קצת קיטשי להתחיל עם האגדה הבאה אבל מה לעשות שהמציאות עולה על האגדה והדמיון, האגדה הגאורגית מספרת שכשבורא העולם חילק את העולם לעמים העם הגאורגי עסק בשתיית הצ'הצ'ה שלו וכשהם סיימו ובאו לבקש חבל ארץ לא נשאר, ראה בורא העולם במצוקתם ונתן להם מהגן עדן שלו.
היה או לא היה לא חשוב בכלל, תכלס' גאורגיה היא הגן עדן לתיירים בכלל ולישראלים בפרט, כשסיכמנו לנסוע ל3 ימים לגאורגיה וקנינו כרטיסים החבר'ה אמרו לנו לכו תתיירו קצת בטיבליסי גג תצאו קצת מהעיר יום אחד ותחזרו כי בשביל גאורגיה האמיתית צריך מינמום שבוע עד 10 יום, אז בשביל אלו שלו”ז החיים שלהם לא מאפשר להם 10 ימים בגאורגיה כתבנו את היומן מסע הזה לספר מה אפשר לדחוף ב3 ימים בארץ המטריפה הזו.
קנינו כרטיסים ל3 אנשים בגיל ה40 פלוס ל16/10 5 אחרה”צ, המסע התחיל על רגל ימין כי בשדה כמעט כל הטיסות יצאו באיחור של שעה עד 4 שעות ולנו היה ממש נס כי עיכוב של שעה פלוס היה משבש את כל התוכניות והטיסה יצאה בזמן וב9 וחצי בערב שעון גאורגיה כבר היינו מחוץ לשדה שם חיכה לנו הנהג עם שלט (רציתי לעשות קצת מצב רוח אז אמרתי לנהג הג'יפ שיחכה עם שלט הכולל עקיצה קטנה ל2 חברי למסע)
בהמשך נפרט לגבי נהג הג'יפ, הוא לקח אותנו לחנות בשדה שמוכרת סים גאורגי במחירים מצחיקים כאן כבר נכנסו לאווירה שהכל כאן עולה גרושים אבל כנראה שהמכשיר שלנו לא תאם את הסים והיה לנו הרבה בעיות קליטה, והיידה יצאנו לדרך, נסענו לישון בזוגדידי מרחק של כ4 וחצי שעות נסיעה כדי להספיק את היום הבא בשלמותו באיזור שרצינו לטייל, הנהג יצר קשר עם ההוטל ששכרנו דרך בוקינג ליידע אותם שנגיע ב3-4 בלילה ולבקש מים חמים למקלחת בהמשך תראו למה זה חשוב הבקשה למים חמים באמבטיה.
יצאנו לנסיעה שהתחילה על רגל ימין בכביש במצב טוב ונהג מהיר וזהיר אלא שאחרי כשעה פלוס הדרך נעשתה קשה כי התחיל גשם והנסיעה נעשתה איטית ומעצבנת, אפשר לומר שזה הרגע הכי קשה בכל הטיול שזה רק מתאר כמה טוב היה לרגע חשבנו שטעינו בתיכנון לנסוע בלילה כל כך רחוק אבל כאמור זה היה כמה דקות בודדות בכל המסע שלא היינו בעננים, עצרנו באיזה ספק קיוסק ספק פאב לבירות (בירה ב2 לארי,לארי שווה כיום 1.42 ש”ח, כאן המקום לציין כי מחירי הפריטה בגאורגיה על גבול ההזייה הפער בין קנייה למכירה כמו שפה בארץ יהיה פער של אגורה וחצי בין השערים) וחזרנו מתודלקים לג'יפ עד זוגדידי באיזור 3 וחצי הגענו להוטל ישן שבכוונה הזמנו אותו כדי להתחבר לסגנון המגורים המקומי וזה היה חוויה נפלאה בפני עצמה, 2 נשים מבוגרות חיכו לנו בפתח הבית שלהם שאת הקומה העליונה הם משכירים בגרושים (כל ההוטלים באיזורים אלו במחירים מגוכחים ביותר 85 ש”ח ליום ל3 אנשים עם שירות אדיב במיוחד כמו האופי הגאורגי) הם נעמדו לסדר לנו מיטות וכלי מיטה ב4 בבוקר להביא לנו סבון לאמבטיה ולמלא כל בקשה, עפנו לישון.
