טיול שלכת בניו אינגלנד וניו יורק - אוקטובר 2011

הכנות לטיול:
 שלוש שנים אחרי טיול קלאסי במערב ארה"ב הפעם פנינו היו מזרחה, ונכון יותר צפון מזרחה. בשלב ההכנות החל חשש קל להתגנב ללבנו לאחר שקראנו במקומות שונים כי המזרח אינו יפה כמערב אלא מהווה מעין ברירת מחדל לטיולים של עד שבועיים. ובכן - בתחנה הראשונה של הטיול, במרכז המבקרים בהרים הלבנים (ליד לינקולן), חשש זה הפך ללא רלוונטי - הסתיו בניו אינגלנד נושא עימו קסם ויופי מיוחדים שאפילו התמונות המוצלחות ביותר לא באמת מצליחות להעביר.

הטיול תוכנן בעזרה האדיבה של פורום למטייל ובראש וראשונה מוני. כמו כן נעזרנו בספר מסלולי טיול בני אינגלנד של לונלי פלנט ובפורום: scenes of vermont.
הטיול הוגבל ל-10 ימים והתחיל יחסית בתאריך מאוחר: 12.10 וכל זאת בשל אילוצי בייביסיטר (חופשת סוכות) - הותרנו שתי נסיכות קטנות בנות שנתיים וארבע אצל הסבתות לחופשת סוכות (לא קל, בעיקר לנו, הבת הגדולה כבר אמרה שבפעם הבאה שיש לנו חופש היא מרשה לנו לנסוע והיא תישאר אצל הסבתות).
מגבלת הזמן והתאריך המאוחר הוציאו את מיין וצפון ניו יורק מהתמונה כי רצינו להימנע מטיול רכב בלבד
 בדיעבד אם היו לנו עוד 3 ימים, עדיין הייתי נשאר באותו מסלול רק מוסיף עוד לילה בהרים הלבנים, צפון ורמונט, וויליאמסטאון-בנינגטון ואפילו Bear Mountain כי יש כ"כ הרבה מה לעשות בכל אחד מהמקומות.




הערות/טיפים כלליים
באופן כללי הימים היו עמוסים ובאף יום לא התקרבנו להספיק את האטרקציות שסימנו מראש והאמת גם לא ניסינו. התוכנית היתה לעשות כל בוקר את האטרקציה שבעינינו היתה must ואז בהמשך היום כמה שנספיק
בסופו של דבר בכל יום לקראת 6 בערב מצאנו את עצמנו אומרים - טוב כבר מחשיך, ניסע למלון (האמת ל- B & B) אליהם הגענו בדר"כ אחרי שקיעה (ומזל שבארה"ב אין מפלגות קיקיוניות שמקצרות את שעון הקיץ בטרם עת...)

הקטע המשעשע שנבע מלמעלה היה שבכל ערב הגענו למסעדה באזור 20:30 והן היו יחסית מלאות, אבל לקראת 21:00 כבר התרוקנו, ובכל ערב וערב היינו הלקוחות האחרונים של המסעדה

 לגבי ה- B&B זוהי אופציה מומלצת ביותר לטיול בלי ילדים (גם אם מעט יקרה) - ארוחות הבוקר היו מעולות, המפגש הבלתי אמצעי עם מקומיים - הן מארחים והן מטיילים כמונו היה מהנה ביותר, והאירוח בכולם היה מקסים.


אגב - גם במנהטן היינו ב- B&B - היה מ ד ה י ם - הבית החדש שלנו בניו יורק (אכתוב על המקום בחלק על ניו יורק)

מזג אוויר - קיבלנו את חלקנו בשמש, בגשם ובמעונן חלקית. ואמנם השמש טובה לגוף ולנפש, אך קצת פחות למצלמה, וככה ככה לעיניים. מזג האוויר האידיאלי לשלכת כפי שאנחנו חווינו היה מעונן חלקית, עם שמש מבצבצת, כמה דקות אחרי שגשם מטפטף הסתיים כך שעלים עדיין מעט רטובים. מעקב אחר מזג אוויר - אפליקציה פשוטה של Weather Channel בטלפון אפשרה עדכון שוטף ללא תלות בטלוויזיה. אגב - הסמארטפונים למיניהם משחררים מהצורך לטייל בלפטופ כמו גם מטלפון מקומי (Viber + Skype עושים את העבודה)

 לגבי השלכת - וואוו, אין מלים ובכל זאת אכתוב מספר הערות בימים עצמם.



