הכביש הגבוה באיטליה!
הכיוון -צפון איטליהעזבתי את רומא (לצערי הרב!) והכיוון היה צפונה, למחוז טוסקנה הכ"כ ידוע ורכב האלפים שמפרדי בין שוויץ לאיטליה.
ניצלתי את התנאים הטופוגרפים היחסית נוחים בכדי לאמן את רגליי ואת שאר מכלולי הגוף, לצפון התלול. שם היו מועדות פני, חציית האלפים -שוייץ.
לכן החלטתי לרכוב לאורך כביש החוף ואז להיכנס לטוסקנה מכיוון מזרח, ו"לתפור" את המחוז בצורה אופטימלית- סיינה,
פירנצה, פיזה וכמובן הכפרים הקלאסיים לאורכה ורוחבה של טוסקנה.
איטליה מוקפת ממספר רכסי הרים מרכזיים, בצפון- ממזרח למערב מתרוממים האלפים לגבהים של יותר מ- 4000 מ' שממשיכים לכיוון שוויץ וצרפת.
בצפון מזרח של איטליה - מתרוממים הרי הדולומיטים המרהיבים על גבול אוסטריה. ישנם עוד מספר רכסים מרשימים, אבל לא באותם גבהים ובאותם פסגות מרהיבות כמו בצפון.
לאחר מס ימים של מזג אויר נוח למדי, הגשם החליט לבקר בשנית ואיתו רוחות מאד חזקות.
היום התחיל ברכיבה כנגד רוחות חזקות עם מספר עליות מאד קשות שגזלו ממני כמעט את כל האנרגיות, הייתי תשוש לגמרי. כשבסופו של דבר סיימתי את הטיפוסים בין המתישים הגעתי לכפר – Pitigliano (פיטיליאנו) שהיווה את אחת מתחנות העצירה שלי בין רומא לפירנצה, חיפשתי מיד את המזרקה המקומית שם באופן קבוע הייתי ממלא את בקבוקי המים שלי במים קרים ומצנן את גופי וממלא את מצבריי לשעות הבאות של הרכיבה.
תושבי המקום לא הבינו בתחילה מה לכל הרוחות אני עושה אצלם בכפר בשעת צהריים מאוחרת זו, לכן ניגשו אליי ושאלו לשלומי.
הם כמעט ולא הבינו אנגלית ואני כמעט ולא הבנתי איטלקית. אז הכל נעשה בסימני ידיים עם המון חיוכים ובדיחות.
בסופו של דבר הם כיוונו אותי לתחנת האוטובוס הקרובה שם רציתי רק לעלות על האוטובוס ולהתרחק מהמקום הסוער והגשום.
כשהאוטובוס הגיע, הייתי כבר אחרי מספר כוסות של בירה צוננת, וכמה משולשי פיצה בבטני. זאת משום שבעלי הפאב המקומי שנמצא צמוד לתחנת האוטובוס אילצו אותי לבוא ולהיכנס, לא היו לי המון ברירות ולא יכולתי לסרב להם! היום שהתחיל בעלייה קיצונית במזג אויר משוגע, נגמר בפאב מקומי עם בירות, פיצות מקומיות, והמון חוש הומור...כשיצאתי חיכתה לי הפתעה נוספת.
עליתי לאוטובוס ומיד הבנתי שזו לא הולכת להיות נסיעה שגרתית.
האוטובוס כמובן, לא מיועד לתיירים שלא התקלחו מס' ימים עם אופניים ששוקלים 45 ק"ג.
אבל ההפתעה שוב הגיעה והפעם מכיוון הנהג החביב ביותר!
הוא אמנם לא ידע מילה באנגלית, אך זה לא מנע ממנו לעזור לי. הוא דיבר בקצרה עם הנוסעים, ולפי תנועות ידיו וההבנה הבסיסית שלי באיטלקית הבנתי שהוא מודיע לנוסעים שאני עולה לאוטובוס למרות אי נוחות של כולם. ואם למישהו יש בעיה עם זה שיפנה אליו.
כך מצאתי את עצמי עם אופניים מלאים בבוץ איטלקי, עלי שלכת על בגדי, ובגדים רטובים מהגשם שהחל וחיוך עם המון מבוכה במרכז האוטובוס לצד אזרחים תמימים ונקיים למדי.
לא הייתה לי ברירה וחסמתי את המעבר הראשי בתוך האוטובוס, הייתי נבוך ביותר! ואם הנהג לא היה שם לצידי לא יודע אם הייתי ממשיך בנסיעה. שאר הנוסעים שהבחינו במבוכתי הסבירו לי שזה בסדר, ואפילו הציעו לי עזרה .
לאחר נסיעה של 20-30 דק' במורד ההר ואינסוף עיקולים, מהמורות, מנהרות ועצירות, נפרדתי לשלום מהנהג והנוסעים לא לפני שהוא עזר לי להוריד את הציוד הכבר במדרגות האוטובוס וכיוון אותי לכביש שחיפשתי.
ואני תהיתי בסופו של יום. מדוע עזרו לי כ"כ הרבה אנשים זרים באותו יום? והאם כך אני הייתי פועל בארצי כלפי רוכב אופניים שהיה עולה לצידי באוטובוס...
מעבר ההרים הגבוה באירופה- Passo de stlevio
בפינה הצפון מזרחית ליד אזור האגמים של צפון איטליה המרהיב, ישנו פארק לאומי ממש על הגבול של שווייץ ואיטליה - Passo del stelvio
זהו פארק מרהיב ביופיו, שהשיא הוא הטיפוס המרהיב לכביש הגבוה באיטליה. הטיפוס הוא לגובה של- 2758מ' .והיא ללא ספק אחת העליות המדהימות והמיוחדות שיש בכל אירופה. בעיקר חובבי אופנועים ואופניים מגיעים לשם.
לי זה לקח 3 שעות לטפס את העלייה האפית הזו עם אופניים, אפילו הסוללה נגמרה לי מרוב תמונות שצילמתי במהלך הטיפוס.
כ-48 עיקולים! בכביש שעוברים בין כפרים ציוריים ומפלי מים. בפסגה מחכים לכם המקומיים עם מגוון של חנויות מזכרות, בתי קפה עם שוקו חם וקפה שרק האיטלקים יודעים להכין. וכמובן נוף פנורמי שלא תרצו לרדת למטה, מהפנט! לא הרבה מגיעים לשם כי זהו אזור מרוחק וקצת לא בגזרת האגמים, אבל שווה כל ק"מ!
איך להגיע?
על כל מפה של איטליה ישנו פירוט מפורט של האזור. מאזור האגמים צריך לעלות על האוטוסטרדה שמגיעה לורונה, משם לעלות צפונה לעיר בולזאנו שהיא שוכנת בכניסה לרכס הדולמיטים המרשים. משם הכביש מתחיל לטפס לאתר הסקי הנמצא בגובה מרשים ביותר. לא לשכוח ביגוד חם כי בכל רגע נתון מזג האוויר עלול להשתנות, כמו שקרה לי.
הוראות הגעה:
מגיעים ל-Verona משם עולים צפונה על כביש A22 עד שמגיעים ל-Bolzano. משם ממשיכים מערבה על כביש 38 לכיוון Merano. לאחר 48 ק"מ מ-Merano ישנה פנייה שמאלה ל-Parco nazional del Stelvio
טיפוס קל ומהנה!
וללא ספק הייתי עכשיו חוזר לשם !- PASSO DE STELVIO