בבוקר דוד הנהג דופק לנו על הדלת ב9 בבוקר דופק וצועק סנו סנו סנו-snow snow snow הוא התלהב מהרי השלג כמו ילד (וכמונו) למרות שהוא נוסע להרים המון, קמנו והנוף שנגלה לעיינינו מההוטל היה חיוך של בוקר טוב מהרים מושלגים מרחוק (אנחנו בדרך אליהם ככל שניסע מערבה נראה אותם מקרוב עד שנגיע לטפס עליהם ממש ולבוסס בשלג עד הברכים במעלה הקרחונים).
מה שאהבנו יותר מהנוף היה האותנטיות של הבית, בגינה הפרטית קיפצו תרנגולים שמהם הם אוכלים, השכנה ממול לקחה תרנגול לעינינו המשתהות וערפה את ראשו, התרנגול המשיך לקפץ ללא ראש כמה דקות ואחרי כמה דקות כבר ראינו את התרנגול בסיר של השכנה מרוט נוצות ובתהליך בישול, בחצר הייתה באר וכל הבית היה מרוהט בצורה עתיקה בסגנון הברוק עם רהיטים כבדים מעץ מסיבי כמו בתמונות של לפני 2-3 דורות אצלנו, האמבטיה היה נראה שמחממים את המים עם עצים שהיו בחצר בקיצור בית בסגנון ענתיקה מקווה שהתמונות הבאות ימחישו את זה קצת.
התארגנו ולדרך… נסיעה מזוגדידי למסטיה בחצי שעה הראשונה הנסיעה לא מרתקת אבל אז מגיע נהר ואגם אנגורי עוצר הנשמיה שמימו בצבע טורקיז שקוף שמתחשק לך לקפוץ ראש למים הצלולים והמגרים, ירדנו להצטלם ופשוט קשה לחזור לאוטו הנוף הנקי והמרהיב עוצר נשימה של ההרים עם צוקי שלג באופק מעל העננים ואגם רחב ומסתעף שמי הטורקיז שרואים רק בגלויות גורמים להשתקפות של הרים ירוקים, בלית ברירה חוזרים לאוטו והנה התמונות לפניכם.
ממשיכים בנסיעה בג'יפ עם חלון פתוח והעיניים מרותקות אל הדרך עוצרת הנשימה פעם מהאגם שמתרחב ופעם ממפלים קטנים עד ענקיים שנופלים לאורך כל הדרך מההרים המוריקים ובכל עיקול מתגלה הר מושלג אחר מעל ומתחת לעננים גם צבע העצים מצטרף לחגיגה בעיניים כשהעצים צבועים כמו במכחול בירוק צהוב אדום עז ומכסים בצפיפות את ההרים הלא מושלגים.
יורדים לצילומים מול ההרים הצבועים ההרים המושלגים הרחוקים ומתקרבים ומתחת למפלים, חוזרים לנסיעה וכאן מקום להקדיש לכביש ולנהג הגאורגי לרכב שלו ולנהג המצויין שלנו, בכביש עצמו המון פרות שמרגישות חופשי להסתובב בכביש וחוסמות אותו בלי הפרעה ויש צורך לבצע לעקיפות לאורך כל הכביש בגלל הפרות, בצידי הדרך מטילים להנאתם חזירים קטנים וגדולים פה ושם גם מצטרף איזה כלב שיורד מהכפר למרכז הכביש ומרגיש שם בנוח עם הרכבים.
