צפון מערב ארה"ב וקנדה

הפעם טיילנו אחרת. לא באתרי תיירות כמו הפארקים בקליפורניה , אלא באמריקה האמיתית. בין מקומות שהאמריקאים קוראים להם city, בעוד שהמקום נקודה עלובה ומוזנחת שבה חיים כ 1,000 אנשים. בתים מעץ שחלקם מתפוררים ונבנו בבניה חפוזה, אנשים שחיים במנותק מהעולם, פרט לטלוויזיה כמובן....

שוחחנו עם אנשים, שטפנו את עיננו בנופים שאפילו כשחזרו על עצמם לא הפסיקו להיות יפים.

חלק מהטיול היה בהרי ה- Cascades. לחלק הצפוני לא יכולנו להגיע בגלל השריפות שפרצו והדרכים שנסגרו. אבל הגענו לחלק הדרומי שכולל את הרי הגעש המהווים חלק מטבעת האש המקיפה את הפסיפיק. (Mt St Helen, Mt Rainier, ובאופק הרים נוספים כמו Adams ו- Baker. הפארקים באזור זה שקטים יותר מאלו שבקליפורניה, בגלל ההבדל במספר התושבים הגרים באזור והמרחק שיש לעבור כדי להגיע לפארקים אלו. המטיילים המגיעים לפארקים אלו מטיילים ברגל, מקומיים, זרים, צעירים, משפחות עם ילדים קטנים הנישאים על הגב, מבוגרים הצועדים לאיטם. המסלולים מרושתים ברובם, בפרט אלו המתחילים ליד מרכזי המבקרים, וגם מסלול שאינו מעגלי ניתן להפוך למעגלי, לקצר או להאריך את הדרך, לשנות את הנוף בו עוברים וכו'.

בחלק מהפארקים לכל אזור יש כניסה משלו ואין אפשרות לעבור בין האזורים. כמו כן חנייה במקומות מסוימים שהם אטרקטיביים היא בעייתית. לעיתים צריך פשוט להתאזר בסבלנות ולחכות עד שמכונית תצא מהחנייה כדי לתפוס את מקומה. או לחנות בחנייה רחוקה מעט וללכת ברגל.

תכנון הטיול: הסתמכנו במידה רבה על שני הספרים -; ארה"ב מערב וקנדה מערב בהוצאת העולם ונעזרנו בשירותי ה internet לגבי החלטה על מקומות ובחירת מלונות, בעיקר ב- tripadviser לחוות דעת וב- booking.com להזמנת מלונות שלא ניתן להזמין ישירות. יחד עם זאת יש מוטלים הנמצאים במקומות נידחים, שאין ברירה אלא להתקשר אליהם.

המסלול: המסלול כלל את Seattle, Hyder & Stewart, Pacific Park, Edmonton, Glacier Park, Jasper, Mt Rainier, Mt St Helen, Mt Hood, Craters of the Moon, Victoria Island, San Juan island, Pacific Rim ועוד.

חיות וציפיות: מי אנחנו בבואנו לטייל במרחבי הטבע? תיירים לרגע. לחיות מהלכים משלהן, חלקן חיות בקבוצות וחלקן בבודדת. חלקן תוחמות לעצמן תחום מחיה ואחרות נודדות ללא מסלול קבוע. אי אפשר לבוא, להציץ ולהתאכזב שלא ראינו חיה זו או אחרת למרות שהשקענו ממיטב כספנו וזמננו. חיות בהזמנה ניתן לראות בגני החיות, בספארי או בשמורות שנתחמו עבורן ואורח חייהן נצפה.
היינו באפריקה והמקום בו צפינו בזמן קצר במידה החיות היה באטושה שבנמיביה. הסיבה, הכינו להן בורות מים שתרבתו אותן במידה מסוימת.
נסענו במהלך הטיול הנוכחי לצפות בדובים באחד המקומות המוכרזים כאזור שלהם. עמדנו יומיים בסבלנות אין קץ וראינו אחד שחור. יצאנו לכיוון הדרך הראשית ועל הכביש פגשנו דוב שחור ודובה עם 2 גורים.
באוסטרליה, לפני 3 שנים, לא הצלחנו לראות מקרוב קנגורו. רק כשהתקרבנו הם נסו על נפשם. לקראת הסוף יצאנו מהפינקלס ופגשנו 2 שלא הזיז להם שאנחנו לידם.
במסגרת תכנון הטיול הנוכחי חיפשנו היכן ניתן לצפות באורקות ובשאר הליוויתנים הגדולים. יצאנו לתצפית בטלגרף היל וראינו מספר אורקות. יפה אבל לא מדהים. יצאנו לתצפית באנאקורטס וראינו במרחק לרגעים ספורים 2 מינקות ועוד ליוויתן. כל זה במשך שייט של כ-5 שעות שהוארך כדי לנסות לצפות בהם.
באוסטרליה, לעומת זאת, עמדתי יום אחד על גבעה ליד מגדלור וצפיתי במשקפת, ומה ראיתי? קבוצת ליוויתנים שוחה, קופצת לגבהים. לא יאומן.
 במילים אחרות, כשבאים לזמן קצוב אפשר לראות ואפשר לא לראות. כדי לצפות בבעלי חיים ובהתנהגותם, צריך לעשות מה שעושה איש הדובים. מטייל רגלי באזורים נידחים ומקדיש את חייו לכך.

טיפים: פרט למקומות תיירותיים לא כדאי להזמין מראש, אפשר להסתדר וזה מאפשר גמישות בתכנון. מה שלא רואים משם (מהבית), רואים מכאן. לפעמים המפות שלפיהן תכננו אינן מפורטות מספיק ואין ברירה אלא לשנות.

לקנות תמיד מפות של המדינות. המפות מפורטות יותר ובקנה מידה גדול יותר.

GPS הוא מכשיר עזר חיוני אבל צריך לעקוב אחריו מול המפות והשילוט. לעיתים יש לו "הברקות" לא במקום. במגרשי חנייה ה- GPS לא יודע היכן בדיוק אתם נמצאים. לכן כשאתם יוצאים ממגרש חנייה או מכל מקום אחר וודאו מהו כיוון הנסיעה ותנו לו זמן להתאושש. אם ברצונכם לבחור מסלול מסוים פצלו אותו והגדירו כל פעם יעד על הדרך.

כרטיס sim מקומי: בניגוד לפעם הקודמת בה הצלחנו לרכוש כרטיס מקומי הפעם לא הצלחנו, בעיקר בגלל שעברנו מארה"ב לקנדה וחזרה. בסופו של דבר וויתרנו על הרעיון והחלטנו במקרה חירום להיעזר בטלפון הישראלי. במקרים מועטים אחרים ביקשנו מעובד מקומי להתקשר ולברר עבורנו היכן בדיוק נמצא המלון (לא תמיד הכתובת ניתנת לאיתור).

רמת המלונות שבחרנו: אנחנו בעקרון נמנעים מללון במלונות פאר ולאכול במסעדות יוקרה. בוחרים במוטלים ברמה סבירה (3 כוכבים אם יש), משתדלים לבחור מוטלים בהם יש מיקרו (יש להצטייד בכלים לחימום במיקרו וכלים חד פעמיים) ומקרר (רכשנו צידנית רכה וקרחומים שהשארנו) וכך לחסוך את ההוצאות במסעדות. מה גם שהאוכל במסעדות ממש לא מלהיב, ולראייה ראו איך האמריקאים נראים. השתמשנו במידת האפשר במוצרים קפואים, דגים, וירקות.פרות כמובן וסלט שקונים כמו אצלנו, רחוץ, חתוך רק להוסיף רוטב. מהבית לקחנו כלים בסיסיים כמו קולפן, סכין חיתוך טוב ופותחן קופסאות ובקבוקים).

במקום light כותבים lite.
 במקום snow כותבים sno.
Boonies -; אזורים כפריים מרוחקים
קישורים לתמונות

לינה:MOORE HOTEL,1926 2nd Avenue, Seattle, WA , (206) 448.485, http://www.moorehotel.com/

הגענו כמתוכנן לאחר 26 שעות של טיסות ובילוי בשדות תעופה (ישראל - NY -; Seattle).

שדה התעופה בסיאטל לא מאורגן כמו זה של NY או שדה התעופה שלנו, צריך לחפש את המסוע אליו הורידו את המזוודות לפי שם חברת התעופה, עולים ויורדים. בקיצור בלגן.

לקחנו מונית למלון -42$, לא נורא.

המחיר סביר, המלון ממוקם במקום מעולה. ב- down town בשדרה השנייה ליד רחוב Stewart, קרוב לכל מקום בהליכה רגלית. מרחק 2 דקות הליכה מהשוק. ברחוב ליד יש חניון שכרטיס שמקבלים במלון מאפשר חנייה 24 שעות ב 15$. פריקת ציוד אפשרית בפתח המלון, יש מקום ל- 3 מכוניות והחנייה לאורך המדרכה מ 8 בערב עד 8 בבוקר חופשית (בשעות אחרות התשלום במדחנים 2.5$ לשעה).
 כמו כן בקרבת מקום יש חנויות למכביר (החנויות היוקרתיות יותר נמצאות סמוך לשדרה השישית).

החדרים גדולים מאוד ויש גם חדרון לאחסון כל המטלטלים. נקי. הריהוט פשוט ואין בחדר אפילו קומקום להכנת שתייה (בהמשך קנינו קומקום קטן ב 10$, ששילם את עצמו תוך יום), לכן כדאי להתארגן עם כף חשמלית ומצרכים בסיסיים. כמו כן אין מזגן, רק מאוורר אבל בינתיים לא הרגשנו צורך בכך.
 כל החדרים עם 2 מיטות פונים לחזית, בקומות העליונות המצב יותר טוב מבחינת רעש וניתן לפתיח חלון.

בשדרה השלישית, בה עוברים כל האוטובוסים יש הומלסים למכביר ולכן גם נציגות משטרתית. לא נתקלנו בהצקה מצידם.

מסעדות בסביבה: עד השעה 20:00 פתוחות המסעדות בכיוון דרום. לאחר שעה זאת פתוחות מסעדות וברים מהמלון צפונה. ברחוב השלישי בכיוון דרום יש מסעדה וויטנמית שפתוחה כמובן רק עד 20:00 ובמרבית הזמן אכלנו שם.

הסתובבנו קצת בסביבה וגלשנו למיטה להשלמת שעות שינה.

ירדנו לכיוון השוק לארוחת בוקר ומשם לאורך השדרה הראשונה דרומה ל Pioneer Square. מקום טוב לתחילת ההכרות עם העיר. הלכנו לאורך השדרה הראשונה ונהנינו לצפות בחנויות המעניינות. בכיכר, הצטרפנו לסיור מתחת לאדמה במה שהיה פעם סיאטל לפני השריפה הגדולה. הסיור מהנה ביותר, בפרט למי שמתעניין בבעיות טכניות ופתרונן שצצו במהלך בניית העיר מחדש. הסיור אורך כשעתיים. מחלקים את המצטרפים לסיור לקבוצות, אנחנו ביקשנו להצטרף לגבר, לא מנטיות שוביניסטיות, אלא בגלל בעיות שמיעה. (ירידה בשמיעה משפיעה בעיקר על קליטת הצלילים הגבוהים, קולות הנשים). לא התאכזבנו מהסיור, ההסברים היו מעולים והיה מעניין.

חזרנו צפונה לכיוון השוק ועצרנו במוזיאון לאומנות לצפייה בחלק השייך לתושבי האזור, דהיינו לאינדיאנים. מאחר שרציתי לצפות רק בחלק מוגבל הציעו לי לתרום 5$ במקום לשלם סכום מלא. רוב המוצגים שייכים לסוף המאה ה 20 מבוססים על אלמנטים מסורתיים והם יפיפיים.
 המשכנו צפונה בחזרה לשוק לארוחת צהרים במסעדת דגים בשוק. לקחנו קדירה מעורבת של דגים ופירות ים. היה בסדר אבל לא משהו.

המשכנו לכיוון רציף 66 -; המוזיאון הימי נסגר, משם לגן הפסלים, לא משהו.

לאורך כל הדרך יש גינות לשימוש ציבורי, כסאות בגנים שאף אחד אינו חושב לקחת. ואנשים מכל הסוגים והצבעים משתרעים להנעתם.

חזרנו דרך השדרה השלישית. מספיק ליום אחד.

Pike Place - http://www.pikeplacemarket.org/explore_the_market/market_timeline

Underground tourhttp://www.undergroundtour.com/about/index.html,

מאחר ולא לקחנו עדיין את הרכב, יכולנו להסתובב רק באתרים במרכז העיר. התחלנו את הבוקר בעלייה למחט לתצפית על העיר. (לדעתי אפשר לוותר, חבל על הכסף). במרכז עצמו אין מה לעשות, הכול מתאים לילדים. הייתה תערוכה של Chihuly Garden & Glass, אך מכיוון שראינו את יצירותיו בירושלים דילגנו עליה.

בערב הייתה תהלוכה בשדרה הרביעית. המוני אנשים הכינו כסאות מבעוד מועד. אני צפיתי בחלק בטלוויזיה. זה כמו כל התהלוכות של האמריקאים. רק הם מתלהבים מזה.

