בחרנו בטביליסי במקרה, כשקפצה לנו הודעה עם מחיר טיסה יחסית זול, והזמנו חופשה לשבועיים האחרונים של אוגוסט. בשבוע הראשון הצטרפה אלינו משפחה נוספת בהרכב של זוג +3 (2, 6, 16) ולשבוע הזה הזמנו מראש את המלונות כדי שיהיו לנו חדרים צמודים שמתאימים להרכבים המשפחתיים. בשבוע השני של החופשה טיילנו לבד, בסגנון חופשי כאשר יש תכנית מסגרת אך לא הזמנו מראש שום מלון, כדי לאפשר לעצמנו גמישות.
נחתנו בחמישי בלילה ונסענו הישר למלון, שנמצא בעיר העתיקה. הגענו למלון בייתי, ומהרגע הראשון הרגשנו בו ממש בבית! החברים שלנו קיבלו חדר שנמצא בחצר, בקומת הקרקע ואנחנו היינו בקומה השלישית, כמובן ללא מעלית אלא רק מדרגות תלולות מעץ. ארוחת הבוקר הוגשה בקומת הכניסה אז היה לנו נחמד מאוד שהחדר של החברים היה ממוקם קרוב, ככה אכלנו בחוץ, בחצר, קרוב לחדר שלהם.
כשקיבלנו את החדרים והיינו עוד עירניים למרות שהשעה הייתה כבר אחרי חצות... אז ישבנו בחוץ, העברנו את הזמן והזמנו פיצות. לפיצות לקח עוד כשעה להגיע...כי מי המשוגע שמזמין פיצות בשעה כזו בטביליסי?! כולם ישנים מזמן...
יום 1 - 18/8 -החלטנו להתחיל את החופשה בכיף גדול לילדים אז כבר ביום הראשון נסענו לפארק מים Gino paradise. זה פארק מים מטורף לילדים, מלא בריכות, מגלשות מכל הסוגים והמינים. נכנסנו לשם בבוקר ויצאנו בערב! יש שם אוכל, גלידות, בירות וכל מה שעולה על הדעת כדי שבאמת לא נצטרך לצאת. ואכן כך, יצאנו משם אחרי שהשמש שקעה וכבר החשיך, נראה שהילדים כבר הצמיחו זימים....היינו מבין האחרונים בפארק.
חיפשנו איפה לאכול, וראינו המלצה על מסעדה בשם Aremare שנמצאת במרחק של קילומטר הליכה. המסעדה היא אותנטית, פשוטה, שהכל בפנים עשוי מעץ. התפריט באנגלית היה מאוד משעשע, הוא נראה כאילו עשו עליו תרגום לא מוצלח בגוגל translate אז יש שם מנה בשם assorted acid, וגם אחת בשם dead end. פעם ראשונה במסעדה גאורגית אמיתית...הזמנו: חינקלי שהיה טעים בטירוף!! עובי הבצק היה מושלם, והבשר בפנים היה מתובל במידה המתאימה. ממש ממש טעים! אכלנו 4 שיפודים של קבב, חצ'אפורי, 3 סלטים, צלחת גבינות, 9 חינקלי (כל אחד בגודל של כדור טניס), פטריות ממולאות בגבינות, 2 בירות, סודה, 2 לימונדה, בקבוקי מים וקוקה קולה. וכל זה....עלה 140 לארי.
סיימנו את היום שבעים ומאוד מרוצים!!
יום 2 - 19/8 - החלטנו שנתחיל את היום עם קצת טיול בעיר. המליצו לנו ללכת לשוק בשם לילו, אך היה נורא חם והעדפנו לחפש משהו מקורה. אז מצאנו שוק בתור מנהרה בשם Meidan bazar. נסענו לכתובת לפי גוגל וטיילנו שם קצת באזור. הלכנו לגשר הזכוכית שהיה ממש יפה, אבל היה פשוט חם מידיי....
נסענו לקניון אבל המשחקייה הייתה סגורה.
חיכינו שהחום קצת יעבור ונסענו לפארק שעשועים. עלינו עם הרכבת ובילינו שם עד הלילה.
יום 3 - 20/8 - עזבנו את טביליסי והתחלנו בנסיעה צפונה, לדרך הצבאית. בדרך עברנו באגם
Zinvali - אגם יפיפה בצבעיו. אחרי שצילמנו הצטלמנו בכל הזוויות, הכה בנו הרעב ונסענו למסעדה לארוחת צהריים.
משם, המשכנו לתצפית השלום שלום גאורגיה-רוסיה, בשעת שקיעה. הטסנו את הרחפן והיה מקסים.
אחרי השקיעה נסענו למלון שלנו בעיירת הסקי גודאורי, מלון בשם carpe diem. מאחר וזו עיירת סקי היו לי ציפיות גבוהות ממנה, אבל המקום נראה נורא! אני מצליחה להבין איך כשהכל מלא בשלג זה אתר סקי מקסים, אבל בלי שלג - פשוט נורא!
אכלנו ארוחת ערב, נראה שבמלון נמצאים רק אנחנו ועוד קבוצה גדולה של ישראלים. אחרי ארוחת הערב הלכנו להתפנק קצת בבריכה ובסאונה של המלון.
יום 4 - 21/8 - בבוקר התעוררנו לנוף מדהים של הרים עצומים וירוקים.
אם מתעלמים מהתשתיות הרעועות ומתמקדים בנוף - מדהים פה!
נסענו לכיוון צפון, לכיוון הכפר ג'וטה. עברנו מעבר הרים ונסענו בכביש שמרגיש חצי שטח.
בדרך דוכנים בהם מוכרים פירות טריים. וחלפנו על פני המון דוכנים של Halal, כל רועה צאן פתח דוכן ובו מוכר שיפודי כבש...
מהרגע שירדנו מהכביש ה"מהיר" הדרך כבר אינה סלולה בכלל. מלא פרות, גדיים , תיש וכבשים בדרך. הכל שביל אחד יחסית צר, למטה הנחל זורם, מסביב הכל ירוק. ממש מקסים!
הגענו לכפר ג'וטה וטיפסנו למסלול שעולה ל-1000 מטר גובה. בדרך פגשנו עוד 2 משפחות של ישראלים. הטיפוס מתחיל קשוח אבל מתמתן אחרי כמה מאות מטרים.
ממשיכים לטייל על ההרים, הכל ירוק מסביב פשוט מדהים. באמצע הדרך ישנו "כפר מטיילים" עם מקום לאוהלים, מטבח חוץ וכיפה גאודזית לילדים - למי שמחליט ללון שם בשטח. ממש ליד הכפר פגשנו בסייח צעיר שאנשים ניגשו ללטף אותו. הכלל הכי חשוב עם סוסים הוא לעולם לא לעמוד מאחורי הרגליים שלהם, אחת הילדות הישראליות ניגשה אליו מאחור וקיבלה ממנו בעיטה. זה היה מאוד לא נעים אך במזל זה הסתיים רק בכאב ועלבון ולא יותר גרוע. המשכנו עוד קצת הלאה ובאמצע כל הירוק הזה יש גן שעשועים ולא רחוק ממנו מלון קטן עם אגם בו שוחים ברווזים. לאורך כל הדרך יש סוסים שחלקם קשורים וחלקם מסתובבים חופשי, ולא מעט סייחים.