הנהג הגאורגי כמו האופי שלו לא כל כך יודע מה זה הצופר שיש באוטו מבחינתו זה אביזר מיותר הוא לעולם לא יצפור ובודאי לא יקלל לא יפתח את החלון להרים מישהו שעקף – התפרע – חתך כלום הרוגע והשלווה של הנהגים שם מוציא אותך משלוותך לפעמים, מה זה הדבר הזה?! מצד שני הוא ינהג בלי כללים ויבצע עקיפה בפס הפרדה לבן למכונית משטרה (חגורה?! מה זה? זה והצופר בטעות ברכב) ינהג בזהירות אבל נהיגה של עולם שלישי ללא חוקים וללא מגבלות רק לא להתרגז או לקלל, הכבישים שם לא משהו וזה בלשון המעטה בורות ומהמורות חוץ מהפרות מדי פעם הדרך נהפכת פה ושם לכביש עפר והקטע הממש מפחיד ומסוכן שיש נפילות של סלעים מההרים שחוסמים לא פעם את כל הנתיב ואין מי שממהר לטפל בזה (לשם השוואה במדד תאונות הדרכים הבנלאומי בגאורגיה נהרגים בכביש פי 3 מישראל), עוד מאפיין מצחיק לכביש הגאורגי, כמעט ואין רכבים משובחים ויוקרתיים לעומת זה הכביש מלא ברכבי לאדה שנראה שיצאו ממחסנים עתיקים זה כמעט כמו שבארץ יסעו בוסיסתא, ולמרבה הפלא הלאדות האלו יכולים אפילו לעקוף אותך, הרכבים בחלקם חסרי מנורות וחלונות נראה שאין שם טסט כי איזה רבע מהמכוניות לא היו עוברים טסט בארץ, הנהג שלנו ששמו דוד לקחנו איתנו כדי לא לטעות בדרך אחרי ששמענו עליו המלצות חברת ההשכרה ששכרנו ממנה את הטויוטה runner 4 2007 צירפה אותו ב30 דולר ליום לנסיעה והוא היה שווה כל לירה או לארי, (תחשבו כמה יעלה לכם בארץ ג'יפ עם נהג צמוד 3 ימים ולילות שינה ואוכל עליו, שמה ב300 דולר הכל הכל כלול!!!) הכיר את הדרכים היטב עשה כל אבל כל מה שביקשנו, עצר אין ספור פעמים בנחת כדי שנצלם, ובהמשך הגיע עם הג'יפ למקומות והרים שאין סיכוי שמי שלא מכיר את הנהיגה והדרך היטב יעשה אותה כמו שצריך בזהירות כמוהו, אלוף קטן עליו, רק אל תקראו לו שומכאר.
הרכב שלנו בתמונה מעל נחסם על ידי פרה
נחזור למסלול, ממשיכים בנסיעה לכיון מסטיה בדרך המדהימה הבראשיתית הזו ומגיעים למסטיה שזה ישוב לא גדול ציורי ויפהפה שרק אתמול בלילה ירד שם שלג וכל הנוף מכוסה שלג, המקום מוכר ומתוייר גם בזכות המגדלים הרבים העתיקים מאוד הפזורים בו שמתנשאים לגובה רב ומשתלבים בנוף המושלג וההרים הצבעונים ויש ויכוח היסטורי למה הם נועדו (ציטוט מויקי – במרכז העיר מתנוססים מספר מגדלי הגנה שהיו נפוצים במחוז ההיסטורי סוואנתי. אחד מהם פתוח לציבור. מגדלים אלה מתוארכים אחורה למאה ה12, פנים המגדל השתמר עם עבודות העץ המקוריות שלו, ומתוארכים אף הם לאותה תקופה).
המגדלים הפזורים במסטיה
השעה כבר 2:30 אחרי צהרים, התוכנית למצוא בזריזות הוטל טוב ולהספיק לעלות עוד היום (חושך ב6:30) עם סוסים לצלב שזה מסלול שאפשר לעלות ברגל או בג'יפ או בסוסים עד למרגלות קרחון האושבה האדיר ש2 פסגותיו מתנשאים מעל הרי השלג שמסביב. עד שאנחנו מחפשים אנחנו פוגשים קבוצת מטיילים מישראל שהמליצו לנו על ההוטל שלהם שכשדיברנו איתם בהתחלה המחיר ללילה עמד על 120 לארי ואחרי שהם הביאו אותנו קצת לחצנו והמחיר ירד לחצי 60 לארי ללילה בהוטל משופץ ויפה מאוד יש לו מרפסת מרהיבה שאתה יושב שם לכוס קפה מעל נחל רועש (כשפתחנו לראשונה את דלת החדר למרפסת היינו בטוחים שיש כאן איזה מכשיר חשמלי רב עוצמה שמרעיש) הנחל מתחת שוצף בזרימה שיורדת מההרים המושלגים כולם מסביב ממש עם נוף מדהים לקרחונים, חדר מאובזר כמו שצריך שמו של ההוטל הטול אושבה אי אפשר לפספס אותו הוא במרכז הישוב ממש עם דלת עץ כבדה ומגולפת בסמלי גאורגיה.
