שלושה שבועות בצפון מזרח ארה"ב וקנדה 2010 -; יומן מסע
דגל ארצות הברית


מסלול כללי


יום 1 -; שבת ה-14.8.10 -; המראה, נחיתה, תורים ארוכים וקצת וושינגטון
יום 2 -; ראשון ה-15.8.10 -; גשם, מוזיאון התעופה, המול וג'ורג'טאון
יום 3 -; שני ה-16.8.10 -; יום אנדרטאות, מדפסת הכסף ונסיעה לפנסילבניה
יום 4 -; שלישי ה-17.8.10 -; ארוחת בוקר דשנה והרשיפארק
יום 5 -; רביעי ה-18.8.10 -; אמיש, גני לונגווד וקצת פילדלפיה
יום 6 -; חמישי ה-19.8.10 -; ניו יורק - מוזיאון ההיסטוריה של הטבע, גרניץ' וילג' וסוהו
יום 7 -; שישי ה-20.8.10 -; ניו יורק - פסל החירות, מנהטן ומלך האריות
יום 8 -; שבת ה-21.8.10 -; ניו יורק - המטרופוליטן, כיכר טיימס ומרכז רוקפלר
יום 9 -; ראשון ה-22.8.10 -; אוניברסיטת ייל וניופורט בדרך לבוסטון
יום 10 -; שני ה-23.8.10 -; גשם ואאוטלט ליד בוסטון
יום 11 -; שלישי ה-24.8.10 -; בוסטון והרווארד בגשם
יום 12 -; רביעי ה-25.8.10 -; נסיעה בגשם להרים הלבנים
יום 13 -; חמישי ה-26.8.10 -; ההרים הלבנים וורמונט
יום 14 -; שישי ה-27.8.10 -; שייט במעבורת, Ausable Chasm והאדירונדקס
יום 15 -; שבת ה-28.8.10 -; אלף האיים ואיתאקה
יום 16 -; ראשון ה-29.8.10 -; ווטקינס גלן, מוזיאון הזכוכית בקורנינג ומפלי הניאגרה
יום 17 -; שני ה-30.8.10 -; מפלי הניאגרה, ניאגרה און דה לייק ונסיעה לטורונטו
יום 18 -; שלישי ה-31.8.10 -; טורונטו
יום 19 -; רביעי ה-1.9.10 -; Canada's Wonderland וקצת שופינג
 יום 20 -; חמישי ה-2.9.10 -; יוניונוויל וטיסה
יום 21 -; שישי ה-3.9.10 -; יום בוינה


מבוא
אף פעם לא כתבתי יומן מסע. איכשהו תמיד זה נראה לי כמו הדברים האלו שרק המבוגרים הזקנים מתעסקים איתם (או סנופקין מהמומינים). אבל הטיול שעברתי בארה"ב, ההכנות הרבות, והחומר הרב שהצטבר באינטרנט בזכות הסנופקינים למיניהם, עודדו אותי לשתף במעט מהחוויות שעברתי בטיול המדהים הזה.

הכנות
טיילנו 3 אנשים (אני, אמי ואחותי) וההכנות ערכו זמן לא מועט -; תהליך רכישת הכרטיסים, תהליך תכנון המקומות, משך הזמן לכל מקום והלינה.
מה שאני עשיתי היה תכנון מסלול ראשוני, קבלת מספר פידבקים מפורומים שונים (בעיקר למטייל ותפוז) ולאחר מכן הזמנת הכרטיסים.
בשונה מאירופה, בה יש ריבוי של טיסות שכר (צ'ארטר), לארה"ב, קצת יותר קשה למצוא טיסה מוזלת וטווח המחירים קרוב בין כלל חברות התעופה. לאחר בחינה והשוואת מחירים בסוכנויות השונות ובאתרי האינטרנט הרבים (TRAVELIST הישראלי, KAYAK ו-EXPEDIA) הזמנתי את הטיסה דרך חברת "אופיר טורס" בסיועה של סוכנת נסיעות נהדרת בשם ג'ניה. היא גם עזרה בתאום המושבים בזמן ההזמנה ובביטוח לטיסה.
לאחר מכן, התפניתי לתכנון יותר מפורט של האזור -; הוא בוצע בעזרת עשרות מדריכים ויומני מסע של האיזור, ספר ה-Lonely Planet בעברית (שאדם נחמד השאיל לי) והמלצות של אנשים. לבסוף לאחר זמן מה, התכנון התחיל להתקזז לכדי קובץ אקסל שהכיל מספר אלטרנטיבות ועל סמך זה, בוצעה לאחר מכן, הזמנה של מקומות הלינה.
העדפנו להזמין לינה מראש, מאחר שהיינו 3 אנשים וחדרים עם שתי מיטות גדולה היה יותר קשה למצוא. ארה"ב מלאה במוטלים לאורך הדרך ולכן,מי שמעדיף להיות גמיש (במיוחד אם מטיילים בזוג) יכול להנות מהם.
את הרכב, הזמנו בארץ (היו מעט מקומות שאפשרו את לקיחת הרכב בוושינגטון והחזרתו במפלי הניאגרה הקנדי) שכשבחירת ה-Class שלו בוצעה על סמך הנחה שהוא יכיל בתא המטען שתי מזוודות גדולות והשלישית תהיה בתא הנוסעים (העלות הייתה נמוכה בהרבה).
GPS -; אנחנו עדכנו את ה-GPS בבית. לפני הטיסה, כדאי לבדוק שאכן ה-GPS מזהה את המפות כי רק ביום הטיסה שמנו לב שמשום מה הוא לא קורא את המפות -; חוויה קצת מלחיצה אבל טיפלנו בה במהירות.
VISA -; את הויזה מילאנו באתר השגרירות (אחרי שכבר קנינו כרטיסים) ע"פ הנהלים. אמנם, לא מומלץ לקנות כרטיסי כשאין ויזה אך לא נתקלנו בבעיות מיוחדות.
אז אחרי כל ההכנות, אפשר להתחיל בטיול!


יום 1 -; שבת ה-14.8.10 -; המראה, נחיתה, תורים ארוכים וקצת וושינגטון

טסנו בחברת Austrian Airlines - מציעה תנאים לא רעים, בדגמים היותר מתקדמים של מטוסי ה-767 שלה יש מסך לכל אחד -; מלאי סרטים יחסית מוגבל ואין יכולת בחירה אבל דרך סבירה להעביר את הטיסה.
השלב הראשוני של הטיסה החל ברגל שמאל -; כבר ב-Check In הסתבר שהמקומות ששוריינו מראש (הכרטיסים האלקטרוניים ומקומות הישיבה הודפסו מבעוד מועד) לא היו מוכרים לבחורה בקבלה. לאחר מספר ויכוחים היא עשתה לנו טובה וסידרה לנו מקומות כפי שרצינו -; לכן, מומלץ ביותר לבוא עם הכרטיסים האלקטרוניים ולו בשביל למנוע בלבולים כגון אלו.
הטיסה לוינה עברה בצורה חלקה, ארוחת הבוקר הייתה לא רעה (ייתכן שתיתקלו בארוחות בהן יש ערבוב בין בשר וחלב), ונחתנו טרם הזמן המתוכנן. עם זאת, בעליה למטוס וינה התברר שהדאודורנט שקנינו בדיוטי פרי בנפח גדול מהמותר (ישנה הגבלה של 100 מ"ל נוזל) ולכן לא ניתן לקחת אותו איתנו לטיסה מאוסטריה לוושינגטון. לא עזרו תחנונינו וההסברים שהיינו על מטוס של Austrian Airlines ושלא יצאנו משדה התעופה, לכן מומלץ ביותר לא לקחת נוזלים מהארץ למטוס בטיסות קונקשן כי רוב הסיכויים שתזרקו אותם, ניחא דאודורנט אבל בקבוק יין או וויסקי יכולים בהחלט לבאס.
גם הטיסה מוינה עברה טוב יחסית, יצאנו בסביבות 11 מוינה, נחתנו בסביבות 14:30 בוושינגטון. הטיסה הייתה כולה באור יום ועזרה לרסן את העייפות. סרטים לא מדהימים, קליפים חוזרים של 50Cent ואישה ממוצא איראני שאיבדה את העגיל שלה העבירו את הטיסה בצורה סבירה.
שעה נוספת העברנו בביקורת דרכונים ותחקור (נראה שהם ממש מתאמצים לא להכניס תיירים אליהם) ומשם מונית למלון (פתרון האוטובוס לא היה מספיק נוח כי התחנה הסופית שלו הייתה רחוקה מהמלון, יש עבודות לבנות מטרו מ-Dulles לעיר אך הן אמורות להסתיים בסביבות 2015). בנוסף, היה מותר להתפנק אחרי כ-17 שעות בדרכים (המונית אגב עלתה 60 דולר).
האתר של המוניות והאוטובוסים לוושינגטון:
http://www.washfly.com/Taxi_rate.htm
למונית היה תא מטען ענקי שהכיל ללא שום בעיה את המזוודות שלנו ותוך כ-35 דקות הגענו למלון States Plaza Hotel:
http://www.stateplaza.com/
אחלה מלון, אמנם ללא ארוחת בוקר (שדרשה תוספת תשלום נכבדה) אבל מרחק הליכה כחצי שעה מהקפיטול, חצי שעה הליכה מג'ורג'טאון, חדר גדול, מטבחון, אינטרנט (בחדר יש אינטרנט חוטי, בלובי יש אלחוטי ושני מחשבים) ומחיר מגוחך של 120$ (הזמנו דרך Orbitz)- בהחלט ניתן היה לוותר על מלון שמגיש ארוחת בוקר שכלולה במחיר.
לאחר התפעלות מהחדר, התארגנות וכמובן קפיצה לסופר ליד כדי לקנות קצת מוצרים ומים (לפני כ-3 שנים עברתי חוויה של שוטטות במילאנו ללא מים איתי, מאז למדתי לקח J), יצאנו לראות את העיר בסביבות 17:30 בערב.
אמנם עייפים אך הספקנו לחוות קצת מה-Mall -; הבית הלבן (חווית הצטופפות על מדרכה קטנה וצילום דרך הסורגים) ופארק האליפסה לכיוון ה- Washington Monument. נעמדנו מול האובליסק העצום ופתאום שמנו לב שמאחורינו מתנוסס לו הקפיטול, שעם כל הכבוד לדימוי הקולנועי הנפוץ, שום תמונה לא שווה מראה עיניים, בהחלט מראה מדהים. בעקרון יש אפשרות לעלות למעלה לתצפית בגובה של כ-160 מ' אך הכרטיסים האחרונים (חינמיים) כבר חולקו. אגב קצה האובליסק עשוי מחומר שהתגלה בתקופת בנייתו -; אלומיניום J.
לאחר מכן המשכנו לאנדרטת מלחמת העולם השנייה שהוקמה לפני מספר שנים -; אנדרטה מדהימה עם עמודים המציינים את מדינות ארה"ב, שני היכלות -; אחד לנלחמים באוקיאנוס השקט ואחד לאלו באירופה וציטוטים מצמררים של מנהיגי התקופה (ציטוט של אייזנהאואר, מפקד הצבא לפני ה-D-day).
תכננתי להמשיך ולבקר באנדרטות נוספות באזור (האנדרטה למלחמת וייטנאם לדוגמא) אך העייפות הכריעה אותנו וחזרנו למלון.
הבית הלבן
הבית הלבן