המסלול מגיע עד לאגם, אבל 3 ק"מ לפני האגם עשינו אחורה פנה וחזרנו למטה.
משם נסענו למסעדה בקזבגי ואכלנו שם בלינצ'סים עם בשר, מרק יוגורט ושום עם פילמני, מרק עם בשר ועוד.
המשכנו לכיוון מפלי גוולטי תוך שאנחנו צופים במזג האוויר משתנה ונתחילים ברקים ורעמים בשמים. החלטנו ששום גשם לא יעצור אותנו והמשכנו למפלים! הגענו לנקודה הרחוקה ביותר שניתן היה להגיע עם הרכב ואז הגשם התגבר ממש. חיכינו כמה דקות שיעבור, ואז התחיל לרדת ברד... כשבחוץ 22 מעלות. אחרי כמה דקות באמת שהכל נרגע. התחלנו עם המסלול של המפל הקטן, יצאנו עם מעילים כדי להגן עלינו מפני הגשם אך מהר מאוד הגשם הפסיק וטיילנו בכיף. מאחר ועלינו עם הג'יפ עד לפסגה ההליכה למפל הנמוך הייתה כ-150 מטר. ממש פינוק. לאחר מכן המשכנו למפל הגדול אך לשם הטיפוס היה הרבה יותר קשה ומעייף, עם הילדות הקטנות הגענו כמעט עד למעלה אבל נגמר להן הכח אז ירדנו חזרה למטה. כבר התחיל להחשיך אבל אי אפשר היה להפסיד את התחנה האחרונה שתוכננה להיום, ובדרך לכיוון המלון עצרנו במעיין סודה!! נראה כמו בריכת קצינים ויש ברזים שיוצאים מהם סודה ואפשר למלא בקבוקים. ראינו מקומיים שמגיעים לשם עם ג'ריקנים גדולים וממלאים אותם. אוהד לא התאפק ורץ פנימה! לא הפריע לו שבחוץ נהיה קררר.
אחרי ששתינו וטבלנו בסודה חזרנו למלון.
יום 5 - 22/8 - ארזנו, עזבנו את המלון, והתחלנו את היום שלנו בעמק טרוסו. נוסעים על שביל צר על הר, כשלמטה בעמק זורם נחל. דרך מקסימה, הרים ירוקים, לפעמים עם סלעים אדומים, לפעמים שחורים ורואים גם מפלי מים יוצאים מתוך ההר. ממש מקסים.
מזג האוויר מצוין, יש שמש ולא חם מידיי. עשינו עצירה קצר לראות את המפלים, ועצירה נוספת במקום שבו האדמה נהייתה בצבעים צהובים, אדמדמים ושחורים, כנראה שהמים שם מלאים מינרלים. הזרימה של המים יצרה צורות ממש יפות על האדמה, מזכיר קצת איזורים של גייזרים.
המשכנו עם השביל ועברנו דרך כפרים של בתים בודדים, חלקם נטושים, בחלקם ראינו איש אחד או שניים, והבתים נראים הרוסים לגמרי.
עצרנו באחד המקומות בדרך, במבנה אותנטי שהגישו שם גם אוכל. בתוך הבית היו ציורי קיר, עמד שם פסנתר והייתה גם גיטרה. הילדים כל כך שמחו לראות את הפסנתר, וניגנו עליו בתורות למרות שלא היה מכוון. היה שלט "pay as much as you want". הזמנו את כל התפריט שהיה להם - מרק בורשט, חצ'אפורי ופילמני. היו פילמני בצורה של מיקי מאוס. ממש טעים.
הגענו עד לסוף השביל, שם היה חייל שלא אפשר להמשיך במסלול מאחר וזה אזור גבול, והסתובבנו חזרה. מאחור ראינו שהשמים מתחילים להתקדר וזה היה רק עניין של זמן עד שהגשם יגיע אלינו.
במסלול הזה יש המון שמטיילים אותו ברגל, בין אלה מטיילים רציניים ובין אם משפחות. רק הישראלים - עושים אותו עם ג'יפים... לא יודעת אם זה מחוכמה, או מעצלות, אבל זה המצב.
ראינו את הגשם מתקרב אבל היה בדרך מעיין שלא הספקנו לעצור בו. אוהד לא היה מוכן לוותר... הוא ותמיר עשו את הדרך למעיין בריצה הלוך ושוב וחזרו עם הגשם. המעיין היה מקסים, עם זרמים שיוצאים מתוך האדמה.
ירד גשם מבול.. וזה היה האות שלנו לנסוע דרומה להמשך הטיול שלנו. תכננו להיות בעמק כשעתיים אבל היינו שם כפול. הנסיעה לקחה לנו הרבה זמן והבנו שלא נספיק לראות עוד משהו...אז נסענו הישר למסעדה שהליצו לנו עליה בשם Fish House. היא נמצאת בין בריכות דגים ויש בתפריט קוויאר, דגים מלוחים ומגוון של דגים טריים שמוציאים הישר מהבריכות.
אחרי שאכלנו ושתינו היטב הייתה נסיעה של שעה וחצי נוספות עד למלון שהזמנו בבורג'ומי. הגענו לשם ב-23:30 בלילה, לבקתות משולשות במקום מקסים עם מארחת מאוד נדיבה.
היא הדליקה לנו מדורה, סידרה לנו כיסאות סביב המדורה, ערסל, וסל עם שמיכות שנוכל להתכסות כי היה מעט קריר. היא הוסיפה עוד כמה עצים למדורה והביאה לנו 2 בקבוקי יין מקומי כדי שנישן טוב.
נהנינו מהמדורה והלכנו לישון די מאוחר, תוך ידיעה שלמחרת אפשר להתפנק ולישון עד מאוחר.
יום 6 - 23/8 - קמנו מאוחר בבוקר, התארגנו בנחת ויצאנו לדרך לכיוון Bakuriani. זו הפעם הראשונה שלא הייתה לנו ארוחת בוקר במלון אז חיפשנו איפה לאכול. מסתבר שמסעדה לארוחת בוקר זה לא משהו שקיים פה, או לפחות לא משהו שקל למצוא... הגענו לרחוב הראשי של העיירה וחיפשנו שם בעקבות גוגל, וכשלא מצאנו התיישבנו ב- dunk'n donuts, שתינו קפה שלמען האמת היה מעולה!! וכריך/דונאט לכולם. לאחר מכן עברנו ליד מאפייה מקומית ולא יכולנו להתאפק וקנינו לחם גרוזיני, חצ'אפורי ועוד מן מאפה ממולא בבשר (הרגיש כמו הטעם של העוף מהמרק).