בסוף הטיול חזרנו לסיאטל על רכב והשלמנו אתרים שיש לנסוע אליהם:

סיור בבואינג, הזמנו כרטיסים ב internet. על הברושור יש הנחיות מדויקות אך להגיע.
נהנינו מאוד מהסיור ומהמוצגים המסבירים הביטים שונים הנוגעים לתכנון מטוסים. בניגוד לכתוב בברושור, ניתן להישאר במקום אחר הסיור זמן בלתי מוגבלואין צורך לרדת לתצוגה לפני הסיור )נשארנו במקום מעל ל 4 שעות).

סכרי "הירם מ. ציטנדן" Hiram M. Chittenden Locks -; הסכרים המפרידים בין מי האוקיאנוס לאגם יוניון ואגם וושינגטון. אין כתובת מדויקת. איתרנו את הכתובת ע"י שימוש במיקום הקפה הנמצא במקום: ירידה מ I5 ב exit 172 לכיוון 85th street North, ממשיכים עד השדרה ה 32 שמסתיימת ברחוב 54th. במקום יש חנייה (תמורת תשלום כמובן). יש סיורים מודרכים ללא תשלום ממרכז המבקרים במקום הנמצא מיד ליד הכניסה. כדאי להצטרף על מנת לשמוע הסבר מדוע ואיך נבנו התעלות וכן מה השתנה במגוון דגי הסלמון.

לינה - Dew Drop Inn Motel Forks - 360-371-4055, 100 Fernhill rd. Forks

יציאה לכביש 5 לכיוון פורטלנד. מעבר לכביש 16 ועלייה על הגשר. המשך על כביש 16 עד ההתחברות עם כביש 101.

מטרת הנסיעה, ביקור ב Olympic National Park.

בחרנו בדרך זו למרות שתכננו להתחיל מאזור Fork ולסיים ב Port Angel, משתי סיבות: ראשית למרות הכול זו הדרך הקצרה יותר ושנית, ישנם 3 מרכזי מבקרים. שניים מהם נמצאים בלב השמורה, מה שמחייב נסיעה ארוכה .אליהם והשלישי, המרכזי, נמצא ממש ב Port Angel והוא גם הגדול ביותר. נראה לנו הגיוני להתייעץ שם בקשר לסיור בשני חלקי הפארק.

Olympic National Park Visitor Center, 3002 Mount Angeles Road, Port Angeles

לא קנינו כרטיס כניסה שנתי לשמורות, מאחר שכדאיותו מותנית בסיור ב 6 שמורות ממשלתיות. מתחת לזה כדאי לקנות כרטיס נפרד בכל שמורה, ובמקרה הכי גרוע, להזדכות על הכרטיסים הבודדים (בתנאי ששומרים אותם) ולעבור לכרטיס שנתי.

התחלנו בסיור בחוף rialto beach.הנמצא ליד Mora, בשמורה האינדיאנית. בחוף מושלכים גזעי עצים עצומים מראה מרשים.

המרחקים עד למרכזי המבקרים בכל מקום גדולים ויש לנסוע תמיד הלוך וחזור.

המרחק מ Forks למרכז המבקרים Ho Rain 31 מייל, כשעה נסיעה.

משם עלינו ל Hoh Rain Forest Visitor Center. משך הנסיעה עד למרכז המבקרים במקום 40 דקות לכל כיוון. בחרנו בהליכה במסלול מעגלי קצר בתוך היער Hall of moses trail.

המרחק מPort Angeles למרכז המבקרים Hoh Rain Forest, 20 מייל ואורך כ 40 דקות.

משם חזרנו ל Port Angeles . בדרך אפשר לעצור במספר נקודות הנמצאות לאורך הכביש (מפלים וכו' ) ונסענו לשמורה Hurricane Ridge. בחרנו במסלול קצר ע"י מרכז המבקרים, cirque rim trail והמשכו overlook. בדרך רואים איילות שלא מפחדות מאנשים ולא בורחות.

משם לעיירה ללינה לקראת המעבר לקנדה, לוויקטוריה במעבורת מחר בבוקר.

המלון שבחרנו לא משהו, אבל נקי.בחרנו בו בגלל הקרבה לנמל, לרציף ממנו עולים על המעבורת ואכן, למחרת בבוקר הגענו תוך 5 דקות לרציף.

לא ניתן להזמין כרטיסים למעבורת, אבל ניתן במחיר של 11$, ניתן לשריין מקום, עשינו זאת בגלל עונת התיירות והחופשות גם בארה"ב. התשלום עצמו בכניסה. להכין דרכונים!!!!
 יש להגיע לרציף 1 שעה לפני יציאת המעבורת.
http://cohoferry.com/main/?reservations שריון מקומות

היעד היה Tofino, עיירת חוף וקיט לחוף הפסיפיק. אנחנו הגענו לשם בעיקר כדי לצפות בליוויתנים, בעיקר באורקות.

הזמנו מלון ל- 3 לילות ופינטזנו איך נטייל לאורך החוף, נפליג לצפייה בליוויתנים ונתרווח מעט. חיכתה לנו אכזבה מרה; מקום הלינה שהזמנו, Tofino Travelers Guesthouse, היה רחוק מהתיאור שהיה באינטרנט. המקום נראה כמו חורבה. לפני הכניסה הייתה ערמת נעליים מסוגים שונים וחלקי ציוד גלישה. בפנים, מרבית החדרים היו חדרים של אכסניה עם מיטות קומתיים. על המטבח חבל לדבר, לא ברור לי איזו ארוחת בוקר התכוונו להגיש שם. החדר שהציעו לנו נראה בסדר וכלל שירותים צמודים אבל האווירה מסביב הייתה רחוקה מלהתאים לנו. בקיצור, זה מקום לצעירים שבאים לגלוש (בתנאי שהם לא קופאים בטמפרטורת המים) ורוצים לחסוך כסף.

ביקשנו פטור מההזמנה וקיבלנו בלי בעיות, אבל להשיג מקום חילופי סביר ובמחירים סבירים, פשוט אי אפשר. לאחר שהבנו את מה שקורה שם, מה גם שאורקות אין באזור אלא בצד השני של האי, החלטנו לקצר את שהותנו והתארגנו בעזרת ה- laptop והאינטרנט לשינוי. במסלול.

לילה אחד בחדר קטן עם שירותים עלה לנו 180$ !!!!!

יתכן שב Uclulet, העיירה השנייה המצב יותר סביר, לא בדקנו.

בכלל, קעקועים זה כמעט קישוט חובה. גם בסיאטל וגם באזורים בהם ביקרנו באי. כל שטח חופשי נכבש, משהו נורא. לא קשור בגיל או במין. כולם נראים כמו ילדי הפרחים.

נסענו במהירות ל-Courtenay .

לינה: : The Anco motel, 1885 , Courtenay
 המוטל נהדר. החדר מרווח, יש מיקרו, מקרר וכו' וכמובן מזגן.

נסענו למרינה ב Coombs וטיילנו להנאתו לאורך הרציפים.

השינוי בתוכנית, הכניס אותנו לזמן בטלה. לא שזה כל כך נורא. הבעיה באמריקה הצפונית בחלק בו אנחנו מבקרים שיש נופים יפים אבל הם סטריליים. את האוכלוסייה המקומית ניפו מזמן, זה למרות שהם מתהדרים בשמות מקוריים ומציבים בכל מקום טוטם. חיות גם כן הצליחו לדלל ואפילו ליוויתנים רק התחילו עכשיו לחזור לחופים. כך שמה שפוגשים זה תיירים מקומיים וזרים, לפעמים סוגי איילות וצריך להמציא הרפתקאות ואתגרים למלא את החלל, כמו שיט קייקים, דייג בסירות המיועדות לכך כמובן, בנג'י, טיפוסי הרים אתגריים. אין את הפשטות שבטיול באפריקה או בחלקים של אסיה או אמריקה הדרומית והתיכונה.

לינהHaida Way motor inn
 המוטל בסדר. יש מיקרו מקרר וארוחת בוקר צנועה.

העיירה קטנטונת . ממש אין מה לעשות בה. בחרנו בה בשל קרבתה ל Telegraph Cove, (כחצי שעה נסיעה) משם יוצאות הפלגות לצפייה בליוויתנים. מה שמייחד את המקום זו הימצאותן של האורקות כאן.

ב Telegraph Cove יש כמה בתי עץ להשכרה במחירים מדהימים מ- 220 cad ומעלה. כאשר במקום ממש אין מה לעשות.

בדרך בין McNeil ל Telegraph Cove, יש מפרצון בשם Adler Bay ובו חנייה לקרוונים.

נסענו ל Telegraph Cove לשיט שמטרתו צפייה באורקות וליוויתנים.

לגבי האורקות, התמזל מזלנו וראינו מספר אורקות. כמו כן ראינו דולפינים שליוו את הסירה ואריות ים.

ליוויתנים לא ראינו.

מניסיוננו בצפיות בליוויתנים, 2 המקומות בהם מאוד נהנינו בעבר היו באלסקה:

Valdez שם יצאנו לשיט בספינה מיוחדת עם אדם מיוחד,
LuLu Belle - http://www.youtube.com/watch?v=JNKsbVbbfEg.

מהאי glacier bay אליו טסנו מג'ונו ושם הפלגנו בסירה המאפשרת גם את שמיעת קולות הליוויתנים. בשיט זה צפינו בלהקות של ליוויתנים (humpback) מ- Gustvus לשם מגיעים במעבורת או בטיסה http://www.taz.gustavus.com/index.html
 ד"א באי עצמו, שהוא שמורת טבע ניתן לטייל ברגל. אנחנו בזמנו נהנינו מאוד. השארנו את הרכב בג'ונו ליד המלון, שכרנו קוטג' קטן באי ומי שאחראי על המקום הקפיץ אותנו בהתאם לצורך. כמו כן לקחנו אופניים וסיירנו באי.

המטרה: לעלות בבוקר על מעבורת המפליגה לPort Hardyדרך הנתיב הפנימי.

לינה: Glen Lyon inn, 6435 Hardy Bay Road, 949-7115 (250)
המלון מצוין, 8 דקות מהרציף (5 ק"מ) ממנו יוצאת המעבורת, החלון פונה למפרץ ולמעגן היכטות.
 עשינו מספר חזרות של נסיעה מהמלון לרציף על מנת שלא נתבלבל לפנות בוקר (כאילו אפשר).

נסענו למרכז העיירה, הוא ממש "הומה", רוב החנויות סגורות ברחוב מעט אנשים. בקיצור מקום מת. אולי 4,000 תושבים במקום. מעניין מה עושים בזמנם הפנוי.

רוב היכטות שעגנו היו סירות המיועדות לדייג. המקומיים יוצאים לדיג קבוע. יש במרינה יותר סירות מתושבים.
 לאורך המפרץ יש מסלול הליכה נחמד. אחה"צ הצלחתי לראות נשרים וברווזים שוחים במים. אפשר להרחיק עד כמה שרוצים.

יצאנו בסביבות 5:00 מהמלון לכיוון הרציף. גם ה- GPS עבד, גם הזיכרון של החזרות על הדרך שעשינו אתמול, והכי חשוב לפנינו נסעה מכונית שחנתה במלוננו. בטחון משולש.
 הגענו לרציף והיינו משהו כמו שלישים בתור.

ההפלגה כאמור נמשכת 15 שעות. עם היציאה נתקלנו בכמה ליוויתנים ובזאת נגמרה החגיגה. הדרך יפה אבל חדגונית ואחרי שנגמרה לי הבטרייה במחשב יכולתי רק לעצום עיניים.

ד"א אפשר לטעון את מכשירי החשמל. אך השקעים נמצאים גבוה והם כמובן מתוצרת ארה"ב. המטען הכבד נשאר תלוי באוויר ומשך אחריו את התקע. בקיצור, צריך לבוא עם מאריך או עם תקע שיישא את המשקל.

ההפלגה לא הייתה מלאה, היה המון מקום. אנחנו התמקמנו לפני הכניסה לאולם ה aurora, שעבור שהייה בו יש לשלם (מיותר). יש מקום בשפע, החלונות גדולים וצד הימין היה מוצלח. בצד שמאל הגיחה השמש והיה חם מדי לטעמנו.

הצטיידנו במזון ההפלגה אבל השארנו מקום לקנייה במזנון להגשה עצמית. המחירים ממש בסדר. שוקו עולה כ 2cad ומרק צ'אודר כ- 5. יש גם דברים נוספים ויש מסעדה שלא בדקנו אותה.

לינה: Pineridge Bed & Breakfast:, 1714 SLOAN AVENUE, 250-624-2366
עם הגעתנו לרציף ב- Prince Rupert, שמנו את הכתובת של המלון ב- GPS והגענו תוך מספר דקות.
 החדר ממש נהדר, גדול, מרווח ובטוב טעם. הזמנו כמובן חדר עם שירותים צמודים והודענו שאנחנו מגיעים עם המעבורת. בבוקר חיכתה לנו ארוחת בוקר נהדרת. בעלי המקום במקורם מגרמניה וניהלו בעבר גלריה, אותה סגרו. לכן התמונות תלויות בכל מקום ומוסיפות לאווירה. משיחה איתם התברר שמספר מפעלים שהיו במקום נסגרו וכתוצאה מכך מספר התושבים צנח מ15,000 ל- 9,000. הצעירים עזבו כמובן.

