הפוסט הזה שונה מהקודמים... ראשית, מדובר בטיול זוגי, ללא ילדים. שנית, הוא היה ללא קרוואן. שלישית, הוא היה קצר (5 ימים) ובנוסף - היקום סימן לנו בכל מיני דרכים שעדיף שלא ניסע... אבל לא ויתרנו! (מרץ 2023).

וזאת למרות שנקעתי את הרגל כיומיים לפני הטיסה, הטיסה הלוך התעכבה ב-8 שעות בגלל התראה על פצצה(!!) על המטוס שהיה מיועד להגיע אלינו בכדי שנטוס בו, ולסיום - לאחר שעתיים בתוך המטוס לקראת טיסה חזרה ארצה, הודיעו על ביטול הטיסה בשל השביתה בארץ.

אבל הכל עניין של השקפה. מבחינתי זה היה לשכב עוד כמה ימים במיטה בארץ, או במקרה כי גרוע לעשות זאת בבית מלון באיטליה. להיות כמה ימים עם הילדים סביבי כשאני פחות יכולה לתפקד, או לנסוע לטיול שכל כך חיכיתי לו ולבלות זמן איכות יקר מאוד עם בעלי. ואין כמו לחוות תפאורה אחרת, לנשום אוויר אחר, לטעום מטעמים...ונראה לי שאין צורך להוסיף.

הטיסה הייתה לשדה תעופה של ברגמו, שקרוב מאוד למילאנו (דרך אגב, כשמזמינים טיסה/רכב למילאנו כדאי מאוד לשים לב אם זה לשדה תעופה במילאנו, או בבגרמו!).

המלצות למסלול קיבלתי ממכר שגר שם באזור מספר שנים וידע להכווין אותי למקומות הפחות מתויירים, וכאלה שמשמשים בעיקר את המקומיים. בדיוק כמו שאנחנו אוהבים!


התחלנו את הטיול ב Lago d'iseo, הממוקם מזרחית לברגמו. זהו אגם לא גדול, ובעיקר לא כל כך מוכר לתיירים. בגלל העיכוב בטיסה, יצא שהגענו לשם מאוחר בלילה אז לצערי את כל הנסיעה עשינו בחושך. מאחר והנסיעה לא הייתה מאוד ארוכה זה היה פחות נורא, וזה גרם להפתעה מוחלטת עבורנו למחרת בבוקר!

ישנו במלון 4 כוכבים בשם Villa Kinzica שהיה חמוד, לא יותר ולא פחות. מלון מאוד ציורי, עם גינה גדולה ומטופחת! נמצא ממש על האגם (רק לחצות את הכביש). יתרון נוסף שלו, הוא נמצא במרחק כ-5 דקות הליכה מהמעבורת. החדר היה גדול וחדר המקלחת מרווח, אך עם זאת מעט מיושן.

לאחר ארוחת הבוקר רצינו להתחיל את הטיול באי שנמצא במרכז האגם, בשם Monte Isola. אין גישה עם כלי רכב אל האי, לכן הגענו אליו עם מעבורת. נסענו אל המעבורת (בכל זאת 5 דקות הליכה היה גדול עליי...). המעבורת יוצאת כל 20 דקות ורוכשים כרטיס על הסיפון. ההפלגה הייתה קצרצרה, רק מספיקים להתרחק מהיבשה ומיד מתקרבים אל האי.

באי יש מספר רחובות מעטים בהם ניתן לטייל, אך הכל מאוד ציורי, אינטימי ועם אווירה ייחודית ושלווה. מרבית הבתים הינם על שפת האגם, עם מרפסות ונוף מהמם! אפילו היו מספר בתים (או אולי דירות) למכירה, במחירים מצחיקים.

בזמן שהיינו שם היה מעט סגרירי ומעונן, אך זה לא הפריע לנו ליהנות מהבתים הציוריים ומהנוף היפה!