המשכנו לטייל קצת בעיירה, שהיא בעצם עיירת סקי, בדרך דוכנים של פירות וירקות, קצת מתנפחים לילדים, דוכן לצביעה של יצירות גבס ועוד, אבל הכל פשוט פשוט, הכי פשוט שיש. המשכנו לכיוון פארק לילדים ונכנסנו למקום שנקרא joy land. לא משהו מאוד גדול, נמצא על מדרון הר, אבל מספיק מפנק להורים וגם לילדים. אחרי יומיים של מסעות בטבע החלטנו לאזן קצת ולעשות משהו שיהיה נטו כיף לילדים. זה מקום קטן עם שניים וחצי מתקנים אבל מלא בנדנדות, פופים, ומתקן מגניב של אבובים שמחליקים על שטיח שהילדים מאוד נהנו ממנו.
בילינו שם כמה שעות והמשכנו הלאה, לרכבל! העיירה הזו מרגישה כבר כמו עיירת סקי אירופאית, בניינים מטופחים, בתי מלון גדולים, לרגע אפשר להתבלבל ולחשוב שאתה במדינה אחרת. האזור של הרכבל מקסים מאוד, הכל מלא בדשא ירוק, מסלולי הליכה סלולים למי שרוצה לעלות/לרדת ברגל, ואפילו בתי קפה יש שם. עלינו עם הרכבל למעלה, ומשם המשכנו במסלול רגלי שעלה גבוה יותר לתצפית גדולה. הטיפוס עם כרמל התחיל קשה, עם הרבה מאוד בכי.... אבל ברגע שהתגברה על עצמה ביקשה להמשיך בדרך ועוד התלוננה שאני מעכבת אותה כי ישבתי לכתוב. עלינו למעלה בזהירות רבה מאחר והדרך הייתה מלאה באבנים שניתן להחליק עליהן ואחרי סט תמונות מהפיסגה ירדנו למטה ברכבל.
בנקודה זו התפצלנו מהחברים שלנו שחזרו למלון ואנחנו המשכנו לתחנה אחת נוספת, נסענו לאגם בשם Tabatskuri Lake. זה אמנם לא רחוק גאוגרפית, אך הנסיעה לשם ארכה זמן רב יחסית מאחר וכולה (למעט מעבר על גשר אחד) הינה על שביל עפר, ולא על כביש סלול. מה שגורם לנסיעה להיות הרבה יותר איטית.
מנהלת המלון המליצה לנו להגיע לאגם הזה, ואמרה לנו מראש שנצטרך את הדרכונים שלנו איתנו, ואכן כך היה. הגענו לפס ממש גבוה ושם הייתה תחנת משטרה עם חיילים שביקשו מאיתנו את הדרכונים ואת רשיונות הרכב, ואף צילמו את לוחית הרישוי. המשכנו לנסוע, הפעם יורדים בגובה ומסביב הכל ירוק, פרות הולכות בשביל, כבשים רועות במרחבים האינסופיים ומידי פעם מבחינים במן מאהל של משפחה שמגדלת כבשים, תרנגולות, והם חיים כמו בדואים. כשאין שום מקור חשמל או מים סביבם. ממש באמצע שומקום.
התחלנו לראות את האגם מרחוק ואת הכפר הציורי שיושב על לשון ים. מרחוק הכל נראה צבעוני, יפה, מסודר. כשהגענו לכפר עצמו הכל חורבות על חורבות. הבתים אחד על השני, לכל אחד גינה קטנה בה שומר תבן, מגדל כמה תרנגולות ויש לו גינת ירק בה מגדל תפוחי אדמה, עגבניות ועוד. קשה להאמין שבאמת אנשים גרים שם. זה לא רק בפשטות, אלא בתנאים הכי בסיסיים שיש.
נסענו חזרה למלון, להכין ארוחת ערב עצמאית, אחרי שבעלת הבית הציעה לעשות עבורנו את הקניות מאחר והיא נסעה לשוק באותו היום. רצינו לעשות על האש אז הזמנו בשר, עוף, ירקות לסלט, תפוחי אדמה וגם קצת מצרכים לארוחת הבוקר למחרת.
כשפתחתי את העוף קפצתי אחורה בבהלה כשראיתי רגליים עם ציפורניים מבצבצות... זה היה כל כך טרי שהתרנגולת עשתה לפני רגע קוקוריקו...
כולנו היינו בהלם מאחר ואף אחד מאיתנו לא ידע איך להתמודד עם זה. המארחת החמודה בא לשאול אם מה שהיא קנתה בסדר ואם אנחנו צריכים תבלינים, ואוהד סיפר לה שנבהלתי כשראיתי את התרנגולת, ושבארץ זה מגיע מוכן, חתוך ונקי. אז בלי להתבלבל, היא פשטה ידיים, הביאה קרש חיתוך וסכין גדולה וטיפלה בעוף! באמת בצורה מדהימה, בלי להניד עפעף. היא תבלנה לנו אותו והכינה אותו כך שנוכל להכין אותו על המנגל. בזמן הזה אני הכנתי תפוחי אדמה כמו שאבא שלי היה מכין בבית, הילדים אכלו סיר פסטה עם רוטב עגבניות, היה גם סלט וסה"כ הייתה ארוחת ערב נהדרת. העוף היה באמת טעים, טרי, בלי הורמונים וכו'.
המארחת הייתה כל כך מדהימה שהיא גם הדליקה את המנגל, עם עצים!
אחרי ארוחת הערב ישבנו סביב המדורה עם בקבוק יין שהמארחת הביאה לנו וכך סגרנו את הערב.
יום 7 - 24/8 - קמנו ביקיצה טבעית והכנו ארוחת בוקר "ישראלית": עם חביתות, סלט ירקות, גבינות, לחם, מיץ תפוזים וקפה. אחרי זה ארזנו ונפרדנו בעצב קל מהחברים שהיו איתנו, מאחר והם חזרו ארצה. עד שהתארגנו ליציאה, הצטלמנו יחד ויצאנו לדרך, כבר היה כמעט צהריים. בשונה מהתכנית המקורית, החלטנו לוותר על הביקור בוארדזיה, שזו עיר שלמה שנמצאת חצובה בתוך ההר, מאחר ובאוקטובר האחרון היינו בפארק גדול בשם מסה ורדה, בקולורדו והם מאוד מזכירים אחד את השני. והנסיעה לשם הייתה שעתיים וחצי. החלטנו להתקדם לכיוון קותאיסי.