כך באמת נראית גם העיירה, מקומות נסגרו וחוץ מהמוזיאון שלו אפשר להקדיש כשעה, אין מה לעשות.

בבוקר יצאנו לעיירה, למוזיאון ולהצטיידות במזון כולל דלק (בסטיוארט אין ולא לוקחים סיכונים). העיירה קטנטונת וקל להתמצא בה. למוזיאון יש להקדיש כשעה, פרט לזה אין מה לעשות בעיר.
 יצאנו לכיוון Terrace

העולם עמ' 200 ,202 פירוט הדרך: עצירה בנקודות 4, 5

לינה: BEST WESTERN PLUS Terrace Inn, 4553 Greig Avenue, 250-635-0083

תאור הדרך בע"מ 200., פירוט בע"מ 202. עצירה בנקודות 10 ביישוב Gitwangak , או יותר טוב בנקודה 12, ביישוב .Gitanyow

יצאנו לדרך בסביבות 8:30. הדרך יפה, אבל הנופים חוזרים על עצמם.
 מאחר שהתרחקנו מהחוף, מזג האוויר בהיר מהבוקר, אין ערפילים ובהמשך אפילו חם והשמש יוקדת.

נסענו לפי ההוראות בספר מערב קנדה ועצרנו בנקודות 10 ו-12 . שני כפרים של המקומיים שיש בהם טוטמים בני 100 שנה.שמנו ב GPS את שמות הכפרים והגענו בול.

בכפר השני נטוי אוהל שמתחתיו עובדים 3 אנשים על טוטם חדש. אחד מהם הוא האומן עצמו ושני האחרים מתלמדים. העבודה נמשכת מ- 6 בבוקר עד 14. הטוטם נעשה לפי הזמנה של אחת המשפחות עפ"י דגם של הטוטם המקורי שלהם הנמצא במוזיאון באוטווה. עשיית הטוטם נמשכת 6 חודשים, ועפ"י המומחה על מנת להעמיד אותו נדרשים 100 איש.

המתלמד ששמו דן, ושאת שם משפחתו שינה לשם המקורי של משפחת המוצא שלו, לקח אותנו למוזיאון, שהיה סגור, ושבפתחו ניצבו מספר טוטמים שנמצאו בסביבה. הוא גם סיפר לנו על השמות שעוברים בירושה. בצורה זו מנציחים את המת וממשיכים את השושלת. ההשתייכות נקבעת לפי האם. אם מדובר במשפחה שיש בה שמאן, מתוך הבנים אחד נבחר להמשיך את תפקיד השאמאן ובמקביל מהבנות אחת ממשיכה את תפקיד האם. העברת השמות יכולה לגרום לכך שלאדם יהיו אפילו 100 שמות. במקום יש גם קבר של שאמאן, אבל לא ידוע מי הוא ומתי חי.
http://www.cathedralgrove.eu/text/06-Totem-Poles-2.htm

בהמשך הדרך הגענו לנוף של הרים מכוסי שלג, אבל אין היכן לעצור לצידי הדרך פרט לאזורי מנוחה (rest area). כנ"ל גם לגבי קניון הנהר Nass, ניתן לראות אותו מהגשר ליד אזור המנוחה, אבל אין על הגשר מקום מוגדר להולכי רגל, צריך להתחרות עם המכוניות.

הגענו לסטיוארט, למלוננו. החדר בסדר ומה שחשוב שיש מטבחון מאובזר, מה שמאפשר לנו להסתדר עצמאית מבלי צורך לאכול בחוץ, בפרט שהמגוון אינו מרשים.

בעיירה, ליד ה visitor center, יש מסלול מוגבה מעץ המאפשר הליכה תוך צפייה בציפורים ובצמחים המקומיים, במידה והם נוכחים.

יש הבדל עצום, כפי שצוין כבר בין הצד הקנדי, סטיוארט, לאמריקאי, היידר. היידר מוזנחת ורוב הבתים או העסקים שם סגורים.

לינהking Eduard motel, (250) 2244-636
בעד: יש מטבחון ומאובזר בסך הכול בסדר
נגד: המזגן. ישן, לעניות דעתי לא ניקו את הפילטר מזמן, אם בכלל. המזגן נמצא מתחת לחלון, כלומר מקרר את הרצפה. החלונות גדולים אבל אפשר לפתוח למחצה רק אחד. בקיצור, כדי לאורר את החדר מריחות המטבח יש לפתוח דלת.

במלון קיבלנו את תאור מסלול הנסיעה עד לקרחון סלמון. בשעה 16 בערך התחלנו לנסוע בכיוון אבל עצרנו בנקודת התצפית בתקווה לראות דובים. נאמר לנו שלדובים אין סדר יום, כשהם רעבים הם אוכלים וחוזרים לנוח.

הקרחון ומרפסת הצפייה נמצאות ב Hyder שבארה"ב, כך שכל נסיעה לכיוון מחייבת מעבר גבול. מקפידים בעיקר בחזרה מארה"ב לקנדה. חובה להצטייד בדרכונים.

הכניסה למרפסת עולה 5cad ליום לאדם. אבל ב 10cad ניתן לקנות כרטיס ל 3 ימים. המקום פתוח בין השעות 6 בבוקר ל- 10 בלילה. הרנג'רים מסתובבים במקום ומנדבים הסברים.

התצפית נמצאת על fish river. כשמו כן הוא, לכאן באים דגי הסלמון במסעם האחרון מתוך דאגה לעתיד מינם. כלומר, להתרבות ולסיים את חייהם. בקלות ניתן לראות אותם שוחים במעלה הנהר כשהם מקפצים מעל מהמורות, באיטיות אבל בהתמדה. אלא, שלפני פלטפורמת התצפית יש כ 4 ק"מ מתחילת כניסתם לנהר והדובים חופשיים לבחור היכן "לדוג". רובם מעדיפים כנראה את מקום השפך שהוא כניסת הסלמון לנהר. כתוצאה, אין שום הבטחה שתצפו בדוב, בפרט לא בגריזלי. עפ"י ה ranger במקום יש באזור 7 דובי גריזלי והרבה מאוד דובים שחורים.

נשארנו עד 21:30 והצלחנו לצפות בחטף בדוב אחד שחור.

מניסיוננו בתצפיות במקומות אחרים (valdez,heins, juneu) במקום פתוח יש יותר סיכוי לראות דובים, ניתן לנוע ברכב לאורך הנהר.

השכמנו בתקווה לראות דובים על הבוקר. בילינו במקום התצפית עד 9 ואז נשברנו ונסענו להמשך הדרך לקרחון.

הדרך אמנם אינה סלולה אך עבירה בהחלט ומתוחזקת בזכות מכרה הזהב הנמצא בהמשך. אין גישה למכרה. לאורך הדרך מצוינות הנקודות המופיעות במפה וניתן לעצור בלי בעיות. אין הרבה תנועה. מראה הקרחון וההרים עטורי השלג בסביבה עוצר נשימה. הבעיה היחידה היא היתושונים המתקיפים אותך עם היציאה מהמכונית ומשביתים את השמחה. חוסר זהירות גורם להם גם לפלוש למכונית כך שהשיטה היא יציאה מהירה וסגירת הדלת, צילום תוך נפנוף ידיים וחזרה למכונית תוך זינוק. את נוף עצמו ניתן לראות גם מתוך הרכב. בקצה המסלול פגשנו צלם Keith Scott המתמחה בכל מה שקשור בדובים לסוגיהם, ונקרא לכן "Bear Man". הוא פרסם מספר ספרים, ערך ספר נחמד (11 דולר) ומוכר גם CD. לצערי בגלל היתושונים לא יכולנו להיכנס איתו לשיחה ארוכה וחבל. בחזרה הצלחנו לתעות בדרך ולהיכנס למסלול של סלילה או הכנת צנרת שלא ברור לאיזו מטרה.
Bear Man - http://www.hancockwildlife.org/article.php/20100108122232191

על שיט בנהר שחשבנו לקחת אפשר לשכוח, המחירים האמירו למשהו כמו 200 או 300 דולר לאדם.

לאחר הנסיעה בדרך העפר לא הייתה ברירה אלא לשטוף את המכונית במתקן הקיים במקום (שטיפה עצמית) ולפי מספר המכוניות שהגיעו למקום אנחנו לא היחידים בעניין.

למדתי משהו חדש בשפה הקנדית, שמסתבר שהוא ארצי:
 לדולר בודד קוראים looney, ע"ש הברווז המופיע עליו וכדי ליצור שיווין, למטבע של 2 דולר, עליה מופיע דוב קוראים toney(שניים).

גם בערב לא הגיעו דובים. התמונה בספר מערב קנדה וודאי לא ממרפסת הצפייה בסטיוארט. להערכתי הפרסום בא למשוך תיירים למקום. דובים בוודאי יש באזור אבל הם אינם מגיעים בהמוניהם למרפסת.

עם בוקר קידם אותנו יום מעונן וגשום. לא גשם זלעפות וגם לא קור, רק זלזוף מתמיד.יצאנו מ- Stewart בשעה 7:25 על כביש 37 לכיוון Burns Lake (הכיוון הכללי Prince George). ידענו שלפנינו דרך ארוכה שאם נוסעים בה ברצף אורכת 6.5 שעות (483 ק"מ). אבל המטרה לחצות מזרחה ולהגיע ל- Glacier Park., כך שחילקנו את הדרך במידת האפשר.

פירוט המסלול ונקודות העצירה עפ"י ההמלצות בספר קנדה מערב ע"מ 212.

כ- 20 ק"מ לפני צומת Meziadin, ראינו מה שלא הצלחנו לראות בשעות הצפייה הרבות במרפסת הדובים. דוב שחור, סועד את ארוחת הבוקר שלו, פירות יער כמובן. שום דבר לא הפריע לו ולאחר שסיים חצה את הכביש (לא במעבר חצייה). לאחר דקות ספורות נתקלנו בדובה עם שני גורים. הגורים מיהרו לתפוס מחסה בצל אמם והיא אספה את המשפחה ונעלמה איתם בין השיחים, לא לפני שסקרה אותנו לוודא שאין לנו כוונות זדוניות.

בנוסף, הצלחנו לצלם את "שבע האחיות".

לאחר שתדלקנו בצומת Kitwanga (ופגשנו פליטים נוספים ממרפסת הדובים), פנינו ל Hazelton (נקודה מס' 2). במרכז המבקרים קיבלנו הנחיות איך להגיע ל"כפר האינדיאני" Ksan, הנמצא במרחק של כ 5 ק"מ. בכפר יש טוטמים, צריפים ששמשו למגורים, מוזיאון קטן ונחמד שצמודה לו חנות יפיפייה. יש שתי אפשרויות ביקור, סיור עצמי (5cad לאדם) או סיור עם מדריך המאפשר גם כניסה לשניים מהצריפים.

אתר נוסף השווה עצירה הוא הגשר שנבנה והסיפור על הגשרים שקדמו לו. בייחוד מצא חן בעיניי הסיפור על אופן בדיקת עמידות הגשר מספר 2. שלחו אישה נושאת מסע והגברים צפו ... מנקודת הצפייה בגשר ניתן גם לצפות בקניון המרהיב.
http://www.rdks.bc.ca/content/regional-district-community-heritage-registry?q=node/57

העיירות לאורך הדרך ובטריטוריה הזו קטנות. מספר תושבים שנע בין 1,500 ל- 5,000. למרות זאת, בכל עיירה יש מרכז מבקרים ומידע בשפע על המקום ועל אזורים אחרים. במרכז המבקרים הזה קיבלנו דף המנחה אילו נקודות לאורך הדרך עד Prince George שוות עצירה.

נקודת העצירה הבאה הייתה ב- Morristown, (נקודה 3). נקודה המשלבת צפייה בדיג סלמון בשיטה הנקראת deep net. הדייג מתבצע רק בשעות שנקבעו ומוגבל בכמות. הדייג מתבצע ממש ליד הכביש הראשי במקום מהמם,. כניסה לקניון כאשר במקום ניצבים סלעים ועליהם ניצבים הדייגים. בשעה 13 בערך התקפלו הדייגים.
http://www.youtube.com/watch?v=TI3A1MFGMz0

נקודת העצירה הבאה הייתה קצרה מאוד. בדף שקבלנו מכתב כי ב Houston נמצאת "World's largest Flyrod". לא הצלחנו להבין ולדמיין למה הכוונה. עצרנו במרכז המבקרים של Houston, לחילוץ עצמות ולסיפוק הסקרנות, מה גם שמרכזי המבקרים נמצאים בדרך כלל, על הדרך הראשית, בכניסה לעיר. קיבלנו הנחייה לצאת מהבניין וללכת לכיוון הנסיעה ולעינינו התגלה מוניומנט של חכה ענקית!!!! לא יאומן עד להיכן מגיעה יכולת ההמצאה שלהם.
http://houston.ca/siteengine/activepage.asp?PageID=34

לינה: sunshine inn, 940 Highway 16 , 250-692-7696
התחנה הבאה הייתה היעד ליום זה. הגענו בשעה 16:30. המלון נמצא על הדרך הראשית. חוץ מהמזגן, אפשר לומר שהכול בסדר. המסעדה במרחק הליכה של 2 בתים. הלכנו לאכול סלמון בגריל. הסגנון יפני. המנה גדולה ואפשר להזמין גם חצאי מנות. המחירים סבירים מאוד.