לגבי מסלולי הנסיעה - חשוב לסמן מסלול כללי, לא פחות כדאי ללכת מדי פעם לאיבוד. לנו היה GPS מוזר עם חיבה יתרה לכבישים צדדיים שלעתים הובילו לשום מקום - לפעמים הקשבנו לו וסטינו מהתוכנית המקורית וככה הרווחנו כמה מהדרכים היותר יפות (ומספר פעמים חזרנו אחורה כי הגענו לסוף הכביש).
המלצה נוספת היא לברר ב visitor center על דרכים ומקומות - ככה הרווחנו שתיים מהעיירות והדרכים היותר יפות שהיינו בהן: Sugar Hill ו- Bath שתיהן בניו המפשייר, ב- Sugar Hill אכלנו במסעדת פנקייק סוף סוף הדרך, וב- Bath עברנו דרך גשר מקורה שזכה בסופו של טיול במקום הראשון מבין הגשרים שעברנו בהם (תודות ל- visitor center של ההרים הלבנים)

תיאור הטיול:
 12.10
נחתנו בבוסטון בשעות הצהריים ונסענו להתארח אצל חברים בעיירה קטנה חצי שעה צפונה לבוסטון.
אבחנה ראשונה: מומלץ לנחות בבוסטון - תוך 20 דקות מרגע הנחיתה היינו כבר ברכב השכור אחרי הגירה ומזוודות

 הרבה אין מה לספר על אותו יום שיעניין את הפורום מלבד העובדה שהשלכת היא פשוט בכל מקום. הופתענו מיופיו של הכביש שהוביל מכביש 93 לעיירה עצמה כמו גם מיופיה של השכונה. המארחים שלנו מלאו אותנו אופטימיות בכך שאמרו שזה כלום לעומת ההרים הלבנים ושימחו אותנו עוד יותר בכך שאמרו שבדיוק חזרו משם שלושה ימים לפני כן ונראה כי אנחנו נגיע בדיוק בפיק (כאמור היציאה המאוחרת יחסית לטיול היתה אילוץ, והיה חשש אמיתי שנפספס את השלכת) - לשמחתנו הם צדקו


13.10
יצאנו בבוקר צפונה לכיוון ההרים לבנים. סטינו מהכביש המהיר בשני מקומות - כביש 28 היפהפה (ושוב תודות למוני) וסטייה מעט יותר ארוכה לכיוון האגמים (לנקוניה ו- Holderness) - באגמים עצמה היה קצת גשום אז די מיהרנו לרכב, אך בדרך חזרה מ- Holderness לכביש המהיר ה- GPS באדיבותו שלח אותנו לכביש צדדי ראשון שלא היה מתוכנן - כביש 175 - כ- 5 מייל של דרך מקסימה, בדיוק כמו בתמונות של ניו המפשייר באוקטובר - ועדיין לא ידענו מה מצפה לנו בהמשך היום.

משהגענו להרים הלבנים עצרנו ב- Visitor center בכניסה לכביש 112 (קנקמגוס), וכבר ממבט ראשון נדהמנו מיופי הטבע מסביבנו.
באדיבותו של המדריך במקום שינינו מעט את סדר הדברים: החלטנו באותו יום להתרכז בפרנקוניה וקרופור נוץ' וביום למחרת לנסוע דרך 112 אל Sugar Hill ו- Bath כפי שציינתי לפני כן. מזל שעשינו כן כי אחרת היינו נלחצים בזמן בכביש 112 הנפלא

 אזור פרנקוניה היה מקסים. ה- Flume היה יפהפה ושוטטנו שם, במסלול הרשמי ובכמה שפחות (מומלץ בחום לסטות מהמסלול היכן שמותר ופשוט לשוטט), למעלה משלוש שעות. השלכת הוסיפה רבות למקום טבע יפה כשלעצמו, מה עוד שלרגעים חשנו כאילו יורד עלינו גשם של עלים.



