שלום חברים, כבר כמה ימים שלא יצא לי לכתוב, וכעת סופסוף, ערב עם קצת זמן פנוי (פשוט אין חיבור אינטרנט, אז המחשב פנוי...) נתחיל כרגילמהסוף, אנחנו ב BISHOP, עיירה קטנה כשעה ומחצה מהכניסה המזרחית ליוסמיטי, בקמפ שלרשת מקומית בשם BROWNS' ממש 500 מטר מהכניסה לעיר. חניון מאד יפה, $27 לכולנו כוללמים וחשמל. תחנת DUMP – עוד $5. חבל שאין אינטרנט, נכנס מחר לסטרבקס לשחרר אימייליםולשלוח אליכם.
אם זכורני נכון, בפעם האחרונה עדכנתי מהקמפ ב MT. Carmel JCT. , שהיה נחמד ופשוט.
למחרת בבוקר, יצאנו מוקדם על מנת להגיע די ראשונים לכניסהלשמורת ZION, למי שלא יודע, זמני פתיחת הכביש בשיפוצים שונו לפני כחודשים וניתןלעבור בכניסה המזרחית בין 8 בבוקר ל 8 בערב. התנועה זורמת דיי בסדר למעט פעמיים שישתנועה חד סיטרית בחסות הריינג'רים ואנשי "מע"צ – אמריקה". לפני המנהרה השנייה (זושבשביל קרוואן עוצרים את התנועה ממול + $15) עצרנו למסלול ה- Canyon Overlook Trail שימו לב בעלי הקרוואנים שמומלץ לחנות בחניה המרוחקת מהמנהרה , כ-200-300 מטר ובחניון הצמוד למנהרה – דיי קשה. המסלול בעלייה, אבל ממש לא נורא. הנוף בדרךממש ממש יפה ובסוף - מדהים, רואים את קניון זאיון במלא הדרו. החזרה היתה קלה יותרבייחוד כי לא היה צריך לדחוף את נטע – היא החליטה שחייבת להראות את השן המתנדנדתהראשונה שלה לילדה בת 6 משוויץ שהלכה עם המשפחה לפנינו בשביל, רק לך תסביר לה שילדהמשוייץ הולכת את המסלול בקצב שאנחנו רצים ספרינט ביום טוב, כך שכל הדרך למטה עברהמהר יחסית במרדף אחרי הילדה...
לאחר המסלול, עברנו דרך המנהרה – חוויה, ואחריה, המשך ירידה בכביש היפה והמתפתל עד למרכז המבקרים. תוך כדי כבר גמלה בליבנו ההחלטה לוותרעל לינה בZION ולסיים את היום בווגאס. היום הזה היה בעצם הפעם הראשונה שחווינו חוםאמיתי (כמו שהיה צפוי בכל הטיול עד עתה וטפו טפו – היה ממש קריר),
לצערי אתהמסלולים האתגריים נאלץ לבדוק בימים אחרים (אם עדיין נתפקד בעתיד), ואנחנו הסתפקנו ב Riverside Walk שהוא מסלול של 3 ק"מ ומשך הטיול בו כשעה ומחצה. המסלול עובר לאורךנהר הבתולה Virgin River, בתחתית קניון צר למדי. על צוקי הקניון צמחים ופרחיםתלויים רבים , בדרך פגשנו סנאים וחיות קטנות ונחמדות. היתרון הגדול – כמה וכמהנקודות שבהן ניתן להיכנס למים ולהתקרר (נוצלו במלואן). נקודת ההתחלה של המסלול היאהתחנה האחרונה של השאטל הפנימי של הפארק (מתפקד מעולה – כל 4 דק' יש רכב, רק קצתאיטי וחם ויבש בתוכו).
בשאטל חזרה גילינו שהשן הראשונה המתנדנדת של נטע כברלא נמצאת, כנראה נשארה נעוצה באפרסק שכרסמה בדרך... מה שחשוב – פיית השיניים שלאמריקה מחלקת דולרים מתחת לכרית (התעריף שלה – 1$/שן –דיל מעולה מבחינת נטע) ואכןגם אותנו היא ביקרה באותו לילה אפילו שהוחלט לישון 3 שעות רחוק יותר מהתכנוןהמקורי.
