תוכן עניינים

פתח דבר

הכנות לטיול

יום 1 – שני ה-14.9.15 – טיסה, רכבת לקיוטו וטיול ערב ברובע גיון

יום 2 – שלישי ה-15.9.15 – קיוטו – מקדש הייאן, שביל הפילוסופים, מקדש הזהב, ריואן-ג'י וסושי

יום 3 – רביעי ה-16.9.15 – קיוטו – אראשיאמה וטירת ניג'ו (NIJO-JO)

יום 4 – חמישי ה-17.9.15 – קיוטו – נארה ופושימי אינארי

יום 5 – שישי ה-18.9.15 – קיוטו – מקדש סאנג'וסנגנדו, קיומיזו-דרה ושוק נישיקי

ימים 6-12 – המשך הטיול – עזיבת קיוטו לכיוון הירושימה ושבוע טיול בהונשו עד לטוקיו

ימים 13-20 – שבוע בטוקיו וסביבתה

סיכום ביניים קיוטו

ריכוז של קישורים למפות במהלך הטיול

הערות כלליות: מחירים, חנויות, מסעדות וכו'

פתח דבר

מאז שאני ילד רציתי להגיע ליפן. אולי היו אלו אימוני הקרטה מגיל צעיר, סדרות האנימה ואולי היו הם דווקא הספרים של הרוקי מורקמי. והאמת זה לא באמת משנה, ליפן יש סוג של אווירה קוסמית שמתפרסת על כל רחבי העולם. יכולת מדהימה לשלב מזרח ומערב, מסורת עתיקה וטכנולוגיה חדשה, מקדשים מרשימים וגורדי שחקים והרבה קסם וחן.

בספטמבר 2015 סוף סוף הגשמתי את החלום בטיול מדהים שעשיתי עם אישתי ברחבי האי המרכזי ביפן ואנסה ולו במעט להעביר את החוויה הזו.

מעבר החצייה בשיבויה, טוקיו

ההכנות לטיול

לאנשים משום מה יש אפקט רתיעה קל מיפן. השאלה הראשונה שאנשים שואלים כשמספרים להם על יפן היא "יפן? ממש יקר לא?". כמובן שיש אפקטי רתיעה נוספים כגון מגבלות שפה, חשש להסתבך ועוד.

יפן מאוד נוחה לטיול ובאופן מפתיע לא כל כך יקרה. אנחנו טסנו עם לופטהאנזה דרך פרנקפורט (הלוך וחזור לטוקיו) וכרטיס הטיסה עלה כ-$1150. עלות הלינה בממוצע לא עלתה על $100 בלילה. אמנם החדרים קטנים יותר אך עדיין, ממש לא נטל כלכלי חריג בסדרי גודל. עם זאת, עבור תייר, התחבורה הציבורית ביפן יקרה יחסית.

להכנה טובה ליפן מומלץ לקנות מדריך טיולים טוב, אני השתמשתי במדריך של חברת Eyewitness שהוכיח את עצמו כספר מצוין. בנוסף, מידע רב ניתן למצוא באתר האינטרנט המצוין Japan-guide.com. לא חושב שאי פעם ראיתי אתר תיירות מקיף כל כך כמו האתר הזה והוא מכיל אלפי עמודי מידע על אתרים שונים, מסלולים מומלצים ואפשרות להתעדכן באופן שוטף גם במהלך הטיול. כמובן מומלץ להיוועץ בקבוצות השונות ברשת כגון פורום אסיה באתר "למטייל" וקבוצת "מטיילים ביפן" בפייסבוק.

החלטתי להשקיע זמן רב בהכנה היסטורית ותרבותית. רקע טוב אפשר למצוא בספרים של בן עמי שילוני: "יפן במבט אישי" – בעיני ספר חובה לפני טיסה מאחר שהוא גם נותן רקע היסטורי, גם תרבותי וגם באמת קליל לקריאה. ספר מומלץ נוסף הוא "יפן המודרנית" שמספר על ההיסטוריה ב-150 השנה האחרונות ולחובבי התרבות העתיקה מומלץ לקרוא את "יפן המסורתית" (עליו בחרתי לפסוח לפני הנסיעה).

מקור מידע נוסף הוא האתר של מדריך הטיולים גילי חסקין (קישור לאתר), המבסס חלק ניכר מהתכנים בו על הספרים של שילוני). החומר העיוני על יפן מופיע בקישור הבא (קיצור דרך – עמוד הכנה עיונית ליפן(.

בנוסף הייתי ממליץ לצפות במספר סרטים יפנים (צפיתי במספר סרטים של קורוסאווה וגם במס' סרטים מהמילניום הנוכחי) ואולי לקרוא גם ספרות יפנית.

דברים שהוזמנו מראש:

התחבורה הציבורית ביפן יקרה ולכן הזמנו את כרטיס הרכבות היפני, כרטיס JR PASS. כדאי לבנות מסלול ראשוני ולהתאים אותו לפרק הזמן בו תקף הכרטיס (שבוע, שבועיים או שלושה). כמו כן, הכרטיס מגיע באמצעות חברת FedEx וניתן להזמין אותו בקישור אפילו שבועיים לפני הטיסה.

את הערכת עלויות הנסיעה במסלול ניתן לראות באתר Hyperdia.com המכיל את לוחות הזמנים והעלויות של הנסיעות (חשוב לשים לב שמדובר במחיר הסופי (Total Price). בנוסף, צריך לבטל את הסימון ברכבות הפרטיות וקווי Nozomi ועוד מאחר שהם הקווים המהירים ביותר ולא כלולים בכרטיס.

בדיעבד הסתבר שהכרטיס חסך לנו יותר מ-100 דולר לאדם והוא בהחלט השתלם.