התמונות מעל של ההוטל
הנוף הנשקף עם הכוס קפה במרפסת
במרפסת העליונה של הוטל אושבה
כאן העסק קצת התחרבש לנו, רצינו כאמור לעלות לצלב עם סוסים אבל בגלל קשיי שפה ותקשורת בעלי ההוטל הזמינו לנו סוס בודד עם מדריך שנתן לנו את הסוס להסתובב בו ככל שנחפוץ עד הערב לא משנה כמה אנשים או זמן שנטייל איתו חופשי באיזור, הוא נתן לנו הדרכה קצרה ושיחרר אותנו עם הסוס, כאן נפלנו כי לחכות לבן אדם חדש עם 4 סוסים ושהוא ידריך אותנו בראש לעלות את הצלב שזה מה שתיכננו כבר היה מאוחר אז זרמנו עם מה שיש והסתובבנו בישוב ובנחל וקצת טיפסנו בהרים עם הסוס אבל הבעלים לא היה לידינו והסוס לא ממש היה ממושמע, אמנם הוא לא סיכן אותנו אבל הוא היה סוס קשה עורף, בקיצור רחוק ממה שציפינו אבל טיול כזה מוצלח בלי פאשלה לא נשמע אפילו אמין, סך הכל גם זה היה נחמד מאוד שילמנו על התענוג סך הכל 40 לארי ל3 אנשים סוס ל3 שעות, והערב ירד כבר על מסטיה.
אין במסטיה חיי לילה מעניינים אי לכך עשינו סיור רגלי קצר הלכנו לקנות מרחק 3 דקות מההוטל לחם גוארגי, בטעות חשבתי שקוראים לזה חאצפורי כשבאמת חאצפורי זה בצק ממולא שעולה משהו כמו 7 לארי נכנסנו למאפיה וביקשנו חאצפורי בלארי אחד כי אמרו לנו שזה המחיר ועשינו לעצמנו בושות אבל מיד מצאנו את המאפיה הצמודה הנכונה שמוכרת לוואשי שזה רק מקמח ומים (שומרי מסורת), הוא עובד עוד עם מאזניים כדי לשקול את כמות הבצק, המוכר – אופה האדיב בא לחלון וקלט שאנחנו ישראלים והתחיל לדבר בעברית אחד לחם חם אחד שקל גאורגי, בכלל בכל החנויות נהנים להראות שהם יודעים ואוהבים את הישראלים ולומר כמה מילים בעברית, מצורף תמונות של המאפיה הקטנה של הלוואשי איך שהוא מסובב את זה במהירות על היד ומעיף לתנור, מדהים!.
החלטנו שצריך להדביק את הפאשלה של הסוסים ולכן למרות שהתוכנית הייתה לנסוע בבוקר לאושגולי, החלטנו להספיק על הבוקר את הצ'אלדי, ביררנו מדוייק בלילה איך הג'יפ מגיע הכי קרוב לצ'לאדי וב8 בבוקר כבר היינו בדרך 20 דקות בג'יפ עוברים את השדה תעופה של מסטיה (יש טיסות ממסטיה לאיזור טיבלסי צריך אבל לברר טוב אם זה פעיל) אחרי זה יש בודקה צבאי עד שמגיעים לגשר ארוך וצר מעל הנהר אי אפשר לפספס את המיקום של הגשר שם מתחיל המסלול הרגלי בחציית הנהר על הגשר (ראו תמונה) ואחרי זה שעה בערך לכל צד עד שמגיעים לקרחון במקום שלא ניתן להמשיך, הדרך הייתה מטריפה כולה מושלגת לא היה צריך להסתכל בכלל בסימוני השבילים הקיימים במסלול הצ'לאדי (כתום לבן) פשוט היה צריך לעקוב אחרי הפסיעות והשביל בשלג, שכחנו לקחת שתיה אבל זה הפריט האחרון שחסר באיזור אכלנו – שתינו מהשלג הטרי שרק היום ירד וזה הספיק למעט זמן שעשינו את כל המסלול , מסלול מדהים לכל אורך הדרך הנחל שוצף וקוצף לצידינו ומסביב הרי שלג אימתניים לכל צד עצים ירוקים צהובים ואדומים לכל אורך המסלול, פשוט ללכת להסתכל ולא לשבוע חוויה מדהימה ונפלאה.