יום 2 -; ראשון ה-15.8.10 -; גשם, מוזיאון התעופה, המול וג'ורג'טאון

קראתי רבות על סיפורי ה-Jet-leg ועל היקיצות בשעות הבוקר המוקדמות ואכן התעוררנו בסביבות 6 בבוקר. עצמנו עיניים שוב רק לרגע, ופתאום השעה הייתה 9 בבוקר. כנראה שהמחסור בשינה גבר על ה-Jet leg ובאמת ישנו 12 שעות.
אכלנו ארוחת בוקר מהמצרכים מהיום הקודם, קפה מהסטארבאקס ליד ויצאנו לכבוש את העיר.
את השמש של אתמול החליף גשם של אמצע אוגוסט, חוויה נחמדה כי לא היה קר. מאחר שהוא נמשך החלטנו להתחיל את היום ממוזיאון התעופה והחלל.
http://www.nasm.si.edu/
בדרך למוזיאון עברנו בשדרות החוקה (Constitution Ave), הספקנו להנות מהארכיטקטורה המדהימה של העיר (Dept of Commerce, Justice, הארכיון הלאומי וכו') והגענו למוזיאון.
בדיוק החמצנו את הסיור המודרך (כדאי לוודא מראש כי השעות במדריכים כגון זה משתנות עם השנים). הלכנו לראות סרט ה-Imax2Fly -; בדיעבד, סרט לא מדהים ולדעתי עדיף לראות את הסרט Legends of the flight שנראה יותר ארוך ומעניין.
לאחר מכן סיירנו במוזיאון כ-4 שעות -; בתור מהנדס אווירונאוטיקה המקום הזה הוא חלום, אבל גם לכל עובר אורח המקום מרתק ומכיל תערוכות של מטוסים ישנים, מטוסים חדשים, טילים, הקפסולה בה נחתנו האסטרונאוטים ניל ארמסטרונג, באז אלדרין ומייקל קולינס לאחר שהיו הראשונים על הירח (קולינס היה זה שסונג'ר לחכות להם למעלה), דוגמא לרכב חלל, כלי טיס בלתי מאוישים וכו', בהחלט מומלץ. ארוחת צהריים קטנה במקדונלדס הכי תעשייתי שראיתי מימיי ויציאה להמשך טיול בעיר.
מוזיאון התעופה בוושינגטון -; רכב הירח של צוות אפולו 11
מוזיאון התעופה בוושינגטון -; רכב הירח של צוות אפולו 11
הגשם נחלש בינתיים -; הלכנו לקפיטול, ספריית הקונגרס, בית המשפט העליון ומשם לתחנה המרכזית ה-Union Station. למי שעולה בראש תחנה של התחנה המרכזית בתל אביב כנראה שהתבלבל -; המבנה דומה יותר למבנה מרומא של יוליוס קיסר עם פסלים משיש ותקרה מעוטרת זהב -; בהחלט מומלץ לבקר.


 

הקפיטול בוושינגטון
הקפיטול בוושינגטון

 בהמשך לקחנו אוטובוס תיירים של חברת Double Decker Tours
http://www.dctours.us/?event=offer.detail&offerId=2162&startDate=09/01/2010&endDate=09/30/2010
עלה כ-75$ לשלושתנו ל-24 שעות ל-3 קווים (קו אדום - בוושינגטון והאתרים המוכרים, קו צהוב - באזור ג'ורג'טאון וקו כחול - לארלינגטון והפנטגון).
עשינו סיבוב מלא על הקו האדום, ירדנו ליד מלון Willard היוקרתי שנבנה בסגנון בארוק אירופי ומשם תפסנו את הקו הצהוב לשכונת ג'ורג'טאון.
השכונה כל כך שונה מהוושינגטון שראינו במהלך היום, הרבה בתים נמוכי קומה, בתי קפה, חנויות פאבים והרבה אנשים צעירים ברחובות. טיילנו בקצת באזור וחזרנו במלון לקראת 9 בערב.

יום 3 -; שני ה-16.8.10 -; יום אנדרטאות, מדפסת הכסף ונסיעה לפנסילבניה

קמנו במטרה להספיק ולראות את האנדרטות שהחמצנו ביום הראשון. עברנו דרך האנדרטות למלחמות וייטנאם וקוריאה, אנדרטת לינקולן (דומה לפרתנון באתונה), אנדרטת רוזוולט (המקום ניראה יותר כמו פארק עם סלעי גרניט מסותתים, מפלים וציטוטים של FDR מהשנים הרבות בהן היה נשיא ארה"ב בתקופותיה הקשות ביותר -; המשבר הגדול של סוף שנות ה-20 ומלחמת העולם השנייה) והאנדרטה לתומאס ג'פרסון (דומה לפנתאון ברומא). לנו לקח כשעתיים בהליכה די מהירה.


Washington Monument מכיוון אנדרטת לינקולן
Washington Monument מכיוון אנדרטת לינקולן

האנדרטה למלחמת קוריאה
האנדרטה למלחמת קוריאה

 מהאנדרטות המשכנו למטבעה ומדפסת הכסף ולקחנו כרטיסים חינמיים לסיור מודרך (אמור היה להיערך כשעה מאוחר יותר).
http://www.moneyfactory.gov/
משם הלכנו דרך Independence Ave לפארק הפסלים, עשינו בו סיור קצר של כחצי שעה (המקום די קטן אך מומלץ) וחזרנו לראות כיצד מדפיסים כסף.
הסיור המודרך ארך כ-40 דקות ובעיקר נותן תחושה עד כמה הכסף זול (בכניסה יש ערימה של מיליון דולר בשטרות של 10 דולר, בפנים ניתן לראות ערימות ערימות של 64 מליון דולר). לאחר מכן ניתן לראות מה הגובה של כל אחד בשטרות של 100 דולר וכמובן מה הערך של כל אחד.
מליון דולר, בשטרות של 10 דולר, בכניסה למדפסת הכסף
מליון דולר, בשטרות של 10 דולר, בכניסה למדפסת הכסף

 משם נסענו עם הקו הכחול לארלינגטון, הגענו וראינו שהזמן קצר ולכן גם עקב ריבוי האנדרטות לאותו יום, ויתרנו על בית הקברות הגדול ונסענו ישירות לפנטגון שמסתבר שמהצד נראה כמו סתם עוד בניין גדול והרבה יותר מרשים מלמעלה.
נכנסנו למרכז קניות גדול בו יש גם סניף של מייסי'ס, אכלנו צהריים ובדיוק החמצנו את הקו הכחול בחזרה לעיר.
חזרנו לעיר ולקחנו את הרכב מסניף של הרץ הממוקם ב-Union Station, היה שירות די גרוע אבל לא נורא. אספנו את החפצים מהמלון ומשם נסיעה של כשלוש שעות בעזרת ה-GPS למגורים בעיירה Lampeter בפנסילבניה (העיירה נמצאת ליד Lancaster, Strasburg ושאר עיירות ה-Amish).
המקום הוא B&B עם בעלים חביבים ביותר, ועלה כ-120 דולר ללילה.
http://www.walnutlawn.com/



 יום 4 -; שלישי ה-17.8.10 -; ארוחת בוקר דשנה והרשיפארק


 קמנו לארוחת הבוקר שהתחילה ב08:30. מסתבר שזו מסורת של המארחים לאכול ארוחת בוקר סביב השולחן -; הרעיון הוא להכיר את האורחים ושהאורחים יכירו אחד את השני.