הסבר על אתר Hyperdia:

בנוסף לכרטיס התחבורה הציבורית הזמנו ראוטר נייד (Pocket WiFi). המכשיר משמש כנקודה חמה (Hotspot) ועדיף על כרטיס סים כיוון שמאפשר גם חיבור של יותר ממכשיר אחד, מבטל את הצורך לשנות את מספר הטלפון וגם חסכוני יותר בסוללה.

אנחנו הזמנו את המכשיר באמצעות חברת Global Advanced Communications ואספנו אותו בסניף הדואר בשדה התעופה נריטה לאחר שנחתנו. כשסיימנו להשתמש בו פשוט הכנסנו אותו למעטפה שצורפה ושמנו בתיבת דואר ברחוב.

דבר אחרון שהזמנו מראש הם כמובן בתי המלון. היפנים אוהבים לטייל ובתי המלון ביפן מתמלאים, כשבתקופות עומס (חגים, פריחת הדובדבן) המלונות מתמלאים חודשים מראש. אמנם לספונטניים יהיה מעט מורכב יותר אבל למרות זאת מאוד מומלץ להזמין את כל בתי המלון לפני הטיול. אופציה טובה היא להזמין באמצעות אתרים עם אפשרויות ביטול (כמו booking.com).

אז לאחר כל ההכנה המקיפה, סוף סוף היינו מוכנים להרפתקה שעמדה לפנינו.

יום 1 – שני ה-14.9.15 – טיסה, רכבת לקיוטו וטיול ערב ברובע גיון

נכון לטיסה שלנו, לא היו טיסות ישירות ליפן לכן טסנו לטוקיו עם חברת לופטהנזה דרך פרנקפורט. הטיסה שלנו נחתה בטוקיו בסביבות 7 בבוקר בשדה התעופה נריטה (Narita) שממוקם שממוקם כ-60 ק"מ מזרחית לטוקיו.

הדבר הראשון שהדהים אותנו הוא השקט המדהים בשדה תעופה שעוברים בו למעלה מ-30 מיליון אנשים בשנה.

את השעתיים הראשונות העברנו בביקורת הדרכונים, באיסוף הראוטר הנייד בסניף הדואר בשדה התעופה, קניית אוכל וקפה לדרך והפעלת כרטיס ה-JR לשבועיים הקרובים.

תחנת הפעלת ה-JR קרובה לרציף הרכבת של הרכבת המהירה לעיר (Narita Express). גם פה קצת הופתענו מהניגוד ליעילות היפנית המפורסמת: הכרטיס נשלח הביתה בדואר (במקום הדפסה אינטרנטית למשל) וההפעלה שלו דורשת עמידה ארוכה בתור עם עובדים ייעודיים שמסמנים איפה לעמוד, מילוי נוסף של טפסים, ההפעלה משלבת הרבה חתימות מוזרות והעתק על נייר קופי (?!). עם הכרטיס אפשר לשריין מקומות ולהדפיס כרטיסים ייעודיים לנסיעה ספציפית באשנבי השירות בתחנות הרכבת השונות. חשוב לשים לב שהכרטיסים אינם עוברים במכונות האוטומטיות ונדרש להציג את כרטיס ה-JR לפקיד בעמדת המעבר (ויש הרבה כאלו בכל רחבי יפן). בכל מקרה, יש ברוב הרכבות קרונות למקומות לא שמורים ולרוב לא אמורה להיות בעיית מקום.

מנריטה לקחנו את הנריטה אקספרס (Narita Express) לטוקיו והחלפנו בתחנת שינגאווה (Shinagawa) לרכבת השינקנסן היקארי (Shinkansen Hikari) המהירה לקיוטו (Kyoto). חשוב לזכור שה-JR לא מכסה את הרכבת הכי מהירה, נוזומי (Nozomi) וצריך להיזהר ולא לעלות עליה.

בדיעבד, ייתכן כי הדבר הנכון היה להזמין טיסה לאוסקה ל- Kansai International Airport, כיוון שהיא קרובה יותר לקיוטו. כמובן שכשהגענו למסקנה הזו, היה כבר מאוחר מידי לשנות את המסלול.

מתחנת הרכבת בקיוטו, שנחשבת לאחת היפות ביפן, לקחנו מונית למלון בו בילינו 5 לילות, מלון Gran Ms Kyoto. המוניות ביפן יקרות יחסית אך לאחר יותר מ-24 שעות בדרכים החלטנו שהמחיר שווה את זה (כ-1300 ין).

לאחר כשעתיים מנוחה במלון, יצאנו לסיור רגלי של מספר שעות בקיוטו היפה.

יש מידע רב על קיוטו (בעיקר ב-Japan Guide):

את עיקר הסיור הקדשנו לרובע גיון (Gion) ולאזור היגאשיאמה (Higashiyama) ופארק מארויאמה (Maruyama).

את הסיור התחלנו מהמלון דרך רחוב רחוב סנג'ו דורי (Sanjo Dori) לסמטת פונטוצ'ו הציורית (Pontocho). בשדרה יש הרבה מסעדות קטנטנות ובקיץ גם פותחים את המרפסות על הנהר שיוצרים אווירה מיוחדת. מומלץ לבקר באזור בערב - לשים לב כי יש מקומות שמחייבים עמלת ישיבה של כ-500 ין לאדם. משם המשכנו לתוך רובע גיון ברחוב הראשי של הרובע, שיג'ו דורי (Shijo Dori). הרובע מאוד ציורי עם הרבה חנויות קטנות של מזכרות, בגדים יפניים מסורתיים וממתקים יפנים. בכלל, הקונספט של ממתקים מאוד שונה ביפן כשמשתמשים בכל מיני מאכלים מבוססי אורז ממולאים בשעועית אדומה מתוקה. אחרי שמתרגלים לטעם אי אפשר להפסיק. בנוסף, הרבה מאכלים מבוססים על התה הירוק היפני המסורתי (Matcha). אנחנו לקחנו גלידה בטעם תה ירוק והמשכנו לכיוון מקדש השינטו המרכזי של גיון, מקדש יאסאקה (Yasaka Shrine).