המקום הוא אזור אגמים אך לאחר נהיגה של שעות רבות כל כך, ויתרנו על הסיבוב מסביב לאגם שאורך לפחות 3 שעות.

גם יום זה כרוך בנסיעה ארוכה והפעם אין נקודות עניין על הדרך. לכן גיווננו. מאחר וחייבים לעצור בדרך עצרנו עצירה ראשונה ב Prince George, לפני הכניסה לעיר ב"סופר" ענקי ובילינו שעה קלה באיסוף המצרכים החסרים לנו ובשעטה בין המדפים.

עצירה שנייה עצרנו לאכול צהריים והתמזל מזלנו וה- rest area הכניסה אותנו למקום יפיפה ליד הנהר עם שולחנות.

עצירה קצרה שלישית הייתה ב Mount Robeson אך מכיוון שביקרנו כבר במקום בעבר וגם טיילנו ברגל לא השתהינו והמשכנו לג'אספר. מצאנו את מקום הלינה שהזמנו די בקלות, בצרוף מעטפה עם מפתחות והוראות איך למצוא את הסוויטה. טיפסנו במדרגות, החדר יפה, גדול, מסודר בטוב טעם (לא כמו חדר של מלון). יש מיקרו, מקרר, טוסטר אובן , כלי אוכל. בקיצור כל מה שצריך. מה שהיה חסר זה כלי מיטה נוספים. השמיכה על המיטה התאימה לחורף. לצערנו לא הצלחנו להתארגן עם טלפון מקומי.זאת למרות שקניתי כרטיס SIM מקומי המוטען למספר שיחות. פשוט לא הצלחתי להתחבר לספק. לכן מיהרנו למרכז המבקרים והנערה האדיבה עזרה לנו להתקשר. איתרנו מישהי שהבטיחה לשלוח לנו את הדרוש. הגיע בחור צעיר ונחמד,בשם Kyle הביא את כל מה שביקשנו והסביר על כל האביזרים בחדר (ויש הרבה). ניהלנו איתו גם שיחה קצרה. הוא מורה ביסודי לכיתות הנמוכות וכיתת הגן. נולד וחי במקום. בעיירה יש כ- 5,000 תושבים ורבים מהם נשארים גם בחורף. בחורף הטמפרטורה יכולה להגיע ל 40- מעלות צלזיוס והשלג לגובה של יותר ממטר. אבל מסתדרים.

לינה: A & A Accommodations, 114 Connaught Drive , 1-(888)-5260-852

שמורת הטבע ג'ספר קנדה מערב עמ' 66

יצאנו בבוקר לכיוון Mt Edith Cavell. יוצאים לכיוון באנף ולאחר שעוברים את עמדת הביקורת של הפארק יש שילוט ופנייה ימינה. משם יש שילוט לאורך כל הדרך. חנינו בחניון העליון והתחלנו ללכת במסלול הקצר המוביל עד האגם. הדרך קלה ומנקודה מסוימת נצפה קרחון המלאך והאגם בו שטים גושי קרח. בזמן שהיינו שם נשמע רעם אדיר וחלק מהקרח גלש מטה. המראה אדיר, עם כל מה שחבל על הקרחון שהולך ונעלם. במקרים כאלה יש להתרחק במהירות מהאגם כי כמות גדולה של קרח יכולה להעלות את מפלס המים באגם ולשטוף את הסביבה.
 מומלץ להגיע מוקדם לאגם לפני שכל המוני התיירים נוהרים לשם (בסביבות 9:00).

מהאגם חזרנו לעיר ופנינו לאגם Pyramid, שנמצא למרגלות הר זה. הדרך נמצאת מעל לבתי ג'אספר. נסענו כמעט עד לקצה הדרך. לקראת הסוף רואים בצד הדרך מעקה עץ, זה סימן לדרך המובילה לאי. גשר להולכי רגל מעביר לאי הקטנטן ומאפשר להקיף אותו. בסיום חזרנו לחדרנו למנוחה לקראת פעילות אחה"צ.

בסביבות 16 יצאנו לאגם ,Maligne זאת במטרה לצפות, אולי, לקראת השקיעה בבעלי חיים. יוצאים לכיוון Edmonton ולאחר מספר ק"מ יש שילוט ברור על הפנייה לאגם. נוסעים בדרך הנקראת Maligne Road, עוברים בדרך שילוט המורה על אפשרות לפנייה לאחד הגשרים (7 ומטה) וממשיכים עד לשילוט המכוון ל- Canyon. ממגרש החנייה יורדים לאורך גדר הקניון. יש נקודות צפייה ויש גשרים. הקניון מרשים בעיקר בתחילתו. ירדנו כמדומני עד הגשר החמישי, משם חזרנו בשביל "הסוסים" שמעל לשביל הצמוד לקניון. זה פשוט מקל על ההליכה.

מהקניון המשכנו הלאה לאורך הדרך., עברנו את אגם Medicine , ליד נקודת הצפייה התכנסו מספר עזי הרים שהמכוניות והאנשים לא הזיזו להם. זה, בנוסף לסנאים (ולכלבים), היה מגוון בעלי החיים שפגשנו. המשכנו עד האגם, התרשמנו ממנו וחזרנו. מה שכן, הרי הגיר המוארים בחלקם יוצרים מראה מרהיב. לרגע נדמה כי הם מושלגים.

עם בוקר, יצאנו לכיוון Edmonton. קראתי לפני כן חוות דעה של מקומיים שמתלוננים על השעמום בדרך ועל כך שהם מנסים לדלג עליה, להגיע ל Calgary בטיסה ומשם ל Jasper. הדרך אכן לא מרהיבה, אבל אולי לנו כתיירים הנוסעים בה פעם אחת בלבד, היא סבירה. יש עליות וירידות, ירק, שדות צהובים של חרדל והכביש רחב ונוח.

הגענו למלוננו. הקצינו זמן לכביסה שהצטברה בעזרת מכונת הכביסה והייבוש של המוטל. חיפשנו משקפיים שנעלמו ותוך כדי מצאנו זוג נוסף שנפל במכוניתנו כנראה לנהג הקודם, בין כסא הנהג והמגירה (אי אפשר לראות, רק להשחיל יד ולגשש) ומצאנו גם את המשקפיים האבודות שצנחו על הרצפה הכהה בחדר האמבטיה. סוף טוב, הכול טוב.

מידע על Edmonton-;http://wikitravel.org/en/Edmonton

לינה:Quality Inn West Harvest, 17803 Stony Plain Road, (888) 852- 5260
המוטל ממוקם במרחק מספר דקות נסיעה מה- mall. בסביבות המוטל יש עוד מספר לא מבוטל של מוטלים ושפע של מסעדות (רובן רשתות). כמו כן, ממש קרוב נמצא סופר ענק השייך לרשת SUPERSTORE, במתחם 1573 -17303, על stony plain road.
 החדר גדול, המיטות גם כן. יש טלוויזיה, מקרר, מכשיר להכנת קפה (המשמש אותי להרתחת מים), מזגן ושולחן כתיבה עם כסא. (ביקשנו כסא נוסף ולאחר התערבות המנהלת הובא לחדרנו אחר כבוד). כל זה מאפשר להכין ארוחת בוקר (ללא ביצים) ושתייה חמה במשך היום. בינתיים התחיל לרדת גשם זלעפות מלווה ברעמים המפלחים את השמיים וברקים שמרעימים בקולם. מאחר והיה יום ראשון, מרבית המסעדות היו סגורות. מצאנו מקום כלשהו. האוכל מוגש יפה והמנות גדולות כך שאי אפשר לסיים אותן ומה שנשאר נארז (על ידנו) ומלווה אותנו למלון, למקרה שנסבול מחרפת רעב.

ליד המוטל יש מסעדה וויטנמית מצוינת במחירים מאוד סבירים (מ- 10cad למנה). לשם שינוי האוכל טרי, טעים ולא תעשייתי וטבול בשמן. Rice Paper, 10080- 178 street NW , 780-483-8198. www.ricepaper.com ביום ראשון סגור.

באנו ל Edmonton במטרה ברורה, לחזות בנפלאות הקניון שהציל את תושבי המקום מהשעמום בימי החורף הארוכים, החשוכים והקרים. הקניון במרחק נסיעה קצרצרה מהמוטל, נפתח בשעה 10. התייצבנו במקום, רשמנו את מקום החנייה שלנו והסתערנו פנימה. במבט של קניות צריך להגדיל את קניון ארנה שלנו. חנויות ועוד חנויות. חלק יפות יותר וחלק פשוט שמטיידה. מה שמעניין המקום לא שרץ קונים ומבקרים למרות חופשת הקיץ של הקנדים. אולי הם יותר בעניין של לבלות בחוץ כמה שיותר כדי לאגור שמש ואוויר לחורף המצפה להם, (תהליך דובי של הסתגלות לסביבה במקביל לאגירת המזון של הדובים). רוב החנויות היו ריקות מקונים, מעניין ממה הם מתפרנסים. המקום היחיד שהמה זה ה Food Court, שם ניתן למצוא מזון מגוון בהתאם לטעם האישי ובשעת הצהריים קשה למצוא שולחן פנוי.

בנוסף לחנויות יש אתרים לילדים; לונה פארק, חוף ים מקורה עם גלים, כסאות נוח וכל מה שצריך. מתקן להליכה על קורה, חבלים ועוד, בהתאם לתעוזה ולכושר של הצעיר/ה. בשתיים בצהריים יש הצגה של כלבי הים (seals) שניתן לצפות בה מהאמפי הקטן תמורת תשלום, או לטפס לקומה שנייה ולבחור עמדת תצפית נוחה. מה שניתן ללמוד מהמופע כי בעזרת אוכל ניתן לאלף גם כלבי ים (לא לטעמי, למרות שהיה נחמד).

עם סיום המופע החלטנו שמיצינו את העניין ויצאנו מה mall. אישית אני לא חובבת קניונים וקניות (בלשון המעטה) ואני לא מבינה איך אומרים שאפשר לבלות שם יומיים!!! בעזרת ה- GPS, יצאנו לסיור בעיר, באתרים המוזכרים במדריכים. מה לומר, רחוק מלהרשים. פרט למרכז שבו בנייני אבן גבוהים וגורדי שחקים, שאר העיר מורכבת מצריפי עץ שקשה לזהות אותם עם עיר ומספר הבניינים הישנים ממש מועט ולא כל כך מתוחזק.

למוזיאונים לא נכנסנו. מוזיאון למדע מכוון בעיקר לילדים, מוזיאונים המציגים את תרבות הילידים חוזרים על עצמם וראינו כבר מספר כאלה, ביניהם את המוזיאון בוונקובר. כנ"ל מצגות על חיי ה"חלוצים" שבנו את היבשת והכחידו תוך כדי את הילידים ואת בעלי החיים. מה נשאר? מוזיאון לאמנות, בד"כ אני לא מדלגת על מוזיאונים כאלה, אבל הפעם ממש לא הסתדר לי עם אופי הטיול.

קינחנו בארוחת ערב מצוינת במסעדה הויאטנמית ותכננו את היום שיבוא.

יצאנו מוקדם לפארקElk Island. הנסיעה על כביש 16NE הנקרא גם yellowhead, לכיוון Llyodminster. בפרוורי edmoonton הכביש עמוס וצריך לשמור היטב על המסלול. בהמשך התנועה נרגעת. כשמתקרבים לפארק יש שילוט גדול וברור. הכניסה ע"י תשלום במכונה האוטומטית בכניסה, בשטרות (לא פעל) ובכרטיס אשראי. מאחר והיה מוקדם לטעמם של הקנדים (לפני 9) היה מרכז המבקרים סגור. לקחנו את חוברות המידע בחוץ והתחלנו בנסיעה. ב loopBison לא היה זכר לחיות. אבל בהמשך על הכביש פגשנו 3 עדרים. נכנסו לכל מקום ואפילו הלכנו מעט ברגל אבל בע"ח היחידים שנתקלנו בהם היו האווזים ליד האגם, צפרדעים קטנות המקפצות בשבילים, המוני שפיריות ענקיות ויתושים קטנים שהטרידו אותנו כל הזמן.

אפשר לצאת להליכות קצרות או ארוכות ברגל, רק הצטיידו בנוזל דוחה יתושים ובבגדים בהירים ופרט לזה היזהרו מהביזונים, הם אלימים כשהם מתרגזים.

המקום יפה ואם אתם עם קרוון מומלץ להישאר ללון במקום. לצפות בבעלי החיים עם שחר, לעת ערב ובלילה. לחזות בשמים ללא אור ולנסות לזהות את הכוכבים והגלקסיות. ואם מזלכם יאיר תוכלו לצפות בלילה (מותנה בשמים בהירים) באוורורה (הזוהר הצפוני).
http://wikitravel.org/en/Elk_Island_National_Park

לכפר האוקראיני לא נכנסנו. ראשית, כפי שכבר הסברתי, אנחנו לא ילדים ומכירים את כל הגימיקים הללו ושנית איננו חובבי אוקראינים, נחשו מדוע.