השמש יצאה והאירה לנו פנים. לאחר שיטוט קצר ברחובות, ולאור המגבלה שלי, החלטנו לחזור עם המעבורת ולהמשיך הלאה.

למיטיבי לכת, יש מסלול שאפשר לעשות ולטפס אל המצודה הנמצאת בראש ההר.

בנוסף, מעט צפונית לאי ישנו אי קטנטן נוסף שנקרא Castello, שכל מה שנמצא על האי זו טירה אחת. אליה אפשר להגיע כמובן רק עם מעבורת. לא היינו שם, אך מהתמונות והסיפורים זה נשמע בהחלט שווה ביקור!

היעד הבא היה יקב שראינו המלצות לגביו, הנמצא מעט דרומית לאגם. מדובר באזור של יקבים רבים שההתמחות שלהם היא ביין מבעבע. באיטליה, יש להם את הסייסטה שלהם ולכן מקומות נסגרים בשעות הצהריים בכדי לאפשר להם זמן לארוחה ומנוחה... ולכן יש לקחת בחשבון שלרוב יהיה סגור בין 12:00-14:00 בצהריים. אז נהגנו כמו המקומיים, וחיפשנו מסעדה איטלקית אותנטית. הגענו למסעדה משפחתית בשם La Piazzetta.

האמא קיבלה את פנינו והגישה את האוכל, הבת שלה עובדת במטבח והכל מנוהל בצורה מאוד נעימה. היא הופתעה מעט לראות אותנו, התיירים, מגיעים אליה מאחר ושאר הסועדים היו מקומיים.

בתפריט היו המון סוגים של פיצות!!! והכל נראה טוב.... פיצות ביאנקה, פיצות עם רוטב עגבניות וגם פיצות עם מולים ופירות ים.

הזמנו וחלקנו פיצה וסלט, יין הבית ובקבוק סודה וקינחנו בטרמיסו הבית שהיה לא פחות ממושלם!! כזה דבר באמת עוד לא טעמנו.

אחרי שנהנינו מהארוחה, המשכנו ליקב La Montina Franciacorta. המקום מדהים ביופיו!! מתרשמים מהמקום כבר כשנכנסים בשעריו, נוסעים על הכביש המרוצף ורואים את הגינה המטופחת והמרשימה! יש שם וילה מהממת ביופיה, הצמודה ליקב ועורכים שם חתונות.

מאחר וכל מסלול הטיול שלנו היה די ספונטני, הצטערנו לשמוע שבכדי לצאת לסיור היה צורך להזמין מקום מראש, אז נכנסנו לחנות כדי להתרשם מהיינות ולהבין על מה מדובר. קיבלנו מספר טעימות מהיינות שלהם והתפעלנו מהכוסות היפות שבהן מזגו לנו את היין. עד כדי כך, שרכשנו כוסות וחזרנו איתן ארצה...

לאחר הביקור ביקב, המשכנו צפונה לעמק Sondrio. מדובר בעמק בין ההרים, שלכל אורכו עיירות קטנות, כפרים והרבה חוות. הדרך לשם הייתה מהממת ביופיה! הנוף השתנה, עלינו רבות בגובה ואף היינו לא מאוד רחוקים מאתרי סקי. עצרנו באחת העיירות בדרך, הסתובבנו קצת במרכז העיירה לספוג אווירה. מים רבים זורמים בנחל העובר במרכז העיירה ויוצר מפלים קטנים, עצים פורחים ומלבלבים. מזג האוויר אט אט התקדר ונהיה חורפי ואף החל לטפטף גשם.

מהרגע שנכנסנו אל תוך העמק, ראינו כרמים בכל מקום! על ההרים, בשיפועים מטורפים, כאילו רצו לנצל כל חלקת אדמה פנויה ושתלו בה גפנים.

את הלינה בלילה הזה הזמנו ל- Agriturismo. זהו קונספט של חווה חקלאית שיש בה אירוח של מספר חדרים קטן ואינטימי.