רצינו לעבור דרך הרחובות הצדדיים אז המשכנו דרך רחוב Hanami Koji פינת גיון (Gion Corner) לאזור הנקרא היגאשיאמה (Higashiyama). הלכנו למקדש Kennen-ji וחזרה לתוך אזור היגאשיאמה לפגודה הגדולה של גיון, פגודת יאסאקה (Yasaka Pagoda). המשכנו לכיוון מקדש ריוזן קאנון לזכר ההרוגים במלחמת העולם השניה (Ryozen Kannon) עם הפסל הענקי של אלת הרחמים. מהפסל המשכנו עד למקדש יאסאקה כשבדרך חלפנו גם על מקדש הזן, קודאי-ג'י (Kodai-ji), שהיה סגור. המקדש שנבנה לזכר שליטה של יפן, טויטומי הידיושי ויש בו גן סלעים, גן נוי יפני וחורשת במבוקים.

מאחר שכבר הייתה שעת בין ערביים, רוב המקומות כבר היו סגורים, אך מצד שני, אותנו פחות עניין להיכנס למקומות, אלא באמת להישאב לאווירה וליהנות מהחוויה. למי שיש זמן ונמצא בעונה המתאימה יכול לעבור בפארק מארויאמה (Maruyama Koen) ולצפות בפריחת הדובדבן.

אזור גיון הוא בהחלט מקום נהדר להתחיל בו את חוויית קיוטו. רחובות ובתים ציוריים, יפנים לבושים בבגדים מסורתיים (לרוב תיירים) ואווירה שקטה ורגועה.

מגיון התחלנו ללכת לכיוון המלון, עצרנו במסעדה לארוחת ערב קצרה, ומשם חזרנו תשושים אך מרוצים לחדר.

קישור למסלול של היום

זוג בגיון

יום 2 – שלישי ה-15.9.15 – קיוטו – מקדש הייאן, שביל הפילוסופים, מקדש הזהב, ריואן-ג'י וסושי

את היום הראשון שלנו בקיוטו התחלנו מאוחר יחסית (בכל זאת, ג'ט לג). אכלנו ארוחת בוקר מהירה בבית קפה בקרבת העירייה והתחלנו לטייל. כבר ביום הראשון הבנו שארוחות בוקר מערביות וקפה מערבי הם לא נקודת החוזקה של היפנים והעלות היא גבוהה יחסית. המלצתי היא לקנות קפה בכל מיני חנויות נוחות כגון 7-Eleven, Family Martו- Lawson הפרוסות בכל יפן ומציעות קפה סביר במחיר סביר. לחובבי המשקאות הקרים, פזורות ביפן מכונות שתייה קלה, כולל קפה קר, בכל פינה (וזו לא הגזמה) ובמחירים של כ-4-6 ש"ח ליחידה.

מבית העירייה המשכנו לכיוון מקדש השינטו הגדול של קיוטו, מקדש הייאן (Heian Shrine). המקדש חדש יחסית ונבנה בשנת 1896 לציון 1100 לכינונה של קיוטו כבירת יפן (הייאן הוא שמה העתיק של קיוטו) והינו בעל אלמנטי עיצוב סינים ומרשים ביופיו. אולי בגלל זה נתקלנו במהלך הביקור בו בקבוצת פוליטיקאים שהסתובבו והצטלמו.

מקדש הייאן (Heian Shrine)

אומרים כי הגנים מאחורי המקדש מרשימים ביופיים אך דילגנו עליהם והמשכנו בדרכנו.

בהתחלה עברנו דרך שער הטוריאי הענקי האופייני לדת השינטו וממוקם דרומית למקדש. חלפנו על פני המוזיאון הלאומי לאומנות ומוזיאון קיוטו לאומנות ופנינו מזרחה לכיוון מקדש ננזן-ג'י ((Nanzen-ji שממוקם בחלקו הדרומי שביל הפילוסופים (Philosopher's Path).

המסלול זכה לשם על שם מסלול הליכתו היומי של הפרופסור היפני לפילוסופיה, נישידה קיטארו. המסלול נמתח על כשני קילומטרים ועובר לאורך גדותיה של תעלה מקומית בין בתי קפה, חנויות קטנות ומקדשים בודהיסטים רבים. כמו כן, המקום מלבלב בתקופת פריחת הדובדבן בחודש אפריל.

אנחנו התחלנו את המסלול כאמור מחלקו הדרומי במקדש ננזן-ג'י. מומלץ להיכנס פנימה למקדש שנחשב לאחד היפים בזן היפני. בנוסף, ניתן לראות את תעלת המים היפה.

תעלת המים במקדש ננזן-ג'י (Nanzen-ji)

מהמקדש המשכנו למקדש אייקן-דו ((Eikando הקרוי על שם נזיר בודהיסטי שגר בו. המקדש הוא מתחם הכולל מספר מקדשים קטנים מחוברים והאווירה בו מדהימה ובאמת מכניסה לאווירה של קיוטו כבירת המקדשים של יפן. הקדשנו למקום כשעה לסיור בין החדרים השונים (כשגולת הכותרת של המקום הוא פסלו של בודהה אמידה המביט הצידה).

כדאי לשים לב שהביקורים ברוב המקדשים ביפן דורשים הסרת הנעליים בכניסה. באופן מפתיע החוויה נעימה ונותנת מנוחה לרגליים.

מהמקדש חזרנו לשביל והמשכנו למקדש הונן-אין החביב (Honen-in) עד למקדש הגדול ביותר באזור, מקדש הכסף (או יותר נכון, ביתן הכסף) גינקאקו-ג'י (Ginkaku-ji). המקדש שמכיל גם שביל הליכה יפה וגן חצץ מרשים, נבנה עם תכנון לצפותו בכסף כהוקרה לסבו של המתכנן שציפה את מקדש הזהב בצידה השני של העיר. התוכנית לא יצאה לפועל בסופו של דבר אך השם נשאר.