יצאנו מאדמונטון בסביבות 7:30, ושוב נתקלנו בבעיית הכביש החדש שאינו מוכר לידידנו המסור, ה GPS, הוותיק שלנו. הבעיה שעלייה על כביש מהיר אינה מאפשרת השקעת מחשבה , הדרך היחידה היא לרדת מהכביש, לעצור ולהתייעץ עם גורם אנושי שהוא יליד או בן המקום. וכך, לאחר התברברות, עצרנו לפני עלייה פעם נוספת על דרך זו, עצרנו רכב שעלה על הדרך הצדדית וביקשנו מהנהג הצעיר שיושיענו. בעזרת ה GPS שלו קיבלנו הנחיות איך לחזור, לאיזה כיוון ואיך לרדת, או בעצם להמשיך על הכביש המהיר בכיוון דרומה לקלגרי ומטה.

בזבזו 1/2 שעה. היציאה מאדמונטון נוראית. העיר משתרעת על שטח גדול. יש הרבה מפעלים וכולם נוסעים כמו מטורפים. בשעה טובה יצאנו מגבולות העיר, הקצב והעומס נרגעו ואפשר היה להתחיל ליהנות מהדרך.

אלברטה מדינה חקלאית כך שהנופים, בפרט בעונה זו הם של שדות צהובים. מי בצהוב עז יותר, החרדל, ומי בפחות, התבואה. היה גם מעט תירס. לצדי הדרך, מעבר לגדר של הכביש המהיר (HW 2), יש תצוגות שאינן נפסקות. חלון ראווה פתוח, הושט היד וקנה. מגרשים ענקיים של קרוונים, מכונית, סירות וכמובן ב John Deer, מכונות חקלאיות לסוגיהן צבועות בשלל צבעים.

בנוסף, כל עיירה המכבדת את עצמה מודיעה על מגרש גולף ומזמינה את העוברים לבוא. כך שאם אתם חובבי גולף, תוכלו לנדוד מעיירה אחת לשנייה ובסופו של דבר להוציא לאור ספר "ביקורת מגרשי גולף לאורך HW2 באלברטה, קנדה. גם הנאה וגם אתגר.

הערה: גם בפרקים, ווטרטון וגליישר יש מגרשי גולף.

ה Rest Areas לאורך כביש זה שונים במהותם. יש בניין מסודר, מים זורמים, מסביב אתר ירוק עם שולחנות לנוחיות והנאת העוצרים. (יש לשים לב לשילוט). ביניהן יש נקודות התרעננות ממש בשולי הכביש, ללא שום תוספות. על מנת למלא דלק או לסעוד (אם לא לקחתם אתכם צידה לדרך), יש לרדת מהכביש לאחת העיירות ושם מחכות לכם כל הרשתות ובראשן מקדונלנד.

נהנינו מהדרך ומהשלווה שתורמים המרחבים העצומים.

בקצה הדרך, לפני הכניסה למקום הלינה שלנו ב Fort Macleod, ירדנו לכיוון ההפוך לאחד האתרים המדוברים שפספסנו בביקורנו הקודם בקנדה (בגלל המרחק). האתר נקרא Head Smashed in Buffalo Jump. האתר נבחר ע"י אונסקו כאתר מורשת ונבנה במקום בניין שהוא מוזיאון המנציח את מה שהיה ואיננו עוד. למזלנו, ללא תכנון הגענו בצהריים, (1:30 בערך), בדיוק למופע המתקיים ממש בכניסה. במקום נערכו חפירות ארכיאולוגיות על מנת להבין מה היה שם וממתי. ממצאי החפירות העידו על כך שהאתר היה פעיל כבר לפני כ 6,000 שנה. הפעילות נפסקה עם הגעת האדם הלבן, הסוסים וכלי הנשק. התחלנו את הסיור בצפייה בסרט המסביר איך התנהל המבצע (לפני ברוא האדם את כלי הנשק היורקים אש), עברנו על פני התצוגות (ערב קודם קראתי באינטרנט בפירוט,כך שהגענו עם מידע), עלינו לאתר הקפיצה וצפינו בשני סרטוני וידאו המסבירים את מקומו של הביזון (הסוג של אמריקה הצפונית שנדד מאסיה לפני 100,000 שנה) בקיום הילידים ואת הנזק האדיר שנגרם עם בוא האדם הלבן. בנוסף מציגים גם 2 מיני ציפורים שנכחדו כליל על אותו משקל.
http://history.alberta.ca/headsmashedin/

אם אתם בסביבה, (בווטרטון, למשל) מומלץ מאוד. אבל הקפידו לבדוק מתי יש מופעים והגיעו בזמן ולא ברגע האחרון בערב. דרושות שעתיים עד שלוש לביקור מהנה באתר.

משם נסענו למלוננו.

לינהFort Motel, Colonel Macleod Boulevard 451 (24 street), 553-3115 (403)
 מוטל צנוע, נקי, מאובזר. יש מזגן, יש אינטרנט, מקרר, מיקר, שולחן שניתן לאכול עליו. בעל הבית הינדי שנולד בקניה (הוריו עברו מהודו יחד עם גנדי), למד בלונדון (לא ברור מה כי האנגלית שלו לא משהו), עבר לטורונטו ומשם לכאן. נעים ומאוד משתדל. תוך 5 דקות סיפר לי את סיפור חייו ואת היכרותו עם יהודים. יש הרבה מוטלים לאורך הרחוב בו נמצא מוטל זה. יש מסעדה סינית וסופר נהדר.

יצאנו בבוקר לכיוון Waterton Park על כביש 6. בכניסה לפארק משלמים ומקבלים חוברת. מרכז המבקרים נמצא בהמשך לכן פנינו לכיוון Red rock park way , לא עצרנו בדרך והמשכנו כד לסיומה, מקום בו מתחילים השבילים. הלכנו לאורך הקניון האדום, מסלול קצרצר ויפה וחזרנו בכיוון מרכז המבקרים.

מרכז המבקרים בשמורה הוא מרכז מידע בלבד, וכך הוא מוגדר. פרט למידע ומפות אין שום דבר. המליצו לנו לשוט בסירה ולמרות שלא התלהבתי מהעניין ויתרתי. נסענו לכיוון האגם. עלות ההפלגה 40cad לאדם, לא כולל מסים. הגבול האמריקאי-קנדי עובר באמצע האגם והטרק מתחיל בצד האמריקאי. כך שמי שרוצה ללכת צריך לקחת דרכון ונדמה לי שהדרכון צריך להיות אמריקאי או קנדי. גם מי שמפליג רק כדי להגיע לתחילת המסלול משלם מחיר מלא וצריך לדאוג להגיע בזמן לאחת ההפלגות כדי לחזור. ההפלגה נמשכת כשעתיים אבל באמצע עוצרים בצד האמריקאי ל 20 דקות ומעלה. ממש אין מה לראות וחבל על הזמן ועל הכסף. הבירבורים של המדריך לא מצדיקים את המחיר.

הנופים בפארק מרשימים ומעניקים הרגשת שלווה. בפרט מאחר ומספר המבקרים קטן. הבעיה היא שכל מסלול מחייב השקעה של קרוב ליום שלם. מי שאוהב ללכת צריך להחליט אם להישאר יותר מיום או לבוא ליום אחד, לבחור את אחד המסלולים וזהו.

חיות, ראינו מרחוק דוב שחור שעסק באכילה. הדובים השחורים בפארק קטנים מאלה של אלסקה כי אינם ניזונים מדגים אלא בעיקר מפירות היער. המדריך ציין שמחקר שנערך קבע כי דוב שחור אוכל מדי יום 100,000 פירות יער.

מסלולי הליכה -;  קנדה מערב עמ' 128

בסוף היום, יצאנו לכיוון East Glacier Park. יציאה לכביש 6 דרומה, מעבר הגבול לארה"ב והמשך בכביש 49. הדרך יפיפייה, מפותלת וצרה. חלקה מעל לצוקים.

לינהDancing Bears Inn, 2 לילות, Avenue 40, East Glacier Park, 226-4402 (406)

המוטל קרוב לכניסה המזרחית לפארק. על מנת להגיעה לכניסה ל- going to the sun road, צריך לנסוע הלוך וחזור כל יום כ- 32 מייל. הדרך יפה, אבל לנסוע פעמיים ביום זה מוגזם. המקום האידיאלי להתאכסן זה ב- St Mary.
 זה היה המוטל הגרוע ביותר בו התאכסנו: החדרים קטנים ואין מקום לזוז. אין מקום לתלות בגדים. יש מיקרו, מקרר, ארוחת בוקר רגילה בהגשה עצמית. אבל אין היכן לשבת לאכול, לא בחדר (כסא אחד, כורסא אחת ואין מקום לזוז) ולא בהול של המלון. האפשרות היחידה לאכול בעמידה או לשבת בחוץ שזה מקום לא נחמד, עם האוכל על הברכיים. אבל למיטב זכרוני המחיר סביר ביחד לסביבה. בעל המקום אדיב אבל- את החדר לא ניקו בטענה שהיינו צריכים לבקש, ואת זה אף אחד לא אמר לנו בקבלה שעלינו לבקש....

יצאנו בבוקר לכיוון St. Mary ומשם לכניסה ל Going-to-the-Sun Road. במפה מסומנות נקודות עצירה ומה אפשר לראות בהן. עצרנו , צילמנו ונסענו ל Logan Pass. צריך להגיע לשם כמה שיותר מוקדם, מגרש החנייה מלא ואנשים מחכים במכונית, אורבים למכונית שיוצאת כדי לתפוס את מקומה.

מהמרכז ב- Logan Pass, יוצא מסלול הנקרא Hidden Lake. המסלול לא ארוך, 1.5 מייל בכל כיוון. חלק מהשביל הוא מסלול של רצפת עץ ומדרגות עץ. יש עלייה לא נוראה ואפשר לראות אנשים מכל הגילאים הולכים, כל אחד בקצב שלו. בסופו של דבר מגיעים לתצפית על האגם, שהיא ממש מהממת. זמן ההליכה יכול להיות בין 2 ל- 3 שעות.

בדרך צפינו בעזי הרים ולמחרת ראינו שמספר עיזים ירדו למטה ממול למרכז המבקרים.

המשכנו בדרך עד לעיקול וחזרנו חזרה.

מזג האוויר האיר פניו אלינו כל היום.

יצאנו בבוקר לכיוון Babb הנמצאת כ- 8 מייל אחרי St. Mary. משם פנינו לכניסה ל Many Glacier Park. אסור לוותר על חלק זה של הפארק. הנופים בו אפילו עוד יותר יפים מ- Going-to-the-Sun Road.

נסענו עד החנייה של Swift Current הנמצאת בקצה הדרך. במקום יש מסעדה ומוטל כל שאי אפשר לפספס. מקצה מגרש החנייה יוצא מסלול הנקרא Swifftcurrent Trailhead. אפשר ללכת חלק מהמסלול. הנקודה הראשונה היא Fishercap lake. הנמצא במרחק כ 0.5 מייל מההתחלה. יורדים לאגמון ושם מחכה ה- moose התורן (והיחיד שראינו בטיול), שכפי הנראה התרגל לתיירים הצופים בו. עולים חזרה לשביל הראשי וממשיכים לנקודה הבאה, המפל. נקודה זו נמצאת במרחק 1.8 מייל מהיציאה. המסלול נוח, שביל עם מעט מאוד עליות וירידות. המפל נמצא ליד אגם, מצידו השני. כדי להגיע אליו צריך להקיף את האגם. ראינו ילדים עם מגפיים מיוחדים משתכשכים שם במים. גם כאן בדרך, פגשנו אנשים מבוגרים, ומשפחות עם ילדים שחלקם נישאים במנשאים.
 אפשר להמשיך את המסלול הלאה ואז אורכו (לכל כיוון) 6.6 מייל.

בדרכנו חזרה, לכיוון היציאה פגשנו דוב (לא גריזלי, אבל בצבע חום).

חזרנו בחזרה ל St Mary ונכנסנו שנית לפארק ל- going to the sun road במטרה להשלים מה שהחסרנו ביום הקודם. המשכנו עד ליציאה המערבית ופנינו ללינת לילה ב Kalispell.

לינהTravelodge -; Kalispell, 350 North Main Street, 655-6123 (406)

המלון נקי, חדרים גדולים מצוידים במיקרו, מקרר, מכונת קפה. יש גם ארוחת בוקר וחדר אוכל מסודר. עושה רושם נהדר. ארוחת הבוקר קונטיננטלית אבל נחמדה ונעים לשבת בחדר האוכל. צוות המלון אדיב מאוד.

הערה: לעומת קנדה שם מצאנו Information בכל עיירה בארה"ב עדיין לא נתקלנו במוסד כזה.

