שמש ששוקעת לקראת חצות, פארקים ירוקים מדהימים, מסיבות רחוב, בירה צוננת, אנשים יפים ותחושה של שלווה בכל פינה. סופ”ש מושלם בממלכה הנורדית – תקציר ה”מסע”. 
48 שעות. זה הזמן שהוקצב לנו בבירת דנמרק, מהרגע שנחתנו בה ועד הרגע בו נאלצנו לעלות על המטוס בחזרה לישראל. 48 שעות שמספיקות להותיר אותך עם חשק עז לבנות פה בית על גדות הנהר ולחיות בו לנצח. 
האמת היא שהגענו לכאן רק כי חיפשנו דיל שיבריח אותנו מהארץ בסופ”ש של שבועות, ואיכשהו קופנהגן קפצה ראשונה בשורת החיפוש של SkyScanner, עם מחיר שווה לכל נפש של 212$ (טיסת לואו-קוסט, כמובן). סופ”ש, חגים, ומחיר אטרקטיבי – הולכים על זה.
אז נחתנו כאן באמצע חודש מאי, ואת פנינו קיבל מזג אוויר קייצי ונעים שאפשר רק לחלום עליו. המקומיים הלבנבנים כל כך התלהבו מהשמש היוקדת שהבאנו איתנו מארץ המדבריות, ומיהרו לפשוט חולצות ולהשתזף חצי עירומים בפארקים בכל חלקה טובה, מהר לפני שהשמש תיעלם.
אז נכון שרוב השנה חשוך וקופאים פה למוות (אני הייתי מתאבדת מזמן), אבל בקיץ… הוו, הקיץ מוציא מהעיר הזו קסם אמיתי. קופנהגן נבחרת שנה אחר שנה לעיר הכי מגניבה בעולם, לעיר שהכי טוב לגור בה, לבירת העיצוב העולמית ועוד שלל תארים שמשבחים את ספינת הדגל של ממלכת הרווחה הסקנדינבית הקטנה.
נו, ומה הפלא. העיר ירוקה להפליא. נקייה. צבעונית. תוססת. ידידותית. ותושביה צהובי הבלורית הם פאר היצירה האנושית בהתגלמותה. דקיקים ותמירים וחביבים ושומרים על איכות הסביבה ולא מצפצפים בכביש. (ולחשוב שאבותיהם היו ויקינגים אלימים וצמאי דם).
למי שבכל זאת מחפש חסרונות, אז הנה אחד: המחירים כאן, כיאה לסקנדינביה, יקרים מאוד. התמורה לכסף לעומת זאת – מצוינת. האוכל מגוון וטעים להפליא. אתרי התיירות מסודרים ונקיים, נותני השירותים אדיבים ומקצועיים. אפילו המלון הזול היחיד שמצאנו בעיר הזאת – cabin express - היה סבבה לגמרי וסיפק את הסחורה. למי שמוכן להתפשר על פינוק ויוקרה ולהסתפק בחדר בסיסי ושירות מצוין במרחק 20 דקות ממרכז העיר, זו אופציה מומלצת ביותר. 
** טיפ למזמינים דרך Booking - הזמינו דרך הקישור הזה כדי לקבל 15$ מתנה לאחר ההזמנה >>
https://www.booking.com/s/34_6/25d0787d
יום שישי.
בוקר טוב קופנהגן. פותחים את החלון, שממוקם ממש מעל הכביש, ומגלים שבמקום מכוניות ממלאים את הכביש מאות רוכבי אופניים שעושים דרכם לעבודה בקצב אחיד ובשקט מופתי. חוויה אנתרופולוגית מופלאה לכל מי שגדל במזרח התיכון.
מתחילים את היום בטיול רגלי. קופנהגן מתאפיינת בארכיטקטורה אירופאית קלאסית ומזכירה בחלקים מסוימים את אמסטרדם, עם רחובות ובניינים היסטוריים ומדרחובים ציוריים וצבעוניים, בתוספת תחושת שלווה שאין דומה לה. כל כך כיף לשוטט פה ברחובות, לשבת על גדות הנהר עם בירה טובה, ופשוט ליהנות מהאווירה.
קופנהגן גם נחשבת לאחת הערים הידידותיות בעולם לרוכבי אופניים. מערכת שבילי האופניים בעיר היא אחת המקיפות בעולם ותרבות הרכיבה כאן היא הרבה מעבר לזה. העיר שטוחה וקלה להתניידות וניתן להשכיר אופניים כמעט בכל נקודה בעיר.
אופציה מצוינת לחיסכון הוא הקופנהגן-קארד, שמקנה נסיעה חופשית בתחבורה ציבורית וכניסה ל-70 מוזיאונים ואטרקציות ברחבי העיר. ניתן לרכוש כרטיס ל-24 שעות (54 יורו), 48 שעות (77 יורו), 72 שעות (94 יורו) או 120 שעות (121 יורו).
אנחנו רכשנו את הכרטיס ל-48 שעות, ובהחלט ניצלנו אותו היטב ולא נדרשנו להוציא את האשראי מהכיס, למעט קניות של אוכל ומתנות. (לפני הנסיעה רצוי לחשב לאיזה אטרקציות ברצונכם להגיע. בחישוב גס, אם בכוונתכם להיכנס לשלושה אתרים או יותר ממה שהכרטיס מציע, זה כבר יוצא משתלם).
פרטים כאן >> https://copenhagencard.com/
אז עכשיו שהקופנהגן-קארד בידינו ויש לנו 48 שעות בדיוק לנצל אותו, התחלנו באטרקציה הראשונה: שייט תעלות. השייט עובר במשך שעה בתעלות העיר ומספק נקודת מבט אחרת על הנקודות המרכזיות שכל תייר בקופנהגן חייב לסמן עליהן V, כמו למשל פסל בת הים הקטנה, שבאופן תמוה נחשב לפסל הברונזה המצולם והמפורסם בעולם. לכו תבינו.