 איך שיצאנו גילינו להפתענו שהשמים התבהרו לחלוטין אז מיהרנו ל- Cannon Mt - ואכן היה שווה. אמנם הפסגה עצמה היתה מכוסה בעננים, אך הדרך מעלה ומטה היתה מדהימה, לא פחות, קילומטרים על קילומטרים של מרבדים אדומים כאשר כל צפון ורמונט וחלקים גדולים מניו המפשייר נגלים לעינינו, כולם מכוסים שמיכה אדומה.

כאשר ירדנו מהרכבל גילינו עד כמה חרגנו מזמנים, הותרנו את התוכניות למפלים בקופורד ובג'קסון בצד ונסענו דרך 302 עד North Conway לשם הגענו לאחר חשיכה
לנו ב- Red Elephant Inn המומלץ מאוד ב- Ttip Advisor ואנחנו מצטרפים להמלצות החמות.

אבחנה שנייה: בניגוד למערב שם בדרך כלל הקדמנו את זמני גוגל וה- GPS - בטיול הזה במזרח זה ממש לא היה המצב - הדרכים איטיות יותר, מזג האוויר, וכמות העצירות לצילומים לוקחים זמן יותר מהמתוכנן, ולכן אני חוזר על ההמלצה להתחיל את היום בדברים שבעיניכם הם Must כי רוב הסיכויים שלא תספיקו הכל.
 אבחנה שלישית באותו עניין: כמה שנעים לנהוג בארה"ב ביום ככה קשה בלילה - כשחשוך אז חשוך לגמרי כולל בצמתים ראשיות, ובטח שיורד גשם (פרטים בסיכום היום הבא...)

14.10
אין ספק שזה היה יום הפיק בעינינו של השלכת. יום גשום יחסית אך עדיין רוח חלשה יחסית (בלילה היא תתגבר ולמחרת כבר שמים לב לתוצאות)

יום של כבישים ודרכים מקסימות אחת יותר מהשנייה. יום שברובו הגשם טפטף ובסופו ירד חזק, אך כאמור, בסופו של יום הגענו למסקנה שהטפטוף עושה טוב למראה השלכת, במיוחד בדרכים הצדדיות (גשם כבד מצמצם את הראות ולכן כמובן כבר פוגע בחוויה)

היום התחיל בנסיעה קצרה בתוך North Conway למקום הנקרא: Cathedral Ledge - מדובר בנסיעה קצרה למעלה צוק (שאליו מטפסי הרים אמיצים ביותר יכולים לטפס בעצמם) וממקום החניה הליכה קצרה לקצה הצוק. שם כל העמק של North Conway נשקף (ונשטף) לעינינו.
 אנחנו ממליצים בחום על העליה לצוק, שלכת או לא, גשם או שמש - כל עוד לא מדובר בערפל (כלומר יש ראות) מדובר באחד המקומות המקסימים ביותר.



לאחר שירדנו מילאנו דלק (חשוב) ונסענו לכביש 112 הלא הוא Kancamagus Hwy - אין מלים, השלכת בשיאה, אתה מתהלך בשבילים והעלים נושרים עליך כמו גשם. מדהים.

 ההמלצה בכביש הזה היא די פשוטה בעינינו - קחו את הזמן (חצי יום לפחות) ופשוט תעצרו בכל חניון שבצידי הדרך (ניתן לזהות לפי השלטים החומים) - לפעמים רק לשיטוט קל לצידי הנהר, לגשר מקורה או למפל יפהפה - אבל כל המקומות היו יפים ביותר.




 אז כפי שאפשר להבין שוב היינו בפיגור קל עד בינוני בזמנים, ונסענו שוב דרך פרנקוניה נוץ מעלה (היום ראינו את אותו דרך כמו אתמול רק מעונן במקום שמשי) ומשם סטינו דרך Sugar Hill RD - דרך יפהפיה שהובילה אל העירה באותו שם ולבית הפנקייק במקום שמומלץ בחום רב (אי אפשר להחמיץ אותו).

