הו, ברזיל! ארץ טרופית יפה, עם חום של טוסטר ולחות של מכונת כביסה. מדינה עצומה ומדהימה ביופייה, עם קצב משלה, פירות בטעם גן עדן ובעיקר – שמחת חיים שלא תראו כמותה בשום מקום אחר בעולם.
נתחיל מהסוף: גולת הכותרת של ברזיל היא ללא ספק הקרנבל. חוויה מדהימה שחייבים לעבור לפחות פעם בחיים, עם עדיפות לכל שנה. אז אם אתה בוחרים לבקר כאן – תעשו את זה בפברואר. מלבד זאת, טיול בברזיל הוא חוויה עוצמתית שתסחוף אתכם למערבולת משכרת שלא תשכחו כל החיים. מדובר במדינה ענקית ומגוונת שכמות הדברים שיש לעשות בה מסתכם באין סוף, אבל להלן רשמיי ממספר יעדים מרכזיים, שסביר להניח שלא תוכלו להתחמק מלבקר בהם.
פלוריאנפוליס - florianopolis
העיר הדרומית ביותר במדינה, סוג של עיירת נופש מודרנית, שהתברכה גם בצ'ורוס הטעים בתבל. למי שמעוניין בנחיתה רכה בברזיל – זה המקום. אנחנו (שישה חבר'ה שאיחדו כוחות תוך כדי נסיעה) הגענו לכאן באוטובוס שיצא מפוארטו איגוואסו בארגנטינה. בתחנה המרכזית צד אותנו סוכן דירות מקומי, הלכנו אחריו כצאן לטבח והופתענו לקבל דירה חלומית עם נוף לים בעיירת הנופש "בָרה דֵה לֵגוֹאה". בחלומותיי הוורודים ביותר לא חשבתי שנזכה לכזו פנינה תמורת 20 ריאל ללילה. את השבוע בפלוריאנפוליס מאפיין לוח זמנים צפוף משהו: יקיצה טבעית, ים, אסאי, צ'ורוס, שנ"צ, מסיבות וחוזר חלילה. החופים פה מדהימים, הכפכפים זולים וחיי הלילה לא משעממים כלל. אם מטרתכם היא לנפוש, להתפרק ולהשתזף עד דלא ידע – הגעתם למקום הנכון. אם לא – דלגו ליעד הבא.
ריו דה ז'נרו – Rio De Janeiro
עיר ע-נ-ק-י-ת שנחשבת לאחת הערים היפות והמפורסמות בעולם. שבעה מיליון תושבים מצטופפים במקום המדהים הזה, בין הרים, מישורים והרבה ים. את העוני השורר פה קשה לפספס – כל כך הרבה יופי וכל כך הרבה אלימות, פשע ורעב.
הסיור בפאבלות, שכונות העוני של ריו, הוא יעד ביקור חשוב בעיר הזו. מדריך אותנו ברזילאי דובר עברית בשם ברונו, שרק לשמוע את המבטא שלו זו אטרקציה בפני עצמה. בתור מי שהפך מילד עני למדריך תיירים מבוקש, הוא ידע לספר לנו בפירוט רב על חיי התושבים במקום – שטובעים בעוני ובפשע ומוצאים פורקן לתסכולם בריקוד ובכדורגל או בגניבה ובשוד. השכונות הללו הן תזכורת לכך שריו דה ז'נרו אינה רק חוף ים, נערות מולטיות ומועדוני סמבה.
אחד מסמליה העיקריים של העיר הוא "הקורקובאדו", או מה שנקרא בעממית "הפסל של ישו", נישא על פסל בטון בגובה 38 מטר וצופה על העיר כמי שמבקש לפרוש כנפיו מעליה. המראות הנשקפים מהתצפית הזו עוצרי נשימה וסוחטים קריאות התפעלות.
אגב, הברזילאים אומרים שאלוהים ברא את העולם בשבעה ימים, ואת היום השביעי הקדיש לריו דה ז'נרו. האם זה לא סילוף סר-טעם של האימרה "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו"?
סלבדוֹר – Salvador
אחת הערים המסוכנות בברזיל שממוקמת במדינה בָהִייָה. כל ההוסטלים בתקופת הקרנבל משלשים את מחיריהם, ולכן הפתרון של הישראלים התחמנים הוא לשכור דירה ולדחוף בתוכה כמה שיותר אנשים. כך ניתן להנות מהקרנבל מבלי לקחת משכנתא. כשאנו מגיעים לדירת הבלהות – חושכות עיננו. גו'נגל אמיתי. אבל כאמור- אי אפשר להגיע לאירוע הכי מתויר בעולם ולצפות ללינה ברמה אנושית. לכל חלום יש מחיר.
בשבוע הקרנבל אנחנו מתחילים להבין את מהות קיומה של המדינה הענקית הזו, שתושביה מכל השכבות והמעמדות זונחים הכל למשך שבוע ומתרכזים רק בדבר אחד: ליהנות. מוזיקת הסמבה כובשת את הרחובות, משאיות-ענק עמוסות רקדנים נעות לאורך הצירים הראשיים, אלפי אנשים מקפצים בהרמוניה מושלמת, וגם אנחנו נותנים לקצב להוביל אותנו, כשבדרך אנו טובעים בעיסה דוחה של ריחות ונוזלים. בהחלט – חוויה! כל האזור שורץ בשוטרים חמורי-סבר חמושים באלות, וכל לילה יש אלפי עצורים, מה שלא מונע מרבבות אחרים להמשיך לחגוג בפראות.
