שלושה שבועות ביפן – ספטמבר 2015 - חלק שני - שבוע בהונשו מקיוטו לטוקיו

תוכן עניינים

יום 6 – שבת ה-19.9.15 – הירושימה – מוזיאון השלום, פארק השלום וגן Shukkeien (יום 1)

יום 7 – ראשון ה-20.9.15 – הירושימה – מיאג'ימה (יום 2)

יום 8 – שני ה-21.9.15 – טירת הימג'י (Himeji) ונסיעה לטקיאמה (יום 3)

יום 9 – שלישי ה-22.9.15 – טקיאמה, כפר הידה (Hida Folk Village) ונסיעת ערב לקנזאווה (יום 4)

יום 10 – רביעי ה-23.9.15 – קנזאווה – המצודה, גני קנרוקואן (Kenrokuen) ורובע הסמוראים (יום 5)

יום 11 – חמישי ה-24.9.15 – המסלול האלפי (Alpine Route) למאצומוטו (יום 6)

יום 12 – שישי ה-25.9.15 – טירת מאצומוטו, שמורת הטבע קאמיקוצ'י ונסיעה לטוקיו (יום 7)

סיכום ביניים – שבוע בהונשו מקיוטו לטוקיו 

ימים 1-5 – חמישה ימים בקיוטו וסביבתה

ימים 13-20 – שבוע בטוקיו וסביבתה

ריכוז של קישורים למפות במהלך הטיול 

הערות כלליות: מחירים, חנויות, מסעדות וכו'

יום 6 – שבת ה-19.9.15 – הירושימה – מוזיאון השלום, פארק השלום וגן Shukkeien (יום 1)

לאחר 5 ימים בקיוטו וסביבתה (פוסט בקישור) יצאנו לכיוון הירושימה.

ה-19.9 סימן את תחילת שבוע הכסף היפני (Silver week). מה המשמעות אתם שואלים? מיליוני יפנים בחופש שמטיילים בכל רחבי המדינה. הנגזרת, מחסור חמור במקומות לינה, רכבות מפוצצות ואתרי תיירות מלאים עד אפס מקום.

תפסנו רכבת מוקדמת להירושימה (Hiroshima). לצערנו, לא יכולנו להזמין מקומות מראש לרכבת כיוון שקרונות המקומות השמורים היו מלאים. לכן נאלצנו להידחס בקרונות של המקומות הלא שמורים. למזלנו, לאחר עצירה אחת באוסקה, הרכבת התפנתה מעט ותפסנו מקום ישיבה.

בסביבות 10 בבוקר הגענו למלון אותו הזמנו, מלון Mitsui Garden Hiroshima. המלון היה טוב מאוד והיה ממוקם במקום מעולה – גם קרוב לתחנת רכבת קלה, גם במרחק הליכה מאזור הבילויים (רחוב Hondori) וגם במרחק הליכה מפארק השלום וממוזיאון השלום. כאמור, המלונות ביפן בתקופה זו היו מלאים עד אפס מקום כבר 3 חודשים בראש. בדקתי מלונות בהירושימה מידי יום ולמזלי כנראה היה ביטול והצלחתי להזמין חדר לשני לילות. המסר העיקרי לטיול ביפן – לדאוג להזמין לינה זמן רב מראש, במיוחד בתקופות עמוסות.

לאחר אפסון המזוודות שמנו פעמינו למוזיאון השלום ולפארק השלום הסמוך אליו.

דגם של הירושימה אחרי הפיצוץ במוזיאון השלום

כל המתחם (Peace Park) בנוי בנקודה בו הוטלה פצצת האטום על הירושימה ב-6.8.1945 עם תום מלחמת העולם השניה. לדעתי, הירושימה הינה מקום שלא ניתן לפסוח עליו בעת ביקור ביפן, במיוחד לאור ההיסטוריה של העם היהודי במלחמת העולם השנייה.

הביקור במוזיאון עוצמתי ולא פשוט, אמנם היפנים היו בצד של "הרעים" במלחמה אך לראות את הסבל של האנשים הפשוטים שהתאדו להם עם הטלת הפצצת ואחרים שסבלו מהשלכות הקרינה בהחלט מעורר חמלה. ללא ספק ניתן לומר שנוספת פרספקטיבה קצת שונה ממה שאנחנו מכירים על המלחמה.

המסר של המוזיאון הוא מסר של שלום ופירוק העולם מנשק גרעיני. יש תערוכה של מנהיגי העולם באים ומבקרים במוזיאון וקצת אירוני היה לראות תמונה של שמעון פרס במוזיאון...

מהמוזיאון המשכנו לפארק השלום הסמוך אליו והמכיל אנדרטות שונות לקורבנות המלחמה. עברנו בין השאר ליד האנדרטה המרכזית בעלת אש התמיד (שתבער עד שלא יהיה יותר נשק גרעיני בעולם), ביקרנו גם באנדרטאות לשבויים הקוריאניים שהיו בעיר בזמן ההפצצה, וכיפת פצצת האטום (מבנה מהיחידים ששרד חלקית את ההפצצה).

כיפת פצצת האטום

אחת האנדרטאות היותר מיוחדות היא האנדרטה לילדים. האנדרטה מלאה בעגורי נייר לזכר ילדה יפנית בשם סדקו ססקי, שלקתה בסרטן והאמינה שאם תקפל 1000 עגורים מנייר תירפא. העגורים הפכו לסמל למאבק לשלום ולפירוק העולם מנשק גרעיני.