הדרך אל החווה הייתה בכביש מפותל וצר, חוויית נהיגה למי שאוהב וחפץ בכך. לאחר לא מעט פיתולים וסיבובים, הגענו אל החווה! Agriturismo Ortesida. החווה נמצאת מעל העיירה המקומית כך שהנסיעה הייתה בעליה אליה. הדרך הייתה מכוסה בערפילים, אך כאשר הגענו אל החווה נגלה אלינו מבנה מאבן בסגנון ישן, בשילוב הרבה עץ. נתן תחושת חמימות. גינה קישטה את הכניסה למבנה, שביל עם תאורה נעימה הוביל אליו וכאשר נכנסו פנימה חיכה לנו מקום מקסים, חמים, מרוצף פרקט עם חימום תת רצפתי. המבנה מחולק לשני מפלסים כך שבקומה התחתונה נמצאת המסעדה ובקומה העליונה נמצאים חדרי האירוח, וישנה כניסה למבנה היישר לקומת החדרים. החדר היה גדול ומרווח, עם מרפסת גדולה המשקיפה לנוף הרים מושלגים.

מיד כשהגענו, בעל המקום היה נחמד מאוד ומיד ציין שהם ממתינים לנו למטה להכין לנו ארוחת ערב.

התפריט במסעדה היה מפתיע, מגוון יחסית גדול של מנות שניתן אף לראות באתר אינטרנט באנגלית. אהבנו שזו לא מסעדה איטלקית כמו שאנחנו מכירים בארץ...לא פסטות ופיצות, אלא מנות מתוחכמות יותר.

למנת פתיחה הזמנו מנת גבינות ונקניקים מקומית, צורת ההגשה הייתה מיוחדת והיה טעים באופן יוצא מן הכלל. בחרנו במנה ראשונה שהיא מנת הדגל של האיזור, סוג של פסטה עבודת יד בצבע שחור. מנה חביבה אך לא יותר מזה, ולמנה עיקרית בחרנו במן שיפוד עץ עבה שמגולגלים עליו נתחי בשר ובייקון והוא צלוי על הגריל. זו הייתה מנה מפתיעה ביותר וטעימה מאוד!

לקינוח סיימנו עם טרמיסו אגדי, שהוגש מפורק כך שצריך לטבול את הביסקוויטים באספרסו ואז בקרם.


למחרת בבוקר, נהנינו מהנוף ההררי מהחדר שלנו. השמיים התבהרו, השמש האירה וציפה לנו יום מדהים בחוץ!

אכלנו ארוחת בוקר, טיילנו מעט בגינה הסובבת את המבנה ונהנינו מהכרמים הצמודים. נוף פסטורלי ומקסים!

עזבנו את החווה והמשכנו לנסוע במעלה ההר. הכביש הלך והפך להיות צר ומפותל יותר, עובר בין עיירות, גם כאלה שכל העיירה היא כמה בתים מימין וכמה משמאל. ככל שעולים בגובה כמות העצים מתחילה להידלדל, וכך גם כמות הבתים. זה גרם לי לתהות לעצמי מי בוחר לגור במקומות כאלה? רק לחשוב על מי שיש לו ילדים וצריך איך שהוא להגיע לבית ספר וחזרה...

המשכנו לטפס בגובה והגענו עד למעבר הרים סן-מרקו, שהיה חסום ככל הנראה בגלל השלג. אז הסתובבנו וירדנו את כל הדרך המפותלת, שוב, למטה. נסענו לעיירה לקנות קצת גבינות ונקניקים, בהתאם להמלצה שקיבלנו מבעל החווה. הוא אמר שזו חנות קצת יותר יקרה מאחרות, אך יש בה מגוון מאוד גדול, היא מקבצת המון דברים מהאיזור ויש בה הכל! הוא אף אמר לנו שעשו על החנות הזו כתבה בטיימס מגזין והיא נבחרה לאחת מתוך 50 חנויות האוכל הכי טובות בעולם! (https://www.ft.com/content/684252ce-7b37-4a2a-a0f7-15fe19e071d9)

