טיול לקופנהגן- אפריל 2015
טיול של ענת ומיקי אלטמן בתאריכים 5-10/4/15
הרעיון הבסיסי היה לטוס למקום חדש במחיר סביר. לאחר שרכשנו בחברת Norwgian כרטיסים שעמדו בקריטריון הזה עברנו לשלב הזמנת מקום הלינה. החלטנו להתארח אצל מישהו מקומי, שבאמצעותו נכיר ונלמד על העיר והארץ. בחרנו באמצעות אתר AIRB&B בפנסיונרית, דר' לאנתרופולוגיה, שעבדה במשך שנים רבות במצרים ובסודן. היא משכירה חדר בדירה הקטנה שלה, כאשר השירותים והאמבטיה משותפים. הבחירה הוסיפה מימד נוסף לטיול, שנותן דגש אישי לגבי הכרת העם הדני, העיר קופנהאגן, מהיבטים אנתרופולוגים מקומיים שהיו מעניינים עבורנו. כמובן שבשלב מסוים דנו גם בהיבטים שונים של הסכסוך במזה"ת וההשפעה של ההגירה המוסלמית לאירופה בכלל ולסקנדינביה בפרט. נראה שהאירופאים אינם מבינים את המנטליות המזרח תיכונית, ששונה לחלוטין מזו האירופאית, שמילה אינה מילה ושהקם להורגך, השכם להורגו (מבלי להיכנס לדעותינו האישיות).
עם הנתונים האלו התחלנו לתכנן את הטיול לפרטים כשבועיים לפני היציאה, בעזרת הבת שלנו וחבר שלה, שמוצא אמו מדנמרק, וכמובן בעזרת האינטרנט.
העם הדני הם הצאצאים של הוויקינגים שהתאחדו בשנת 980 לממלכה תחת השליט Bluetooth (הם המציאו את שיטת התקשורת הקרויה על שמו), שהיה למלך הראשון שלהם. במהלך ימי הביניים היו שינויים רבים בממלכה, שבחלק מהזמן דנמרק שוודיה ונורבגיה היו תחת מלך אחד. דנמרק ניסתה לשמור על ניטרליות בזמן מלחמת נפוליאון אבל אז נקלעה למלחמה עם אנגליה ובעקבות כך התפרק האיחוד עם נורבגיה והדנים נכנסו לאיחוד חדש עם השבדים. בזמן מלחמת העולם הראשונה הדנים שמרו על ניטרליות. במלחמת העולם השנייה ההכרזה שלהם על ניטרליות לא עזרה וב- 9/4/1940 פלשו אליה הגרמנים והדנים נכנעו לאחר שעתיים. המשטר הנאצי בדנמרק היה פחות נוקשה ותחתיו פעלה מחתרת, שדאגה להבריח את מרבית היהודים לשוודיה הניטרלית, באמצעות סירות דיג, לאחר שכוונת הנאצים הודלפה למחתרת. 300 יהודים נתפסו ונשלחו למחנה טרזין, שם נרצחו כמאה מהם. בתקופה זו דאגו הרבה מהשכנים הנוצרים לשמור על הבתים של היהודים שהוברחו לשוודיה, כך שכאשר הם שבו אליה לאחר המלחמה, השיבה הייתה קלה יותר. על כך העניק מוסד יד ושם לעם הדני תואר אביר חסידי אומות העולם ונבנתה ככר דניה בירושלים (עם פסל של הסירות).
בדנמרק יש כיום אוכלוסיית מהגרים המהווים קצת יותר מ-10% מאוכלוסייתה למרות שהיא נחשבת למדינה בעלת מדיניות ההגירה הנוקשה ביותר.
דנמרק ידועה במדיניות רווחה מפותחת שממומנת ע"י מיסים גבוהים. יש בה איגודים מקצועיים חזקים ורוב העובדים מאוגדים בהם. קיים שיתוף פעולה נרחב בין האיגודים לבין המעסיקים, כולל חברות של נציגי האיגודים במועצות מנהלים של חברות רבות.
התחלקות שיווניות ההכנסות בדנמרק הינה מהרחבות בעולם (0.22 לפי מדד ג'יני). השכר הממוצע לעובד יצור הינו כ- K40 אירו לשנה. קיים מערך הכשרה נרחב למקצועות מקצועיים, והם נחשבים מקצועות מכובדים.