תמונות מהצ'לאיד המרהיב
יאללה סיימנו חוזרים להוטל ועפים לאושגולי, אושוגולי משולגת לגמרי לפי קבוצת הואטסאפ הישראלים בגאורגיה אחד אפילו ממליץ לא לבוא אבל אנחנו לא מוותרים על העיירה הציורית הזו שהיא לקראת סגירה לכמה חודשים כי הכביש יחסם על ידי השלגים, רק להגיע למקום ישוב שאנשים מוכנים לחיות בו כמה חודשים טובים בלי לצאת ולחיות בתוך הרי שלג קפואים זה חוויה לבד, מה גם שלא מעט אומרים שזה הישוב קבע הכי גבוה באירופה מעל 2100 מטר, יצאנו לדרך בהתחלה יחסית כביש נורמלי (לגאורגיה) אבל בהמשך הדרך הכביש נהפך לשביל עפר בוצי ומושלג בתערובת ולסירוגין אבל הדרך אי הדרך שווה הון, אחרי כשעה יש תחנה לעצירה עם מגדל מתוייר שאפשר לעלות בפנים לראות איך בנוי המגדלים הפרוסים בחבל סוונטי ומראש המגדל נשקף נוף ההרים והנחלים הפראיים.
מול המגדל רבצו להם כמה עשרות פרות במרעה ירוק ירוק יותר מתאים התמונה להולנד מלגאורגיה אבל גם זה תפסנו שם.
הלאה בג'יפ ככל שמתקדמים הדרך מושלגת יותר הוואדיות עמוקים יותר עם נחל שכבר נהפך לנהר שוצף בין הירוק ללבן והקרחונים קרובים יותר.
מגיעים לכניסה לאשוגולי הישוב הקטנטן מושלג כולו וניכרת בו ההכנה לסגר של השלג ההולך ובא אנשים חוטבים עצים ומביאים סחורה לחודשים הבאים שבהם הם נצורים, כדאי לרדת לדבר ולשמוע את התושבים מסבירים על אורח החיים שלהם, אנשים אדיבים ונחמדים בצורה לא רגילה. בכניסה נשאר קבוצת מגדלים עתיקה שנשמרה בצורה אותנטית בלי בתים בתוכו רק המגדלים ומבנים עתיקים והכל מושלג וצח.
ללכת קצת בישוב הקטן פשוט ללכת בתוך גלויה מטריפה ממש הנשימה נעתקת מהיופי הנקי הלא מתועש של הטבע ואיתניו גשרים קטנים שעוברים מעל הנחל השוצף והרים – קרחונים אדירים מכל עבר מעל ישוב שהזמן עצר בו מלכת ממש תענוג צרוף.
מאושגולי אפשר לצאת לכמה מסוללים אנחנו בחרנו בהר השחארה הגבוה מכל ההרים של גאורגיה, אפשר לעלות אליו ברגל בג'יפ או בסוסים, לא היו הרבה מטיילים ראינו קבוצה קטנה שעשו את המסלול בסוסים, החלטנו להתקדם עם הג'יפ כמה שהנהג ירגיש שהרכב לא יתקע לו ומשם לעלות רגלית התקדמנו במעלה השחארה עם הג'יפ שחצה מהמורות ובורות בשביל הג'יפ גם נסע ממש בתוך הנחל חלק מהדרך.
עד שהגענו למקום שכבר מסובך לג'יפ להתקדם ומשם התחלנו לטפס רגלית, הדרך כאן לא דומה לצ'לאדי שהולך בתוך וואדי אחד אלא כאן מטפסים על ההר כשמכל עבר הכל פתוח השלג הרבה יותר גבוה ועמוק וכמובן גם רך ונקי לגמרי.
יש כל הזמן נוף של הרים מושלגים מכל כיון כל רגע מתגלה צוק או שפיץ של הר מזוית חדשה נוף זך ומרהיב.