בעיירה עצמה ה- GPS עוד הספיק להוביל אותנו לעוד כביש נידח בשם Lover's lane שלא הוביל לשום מקום אך בהחלט הצדיק את שמו הרומנטי. משם המשכנו דרך Bath והגשר המקורה היפה שם (יותר נכון הנוף שנשקף ממנו)

עזבנו את ניו המפשייר (עוד נחזור, זו הבטחה) לכיוון ורמונט, ולמרות שהשעה היתה כבר די מאוחרת והמרחק ל- B&B הבא עוד רחוק, החלטנו לא לותר על Groton State Forest - כביש 232.
המלצה שלנו - תעשו לעצמכם טובה ואל תוותרו על הכביש הזה בשלכת, ולדעתי גם סתם ביום קיץ. מדובר בנסיעה של כעשרים דקות ביער האגדות בו כל העלים, אבל כולם, צבועים בכתום זהבהב, והדרך עצמה איטית ומפותלת - דמיינו לעצמכם את ורמונט בשלכת - זה זה - ותודה, שוב, למוני, שמקפיד להזכיר את הכביש שוב ושוב בהמלצות

אבחנה רביעית: להקשיב למוני

 משם הזמן כבר היה קצר, הגשם לפתע התחזק וה- GPS סימן הגעה למקום הלינה אחרי השקיעה, כשבדרך עוד חייבים לעבור דרך מונפלייה (הפתעה יפה כפי שאפשר לראות בתמונה) וב- Smugglers Notch, חייבים לא בגלל שרוצים אלא פשוט כי זה בדרך.

 עברנו במהירות דרך Stowe ונסענו דרך Smugglers Notch בשעת דמדומים מאוחרת עם גשם שוטף. לא מומלץ לבעלי לב חלש. כלומר הנוסעת ברכב - נהנתה ביותר, הנהג רק רצה לחזור הביתה בשלום. האמת - גם הוא נהנה...
הגענו ל- B&B שנמצא באמצע שום מקום בחושך מוחלט (כאמור - כשחשוך שם אז חשוך) עייפים אך ב- high אמיתי. למקום קוראים The Inn in Grace Farm הוא נמצא כחצי שעה אחרי Smugglers Notch ליד עיירה בשם fairfax - מדובר במקום לא זול (כמעט 200$ ללילה) אבל מוצלח ביותר. ארוחת בוקר מעולה, חדרים נוחים ביותר אבל הכי חשוב אווירה נעימה ביותר, שביחד עם מזג האוויר החורפי בחוץ פשוט יצרה ערב חברותי ביותר (את יופיו של המקום נגלה למחרת בבוקר)

שם בעקבות שיחה ארוכה עם מטיילים אמריקאים (רובם מהמערב) ודרך החוויה האישית לנו בימיים האחרונים הגעתי לאבחנה חדשה

אבחנה חמישית: למרות שהקונבציה הישראלית אומרת שהמערב הרבה יותר יפה, ולמזרח כדאי לטייל למי שמוגבל בזמן (ראו לדוגמא בספר של דגני בעניין) לדעתנו ההרים הלבנים וצפון ורמונט, לפחות בתקופת שיא השלכת, אינם נופלים מכל מקום אחר שטיילנו בו, במערב ארה"ב ובכלל.
 אגב - בעיני האמריקאים שדיברתנו איתם אין בכלל ספק, לדעתם אזור צפון מזרח יפה יותר בכל עונה בשנה, אך היופי כמובן בעיני המתבונן. 

15.10
היום הבא התחיל בתחושה משותפת שהבוקר ניקח הפסקה קלה מדרכי השלכת ונתחיל את היום במוזיאון בשלבורן. עוד לפני היציאה, משקמנו גילינו שאחרי לילה גשום במיוחד השמש יצאה לחלופין ומצד שני הטמפטורה ירדה והרוחות התחזקו - משעות הצהריים כבר נראה הרבה יותר עצים ערומים.

אבחנה שישית: לשלכת אין חוקים, שילובי מזג האוויר הנעים ביותר בימים שלפני, והרוח החזקה ב- 15.10 הביאה לכך שהפיק בשלכת היה די זהה בתאריך כמעט בכל המקומות - מקונטיקט בדרום ועד צפון ורמונט בצפון (ניו יורק כיוצא מהכלל). עצה שלנו - אל תנסו לתזמן מדי, תתכננו מסלול הגיוני שעובר דרך מגוון מקומות והשלכת תבוא אליכם.

בבוקר משיצאנו להליכה קצרה סביב ה- B&B גלינו את יופי המקום.
 לאחר ארוחת בוקר נהדרת, יצאנו לכיוון שלבורן דרך מעקף בעיירה בשם מילטון שם ראינו אגם חביב, אך מה שהיה היה מעניין במיוחד הוא שבעקבות הגשמים הסכר בקצה האגם נפתח ןהזרימה היתה חזקה במיוחד (למי שעוד זוכר את הימים בהם פתחו את הסכר בירדן).