נסענו למערת הנטיפים ליד קותאיסי - Sataplia Nature Reserve , ראינו שם עקבות של דינוזאורים מלפני מיליוני שנים. יש שם כ-220 עקבות של לפחות 7 זנים שונים. היינו בתצפית על גשר שקוף ומשם נסענו למלון קצת להתרענן כי היה מאוד חם ולח בחוץ. הגענו למלון של זאזא, גרוזיני מאוד, מאוד נחמד שיודע אפילו כמה מילים בעברית, ומאוד אוהב לדבר. הוא מיד המליץ לנו על מסעדה שהתיירים אוהבים ללכת אליה, אבל אנחנו העדפנו המלצה של ד"ר גוגל. נסענו למסעדה בשם Story, האוכל שם היה מדהים!! מיוחד מאוד, אבל זמן ההמתנה לאוכל היה על סף הבלתי נסבל. המתנו המון זמן לאוכל והכי הרבה זמן - לפיצה מרגריטה עבור כרמל, שהמתינה יותר משעה כדי לקבל את האוכל שלה... המסעדה נמצאת על גדת הנהר, יש ישיבה בפנים ובחוץ, ולפי הרכבים שחנו בחוץ הבנו שהיא ברמה גבוהה עוד לפני שנכנסנו. בחוץ היה מישהו רוסי שישב עם 2 שומרי ראש בחליפות.
החלטנו שקינוח כבר נאכל במקום אחר, וכרמל הייתה האחראית למצוא לנו גלידריה בדרך חזרה למלון. היא עמדה במשימה בצורה מושלמת, ומצאה גלידריה מעולה ממש ליד הכיכר המרכזית. לגלידריה קראו Mio. היה גם טעים וגם נעים לשבת שם.
חזרנו למלון של זאזא, לחדר הסגול שלנו, והלכנו לישון.
יום 8 - 25/8 - קמנו הישר לארוחת הבוקר של זאזא, ארוחה שמספיקה לבוקר וגם לצהריים וערב... מה הוא לא הגיש לנו?! ביצים קשות ממולאות, חצילים מגולגלים עם אגוזים, גבינה גרוזינית, תפוחי אדמה מטוגנים עם בצל וביצים, נקניקיות, פסטה, צ'יפס, סלט גזר, ירקות חתוכים, אבטיח וסוג של חצ'אפורי מגולגל כמו סיגר.
אחרי שהתאוששנו מהאוכל, נפרדנו מזאזא לשלום ונסענו ל- Martvili Canyon. תכננו לילדים הפתעה והתחלנו את הטיול שם באומגה!! הילדים נהנו מאוד, וגם אנחנו, ועברנו מהאומגה לאטרקציה הבאה בתור - שיט בסירה. השיט היה בתוך הקניון, במים בצבע טורקיז ירקרק, משהו מדהים! בתוך הקניון היה צונן וקריר, במיוחד לעומת הטמפרטורה בחוץ! עברנו ליד מפל קטן של מים שיצאו מהקיר של הקניון ומילאנו שם בקבוקי שתיה. מים טובים וקרים, פשוט תענוג! הילדים היו מאושרים שזכו בשתי אטרקציות ויצאנו למסלול רגלי בקניון. המסלול לא היה ארוך, ומלא בנקודות תצפית מקסימות על מפלים קטנים וגדולים לאורך הקניון. לאחר מכן המשכנו בנסיעה צפונה.
עצרנו להפסקת צהריים לא רחוק משם, במקום שיש בו יקב מקומי וגם מסעדה - Odo's winary. מקום יפהפה שהאוכל בו מעולה! עשינו קצת טעימות מהיינות שהם מכינים במקום, טעמנו 2 יינות לבנים מכדי החרס שנמצאים בתוך האדמה אך הם לא היו לטעמנו, ובסוף החלטנו על יין אדום שמכינים אותו מעל האדמה והוא היה כבר הרבה יותר טעים! הייתה קבוצה גדולה של רוסים שהיו באחד החדרים במסעדה ובשלב מסויים שמענו ניגון פסנתר. אוזני הילדים מיד התחדדו והם הלכו להאזין לוירטואוזית שניגנה שם בצורה מדהימה.
עם האוכל הגיע גם הגשם וברגע אחד כל מזג האוויר השתנה והפך לגשם זלעפות! עד שסיימנו לאכול חלפה גם הסערה והמשכנו בדרכנו. הדרך הייתה ארוכה מאוד, אך יפיפיה! התרגלנו כבר לאיכות הכבישים הירודה, לצורת הנהיגה של המקומיים ולכל הפרות שחוסמות את הנתיבים... ובהמשך הצטרפו לזה גם לא מעט חזירים שגם הם מסתובבים חופשי. עשינו עצירה נוספת בסכר Enguri אך כשהגענו אליו ראינו עננים שחורים מתקרבים והבנו שזה רק עניין של זמן עד שיתחיל גם שם גשם, אז ויתרנו על הסיור ובמקום זה צילמנו את הסכר והאגם מרחפן.
הכבישים נוראיים, חלקם סלולים וחלקם ממש נהיגת שטח, אך הנוף והנהג המנוסה שלנו (אוהד) מפצים על כך!
הגענו למסטייה כבר ממש בערב, כשהחשיך. נסענו בסימטאות הצפופות, בין פרות וחזירים, ראינו את המגדלים שיש בעיירה והגענו אל המלון שלנו - מלון ביתי, ובביתי אני מתכוונת שהוא ממש בבית של המשפחה, כאשר קיבלנו את הקומה העליונה של הבית כדי להתגורר בה. רעבים ועייפים יצאנו לחפש מסעדה לאכול בה, ומסתבר שזה לא מעשה טרויאלי אחרי 21:00... במסעדה הראשונה אליה הגענו נגמר האוכל, השנייה בדיוק נסגרה, ובשלישית התיישבנו רק בגלל שהייתה פתוחה. אכלנו, שבענו והלכנו לישון.
יום 9 - 26/8 - קמנו בבוקר וגילינו שזוג חברים שלנו נמצאים גם הם במסטייה, וזהו יום הטיול האחרון שלהם בגאורגיה. חלקנו את התכניות לגבי היום והבנו שיש לנו בדיוק את אותה התכנית! רק שלנו יש ג'יפ שיכול לעזור להגיע למקומות הללו. אז אחרי ארוחת הבוקר, איחדנו כוחות ויצאנו לדרך! תחנה ראשונה - קרחון צ'אלאדי! נסענו כרבע שעה לתחילת המסלול, ותחילתו הייתה בגשר רעוע מעל נהר סואן, שבנוי משלבים של עץ שחלקו שבור, חלקו חסר, ובצדדים מעקה ברזל שניתן להחזיק בו, וזהו!! עד עכשיו אני לא מצליחה להבין איך חצינו עליו אבל זה משהו שהגיוני רק בגאורגיה!
