל גם Wolmart מאפשרים ואפילו מפרסמים שאפשר לחנות אצלם, אבל בעיר הזו היו שלטים שאוסרים זאת באופן מפורש. אז חיפשנו במסעדה שהזוג אמר לנו עליה, וגם הם לא מאפשרים בעיר הזאת... אבל בביקורות של גוגל המליצו על חניון של חנות אחרת, לציוד, וזה מה שעשינו. לא הייתה ברירה. אין באזור שום חניון ביער/פארק ולא כלום...אז התמקמנו והכנו ארוחת ערב והלכנו לישון. הימים האחרונים של הטיול כבר לא היו ממש מתוכננים. רק רשמנו לעצמנו מקומות לביקור אבל בלי לחקור עליהם יותר מידיי. כמו עם תכנון הטיול שכבר נגמר לנו הכוח לקראת הסוף, כך גם במציאות. אז ממש לפני שהלכנו לישון סיכמנו שדי מיצינו את הטיולים, הפארקים, ואנחנו רוצים להינות בדרך אחרת ביומיים האחרונים. לעשות דברים בקצב אחר, לישון אפילו עד מאוחר, לעשות דברים כייפיים לנו ולילדים. אז אחרי שאוהד ואני הבנו ששנינו מרגישים וחושבים בדיוק אותו הדבר, באמת הלכנו לישון.
10/10 - יום 21 - התחלנו את הבוקר ממש באיזי. תמיר קם ראשון והתקשר לחבר שלו בשיחת וידאו. אחר כך כרמל גם דיברה עם חברה. הם שמחו מאוד! אכלנו ארוחת בוקר והלכנו לבקר בחנות שבחנייה שלה ישנו Bass Pro Shop. וואו, זו הייתה חתיכת הפתעה! חנות מהממת!!! מה לא היה שם?! ציוד מחנאות, ביגוד חם ומהמם, ציוד לצייד, רובים, ציוד וביגוד לדייג, משחקים לילדים של מליסה ודאג של דייג, חקות משחק לילדים ועוד... בסוף החנות היה אקווריום ענק מלא דגים עם ספסלים מעץ שאפשר לשבת לצפות בדגים.
כל החנות מעוצבת מעץ חמים בפנים. למעלה יש חיות בר מפוחלצות, משהו מדהים!!! כולנו הסתובבנו בחנות לפחות שעה עם פה פעור, עד שבאמת קנינו שם דברים. אחרי זה נסענו לחנות REI אבל לא היו שם מציאות. לבקשת הילדים נסענו ל- wallmart, לראות איזה מבצעים הם הציעו לכבוד הקולומבוס דיי. לא מצאנו משהו שבאמת היינו צריכים, אבל קנינו לילדים מלא לגו!! כרמל קיבלה גם בובת LOL והם היו ממש מאושרים. אחרי זה, הבטחנו להם מסעדת המבורגרים הכי טעימה בעולם, שיש בה הפתעה. לקחנו אותם ל- Five Guys, שיש במסעדה בוטנים שאפשר לפצח. כרמל כמובן התלהבה, תמיר פחות (כצפוי). אכלנו המבורגרים מעולים עם צ'יפס מ-Idaho, ממש ממש טעים!!אחרי זה, שעינו להם הפתעה אמיתית ולקחנו אותם לקרטינג ושניהם נהגו בקרטינג באותו המקצה! הם היו בעננים!!!! מי היה מאמין שהילדה הקטנה הזו אשכרה תנהג?!?! ונתנה בגז....ומי היה מאמין שתמיר, כבר בפעם הראשונה שלו יזכה במקום הראשון במקצה?! זו הייתה חתיכת חוויה עבורם!! כמובן שהם רצו שוב לאחר מכן... אבל אז הגיע תורו של אוהד! הוא נתן הופעה! עקף 3 אנשים וכמובן שהגיע למקום הראשון!! הילדים שמחו, צהלו ועודדו, רמת האדרנלין והשמחה בשמיים! לסיום יש תמונה של שלושתם על הפודיום. איזה כיף!!
ממש שמחנו על כך שלא הלכנו היום לטייל ושינינו קצת שגרה. היה עוד יחסית מוקדם, אז החלטנו לנסוע לאאוטלט ולנסות ליהנות ממבצעי קולומבוס דיי אם הם קיימים. עשינו קצת שופינג, רוקנו חצי חנות של נייקי, כרמל ביקשה נעלי ספורט עם שרוכים!! כי היא שורכת ממש יפה! וגם תמיר התחדש בנעלי ספורט עם שרוכים. קנינו עוד חצי חנות של נורת' פייס וביימנו להיום. לקחתי את כרמל לחנות Bath&body והיא לא הפסיקה לדבר על הריחות שבחנות, וכבר בחרה לעצמה בושם שהיא רוצה. אמרנו שנחזור לשם למחרת ונסענו לחניון שהיינו בו גם ביום הראשון לטיול. זוהי סוג של סגירת מעגל מאחר והיינו בקניות ובחניון בלילה הראשון ונהיה גם מחר, בלילה האחרון. מחר צפוי יום קשה... קניות, אולי קצת לטייל פה באזור החניון, וצריך יהיה גם לארוז הכל!!!!! הצילו...
11/10 - יום 22 - קמנו בבוקר, לקחנו את הזמן... ונסענו לשופינג!!! הרבה יותר מזה אין מה לספר. בערב עשינו ארוחת ערב חגיגית, מסיבת פרידה מהקרוואן וסיום הטיול. כל אחד אמר דברי סיכום, היו דמעות, היו צחוקים והיו בעיקר חוויות ומילים טובות על הכל ועל כולם!
12/10 - יום 23 - קמנו מוקדם כדי להספיק לעשות כביסה. מזל שהלכתי מוקדם כי אחריי הגיעו עוד 2 נשים ולא היו מכונות פנויות עבורן. היינו עסוקים באריזות....משימה לא פשוטה והרבה פחות מהנה! היה הרבה לחץ למצוא מקום להכל, להספיק להגיע להחזיר את הקרוואן בזמן, למלא דלק לפני, ולשמחתנו הצלחנו להשתלט על הכל, ובזמן! הגענו להחזיר את הקרוואן ב-11:01 (איחור של דקה לא נחשב איחור), וחרגנו ב-15 מייל. זה אומר שעשינו 2,015 מייל בטיול הזה!!! אחרי שאפסנו את הדברים בהשכרת קרוואנים, הזמנו מונית ונסענו לפיצריה שקיבלנו עליה המלצות. פעם ראשונה פיצה מזה 3 שבועות!!!!! הייתה מסעדה איטלקית, ממש טעימה. כשסיימנו לאכול הלכנו לטייל בפארק שנמצא ליד האגם.
רף הלחץ ירד, הרעב נרגע ואפשר היה שוב להירגע וליהנות לפני שחוזרים ארצה. הייתה טיילת מקסימה עם אווזים באגם, וכאלה שעפו ממש מעלינו, השמיים היו כחולים, חמים ונעים בשמש ומעט קריר בצל, וסביב עצי השלכת וסנאים מתרוצצים. הילדים שיחקו קצת במתקנים, אנחנו התחרדנו בשמש, דיברנו קצת עם המשפחה בארץ ולקחנו מונית לאסוף את המזוודות שלנו ומשם ישירות לשדה.זהו..... איך מסכמים כזה דבר? החלטנו שלסיכום - זה הזמן והמקום להצטלם עם השפמים שכרמל קיבלה בתחילת הטיול.
עד לפעם הבאה...