בתוך מקדש הכסף (Ginkaku-ji)

מהמקדש המשכנו לארוחת צהריים ברחוב היפה שלידו ולקראת השעה 3 החלטנו לאתגר את עצמנו ולנסוע באוטובוס לצידה השני של העיר למקדש הזהב, קינקאקו-ג'י (Kinkaku-ji). הגענו למקדש בסביבות 4 (כשעה לפני הסגירה) ועדיין היה מלא יחסית. גולת הכותרת של המקום היא כמובן המקדש היפה שנשרף כליל לפני 65 שנה ושוחזר מחדש. האתר עצמו פחות מעניין אך לדעתי טיול בקיוטו הוא לא אותו הדבר בלי לבקר במקדש.

מקדש הזהב (Kinkaku-ji)

מהמקדש המשכנו ברגל כרבע שעה למקדש הזן ריואן-ג'י (Ryoan-ji). המקדש מפורסם בגן החצץ המדהים בו. הגן קטן בגודל של מגרש כדורסל אך מה שמיוחד הוא 15 הסלעים שלא ניתן לראות את כולם בו זמנית, והחצץ הגרוף המקיף אותם. לדעתי, גם מי שלא מתחבר לעקרונות הבודהיסטיים, פשוט לא יכול להתעלם מהייחודיות של המקום.

נשארנו במקדש עד הסגירה וחזרנו באוטובוס לחדר.

מאחר שהגענו מאוחר יחסית לא הספקנו להיכנס למקדש נינה-ג'י (Ninna-ji) בעל הפגודה הגבוהה והגן היפה.

בערב יצאנו לאכול בסושייה הנהדרת מוסאשי (Musashi Sushi) בקרבת המלון. הסושייה מציעה מגוון רחב של מנות סושי שנעות על סרט נע, במחירים זולים יחסית ובטעם משובח.

גן הסלעים במקדש ריואן-ג'י (Ryoan-ji)

מסלול החלק הראשון של היום (מקדש הייאן ושביל הפילוסופים)

מסלול מומלץ בחלקה הצפוני של קיוטו

יום 3 – רביעי ה-16.9.15 – קיוטו – אראשיאמה וטירת ניג'ו (Nijo-jo)

את חלקו הראשון של היום השלישי בקיוטו הקדשנו לאראשיאמה (Arashiyama), פרוור יפה שנראה שהמודרנה קצת פסחה עליו, בחלקה הצפון מערבי של קיוטו (מסלול מומלץ ליום שלם באזור).

אנחנו השתמשנו ב-JR Pass שלנו כדי להגיע לתחנת Saga Arashiyama. בנוסף, באותו יום חווינו את ההלם שהשליטה של היפנים באנגלית כמעט ולא קיימת. קנינו קפה ומאפה לדרך ובזמן שבחרתי מאפים אישתי הזמינה את הקפה בקופה. כשהגיע מועד התשלום, משום מה המוכרות חייבו אותנו רק על הקפה. ניסינו להסביר מספר פעמים שהן לא חייבו אותנו על המאפים אך האסימון לא נפל ובמקום לקחת מאיתנו כסף, המוכרות נתנו לנו עוד שקית ומפיות...

את היום התחלנו בחורשת הבמבוקים המרשימה. קשה לקלוט שרבע שעה נסיעה משם ממוקמת עיר בעלת יותר ממיליון אנשים. הגשם שהתחיל לרדת והטיפות שירדו בין הבמבוקים הענקיים רק הוסיפו לחוויה.

חורשת הבמבוקים באראשיאמה

מחורשת הבמבוקים המשכנו למקדש טנריו-ג'י (Tenryu -ji), המקדש היפה באראשיאמה ואחד ממקדשי הזן היפים ביפן. מקום אווירתי בן 700 שנה שגם נתן לנו מחסה מהגשם וגם עוד הזדמנות לחוות ולהרגיש את התרבות המיוחדת הזו.

מהמקדש חצינו את גשר טוגצו-קיו (Togetsukyō), שנחשב כאטרקציה (למרות שלא התרשמנו ממנו יותר מידי), והמשכנו לפארק הקופים הממוקם לפסגתה של גבעה החולשת על האזור. העלייה מעט תלולה ואורכת כחצי שעה, אבל ראינו גם מבוגרים יפנים מסתדרים איתה.

הגענו לפסגת הגבעה זמן קצר לפני ההאכלה של קופי המקוק החמודים והיה משעשע לראות אותם מסתערים על האוכל. בנוסף, בפסגה ניתן להיכנס גם לבקתה עם סורגים (או בתכלס, כלוב לבני אדם) ולהאכיל את הקופים המטפסים על הרשתות מבחוץ.

לאחר ארוחת צהריים במסעדה ביתית במרכז אראשיאמה, חזרנו לעיר. בכלל כבר בימים הראשונים נדהמנו כמה מסעדות רבות יש ביפן ושגם במקומות קטנים וביתיים אפשר למצוא אוכל מצוין במחיר זול.

פארק הקופים

בדרך חזרה עצרנו בטירת ניג'ו (Nijo-jo). פנים הטירה ששימשה כארמונו של השוגון טוקוגאווה איאמיטסו (השלישי בשושלת טוקוגאווה שאיחדה את יפן הפיאודלית), מדהים ביופיו. גולות הכותרת הם החדרים היפים, הציורים על חלונות הנייר וכמובן רצפת הזמיר שהייתה אמורה להתריע בפני פולשים. היינו סקפטיים לגבי הרצפה אבל היא באמת נשמעת כמו ציפורים מצייצות כשדורכים עליה!

מהטירה חזרנו למנוחה בחדר ובערב יצאנו עם חברים למסעדה "אותנטית" בסמטת פונטוצ'ו. עם קבלת החשבון הסתבר שיש עלות ישיבה של 500 ין לאדם! (אנחנו חשבנו ש-500 ין זה לארבעתנו). לתשומת לבכם!