האנדרטה לילדים בהירושימה

בצהריים אכלנו במרכז העיר במסעדה קוריאנית (הם אוהבים חריף!) וקינחנו בגלידה המפורסמת של הירושימה, Polar Bear. הגלידרייה מציעה מנות עצומות של גלידת שמנת משובחת (ועוד גלידות יפניות בטעמים מוזרים). המסעדה הקוריאנית סמוכה אליה ומומלצת ביותר.

מהפארק המשכנו לגן היפני שוקיי-אן (Shukkeien). גן חביב שכדאי ללכת בו ולהירגע. מהגן המשכנו למצודת הירושימה (Hiroshima Castle), מצודה משוחזרת שנבנית מחדש לאחר שהמקורית הושמדה לגמרי בהפצצה.

בערב יצאנו לאכול בסושייה מצויינת בקרבת המלון וקינחנו בטיול ברחוב המרכזי של הירושימה, הונדורי (Hondori).

למי שמבקר בהירושימה, מומלץ לבקר במוזיאון חברת המכוניות מאזדה (Mazda Museum) הסמוך אליה. נדרש להזמין מקום בקישור. המקום סגור בימי שבת וראשון ולכן לצערנו לא הצלחנו לבקר בו.

מפת המסלול שלנו בהירושימה

יום 7 – ראשון ה-20.9.15 – הירושימה – מיאג'ימה (יום 2)

ארוחת הבוקר בבית המלון בו שהינו הייתה יקרה יחסית. לכן החלטנו שאת הבוקר נפתח במאכל המקומי של הירושימה, אוקונומיאקי (Okonomiyaki), סוג של תערובת לא ברורה של פסטה, חביתה, פנקייק, כרוב ותוספות מכל הבא ליד כאוות נפשכם.

מסתבר שהמאכל יותר מתאים לארוחת צהריים ומרכז האוקונומיאקי בהירושימה, אוקונומימורה (Okonomimura), נפתח רק ב-11. עזבנו את המקום ופנינו לאי מיאג'ימה (Miyajima) הסמוך להירושימה.

ההגעה לאי כרוכה בנסיעה ברכבת פרוורית לתחנת Miyajimaguchi וממנה מעבורת לאי עצמו. אנחנו תפסנו מעבורת של חברת JR הכלולה בכרטיס ולכן לא שילמנו כסף נוסף.

לקראת תום השיט מקבל את פנינו שער הטוריאי העצום לחופי מקדש השינטו העצום, איצוקושימה (Itsukushima). המקדש נבנה לפני כ-800 שנה ונמצא למרגלות הר מיסן (Misen) החולש על האי. השער עצמו מדהים ביופיו וניתן אף לגשת סמוך אליו בשעות השפל.

שער הטוריאי במיאג'ימה

הסתובבנו ברחובות האי שהיה מלא בתיירים יפנים ואכלנו ארוחת צהריים במסעדת אוקונומיאקי מקומית (נהדר!).

ניסינו לעלות על רכבל לפסגת ההר אך עקב העומס, זמן ההמתנה היה ארוך מאוד ולכן הלכנו למקדש דאישו-אין (Daisho-in) היפה ממנו טיפסנו כשעה ורבע לפסגת ההר.

בסמוך למקדש, שנחשב ליפה באי, ניתן לראות פסלונים בודהיסטים חמודים.

לאחר תצפית מרהיבה מהפסגה, ירדנו למטה ברכבל עם סגירתו וחזרנו להירושימה. בדרך למעבורת הספקנו לחזות במראה המדהים של השער מואר עם רדת החשיכה.

בערב נהנינו מיקיטורי מצוינים במסעדת טפניאקי נחמדה בקרבת המלון.

השער עם רדת החשיכה

יום 8 – שני ה-21.9.15 – טירת הימג'י (Himeji) ונסיעה לטקיאמה (יום 3)

בבוקר השכמנו מוקדם ושמנו פעמינו לעיר הימג'י (Himeji). לאחר כשעה נסיעה ברכבת המהירה, הגענו לעיר. מאחר שבתכנון הייתה לפחות עצירה אחת והיעד הסופי שלנו היה העיר טקיאמה בהרי האלפים היפנים. החלטנו להשתמש בשירות שליחת המזוודות היפני, Takuhaibin.

השירות פשוט, ניגשים לקבלה במלון ומבקשים שישלחו את המזוודות למלון הבא. המזוודות לרוב מגיעות יום למחרת ולכן שלחנו את המזוודות למלון שלנו בעיר קנזאווה. לטקיאמה עצמה לקחנו רק מזוודה קטנה. השירות עלה מחיר מגוחך של כ-3000 ין (כ-100 ש"ח) לשתי מזוודות שעשו נסיעה של למעלה מ-500 ק"מ. שירות טוב כמעט כמו של דואר ישראל...

את הטרולי איפסנו בלוקר בתחנת הימג'י (היה עמוס עקב החגים ורוב הלוקרים היו מלאים) ושמנו פעמינו לטירה המפורסמת של העיר (Himeji-jo).

טירת הימג'י (Himeji-jo)

אנחנו ניסינו לקחת אוטובוס ונתקלנו בתור ענקי של יפנים ברציף ספציפי. מסתבר שהיפנים פשוט אוהבים תורים כיוון שאוטובוסים נוספים גם כן מגיעים לטירה. אנחנו כישראלים מתחכמים הלכנו לרציף אחר ופשוט עלינו על אוטובוס אחר שמגיע בדיוק לאותו מקום. בדיעבד מסתבר שכל ההתנהלות באוטובוסים הייתה מיותרת כיוון שהטירה ממוקמת מרחק הליכה של פחות מרבע שעה.