המשכנו עם המסלול והתחלנו עם הטיפוס לגובה. הילדים היו מקסימים ועמדו בזה בגבורה!! לפחות מחצית מהמסלול עוברת ביער מוצל, בשביל הליכה לא קשה, ועוברת ממש לצידי הנהר השוצף והגועש, עם פלגים קטנים לצדדים, גם כאלה בהם כמעט ואין זרימה וניתן להרגיש את המים הקפואים!
המשכנו עם המסלול, היער התחלף בערימות של סלעים שהיינו צריכים לחצות וההליכה הפכה למעט קשה יותר. אחרי כמעט שעתיים של טיפוס (קצב ילדים...כן?!) הגענו אל הקרחון!!
בהתחלה רואים מרחוק כתם כחול גדול ומבינים שזהו הקרחון, אך ככל שמתקרבים מבינים שכל "ההר החום" שמקיף אותו הוא בעצם גם קרחון, רק שהתכסה בבוץ ונראה בצבע חום.
התקרבנו אל קרחון כדי להצטלם, ראינו איך הוא נמס וממש נוצר זרם מים שניגר ממנו, ואז הבחנו באבנים שמתחילות להיתדרדר מלמעלה. מיד ברגע שהבנו את זה התרחקנו מהקרחון ושמרנו מרחק. לעיתים אלה היו אבנים קטנות אך ראינו גם פעמיים סלעים גדולים שהתנתקו מההר ונפלו מטה. פלא שאף אחד לא נפצע/נהרג שם. אבל שוב, כמו הגשר - בשום מקום אחר בעולם לא היו מאפשרים לדבר הזה לקרות, היו שומרים על בטיחות מעל לכל.
עשינו הפסקת אוכל בזמן שאנו צופים בפלא הזה של הקרחון ובצבע התכלת העז שלו, ואז סבנו על עקבותינו וחזרנו בדרך ממנה הגענו, וכן- זה אומר לחצות שוב את הגשר הפסיכי הזה!!
אחרי שכל כך נהנינו מהמסלול המקסים הזה והקרחון המדהים, המשכנו לתחנה הבאה ונסענו לאגמי קורולדי. ההגעה לשם היא רק עם ג'יפים, או "מרשטרוטקה". היו מקומות בהם השיפועים היו ממש גבוהים, אבל אוהד מספיק מנוסה ויש לנו אחלה ג'יפ, אז זה היה קטן עליו. בדרך יכולנו לראות את הקרחון שהגענו אליו ובכלל, את כל ההרים שנמצאים באיזור! הגענו לגובה 2,700 מטר! הגענו לאיזור של האגמים, ירדנו מהרכב והיה ממש קררר בחוץ! לבשנו מעילים והתיישבנו בפנאן ליד האגם, עם יין ובוטנים לנשנוש. נהנינו מהנוף המדהים הסובב אותנו, טיילנו קצת ברגל ועשינו מיליון צילומים מכל הזוויות האפשריות. אחרי שמיצינו, נסענו לצלב המפורסם של מסטיה, שנמצא ממש לא רחוק משם, מעט נמוך יותר, ואז חזרנו למסטיה.
נסענו היישר למסעדה שראינו עליה המלצות וגם החברים שלנו המליצו עליה - Cafe layla. הזמנו מלא דברים טעימים וחגגנו את הערב האחרון של החברים שלנו בגאוריגה. אחרי זמן מה תמיר הרגיש ברע, והקיא (כנראה התייבש) אז סגרנו את היום וחזרנו למלון.
יום 10 - 27/8 - התארגנו לעזוב את המלון, לא לפני שקנינו מלח סוואנטי מהבבושקה של הבית. היה לה חדר מחוץ לבית בו היא מייבשת את כל הרכיבים - שני סוגים של צמחים שגדלים באזור, שום, פפריקה ולכל זה היא מוסיפה מלח. ממש ממש טעים! קנינו כמה שקיות ויצאנו למרכז העיר לשוק של יום ראשון.
כשהגענו, הסתבר שזה לא ממש שוק, אלא כמה חנויות של פירות וירקות. קנינו קצת פירות, עצרנו במאפייה קנינו לילדים עוגיות שוקולד גדולות ויצאנו לדרך. הכיוון היה אושגולי, אך בדרך לשם עצרנו בהאשקילי להצטלם על הנדנדות הגדולות שיש שם על רק ההרים המושלגים. ממש יפה!
בדרך פגשנו רכב שעצר וביקש הכוונה, ברכב היו זוג יהודיםמרוסיה, ששמחו לפגוש בישראלים בדרך, והגבר אפילו הזמין אותנו לשמוע אותו תוקע בשופר. לאחר שסיים בירכנו אחד את השני בשנה טובה ומתוקה.
המשכנו לכיוון אושגולי בנסיעה על כביש בטון שנראה כי נסלל לאחרונה, ואכן בהמשך הדרך נתקלנו בסוללים ומשם הדרך המשיכה כשביל עפר. הגענו לחלק בו היה שלט של "זהירות מפולת" ואין ברירה, זו הדרך היחידה שאפשר לעבור בה, כזו שנוסעים צמוד לקיר של ההר, ובצד השני של השביל רואים ערימות של אבנים שנפלו והסיטו מהדרך. בדרך יש מספר כפרים קטנים, קשה לקרוא לזה כפר כי יש בו ממש מעט בתים. מי שעושה טרקים ברגל עובר פס ומגיע לישון בכפר שנמצא ליד הנהר, למחרת מטייל שוב וחוזר חלילה. כשהתקרבנו לאושגולי הבחנו שוב במגדלים כפי שהיו במסטייה וככל שהתקרבנו ראינו שהכל ממש ישן ועתיק. תחילה זו הייתה עיירה בשם Murkmli ומיד אחריה הייתה Ushguli. אושגולי הינה העיירה הכי מבודדת בחבל סוואנטי והוכרזה על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמי.
הגענו לעיירה בשעת הצהריים ונסענו הישר אל מסעדה שהמליצה לנו עליה הבבושקה מבית ההארחה שישנו בו במסטיה, היא אמרה שזה של הבת שלה שהקימה אותו רק לפני שנה. אז הגענו לשם ופיספסנו אותה, היא לא הייתה במסעדה. אבל אכלנו שם, ישבנו בחוץ ואכלנו בנוף המקסים. בתוך המסעדה היה קיר שעליו כל מיני כיתובים מאורחים שאכלו שם, אז גם הילדים הוסיפו כיתוב משלהם.
אחרי ששבענו ולמען האמת כבר התחשק לנו שנ"צ... לא נכנענו אליו והלכנו לשריין לנו רכיבה על סוסים. היה כבר מאוחר לעשות את זה באותו היום, אבל קבענו לצאת לטיול למחרת בבוקר.
נסענו למלון (הכל מאוד בקטן...אז זו נסיעה של 40 שניות, פשוט היינו עם הרכב וכל המזוודות), רוב מי שמגיע לפה הם מטיילים, אז קיבלנו חדר עם 4 מיטות יחיד נפרדות, אבל כן עם שירותים ומקלחת בחדר.