באמת חנות מרשימה מאוד!!! ויש בה הכל.... כולל כמה קומות מרתף של יינות, ושל גבינות. מלא משקאות אלכוהולים נוספים, ריזוטו, תבלינים, פסטות ועוד ועוד. והכי מיוחד זה החדר בו ישנן גבינות ונקניקים. נמצא בפנים איטלקי מקומי, שלא מדבר מילה באנגלית, ועם זאת הצלחנו לנהל איתו שיחה על הגבינות אשר מיוצרות ע"י חקלאים באלפים, בנות כמה הגבינות, מצאן או בקר ועוד. המליץ לנו גם על כמה נקניקים ויצאנו מרוצים מאוד מהקניות ומהחוויה!!

מזג האוויר היה כל כך נעים שטיילנו מעט באיזור הצבעוני של העיירה הזו, והתפנקנו בבית קפה המקומי עם קוקטיילים להתחלה וקפה וקרואסון לקינוח. בסופי שבוע יש יריד ושוק במרכז העיירה שממש נחמד לטייל בו.

אחרי ההפוגה הנחמדה, המשכנו לכיוון אגם Como. אחרי שכל כך נהנינו בחווה, ביצענו הזמנה ללילה הקרוב בחווה אחרת על גדת אגם קומו - Agriturismo Tre terre.

הדרך הייתה יפיפייה! המשכנו את הנסיעה בעמק סונדריו כאשר מקיפים אותנו הרי האלפים המושלגים. הכל ירוק ופורח מסביב. הנסיעה לאגם קומו לא הייתה רחוקה והבחירה במיקום על פני האגם הייתה ספונטנית לחלוטין בהתאם למקום הלינה בו בחרנו. החלטנו להתפנק! עם ההגעה לאגם נסענו בכביש המקיף אותו ונוסע ממש על גדת האגם. עוברים דרך עיירה ססגונית, נוסעים בשדרה של עצים ובהמשך ניתן לראות סירות עוגנות על שפת האגם. נוסעים דרך כבישים צרים עד כדי כך שרוחב הכביש הינו כרוחב המכונית, כאשר קירות בתים נמצאים משני צידי הכביש הצר. מסעדות עם שולחנות בחוץ, עם מפות לבנות, ערוכות לקראת הסועדים, עדניות עם פרחים מקשטות את הרחובות, והכל פשוט כל כך יפה!

התקדמנו אל עבר Agriturismo Tre Terre, נסענו בתוך העיירה ועלינו עם הכביש. הגענו אל שער הכניסה של המקום ומיד ברגע שעברנו אותו, הרגשנו שהגענו למקום קסום! עולים בכביש קצר מפותל, מיד רואים גפנים לצד הכביש, כשהגענו מעלה נחשפה בפנינו גינה יפיפיה ומטופחת, כוורת דבורים ומבנה מרכזי יפה. עשינו צ'ק אין, הראו לנו איפה המסעדה, היכן תוגש ארוחת הבוקר והובילו אותנו לחדר שלנו. כל פינה מעוטרת בפרחים מדהימים ויש גם סלון עם קמין ופינות ישיבה.

מלבד המבנה המרכזי, יש מבנים נוספים בהם נמצאים חדרי האירוח. החדר שאנחנו קיבלנו היה במבנה הגבוה ביותר.

וואו, איזה חדר יפה זה היה!! חדר מרווח, תקרה גבוהה עם קורות עץ, מרפסת קטנה ואינטימית שנשקף ממנה נוף מטמטם של אגם קומו. בחדר האמבטיה סבונים העשויים בעבודת יד, ואפילו היו בחדר 2 כוסות יין שהתאימו לנו בדיוק לתכניות.

הבאנו דלי עם קרח ששימש אותנו לקירור היין (וגם עבור הקרסול שלי...) , ישבנו במרפסת, שתינו יין ואכלנו מהגבינות והנקניקים שקנינו.