הגענו לטירה בסביבות השעה 10 (כשעה מהפתיחה) והשלטים לא בישרו טובות והראו כי זמן ההמתנה המשוער לכניסה הוא יותר משעתיים.

חשבנו שעובדים עלינו אבל כשנכנסנו הבנו למה. הטירה המרהיבה שופצה במשך מספר שנים ונפתחה ממש לאחרונה והתורים אליה היו מלאים בהמון יפני שהשתוקק לראות את הטירה שנחשבת ליפה ביפן.

כשהגענו סוף סוף לקופות תייר אוסטרלי מיואש שמיהר לרכבת ניגש אלינו ופשוט נתן לנו ביוזמתו את הכרטיסים שלו ואף התעקש שלא נשלם לו (השתלם להיות מיעוט בתור הזה). לאחר תור ארוך בתוך השבילים בטירה סוף סוף נכנסנו אליה.

המבנה המרכזי בטירת הימג'י

לאחר שעלינו לקומה השניה החלטנו לוותר כי גם בתוך הטירה עצמה נוצר תור ענקי. (אפילו כדי לצאת נעזרנו בשירותיה של עובדת מקומית שפשוט הזיזה את התור בשבילנו ונתנו לנו לצאת מגבולות הטירה). בפנים לא היו כמעט מיצגים מעניינים ואת התמונות הכי יפות בכלל צילמתי מחוץ לטירה.

לסיכום, במידה ונתקלים בתורים מומלץ לצלם את הטירה מבחוץ ולהמשיך הלאה, בין אם לעלות להר שושה (Mount Shosha) לתצפית ולמקדש בו צולמו סצנות לסרט "הסמוראי האחרון" (בשונה מהדעה הרווחת שהטירה הייתה בסרט) או להמשיך מהימג'י הלאה.

אנחנו תכננו לטייל בקובה (Kobe) וגם ליהנות מהבקר המשובח שלה. בסופו של דבר אכלנו ארוחת צהריים טעימה בהימג'י במסעדת Yakiniku Riki Shirasagi.

מהימג'י תפסנו רכבת שינקנסן לנגויה וממנה המשכנו ברכבת לטקיאמה (Takayama).

הרכבת מציעה נוף מרהיב ונוסעת בין ההרים והנחלים. לצערנו רוב הנסיעה הייתה בשעות החשיכה אך מי שרוצה מוזמן לתכנן את המסלול כך שיהנה גם מהנוף.

בכל אופן הגענו לחדר באכסניה J-Hoppers Hida Takayama Guest House (בה ישנו בחדר "יפני מסורתי", היחיד בטיול שלנו). ויצאנו לסיור רגלי וארוחת ערב בעיר. מפתיע היה לראות שבטקיאמה נתקלנו בריכוז הכי גדול של ישראלים לאורך כל הטיול.

יום 9 – שלישי ה-22.9.15 – טקיאמה, כפר הידה (Hida Folk Village) ונסיעת ערב לקנזאווה (יום 4)

את הבוקר בטקיאמה בילינו בשוק האיכרים החביב. משם המשכנו באוטובוס לכפר הציורי הידה (Hida no Sato). הכפר נראה כמו כפר יפני מסורתי ומכיל כ-30 בתים יפנים מקוריים (ביניהם בתי גושו זוקרי) שהועברו אליו לפני כ-45 שנה.

בין טקיאמה לקנזאווה ניתן גם לבקר בכפר שירקאווה גו (Shirakawa-Go) כפר המכיל את הבתים המקוריים היפניים. אנחנו ויתרנו עליו כיוון שהביקור בו יקר ולדעתנו כפר הידה מספק את החוויה.

כשנכנסנו לכפר קיבל את פנינו הרכב יפני שניגן מוזיקה יפנית מסורתית ובהחלט מומלץ להגיע בשעות שבו ההרכב מופיע. ניתן לקנות כרטיס משולב לכניסה ולאוטובוס במחיר מוזל בעמדת ה-Information הסמוכה לתחנת הרכבת בעיר.

הכפר הידה (Hida folk village)

טקיאמה ידועה בבקר המשובח שלה (Hida Beef) וכל מרכז העיר שלה מלא במסעדות המוקדשות לבקר הנ"ל. נהנינו מארוחת צהריים באחת המסעדות והמשכנו לסיור ברובע העתיק של העיר. כמו כן נכנסנו למספר מבשלות סאקה מקומיות וטעמנו טעימות במחירים מוזלים.

אוהבי פסטיבלים מוזמנים לבקר בטקיאמה בתקופה בה מתקיימים בה שני פסטיבלים (Takayama Matsuri), אחד באביב (14-15 באפריל) ואחד בסתיו (9-10 באוקטובר). לדעתנו בתקופה זו עמוס מאוד בעיר הקטנה ולדעתנו זה לא הכרחי.

רחוב בטקיאמה

מטקיאמה תפסנו רכבת בשעות אחר הצהריים לעיר קנזאווה.