לגבי הארוחה עצמה -; כל סוגי הקלוריות המוכרים לאדם החל מאומלט מתוק יחסית מלא ביצים וקמח וכלה בלחם מטוגן. אפילו המאפה שאמור להיות לחם רגיל דמה יותר לעוגת דבש.
סה"כ חוויה נהדרת אבל קצת מורח את הבוקר ובהחלט מרגישים לא בנוח כשקמים ראשונים מהשולחן. אגב, 5 דקות אחרי שקמנו תוך כולם התפזרו (מישהו אמר "אפקט העדר"?).
יצאנו רק לקראת 10 בבוקר לכיוון הרשי.
התכנון היה להיכנס למפעל/מוזיאון השוקולד אך טעינו בדרך וכשהבנו איפה המקום החלטנו לוותר ולנסוע ישירות להרשי פארק
עולם השוקולד:
http://www.hersheys.com/chocolateworld/
הרשי פארק:
http://www.hersheypark.com/
בתור חובבי רכבות הרים המקום הינו חלום. יש כ-11 רכבות הרים מכל הסוגים, מתקני אקסטרים כאלו ואחרים ואפילו פארק מים עם רכבות מותאמות. בנוסף יש גן חיות קטן שהכניסה אליו כלולה בכרטיס הכניסה לפארק.
מבחינת אווירה, אין את האווירה שמצפים לראות בלונה פארק של דיסני למשל אך לנו הוא הספיק.
מה שהפתיע (לרעה) היה עומס האנשים המטורף. למרות אמצע השבוע המקום היה מפוצץ (ורק בתיירים אמריקאים). ניראה שהוא לא ערוך לכזאת כמות של אנשים ובהחלט עמדנו הרבה זמן בתור.
עזבנו את המקום ב-8 בערב (בשעות הקיץ המקום פתוח עד 10). וחזרנו למגורים.
הרשיפארק
הרשיפארק



 יום 5 -; רביעי ה-18.8.10 -; אמיש, גני לונגווד וקצת פילדלפיה

קמנו לארוחת בוקר במתכונת יום קודם. הפעם היו פנקייקים עם שיבולת שועל ומגוון מאפים וחביתות. הר אדם בשלייקס (לא נעים אבל נכון) שישב לידי החליט שפנקייק עם מייפל לא מספיק ומרח עליו חמאה (למי שתהה למה האמריקאים שמנים).
עזבנו בשעה מוקדמת יותר ויצאנו לטיול באזור.
תחילה עברנו בלנקסטר -; עיירה אפרורית למדי שלא שווה את הטרחה. משם נסענו לעיירות האמיש הקרובות Bird in Hand ו-Intercourse. פנינו למספר שבילים צדדים בהם ניתן לראות מספר אמישים על כרכרות ועובדים בשדות.
לאחר מכן ביקרנו בשוק המקורה ב-Bird in Hand -; מקום חביב שפתוח בימי רביעי-שבת. למרות המסחור עדיין יש בו משהו אותנטי. למי שנמצא באזור באותם ימים כדאי להיכנס למספר דקות אך לא חובה לתכנן את השהות בפנסילבניה סביב ביקור בשוק.
יצאנו מהשוק ונסענו לגני לונגווד (Longwood Gardens)
http://www.longwoodgardens.org/
הגנים יפיפיים. ניתן לראות בהם פרחים, עצים, אגמים קטנים, חממות, את ביתו של מקים המקום בו מוקרן סרטון על המקום וכמובן מזרקות מדהימות.
אנחנו בילינו במקום כ-3 שעות ולא ביקרנו בחממה המרכזית כיוון שהייתה בשיפוצים. סעו בהמוניכם!

 תמונה מגני לונגווד
תמונה מגני לונגווד

 מגני לונגווד נסענו לפילדלפיה (כשעה נסיעה) והגענו בסביבות 4 בצהריים.
חנינו ברחוב Walnut בעלות של כדולר וחצי לשעה (תודות לשוטר שעבר במקרה הזזנו את הרכב כי מסתבר שבדיוק איפה שחנינו הייתה עמדת פריקה למשאית) ויצאנו לסיור קצר בעיר.
טיילנו בפארק העצמאות וברחובות Chestnut ו-Walnut. להיכל העצמאות כבר לא הייתה כניסה אז ראינו אותו מבחוץ. את פעמון החירות לעומת זאת ראינו (המקום היה פתוח והכניסה הייתה חינם)
http://www.nps.gov/inde/liberty-bell-center.htm
לקחנו מפה במרכז המבקרים מול פעמון החירות (על רחוב Market) והמשכנו במסלול.
הלכנו דרך רחוב Market עד בניין העירייה והכיכר מולה. משם לרחוב Broad וחזרה מזרחה לכיוון כיכר Washington ולרכב.
כל הסיור ארך כשעתיים. בהחלט ניתן ואף מומלץ להקדיש לה כמה שעות אך היינו קצרים בזמן ועקב היותנו באזור ניסינו להעיף בפילדלפיה מבט קצר מלוותר עליה.
משם נסענו לנסיעה של כשעתיים למשפחה בניו יורק.

פילדלפיה מרחוק
פילדלפיה מרחוק


 יום 6 -; חמישי ה-19.8.10 -; ניו יורק - מוזיאון ההיסטוריה של הטבע, גרניץ' וילג' וסוהו

ניו יורק ניו יורק!!!!
בני יורק התארחנו בקוני איילנד קצה הדרומי של רובע ברוקלין.
יתרון -; ביקרנו משפחה שלא ראינו זמן רב (בפועל, יום אחרי שהגענו, הם נסעו לחופשה באירופה והשאירו אותנו עם בית ריק). כמובן שגם מבחינה כלכלית, האירוח חסך לנו מאות דולרים.
חיסרון -; זמן טיול "מתבזבז" על זמן משפחה ונסיעה של למעלה משעה במטרו.
מחויבויות משפחתיות גרמו לכך שהגענו למנהטן רק בסביבות 13:30 ולכן שמנו פעמינו למוזיאון ההיסטוריה של הטבע.
http://www.amnh.org/
לא אפרט על המוזיאון כי כל מילה שלי רק תחסיר מעוצמת המקום -; בילינו בו עד לסגירה ב-17:45 והרגשתי שיכולנו להיות במקום עוד 5 שעות נוספות.
עצה חשובה -; זכרו שהמחירים מומלצים. אנחנו שילמנו את מלוא המחיר, אבל מי שחוסך לא צריך להתבייש לשלם גם פחות.

 תמונה מהמוזיאון להיסטוריה של הטבע
תמונה מהמוזיאון להיסטוריה של הטבע


 

מהמוזיאון תפסנו רכבת ל-Greenwich Village וכיכר וושינגטון. טיילנו באזור ובסוהו ובעיקר הלכנו ברחוב ברודווי המדהים. המקום בהחלט אווירתי עם הרבה בתי קפה וחנויות והמחירים לא גבוהים.
טיילנו שם מספר שעות ונסענו חזרה למגורים מתחנת Canal במפגש עם צ'יינה טאון.
מפת המטרו:
http://www.mta.info/nyct/maps/submap.htm

כיכר וושינגטון לכיוון האמפייר סטייט
כיכר וושינגטון לכיוון האמפייר סטייט


יום 7 -; שישי ה-20.8.10 -; ניו יורק - פסל החירות, מנהטן ומלך האריות

 קמנו בבוקר ונסענו במטרו לתחנת South Ferry. ממש ביציאה מהתחנה ניתן לקחת מעבורת חינמית לסטייטן איילנד ולחלוף מאות מטרים בלבד מפסל החירות (התפלאתי בעצמי עד כמה התמונות שיצאו היו טובות).
אגב, מסתבר שאנחנו לא הישראלים היחידים שהתקמצנו על המעבורת בתשלום (זו שמגיעה ממש לפסל) ופגשנו עליה ישראלים רבים.
בדרך חזרה למנהטן, עמדנו בחרטום האונייה וראינו את דרום מנהטן מתקרב לכיווננו -; מראה מרהיב.
משך השייט אורך כשעה (חצי שעה לכל כיוון כשבסטייטן איילנד כולם מחויבים לרדת).