לנסוע מעל ל- 4 שעות כדי להגיע ל Sula, נראה לנו מוגזם. מצד שני מה עושים בדרך? במדריכים לא היו המלצות וגם באינטרנט לא מצאנו דבר. מה שבא לעזרנו הייתה מפת מונטנה המחולקת חינם כשמצידה השני מצוינות נקודות עניין בכל אחד מהאזורים במונטנה.

הסתבר כי סטייה מכביש 93 לכביש 212 תוביל אותנו לשמורת ביזונים, הנקראת National Bison Range. נוסעים לכיוון Charlo ובדרך יש כבר שילוט. בשמורה יש בנוסף לביזונים גם elk ומי שמגיע בשעות הבוקר או הערב זוכה לראות גם ציפורים וכו'. בשמורה יש מסלול מעגלי של 19 מייל. מסלול יפה. בשמורה זו קל יותר לאתר את בעלי החיים מאשר בשמורות האחרות מאחר ואין שיחים המסתירים. אמנם הגענו קרוב לשעת הצהריים, אך זכינו לראות נוסף לביזונים גם איילים ונהנינו מהנוף. הכניסה לשמורה עולה 5$ ומרכז המבקרים יפה.

משם תכננו להמשיך על כביש 212 (לא לחזור אלא להמשיך) עד למפגש עם כביש 93, ובמקום לפנות דרומה, לחזור מעט צפונה לכיוון Kalispell, לנסוע כ 8 מייללעיירה בשם St Ignatius כדי לבקר ב- Flathead Indian Museum. הגענו לשם והסתבר שהמוזיאון נסגר, כנראה מחוסר מבקרים או חוסר מתנדבים (למרות ההמלצות). חזרנו דרומה לכביש 93 והמשכנו עד מקום הלינה.

הדרך יפה, עוברים בדרך אגמים, גבעות מוזהבות, נחל המלווה אותנו פעם מימין ופעם משמאל. מה שלא נחמד אלה בתי הקזינו בכל עיירה או מוטל, ולעיתים אף יותר מאחד.

אנחנו לנים הפעם ב no where. בתוך חורשה, בבקתת עץ מצוידת יפה. שקט ושלווה.

לינה: Lost Trail Hot Springs, 8321 highway 93 south, 821-3574 (406) הגענו למקום בעזרת ההנחיות המדויקות שנשלחו לנו. יש מטבחון ומאחר ואין לנו סירים קיבלנו בהשאלה שניים. יש בריכה חמה הניזונה ממי המעיינות ויש במקום מסעדה שניתן לאכול בה וכמובן בר.

יצאנו לכיוון Arco. הדרך יפה, עוברים באזורים חקלאיים כשנהרsalmon זורם פעם מימין ופעם משמאל. הגענו בסביבות הצהרים ופנינו למוטל. השארנו את החפצים ונסענו ל Craters Of The Moon. למעשה המקום הוא רק אזור תחום ומוגדר מתוך המכתש. על כך עמדנו רק למחרת כשהמשכנו לעבר Boise. האתר בא ללמד מה קרה ועדיין צפוי שיקרה באזור. שורה של תילים שנוצרו מהתפרצויות געשיות בתקופות שונות. ההתפרצות האחרונה הייתה לפני כ- 2000 שנה. כמו כן איך השטח הופך לאט מאזור געשי לאזור פורח. ואכן כשנסענו למחרת ראינו את אותה צמחיה, בשלבים השונים בהתפתחותה עד להפיכת האזור לחקלאי.רק במרחק של כ- 20 מייל הגענו לקצה המכתש, שניתן היה לראות אותו באופן ברור.

הסיור במקום יכול לארוך בין שעתיים ליותר, תלוי כמה מסלולים ובאיזה אורך הולכים.
http://www.nps.gov/crmo/index.htm

Craters Of The Moon אינו המקום היחיד בו ניתן לצפות בלבה על צורותיה. בהמשך הדרך, על כביש 97, דרומה (באורגון), ראינו ערימות לבה ושילוט המציע כניסה לאתר הנמצא בסביבה בשם Lava Lands.
http://www.thegreatoutdoorsoregon.com/lava_lands_visitor_center.php

לינה: D K motel, 316S.Front Street, 527-8282 (208) מלון דרכים פשוט ובסדר. יש מיקרו, מקרר, אינטרנט. הבעלים אדיבים מאוד. העיירה זעירה.

במרכז המבקרים של craters of the moon, כשהתעניינו בדרך שעלינו לעבור למחרת, יידעו אותנו על שריפות גדולות באזור, דרכים שנחסמו ועיירות שפונו.

חזרנו למלונינו ובררנו מחדש, וכן גלשנו לאתר של מכבי האש. מסתבר שבמסלול בו תכננו לנסוע, כ 15,000 כבאים עמלים לכבות את השריפה. נאלצנו לוותר על הנסיעה ל Sawtooth ותכננו דרך אלטרנטיבית, מה שגרר גם ביטול הזמנה בשני מלונות והתארגנות לשני ימי לינה במקומות חדשים.

לכן פנינו מערבה לכיוון Boise, עברנו כמובן דרך אזור גדול של לבה במצבים שונים. הדרך ישרה, יש עיירות קטנטנות . מעט מאוד תחנות דלק. ב Boise איתרנו את מרכז המידע לתיירים שנמצא בבניין ברחוב 255 Main St #300בקומה השלישית. כנראה שהמשרד לא מתוכנן כל כך לתת מידע, אבל בלית ברירה באה הגברת לעזרתנו.

הסתובבנו קצת ב Boise. עניינו אותנו 2 אתרים: Idaho Black History museum (עד עכשיו עוד לא ביקרנו במקום דומה),
http://www.ibhm.org/index.php?option=com_content&view=article&id=83&Itemid=98

ו- Idaho Anna Frank Human Rights Memorial , שמטרתו להתניע את זכויות האדם .
http://idaho-humanrights.org/.

שניהם נמצאים באותו אזור, Boise's cultural district. ובאזור זה נמצאים גם שאר המוזיאונים והספרייה הגדולה. מדובר בגינה גדולה שמסביבה כל האתרים. במקום גם חנייה בשפע ובחינם. המוזיאון להיסטוריה של השחורים היה סגור, כנראה מחוסר מתנדבים במקום ופעילותו מצטמצמת לשבת וראשון. האתר לזכרה של אנה פראנק, הוא אתר פתוח כחלק מהגן.
 ליד האתר נמצאת הספרייה של העיירה. נכנסנו לספרייה והתפעלנו מהתכנון ומהתכולה. ילדים מגיעים לשם, שואלים לא רק ספרים אלא גם קלטות סרטים או מוסיקה. הלוואי ועירנו, תל אביב הייתה מתברכת בספרייה כזו.

נשארנו עם שתי בעיות, לינה ללילה זה ולבא אחריו. במרכז המידע הציעו לנו ללון ב Eagle, פרוור הנמצא על דרכנו. הבעיה שהמלונות שם יקרים בצורה מדהימה. בתחנת הדלק המליצה לנו הפקידה לחזור לכיוון העיר ולפנות ל free way. פנינו איפה חזרה לאזור Meridian, ואכן מצאנו שם מספר מלונות ניצבים זה ליד זה באזור קניות גדול.

בחרנו ב ,motel 6 meridian 1047 south progress ave, מלון נקי, פשוט במחיר סביר מאוד. לידו כאמור נמצאים עוד 2 מלונות westernBest ועוד אחד.

פקיד הקבלה סייע לי במציאת מלון למחר באזור מבוקש מאוד. רצינו ללון בקמברידג' אך לא היה מקום ולכן הזמנו מקום בעיירה קטנה לפני קמברידג בשם Council.

בנסיעות מתלבטים תמיד באיזו דרך לבחור ועל מה לוותר. רק בדיעבד אפשר לדעת אם הבחירה הייתה נכונה, ולפעמים עדיין נשאר מקום לספק. בגלל השרפות שפרצו במקומות שונים ביערות, לא יכולנו להמשיך במסלול כמתוכנן. עמדנו לפנינו שתי אפשרויות:
לחזור מ Arco על חלק מהדרך, כלומר, לחזור על כביש 93 צפונה עד ל Chalis ומשם לפנות מערבה על כביש 75 ל Stanely. או לוותר על חלק זה של המסלול, להמשיך ל Boise ומשם לעלות צפונה על כביש 55 עד ל New meadows, לפנות דרומה על כביש 93 עד ל council, כדי להמשיך יום לאחר מכן במסלול המתוכנן ל Hells Canyon. מאחר ולא היה לנו מידע על הנעשה בכביש 75 וב- Stanely, וכן לא היה שום בטחון כי נוכל יום לאחר מכן להמשיך משם לWeiser כמתוכנן, בחרנו באפשרות השנייה.
 יתכן והפסדנו נופים יפים לעומת זאת ראינו את המרכז היפה שתוכנן ב Boise. האתר לזכרה של אנה פרנק, הספרייה היפה המכילה לא רק ספרים, אלא גם קלטות והמשרתת עיר של 200,000 תושבים, ספרייה שגם עיר גדולה כמו תל אביב לא הייתה מתביישת בה, בלשון המעטה.בניין חדש, מדפים מסודרים, מרחב, ילדים באים בהמוניהם. בנוסף, יכולנו לקלוט את גודלו של המכתש שאתר ה crater of the moon מהווה רק דוגמית ממנו.

הדרך על כביש 55 צפונה יפה. בעיקר כשמתחילים לנסוע לאורך נהר ה- Pyota. עוצרים מדי פעם, עוברים על גשר תלוי שנמצא לצידי הדרך, והדרך שבאופן רצוף הייתה יכולה להימשך כ 2.5 שעות נמשכת יום שלם. עברנו בעיירה היפה McCall. עיירת נופש לחוף האגם. מסודרת ומאורגנת כמו עיירות הנופש באלפים הצרפתיים. מרינות קטנות עם סירות, מסביב לאגם יערות. אין מה להשוות בינה לבין העיירות האחרות שעברנו בדרך. יש לציין שהבנייה בשולי הדרך בעיצומה. כפי הנראה לא מבנה מגורים אלא דירות נופש.

המוטל שהזמנו בסיסי ביותר. חדר גדול עם 2 מיטות, מזגן וזהו. אבל נקי. המחיר בהתאם ובעלת המוטל אדיבה. אחסנתי אצלה את מה שזקוק לקירור כולל הקרחונים שזקוקים למקפיא. המזגן ישן, אבל בסך הכול בסדר.

לינה Starlite motel, Council

יצאנו מ Council בסביבות 8:30 על כביש 95, לכיוון Cambridge. ב Cambridge יש לפנות לכביש 71 לכיוון Oxbow Dam. יש לשים לב, הפנייה היא לפני תחנת הדלק ימינה. השילוט לא כל כך בולט.

הנסיעה בדרך יפה. כשמגיעים לסביבות ה- Dam , מתגלה הנהר במלוא הדרו. משם ממשיכים ישירות צפונה על כביש 454 לכיוון Hells Canyon Dam. בתחילת הדרך מסומן שזו דרך פרטית, ואכן היא נסללה עבור ה Dam, אבל היא לשימוש הציבור וניתן לנסוע בה עד למרכז המבקרים. שם מורידים סירות כדי לעשות רפטינג על הנהר.

הדרך צרה ומפותלת, אבל ניתן לנסוע בה בלי חשש. אין תנועה רבה וניתן לעצור בכל מיני נקודות לצפייה וצילום. הנהר נקרא snake בגלל פיתוליו והדרך מתפתלת לאורכו. במרכז המבקרים יש מרפסת המשקיפה על הנוף, סרט באיכות ירודה ושולחנות שניתן לאכול לידם.

הדרך חזרה היא באותו מסלול.

כדי להמשיך משם ל Joseph, יש להמשיך לכיוון Halfway. קצת לפני נקודה זו יש פניה חדה ימינה (צפונה) לכביש 39 המוליך ל Joseph דרך היער, מצידו השני של הקניון. גם דרך זו מפותלת מאוד. נפרדים מהקניון בתצפית יפיפייה Hells Canyon Overlook אבל לא נפרדים מהדרך והפיתולים.

בסופו של יום הנהיגה לאורך כל היום מעייפת מאוד. המרחקים אמנם אינם גדולים אבל המהירות נעה כל הזמן בין 35 מייל לשעה ל 45 מייל לשעה. ניתן לעצור לחניית לילה באחד החניונים בדרך (במידה ונוהגים בקרוון או יש ציוד מחנאות).
http://www.nps.gov/joda/planyourvisit/upload/JODA-Regional-Map.jpg

לינה: mountain view, 83450 Joseph Highway, 541-432-2982

המקום משותף לחניית קרוונים ומספר חדרים ונמצא על הכביש המוליך מ- Joseph ל- Enterprise. כ- 2 מייל מ Joseph. החדר קטנטן, אין היכן לאכול או להכין את האוכל, למרות שיש מיקרו ומקרר וכל מה שנחוץ. בעקרון אפשר לשבת בחוץ אבל מה לעשות כשיורד גשם? ואכן מסביבות השעה 19 החל לרדת גשם שוטף מלווה בברקים ורעמים שפסק אמנם לקראת הבוקר אבל לא אפשר לאכול ליד השולחן שבחוץ
 בקיצור, לא מומלץ.