 כמו כן נסענו על הגשר מעל אגם צ'מפליין לכיוון South Hero כבקשה מיוחדת של מהדסת הכבישים שבחבורה - מומלץ ביותר!

 ב- 10:00 הגענו למוזיאון בשלבורן שהיה חביב ביותר ובשיאו היתה תערוכת הנייר שבשני המבנים הראשונים שראינו היתה יפהפיה, ובשלישית (בה היו פסלים בנייר של בעלי חיים ובני אדם בגודל אמיתי ובמראה אמיתי ביותר שחייבים לגעת כדי להאמין) היתה מדהימה.

בעקבות איחור סטנדרטי בזמנים החלטנו לצאת לדרך לכיוון לינקולן GAP ולאכול איפשהו בדרך, איפשהו בדרך היה כעבור 3 שעות סנדביצים מעולים בסופר מרקט נידח. בדרך עברנו דרך כביש 116 היפהפה והמומלצת ביותר.

 לינקולן גפ שהיה יפה, אך יחסית לכבישים של אתמול היה מעבר לשיא, תרתי משמע. כביש 100 עצמו נראה פחות מרשים בחלקו הצפוני, זה לא היה עניין העצים הערומים כמו העובדה שמרבית העלים היו חומים, גם על האדמה. מקומיים אמרו שזה היה בעקבות נגיף/פטרייה שתקפה את העצים והתחזקה בעבקות מזג האוויר הגשום והחם יחסית בספטמבר (וזו כבר השנה השנייה ברציפות שכך המצב). בכל מקרה, כאמור, מצב הכבישים והפתרונות המאולתרים היה אטקציה אמיתית לבעלת המקצוע. הזרימה בנהרות ובמפלים היתה מרשימה.
כביש 4 בדרך לוודסטוק היה כבר הרבה יותר יפה, אך באופן כללי, מהמקומות שהיינו בהם וודסטוק היתה קצת פחות כולל ה- B&B (ארוחת הבוקר המעולה פיצתה מעט על מקום יקר ללא סיבה אמיתית ולא אטום יחסית לקור בחוץ בלילה)
 המלצה למטיילי שלכת הנוסעים בתאריכים מאוחרים - להעדיף את כבישים 116 + 7 על פני כביש 100, או בכל מקרה לא להיות נעולים


16.10
היום החל בנסיעה על כביש 100 בחלקו הדרומי שנראה טוב בהרבה מחלקו הצפוני, ועבר דרך מספר עיירות מקסימות אל כביש 11 ומשם למנצ'סטר.
מבחינת מזג אוויר היום כבר היה שמשי באופן מובהק (וכך היה עד סוף הטיול)
באופן כללי היום אופיין בעליה מעלה למקומות גבוהים.
 הוא החל בעלייה מעט יקרה אך מומלצת ביותר ל- Equinox Mountain - מדובר בדרך פרטית העולה לפסגת ההר. בדרך יש מספר מקומות עצירה יפים ועמדות תצפית מעולות על עמק מנצסטר. מדובר למעשה בפסגה הגבוהה ביותר בשרשרת ההרים הטקטונים (הנמצאים מערבה להרים הירוקים) ושלאורך כל ימי ורמונט נראו הרבה יותר טובים מבחינת שלכת, וכך גם במקרה זה. התצפית מעלה משני הכיוונים: אל מנצסטר והן לאזור ברקשייר היתה מעולה, והשלכת נראתה מצויין.

מזג האוויר למעלה היה קר בהרבה, לפי מד החום ברכב מדובר היה בנפילה של 10 מעלות פרנהייט (כ-5 צלסיוס) לעומת תחילת העלייה, ואם מוסיפים את פקטור הרוח שהיתה חזקה למעלה... למעשה זה המקום היחיד בכל הטיול שבאמת היינו צריכים את בגדי החורף הכבדים שלנו.
לאחר התצפית עשינו מסלול הליכה של כחצי שעה לעבר Overlook Rock
אבחנה שביעית: הכבישים הפנימיים במרבית הפארקים באזור כבר מובילים לעמדת התצפית היפה ביותר, מסלול ההליכה הוא הרבה פעמים פשוט כי כיף ללכת בתוך היער.