פסל החירות
פסל החירות


ניו יורק מהמעבורת
ניו יורק מהמעבורת

 לאחר השייט טיילנו באזור Battery Park, Wall Street, Ground Zero, כנסיית טריניטי וכו'. משם חזרנו לברודווי בדרכנו צפונה והחלטנו לעלות על אוטובוס תיירים
http://www.newyorksightseeing.com/
קיימות שתי חברות שעושות סיורים באוטובוסים דו קומתיים כשבפועל שתיהן שייכות לאותם הבעלים (אחלה שוק חופשי). העלות הייתה 54$ לאדם ל-48 שעות וכללה סיור במנהטן דרומית לסנטרל פארק, מסלול במנהטן מכיכר הטיימס עד להארלם, מסלול ברוקלין ומסלול לילה הזהה למסלול הראשון. אמנם מעט יקר אך מאחר שחסכנו בלינה החלטנו להתפרע.
עשינו סיבוב שלם בקו הראשון וירדנו באזור גריניץ' וילג'.
משם הלכנו את כל השדרה החמישית עד לכיכר הטיימס למחזמר מלך האריות.
טרם ההצגה הייתי סקפטי לגביה (בעיקר כלא-חובב מחזות זמר), אבל היה מרגש ברמה שלא ציפיתי לה (בטח בתור מישהו שבתור ילד גדל על הסרט). האולם היה מלא עד אפס מקום ולמרות המחיר היקר (עלה כ-100$ בשורות האחרונות) אבל בהחלט הייתי מרוצה שהזמנתי את הכרטיסים מראש (גם המקומות בסוף האולם מצוינים).
לאחר ההצגה טיילנו קצת בטיימס סקוור -; אלפי תמונות, סרטים וסיפורים לא יתארו את החוויה של הכיכר המדהימה הזו. אורות בכל מקום (בלי פנס אחד, הכול משלטי הפרסום), חנויות עצומות וכל כך הרבה אנשים. לא חושב שניתן להעביר את החוויה הזו בשום דרך שהיא. עייפים אך מרוצים, חזרנו למגורים.
 
מייסיז על רקע האמפייר סטייט בילדינג
מייסיז על רקע האמפייר סטייט בילדינג


 יום 8 -; שבת ה-21.8.10 -; ניו יורק - המטרופוליטן, כיכר טיימס ומרכז רוקפלר

 את היום האחרון בניו יורק התחלנו במוזיאון המטרופוליטן המפורסם.
מומלץ לבחור מספר גלריות, אחרת ניתן לבלות במקום יום שלם -; אנחנו בחרנו בעיקר בגלריות הפסלים ובתצוגות האמנים האירופיים - החל מרמברנדט ואל גרקו בגלריה האירופית וכלה באמנים האימפרסיוניסטים והאקספרסיוניסטים - ואן גוך, מונה, רנואר ופוקס J.

המטרופוליטן
המטרופוליטן

 מהמוזיאון עברנו דרך הסנטרל פארק ההומה והמדהים. לוקח קצת זמן להפנים עד כמה המקום גדול. לקח לנו כמעט חצי שעה להגיע עד לכיכר קולומבוס.
מהכיכר היפה לקחנו את הקו שעושה את מסלול ה Upper Town וירדנו בקצה הדרום מזרחי של הסנטרל פארק.
נכנסנו לחנות FAO Schwartz החביבה ולמגדל טראמפ המפואר (חבר סיפר לי שהייתה תצפית מהמגדל אך כנראה לא התכוון למגדל הספציפי הזה כיוון שהשומר אמר שאין עליה למעלה).
משם הלכנו ל-Rockefeller Center לכיכר הטיימס וחזרה לקוני איילנד.
כיכר טיימס
כיכר טיימס



 סיכום ניו יורק

3 ימים (בפועל יומיים וחצי) הם בהחלט מעט זמן לעיר כמו ניו יורק. לכן אוטובוס התיירים שבחרנו, עזר לנו להיחשף למספר מקומות שפחות סביר שהיינו רואים בזמן הקצר (בעיקר צפון מנהטן).
כמו כן, יש משהו מעניין בלראות את העיר מהקומה השניא באוטובוס ולקבל פרספקטיבה שונה מזו שמקבל הולך רגל.
אני מרגיש שחוויתי את העיר אך בהחלט כבר משתוקק לחזור אליה כדי להשלים הרבה דברים שפספסתי.


יום 9 -; ראשון ה-22.8.10 -; אוניברסיטת ייל וניופורט בדרך לבוסטון

עזבנו את ניו יורק לכיוון אוניברסיטת Yale שבניו הייבן, קונטיקט. התעכבנו מעט בניו יורק ובברייטון ביץ' (הרבה יותר רוסיה מכל ריכוז אוכלוסיה של יוצאי חבר העמים בארץ) והגענו לניו הייבן רק בסביבות 14:00.
החנינו את הרכב בחניון ציבורי ברחוב Crown Street והלכנו לטייל.
http://www.superpages.com/yellowpages/C-Parking+Garages/S-CT/T-New+Haven/
טיילנו כשעתיים ברחובות המקיפים את האוניברסיטה - Elm, Chapel, York. נכנסנו למגורי בוגרים (Graduate) וטיילנו בגנים שבקמפוס.
שתינו קפה וגלשנו ב-Wi-Fi של האוניברסיטה ויצאנו לדרך.
לדעתי המקום משדר עוצמה ואווירה ייחודית שאני מאמין שרק מקומות יחידי סגולה יכולים להעביר. מי שמטייל באזור חייב לעבור בייל.
העוצמה של המקום מורגשת החל ממרכז המבקרים, הבניינים העתיקים עם סמל האוניברסיטה "אורים ותמים", הבניינים השונים, מגורי הסטודנטים (נכנסו לבניין של ה-Graduates) וכל האווירה של המקום. מידע על המקום ניתן לקבל באתר http://www.yale.edu/


אוניברסיטת Yale 
אוניברסיטת Yale


מאוניברסיטת ייל נסענו ל-Newport במדינת Rhode Island. מאחר שהיה גשם יחסית חזק התרשמנו מהאחוזות העצומות במקום בעיקר מתוך האוטו (לא הרגשנו צורך עז להיכנס אליהן ולא ממש הייתה אפשרות לטייל לידן).
עצרנו ליד ה-Cliff Walk כשהגשם נרגע וצפינו על האוקיאנוס והגלים העזים.
משם נסענו למרכז העיר, עברנו ליד בית הכנסת היהודי ברחוב Touro. טיילנו קצת ברגל לכיכר וושינגטון. אכלנו ארוחת ערב במסעד איטלקית ומשם נסענו ללינה בעיירה Sharon ליד בוסטון.
ניופורט עיירה מקסימה עם אופי מיוחד ושמחתי לבקר בה.
אחוזה בניופורט
אחוזה בניופורט
 

יום 10 -; שני ה-23.8.10 -; גשם ואאוטלט ליד בוסטון

 בוסטון!!!!
או שלא...
תחזית מזג האוויר בערב קודם הראתה סיכוי של 100% לגשם.
הפנמנו את התחזית הקודרת והחלטנו לנצל את היום לשופינג.
http://www.premiumoutlets.com/outlets/outlet.asp?id=10
המקום עצום ומיותר לציין שזה היה היום הכי מעייף עד כה.
קנינו לא מעט אך בסופו של יום יוצאים בהרגשת החמצה של יום מבוזבז כי השופינג מיצה את עצמו אחרי מספר שעות ופשוט הסתובבנו במקום כמעט כמו זומבים.
כמו כן, התחזית שהראתה כי בבוקר שלמחרת יהיה יום שמשי בבוסטון, הראתה בערב, שגם למחרת לא תהיה הפסקה בגשם.



יום 11 -; שלישי ה-24.8.10 -; בוסטון והרווארד בגשם
 


מסתבר שתחזית לרעתך תמיד תהיה נכונה (ארור מרפי והחוקים שלו). בכל מקרה, לא אמרנו נואש והחלטנו לנסות ולחוות את בוסטון למרות הגשם.
נסענו ברכבת לתחנת South Station ושם גם לקחנו את המפות לעיר.
עברנו דרך צ'יינה טאון, איזור התיאטראות ומשם לרחוב Newbury היפה. נכנסנו למספר חנויות בניסיון להימלט מהגשם (באופן לא מפתיע המחירים היו גבוהים). הלכנו לכיכר קופלי ומשם לקחנו אוטובוס תיירים (מעין טרולי כזה).
באופן כללי די מיותר וניתן לעשות את המסלול ברגל, מצד שני, הגשם שיבש את התכניות ולא ממש הייתה ברירה.
האוטובוס כלל סיור בבוסטון, קיימברידג' עם עצירה בהרווארד ושיט בנהר (שגם עליו נאלצנו לוותר עקב הגשם).
בכל מקרה, עברנו עם האוטובוס באטרקציות המרכזיות. משם לקחנו את הקו השני להרווארד וטיילנו בה קצת כדי לקבל התרשמות כללית.