טיפ חשוב - כל התשלום פה מתבצע אך ורק במזומן... אז מי שמתכוון להגיע לכאן - צריך להיערך מראש עם מספיק מזומן.
כרמל ואני יצאנו לטייל בעיירה, בדרך ראינו עגלים צעירים, התרשמנו מהמבנים העתיקים ובדרך ראינו סבתא מבוגרת אחת שמאוד התלהבה מלראות את כרמל. בכלל, כל הגאורגים מאוד מאוד נחמדים!! היא ניסתה לתקשר איתנו אך לא הייתה שפה משותפת והסברנו לה בפנטומימה שאנחנו רק מטיילות. ממש לאחר מכן הבחנו בעזים בחצר של אחד הבתים והיא מיד הגיעה ופתחה לנו את השער. מסתבר שזה הבית שלה. נכנסנו לחצר ענקית בה היו המון עזים מסתובבות חופשי, ראינו גם 2 ברווזים, אווזה עם שיירה של אפרוחים וגם פרה אחת. יצא אלינו הסבא, הילד והנכד ודיברתי איתם ברוסית. הם היו מאוד מאוד נחמדים, כרמל שיחקה עם הילד הקטן למרות שהם לא הצליחו להבין אחד את השני. שאלתי לגבי המגדלים שרואים בכל הכפר והם הסבירו לי שאלה מגדלי שמירה שהיו לכל משפחה. הבתים והשטחים היו בצורת מעגל סגור, ובראשם מגדל שמירה גבוה, כך שיכלו להבחין באויבים המתקרבים. בראש כל מגדל היו שומרים עם רוגטקות, בהמשך עם נשקים, היו להם גם דליים של מים (או אולי זפת?!) שיכלו לשפוך מלמעלה.
אחרי שבילינו שם כשעה, ואפילו כיבדו אותנו בפרי מיוחד שהם גידלו בגינה, שגדל רק שם באזור. היה ממש ממש נחמד ואותנטי והמשכנו הלאה בטיול שלנו בכפר. עברנו דרך המבנים העתיקים, ליד דיר חזירים ענקיים ופתאום הרחנו ריח חזק של שוקולד! זה היה ממש בסמוך למסעדה אז מיד נכנסנו לשאול אם יש להם עוגת שוקולד? לגבי העוגה נענינו בשלילה, אבל באופן מפתיע היה להם שוקו חם! התיישבנו במרפסת של המסעדה כשבחוץ מתחילה שקיעה, ההרים הירוקים נצבעו בגוון מעט יותר חמים, השמים נצבעו בגוונים של כתום, והשוקו היה ממש טעים! סיימנו את השוקו וחזרנו למלון מאחר ועם השקיעה החלו גם לרדת הטמפרטורות.
התארגנו לארוחת הערב ואכלנו במלון.
בגלל שהיינו צריכים לקום יחסית מוקדם בשביל הרכיבה על הסוסים, הילדים השתכנעו ללכת לישון מוקדם ואוהד ואני ישבנו וסיימנו את בקבוק היין שהזמנו. התחלנו לדבר עם בחורה גאורגית שגם הייתה במסעדה ומפה לשם היא הזמינה אותנו לשתות צ'אצ'א איתה ועוד חברים. היינו 2 ישראלים, 3 מבלרוס, 1 מבלגיה ו-1 מגאורגיה. היו שיחות מאוד מעניינות עד מאוחר מאוד באותו הערב.
יום 11 - 28/8 - המוטיבציה להתארגן מהר בבוקר הייתה מאוד גבוהה. אכלנו ונסענו לבית ממנו השכרנו את הסוסים. פגש אותנו המדריך עם עוד 3 סוסות וסוס אחד, ויצאנו לטיול שהיה אמור לקחת 4 שעות, כל זה תמורת מחיר מצחיק של 50 לארי לסוס + 70 לארי למדריך. רכבנו בדרך לקרחון שחארה בקצב יחסית איטי, לצבור ביטחון וניסיון עם הסוסים, תוך שאנחנו מתפעלים מהנוף המדהים שבדרך. את כל הדרך אנחנו עושים ליד נחל שזורם מהקרחון ומגיע בעצם עד הסכר שעצרנו לידו כמה ימים קודם לכן. כל צידי הדרך מקושטים בפרחים סגולים, לבנים וצהובים, פרפרים מעופפים. כמובן שהיו גם פרות לאורך השביל אך לא הפריעו יותר מידיי. תמיר, ובמיוחד כרמל שלטו בסוסים ביד רמה! כרמל רכבה בצורה כה אצילית והסוסה שלה עשתה כל מה שכרמל רצתה בצורה צייתנית ביותר. כרמל הובילה עם הסוסה שלה מלפנים, אחריה רכב תמיר, אחריו אני ואוהד היה המאסף. הכי מצחיק היה שהסוסה של כרמל הפליצה כל הדרך, במנגינות!! עשינו הפסקה קצרה בדרך לשחרור הישבן, שתינו קצת מים (חשוב מאוד הקרינה מאוד גבוהה) והמשכנו.
הגענו אל נקודת העצירה עם הסוסים לאחר כשעה וחצי של רכיבה, ירדנו מהסוסים והלכנו אל שביל הטיפוס לקרחון שחארה. למרות שהיינו בהרים, בגובה של יותר מ-2,000 מטר, היה ממש ממש חם!! לפני שהתחלנו את הרכיבה נמרחנו היטב בקרם הגנה ובתחילת המסלול נמרחנו שוב, ובמהלך הרכיבה אוהד ואני היינו עם חולצות ארוכות כהגנה מפני השמש. אבל עכשיו בטיפוס היה חום נוראי.
החום הקשה על הטיפוס, למרות שהשיפועים לא היו גבוהים. לכרמל היה קשה והיה קשה גם לדרבן אותה להמשיך ולעלות, במיוחד כשאוהד ותמיר פתחו בפער גדול לפנינו. את רוב המסלול עשינו בשמש אך כאשר הגענו לנקודות צל עשינו בהן הפסקה, עד שסוף סוף הגענו אל הקרחון המיוחל!! גם שם לא היה צל, אז התיישבנו צמוד לסלע גדול ועשינו שם הפסקת אוכל ושתייה. אוהד ותמיר התקרבו עוד קצת לקרחון אך כרמל ואני נשארנו לנוח בצל. לאחר מנוחה ממושכת כרמל פתאום קמה ואמרה "טוב, אני מתחילה לרדת". עד שזה בא ממנה - קפצתי על ההזדמנות, גם תמיר בדיוק חזר והתחלנו לרדת שלושתנו. אוהד גיע קצת אחרי, עם חתיכה מהקרחון ביד. מיהרנו וניסינו להגיע אל הילדים כדי שיוכלו לראות ולהרגיש גם הם את הקרחון, כי הם היו בקצב ממש מהיר.. לבסוף הצלחנו והגענו אליהם, הבטנו בבועות האוויר הכלואות בתוך הקרח והתרעננו בעזרתו בדרך למטה. לקראת הסוף תמיר אתגר את עצמו בכך שיצליח להגיע לסוף המסלול לפני שהקרח יימס לגמרי. ואכן הוא הצליח! הוא היה ממש מהיר.