כביש 7 היה יפהפה (לדעתנו קצת יותר מ- 7A, בשל פספוס ביציאה למעשה עשינו את שניהם)
במנצסטר עצמה עשינו דגימה ראשונה בטיול של shopping ואכלנו נקניקיות מעולות בדוכן רחוב.
 משם המשכנו לבנינגטון דרך אל ה- Monument Circle שב- old bennington - התצפית מראש המגדל היתה מעולה לכל ארבעת הכוונים

הכנסיה בעיירה כבר היתה סגורה שהגענו (אגב איחור בזמנים), אבל בית הקברות העתיק הסמוך היה יפה ביותר (רוברט פרוסט קבור שם מאחורי הכנסייה).
דרך אחד הגשרים המקורים בבנינגטון נסענו לכיוון וויליאמסטאון, שם במקום לנסוע ישר למקום הלינה, נסענו מעט בכביש 2 Mohawk Route - מתברר שהכביש היה חסום באמצעיתו, לאחר התברברנו בכביש העוקף (הלא ברור בכלל) החלטנו לנסוע בכביש 2 למרות שנכתב עליו שהוא לנסיעה מקומית בלבד כי בכל מקרה תכננו לנסוע בו רק עד שיחשיך.
 עם מעט מדי דלק ברכב ושקיעה שמתקרבת בצעדי ענק נסענו דרך Hairpin Turn שם עצרנו לתצפית דמדומים מרהיבה (ובדרך עברנו דרך מספר אזורים בהם הכביש צומצם לנתיב אחד) עד ל- Whitcomb Summit עם תצפית יפה לא פחות. למרות שכמעט והחשיך ירדנו בכביש פנימי ומשופע יחסית עד לנהר דירדפילד ועצרנו בגשר מעליו שם שוטטנו למספר דקות. בשל החשיכה המאיימת עלינו ויתרנו בצער רב על Hoosac Tunnel הנמצאת בסמוך ועלינו מעלה ביזרה לכיוון וויליאמסטאון ומקום הלינה. בדרך מילאנו דלק שם בחור תמהוני במקצת החל להטיף לנו על אהבה ואיך לא - על ישו...



 הגענו, כרגיל לאחר חשיכה, למקום הלינה שהומלץ רבות בפורום: Berkshire hills motel, בעלת המקום מסרה ד"ש לפורום וצער שאינה יודעת עברית כך שתוכל להודות אישית לממליצים. אנחנו מצטרפים להמלצות על המקום שגם אם אינו שיא הפאר הוא נוח ביותר, ממוקם טוב (ויחסית זול) ובעלת המקום אכן אדיבה ושמחה לסייע בהמלצות.

17.10
רובו של היום התרכז בנסיעה בכביש 7 בואכה קאנט. אמנם יש מין ירידת גובה במעבר מניו המפשייר וורמונט לאזור זה, ומצד שני ישנה סוג של פסטורליות במעבר בין העיירות השונות בחבל הברקשייר שבמסצוסטס ובקונטיקט. כמו כן היו ביום הזה מספר מקומות מומלצים במיוחד.

 בראשם: Mohawk mountain State Forest - שם יש כביש צדדי שמוביל לפסגת ההר עם תצפיות מעולות מערבה ומזרחה כמו גם דרכים צדדיות יפות



בנוסף - הכביש מסביב ל- Lake Waramaug היה יפהפה ומומלצת מאד עצירה באזור הפארק שבאגם לחילוץ רגלים ונשנוש קל
בכלל יש לא מעט כבישים יפים ביותר במקום - גם סביב אגם בנתם וב West Cornwell
Kent Falls הידועים גם הם לא אכזבו כולל העלייה לראשם - השלכת במקום היתה יפה כמו גם הזרימה של המפלים שבתמונות נראתה מעט מאכזבת ובמציאות יפה הרבה יותר. ליצ'פילד עצמה מעט אכזבה (בעיקר המסעדה המומלצת בעיירה west street Grill מקום שמחשיב עצמו מדי וחלש בשירות)