הקפיטול בבוסטון
הקפיטול בבוסטון


 הרווארד בהחלט מרשימה, אך הגשם והרטיבות פגעו בחוויה ובהנאה. מומלץ ביותר להיכנס לבניינים ולספרייה המרשימה.
אכלנו המבורגר מצוין (הגיע הזמן אחרי כל המקדונלדס הדוחים) ב-Mr. Bartley's. המקום מכיל מגוון רחב של מנות על שם המפורסמים שאכלו אותן. תוכלו למצוא שם המבורגר ביל קלינטון או ראפ ג'וני קאש.
http://www.mrbartley.com/mrbartleys-menu.html
לאחר שאכלנו חזרנו עם האוטובוס לבוסטון לאזור הפאבליק גארדן ויצאנו לשביל חירות מזורז.
חצינו את הבוסטון קומון דרך בניין העירייה עד פנאויל הול, קווינסי מארקט וחזרה לרכבת.
את חצי שעת ההמתנה לרכב העברנו בניסיון נואש ליבש את הנעליים במייבש הנעליים בשירותים.
בסופו של יום, הספקנו לראות מעט את האטרקציות המרכזיות של בוסטון וחוויות הטיול בגשם תישאר איתי כנראה עד סוף החיים.
מצד שני, יצאנו בהרגשה של "איך בוסטון אמורה להיות" ולא איך היא באמת נראית. לראות מקום כמו קווינסי מארקט נטוש מאדם ולדמיין אותו שוקק חיים עשה קצת צביטה בלב.

הספרייה בהרווארד
הספרייה בהרווארד


 


יום 12 -; רביעי ה-25.8.10 -; נסיעה בגשם להרים הלבנים
 

 התכנון היה לטייל בהרים הלבנים מהבוקר, עם זאת, הגשם המשיך ללא הפסקה יום שלישי ברציפות.
נעזרנו במדריך הלונלי פלאנט שהבאנו מהארץ ופשוט עברנו עם הרכב בין העיירות והכפרים.
התחלנו את היום בנסיעה על ה-I95 מבוסטון לקונקורד בירת ניו המפשייר. משם נסענו לכפר השייקרים קנטרברי. היעד שמומלץ להכניס ל-GPS הוא Shaker Village ולא Canterbury שמסתבר שהיא עיירה קטנה ליד.
בכל אופן, נעזרנו בשילוט ועברנו בשניהם, שני מקומות חביבים. כפר השייקרים ניראה ערוך לתיירים ועם מוזיאון על המקום, אך העדפנו להמשיך בנסיעה.
המשכנו משם לעיירה Wolfeboro ואז דרך אגם Winnipesaukee ל-North Conway.
הנסיעות היו סבירות מאחר שאת רוב הנסיעות העברנו בין הכפרים הגשם לא הפריע יותר מידי (בשונה מהנסיעה בכביש המהיר במהלכה הגשם פוגע בנהיגה עקב השפרצת המים מכלי הרכב והמהירות הגבוהה). ובאופן כללי הנסיעה דרך הכפרים והיערות חווייתית ומומלצת לימים גשומים.
ב-North Conway השלמנו קניות. בעיקר קנינו מספר זוגות נעליים של נייקי ואדידס במחירים מצחיקים (בין 20-40 דולר לזוג).
משם נסענו נסיעת לילה איטית (דרך הכפרים הרבים) ללינה שלנו בעיירה קמפטון.
הנסיעה ארכה זמן רב, ולבסוף כשיצאנו לכביש המהיר, הגברנו את מהירות הנסיעה מעט מעל המותר. מסתבר, שבארה"ב אוהבים להקפיד על אכיפת מהירות, ולאחר דקות ספורות, עצרה אותנו ניידת משטרה מקומית. החוויה בהחלט לא נעימה כשהשוטר מאיר עלינו בחושך עם הפנס. הוא התחשב בנו, עקב היותנו תיירים אבל המסקנה המתבקשת היא: "הקפידו על חוקי המהירות"כי בארה"ב לא מהססים לאכוף אותם.
בקמפטון לנו ב-Campton Inn במחיר שיצא נמוך מזה שסוכם עליו (100 דולר ללילה בלבד).
http://camptonbb.com/
כשהגענו בשעות הערב המאוחרות גילינו שהיינו האורחים היחידים באותו הלילה. אפילו הושאר לנו פתק ע"י המארחת קרול בו היא מסביר כי היא אישה שעובדת במספר עבודות וצריכה לקום מוקדם בבוקר ולכן היא השאירה לנו פתק עם כל ההוראות (מספר חדר, לכבות את האור בלילה...). המקום סה"כ חביב ואני לא בטוח שיש צורך להזמין מקום מראש כי לא נראה שהוא מגיע למצב של תפוסה מלאה.



 קמנו סוף סוף לבוקר שמשי אחרי 4 ימים (כבר בניו יורק התחיל הטפטוף). קרול המארחת הכינה לנו ארוחת בוקר עם חביתה ופנקייקים ואירחה לנו חברה מספר דקות. היא אף אמרה שאני נראה צעיר להיות אב לילדה בת 15 (היא חשבה שאני, בן 24, הוא אביה של אחותי בת ה-15 -; אמריקאים משעשעים J ).
משם החלטנו לשלב שני ימים שתכננו (הרים לבנים וורמונט) ליום אחד (גשם רשע).
התחלנו את היום בנסיעה קצרה ל-Sabbaday Falls
http://www.northeastwaterfalls.com/waterfall.php?num=418&p=0
מפלים חביבים באמצע דרך ה-Kancamagus. כמו כן, הדרך נפלאה עם נקודות תצפית ונופים נפלאים. המפלים עצמם לא הכי גבוהים אבל דרך מעולה להתחיל איתה את סדרת מפלי הצפון.
מהמפלים נסענו לפלום גורג' (Flume Gorge) שבפארק הלאומי Franconia Notch.
http://www.newhampshire.com/nh-attractions/flume-gorge.aspx
המקום מדהים -; נקיק מרשים שנוצר במשך עשרות אלפי שנים, סלעי ענק שהגיעו עקב תנועת הקרחונים בסוף עידן הקרח האחרון ומסלול הליכה נחמד.
היינו במקום כשעתיים והמשכנו ליעד הבא.
הכניסה למקום עולה כ-13 דולר לאדם. ישנה אפשרות לשלם 24 דולר לאדם כשלאחר הסיור בפארק ניתן לעלות בקרונית להר Cannon הסמוך. מאחר שהיינו קצרים בזמן ומזג האוויר החל להאפיר, ויתרנו על ההר. מסתבר שעשינו החלטה נבונה כיוון שעם סוף הסיור שלנו בפלום, החל לרדת גשם.


Flume Gorge
Flume Gorge


 

משם נסענו למונפלייה בירת ורמונט לארוחת צהריים והליכה קצרה במרכזה.
מונפלייה לא מצריכה יותר משעה -; יש בה שני רחובות מעניינים -; הרחוב הראשי והרחוב שעובר ליד קפיטול המדינה בעל כיפת הזהב. סיימנו את התרשמותנו ממונפלייה ונסענו לעיירה Waterbury למפעל של בן אנד ג'ריס.
למקום הגענו ב-18:05 בערך כשבכל העלונים שראינו (ואף בכניסה של המקום עצמו), היה כתוב שהמקום נסגר ב-21:00 והסיור האחרון יוצא ב-20:00. עם זאת, כשהגענו גילינו שהסיור האחרון יצא ב-18:00.
עובד נחמד אמר שהקבוצה בדיוק מסיימת לראות סרטון קצר על המקום ושאנחנו נוכל להצטרף אליהם בסיומו (ואף לא נדרשנו לשלם על הסיור שעולה 3 דולר למבוגר ו-2 לילד).
הסיור עצמו ארך כ-20 דקות ולא היה מרגש במיוחד. עומדים בנקודת תצפית מעל איזור היצור כשעיקר האקשן היה לראות את הגברים שעובדים שם מעמיסים כוסות קרטון שעתידות להתמלא בגלידה טעימה למכונה של פס היצור. מעבר לכך, רואים בעיקר מיכלים אטומים והמדריך של הסיור מסביר על תוכן המיכלים.
סיימנו את הסיור, קיבלנו כדור גלידה בטעם חלב ועוגיות. לאחר מכן קנינו מילקשייק טעים ונסענו לברלינגטון, העיר ה-"גדולה" בוורמונט בה חיים כ-40,000 תושבים.
ברלינגטון התגלתה כעיירה מאוד חביבה והחושך שהחל לרדת מעט אחרי שהגענו קצת צער אותנו. עם זאת מה שהרשים אותנו זה המדרחוב החי ברחוב Church והאנשים הרבים שפקדו את המסעדות ובתי הקפה ברחוב. בקצה הרחוב ליד בניין העירייה יש קניון גדול עם חנות של מייסיס.
מברלינגטון נסענו ל-B&BElliot House שהוזמן מראש בעיירה שלבורן שליד ברלינגטון.
http://elliothouse.com/
ה-GPS מעט התבלבל (הרחובות ממוספרים בצורה משונה) ולכן נאלצנו להתקשר למארחים שהסבירו באדיבות את הדרך. כשהגענו למקום התקבלנו בחיבוק אמיתי שבהחלט שיפר את מצב הרוח.