עד שהגענו למטה נותרנו כבר ללא מים, אז בהכוונת המדריך של הסוסים הלכנו למקום בו יש באר מים טבעית, בתוכה יש נביעה ומילאנו שם מים, רק שהם היו עם טעם ממש ממש חזק של מגנזיום ואי אפשר היה לשתות אותם ככה... המקומיים רגילים ואוהבים את הטעם, אבל עבורנו זה היה יותר מידיי.
עלינו על הסוסים ורכבנו חזרה לאושגולי. הרכיבה חזרה הייתה מהירה יותר. ניכר שצברנו ביטחון על הסוסים, הייתה מעט רוח ופחות חם והרכיבה הייתה הרבה יותר נעימה. ברגע שסיימנו את הרכיבה הרגשנו היטב את הישבנים, המקרבים וכל שרירי האיזור.
הטיול היה אמור להיות 4 שעות סה"כ, אבל יצאנו בשעה 10:30 וסיימנו ב-16:00!
שמחים, מרוצים ועייפים הלכנו לאכול. הגענו למסעדה שנמצאת בתוך אחד המבנים העתיקים העשוי כולו מאבנים, ובפנים תנור עצים שבתוכו מכינים את החצ'אפורי ושאר המאפים. הריח שם היה משגע! היו שם 2 נשים שעבדו והכינו את האוכל. הזמנו מרק, חצ'אפורי, מאפה עם בשר, סלט גאורגי כמובן, סלט גיבצ' ולכרמל יוגורט עם דבש. היה פשוט וכיף! וכמובן גם ממש זול.
אחרי הארוחה והמנוחה, נסענו לכנסייה הנמצאת בראש הגבעה המשקיפה על אושגולי, לחוות חג מקומי שיש להם כל שנה ב-28/8, שבו הם חוגגים את Maria mobile - אחד החגים הנוצריים החשובים במדינה, שמציין את עלייתה של הבתולה מריה לגן העדן. הם מתאספים בכנסיות לתפילות, מדליקים נרות, ולאחר מכן המשפחות עורכות ארוחות גדולות בטבע. במקרה שלנו הארוחות התקיימו ליד הקברים בבית קברות.
חזרנו למלון גמורים ממש, התקלחנו והתארגנו לשינה, כשלפתע שמענו דפיקה בדלת. זו הייתה בעלת המלון שדאגה כשראתה שלא הגענו לארוחת ערב, ורצתה לוודא שהכל בסדר איתנו, והאם אנחנו רוצים להזמין משהו לאכול לפני שהיא סוגרת את המטבח. שמחנו על הבחירה שלנו להישאר באושגולי לילה נוסף, על אף שידענו שהמחיר של זה יהיה נסיעה מאוד ארוכה למחרת.
יום 12 - 29/8 - קמנו ברגוע, אכלנו ארוחת בוקר וארזנו את הכל לקראת עזיבה. ידענו שנסיעה ארוכה לפנינו חזרה לטביליסי, כשבדרך אנחנו צריכים גם לשטוף את הרכב לפני שמחזירים אותו בערב.
את הנסיעה עשינו מהכביש המחבר בין אושגולי לקותאיסי. שמענו שהוא כביש נוראי לנסיעה, אך למרבה ההפתעה חלקים לא קטנים ממנו היו סלולים, היו כאלה גם בתהליכי סלילה..אבל כך או כך הוא היה הרבה יותר נורמלי מהכביש שמוביל מקותאיסי למסטייה. הנופים בדרך היו מהממים!! כמעט כל קילומרטים בודדים רצינו לעשות עצירה ולצלם! הרים גבוהים על מים זורמים, שרידי קרחונים על ההרים, הכל ירוק, הכל זורם ופשוט מהמם! בדרך עברנו דרך כפרים קטנים, כאלה שבתיהם נמצאים רק בשני צידי הכביש, אך הכפרים היו הרבה יותר יפים ויזואלית, הבתים מטופחים ונראים יותר "מתקדמים". ככל שהתקרבנו יותר לקותאיסי, כך נתקלנו שוב בפרות וחזירים בדרך. תמיד אמרנו שבגאורגיה יש שני חוקים:
1. "בטיחות מעל הכל" (בציניות...)
2. בנהיגה - החוק היחיד הוא שאין חוקים.
וכך, באופן לא מפתיע, נסענו בכביש כשלפתע עץ ענק נפל על הכביש, בנס לא נפל עלינו! הסתבר שהיו אנשים שכרתו את העץ, רק לא חשבו להציב שלט אזהרה, לסגור מקטע כלשהו או כל אמצעי זהירות אחר, וכך מצאנו את עצמנו בולמים מילימטר מהעץ שנפל והמתנו שיבואו לכרות את הענפים כדי שנוכל לעבור עם הרכב ולהמשיך בנסיעה.
הילדים נהיו רעבים אז באחד הכפרים עצרנו וחיפשנו מה לאכול, הסתפקנו בנשנוש של משה בתיבה. זו הייתה הזדמנות לעצירה בדרך למתוח קצת את הרגליים.
את העצירה הבאה עשינו כבר לא רחוק מקותאיסי, כאשר עצרנו לשטוף את הרכב (יש מקום לשטיפה ושאיבה שעובד על מטבעות). אוהד שטף את האוטו ובזמן הזה קנינו סניקרס לנישנוש בדרך. אחרי כל כך הרבה זמן שלא אכלנו מתוק (במקסימום אכלנו גלידה רוסית), הסניקרס היה מתוק בצורה מוגזמת.
אפשר לומר שניפתח לנו התיאבון, וגם ראינו לפי דיווחי התנועה שההגעה לטביליסי רק מתרחקת מאיתנו למרות שאנחנו מתקרבים אליה במרחק, וחיפשנו מקום להפסקת צהריים. אוהד ראה המלצה בגוגל על מקום שם Beer Bar וזרמנו לשם. הגענו, ונגלה לפנינו מקום מקסים, גדול, מעוצב ממש יפה ועם מוזיקת רקע ממש נעימה! הייתה שם מעשנה שיצאו ממנה ניחוחות משכרים. הבנו שהגענו למקום כלבבנו! מרוב הרעב קצת ניסחפנו עם הכמויות והמנות שהזמנו, אבל הכל היה ממש ממש טעים! קבבים, נקניקיות, סלט גאורגי, צלחת עם חצילים ופלפלים ממולאים באגוזים, ועוד משהו טעים שאני אפילו לא יודעת מה זה, צלחת חמוצים וגם חינקלי כי התגעגענו לזה. וכל זה רק עבורנו..