הופעתנו לגלות שתחנת הרכבת בטקיאמה מאוד מיושנת ומנהלת אותה כמות עובדים בלתי סבירה לגודלה. העובדים עסוקים במגוון רחב של עבודות שעובד אחד יכול לעשות, כמו סידור הנוסעים ברציפים והחלפת השלטים שמציינים מה הרכבת הבאה. ממש הרגיש כמו אבטלה סמויה או ניסיון של המדינה לייצר מקומות תעסוקה לעובדים מבוגרים.

עם שעת ערב הגענו לקנזאווה למלון Hotel Pacific Kanazawa והמזוודות כבר המתינו לנו בחדרים. יעילות יפנית כבר אמרנו?

יום 10 – רביעי ה-23.9.15 – קנזאווה – המצודה, גני קנרוקואן (Kenrokuen) ורובע הסמוראים (יום 5)

קנזאווה (Kanazawa) הייתה ידועה כמקום מושבה של משפחת הסמוראים הגדולה, מאדה (Maeda). המשפחה הייתה השנייה בעוצמתה רק למשפחת טוקוגאווה ששלטה ביפן מאדו (טוקיו העתיקה). לכן, ניתן לראות ברחבי העיר לא מעט סממנים סמוראים.

התחלנו את הבוקר בגן קנרוקואן (Kenrokuen) שנחשב לאחד מ-3 הגנים היפים ביפן. בדרך לגן עברנו בפארק המצודה של העיר, בה ניתן לעשות סיורים חינמיים ע"י מתנדבים.

גן קנרוקואן (Kenrokuen) בקנזאווה

לאחר ביקור בגן היפה ורחב הממדים, עברנו בווילת סייסונקאקו (Seisonkaku) שהייתה שייכת לאמו של ראש משפחת מאדה. הווילה יפיפייה ובה ציורי קיר, תערוכת קימונו יוקרתיים וחלונות מזוגגים שהוזמנו מאירופה ובהחלט מומלץ לבקר בה.

מהווילה לקחנו אוטובוס לרובע הסמוראים של העיר, רובע נגמאצ'י (Nagamachi). באוטובוס בו נסענו הייתה הנחה של 50% על הנסיעה עקב החג (כמעט כמו התחבורה הציבורית בישראל בחגים...). הרובע מיוחד ביופיו וניתן לדמיין את הסמוראים מסתובבים ברחובות בקימונואים עם החרבות שלהם. עם ביטול מעמד הסמוראים בסוף המאה ה-19 הפך האזור לרובע מגורים כשבתים רבים הפכו למוזיאונים. אנחנו ביקרנו בבית נומורה (Nomura-ke), בית סמוראי משוחזר עם גן יפה ובבית נוסף הסמוך אליו שהיה ביתו של הרוקח המקומי וכיום משמש כמוזיאון (Shinise Kinenkan Museum).

קנזאווה

מהמוזיאון הלכנו לשוק אומיצ'ו (Omicho Ichiba) שהיה לקראת סגירה ומשם חזרנו לחדר.

בערב יצאנו לאכול בפיצרייה סמוך לבית המלון.

למי שמבקר בקנזאווה מומלץ לבקר גם במקדש נינג'ה-דרה (Ninja-dera) הידוע בשמו הנוסף מיוריו-ג'י (Myoryu-ji). מקדש המכיל הרבה הגנות ומלכודות המזכירות את עולם הנינג'ות. לצערנו לא ביקרנו במקדש כיוון שדרש הזמנת מקום מראש ובתקופת החגים כאמור לא היה מקום. ההזמנה היא טלפונית אז כדאי לבקש עזרה באחד מבתי המלון בו תשהו, פקידי הקבלה ישמחו לעזור.

כמו כן, מומלץ לבקר ברובע היגאשי (Higashi), רובע הגיישות המסורתי המכיל גם בתי תה מסורתיים וטקסי גיישות.

מפת המסלול של היום בקנזאווה

יום 11 – חמישי ה-24.9.15 – המסלול האלפי (Alpine Route) למאצומוטו (יום 6)

בבוקר השכמנו ליום סגריר ויצאנו למסלול האלפי (Alpine Route).

לקחנו רכבת שינקנסן לתחנת טויאמה (נסיעה של כ-20 דקות). עם ההגעה לטויאמה עברנו לתחנת הרכבת הסמוכה Dentetsu Toyama Station ובה רכשנו את הכרטיסים למסלול.

הכרטיסים עולים כ-10,000 ין וכוללים כרטיס מעבר יומי במגוון רחב של אמצעי תחבורה – רכבת פרוורית מטויאמה לטטיאמה (Tateyama), משם קרונית שעולה במעלה הר, אוטובוסים, רכבלים ואוטובוסים חשמליים. ברוב התחנות ניתן לרדת ולצאת למסלול הליכה רגלי.

אפשר לקנות כרטיס הלוך חזור במחיר כפול או כרטיס עד לאמצע המסלול וחזרה. להערכתי, עדיף לקנות כרטיס למסלול מלא, ובמידה ורוצים לחזור לנקודת המוצא לחזור ברכבות JR מאומאצ'י (תחנת JR - Shinano-Omachi) לטויאמה (תחנת JR – Toyama) או מטויאמה לאומצ'י. אמנם הנסיעה אורכת כ-3 שעות אך מאפשרת ליהנות מכל המסלול. בנוסף, שלחנו את שלוש המזוודות שלנו לתחנת הקצה של המסלול, תחנת Omachi.