 

הקפיטול של ורמונט
הקפיטול של ורמונט



קמנו לארוחת בוקר מעולה שהכנו המארחים. למארחים יש עובדת יהודיה שמכינה אוכל אז שוחחנו מעט ונסענו לעיירה Charlotte בוורמונט כדי לתפוס מעבורת לעיירה Essex בניו יורק.
אתר המעבורות של אגם Champlain
http://www.ferries.com/
השיט ארך כ-25 דקות ומשם נסענו עוד כ-20 דקות עד ל-Ausable Chasm. (כל תהליך היציאה מהמגורים עד להגעה לקאזם ארך פחות משעה (זמן קצר ממשך השיט במעבורת מברלינגטון מפורט קנט, כשגם תדירות המעבורת משארלוט גבוהה יותר).
בהגעה ל- Ausable Chasm ניתן לראות את מפלי הקשת המדהימים ביופיים (Rainbow Falls). הכניסה עולה כ-10 דולר לאדם ועבור כ-10 דולר נוספים ניתן לעשות רפטינג.
ויתרנו על הרפטינג כי היה קריר והתחלנו את המסלול .
המסלול הוא נופי בו רואים את הנקיק ואת זרימת הנחל בתוכו -; המסלול די רגוע. לקראת סופו ניתן לרדת לרפטינג שבדיעבד התברר כשיט יחסית רגוע.
בסוף המסלול ישנם שאטלים (חינמיים) המחזירים למרכז המבקרים בקרבת מפלי הקשת.
בשורה התחתונה, נקודת הטבע המרשימה במקום היא מפלי הקשת אותם ניתן לראות מהגשר ליד הכניסה למקום. המסלול עצמו יחסית רגוע ללא נקודות עוצרות נשימה -; סה"כ חביב אך מי שקצר בזמן, או יעדיף לוותר על המקום כי מבין מסלולי הטבע שאנחנו עשינו בטיול, ה-Ausable Chasm הוא מהפחות מרשימים.


Ausable Chasm
Ausable Chasm
 
לאחר שסיימנו את הסיור נסענו ל-Mt Whiteface. הייתה כבר שעת צהריים ונזקקנו למנת הקפה שלנו. מי היה מאמין שלמצוא כוס קפה ראויה לשמה היא דבר בלתי אפשרי בעיירות במדינת ניו יורק. חיפשנו במספר בתי קפה ומסעדות אך כל מה שיכלו להציע לנו הוא הנוזל השחור בצבע נפט שמשום מה הוחלט בארה"ב שהוא קפה.
החלטנו לוותר על עליה להר לעת עתה ונסענו ל-High Falls Gorge שהינם כ-10 ק"מ מההר.
עשינו טיול של כשעה וחצי במקום (נקיק יפה עם מספר מפלים מדהימים) בעלות של כ-10 דולר לאדם, והחלטנו לחזור להר.
העלייה להר עולה כ-10 דולר לרכב ועוד כ-6 דולר לכל נוסע הנמצא בו (בטח מגבלת משקל שההר לא יכול לעמוד בה, ולכן גובים פר נוסע).
מסתבר שבהחלט היה שווה לשלם 22 דולר כי כל הדרך למעלה פשוט מדהימה והנוף בפסגה עוצר נשימה.
מהחניה בפסגה לפסגה עצמה ניתן להגיע בשתי דרכים -; מעלית (חינמית) שחצובה בתוך ההר, או עליה ברגל במסלול מדרגות. החלטנו לעלות ברגל עקב האתגר וההתרשמות מהנוף ולמרות העייפות בפסגה לא הצטערנו על כך.
מומלץ להגיע למקום לפני השעה 16:00 כי ב-16:30 בערך מתחילים להוריד אנשים מהפסגה ובשעה-16:45 כלי הרכב אמורים לעזוב את המקום.
מההר נסענו לעיירה האולימפית (בעיירה נערכה אולימפיאדת החורף בשנת 1980).
הקדשנו למקום מעט זמן כי היינו צריכים לנסוע ללינה באלף האיים, אך ניתן להשקיע מעט יותר ולטייל ברחובות Saranac ו-Main. כמו כן, הנוף על האג בהחלט מדהים.
אכלנו במקום ארוחת ערב ונסענו נסיעת ערב של כשעתיים וחצי לאלף האיים.
ה-GPS רצה להוביל אותנו בדרך ארוכה צפונה ואז דרומה לעיירה Alexandria Bay לגדת נהר St Lawrence. אנחנו תיחמנו את ה-GPS דרך נסיעה לעיירה Tupper Lake ומשם ל- Alexandria Bay ובכך חסכנו מעל 80 ק"מ.
הגענו למוטל שהוזמן מראש (Rockledge Motel) בעיירה בשעה 21:30. הסתבר להפתעתי שחשבון האשראי שלי חויב כיוון שלטענתם איחרתי (לאחר השעה 21:00). עלות הלינה לחדר של שתי מיטות זוגיות הייתה 132 דולר (המחיר הכי זול שמצאתי בחיפושי אחר מקום לינה).
http://www.rockledgemotel.com/


High Falls Gorge
High Falls Gorge


נוף מ- 
Mount Whiteface
נוף מ- Mount Whiteface



קמנו בשעות הבוקר ונסענו לעיירה כדי לקנות כרטיסים לשיט באיים בחברת Uncle Sam.
http://usboattours.com/1000islands/
כשקנינו כרטיסים נאמר לנו שהשיט הראשון יוצא ב-10:00 ואורך כשעתיים וחצי והשיט הראשון הקצר יוצא ב-11:30 ואורך כשעה. לכן קנינו כרטיסים לשיט הארוך והלכנו לאכול בדיינר חביב בקרבת מקום (כל הרחוב הראשי של העיירה הוא באורך של כ-500 מטר).
השייט עצמו היה ייחודי ביותר, אחוזות ענק על איים, סיפורים על מיליונרים שבנו בתים לנשים שלהם ואפילו על עשיר אחד שבנה טירה לאשתו שמתה מספר שבועות לפני שהבניה הושלמה, איים עליהם יש רק בית אחד בלבד ובכלל, אווירה טובה עם מדריכה חביבה. על אף כל אלה, שעתיים וחצי הן יותר מידי זמן ושייט של שעה בהחלט מספיק כדי לסכם את החוויה.
סיכומון אלף האיים:
מבין אפשרויות השיט בחוף המזרחי, לדעתי אלף האיים מציעים חוויה ייחודית ביותר. מצד שני - המקום צרך מאיתנו למעלה מ-5 שעות נסיעה וגרם לנו להחמיץ מעט מהאדירונדאקס או לחילופין, קצת יותר מאזור אגמי האצבעות.
לדעתי מומלץ לבקר במקום אך במסגרת מסלול שקרוב יותר לאזור (מסלול צפון ארה"ב קנדה, קוויבק מונטריאול וכו').