לתשומת לב: השעון משתנה לשעון pacific. יש להזיז שעה אחורה.

יצאנו בבוקר, כהרגלנו, לכיוון La Grande, כפי שתכננו. אבל... ביום הקודם, בדרך בחזרה מהקניון נסענו במסלול שהיה מתוכנן ליום זה (המפות לא מפרטות את אפשרות הנסיעה מ Hells Canyon ל Joseph ורק במרכז המבקרים קיבלנו מפה המפרטת את האפשרות הזו). המרחק בין שני המקומות כ- 115 מייל, הכביש פשוט ותוך כשעה וחצי הגענו ליעדנו. במוטל בו תכננו להתגורר הסבירו לנו שני דברים: לפני 14:00 אין קבלה וב- La Grande אין מה לעשות. עשינו חושבים, חזרנו למוטל וביקשנו לבטל את ההזמנה, יש לציין שהם הלכו לקראתנו והסכימו.

החלטנו להתקדם לעבר John Day ולבקר במקום הנמצא על הדרך ל- La Grande ושעליו המליצו במוטל, Hot Lake Springs, (HWY 203, 66172 ), אי אפשר לפספס, יש שילוט ברור והמקום נראה לעין מהכביש.
http://hotlakesprings.com/
 בנעורי קראתי ספר בשם "יד ימין היא העושה ויד שמאל היא החולמת" (ואולי להפך) . המקום בו ביקרנו ממחיש את זה. הבעל אמן והאישה אשת עסקים, יזמית, נמרצת ...

המקום הוא מקום ההתיישבות הראשון באורגון. בשנת 1826. לאחר שריפה שפרצה במקום הוא נעזב והבניין הראשי התפורר. אשתו של אמן בשם David Manuel, לקחה יוזמה, אספה סביבה עוד חבורה והם החליטו להשקיע ולהחזיר את למקום את תפארת העבר. בבניין המרכזי שבו היה בעבר, בין היתר, בית חולים ומלונית לבאים להתרפא, יש כיום מלון, מסעדה, אפשרות לארוחת בוקר, מוזיאון שבו מוצג האוסף של האמן, מוזיאון של יצירות האמן, ועוד ועוד. יש גם סרט קצר המתאר מה היה ואיך שוקם המקום.

בילינו במקום למעלה משעתיים, שוחחנו ארוכות עם העובדת בחנות ועם בעלת המקום. שווה ביקור, אם עוברים בדרך.
 ד"א אכן יש שם מעיינות חמים ובחדרי המלון יש אפשרות לאמבטיה מהנה. טמפרטורת המים הנובעים מתקרבת ל 100 מעלות!.

בעלת המקום הציעה לנו להמשיך עד john day וגם יזמה עבורנו הזמנת חדר במלון של Best Western, לכן המשכנו לשם. הדרך כרגיל יפה, נחלים מלווים אותנו חלק מהדרך, יערות, עולים עד גובה של 1,500 מ' ויורדים חזרה. באזורים הפתוחים חקלאות, חיטה, ממגורות, פרות, סוסים ובתים המרוחקים זה מזה. וכמובן, גם הפעם פיתולים לאורך כל הדרך, לא ברמה כמו אתמול אבל עדיין מאיטים את הנסיעה.
 היתרון בנסיעה -; מחר נוכל להתחיל בסיורנו באתרי John Day ולא נצטרך לבזבז שעות יקרות על נסיעה.

לינה -; West Western John Day, במרכז העיירה.
 חדרים גדולים, מאובזרים במיקרו, מקרר, מכונת קפה, שולחן עם שני כסאות. בקיצור, שווה כל פרוטה. פינוק לעומת המקומות בהם שהינו בימים האחרונים. וכמובן גם ארוחת בוקר.

יצאנו בסביבות 9:00 לכביש 26 לכיוון Prinville. עוברים את Dayville ופונים לכביש 19 ימינה. מעט אחרי הפנייה מרכז המבקרים של Sheep Rock והמוזיאון של Tomas Condon. המוזיאון לא גדול ומציג מאובנים שנמצאו באתר וכן, כמובן הסברים על חשיבות הממצאים. מה ששונה ממקומות אחרים שיש הצצה למעבדה בה מבוצעים המחקרים. מסתבר שמלפני 65 מליון שנה, היו כל 8 מליון שנה התפרצויות געשיות במקום. בס"ה 60 התפרצויות של לבה. אחריהם הגיעה תקופת הקרח האחרונה שהניסה את כל החיים דרומה.

מעניין לראות שבמקום היו חיות, או אבות החיות המוכרות לנו מאסיה, אפריקה ואירופה ולא מאמריקה הצפונית. סוסים עם 3 אצבעות ברגליים, גמליים, פילים וזה בנוסף לבעלי החיים שהתפתחו לדובים, צבים, כלבים וכו'.

מהמרכז ממשיכים על כביש 19 צפונה לשתי הנקודות האחרות: Blue Basin הנמצאת במרחק 2 מייל ו Foree הנמצאת במרחק 6 מייל. אנחנו בחרנו בנקודה השנייה ממנה יוצאים 2 מסלולים מעגליים קצרים.
 נקודה זו הופיעה על הדרך כ camp ורק כשנכנסנו גילינו את שמה.

חזרנו על כביש 19 דרומה ופנינו מערבה (ימינה) לכביש 26. לאחר העיירה Mitchell יש פנייה (צפונה) ימינה לאתר השני, Painted Hills. נוסעים עד קצה השביל לפי הסימון ופונים לעבר נקודת התצפית. עוצרים, מטפסים קצת ונחשפים לנוף של גבעות צבועות ממש יפה.

גם באתר זה ישנם מסלולים נוספים, מכיוון שהשמים התעננו והחלו סימני גשם, ויתרנו על ההמשך.

ישנם 3 אתרים המפוזרים בסביבה. אנחנו חילקנו את הביקור : השניים הראשונים יחד והשלישי בדרך חזרה מ Crater Lake לכיוון Hood River.

ביקור בפארק : ארה"ב מערב -; עמ' 273

חזרנו את כל הדרך חזרה לכביש 26 והמשכנו ל Prineville גשם שוטף שטף את מכוניתנו.

לינה: Best Western Prineville Inn, ne 3rd street1475, 541-447-8080 
Best Western שומרים על רמה פחות או יותר אחידה. החדר גדול ומאובזר ויש כמובן ארוחת בוקר סבירה בהחלט.

יצאנו כהרגלנו בבוקר מ- Prineville לכיוון Crate Lake. הנסיעה בדרך 97 דרומה , עד הפנייה לדרך 138 וכניסה בדרך הצפונית. לא שילמנו כניסה, חגיגות 100 שנה לאתר פותרות את המבקרים מתשלום. עם הכניסה ל- loop נקודת התצפית הראשונה. כולם מתנפלים, מטפסים מעלה על מנת לצפות ביופי המדהים. הגובה 2,200 מ', רוח נושבת, כולם מחליפים לארוך ומצרפים מספר שכבות. מהאגם נצפית סופה מתקרבת. ענן ענקי, שחור משחור.

בחרנו להתחיל את הסיור בנתיב המזרחי, הארוך יותר ולהשאיר את הנתיב המערבי ליציאה.
 הבחירה טובה גם מהיבט של העניין. נקודת התצפית המעניינת ביותר נמצאת סמוך ליציאה על הנתיב המערבי. Watchman Peak

נחזור לסיפורנו. התקדמנו לעבר נקודת התצפית הבאה, השמים השחירו, חושך ירד על האתר. שמעתם כפעם על ברד באוגוסט? ובכן זה מה שהיה, ראייה אפס, קר והברד מכה על החלון.

הזדחלנו למרכז המבקרים. גם שם המצב לא היה מזהיר, הפסקת חשמל. למזלנו חזר הזרם לפעול תוך כמה דקות והצלחנו לצפות בסרט המספר איך לפני 7,700 שנה התפרץ ההר שנקרא Mazama. במשך שבוע שפך לבה על סביבתו, ואז תוך מספר שעות קרס ויצר קלדרה. מאחר והמקום גבוה ומושלג, התמלאה הקלדרה מיד. בתחתית האגם עדיין ממתין הר געש שיכול להתפרץ ולשנות כליל את הסביבה.

תחזית מזג האוויר לא נראתה מזהירה. לכן כשיצאנו וראינו כי חל שיפור מה מיהרנו להשלים את הצפייה בנקודות המעניינות שבנתיב המזרחי. היפה מכולן היא ה pinnacles, המציגה מגדלי אבן ענקיים בתחתית הקניון. שם הלכנו לאורך מסלול קצר תוך שאנחנו מציצים מפעם בפעם בדאגה אל השמיים.

לינה:The Cabins at Mazama Village ,16806 Lewis River Road, 360-238-5210
הקבינה מסודרת יפה. יש פרקולטור לקפה, אמבטיה, אפשרות לחימום בחדר ובאמבטיה. יש אינטרנט, אבל השרת נפל בגלל מזג האוויר ולא הצליחו להרים אותו. כמובן שאין טלוויזיה ואין טלפון, שקט.
 ארוחת ערב אכלנו במסעדה במקום. צריך להירשם, לחכות עד שמתפנה מקום. המחירים סבירים, השירות איטי אבל בסך הכול בסדר.

יצאנו בבוקר, בסביבות 8:00, כל זמן שהעננים עדיין אינם מכסים את האגם וכל מה שסביבו. פנינו לנתיב המערבי וסיימנו בנקודת התצפית היפה ביותר ,Watchman Peak , העננים התחילו להצטבר וסימני הגשם הופיעו.

יצאנו באותו מסלול שנכנסנו ופנינו צפונה על כביש 97. המטרה הייתה לסייר באתר השלישי של John Day, Clarno באתר זה ניתן לצפות במאובנים בשטח והוא חייב סטייה קטנה מדרכנו.

על כביש 97, מעט אחרי Bend, Ext 153, יש אתר הנקרא Lava Lands. לא נכנסנו לאתר אך כנראה זה משהו הדומה ל crater of the moon.

ליד Bend יש שילוט למוזיאון מדברי, The High Desert Museum.

מ Madras פנינו לכביש 293 ובהמשך ל 218 לכיוון Clarno. האתר Clarno Unit נמצא מעט אחרי הנהר. John Day.

יש במקום 3 מסלולים קצרים. אחד מסלול מעגלי של 1/4 מייל המציג מאובנים בשטח (אם מצליחים לזהות אותם בעזרת ההנחיות), השני מסלול שמעלה לצוק. העלייה ממש לא קשה, בסיום המסלול צופים בעץ מאובן ובקשת יפה שנוצרה. ליד תחילת המסלולים, במרחק של 1/4 מייל (כמובן) אפשר לחנות, לאכול ויש מים זורמים למילוי הבקבוקים.

מהאתר המשכנו כמתוכנן, על כביש 97, צפונה לעבר Columbia river ו- Hood River, נקודת המנוחה הבאה (כמו שמוגדר במרוץ למיליון). הדרך יפה, שדות צהובים לאחר קציר חיטים. עיירות קטנטנות וגבעות. מגיעים לנהר, עוברים את הגשר ונוסעים לאורך הכביש המהיר. מימין ומשמאל נהר...

לצערנו התעכבנו. פעם ראשונה בנסיעה זו קרתה תאונה, ולא סתם תאונה, אלא בין שתי משאית ענק. הנתיב נסגר והתנועה הופנתה לדרך ההיסטורית וממנה חזרה לכביש המהיר. תור ארוך של מכוניות השתרך באיטיות...

לינה: Best Western Plus , E Marina Way,1108 541-386-2200
 מה זה מלון!!! חדר ענק, יפיפה, חלון גדול הצופה לנהר וארוחת בוקר מהסרטים עם הגשה בחדר אוכל הצופה לנהר. בקבלה הסביר לי הפקיד כי זה המלון הדגל של הרשת. אחרי שלנו במספר חורים זה תענוג להגיע למקום מסודר.

ארוחת הבוקר הייתה משהו. מגישים,תפריט המציע מבחר שאין להתבייש בו. עלות הארוחה (שלא שילמנו עבורה 26$).

יצאנו לעבר מרכז המידע הנמצא ממש מול המלון, ליד המרינה. קיבלנו הסברים ויצאנו לדרך, לדרך ההיסטורית של אורגון.

