כחובב היסטוריה צבאית פינית לקחתי פסק זמן קצר ויצאתי לקרליה (פינלנד לשעבר עד 1944) לתור את אתרי קרבות קו מנרהיים וללמוד דרך הרגליים מה היה מנת חלקם של לוחמי מלחמת החורף.
הגעתי לויבורג ברכבת הרוסית היומית מהלסינקי לסנט פטרסבורג. הדרכון הישראלי איפשר לי מעבר חלק ללא ויזה ועל מצאתי את עצמי ב 9:45 בבוקר לוחץ ידים בבניין תחנת הרכבת של ויבורג עם באייר איראנביץ חוקר מלחמת הרוסים והפינים סופר הסטוריה צבאית ומנהל מוזיאון ההיסטוריה הצבאית של ויבורג.
באייר הכיר לי את נהג הגיפ ויצאנו מיד ברכב 4×4 ליערות ולבונקרים המפורסמים של קו מנרהיים. נסיעה נהדרת בדרך עפר מנוקדת שלוליות ביערות נפלאים . הגענו לבונקרים ולקו מנרהיים שם זכיתי להסבר מפורט ומעמיק וסיור שטח מרתק. מכאן הם הגיעו, כאן הם ירו וכו וכו חגיגה לאוהבי היסטוריה צבאית.
לאחר כ 6 שעות חזרנו לויבורג שם נפרדנו והתפנתי לסיור ערב נעים בעיר העתיקה והחביבה.
למחרת יצאנו לבקר חברים של המדריך חובבי גילוי מתכות המתגוררים בכפר הפיני החרב soma זכיתי לפגישה עם אוסף מרשים של ממצאים צבאיים ואזרחיים מימי מלחמת העולם השניה כולל סיור שטח נוסף לתעלות קשר בונררים ומחפורות וכן לקברי אחים המוניים של מאות חיילים פינים ורוסים בהם ערכתי תפילה.
הסיור המשיך משם לאזור האיים של מפרץ ויבורג ובהם ביקרנו באי טורקינסארי המעוז הפיני האחרון שקריסתו סימנה את המפלה הפינית הסופית לצבא האדום בפברואר 40. הביקור באי ריגש ביותר.
אין מילים לתאר את ההתרגשות שלי ממפרץ ויבורג.
חזרנו שוב לאחר 6 שעות בגיפ לויבורג לסיור במוזיאון וחזרה לתחנת הרכבת.
תענוג היסטורי צרוף.