דנמרק מתקדמת מאוד בתחום שימור וניצול אנרגיה -20% מהאנרגיה מסופקת באמצעות טורבינות כוח. גם בתחום התחבורה אפשר לראות שהרבה מאוד מהתנועה בעיר קופנהאגן מתבססת על אופניים, כאשר להרבה מהתושבים אין בכלל רכב פרטי. העיר כולה מרושתת במסלולי אופניים, כולל גשר שמיועד רק לרוכבים ולהולכי רגל. התושבים רוכבים בכמעט כול מזג אויר ובכול עונות השנה.
העיר קופנהאגן שטוחה לחלוטין ומשופעת בתעלות רבות. רוב הבתים אינם גבוהים ויש שכונות רבות עם בנינים טוריים ישנים, עם דירות בעלות 2/3 חדרים. התושבים כאמור רוכבים באופניים ומשאירים אותם בחניות פתוחות, כאשר הם נועלים את הגלגל האחורי. מדוע בעצם לנעול, אם לכולם יש אופניים?! בכול הימים בהם שהיתי בקופנהאגן לא שמעתי ולא צפירה או צלצול. מסתבר שאפשר גם אחרת, הכול עניין של תרבות (או של חוסר תרבות).
האקלים נחשב לממוזג יחסית, חורף מתון וקיץ צונן. בשבוע בו שהינו בעיר הטמפ' הייתה 2/3 מעלות בלילה ו 12-15 ביום, כאשר לעיתים נשבה רוח קלה, שגרמה להרגשה קרה יותר.
במהלך שעות היום אפשר לראות הרבה תושבים שעוסקים בספורט, הן בחדרי כושר והן בריצה ורכיבה על אופניים בשבילים ובפארקים הרבים.
רמת המחירים בדנמרק נחשבת יקרה לתיירים מישראל (למרות שהקרונה הדנית צמודה לאירו, שירד במהלך החודשים הראשונים של שנת 2015). למשל טווח המחירים במסעדה עממיות נע בין 40-100 כתרים (24-60 ₪) למנת פתיחה ל 80-150 קרונות (50-90 ₪) למנה עיקרית. ניתן למצוא מנות מוכנות וארוזות (סנדוויצ'ים, סלטים, פסטה) במחירים יותר זולים, כך שאפשר בקלות להסתדר.
הטיול החל ביום ראשון בטיסת צהריים בטיסת low cost של חברת Norwgian. ישבנו לצד מנכ"ל חברת נדל"ן משפחתית שנתן לנו רקע לגבי החיים בדנמרק, לגבי תהליכי ההגירה של מוסלמים כיום בשוודיה ובדנמרק ובנושאים שונים ונוספים. בשעות הערב נחתנו ונסענו בתחבורה הציבורית לדירה. הגענו ממש עם סיום ארוחת החג של פסחא (Easter), כאשר ריח בשר החזיר עדיין היה באוויר. יצאנו לשכונה בכדי למצוא מסעדה פתוחה ולשווא. מצאנו רק פאב שישבו בו בעיקר תושבים מעשנים ולאחר בירה חפוזה נמלטנו משם. בהמשך הבנו שבמרבית הפאבים בעיר לא מעשנים. המשכנו עד לתעלה הקטנה, שלאורכה נצבעו הבתים בצבעים שונים. גם כאן מצאנו רק מסעדות יקרות. חזרנו עייפים לדירה.
למחרת, ביום ב', אכלנו ארוחת בוקר עם המארחת שלנו, שהכינה לבקשתנו(אופציה שהיא מציעה). כך יצא לנו לשמוע המלצות, להצליב מידע ולערוך היכרות.
יצאנו להליכה רגועה לכיוון הטיילת. בארמון המלוכה השומרים ערכו חילופי משמרות. אני תוהה אם הם עובדים בצבא או במשרד התיירות?! לידנו חולפים רצים ורוכבי אופניים רבים. חלפנו ליד חיקוי של הפסל של דוד (של האדון מיכאלאנג'לו) ופסל של האדם החושב.
המשכנו עוד קצת לכיוון הפסל של בת הים הקטנה, שהאתגר הרציני הינו לצלם אותה ללא תיירים שנצמדים בכדי להצטלם לידה. משם חזרנו דרך פארק שעובר במחנה צבאי ישן, שבו אפשר לראות שוב רצים על תילי העפר.