המסלול באראשיאמה

יום 4 – חמישי ה-17.9.15 – קיוטו – נארה ופושימי אינארי

את היום הקדשנו לנארה (Nara), בירתה הראשונה של יפן. העיר שימשה כבירה במאה השמינית עד שהועברה לקיוטו מאחר שהכמרים הבודהיסטים בה החלו לצבור כוח יתר על המידה ואחד מהם אף ניסה לשכנע את הקיסרית למנותו לקיסר.

לכן, אי אפשר שלא לשים לב לאופי הבודהיסטי של העיר ולמקדשים המיוחדים בה.

ההגעה לעיר נוחה יחסית ואורכת כשלושת רבעי שעה בקו JR פרוורי. מהתחנה ניתן לקחת אוטובוס מקומי לאטרקציות בעיר אבל אנחנו בחרנו ללכת ברגל.

המקום הראשון בו ביקרנו הוא מקדש קופוקו-ג'י (Kofuku-ji) עם הפגודה השניה בגובהה ביפן. במתחם יש מספר היכלים המכילים פסלים ואומנות בודהיסטיים (יש אומרים שמהחשובים ביפן). בהיכל הצמוד לפגודה (Eastern Golden Hall) ניתן לראות מס' פסלי בודהה כשהמרשים בהם הוא פסל הבודהה המרפא. בנוסף, במתחם ממקום היכל המשמש כמוזיאון לאומי לאומנות בודהיסטית (The Kohfuku-ji National Treasure Museum) וניתן לראות בו מיצגים ומס' פסלים מרשימים ביותר ביניהם, פסל האלה אשורה בעל 3 הפנים ו-6 הידיים ופסל מעל לגובה של 5 מטרים של קאנון בעל 1000 הידיים שהינם אוצרות לאומיים ביפן. מומלץ להשקיע את הזמן ולהיכנס פנימה כי הייחודיות והעוצמה שלהם ניכרים.

לאחר כשעה המשכנו למקדש החשוב בנארה, מקדש טודאי-ג'י (Todai-ji). המקדש הינו מבנה העץ הגדול בעולם ובתוכו ממוקם פסל בודהה ענקי בגובה של כ-15 מטרים (ביפנית דאיבוצו) המוקף בפסלים מרשימים קטנים יותר.

הביקור במקדש חווייתי ומדהים לחשוב שהמבנה הנוכחי שנבנה בסוף המאה ה-17 קטן בשליש מהמבנה המקורי שנבנה.

בדרך למקדש ניתן לפגוש את האטרקציה האמיתית של נארה, האיילים. האיילים שנחשבים קדושים, משוטטים ברחבי העיר ובעיקר בקרבת המקדשים, ומבקשים (או יותר נכון דורשים) שהעוברים ושבים יכבדו אותם בחטיפים. החטיפים האהובים עליהם הם הביסקוויטים שנמכרים ברחובות במיוחד לצורך מטרה זו. במו עינינו ראינו עשרות איילים רצים אחרי אנשים ואף נוגחים בהם קלות, דבר שהתקבל לרוב בחיוך ואפילו בצחוק.

מקדש טודאי-ג'י (Todai-ji)

האיילים בנארה

בנוסף, חוויה שנתקלנו בה (ולא בפעם היחידה בטיול) היא קבוצות ילדי בית ספר יפני, שתשאלו אותנו (יותר נכון, דקלמו שאלות) על מקום מוצאנו והמסר שלהם היה פירוק העולם מנשק גרעיני.

את ארוחת הצהריים העברנו במסעדת קארי יפנית מרשת Curry House CoCo (טעימה ולא יקרה - מומלץ לנסות).

בנארה אפשר גם לבלות יום שלם ולראות אטרקציות נוספות כגון מקדש הוריו-ג'י (Horyu-ji), בעל מבני עץ מהעתיקים בעולם, ארמון הייג'ו ((Heijo Palace, הארמון הקיסרי העתיק ומקדש קאסוגה טאישה (Kasuga Taisha) בעל עששיות הנפט הרבות. מאחר שהיה גשום ויתרנו על המשך טיול בנארה ועלינו על הרכבת חזרה לקיוטו.

בדרך עצרנו בתחנת אינארי (Inari) הממוקמת למרגלותיו של מקדש פושימי אינארי (Fushimi Inari). המקדש הוא מקדש שינטו שנבנה לכבודו של אל האורז והיין, אינארי, שלרוב מוצג כשועל. המייחד את המקדש הוא אלפי שערי הטוריאי הכתומים שנפרסים על פני ההר ויוצרים מסלול הליכה מדהים ביופיו שנחשב לאטרקציה מס' 1 בקיוטו.

אנחנו טיפסנו את כל המסלול (כשעתיים), צפינו בשקיעה וחזרנו למטה עם רדת החשיכה. למי שלא מעוניין לעשות את כל המסלול, מומלץ להגיע עד לתחנת Yotsutsu-ji וליהנות מתצפית מרהיבה על קיוטו.

אגב, אנקדוטה משעשעת – שמנו לב שככל שעולים בגובה, עלות השתייה עולה במכונות האוטומטיות הרבות הפזורות לאורך הדרך.

מפושימי אינארי חזרנו לקיוטו ובערב יצאנו למסעדה בקרבת המלון.

המסלול שעשינו בנארה

מקדש פושימי אינארי (Fushimi Inari)

יום 5 – שישי ה-18.9.15 – קיוטו – מקדש סאנג'וסנגנדו, קיומיזו-דרה ושוק נישיקי

את היום האחרון בקיוטו השארנו להשלמות של אטרקציות.

פתחנו את היום במקדש סאנג'וסנגנדו (Sanjusangendo). המקדש שנבנה לפני כ-850 מכיל את מבנה העץ הארוך בעולם שבתוכו ממוקמים 1001 פסלים של בודהה בעל 1000 הידיים ו-11 הראשים (לפסלים עצמם יש 42 ידיים מאחר שקצת קשה לפסל 1000 כאלו). החוויה מהפנטת כשכל פסלי העץ דומים אך שונים מעט זה מזה כיוון שפוסלו ע"י אנשים שונים.