Boldt טירת
טירת Boldt

 לאחר השייט נסענו ל-Ithaca נסיעה של כשעתיים וחצי. לאחר ההגעה ל-Ithaca ומיד נסענו לראות את מפלי חלב החמאה (Buttermilk Falls) שנמצאים מעט דרומית לעיירה.
המפלים עצמם ממוקמים ממש בכניסה לשמורה המציעה מסלולי הליכה רבים בעלות של 8 דולר לרכב. מאחר שהתעניינו רק במפלים עצרנו את הרכב, העפנו מבט במפלים שאמנם לא היו מלאים במים אך עדין היו ייחודיים ושווים צפייה.
מאחר שהגענו בשעה מוקדמת מהתכנון, נסענו ישירות למפל Taughannock שנמצאים כ-15 ק"מ צפונית לאיתאקה (רצינו לחסוך זמן בבוקר שלמחרת).
חנינו בחניה העליונה (לשם הוביל אותנו ה-GPS), החנינו את הרכב (חינם) ויצאנו לתצפית על המפל שממוקמת מאות מטרים ממנו. המפל עצמו מדהים (הן בגובה הרב ממנו הוא נופל והן בעיצוב שלו).
מהמפל נסענו למגורים ב-Ithaca (המחיר היה כ-140 דולר לחדר עם שתי מיטות כפולות):
http://bestwesternuniversityinnithaca.com/.
השארנו את התיקים במלון (פעם ראשונה מאז וושינגטון בה הגענו למלון בשעות היום) ונסענו לאוניברסיטת קורנל (Cornell University).
הקמפוס יפה ומלא חיים. שמענו במקרה רעש של מים וגילינו מפלים מדהימים במרכז הקמפוס. לאחר מכן ירדנו עם הנהר (בו יש עוד מספר מפלים) עד שהגענו לחניה ברחוב Willard Way ומטרים ספורים משם, ניתן לראות את מפלי איתאקה (Ithaca Falls).
באופן כללי -; היום היה בעיקר יום מפלים כשהשיא היה מפלי איתאקה.
מהמפלים נסענו לטייל קצת בעיר (מדרחוב Common, ורחובות Cayuga ו-Seneca).
יש סיור רוחות רפאים (Ghost Walk) שיוצא בסביבות 20:00 ב-Common. מה שמשעשע שהסיבה שאני יודע עליו היא כי זוג נחמד ניגש אלי ולאחותי והציע לי ולה כרטיסים חינם כיוון שהיו להם עודפים. מאחר שהיינו שלושה אנשים נאלצנו לותר, אך נראה שהסיור חביב.
למי שחובב ציפורים יש עץ גדול במרכז ה-Common בו יש עץ מלא ציפורים (שומעים אותו ממרחקים). לחובבי הז'אנר מומלץ לעבור מתחת J אך אני אישית העדפתי לעבור לידו.
לאחר הטיול במרכז העיר נסענו למלון ולישון.


Taughannock Falls
Taughannock Falls


 Cornell University Falls
Cornell University Falls

 Ithaca Falls
Ithaca Falls


 


 יום 16 -; ראשון ה-29.8.10 -; ווטקינס גלן, מוזיאון הזכוכית בקורנינג ומפלי הניאגרה

קמנו ואכלנו ארוחת בוקר בסגנון "עשה זאת בעצמך" (חימום חביתה קפואה במיקרוגל, הכנת טוסט בטוסטר וכו').
ה-GPS הראה שקיימים מפלים בשם Lucifer Falls בסביבה. הכנסנו אותם כיעד, אך כשה-GPS הוביל אותנו דרך שביל כורכר בין בתים חצי מתפרקים ולא ראינו כלום, ויתרנו על חיפושינו ונסענו לכיוון העיירה Montour Falls. המפלים http://www.world-of-waterfalls.com/eastern-us-lucifer-falls.html נראים דווקא לא רע, ולכן קצת חבל שלא ביקרנו בהם.
לקח לנו קצת זמן למצוא את המפלים http://www.world-of-waterfalls.com/eastern-us-she-qua-ga-falls.html בעיירה Montour Falls ובסוף איש חביב שעובד בקמפ לקרוואנים הסביר שהם נמצאים ברחוב Genesee. מה שמדהים במפלים שהם כך סתם באמצע העיירה (כאילו לא חסרים להם מפלים).
משם נסענו לשמורת Watkins Glen -; החנייה במקום עולה 8 דולר והכניסה עצמה היא חינם. יתכן כי יש חניה בעיירה עצמה אך 8 דולר ל-19 מפלים ונקיק מדהים הם באמת מחיר נמוך, במיוחד לאור מה ששילמנו ב-NH או באדירונדקס עבור מסלולי טבע.
מבחינת מסלולי טבע באזור, לדעתי הוא השיא, ואני שמח שהשארנו אותו לסוף. הדרך היחידה לדעתי לעשות את המסלול היא את המסלול היותר קשה של העלייה במסלול ה-Gorge. לאחר נקודת המייל אין הרבה מה לראות, בעיקר מסלול מישורי עם עליה תלולה בסופו. ניתן לקחת אוטובוס בחזרה במחיר 3 דולר. אנחנו חזרנו ברגל במסלול אחר (Indian Trail) שהיה יותר מישורי. השמורה צרכה מאיתנו קצת מעל לשעתיים.

 Watkins Glen
Watkins Glen


 מ-Watkins Glen נסענו למוזיאון הזכוכית ב-Corning - http://www.cmog.org.
אני אודה כי הייתי מעט סקפטי לגבי איכות המקום. הייתי בטוח שהוא מתאים ברובו לילדים. לשמחתי חששותיי התבדו.
ישנו מגוון רחב של תצוגות זכוכית -; חלקן מרשימות בהיבט הווירטואוזי ובאיכות. חלק אחר הוא באמת יצירות אמנות (למי שזוכר את צ'יהולי למשל). כמו כן, יש מגוון רב של סדנאות הדרכה כמו שבירת זכוכית, יצירת כלי זכוכית ותכשיטים מזכוכית. אנחנו ראינו אמן זכוכית שיצר ברווז חמוד תוך 5 דקות, אותו ברווז אגב, נמכר ב-25 דולר בחנות המזכרות -; לא רע בשביל 5 דקות עבודה.
סיימנו עם המוזיאון לאחר כשעתיים ונסענו למפלי הניאגרה.

 Corning Museum of Glass
Corning Museum of Glass


הנסיעה ארכה כשעתיים וחצי ומעבר הגבול ארך עוד כחצי שעה עקב עומס בכבישים.
הגענו למגורים שהוזמנו מראש ב-B&BAmbiance by the Falls: http://www.ambiancebythefalls.com/. התקבלנו בקבלת פנים "חמה" ובקשה להוריד את הנעליים כי הם מנסים לשמור על השטיח במדרגות לקומה השנייה נקי. לאחר מכן נעצה בי הבת מבטים כשבקומת הקרקע הלכתי עם נעליים (למרות שלא נאמר לי כלום). גם התבקשנו לעזוב את החדר בשעה מוקדמת כי הם צריכים לארגן אותו לקראת בואם של אורחים חדשים.
המחיר זול (כ-120 דולר ללילה) והמקום במרחק הליכה של כ-15 דקות מהתצפית על המפלים. החדר קטן ומתאים לזוג, אך נאמר לי מראש כי הם יוכלו לתת לי לישון רק על מזרן על הרצפה. בעיה נוספת הייתה חריץ די גדול בדלת של השירותים.
באופן כללי, יצאתי בהרגשה שאני פולש לחיים פרטיים של אנשים ושהם עושים לי טובה שהם מארחים אותי.
ארגנו את הדברים בחדר והלכנו להספיק לראות את המפלים. מאחר שהיה יום ראשון, אז היו זיקוקים ב-22:00 ולכן לא רצינו להחמיץ אותם.
עברנו ברחוב Clifton hill ההומה והמעניין ומשם למפלים.
אני לא חובב זיקוקים נודע, אך חווית הזיקוקים על רקע המפלים (ניתן לראות גם את המפל האמריקאי וגם את הקנדי בצד הקנדי) היא פשוט אדירה ומי שבאזור בימים של זיקוקים -; שלא יחמיץ אותם.



 יום 17 -; שני ה-30.8.10 -; מפלי הניאגרה, ניאגרה און דה לייק ונסיעה לטורונטו

אכלנו ארוחת בוקר לא רעה במגורים ויצאנו לראות את המפלים. לראות את המפלים האמריקאים מלאי הסלעים, ולאחר מכן את מפלי הפרס הקנדים במרחק של מטרים ספורים. עוצמת המים של 2.3 מליון ליטרים בשנייה (כמעט כמו הבניאס) היא חוויה הכרחית בטיול באזור.
מחזיר אותנו לפרופורציות לגבי עוצמת הטבע אל מול קטנות האדם.
משם נסענו לעיירה החביבה Niagara on the Lake. ה-GPS משום מה הוביל אותנו חזרה למעבר הגבול האמריקאי ונאלצנו לבזבז זמן יקר ולחזור חזרה ברוורס (לא חוויה כיפית במיוחד). ראינו ג'יפ נוסף עושה בדיוק אותו דבר ותהינו אם גם הוא ישראלי.

 שני המפלים
שני המפלים


 

העיירה עצמה נהדרת והרחוב הראשי בה (Queen St) מזכיר יותר עיירות אירופאיות מאשר את צפון אמריקה.
לחובבי היין, יש יקבים רבים באזור בהם ניתן לעשות טעימות ולקנות Ice-winehttp://en.wikipedia.org/wiki/Ice_wine . לאחר העיירה קפצנו לתעלת וולנד (Welland Canal) שנמצאת בקצה המערבי של העיירה. התמזל מזלנו וראינו בדיוק מעבר של אניית ענק ואת הלוקים (Locks) נפתחים ונסגרים.
עברנו את הגבול בחזרה לצד האמריקאי והחזרנו את הרכב בסוכנות הרץ בצד האמריקאי (את המזוודות השארנו במגורים).
משם לקחנו מונית עם נהג מוסלמי בשם אחמד נור, שהחליט להשאיר לי את כרטיס הביקור שלו במידה ואצטרך.
מעבר הגבול ברגל היה מהיר ביותר. אכלנו ארוחת צהריים, לקחנו את המזוודות ותפסנו אוטובוס מהתחנה המרכזית לטורונטו.
ניתן להזמין מראש כרטיסים מוזלים באתר של Megabus.
הנסיעה ארכה כשעתיים, וחבר שלי שגר בעיירה Vaughan שליד טורונטו, אסף אותנו לביתו.
העברנו את הערב בהחלפת חווית והלכנו לישון.