מגינה לגינה, המשכנו לכיוון פארק המלכים, בו שוכנת טירת רוזנברג
בו שמור אוסף התכשיטים המלכותי. ליד הכניסה לפארק חלפנו ליד גינת משחקים וליד עצים שמסודרים וגזומים כמו חיילים במסדר צבאי. חצינו את הכביש ונכנסנו לגן הבוטאני היפה, שבו אפילו פגשו סנאי בין העצים. הפסקת אוכל ערכנו במסעדה מקומית בשם Under Uret שכשמה נמצאת מתחת למפלס הכביש. שבעים חזרנו לחממות הטרופיות והדרום אמריקאיות בגן הבוטנאי. לאחר הסיור נסענו במטרו לכיוון שכונת כריסטינה המפורסמת והאוטונומית. לפני הכניסה עלינו למגדל של "אבינו הקדוש", שמצריך תאום בין אלו העולים במדרגות המתפתלות, לבין אלו היורדים. מלמעלה נשקף נוף יפה לכול הכיוונים. המשכנו לשכונה. בחוק מיוחד משנת 1989 הוענק לה המעמד מיוחד, שהעביר את הסמכות לגביה למדינה, במקום לעיר עצמה. גרים בה בעיקר צעירים שמנהלים חיים היפים עצמאיים בחיי קהילה מפותחים. עישון הסמים בה מותר (בפועל לא אוכפים בה את החוק). במהלך הסיור ראינו בתי עץ שונים שנמצאים במרחק קטן מהאגם. בתום הסיור בשכונה שמנו פעמינו לכיוון Papiroen, האנגר שנמצא על הטיילת, ליד ה- Experimenterium City, שבו נפתחים בסופי שבוע דוכני אוכל מכול העולם.
לאחר הארוחה המשכנו לאורך התעלה הקטנה, יד היאכטות הרבות שקשורות לרציף, עד לגשר ומשם בחזרה לחדר.
חזרנו לדירה עייפים. בערב ישבנו לשתות תה עם המארחת שלנו עד שעה מאוחרת. דיברנו על נושאים שונים, בעיקר על החיים בדנמרק ולבסוף גם הסכסוך המזרח תיכוני ועל קליטת הגירה מוסלמית באירופה.
למחרת, ביום ג' יצאנו לאכול ארוחת בוקר בבית קפה קטן כשלידנו חלפו ברכיבה מאות דנים בדרכם לעבודה במסלול האופניים הייעודי. המשכנו לאכסניית הנוער Generator, שנמצאת מרחק הליכה קצר מהדירה, והתרשמנו לטוב מהאכסניה ומהמתקנים והשירותים שהיא מציעה (ארוחות בוקר, הופעות, השכרת אופניים וכיוצ"ב). באכסניה רכשנו את "כרטיס קופנהגן" שמקנה נסיעה חינם בכול אמצעי התחבורה הציבוריים וכניסה לאתרי התיירות השונים. מצוידים בכרטיס חזרנו לראות את אוסף התכשיטים המלכותי בטירת רוזנברג, שחלקם מאוכסנים במרתף בתוך כספת עם שמירה רציפה. תמהתי מה הערך של כל אוספי התכשיטים של כול המונרכיות האירופאיות. לא רחוק משם, בכיכר ישראל (כן, יש כזו ככר בעיר) יש עוד דוכני אוכל "רחוב" מאוד נקיים שממוקמים בתוך שני מבנים שקופים. הם הומי אדם ואפשר למצוא בהם מאכלים בלאומים שונים. מעבר לכביש נמצאת אחת הכניסות למדרחוב (הגדול בעולם- לא מדדנו...). נכנסנו לחנות או שתיים ועלינו למגדל העגול לתצפית נוספת על העיר, מזווית אחרת. לא רחוק ממנו נמצא בית הכנסת היהודי. הוא אמנם היה סגור אבל על הגדר עדיין היו מונחים זרי פרחים רבים וכתובת הקוראת לסובלנות, ושבשביל זה צריך כוח! קשה לנו להבין ולקבל את הנאיביות של הסקנדינבים שלאט לאט נחשפים למהגרים מוסלמים ואינם מבחינים בהתבדלות שלהם ובאלימות שבה הם מתייחסים לתושבים המקומיים. מרחק כרבע שעה הליכה משם (הכול מאוד קרוב בקופנהאגן) נמצא המוזיאון הלאומי, שבו מוצגות מספר תערוכות, בניהן ההיסטוריה של דנמרק, תערוכה של עמים שונים ושל מצריים העתיקה, הכוללת גם מומיות חנוטות (אחת חשופה). יצאנו מהמוזיאון ומיד נכנסנו למוזיאון הבא- NY Carlsberg Glyptotek לתערוכת אומנים צרפתיים. תמונות אימפרסיוניסטיות תמיד עושות לי טוב...המוזיאון נמצא ליד גני טיבולי ולכן נכנסנו אליהם לסיור ראשון. השמש שקעה והייתה צינה קלה. סיירנו בגן היפה, שבכול פינה אפשר לראות מתקני לונה פארק שונים. רעבים נכנסנו לתחנת הרכבת ולחנות Med cooperative בה אכלנו ארוחת ערב קלה. בדרכנו חזרה עצרנו לבדוק מועדון ג'אז, שהחלטנו לחזור אליו בהמשך השבוע. חזרנו לדירה ויצאנו עם המארחת שלנו לפאב הקרוב, Black swan, לאחר שווידאנו עם הברמן הסקוטי שלא מעשנים בו. היה נחמד לשוחח ולבלות בפאב המקומי, שיש בו רק משקאות, ללא מטבח.