מי שלא ראה את המחזה של חבורת ישראלים אוחזים ידיים ומפלסים דרכם דרך ים של ברזילאים שיכורים – לא ראה אחוות ישראל מימיו. 
אחד הרגעים היותר חזקים בשבוע הזה נרשם כאשר הלילה נפתח עם גשם זלעפות והרטיב את כל החוגגים לדעת. כך מצאנו את עצמנו מרקדים בין שלוליות ורצים ברחובות יחד עם עוד מיליוני אנשים רטובים וצוהלים. בהמשך יסכימו כולם ש"הלילה עם הגשם" היה הלילה המאושר בחייהם. לגמרי שמחת בית השואבה של שנות האלפיים.
מורו דה סאו פאולו – Morro de Sao Paulo
אי קטן ויפה במדינת בהייה שנחשב לאחד המפורסמים באיי ברזיל. אנו מגיעים לכאן היישר מסלבדור ההומה, באמצעות מעבורת שהשמועות מגדירות כקטסטרופה. האי מחולק לארבעה חופים הטובעים בעצי קוקוס. חוף הים נשקף מכל עבר, ואת השלווה מפלחות קריאות הרוכלים שצועקים "א-ס-אייי!”. תוכלו למצוא פה חופים קסומים ומסאז'ים מפנקים, אטרקציות ימיות, אסאי מטריף ושופינג חסר-גבולות של לונגים לכל דיכפין. ואם בא לכם להשכים קום – פרגנו לעצמכם טיול זריחה. זה שווה את זה.
החסרון הגדול פה הוא שהאי מוצף ישראלים, אז אם אתם לא בקטע של להתערבב עם בני עמנו ולהרגיש בטיילת של טבריה – מצאו לכם חוף מבודד אחר.
איטה קארה – Ita Care
מעין כפר קטן הממוקם כמספר דקות הליכה מאחת מרצועות החוף היפות ביותר בברזיל (כך אומרים, לא באמת ראיתי את כולן). העיירה עצמה לא מפותחת במיוחד כך שלא תמצאו הרבה מה לעשות בה, ורוב התיירים מגיעים לפה כדי לגלוש או ללמוד לגלוש. (אצלנו הניסיון הזה הסתיים בתאונה עגומה שהסתיימה בבית החולים המקומי, אבל לא נרחיב בנושא...).
לאיטה קרה יש מספר חופים. הראשון מביניהם הוא זה שקרוב לעיירה, והרחוק קיבל את השם החוף ה"נעלם" או ה"אבוד", למרות שלא באמת קשה למצוא אותו (יעידו ההמונים שכבר ביקרו שם). כדי להגיע אליו צריך ללכת כ-45 דקות בתוך יער מרהיב, ותכלס – נהניתי יותר מההליכה ביער מאשר מהחוף עצמו. כך או כך, לא משנה אם אתם מעדיפים ים או יבשה, באיטה קארה תוכלו ליהנות משניהם. החופים מלאי עצי קוקוס וצמחייה מטריפה, הצוקים מרשימים והאווירה מגניבה לגמרי.
אנקדוטות לסיום: 
1. ברזיל היא מדינה ענקית, אז קחו בחשבון נסיעות אוטובוס ממושכות וטיסות פנימיות לא זולות. לחילופין, תוכלו להתמקד רק באזור דרום ומרכז המדינה הפופולריים יותר ולוותר על הצפון הרחוק.
2. ברזיל נחשבת לאחת המדינות היקרות בדרום אמריקה, במיוחד בתקופת הקרנבל. הדברים היחידים שתוכלו למצוא כאן במחיר סביר הם כפכפים, פירות טרופיים או בגדי ים.
3. ברזיל הרבה פחות מפחידה ממה שעושים ממנה. זה לא אומר שלא צריך לנקוט במשנה זהירות, אבל קחו הכל בפרופורציה. אין בעיה להסתובב לבד ברוב המקומות, גם לא בלילה. הדבר היחיד שצריך להטריד אתכם הוא חוקי התנועה במדינה הזו, שפשוט לא קיימים. אז כשאתם עולים על אוטובוס – קחו אתכם תפילת הדרך ליתר ביטחון.
4. בקיוסקים אפשר לקנות קרטיב בטעם תירס. נשמע מגעיל – אבל טעים ברמות שקשה להסביר. תקנו אחד גם בשבילי.
5. כמו כולם, גם אתם צפויים להתמכר עד כאב לפרי הטרופי אסאי (acai) הנאכל בכל רחבי ברזיל. ככל שתצפינו יותר תוכלו למצוא אסאי טעים וזול יותר. את האסאי המפנק ביותר, לטעמי, תוכלו למצוא בחוף של מורו דה סאו פאולו, אצל המוכרים החביבים המכנים את עצמם 'צ'רלי וחצי' ו'צ'יקו בן דוד'. (הרשו לעצמכם לאכול בלי מצפון: האסאי הוא פרי בעל ערך בריאותי גבוה ביותר!)