כשעזבנו את המפלים כבר היה די מאוחר (כרגיל) ונסענו דרך הגשר המקורה האחרון לטיול (והשני היום) בשם Bull's Bridge שם היתה תצפית יפה על הנהר מתחת ונכנסנו למדינת ניו יורק. הדרכים באזור זה היו משובשים מהרגיל גם אם יפים ממה שציפינו, ה- GPS עצמו התעקש להוביל לדרכים שהיו חסומות כליל כך שעזבנו אותו לנפשו והשתמשנו במפה, דרכה הגענו לכביש יפהפה בצלע ההר שהוביל ל- Bear Mountain Bridge היפהפה ומשם בדרך קצרה לפארק עצמו.
 בלילה ישנו שתוך הפארק בלודג' בשם Overlook Lodge - את יופיו החיצוני של המקום נגלה רק למחרת בבוקר אך גם פנימו של הלודג' היה יפה ביותר והחדרים מעולים. מחירו היה כ- 160$ ולדעתנו מהווה אלטרנטיבה מעולה למי שמחפש לינה באזור וודברי ועדיין רוצה לספוג מעט טבע. אגב - את החדר בלודג' הזמנו כחמישה חודשים לפני, ולמרות שזהו היה יום שני (ללא כל חג) עדיין הזמנו את החדר הפנוי האחרון מתוך 24 חדרים בלודג'.


18.10
הבוקר זכינו לראות לראשונה את הנוף הנשקף מהלודג' ואכן שמו ראוי לו - נהר ההדסון במלוא הדרו נשקף מהלובי של הלודג' כך שארוחת הבוקר הפכה לנעימה במיוחד.

לאחר שעזבנו את הלודג' נסענו לפסגת ההר - perkins tower שם עלינו לראש המגדל אם כי מצאנו עמדות תצפית יפות הרבה יןתר לצידי המסלולים, המשקיפות אל עבר נהר ההדסון ולעבר היערות שהיו באמצע הדרך לשיא שלכת והיו יפהפיים (כך השלמנו את כל מצבי השלכות:peak, post peak, pre peak)
מאחד הסלעים במקום אפילו הצלחנו לצפות בעיר רחוקה אשר עם המשקפת התבררה כמנהטן עצמה - האמפייר סטייט בלדינג אובחן בבירור.
הלכנו מעט בשבילים השונים בפארק ובדרך מטה מהפסגה מצאנו שלט המורה על scenic road וכמובן לא ויתרנו עליו, ומזל שכך. זכינו לתצפית נהדרת על הדרך אותה נסענו ערב קודם על צלע ההר ממול כמו גם על Bear Mountain Road.
 לאחר עזיבת הפארק נסענו בכביש 7 האגמים המומלץ ובצדק. אחד האגמים שעצרנו לצידו (מהקטנים בחבורה) היה רגוע ומראתי במיוחד כך שזכינו לכמה מתמונות השלכת היפות ביותר, אפילו שזו היתה חלקית.

שבעים מיופי המקום הלכנו להשביע רעב נוסף - קניות - אותם עשינו בוודברי קומון הנעים במיוחד - מעוצב כמעין כפר למרגלות העצים... מזג האוויר המשיך להתחמם ובצהרי היום אפילו עברנו לחולצות קצרות.

אבחנה שביעית: אל תתרגשו ממזג האוויר - כן יהיו ימים קרים, ואפילו גשומים, אבל דווקא באוקטובר הסיכון לגשם שוטף הוא פלות יחסית לחודשים הקודמים לו (וזאת כיוון שעונת ההוריקנים לקראת סופה). קחו מעיל, קחו צעיף, אבל קחו גם חולצות קצרות ובעיקר נכונות לטייל גם כשמטפטף.

בשעה מאוחרת המתוכנן עזבנו את המקום (יהיה לא נכון לומר שסיימנו את הקניות) ונסענו דרך 9W ו Palisades PKWY לעבר מנהטן.
כל הדרך התלבטנו לגבי מה לעשות - המלון המוזמן היה ברחוב 14, תחנת ההחזרה היתה ברחוב 11 אבל עם כל המזוודות הליכה נראתה בלתי אפשרית. החלטנו ראשית לנסוע למלון (שהוא כאמור למעשה B&B) ולנסות מזלנו, ואמנם מזלנו שפר עלינו - מצאנו חניה מול המלון - חוקית ובחינם (וזמן שפרקנו מזוודות כבר הספיקו לשאול אותנו אם אנחנו יוצאים) - כך עשינו צק אין מסודר למלון, התמקמנו בחדר ואז ירדנו להחזיר את האוטו. אם הרגשנו נוחים פתאום לגבי נסיעה במנהטן זה עבר לנו ברגע שפנינו אל רחוב ברודווי - כמות הולכי הרגל שעוברים באדום בלי להניף עפעף ממש היקשתה על חציית הרמזור, אבל שעל אחר שעל הצלחנו במשימה.