חזרנו, ארוחת צהריים מאוחרת וקדימה לכוון ווגאס. אם אני זוכר נכון, שושי רשמה לי על ה WALLMART ביציאה מ HURRICANE – תודות – אחלה וולמארט, גדול וזול. גם הדלק כבר יותר זול כאן.
בהמשך, בערך אחרי החזרה למדינת אריזונה, הכבישמתחיל להתפתל לאורך הקניון של ה VIRGIN RIVER, חוויה – ההרים סוגרים על הכביש מכלהכיוונים, נראה כמו נסיעה בסרט IMAX, יותר עוצמתי מסרט D3 ,אז אם יוצר לכם להגיעבשעות האור – מומלץ.
לקראת 19:30, מגיעים ל KOA של CIRCUS CIRCUS בווגאס. אתהערב הראשון בילינו בקומת הילדים של המלון, כולנו נורא נהנינו, הבנות ראו בפעםהראשונה מכונות מזל, וקיבלו את ההסברים הנלווים... הלך לא רע, גם עם בובות שצריךלהרים במנוף, וגם סתם בדוכנים.
הבנות ניצלו את העובדה שאבא היה פעם חייל ורובהבובות נפלו בידינו בתחנות הצליפה לפה של הליצן ודומות. נטע הסתובבה עם שטר הדולר)ההוא מהפיה) ביד – ככה מסתובבים כשיש ממון רב...
עם שלל הבובות צעדנו (ממשמאוחר) חזרה לחניון לקראת הבוקר הראשון (ספויילר: והדיי מבאס בווגאס). אז לאחר כמההתייעצויות עמכם, יצאנו לסיור הראשון, זאת רק אחרי ביקור בתחנה של "מוטוריס" שנמצאתלצערי כ 30 דק' מדרום לסטריפ. היו לנו כמה בעיות (לרכב ה 2011 שלנו), אך הגדולהמכולן (לא לצחוק) מזרון האוויר המתנפח שלנו קרס ולא רצה להתנפח שוב. כן כן, יש לנובקרוואן מזרון פלצני שאפשר לכוון את לחץ האוויר מ-0 עד 100, וכנראה ביום הקודם שבועלינו וירדנו את הברייס, הוא לא עמד בהפרש הלחצים ושבק חיים (לא – זה לא כי אניאוכל יותר מידי), הקיצר עד 10:30 עוד היינו שם, ואם כבר מזיזים את הקרוואן – מה לאנחנה בסטריפ? אז חנינו – מאחורי פאריס/באליס יש חניון ציבורי עם מספיק מקום גם לנו. (לא נגעו עד אחה"צ). היום היה אכזבה די גדולה, בראש ובראשונה – כנראה בעקבות חוםבלתי נסבל שגם בארץ בביקורים בנגב ובערבה מעולם לא חווינו. היה כמעט מסוכן להלך ביןהמלונות עקב עמס החום. מעבר לכך – לצערנו, הפאר והחיקוי של כל המקומות, לא עשה לנואת זה. אני עוד ניסיתי לשכנע את עצמי שזו חוויה של כמו ללכת למוזיאון או להבדיל לגןחיות (ראה את האנשים בקזינו) אבל זה כנראה לא זה.
הבנות השתעממו דיי מהר, היה קשהלסחוב אותן למקומות אטרקטיביים יותר (כי היה חם חם) וגם יעל נשברה דיי מהר. אז כןראינו וראינו אבל לא ממש נהננו. כמובן שהעשן שאופף את כל המלונות מהעישון המטורףבכל קזינו והעובדה שב 90% חייבים לעבור דרכו, עוד הכבידו על האווירה. אני מאמין שאםמגיעים ללא ילדים, או מזג אוויר נוח, או לחופשה בסגנון אילת, אפשר להנות, (אם אתהרווק... זה כבר מעבר למה שמותר לי לכתוב בפורום מכובד כמו שלנו), לצערי אנחנולא.