 Niagara on the lake
Niagara on the lake

יום 18 -;שלישי ה-31.8.10 -; טורונטו

התעוררנו מוקדם ותפסנו רכבת מ-Vaughan לטורונטו. עקב התחממות המסילה הרכבת איחרה בחצי שעה (מסתבר שלא רק אצלנו יש תקלות כאלו).
ירדנו ב-Union Station והלכנו לטייל בעיר.
טיילנו לבניין העירייה דרך Bay St.

טורונטו - בניין העירייה
טורונטו - בניין העירייה

 הלכנו דרך Queen St למרכז איטון (Eaton Center). עברנו דרך רחוב יאנג (Yonge) שהינו הרחוב הארוך בעולם (הרחוב באורך כ-1800 ק"מ ועובר דרך ערים רבות באזור, בחלק מהזמן הוא כביש מהיר ומחבר בין האגמים אונטריו ו-סימקו). עברנו את כיכר Dundas החביבה ודרך רחוב Dundas עד לגלריה לאמנות. משם דרך רחובות Beverly ו-John ל-CN Tower וה-Rogers Center וחזרה לנקודת ההתחלה. הסיור הקצר במרכז ארך כשעתיים וחצי של הליכה מהירה.


 

אכלנו צהריים בעיר התחתית -; מרכז ענק מתחת לקרקע (כ-20 ק"מ) שמשרת אנשים בעיקר במרכזי מזון וקניות. המקום נוח מאוד בימי החורף כשאנשים יכולים לרדת בתחנת המטרו ודרך העיר התחתית להגיע למשרד שלהם ב-Downtown בלי לצאת החוצה לרחוב. כמו כן, כל גורד שחקים חדש שנבנה באזור, מחויב ליצור חיבור לעיר התחתית ולכן העיר התחתית גדלה כל הזמן. צריך אנשים עם חזון בשביל פרויקטים כגון אלו. בינתיים בתל אביב עוד אין שום רכבת קלה/תחתית ובירושלים מסיימים, לאחר 10 שנים, לבנות קו רכבת קלה באורך של 14 ק"מ, אוי הקנאה...
לאחר ארוחת הצהריים הלכנו לטיילת של העיר לגדות אגם אונטריו וטילנו שם כשעה -; הטיילת לא מדהימה אך גן המוזיקה שם (בצומת עם רחוב Bathrust) הוא מקום יפה ורגוע וניתן לראות בו פרפרים רבים וסתם לשבת ולהירגע מהטיול הארוך.
לאחר הגן הלכנו על רחוב Spadina לצ'יינה טאון. קנינו שם משקה בשם Bubble Tea (נחמד בשתי טעימות ראשונות, אך היה קשה לסיים כי הטעם נמאס מאוד מהר).
משם עברנו דרך האוניברסיטה המרשימה שהוקמה במאה ה-19. עברנו באולמות ההרצאות וקהילות הסטודנטים השונות.
הגענו לפרלמנט מדינת אונטריו הסמוך לאוניברסיטה ובדיוק החמצנו את הסיור החינמי האחרון.
משם עברנו ברחובות Cumberland ו-Yorkville שהזכירו במעט את Newbury של בוסטון. לא קראתי על הרחובות האלו לפני, והם בהחלט שווים ביקור -; אולי ביקור בחנות כלשהי, או לשתות קפה עם עוגה בבית קפה חביב.
את רוב מסלולי ההליכה עשינו ע"פ מסלול של אוטובוס התיירים (לקחנו מפה במרכז המבקרים באיטון סנטר). ניתן לעשות ברגל ואין צורך להוציא דולר לאדם.
לא הספקנו את Casa Loma כי נסענו היא מעט רחוקה מהמרכז וכי חבר שלנו רצה לחזור לביתו. אני מאמין שיכולנו להספיק ולהעיף בה מבט אבל לאחר שלושה שבועות של טיול לא חשנו צורך עז.
בכלל, טורונטו לא מרשימה כמו ניו יורק וושינגטון אבל יש לה את החן שלה והיא שווה ביקור של יום/יומיים.

 CN Tower טורונטו - 
טורונטו - CN Tower


 יום 19 -; רביעי ה-1.9.10 -; Canada's Wonderland וקצת שופינג

 מאחר שויתרנו על Disney World, הבטחנו לאחותי לבקר בשני לונה פארקים בטיול. הבטחות צריך לקיים ולכן נסענו לפארק-Canada's Wonderland שנמצא בעיירה Vaughan. מומלץ להזמין כרטיסים מראש (אפילו יום לפני) כדי לחסוך זמן המתנה ובעיקר כסף (אנחנו קנינו שני כרטיסים וחסכנו כ-40 דולר).
באופן מדהים, המקום היה מפוצץ למרות שהגענו ממש עם הפתיחה. היינו במספר מתקנים וכנראה התשישות של כל הטיול נתנה את אותותיה ועזבנו את המקום לפני 14:00.
אכלנו צהריים והעברנו מספר שעות ב-Vaughan Mills -; מאין אאוטלט מקורה במחירים סבירים.


 יום 20 -; חמישי ה-2.9.10 -; יוניונוויל וטיסה
 


היום האחרון בטיול:
קמנו בבוקר, ביקרנו ב-Unionville -; עיירה קטנה בסגנון Niagara on the Lake. ביקרנו בה כשעה וחצי, שתינו קפה וחזרנו לביתו של החבר שלי.
אכלנו ארוחת צהריים, התארגנו ונסענו לשדה התעופה של טורונטו. התלבטנו אם להזמין טיסה עם קונקשן ארוך, סוכנת הנסיעות המליצה ונכנענו להמלצה. הטיסה שלנו יצאה מטורונטו בדרכה לוינה, כשידענו שיש לנו חצי יום נוסף בוינה.

 Unionville 
Unionville



יום 21 -; שישי ה-3.9.10 -; יום בוינה

נחתנו בוינה בשעות הבוקר. לקחנו מטרו למרכז העיר וטיילנו בה ע"פ המלצות של-"יום בוינה". היינו עייפים אך החזקנו מעמד (חלקנו יותר וחלקנו פחות). לדעתי לא מומלץ לעלות על אוטובוס תיירים, גם כי ניתן לחוות את המרכז בטיול רגלי. בנוסף, במקום ליהנות מנופי העיר, העייפות הרבה הכריעה אותנו ונמנמנו בחלק מהנסיעה.
את וינה עשינו בעיקר ע"פ המסלול המתואר בקישור הבא. וינה מדהימה, אך נשאיר אותה לסיפור אחר. בשורה התחתונה, מאוד נהנינו בה, אך אני יכול להבין למה אנשים ירצו לוותר על קונקשן ארוך ולחזור בהקדם לביתם.

 בניין הפרלמנט בוינה
בניין הפרלמנט בוינה

 רחוב בוינה
רחוב בוינה

סיכום

אז זהו. נגמרו 3 שבועות מדהימים בצפון מזרח ארה"ב ומעט מקנדה.
 המפה של הטיול מצורפת בקישורים הבאים: וושינגטון - אלף האיים, אלף האיים - טורונטו.

 במידה ויש קושי בהעלאת הקישורים, ישנם קישורים נוספים:
חלק 1 -; וושינגטון עד ניו יורק.
 חלק 2
-; ניו יורק לבוסטון.
 חלק 3
-; בוסטון לוורמונט.
 חלק 4
-; ורמונט לאלף האיים- ההבדל העיקרי בין המסלול המצורף למסלול במציאות הוא המעבורת שלקחנו ל-Essex ולא ל-Plattsburgh.
 חלק 5
-; אלף האיים לקנדה.

נהנינו בטירוף, וקשה לתאר במילים את החוויה המדהימה של טיול כזה.

לדעתי, שבוע נוסף באזור (ואולי, השארת איזור אלף האיים לפעם אחרת) היה משפר עוד יותר את החוויה -; יום נוסף בוושינגטון, עוד יומיים בניו יורק, יומיים באזור ההרים הלבנים וורמונט ואולי אף גיחה למיין. קצת חבל על הגשם שהרס באזור בוסטון -; תכננו להנות ממנה קצת יותר ואולי לעשות שייט לווייתנים, אך את אלו נשאיר לטיול אחר.

 מצד שני, לאחר טיול כזה מהנה, לחפש חסרונות יהיה חוסר אחריות, והרצון לחזור לשם - גדל מיום ליום.