 הרכב עצמו היה Impala שעמד במשימה, היה מרווח ביותר, אם כי בטיפוסי ההרים, ויותר מכך בירידות החדות - נטה לריח מעט לא טוב (אפילו שכבהמלצת השלטים - we did gave our brakes a break). הופתענו לטובה שלא ביקשו 50$ קנס החזרה כפי שאמרו בארץ שידרשו (באתר כתוב שיש פטור מקנס רק אם מחזירים בנמל תעופה עצמו), לא התלוננו...


19-21.10
שלושה ימים אחרונים בטיול היו בניו יורק, כל כך הרבה כבר נכתב ונאמר שאין הרבה מה להוסיף

מה שכן - ממליץ בחום על מקום הלינה שלנו:
Chelsea Pines Inn
רחוב 14 על שדרה 8

למי שמחפש מקום מחוץ לאזור ה- times SQ אז מומלץ ביותר - מרחק פחות מחמישים מטר מתחנת מטרו של רכבות A,C,E,L כל שבעשרים דקות ניתן להגיע כמעט לכל מקום. בנוסף נמצא בקרבת meat packing על שלל המסעדות המעולות של האזור (אנחנו התנסנו באחת מעולה באמת: Buddakan)
המקום עצמו הוא בסטייל של B&B מעט חדרים יחסית, כל חדר נושא שם של כוכב קולנוע ומלא בפוסטרים של סרטים בכיכובו. המלון כולל ארוחת בוקר נעימה בגינה קטנה בקומת הקרקע של המלון, שירותי אינטרנט ומחשב חינם, וימי חמישי בערב אפילו הפתעה נעימה - אחר צהריים של יין וגבינות בהם הבעלים מזמינים את כל האורחים למינגל קצר - וכך פתאום מכירים את כל שאר האורחים במלון (רובם המוחלט אמריקאים, אבל היה כמובן עוד זוג ישראלים). בעלי המקום חברותיים באופן המזכיר את ורמונט וניו המפשייר הרבה יותר מאת ניו יורק ושמחים לענות על כל שאלה.

 נקודה חשובה - החדר שלנו עלה 250$ ללילה ומוקם בקומה השלישית בלי מעלית (העלו לנו את המזוודות)
למי שהעלייה קשה יכול לשלם עוד 30$ ללילה בקומה אפס עד שתיים. כמו כן המלון אינו נראה לי כמתאים למשפחות.
יש גם חדרים ליחיד שעולים פחות (ומותר לזוג לישון בהם רק צפוף)

הערות נוספות על ניו יורק - מספר מקומות חינם שהיינו בהם:
המוזיאון האינדיאני - ממוקם בבית המכס הישן בדאון טאון - שווה עצירה לחצי שעה לזווית לא שגרתית ולא פוליטקלי קורקט על הסיפור האינדיאני ביבשת אמריקה

ברוקלין ברידג' - מומלץ ללכת מברוקלין למנהטן ועדיף בבוקר כשהשמש מאחור (באזור של ברוקלין, הגשר בשיפוץ אז רואים פחות, כך שבכיוון הזה היופי הוא בחלק השני של ההליכה)

 high line park - פארק יחסית חדש על מסלול הרכבת הישנה לאורך השדרה העשירית (כיום המסלול מתחיל ברחוב 30 על הדאון טאון) - מבט לא שגרתי על צלסי ומנהטן - מומלץ מאוד לסיים ההליכה ב- Chelsea Market - במיוחד למי שיגיע לפני הלוואין - המקום המקורה מקושט באופן יפה במיוחד לקראת החג, ובכלל שווה לאכול שם באחד המקומות הקטנים.

מילות סיכום

 את מילות הסיכום על טיול שאופיין בהרבה אדום וזהב והרבה By Ways הותיר ל- Dire Straits