אז אחרי כל ההקדמה הטכנית, מבחינתנו המסלול האלפי היה ללא צל של ספק אחת מנקודות השיא בטיול. הנופים מרהיבים בין אם מפלי שומיו (Shomyo Falls) שנשקפו מחלון האוטובוס (ניתן גם לעשות לשם מסלול הליכה מתחנת טטיאמה). או אפילו מסלול ההליכה החביב בתחנת Bijodaira (במחשבה שניה פחות הכרחי כיוון שמנע מאיתנו לראות אתרים אולי יותר יפים).

הבריכה בתחנת מורודו (Murodo)

ירדנו לטיול רגלי בנקודה הגבוהה של המסלול, תחנת Murodo. יצאנו למסלול הליכה מסביב לאגם הקטן והמדהים ביופיו. כמו כן, נכנסנו למרחצאות החמים שליד האגם (Onsen). עקב הסביבה הגעשית בה יפן ממוקמת, היא מלאה במרחצאות חמים טבעיים. השהייה במרחצאות כאלו בלב הרים עם הנוף ההררי מול העיניים הייתה מדהימה.

הכניסה למרחצאות הינה בעירום (בעבר הייתה ללא הפרדה בין גברים לנשים) ודורשת רחצה לפני. כדי למנוע אי נעימות, העתיקו מהיפנים את ההתנהגות באונסן.

הרכבל במסלול האלפי

לאחר ארוחת צהריים באונסן המשכנו במסלול למספר נקודות תצפית עד שהגענו לנקודת קצה המסלול, סכר קורובה (Kurobe Dam). הסכר שבנוי בלב הרים הינו פלא הנדסי שסיפורי הגבורה על בנייתו שקולים לאלו של סכר הובר בארצות הברית.

הסכר נמצא קרוב לקצה המסלול וממנו ממשיכים באוטובוס חשמלי ולאחר מכן באוטובוס רגיל לנקודת איסוף המזוודות, תחנת Omachi. נקודת האיסוף היא חנות קטנה הסמוכה לתחנת הרכבת בעיר. מדהים היה לראות את המוכרת בגיל הפנסיה מתעקשת לסחוב לבד את המזוודות שלנו - שירותיות ממעלה ראשונה. עם זאת, לנו היה קצת קשה עם המזוודות מאחר ואין בתחנת הרכבת הזו מעליות או דרגנועים...

סכר קורובה (Kurobe)

מאומצ'י עלינו על רכבת למאצומוטו (Matsumoto) והגענו למלון Hotel Montagne Matsumoto , המלון האחרון בו היינו בטיול.

לאחר מנוחה יצאנו לטיול ערב כשהיעד הראשון שלנו היה מצודת העורב (Matsumoto-jo), המצודה הגדולה בעיר ואחת מ-3 המצודות היפות ביפן. למרות הגשם שהחל לרדת, הייתה הרגשה מיסטית בלצפות במצודה מוארת לאור הירח וטיפות הגשם היורדות.

לאחר מכן חזרנו למרכז העיר ואכלנו באחת המסעדות המקומיות.

מצודת העורב במאצומוטו

יום 12 – שישי ה-25.9.15 – טירת מאצומוטו, שמורת הטבע קאמיקוצ'י ונסיעה לטוקיו (יום 7)

לאחר ארוחת בוקר במלון הלכנו לראות את המצודה לאור יום. בשונה מהמצודה בהימג'י, למצודה במאצומוטו מאוד מומלץ להיכנס ויש בה תערוכה מעניינת של כלי נשק שונים ומסופר בה על חיי הסמוראים במקום.

המצודה במאצומוטו לאור יום

לאחר כשלושת רבעי שעה במקום חזרנו לתחנה המרכזית ועלינו על אוטובוס לשמורת הטבע קאמיקוצ'י (Kamikochi). כרטיסי הלוך חזור לשמורה נמכרים בתחנת האוטובוסים בצידו השני של הכביש של תחנת הרכבת.

הנסיעה ארכה כשעה וחצי במהלכה המדריכה שישבה בקדמת האוטובוס לא שתקה לדקה ונראה כאילו דקלמה ספר טיולים שלם ביפנית.

אנחנו ירדנו בתחנה הראשונה בתוך השמורה, תחנת Taishoke הסמוכה למלון בעל אותו שם. לאחר הפסקת קפה דלוח בבית המלון יצאנו לסיור בשמורה.

הקדשנו כשעתיים לחלקה הדרומי של השמורה עד לגשר Kappabashi ומשם חזרנו חזרה למאצומוטו.

השמורה יפה מאוד אך לצערנו היה יום גשום וערפילי והחוויה קצת הוחמצה. בדיעבד ייתכן שנכון יותר לו היינו נוסעים לטוקיו מוקדם יותר. מצד שני, הנסיעה עצמה בדרך נופית מתפתלת והטיול עצמו עדיין היו חווייתיים.

לקאמיקוצ'י אגב, ניתן להגיע גם מטקיאמה.

קאמיקוצ'י ביום גשום

עם החזרה לעיר אכלנו המבורגרים בהמבורגרייה מצויינת (Hu La La), השלמנו קצת קניות נשנושים בסופר ליד תחנת האוטובוס המרכזית, אספנו את המזוודות ועלינו על הרכבת לטוקיו (Tokyo) בה בילינו שבוע (על השבוע בטוקיו אפשר לקרוא בקישור).

בטוקיו לנו בלב שיבויה (Shibuya) בדירה אותה הזמנו דרך אתר Airbnb (קישור לדירה). בעל הדירה היה ישראלי שחי ביפן והקל על הממשק לפני ההזמנה ובמהלך השהייה.