למחרת ביום ד' לאחר ארוחת הבוקר נכנסנו למוזיאון האמבר הקטן, מעל חנות הרשת. קראנו כיצד נוצר אבן החן הזו, מהתאבנות שרף עצים. במעבה האדמה. מה שמוזר שלעיתים מוצאים אותה נפלטת לחוף הים. רצינו לקנות מספר תכשיטים, אבל לא מצאנו בסביבה נציג שיסכים לתת לנו הלוואה. לכן המשכנו למוזיאון העיצוב שנמצא לא רחוק, בו הוצגה תערוכה מעניינת על ילדים. המשכנו לתחנת אוטובוס המים ואתו הפלגנו, לכיוון התחנה הסופית הדרומית (Tagelholmen). הנסיעה שלווה ומאפשרת לראות ולצלם את מרבית האתרים של העיר, בוודאי את אלו שלאורך הנהר
אבל גם את אלו הבולטים. כך ראינו את המבנה החדש של הספרייה הלאומית
(שמצד אחד הינו מבנה ישן ומשד שני מבנה זכוכית שחורה חדש, את הגשרים היפים, כולל גשר האופניים (שעליו עוברים רק רוכבי אופניים והולכי רגל)
את בתי המגורים המעוצבים בסגנונות אדריכלים שונים ומענינים. כמובן שראינו את הכניסות לכול תעלות המשנה, שבהן עוגנות יאכטות קטנות כמו גם ספינו מפרשים גדולות. ליד חלק מהן יש תחנות עצירה של האוטובוס הימי. לאחר כארבעים דקות הגענו לתחנה הסופית ולקחנו אוטובוס 14 לכיוון מבשלת הבירה המפורסמת "קרלסברג". ירדנו בקצה הרחוב שמוביל למבשלה והלכנו אליה ברגל. עצרנו בדרך במסעדה קטנה ונחמדה בשם Dilis שמוכרת סנדביצ'ים נפלאים, פאסטות ופיצות (dilis.dk). היא מנוהלת ע"י משפחה אלבנית. לאחר האוכל אפשר להיכנס לשתות משהו במסגרת סיור במבשלת קרלסברג הגדולה והידועה. הסיור הינו עצמאי, בהתאם להסברים באנגלית. בכניסה אפשר לשתות את הבירה הראשונה, שמתבססת על המתכון המקורי של J.C.JACOBSEN. בקומה הראשונה יש אוסף בקבוקי בירה של מבשלות שונות מכול העולם. הסיור מתאר את תהליך הכנת הבירה ואת התפתחות מבשלת הבירה, שעם השנים רכשה גם את המתחרה טוברוג. יצור המותג קרלסברג מתבצע ב-22 מדינות שונות ובניהן ישראל. המותג Jacobsen מיוצר רק במבשלת עצמה בקופנהגן. ביציאה יש כמובן חנות מזכרות ובקומה עליונה יש מסעדה שבה אפשר כמובן לשתות עוד בירה. יציבים יצאנו להמשך הסיור לפארק Frederiksberg
וממנו לגן החיות, שם הוקצו לנו 50 דקות עד הסגירה. לאחר הסגירה חזרנו באוטובוס למדרחוב ולהשכרת אופניים. לאחר סגירה החנויות נכנסנו למסעדה אסיאתית קטנה והומה בשם wokhome. נאלצנו להמתין כמחצית השעה בחדר ההמתנה. מתברר שזו הייתה כנראה קנוניה של המארחת יחד עם קבוצה של שלוש נשים שהתחזתה להיות שלוש ישראליות. באופן תמים אחת מהן, המליצה לנו על שתי מנות טעימות. מיד לאחר מכן הושיבו אותנו בשולחן מבודד, ליד השרותים. המלצר הזהיר אותנו שהמרק שהזמנו הינו המנה החריפה ביותר שלהם ובהתאם להמלצתו הזמנו מרק פחות חריף. בטעימה הראשונה הבנו שנפלו בפח ובפועל מדובר כנראה על ניסיון התנקשות מתוזמן היטב. למזלנו הזמנו גם סודה ומים, שהיוו בעצם את נסיוב הנטרול (כמו בניסיון החיסול של משעל בירדן). אופציה אחרת ופחות סבירה הינה שהשלישייה הישראלי ת משחקת במשחק "המלצה עיוורת", במסגרתו אתה ממליץ למישהו, שברור שלא תראה יותר לעולם המלצה על מנה מהתפריט שמעולם לא ניסית, לפעמים זה עובד...שבעים חזרנו לסיור לילי בגני טיבולי. הגן נראה יפה ומרשים מאוד בלילה. ליד האגם רובצים הברווזים, שמשמיעים צווחות כל אימת שמתקרבים אליהם, כמו אומרים "אחי- אתה מפריע לי לישון". המתקנים מוארים והאפקט שנוצר בעת הסיבוב שלהם, יחד עם התאורה- מרשים מאוד.