לאחר שעה קלה המשכנו למקדש, אולי המתוייר בקיוטו, מקדש קיומיזו-דרה (Kiyomizu-dera). המקדש המכיל מרפסת עץ עצומה על יתדות המאפשרת תצפית מרהיבה על העיר, ואומרים שבימים בהירים ניתן לראות ממנה עד הר פוג'י. גם כאן ניגשו אלינו תלמידי בית ספר והפעם הקדשנו להם קצת יותר זמן, סיפרנו להם על ישראל והראנו להם אותה על מפת העולם (נראה שלא באמת היה להם מושג עלינו ואיפה אנחנו ממוקמים).

מקדש קיומיזו-דרה (Kiyomizu-dera)

מהמקדש המשכנו לשוק התוסס של קיוטו, שוק נישיקי (Nishiki). בשוק יש דוכנים רבים ומומלץ לנסות לקנות ולטעום את המאכלים המיוחדים בו. אנחנו ניסינו את כדורי התמנון (שפופולריים מאוד גם באזור אוסקה) והמשכנו לשוטט בו.

מהשוק המשכנו לשוטט ברחובות המקורים (מעין פסאז'ים) ואפילו הופתענו לראות מקדש שינטו קטן בין החנויות (יש אותם בכל מקום!).

חשבנו לבקר גם בארמון הקיסר של קיוטו (Kyoto Imperial Palace), אך הסתבר שהביקור דורש הזמנת מקום מראש ולכן הוא לא התאפשר.

את הערב הקדשנו לסיבוב באזור ולקניות. נחשפנו גם לתופעה (שנפוצה יותר באזורים מסוימים בטוקיו) של קרפים (יותר כמו בלינצ'ס) ממולאים כל טוב (קצפת, עוגיות, פירות ועוד).

מסלול היום האחרון בקיוטו

סיכום ביניים – קיוטו

אז סיימנו את החלק הראשון של הטיול בקיוטו. הביקור בקיוטו בהחלט מדהים ולמרות שביקרנו בהרבה מקדשים. בגלל הגיוון והזרמים השונים, ההרגשה היא כי כל מקדש מאפשר חוויה קצת אחרת וחיבור קצת אחר.

בהחלט מומלץ להקדיש לקיוטו ולסביבתה לפחות חמישה ימים כדי באמת לחוות ולהרגיש. לדעתי גם מומלץ להתחיל את הטיול ביפן בקיוטו כדי להיכנס לאט ובאופן הדרגתי לאווירה של הארץ המדהימה הזו. מי שרוצה, יכול קצת לרווח את המסלול שעשינו למס' ימים קצת גדול יותר ולהקדיש קצת יותר זמן למקומות השונים.

בנוסף, מומלץ לישון באזור רחוב קוואראמאצ'י בו התגוררנו (Kawaramachi) כיוון שהוא גם נגיש תחבורתית, גם במרכז הבילויים והקניות וגם במרחק הליכה מהאטרקציות החשובות.

מקיוטו המשכנו להירושימה להמשך הטיול שלנו.

קישור המשך הטיול מקיוטו עד לטוקיו (שבוע באי הונשו) 

קישור להמשך הטיול – שבוע שבילינו בטוקיו וסביבתה

ריכוז של קישורים למפות במהלך הטיול

יום רלוונטי תיאור
יום 1 – קיוטו - וטיול ערב בגיון קישור למסלול של היום
יום 2 – קיוטו – מקדש הייאן, שביל הפילוסופים, מקדש הזהב, ריואן-ג'י וסושי

מסלול החלק הראשון של היום

יום 2 – קיוטו – מקדש הייאן, שביל הפילוסופים, מקדש הזהב, ריואן-ג'י וסושי מסלול מומלץ בחלקה הצפוני של קיוטו
יום 3 – קיוטו – אראשיאמה וטירת ניג'ו (Nijo-jo) המסלול באראשיאמה
יום 4 – קיוטו – נארה ופושימי אינארי המסלול שעשינו בנארה
יום 5 – קיוטו – מקדש סאנג'וסנגנדו, קיומיזו-דרה ושוק נישיקי מסלול היום האחרון בקיוטו
ימים 6-12 – שבוע באי הונשו מקיוטו לטוקיו קישור לפוסט
ימים 13-20 – שבוע בטוקיו וסביבתה קישור לפוסט

הערות כלליות: מחירים, חנויות, מסעדות וכו'

אשרות כניסה – אין צורך בהוצאת ויזה בארץ. בכניסה ליפן ממלאים טופס לוויזה שאותו יהדקו לדרכון שלכם. הויזה הסטנדרטית היא ל- 90 יום. יש לספק כתובת אחת ביפן ורצוי שיהיה עמכם את מסלול הטיול אם ישאלו. לא נתקלים בהרבה בעיות.

תרבות: ניקיון, שקט ואסתטיקה – שלושת הדברים הבולטים ביותר. כל מקום מבריק בצורה שבלתי ניתן לתאר. טוקיו הייתה המקום היחיד בכל הטיול שמידי פעם ראינו קצת לכלוך זרוק ברחוב לפני שניקו אותו. כל מקום, משדה התעופה הענקי ועד הרחוב, שקט בצורה מדהימה. לא שמענו צופר אחד פרט לאמבולנסים. מאוד לא מקובל לדבר בטלפון במקום ציבורי (גם לא בקרון רכבת ואפילו יש שלטים האוסרים על כך) ולא לאכול ברחוב. אין פחים ברחוב או בפארקים! (רק לפחיות שתייה, ע"ע...) העישון רק במקומות סגורים (גם במסעדות) או בפינות ייעודיות ברחוב בהן יש מאפרות. הצלע השלישית היא שהאסתטיקה מאוד חשובה בכל דבר וזה ניכר באוכל, לבוש, עיצוב…

בתחנות רכבת ובאטרקציות יש שירותים בכמות לא נתפסת והם גם מאוד מתקדמים (השירותים בסגנון המערבי) וגם מבריקים מניקיון.