סיכום ביניים – שבוע בהונשו מקיוטו לטוקיו

החלק השני של הטיול היה מדהים. חווינו גם אתרים היסטוריים וגם נופים מרהיבים. היה מדהים לראות עד כמה הכל נגיש ונוח. באמת יעילות יפנית במיטבה. מפת המסלול אותו עשינו.

כמובן שהזמן מוגבל ולכן לא הספקנו לראות את כל האתרים המומלצים באזור. למי שיש זמן בהחלט יכול לשקול לבקר באתרים הבאים:

• אוקיאמה (Okayama) – עיר בה נמצא אחד הגנים היפים ביפן (בין הירושימה לקיוטו).
• נאושימה (Naoshima) – אי שידוע בתערוכות האומנות המודרנית שבו. קרוב יחסית לאוקיאמה (כשעה וחצי – רכבת+מעבורת).
• קובה (Kobe) – עיר בין הימג'י לאוסקה, מפורסמת בבקר המשובח שלה (Kobe Beef) שעל שמו גם קרוי שחקן הכדורסל, קובי בריאנט.
• האקונה (Hakone) – עיירה ציורית בקרבת הר פוג'י (מאפשרת תצפית יפה ביום בהיר), בעלת מרחצאות חמים ומוזיאון אומנות פתוח מהמפורסמים ביפן. מתאימה גם כמסלול יום מטוקיו.
• אוסקה (Osaka) – העיר השלישית בגודלה ביפן. תעשייתית בעיקר ובעלת חיי לילה תוססים. בין השאר, ניתן לראות בה מצודה משוחזרת, את האקווריום הגדול ביפן ולבקר בפארק השעשועים של אולפני יוניברסל.
• הר קויה (Mount Koya) – ידוע כקויה סן – מרוחק דרומית לקיוטו ונחשב כאחד המקומות הקדושים לבודהיזם. מטיילים רבים נוהגים ללון באחד המנזרים.
• נגויה (Nagoya) – יש בה מצודה ומוזיאון אומנות. יכולה לשמש כבסיס טוב לטיול בעמק קיסו או למפעל טויוטה (Toyota Factory).
• עמק קיסו (Kiso Valley) – מסלול ציורי שעובר בין מספר כפרים. המפורסמים בהם הם הכפרים טסומאגו (Tsumago) ומגומה (Megome).
• הר פוג'י (Mount Fuji) והאגמים שלידו - על ההר עצמו ניתן לטפס בחודשים יולי ואוגוסט בלבד.
• ניקו (Nikko) – עיר יפה בה ניתן למצוא מקדשים מהמרשימים ביפן ומרחצאות חמים. מפלי קגון (Kegon Falls) מהגבוהים ביפן ממוקמים בקרבתה. ניתן להספיק אותה פוטנציאלית ביום טיול מטוקיו.
• כמובן שאפשר להקדיש יותר זמן לאתרים בהם ביקרנו (למשל קאמיקוצ'י) או להמשיך לאיים הנוספים של יפן בהם לא היינו. הכל כתלות בזמן ועניין.
• ריכוז האתרים השונים על מפה

ריכוז של קישורים למפות במהלך הטיול

הערות כלליות: מחירים, חנויות, מסעדות וכו'

אשרות כניסה – אין צורך בהוצאת ויזה בארץ. בכניסה ליפן ממלאים טופס לוויזה שאותו יהדקו לדרכון שלכם. הויזה הסטנדרטית היא ל- 90 יום. יש לספק כתובת אחת ביפן ורצוי שיהיה עמכם את מסלול הטיול אם ישאלו. לא נתקלים בהרבה בעיות.

תרבות: ניקיון, שקט ואסתטיקה – שלושת הדברים הבולטים ביותר. כל מקום מבריק בצורה שבלתי ניתן לתאר. טוקיו הייתה המקום היחיד בכל הטיול שמידי פעם ראינו קצת לכלוך זרוק ברחוב לפני שניקו אותו. כל מקום, משדה התעופה הענקי ועד הרחוב, שקט בצורה מדהימה. לא שמענו צופר אחד פרט לאמבולנסים. מאוד לא מקובל לדבר בטלפון במקום ציבורי (גם לא בקרון רכבת ואפילו יש שלטים האוסרים על כך) ולא לאכול ברחוב. אין פחים ברחוב או בפארקים! (רק לפחיות שתייה, ע"ע...) העישון רק במקומות סגורים (גם במסעדות) או בפינות ייעודיות ברחוב בהן יש מאפרות. הצלע השלישית היא שהאסתטיקה מאוד חשובה בכל דבר וזה ניכר באוכל, לבוש, עיצוב…

בתחנות רכבת ובאטרקציות יש שירותים בכמות לא נתפסת והם גם מאוד מתקדמים (השירותים בסגנון המערבי) וגם מבריקים מניקיון.

כסף:

• המטבע היפני הוא יין Yen. ערכו כשנסענו היה כ- 100 יין לכ-3.5 ש"ח. הוצאנו כמחצית ממה שחשבנו שנצטרך במזומן מהארץ והשאר שילמנו באשראי בינלאומי (בבדיקה הסתבר שהריבית באשראי לא גבוהה בהרבה מערך החליפין). ניתן גם למשוך מזומן ביפן עם כרטיס אשראי בחנויות הנוחות השונות. בארץ רצוי להתקשר ראשית לחלפנים ולבדוק אם יש להם יינים, כמה ומה השער - זה אינו מטבע שנפוץ להחזיק.
• באופן כללי- לתיירים (חוץ מה תחב"צ, ע"ע) לא יקר ביפן! גם אוכל ולינה- ע"ע. הכניסה למוזיאונים, מקדשים וגנים נעה בין 15-30 ש"ח לאדם.