לקראת השקיעה יצאנו לטיול קצר בגינות המהממות והלכנו לראות את הבריכה שיש במקום. מצאנו עוד פינת חמד רומנטית בגינה וישבנו בה לצפות בשקיעה. המקום כל כך יפה ומטופח שזה מדהים! והנוף.... אגם קומו שברקע שלו הרים שפסגתם מושלגת. מהמם!

אחרי שהתפעלנו מהנוף ניגשנו למסעדת המלון לאכול ארוחת ערב. המסעדה נמצאת בקומה התחתונה של המבנה המרכזי, והושיבו אותנו בתוך חלל שנראה כמו מרתף ישן ובו סה"כ 5 שולחנות. האווירה בו מאוד מיוחדת, השולחנות מוארים בעזרת נרות, כל האורחים דיברו ממש בשקט ונשמרה בו אינטימיות חמימה.

האוכל היה מיוחד וטעים! ריזוטו כמהין עשיר בחמאה, ריזוטו עם עשבי תבלין מקומי, ארנצ'יני, ברווז ועוד...

היה ממש ממש טעים וקיבלנו שירות מדהים!


קמנו בבוקר ומיד פתחנו את התריסים כדי לצפות בנוף הנשקף מהחלון. הכל מתחיל להתעורר לאט לאט. את ארוחת הבוקר אכלנו בקומה העליונה של המבנה המרכזי. אפשר היה לבחור אם לשבת בחוץ במרפסת המקסימה, אך מאחר והיה די קריר החלטנו לשבת בפנים, כשסחלבים מעטרים את השולחנות. זו הייתה הפעם הראשונה שהגישו לנו חביתות בארוחת הבוקר, בנוסף לבופה העשיר שהיה. סיימנו את ארוחת הבוקר, התפנקנו עם קפה טעים והבנו שבצער רב צריך להתקדם הלאה ולעזוב את המלון.

מזג האוויר צפה לנו גשם בהמשך היום, ולכן התלבטנו לגבי המשך הדרך. בתכנון המקורי חשבנו להמשיך משם לעיירה בלאז'יו, אבל לאור הגשם הצפוי והחשש שלי ללכת עם הקביים בגשם, החלטנו לשנות את התכנית ולהזמין ללילה הזה מלון עם ספא, שנוכל לבלות בו בזמן שירד גשם.

זהו אחד היתרונות לכך שלא מזמינים את כל הלילות מראש, אבל יתכן וזה לא נכון לכל חודשי השנה. אנחנו היינו ב-low season.

נסענו לאורך אגם קומו, בגדה הנגדית לזו שישנו בה. הניווט לקח אותנו דרך כביש מהיר בו כמעט ואי אפשר לראות נוף מאחר ורוב הכביש עובר במנהרות בתוך ההר, אז החלטנו למרוד בניווט ולסטות לכיוון אחת מעיירות החוף.

הגענו לעיירה בשם Bellano. חנינו בחניון והתחלנו לטייל לאורך האגם עד שהגענו לטיילת חמודה וססגונית. לאורך הטיילת היו דוכנים כמו של שוק שמכרו בגדים, נעליים, יצירות בעץ ועוד. בהמשך הטיילת פתאום היה ניחוח נעים, וככל שהמשכנו ראינו דוכן בודד, שכולו סגול, מזמין מאוד ומכרו בו לוונדר, בכל הצורות והסוגים! לוונדר מיובש, קרמים בריח לוונדר, שמן לוונדר ועוד...

טיילנו עוד קצת לאורך הטיילת עד שלא יכולתי יותר להמשיך, ובדיעבד זה היה בתזמון מושלם עם תחילת הגשם.

המשכנו עם הנסיעה דרומה ועצרנו לאכול באחת הפיצריות (לא היה משהו מיוחד ולכן אין לי המלצה קונקרטית). משם המשכנו לסניף דקתלון כדי להצטייד בבגדי ים, והמשכנו בנסיעה לכיוון המלון שהזמנו - Hotel Resort & Spa Miramonti.