כסף:

  • המטבע היפני הוא יין Yen. ערכו כשנסענו היה כ- 100 יין לכ-3.5 ש"ח. הוצאנו כמחצית ממה שחשבנו שנצטרך במזומן מהארץ והשאר שילמנו באשראי בינלאומי (בבדיקה הסתבר שהריבית באשראי לא גבוהה בהרבה מערך החליפין). ניתן גם למשוך מזומן ביפן עם כרטיס אשראי בחנויות הנוחות השונות. בארץ רצוי להתקשר ראשית לחלפנים ולבדוק אם יש להם יינים, כמה ומה השער - זה אינו מטבע שנפוץ להחזיק.
  • באופן כללי- לתיירים (חוץ מה תחב"צ, ע"ע) לא יקר ביפן! גם אוכל ולינה- ע"ע. הכניסה למוזיאונים, מקדשים וגנים נעה בין 15-30 ש"ח לאדם.

לינה:

  • ישנם כמה סוגים של חדרי אירוח ביפן. ניתן כמובן למצוא המוני מלונות בסגנון מערבי (western), ובעיקר לשים לב שהמיטה מוגדרת כ- western bed. המיטות יחסית קטנות לסטנדרט (זוגית- 140 ס"מ) והחדרים גם קטנים יחסית אבל מאוד מסודרים ונוחים.
  • חדר יפני מסורתי כולל חדרים שמורידים בהם נעליים בכניסה (רצפות מחצלת), פורשים את הפוטונים (Futon) לפני השינה ומקפלים בבוקר (Japanese bed). רצוי לבדוק גם שיש שירותים בסגנון המערבי ולא יפני.
  • ריוקנים (Ryokan) הם בתי אירוח בסגנון מסורתי ובהם ניתן למצוא לעיתים מרחצאות (אונסן).
  • מלונות הקפסולה (Capsule Hotels): עבור תיירים, הם בעיקר גימיק (המקומיים משתמשים בהם יותר)- מקבלים "תא" ברוחב מטרXמטר בערך לשינה עם שירותים/מקלחת משותפים.
  • ניתן למצוא אכסניות רבות בסגנונות ומחירים משתנים, וכן Airbnb בערים הגדולות.
  • לטעמנו הלינה אינה יקרה - ניתן למצוא חדרים זוגיים ברמה טובה בסדר גודל של 100 דולר ללילה ברוב המקומות. כמובן שיש בזול יותר באכסניות למיניהן. בטוקיו קצת יותר יקר ולכן שם בחרנו ב Airbnb.

אוכל:

  • בניגוד למקובל לחשוב, האוכל לא יקר ביפן. בהמשך לנושא הניקיון, כל דוכן רחוב מציע אוכל טרי נקי וטוב. אפשר לאכול בטווח מחירים ככל שתחפצו. מבחינתנו "התפרעות" כללה ארוחה עיקרית בסך של יותר מ - 150 ש"ח לזוג- וזה כולל את המקומות המתויירים ביותר.
  • ברוב המוחלט של המסעדות יש "חלון ראווה" המציג את המאכלים השונים בדגמי פלסטיק שנראים אמיתיים וטעימים! אם לא, יש תפריט עם תמונות כך שגם אם אין תפריט באנגלית אפשר די בקלות להבין מה מזמינים.
  • האוכל רובו מבוסס אורז (גם מאפים ומתוקים יפניים הם מבוססי אורז) ונודלז על בסיס חיטה/ביצים/כוסמת. מאפים כמעט ואין חוץ מבתי קפה ומאפיות יקרות. ב-7-Eleven ודומיהם יש קצת לחם לבן פרוס. בשר טוב יש באזורים ייעודיים (טקיאמה לדוגמה) וכמובן בערים הגדולות אבל שם יותר נפוצים הדגים הנאים בסושי כמקור חלבון עיקרי.
  • באופן כללי יש בכל אזור "מאכל מקומי" וכדאי מאוד להתנסות בו. בנוסף בכל מקום אפשר למצוא סושי טוב ואטריות טובות (ושוב- בזול!).
  • סושי הוא עולם ומלואו. הסושי הנפוץ ביותר ביפן הוא מה שאנחנו מכנים ניגירי. בשונה מישראל הוא כולל כמות עצומה של אורז ל"אצבע" ועוד בדרך כלל חתיכת דג נא ענקית ומפנקת. יש גם כמובן ניגירי פירות ים, ירקות יפניים, סוגי קוויאר שונים ועוד. הדגים היו מבחינתנו גולת הכותרת - טריים וטעימים שאין לתאר (לא ידענו שקיימים סוגים שונים ורבים כל כך של טונה…). בין הדג לאורז שמים מעט וואסבי וטובלים הכל במעט סויה (שהיא עדינה יותר להרגשתנו ממה שיש אצלנו). ליד מגישים לרוב ג'ינגר עדין, תה ירוק חם חופשי וזה הכל! סוגי סושי אחרים - סשימי יחסית נפוץ ויש קצת קונוסים. הרולים הנפוצים כל כך אצלנו הם מועטים ביותר וכוללים מקסימום 2 מרכיבים מעבר לאורז ואצה. בלי "סקינים", טמפורה ושאר קשקושים.
  • קפה הוא נושא נפרד - לא תחום חזק במיוחד. יש המון סטארבקסים ודמוייהם שבהם הקפה סביר אבל לא זול (מחיר דומה לארץ). למי שצריך קפה משתלם מומלץ לקנות ב-7-Eleven או Family Mart (שיש בכל פינה שניה) קפה ממכונת אספרסו במחיר של כ- 5 ש"ח לכוס.
  • בולטות במיוחד מכונות השתייה הקלה שיש בכל פינה וזו לא הגזמה. המחירים לא יקרים בכלל (גם במקומות המתויירים ביותר) ולרוב נעים בין 3- 6 ש"ח וההיצע כולל מים, משקאות קלים שונים, תה קר וקפה קר לסוגיהם.
  • האלכוהול המקומי שמומלץ לנסות הוא הסאקה (יין האורז) או ליקר שזיפים מתוק. ישנן גם בירות מקומיות זולות וטובות כמו קירין או סאפורו.