לינה:

• ישנם כמה סוגים של חדרי אירוח ביפן. ניתן כמובן למצוא המוני מלונות בסגנון מערבי (western), ובעיקר לשים לב שהמיטה מוגדרת כ- western bed. המיטות יחסית קטנות לסטנדרט (זוגית- 140 ס"מ) והחדרים גם קטנים יחסית אבל מאוד מסודרים ונוחים.
• חדר יפני מסורתי כולל חדרים שמורידים בהם נעליים בכניסה (רצפות מחצלת), פורשים את הפוטונים (Futon) לפני השינה ומקפלים בבוקר (Japanese bed). רצוי לבדוק גם שיש שירותים בסגנון המערבי ולא יפני.
• ריוקנים (Ryokan) הם בתי אירוח בסגנון מסורתי ובהם ניתן למצוא לעיתים מרחצאות (אונסן).
• מלונות הקפסולה (Capsule Hotels): עבור תיירים, הם בעיקר גימיק (המקומיים משתמשים בהם יותר)- מקבלים "תא" ברוחב מטרXמטר בערך לשינה עם שירותים/מקלחת משותפים.
• ניתן למצוא אכסניות רבות בסגנונות ומחירים משתנים, וכן Airbnb בערים הגדולות.
• לטעמנו הלינה אינה יקרה - ניתן למצוא חדרים זוגיים ברמה טובה בסדר גודל של 100 דולר ללילה ברוב המקומות. כמובן שיש בזול יותר באכסניות למיניהן. בטוקיו קצת יותר יקר ולכן שם בחרנו ב Airbnb.

אוכל:

• בניגוד למקובל לחשוב, האוכל לא יקר ביפן. בהמשך לנושא הניקיון, כל דוכן רחוב מציע אוכל טרי נקי וטוב. אפשר לאכול בטווח מחירים ככל שתחפצו. מבחינתנו "התפרעות" כללה ארוחה עיקרית בסך של יותר מ - 150 ש"ח לזוג- וזה כולל את המקומות המתויירים ביותר.
• ברוב המוחלט של המסעדות יש "חלון ראווה" המציג את המאכלים השונים בדגמי פלסטיק שנראים אמיתיים וטעימים! אם לא, יש תפריט עם תמונות כך שגם אם אין תפריט באנגלית אפשר די בקלות להבין מה מזמינים.
• האוכל רובו מבוסס אורז (גם מאפים ומתוקים יפניים הם מבוססי אורז) ונודלז על בסיס חיטה/ביצים/כוסמת. מאפים כמעט ואין חוץ מבתי קפה ומאפיות יקרות. ב-7-Eleven ודומיהם יש קצת לחם לבן פרוס. בשר טוב יש באזורים ייעודיים (טקיאמה לדוגמה) וכמובן בערים הגדולות אבל שם יותר נפוצים הדגים הנאים בסושי כמקור חלבון עיקרי.
• באופן כללי יש בכל אזור "מאכל מקומי" וכדאי מאוד להתנסות בו. בנוסף בכל מקום אפשר למצוא סושי טוב ואטריות טובות (ושוב- בזול!).
• סושי הוא עולם ומלואו. הסושי הנפוץ ביותר ביפן הוא מה שאנחנו מכנים ניגירי. בשונה מישראל הוא כולל כמות עצומה של אורז ל"אצבע" ועוד בדרך כלל חתיכת דג נא ענקית ומפנקת. יש גם כמובן ניגירי פירות ים, ירקות יפניים, סוגי קוויאר שונים ועוד. הדגים היו מבחינתנו גולת הכותרת - טריים וטעימים שאין לתאר (לא ידענו שקיימים סוגים שונים ורבים כל כך של טונה…). בין הדג לאורז שמים מעט וואסבי וטובלים הכל במעט סויה (שהיא עדינה יותר להרגשתנו ממה שיש אצלנו). ליד מגישים לרוב ג'ינגר עדין, תה ירוק חם חופשי וזה הכל! סוגי סושי אחרים - סשימי יחסית נפוץ ויש קצת קונוסים. הרולים הנפוצים כל כך אצלנו הם מועטים ביותר וכוללים מקסימום 2 מרכיבים מעבר לאורז ואצה. בלי "סקינים", טמפורה ושאר קשקושים.
• קפה הוא נושא נפרד - לא תחום חזק במיוחד. יש המון סטארבקסים ודמוייהם שבהם הקפה סביר אבל לא זול (מחיר דומה לארץ). למי שצריך קפה משתלם מומלץ לקנות ב-7-Eleven או Family Mart (שיש בכל פינה שניה) קפה ממכונת אספרסו במחיר של כ- 5 ש"ח לכוס.
• בולטות במיוחד מכונות השתייה הקלה שיש בכל פינה וזו לא הגזמה. המחירים לא יקרים בכלל (גם במקומות המתויירים ביותר) ולרוב נעים בין 3- 6 ש"ח וההיצע כולל מים, משקאות קלים שונים, תה קר וקפה קר לסוגיהם.
• האלכוהול המקומי שמומלץ לנסות הוא הסאקה (יין האורז) או ליקר שזיפים מתוק. ישנן גם בירות מקומיות זולות וטובות כמו קירין או סאפורו.