במהלך השייט עוברים גם בנמל Nyhven הצבעוני, זה שמופיע בכל הגלויות של קופנהגן, והוא יפה ממש כמו שדמיינתם אותו. אחרי השייט, היה לנו ברור שאנחנו הולכים לשבת על בירה באחת המסעדות הקטנות שעל גדות הנמל. כמה יפים החיים מהצד הזה של הכדור.
מולנו התנשאה הכנסייה הגבוהה והמרשימה – church of our saviour – והחלטנו לטפס לראשה יחד עם התיירים האחרים (כניסה חינם למחזיקי קופנהגן-קארד). המון מדרגות, אבל הנוף שנשקף מלמעלה הותיר אותנו ללא מילים. איזה מזל שעברנו פה בטעות.
אחרי שאכלנו, שבענו ונחנו (בכל זאת, חם היום), הגיע הזמן לכתת רגליים לאורך מדרחוב סטרוגט (Strøget), שנחשב לארוך בעולם. האמת, שווה להגיע לשם רק כדי להיכנס לחנות הלגו הענקית והשווה, שאפשר לקנות בה כל חלק בנפרד לפי משקל כמו שקונים פיצוחים בשוק. איפה היה גן העדן הזה כשהייתי בת 10, איפה??
מכאן ממשיכים לארמון אמליאנבורג. בית המלוכה הדני נחשב למונרכיה העתיקה באירופה, ומשפחת המלוכה מתגוררת בארמון מאז 1794. במרכז הכיכר, מדי יום בשעה 12:00 תוכלו לחזות בטקס החלפת המשמר המלכותי. בדרכנו חזרה למלון, נכנסנו גם לסיבוב במוזיאון Repley's Belive it or not, חמוד, לא עפתי, אבל כשהכל כלול אז נכנסים.
יום שבת.
פותחים את היום עם ביקור בגן החיות של קופנהגן, כי מה לעשות, בכל עיר בעולם אני תמיד חייבת ללטף איזה פיל או ג'ירפה. גן החיות מהווה גן עדן קטן בתוך הנוף העירוני, יש כאן כלבי ים, אריות ים, שימפנזות ושאר בעלי חיים כמו בכל גן חיות, אבל שליטי הממלכה הם ללא ספק הדובים הלבנים, שניתן לצפות בהם צוללים באקווריום התת-ימי. יפים כל כך, וכלואים כך כך, שלראות אותם ככה מקרוב זה מרהיב ועצוב גם יחד.
אחרי האתנחתא האינפנטילית (חכו, תהיה עוד אחת כזאת היום), ממשיכים למבשלת קרלסברג שנמצאת בפאתי העיר. מתרשמים קצת מהמוזיאון המספר את תהליך ייצור הבירה, עושים סיבוב על כרכרה רתומה לסוסים ומקנחים עם בירה צוננת על חשבון הבית. נחמד, אבל ממש לא חובה, ואם אתם לא באזור, אין מה להגיע לפה במיוחד. בינינו, אין על בירה הרצל. 
מכאן חוזרים למרכז, ובוחרים לאכול שוב בנמל הצבעוני, למרות שהכל כאן יותר יקר, אבל אין על לשבת לאכול מול הנהר עמוס התיירים והסירות, וזה היום האחרון שלנו בקופנהגן, אז אין שום טעם להתקמצן, בטח לא על אוכל.
בצהרים נכנסים סוף סוף לאטרקציה הכי שווה בעיר: פארק טיבולי. הרי ידוע שאין כמו לסיים חופשה על רכבת הרים. הפארק הותיק שהוקם ב-1843 נמצא ממש במרכז העיר, ומשלב מתקנים לילדים ומבוגרים, גנים בוטניים יפים, מסעדות גורמה ואולמות מופעים. בואו נגיד שגם אם אין לכם ילדים, וגם אם אתם לא אינפנטיליים כמונו, אתם חייבים להגיע לכאן).
הכניסה אמנם חופשית עם קופנהגן-קארד, אבל על עלייה למתקנים צריך לשלם בנפרד, וזה לא זול. קנינו צמיד “UNLIMITED RIDE” שמאפשר עלייה חופשית לכל המתקנים (36$ לאדם), כך שעלינו, ירדנו, עלינו, ירדנו, הסתחררנו ושוב עלינו, על כמעט על כל רכבת הרים אפשרית. (אין הרבה מתקנים, זה בכל זאת לא דיסנילנד, אבל לביקור של כמה שעות לא צריך יותר, וזה כיף לא נורמלי). בחצות, לפני הסגירה, מתקיים בפארק מופע זיקוקי דינור מרהיב שמאיר את שמי קופנהגן. (אצלנו אפילו ביום העצמאות לא משקיעים ככה באלמנטים פירוטכניים).
כאן מסתיים הסופ”ש הגדוש והמוצלח שלנו, ואין ספק שעוד נחזור לסיבוב נוסף (וארוך יותר). אבל עד אז, הנה כמה אנקדוטות לסיום:
- שווה להקדיש לקופנהגן יותר מ-48 שעות.
- הכסף המזומן מת מזמן. בכל מקום אפשר לשלם באשראי, ולפעמים רק באשראי.
- לדנים יש אנגלית מצוינת, לא תרגישו במכשול השפה.
- אבל כן תרגישו כמו הברווזון המכוער באגם הברבורים.
- העונה הטובה ביותר לבקר כאן היא הקיץ כמובן (מאי-ספטמבר).