אמנם חד גווני קצת וחוזר על עצמו מעט אבל העין לא שבעה מהמראה הצח והמרגש, עולים בזוית ממש חדה במעלה השחארה וככל שעולים עומק השלג גבוה יותר עד שמגיע לברכיים ממש לא ראינו בדרך איזה סימוני שבילים פשוט הלכנו בעקבות העקבות, פגשנו בסך הכל במהלך המסלול 5 אנשים שחזרו, עלינו ככל הניתן, הצטלמנו כמובן מכל עבר וזוית, יש בשטח שם מרבצי שלג עמוקים וגדולים מאוד, וירדנו חזרה לכיון הג'יפ, בחזור נהג הג'יפ עשה עיקוף קטן וגילינו רכב צבאי רוסי נטוש, שלטענת הנהג היה רכב צבאי משובח מאוד, עצרנו לתמונות וחזרה לאושגולי.
עצרנו באושגולי בבית קפה קטן לארוחת צהריים טובה על רקע ההרים הלבנים קנינו כמה בירות בפרוטות, לא אגזים בכלל אם אומר שזהו אחד המקומות היפים שסעדתי בחיי.
זעק שם איזה ניגוד משווע בין בית קפה בעיירה שתכף נסגרת לעולם לכמה חודשים עם שירותים ללא אסלה בכלל, כשמצד שני הווי פיי שם היה הכי טוב שהיה לנו בגאורגיה לשליחת אימיילים וואטסאפים ושיחות בביפון (אגב ביפון אפליקציה מצויינת ומשתלמת מאוד), אבל מעל הכל האדיבות והנחמדות של אנשי המקום המדהימים ראויה לשבח חוזר, היה שם איזה ילד בשם לוקה שידע קצת עברית שמכר מזכרות יפיפיהות בלארים בודדים.
התחלנו לרדת חזרה לכיון מסטיה, ממש אחרי היציאה מאושגולי יש עלייה לכפר בשם קלה, אנחנו רואים על הדרך אנשים גוזמים עשב ותבן מהאדמה החצי מושלגת ירדנו לדבר איתם והם הסבירו שבקרוב כל האדמה תהייה מכוסה לגמרי בשלג ולפרות והסוסים לא יהיה אפשרות לאכול אז הם אוספים לפני השלג הגדול אוכל לבעלי חיים לחודשי החורף המגיע ומעמיסים את זה על איזה מכונית מקרטעת בגובה אדיר וכדי שזה לא יפול הם עולים לכפר כשאחד מהם יושב על התבואה.
חוזרים למסטיה עוד מעט מתחיל להחשיך, בדרך יש נסיעה של מעל שעה בכביש עפר אבל אנחנו רואים שעובדים לסלול כביש מה שמצחיק שעובדים לאורך השביל משהו כמו 20 פועלים שהנהג מספר שהם עובדים כל שעות האור במשך כמה שנים לסלול כביש עד אושגולי ובקצב הזה יש עוד כמה שנים טובות.
אנחנו נתקעים בפקק, פקק מפרות בשביל הפרות הולכות בשאנטי במרכז השביל עפר-כביש לפני ואחרי האוטו בחופשיות מצורף קישור ליוטיוב מגג האוטו.
מגיעים למסטיה כבר חשוך, יצאנו לקנות קצת ירקות ושתיה, הבננות שם נמכרים לפי יחידה כשהכי גדולה עולה לארי 1 וזה שווה כל אגורה כדאי לקנות את הבננות היקרות יותר הם מתוקות פי כמה מהבננות בארץ כאילו מישהו הזריק בתוכו כמויות דבש, נכנסנו למכולת לקנות וויסקי וכאן הייתה לנו קבלת פנים לא נעימה בכלל אבל זה ממש אבל ממש לא הפנים הכן יפות של גאורגיה, המכולת לא תמיד רק מכולת כמו בארץ שנכנסים לוקחים מוצרים משלמים והולכים המכולת שם יכולה לשמש כמפגש חברים לעמוד לפטפט לשתות לנשנש ולרכל, הייתה שם בירה פתוחה לכל מי שנכנס לחנות קצת בוטנים ואפילו לחם על השולחן לכל מי שנכנס (ללא תשלום, יש דבר כזה!) עמדו שם כמה מקומיים שתויים לגמרי וכאן נכנס אלכהול יצא רוע מזעזע שלא מתאים בכלל לנחמדות והחם הגאורגי המזמין ומכניס אורחים בנדיבות, אחד השיכורים הצדיע במועל יד ואמר לנו 'הייל היטלר', לא פחדנו בכלל כי בעלת המכולת נזפה בו ואמרה לנו להיכנס אבל הבן אדם המשיך וחבר שלו ממש חסם את דרכנו לתוך החנות והדף אותנו קלות בגופו לכיון היציאה מהחנות כשהוא אומר 'לכם הבירה בתשלום' למרות מחאותיה של בעלת החנות, אז גם בגאורגיה ישנם אנטישמים, עוד פעם אחת נתקלנו באנטישמיות קלה אבל כאמור זה ממש הפוך מהגאורגי המצוי.