תחבורה ציבורית:

• הדבר הבולט שהיה יקר- אבל שווה כל יין. יפן מרוצפת ברשת רכבות בין עירוניות שמייתרות לרוב התיירים (וכנראה גם למקומיים) את הצורך ברכב פרטי. הרכבת מדוייקות לרמת הדקה ולרמת העצירה על הרציף (איפה שמסומן לקרון לעצור, שם תיפתח הדלת…) ישנן רכבות חדישות יותר או מיושנות יותר כמובן. גולת הכותרת הן רכבות השינקנסן ("הקליע") שנוסעות מעל 200 קמ"ש.
• רוב הרכבות הבין עירוניות שייכות לחברת JR ומומלץ ביותר לערוך את מסלולי הנסיעה מראש באתר Hyperdia (או באפליקצייה המקבילה Japan Trains) ולבדוק האם הפס התיירותי שלהם משתלם. שימו לב שיש להזמינו מראש מהארץ (הוא מיועד רק לתיירים) לשבוע, שבועיים או שלושה. הפס גם מקנה את הזכות למקום שמור ברכבות שבהן יש קרונות כאלו.
• ברכבות ובמטרו קל יחסית להסתדר, יש שילוט באנגלית. האוטובוסים העירוניים והמטרו לא יקרים במיוחד, תלוי בעיר ובגודלה. באוטובוסים לעיתים קשה יותר למצוא שילוט באנגלית אבל לרוב הסתדרנו. במטרו ובאוטובוסים - משלמים לפני מרחק הנסיעה ורק ביציאה/בירידה. כרגיל, מומלץ לעקוב אחרי המקומיים ולחקות…
• שירות התחבורה מסתיים בכל יפן בדרך כלל בסביבות חצות (תלוי מקום).
• טלפון ואינטרנט סלולרי – יש שתי אופציות נפוצות- האחת לקנות סים מקומי והשניה לשכור מכשיר שנקרא Pocket WiFi שמייצר הוטספוט מהרשת הסלולרית המקומית. אנחנו בחרנו באופציה השניה מאחר וכך יכולנו לשכור מכשיר אחד ולהתחבר עם כמה מכשירים במקביל תוך שמירה על המספר הישראלי. במלונות יש לרוב WiFi באיכות משתנה.

קניות – המון חנויות מכל סוג בכל מקום. חנויות ענק של שלוש ארבע חמש והלאה קומות נפוצות בכל מקום, קשה אפילו לפרט… מחירי הקניות ביפן להערכתנו נעים בין מחירי הארץ ליותר זול. ישנן הגדרות של החזרי מס עבור מוצרים שלוקחים מחוץ ליפן- 5,000 יין למוצרים מתכלים (אוכל, קוסמטיקה…) ו- 10,000 יין למוצרים שאינם מתכלים. ההחזר נעשה תוך כדי הקניה. יש להביא דרכון כי משדכים לו את הקבלות. ביציאה מהמדינה בשדה התעופה יש עמדה שאוספים בה את הקבלות.

שירותיות:

• רמת הנימוס והשירותיות גבוהה ביותר. לטעמנו ה"נחמדות" היפנית היא פחות נחמדות כפי שאנחנו מכירים ויותר הרגשת החובה שלהם להיות שירותיים ברמה שאנו לא מצפים לה.
• ביפן לא נהוג להשאיר טיפ במסעדות ולנותני שירות.
• שני דברים נוספים שמאוד מקלים על התיירים :
  • הלוקרים לאחסון קצר מועד מאוד נפוצים- בתחנות רכבת יש המון לוקרים בגדלים מקטן עד ענק (למזוודות ממש). המחירים בהתאם לגודל בין 10-30 ש"ח פחות או יותר.
  • שירות שליחת מזוודות Takuhaibin- אם יש ימים שבהם "קופצים" בין מספר מקומות רצוי לשקול להשתמש בשירות הזה- מוסרים את המזוודות במלון ומספקים את כתובת המלון אליו הן צריכות להגיע, והן מגיעות 24 שעות לאחר מכן! המחירים סבירים ביותר ומחושבים לפי המשקל והמרחק.

אנגלית – מאוד הופתענו מחוסר הידע באנגלית. ברוב המקומות זה פחות הפריע כי הלכנו מאטרקציה לאטרקציה. בטוקיו, כשהיה לנו קצת יותר זמן שוטטות, כבר היה לנו קשה עם זה שאנשים בכל הגילאים לא יודעים אנגלית בכלל - רק לקרוא פונטית. התקשורת בחנויות ומסעדות כללה בעיקר תנועות ידיים וכתיבת שמות ומספרים על פתקים...

חשמל – שקע החשמל ביפן הוא 110 וולט (כמו בארצות הברית) ויש להצטייד במתאמים. מעבר לזה אין בעיה להשתמש במכשירי חשמל מהארץ.

רכב – לא שכרנו רכב אז רק לסבר את האוזן - הדלק לא יקר אבל התחבורה הציבורית כל כך נוחה ששכירת רכב היא הרבה פחות נפוצה לתיירים ביפן. הנהיגה היא בצד שמאל (כמו באנגליה) והרמזורים נוטים להיות מבלבלים במקצת. מומלץ מאוד מאוד לבדוק ראשית את האופציה של תחבורה ציבורית לפני ששוכרים רכב.