הנסיעה לכיוון המלון עברה בדרך פתלתלה מאוד, ועלתה הרבה לגובה, עד שהגענו למעבר הרים בשם passo di valcava. שם היה כבר ממש קר, אפרורי וגשום. המשכנו עם הכביש עוד הלאה עד שבשלב מסויים הבנו שזה לא סתם כביש... אלא כביש שעשו בו את מירוץ הראלי העולמי - WRC.

לבסוף, הגענו לעיירה שבה נמצא המלון. נדהמנו לראות שכל העיירה מלאה בתים ובנייני מגורים, שכולם סגורים ואטומים! הדבר היחיד שהיה פתוח בעיירה, זה בית המלון! כששוחחנו עם פקיד הקבלה של המלון, הוא סיפר לנו שזו עיירה שמגיעים אליה בעיקר בקיץ. אלה בתי קיט של אנשים, שמגיעים לשם בקיץ כאשר באזור מאוד חם, ומאחר והעיירה מצאת על ההרים, בתקופת הקיץ מאוד נעים שם.

מיד כשהגענו החלפנו בגדים והלכנו לספא. הייתה שם בריכה פנימית שיש ממנה מעבר לחלק חיצוני, היה ג'קוזי, סאונות, פינות רוגע והרבה פינוקים.

בילינו שם עד הערב ואכלנו ארוחת ערב במסעדת המלון. מדובר במלון 4 כוכבים, אך כזה שיש בו תחושה כאילו נשאר בעבר... מוזיקת הרקע הינה של שנות ה-80, הוילונות וסגנון העיצוב גם הוא מיושן, והכי הכי מיושן היה כאשר הגישו קינוח לשולחן שחגג מאורע כלשהו, כיבו את כל האורות במסעדה והגישו את הקינוח עם זיקוק דולק ושיר יום הולדת. עם זאת, האווירה הייתה נחמדה ורגועה, השירות היה מעולה, נעים ומקצועי!

לקינוח (אחרי הקינוח הרשמי) הציעו לנו דיז'סטיף. הגיעה עגלה ובה מבחר מאוד גדול של ליקרים עם פירות, שמכינים שם במקום. זה היה נראה מאוד מעניין ולא יכולנו לעמוד בפיתוי.

הלכנו לישון עם השמועה על פיטורי גלנט, והבנה שמתוכננת שביתה כללית במשק. מאחר וזה הלילה האחרון שלנו, אמרנו שנתעדכן בבוקר בחדשות ובהתאם נחליט האם אנחנו נוסעים לשדה תעופה, או שמא ממשיכים לטייל בספונטניות.

קמנו בבוקר והבנו שעצרו את הטיסות היוצאות מהארץ בלבד ונחיתות ממשיכות בנתב"ג כרגיל, לכן אכלנו ארוחת בוקר והמשכנו משם לשדה התעופה. זאת לא לפני שעצרנו בחנות גבינות ונקניקים והצטיידנו בפרמזן ועוד כמה דברים טעימים.

מפה לשם... אחרי שהיינו כבר כמעט שעתיים במטוס, הודיעו לנו על ביטול הטיסה (כי חברת ריינאייר לא רצתה שיקרה מצב שבו המטוס והצוות תקועים בישראל ולא יכולים לצאת ממנה).

לקיצור הסיפור- בזכות תושייה של אוהד, ושל 5 אנשים נוספים מהטיסה שלנו, היה לנו מקום על טיסה שיצאה למחרת ב-06:00.

ריינאייר דאגו לנו למלון, להסעות ולארוחות. הכרנו אנשים חדשים שהעברנו איתם יחד את הערב בכיף גדול ולמחרת בבוקר עלינו על הטיסה ארצה.

לסיכום - טוב שלא ויתרנו!! ראינו מקומות חדשים, אכלנו מטעמים טעימים, שתינו יינות מקומיים, ראינו נופים מדהימים ופגשנו אנשים מקסימים!