היה בלתי אפשרי לסיים!
אחרי שהתאוששנו קצת המשכנו בדרך לטביליסי. ראינו שהתזמון חזר להיות רגיל, ושמחנו על כך שעברנו כמחצית מהדרך והנסיעה הייתה ממש נעימה לכולנו. הילדים התנהגו למופת, שיחקו בינהם וצחקו כל הנסיעה, גם אנחנו שיחקנו משחקי דרך באוטו והיה באמת כיף. הנוף השתנה לחלוטין מאזור ההרים בו היינו בימים האחרונים ואפילו עלינו לכביש המהיר. עברנו במקטע כביש בו נסענו בהלוך רק שאז זה היה בחושך, וכעת ראינו הכל באור.
כשהגענו לטביליסי ירד גשם זלעפות!! העיר הייתה פקוקה בטירוף ולקח לנו יותר משעה להגיע מהכניסה לעיר לבית המלון שלנו - Museum Hotel. הכבישים היו מוצפים לגמרי, הביוב עלה בכבישים עד כדי כך שיצאו ממנו מזרקות... רכבים הוצפו והפסיקו לעבוד, ואני הודתי על המזל שלנו שהיינו עם רכב גבוה!
היה אמור להגיע אלינו נציג של חברת ההשכרה לקחת חזרה את הרכב, אך בגלל הגשם המטורף ביקש שנדחה את זה למחרת בבוקר.
הגענו למלון ובשונה מאוד מהמלונות בהם היינו עד כה, זה היה מלון "מערבי", מפואר, אפשר לומר רגיל למי שלא היה באירוח "כפרי" בגאורגיה.
מאחר והשעה הייתה כבר מאוחרת (22:00), הלכנו למסעדה שבמלון, מסעדה גאורגית אבל פלצנית, והמחיר בהתאם. לא היינו מאוד רעבים, אך בכל זאת רצינו לאכול משהו לפני שהולכים לישון.
בחוץ עדיין סוער, סופת ברקים מטורפת. כשחזרנו לחדר הבטנו החוצה, מאחורי הוילון, וצפינו בברקים המדהימים שהיו.
זהו... לילה אחרון בגאורגיה.
יום 13 - 30/8 - קמנו רעננים בבוקר והלכנו לארוחת הבוקר ה"אירופאית" כהגדרת המלון. אני מודה שהתרגשתי לדעת מה זה אומר. אחרי שבועיים של חצ'אפורי וסלט גאורגי כל ארוחה, ככל שזה היה טעים, שמחתי לגוון! הגענו למסעדה, במקום הי פסנתרן שניגן מוזיקת רקע. הילדים מיד הבחינו בכך והלכו לצפות בו. ארוחת הבוקר הייתה עשירה, עם גבינות, סלמון מעושן, לחמים שונים, ממרחים, סלטים ואפילו בייקון... ודברים שבאמת התגעגעתי אליהם.
כשהמקום התרוקן, הילדים ניגשו אל הפסנתרן וביקשו לנגן גם הם. הוא היה מאוד נחמד וסבלני ואפילו מחא להם כפיים.
ארזנו את הכל, השארנו בשמירת החפצים, ויצאנו לטייל בטביליסי. הגשם פסק ומזג האוויר השתפר משמעותית. הבטחנו לילדים שביום האחרון ניקח אותם למשחקייה בקניון גלריה, ושם התחלנו. מאחר וזה היה קרוב לשעת הצהריים התאים לנו להיות במקום סגור וקריר. הילדים חרשו את המשחקים, והאמת ציפיתי למשהו גדול יותר, אך הם היו מרוצים אז כך גם אנחנו! היה לנו את כל היום להעביר מאחר והטיסה הייתה בלילה. התחשק לנו ארוחת צהריים שונה, מגוונת מהאוכל שאכלנו עד כה, ובחרנו במסעדה אסייתית. הגיוון היה נחמד, וגם המנוחה לרגליים. החלטנו שנתפנק עם קינוח, אבל במקום אחר, שיהיה משהו שווה. יצאנו מהמסעדה ובינתיים מזג האוויר נהיה מושלם! כבר לא חם, יש מעט רוח וממש נעים לטייל בחוץ. טיילנו ברחובות עד שחלפנו ליד דוכן עם קינוח מטורף שנראה כמו ופל בלגי ממולא ובתוכו גלידה, קצפת ופירות. נעצרתי בתדהמה והסתבר שזה בדיוק המקום אליו אוהד כיוון. הילדים התפנקו עם משהו מושחת ואני הלכתי בצניעות על מיץ תפוגזר סחוט טרי. המשכנו לטייל ברחובות ולפתע כמו בסרטים המצויירים ניחוח של קינמון תפס את אפי. המשכנו והריח התגבר עד שהגענו למקום המושחת הבא, בו הכינו קיורטוש בצורת גביע ומילאו אותו בשלל דברים. אוהד לא עמד בפיתוי (ואני לחלוטין מבינה אותו) ובחר בקיורטוש ממולא בפירות יער, קצפת וגלידה. טעים בטירוף!!
המשכנו לטייל עוד בהנאה צרופה, טיול ללא מטרה ברורה, ומצאנו את דרכנו לרכבל שמוביל לפסל של תמרה, האמא של גאורגיה. רצינו לעלות לשם באחד הימים הראשונים בטביליסי אך אז החום היה בלתי נסבל. עלינו עם הרכבל, ראינו את הפסל הגדול וצפינו בנוף המרהיב של העיר, מלמעלה. טיילנו מעט, והמשכנו לכיוון המבצר ולבסוף ירדנו חזרה רגלית ולא ברכבל. כרמל תחילה קיטרה שלא רוצה לרדת ברגל, אך שכנעתי אותה לספור את המדרגות וחיש מהר היא החלה לרדת, יחד עם תמיר, ולספור. זו הייתה שעת שקיעה, הנוף מקסים, רוח נעימה נושבת, והילדים ירדו במדרגות יד ביד וספרו יחד. זה היה מקסים ביותר! מן רגע כזה שנופלת ההבנה שזוהי תמצית הטיול - הכיף, החיבור של הילדים יחד, הרוגע והשלווה בה היינו, הכל הסתכם לרגע הזה.
השמש כבר שקעה והמשכנו לטייל רגלית ברחובות הפנימיים של העיר העתיקה, חזרה לכיוון המלון. בדרך ראינו מקום נחמד לעצור בו, סוג של בר יין בתוך סמטה עם שרשרת נורות גרילנדה מעל. מקום קסום! ברקע נגינת פסנתר עם שירים מודרנים בעיבוד קלאסי, אווירה קסומה בהחלט. ישבנו עם בקבוק יין ונהנינו מהשעות האחרונות בטביליסי. זהו הרגע שבו התאהבתי בגאורגיה לחלוטין.