תחבורה ציבורית:

  • הדבר הבולט שהיה יקר- אבל שווה כל יין. יפן מרוצפת ברשת רכבות בין עירוניות שמייתרות לרוב התיירים (וכנראה גם למקומיים) את הצורך ברכב פרטי. הרכבת מדוייקות לרמת הדקה ולרמת העצירה על הרציף (איפה שמסומן לקרון לעצור, שם תיפתח הדלת…) ישנן רכבות חדישות יותר או מיושנות יותר כמובן. גולת הכותרת הן רכבות השינקנסן ("הקליע") שנוסעות מעל 200 קמ"ש.
  • רוב הרכבות הבין עירוניות שייכות לחברת JR ומומלץ ביותר לערוך את מסלולי הנסיעה מראש באתר Hyperdia (או באפליקצייה המקבילה Japan Trains) ולבדוק האם הפס התיירותי שלהם משתלם. שימו לב שיש להזמינו מראש מהארץ (הוא מיועד רק לתיירים) לשבוע, שבועיים או שלושה. הפס גם מקנה את הזכות למקום שמור ברכבות שבהן יש קרונות כאלו.
  • ברכבות ובמטרו קל יחסית להסתדר, יש שילוט באנגלית. האוטובוסים העירוניים והמטרו לא יקרים במיוחד, תלוי בעיר ובגודלה. באוטובוסים לעיתים קשה יותר למצוא שילוט באנגלית אבל לרוב הסתדרנו. במטרו ובאוטובוסים - משלמים לפני מרחק הנסיעה ורק ביציאה/בירידה. כרגיל, מומלץ לעקוב אחרי המקומיים ולחקות…
  • שירות התחבורה מסתיים בכל יפן בדרך כלל בסביבות חצות (תלוי מקום).

טלפון ואינטרנט סלולרי – יש שתי אופציות נפוצות- האחת לקנות סים מקומי והשניה לשכור מכשיר שנקרא Pocket WiFi שמייצר הוטספוט מהרשת הסלולרית המקומית. אנחנו בחרנו באופציה השניה מאחר וכך יכולנו לשכור מכשיר אחד ולהתחבר עם כמה מכשירים במקביל תוך שמירה על המספר הישראלי. במלונות יש לרוב WiFi באיכות משתנה.

קניות – המון חנויות מכל סוג בכל מקום. חנויות ענק של שלוש ארבע חמש והלאה קומות נפוצות בכל מקום, קשה אפילו לפרט… מחירי הקניות ביפן להערכתנו נעים בין מחירי הארץ ליותר זול. ישנן הגדרות של החזרי מס עבור מוצרים שלוקחים מחוץ ליפן- 5,000 יין למוצרים מתכלים (אוכל, קוסמטיקה…) ו- 10,000 יין למוצרים שאינם מתכלים. ההחזר נעשה תוך כדי הקניה. יש להביא דרכון כי משדכים לו את הקבלות. ביציאה מהמדינה בשדה התעופה יש עמדה שאוספים בה את הקבלות.

שירותיות:

  • רמת הנימוס והשירותיות גבוהה ביותר. לטעמנו ה"נחמדות" היפנית היא פחות נחמדות כפי שאנחנו מכירים ויותר הרגשת החובה שלהם להיות שירותיים ברמה שאנו לא מצפים לה.
  • ביפן לא נהוג להשאיר טיפ במסעדות ולנותני שירות.
  • שני דברים נוספים שמאוד מקלים על התיירים :
    • הלוקרים לאחסון קצר מועד מאוד נפוצים- בתחנות רכבת יש המון לוקרים בגדלים מקטן עד ענק (למזוודות ממש). המחירים בהתאם לגודל בין 10-30 ש"ח פחות או יותר.
    • שירות שליחת מזוודות Takuhaibin- אם יש ימים שבהם "קופצים" בין מספר מקומות רצוי לשקול להשתמש בשירות הזה- מוסרים את המזוודות במלון ומספקים את כתובת המלון אליו הן צריכות להגיע, והן מגיעות 24 שעות לאחר מכן! המחירים סבירים ביותר ומחושבים לפי המשקל והמרחק.

אנגלית – מאוד הופתענו מחוסר הידע באנגלית. ברוב המקומות זה פחות הפריע כי הלכנו מאטרקציה לאטרקציה. בטוקיו, כשהיה לנו קצת יותר זמן שוטטות, כבר היה לנו קשה עם זה שאנשים בכל הגילאים לא יודעים אנגלית בכלל - רק לקרוא פונטית. התקשורת בחנויות ומסעדות כללה בעיקר תנועות ידיים וכתיבת שמות ומספרים על פתקים...

חשמל – שקע החשמל ביפן הוא 110 וולט (כמו בארצות הברית) ויש להצטייד במתאמים. מעבר לזה אין בעיה להשתמש במכשירי חשמל מהארץ.

רכב – לא שכרנו רכב אז רק לסבר את האוזן - הדלק לא יקר אבל התחבורה הציבורית כל כך נוחה ששכירת רכב היא הרבה פחות נפוצה לתיירים ביפן. הנהיגה היא בצד שמאל (כמו באנגליה) והרמזורים נוטים להיות מבלבלים במקצת. מומלץ מאוד מאוד לבדוק ראשית את האופציה של תחבורה ציבורית לפני ששוכרים רכב.