אז כמו שאומר רונן החבר שלי (אושרה מכירה): יש 3 סוגים של אנשים בעולם: אלושמתים על ווגאס, אלו שלא סובלים את ווגאס ואלו שלא היו בווגאס. לצערי (לפחותמהביקור הראשון), אנחנו נמנים עם קבוצה שתיים. סוף היום היה הכי טוב – התקררותבבריכה של הקמפ עד החשיכה. היום היה באמת חם ומעייף – אף אחד לא חשב אפילו לחזורלסיור לילה. אולי סתם לא היה מזל בגלל שזה היה יום שישי ה-13.. בווגאס עיר המזל, זה בטח תופס.
היו לי עוד תוכניות על המשך ליום שבת באזור שלא כיסינו, אך ברוב קולות הוחלט להמיר את הבוקר במסע רכישת באוטלט הצפוני. המסע הוכתר בהצלחה למרות החום, בסיומו – לקראת 8 בערב, חזרנו לעיר.
בתזמון מושלם, ריבה שלנו עברה ליד התפרצות הר הגעש במיראז' בדיוק ברגע הנכון ועם קצת עזרה של פקק על הכביש – ראינו את הכל מחלון הקרוואן – 5 מטר מהאירוע (אפילו הרגשנו את חןם הלהבות), כך היה גם במזרקות של הבלג'יו, אז היה לנו תיקון ווגאס קל עם הנסיעה לאורכו של הסטריפ בלילה, עד המלונות הדרומיים.
השכם בבוקר, כולם קמו בהרגשה של " יאללה – בורחים מהחום של ווגאס" וכך היה, יצאנו לנסיעה ארוכה עד לבישופ – מצפינים לקראת היוסמיטי מחר. הדרך לא היתה קשה כמו שחשבתי, למרות הקטעים של בדידות מוחלטת על
ה- "עוקף DEAD VALLY".
הנסיעה כללה גם אתגר לא פשוט לריבה בצורת 2 מעברי הרים לא קלים עם נוף משגע, הכל כהכנה מחר לטיוגה פאס.
הבנות כבר דיי רגילות לנסיעות, מתארגנות בהתאם מאחורה, יעל טוענת שיש קצת בידוד של מעבר הרעש לקבינה ואנחנו זוכים ליותר שקט לעומת רכב פרטי. את יעל לעומת זו אנחנו מטרטרים כל 2 דקות. אני נוהג – לא יכול לקום, אז "תביאי את זה, תחפשי במפה, תחברי את המטען, תכווני את ה GPS, ומאחורה – אמא, אמא – תעשי לי, תרימי לי, תפתחי לי..." בקיצור אין לה דקה של שקט. היה כייף לנהוג במרחבים האין סופיים עם הדיסק המרובע של "ארבע אחרי הצהריים" מגל"צ (דבבה דבה... מכירים נכון? )
היום דיברנו על כך שממש מתאים לנו האופי של טיול קרוואן, בייחוד מנצח הסיפור של האוכל שתמיד אפשר להתארגן על ארוחות ולא מבלים במסעדות/מזללות אמריקאיות + העובדה שבמשפחה על טהרת המין הנשי (אני לא נחשב), אפשר לעשות פיפי מתי שרוצים, ללא עצירות גם בנסיעות של 5 שעות ולחפוף 200 מטר שיער סה"כ כל ערב (רק לדאוג שאבא ירוקן את המיכלים השחור והאפור כל בוקר).
זהו עד עכשיו, ה- FIRE RING הערב בקמפ' סוף סוף כמו שצריך, האש נדלקה בצ'יק, ומעבר להמבורגרים לבנות וחזה עוף דיאטתי ליעל והסטייק שלי והקברנה סובניון - קינחנו במרשמלו על האש, הילדות האכילו את הברווזים במגרש הגולף הנושק לחניה – אידיליה...
לילה טוב, מקווה לאינטרנט מחר בבוקר בסטרבקס המקומי, ביוסמיטי – דממת אלחוט ל 3 ימים (ודממת חיבורים לקרוואן בכלל... המשפחה נכנסה לפאניקה בעקבות אזהרות משמעת המים והביוב שלי)
ביי