סיכמנו שבבוקר כדי לא להפסיד את כל היום על נסיעה חזור נעלה את הצלב ביקשנו מהנהג לברר כבר בלילה מדוייק איך הוא עולה עם הג'יפ לצלב וסיכמנו שב8 בבוקר יוצאים לצלב שזה עלייה למרגלות קרחון האושבה ששתי פסגותיו מתנשאים מעל כל ההרים בעוד כמה מאות מטרים, ב8 בבוקר דוד הנהג דופק לנו ואומר שאי אפשר לעלות לצלב כי כל ההר מכוסה קרה, יצאנו החוצה וראינו שכבה של כחצי ס"מ קרח מהקרה על המכוניות ועל הדשא במסטיה כך שבאמת זה היה נשמע רעיון גרוע לנסות לעלות עם הג'יפ כי הג'יפ יחליק מהקרח, אבל אם לא נעשה את זה יילך כל היום על נסיעה חזור לטיבלסי אז החלטנו לחכות עד 9 ולנסות לעלות אחרי שאולי יפשיר מעט הקרה, התחלנו לעלות ב9 מאוד מהר מגיעים למסלול ג'יפים לצלב והאגמים ממסטיה עצמה, התחלנו לעלות וראינו שלא היה סיבה לחשוש לא היה קרה על המסלול בכלל.
המסלול מדהים ביופיו נוסעים במעלה חד של ההר כשתהום ממש מפחידה מהצד לאורך כמעט כל המסלול, ובכל עיקול צריך להיזהר מאוד עם הג'יפ מהמהמורות והסיבובים ככל שעולים יותר השביל נעשה מושלג יותר ויותר וההר נעשה לבן ויפיפה ככל שמתקדמים ופסגות הקרחונים מתגלים מדי פעם, היה ראות יפה מאוד ומדי פעם הפציעו פסגות האושבה המתנשאות מעל כולם בגאון והדר. מצורף סרטון ביוטיוב של הג'יפ מטפס כשבסוף הסירטון רואים את פסגות האושבה מבליחות לרגע.
באחד העיקולים הנהג עשה טעות וניסה לטפס עם הג'יפ בדרך קיצור לא בשביל המושלג אלא לטפס על הר בוצי והתוצאה שהג'יפ נתקע וכשניסה לעשות רוורס הרכב איבד שליטה והחליק בבוץ.
לא שהיה מסוכן אבל אם זה היה במקום אחר זה היה יכול להיגמר לא טוב לכן אנא סעו רק בדרכים מסומנות ומסודרות, אין איפה לטעות שם הדרך ברורה מאוד.
בשלב מסויים ירדנו מהג'יפ מאחר והוא התקשה להמשיך לטפס בשלג המתגבה והולך ועלינו רגלית לכיון הצלב.
לא ברור אם הגענו כי ראינו בפורומים מידע חלוק אם רואים בכלל צלב אבל הגענו למקומות מטריפים עם נוף מדהים לפסגות האושבה המתנשאות מעל כל בגובה אדיר כשמחתחת רואים את מסטייה כמו בתים ציוריים מלגו.
כשרק המגדלים האימתניים נראים מכל מקום נישאים לגובה, נוף שלא שווה לוותר עליו ממש חגיגה לעיניים כשהדובדבן כמובן האושבה האדיר.