ביום חמישי בבוקר יצאתי בשעה 7 לסיבוב אופניים בן שעה וחצי לכיוון האגמים בטמפרטורה של כ-2 מעלות. מסביבי עשרות רוכבים ורצים, בעיקר מתעמלי בוקר. משם ברחובות העיר לכיוון תחנת הרכבת ואז ליד מרכז הקניות החדש (Fisketorvet) ,שם נבלעתי בין עשרות הרוכבים. משם כולם ממשיכים לחציית הנהר בגשר האופניים. משם רכבתי לאורך הנהר לכיוון שכונת קריסטיאנה, חציתי את התעלה וחזרתי לאורך התעלה וחציית הנהר בגשר הגדול וחזרה לדירה. הטמפרטורה הייתה סביב 2 מעלות, מה שהצריך שתי שכבות כובעי גרב ומראה של שודד מצוי, מה שלא ריגש כמובן את הדנים האדישים. לאחר החזרת האופניים יצאנו לאכול ארוחת בוקר, לסיור בכנסיית השיש ולכיוון האגמים, דרך השכונה שמצפון מזרח מפארק המלכים.
עברנו ליד הגלריה המלכותית וראינו להקת רקדנים מאלתרים במתקן האיוורור שבמזרקה הלא פעילה. המשכנו דרך שכונה נוספת לסיבוב סביב האגם הצפוני.
משם המשכנו באוטובוס 6A לבית העירייה, שם התקיים טקס לציון 75 שנים לציון הפלישה הגרמנית לדנמרק במלחמת העולם השנייה (9/4/1640). נכנסנו לראות את השעון האסטרונומי והמשכנו, לאחר ארוחת כריכונים, לכיוון מתחם הפרלמנט ומוזיאון הנשק הדני, שהיה פתוח בחינם לרגל ה-9/4. במוזיאון מוצגים כלי ארטילריה שונים והמחשה של חזית לחימה. ממנו המשכנו ליעדנו המקורי, המוזיאון היהודי. אדריכל המוזיאון הינו דניאל ליבסינד, שהינו גם האדריכל של המוזיאון היהודי בברלין. לכן אפשר למצוא מוטיבים זהים, שנותנים למבקרים תחושה של חוסר וודאות ואין נוחות, בהליכה בין קירות לא סימטריים. המוזיאון מציג את שני גלי ההגירה של יהודים לדנמרק ואת תמיכה של המחתרת הדנית שאבטחה שלהם לאחר פלישת הנאצים, כולל הברחתם בסירות דיג לשוודיה. תערוכה נוספת מציגה את תהליך חזרת היהודים לדנמרק לאחר סיום המלחמה, כאשר רבים משכניהם הדנים שמרו על רכוש היהודים בזמן שהם היו בשוודיה. לאחר הסיור במוזיאון, שנמצא בדיוק ליד הספרייה הלאומית, המשכנו שוב באוטובוס המים לכיוון הקניון החדש ליד מוזיאון האופניים, להשלמות קלות. חזרנו לאריזה ראשונית בדירה ויצאנו לבית הג'אז, למופע שהתברר כערב של להקות רוק מקומיות. הזמרת של הלהקה השנייה עברה לשירים פסיכודאלים ולכן לאחר שהתרשמנו מהקהל הצעיר חזרנו להמשל אריזה לדירה.
למחרת ב- 4:20 יצאנו לכיוון שד"ת, לטיסה שיצאה בשעה 6:30 ונחתה בשעה 12 בארץ.
אודה מאוד על קבלת פיידבק לגבי הכתבה- גם לצורך הכנת הטיול, גם לאחריו, תוספות/חוסרים. אשמח גם להארות לגבי העניין בקריאה עצמה.