חזרונו למסטיה לקראת 12 בצהריים התארגנו על המזוודות (צ'ק אין? הצחקתם אותי, נותנים לבעלת הצימר 120 לארי על היומיים בחצי שנייה ובזה נגמר העזיבה!) ויוצאים לכיון טיבלסי הוייז מראה על 7 וחצי שעות נסיעה (אגב לנהג ולרוב הנהגים שם אין בכלל אייפון, הוייז הוא שלנו, להם יש פלאפון שהיה פה בארץ לפני למעלה מעשור). למרות לחץ הזמן לא יכלנו לוותר שוב על שטיפת העיניים באגם הטורקיז המטריף וירדנו שוב לתמונות ולהסניף ממנו אוויר זך וצלול לריאות.
החלטנו לחתוך את הנסיעה עם עצירה בזוגדידי שם יש שוק – בזאר משהו שמסמל את אורח החיים העני שלהם מוכרים שם גרביים יד שניה.
וכל רוכל או רוכלת מוכר את מה שמגדל בגינה וכשמסיים הולך הבייתה נשים עומדות עם קרטון הפוך ומוכרות כמה עלי שורש שגדל בגינה שלהם.
הפירות שם נמכרים מעט ממש ובמצב לא משהו בלשון המעטה כאן קונים כזו סחורה העניים סחורה סוג ד.
הסנדלר נראה שם כמו בימי בן גוריון.
אבל הריח והגודל שם משכר לגמרי בסטות של איזה 10 סוגי קפה.
עשרות תבלינים ריחניים, עופות שלמים עם הרגלים נמכרות שם לפי יחידות.
חזירים הפוכים תלויים על אונקולים למכירה, צעצועים בגרושים והכל בלי סדר אננס עסיסי שכאן נמכר ביחידה בין 40-70 ₪ נמכר שם ב8 לארי שזה 11 ₪, לפתע נשמעת קריאה מאיזה אזה מבוגרת 'עירבי עיברי' כנראה שמכירה קצת תנ"ך והמראה שלנו הסתדר לה עם מראה העברי מהתנ"ך, והכל באדיבות וחיוך בכלל היינו אטרקציה בשוק כולם הסתכלו עלינו כמעט כמו חייזירים שנפלו כאן כנראה שהשוק המופלא הזה לא מתוייר והם רגילים רק למקומיים.
חוזרים לרכב ומתקדמים לטיבלסי, מגיעים ממש בשעת האפס כדי להספיק לחטוף ביום הזה עוד משהו (התחלנו עם הצלב אבל אנחנו בלדחוף לדחוף לדחוף הספקים) טסנו לאבאנותובני והספקנו עוד לשכור חדר פרטי לשעה פלוס מסז' מיוסיוף מאז'רבייגן שפירק לנו את הגוף והרכיב מחדש פה בארץ משלמים על תענוג כזה משהו כמו 250-300 ₪ למסז' כולל בריכה פרטית שם שילמנו ל3 אנשים על התענוג 85 לארי (לא סטירלי ועם מנגינות רקע כמו פה אבל התוצאה אותו דבר, הגוף משופעל ומאופס מחדש).
עוד הספקנו לקפוץ למרקט מקומי בטיבלסי ולהתחמש בקצת אלכהול וסיגריות במחירים הזויים לדוגמא קופסת סיגריות שבארץ עולה 30 ₪ עולה שם פחות מ5 ₪!!!. ויאללה לשדה ואיך אומרים הכי טוב בבית אחרי כזה אנדרנלין יש בזה מהאמת....
מידע שיכול להיות לכם לעזר מהבלוג של מקומות וטלפונים
הלילה הראשון הוטל בזוגדידי (למי שרוצה לחוות את החיים המקומיים ולא לאניני טעם) Modern House Matrioshka קישור היום לבוקינג
הלילה השני והשלישי במסטיה בהוטל אושבה במרכז העיירה על הכביש הראשי דלת עץ כבדה מגולפת מצד ימין לנכנסים ליישוב (מקלחות ושירותים לא בכל חדר אלא לכל קומה)
טלפון של חברת השכרת הג'יפים של יהודי בשם יוסי יש עליו המון המלצות כאן בפורומים הוא מדבר עברית וגם נחמד וגם זול מייל שלו [email protected] פלאפון שלו עם וואטסאפ +79201598025
טל של דוד הנהג הממש ממומלץ (דובר אנגלית, לא עברית) +593943399
טל' של חבר של דוד שדוד ממליץ להתקשר אליו הם עובדים ביחד בשם בוצ'ו +593303999