תחנה ראשונה לפני Discovery Center , נקודת התצפית ב- Rowena, על כביש 30 מזרחה. משם למוזיאון הנמצא ב- The Dalles. המוזיאון הבנוי בטוב טעם ומציג מגוון נושאים., כמו החיים על הנהר לפני שהגיעו החלוצים הלבנים, שיחזור של העיירה, בעלי החיים שהיו באזור לפני תקופת הקרח, ועוד. לנו לא היה כמעט מה לחדש, למרות זאת נהנינו ובילינו שם כשעתים. ההתרשמות החזקה שלי הייתה -; איך הלבנים חיסלו את הדגה בנהר קולומביה ועוד כל מיני דברים טובים. הכול בגלל הרצון להתעשר.
http://www.gorgediscovery.org/aboutDiscoveryCenter.html
מהמוזיאון פנינו מערבה על HW82 עד יציאה 35 ושם עברנו לדרך ההיסטורית 30, כדי לצפות בין היתר בחלק מהמפלים.
עצרנו במפל הראשון Horsetail Falls וכמובן במפורסם מכולם, Multnomah Falls, בשלב זה החלטנו כי ראינו מספיק מפלים בחיים והמשכנו עד לסוף המסלול. בסוף המסלול יש 2 נקודות צפייה מדהימות, לא הנקודות, אלא מה שרואים מהן. הראשונה היא בניין שמסביבן יש מרפסת וניתן גם לעלות לקומה הראשונה ולצפות ימינה ושמאלה (מזרח ומערב) על תפארתו של נהר קולומביה. Crown Point, Vista House. לא ניתן לפספס אותו, תמיד חונות שם מכוניות ואנשים, בעיקר היפנים, מצטלמים בכל תנוחה אפשרית.
 האתר השני נקרא Women's Overlook וממנו ניתן לצפות באותו נוף, אין בניין, אלא, מגרש חנייה המאפשר תצפית.

משם פנינו לעבר Gresham במטרה לעלות על כביש 26 מערבה, לעבור חלק ממסלול הפירות (בסביבה מגדלים המון) , ולהגיע ל Mount Hood, ל- Timberline lodge. קשה לאתר המעבר לכביש 26, כדאי להתעקש למצוא אותו ולא לעבור מעיירה לעיירה במקום.
 על כביש 26, מעט לאחר VillageGovernment, יש שילוט חום ברור ופנייה שמאלה מוליכה במעלה ההר. המראה יפה, הלודג' מאפשר לסייר חופשי בבניין כולל צפייה בסרט טלוויזיה על הקמת המקום. אפשר גם לאכול שם, אך השעה התקצרה ומיהרנו לחזור לפני החשכה.
http://www.timberlinelodge.com/visit/heritage/

מדרך 26 פנינו לדרך 35 חזרה ל Hood River ולמלוננו.

כל הסיבוב אורך יום שלם, לא כולל טרקים מעבר לחצי שעה.

כללי: כביש 30 מקביל ל HW83. זו הדרך ההיסטורית שעברה בארה"ב. הוא נעים לנסיעה שקטה יותר מאשר הנסיעה המטורפת על HW82.

יצאנו מהמלון ופנינו מידית לגשר שהעביר אותנו לצד השני של Columbia river , לכביש 14 מערבה. . ליד Carsonיש פנייה לכביש 90 צפונה. הפנייה לא כל כך מסומנת וה- GPS שלנו, הזקן התחיל לסובב אותנו ימינה שמאלה. כיבינו אותו ושאלנו ב-Carson איך להמשיך. בהמשך, משלב מסוים המשך הדרך היה משולט בכיוון ל Mt St Helen, אבל מספרי הכביש לא הוצגו. פנינו איפה ל 83NF וממנו עברנו ל- 25NF. משלב זה היה כבר שילוט ברור שהנחה אותנו איך להגיע ל Windy Ridge.

הדרך בעיקרה יפיפייה ועוברת בין יערות סבוכים. כשפנינו בפנייה האחרונה ל 99NF, דאגו לנו לנקודות תצפית ששווה לעצור לידן.הנקודה הראשונה Bear Meadow, במקום יש בודקה של האתר. מחלקים מפות, מסבירים וכמובן אפשר לקנות מעט חפצים למזכרת. בנקודה זו צילם אחד הרנג'רים בשנת 1980 את ההתפרצות של הר הגעש St Helen . הוא הגיע עם משפחתו, הצליח לצלם את ההתפרצות ולהימלט לכביש 25. מה שאפשר לו זאת הוא רכס ההרים שעצר את הלבה ומה שעבר את הרכס היה אפר. למזלו הצליח לברוח בזמן.

המדענים חזו את ההתפרצות מראש כשראו את ההזדקרות בכיפה, הציבו סיסמוגרף ופינו את כל התושבים, פרט לזקן שסרב להתפנות וניספה כמובן. כל האזור התכסה באפר וגם שנתיים לאחר מכן היה שחור משחור. גם האגם, Spirit התמלא באפר. כתוצאה עלה מפלס המים. בעקבות השלגים עלה מפלס המים עוד יותר וסיכן את האזור. הצבא פתר את הבעיה ע"י חציבת תעלה שפינתה את המים לנהר הסמוך. כמו כן, החליטו לסייע לטבע להשתקם ושתלו עצים. למרות שעברו כבר יותר מ- 30 שנה, ראינו בדרך את גזעי העצים שנשרפו בעת ההתפרצות, שחלקם זקופים, חלקם שוכבים ואפילו ממלאים את שפת אגם spirit.

הדרך כאמור אינה ארוכה, אבל הפיתולים ולאחר מכן העצירות מאריכים את הזמן. המהירות הממוצעת היא כ- 30 מייל לשעה.

העלייה במדרגות לפסגת Windy Ridge ממש לא קשה. יש 470 מדרגות עץ, אבל לא גבוהות ונוחות מאוד לטיפוס. כשמגיעים לפסגה (לא של (St Helen, אפשר להמשיך לאורך המסלול ולצפות מלמעלה בסביבה. העלייה נמשכת זמן מועט, כ 1/4 שעה בטיפוס מתון.

בסיום התצפית נסענו ללינה ב cougar. יוצאים לכביש 99, ובהצטלבו, פונים בהתאם לשילוט ימינה לכביש 25.

לינה: ב cougar, Lin Fir resort 16806 Lewis River Road, 360-238-5210
 הלינה בבקתה. פשוטה אך מאורגנת בסדר. יש מטבח מצויד במקרר, במיקרו, תנור, סירים וכלי מטבח. מספר התושבים במקום 220, כך שאין מה לצפות למסעדה ממש. יש פיצות, המבורגר וסלט.

יצאנו בבוקר לביקור במערה APE CAVES(צריך לחזור 6 מייל אחורה, לדרום).
ארה"ב מערב עמ' 126

יורד גשם, וגם ירד כל הלילה. למערה לא מספיק להיכנס עם פנסי ראש. צריך לשכור פנסים במרכז (5$) . בפנים חושך מוחלט. הקרקעית כמו נחל שאבנים נגרפו אליו. בעלי החיים, כלומר, ציפורים וכו' ברחו מהמקום בגלל הולכי השתיים המסתובבים באזור.
 הלכתי עם המדריכה והפנס שלה (בנוסף לשני פנסי הראש שלי), לא עד הסוף. משהו כמו 45 דקות. הבנתי את הפרינציפ. אין משהו מיוחד לראות פרט לאיסוף חוויה נוספת.

מהמערה פנינו צפונה לכיוון St Helen ונקודת התצפית Johnston Ridge (כביש 503 לכיוון HW5 צפונה עד Castle Rock, משם פניה ל 504 מזרחה). בנקודה זו נמצא גם מרכז המבקרים ובו מוצגים 2 סרטים על ההר. מזג האוויר חורפי לגמרי. הגענו לתצפית וטיפסנו מעלה. הרוחות חזקות, גשם מטפטף ומאיים להתחזק. רנג'ר מתנדב שהיה במקום אמר לנו שבעוד 10 דקות מתחיל הסרט, לכן מיהרנו מטה למרכז המבקרים ולמזלנו הגענו בזמן. צפינו בשני סרטים. אחד על ההתפרצות בשנת 1980 והשני כל הסביבה. מזל שהגענו בזמן כי מסיבה כלשהיא המועד הבא של ההקרנה בוטל והמבקרים נאלצו לחכות כשעה להקרנה הבאה. התובנה שמוכרים למבקרים היא כי התפרצות שמשמעותה הכחדה של כל הסביבה מביאה בעקבותיה התחדשות וצמיחה מחדש. מה שברור שעם כל התפרצות משתנה הסביבה. נהרות יכולים לשנות את מסלולם, אגמים להיווצר או להתייבש ונוצר נוף חדש.מעין מחזוריות שאין יודעים את מועדה ואת תוצאותיה. מתוך החורבן צומח עולם חדש.

משם חזרנו לכיוון כביש 5. ניסיתי לשים את כתובת המלון שהזמנתי ב- GPS והוא לא איתר אותה. נכנסנו למרכז המבקרים ב- ELK וגם הבנות שם לא מצאו מלון בשם זה שלחו אותנו להוטל Mt St Helens הנמצא ממש לפני העלייה על HW5 ושם ישנה גברת בשם Ellen שיש לה ידע. ואכן Ellen מיד אבחנה את הבעיה, המלון נמצא בקולרדו. כתבנו לחברה דרכה הזמנו את המלון ולאחר מאבק הוחזר לנו הכסף שגבו.

נשארנו ללון במוטל לעיל. ממש נהדר. אכלנו במסעדה הסמוכה. כנ"ל.

לינה:Motel Mt St Helensהמוטל נמצא על כביש 504 ממש לפני העלייה על HW5.
http://www.mountsthelensmotel.com/

יצאנו ל HW5 לכיוון צפון. ב exit 68 ירדנו ל us 12E, עד ל Morton. ב- Morton עברנו ל WA7 ומשם לכביש 706 שהוביל אותנו ישר לתוך הפארק, Mt Rainier. נסענו לאורך הדרך בכיוון מרכז המבקרים ב- Paradise. מזג האוויר לא משהו. השמים מעוננים וראש ההר מכוסה בעננים. אבל אין מה לעשות. מזל שלא יורד גשם. עצרנו כמובן לאורך הדרך במספר נקודות עצירה.

במרכז המבקרים עברנו על המסלולים באזור על מנת לבחור את המסלול המתאים. היתרון הוא שהמסלולים מתחילים ליד מרכז המבקרים ומצטלבים בנקודות מסוימות כך שאפשר לעבור ממסלול למסלול ואין צורך לסיים מסלול ולחזור עליו. בחרתי במסלול הנקרא Alta Vista. 1.75 מייל, כשעה ורבע. המסלול עובר באחו ומטפס מעלה. באמצע המסלול יש עלייה לנקודת תצפית. ניתן לעלות מצד אחד, לרדת בצד השני, ולהשתלב מחדש במסלול. המסלול מוגדר ברמת קושי בינונית. אבל כמובן יש הרבה מסלולים בדרגות קושי שונות ואורכים שונים. הכול בהתאם ליכולת ולזמן העומד לרשותכם.

עם הסיום פנינו לכיוון היציאה ולנקודת הלינה שלנו בPackwood. המרחק לעיירה ממש קצר, כ- 7 מייל. הגענו ליריד ששוטף את כל העיירה במשך 3 ימים. מוכרים מכל הבא ליד, כל ה junk שנאסף בבית ורוצים להיפטר ממנו. וכמובן גם הרבה אוכל. האמריקאים גדולים באוכל. השקפת חייהם אומרת שחיים כדי לאכול ואכן כך נראית חלק מהאוכלוסייה. מה שיפיל את ארה"ב זו התזונה הלקויה. אפשר לראות אמהות מאביסות את ילדיהם על הבוקר בפנקייק ענקי הטובל ברוטב מתוק. כל אוכל מלווה ברטבים היכולים לספק את צריכת האנרגיה ליום שלם אם לא ליותר.

לינה: crest trail lodge, US hwy 12 12729, 800-477-5339
 המוטל נמצא בקצה הדרומי של העיירה. מוטל חדש, הבעלים אדיבים ומעוניינים להשביע את רצון אורחיהם. בקיצור, תענוג להתאכסן שם. חדרים גדולים, מצוידים במיקרו, מקרר, שולחן וכסאות (בעיירה 3 מסעדות הנסגרות בסביבות השעה 19), ארוחת בוקר אמריקאית המשביעה את האמריקאים ובוודאי גם אותנו.

יצאנו בבוקר בחזרה לכיוון הפארק. הפעם לכניסה הצפונית White river. הדרך על כביש 123 ההופך בהמשך ל 410. פנייה חדשה ימינה מובילה בהמשכו לפארק והמשך על 410 מוביל צפונה. היום שבת, יום מנוחה, שמים בהירים לשם שינוי ושמש מאירה. זאת לא אומרת שלא נושבות רוחות. אלו באות מהקרחונים. תנאים אלו מתגברים את מספר המבקרים ואכן בכניסה השתרך צור ארוך של 15 דקות לפחות. הדרך למרכז המבקרים מחייבת עצירה בנקודת התצפית היפה ביותר Sun Rise. הגענו בבוקר בזמן מצוין לצפייה וצילום. ההר חייך אלינו ועימו Mt Adams (גם הוא הר געש) במרחק. השילוט במקום מסביר כי בכבישים ונקודות התצפית תוכננו תוך תשומת לב לאי פגיעה בטבע מצד אחד ומתן אפשרות לצפייה מצד שני. נקודת צפייה זו היא עדות להצלחת התכנון. אי אפשר להפסיק להתפעל ממנה.

טיפסנו הלאה למרכז המבקרים והצלחנו למצוא מקום חנייה (בשיטת המיטה החמה, מישהו פינה ואנחנו תפסנו). כרגיל לקחנו את מפת המסלולים והתייעצנו מה לבחור. הפעם בחרנו בשילוב: התחלנו במסלול המוליך ל Frozen Lake, מסלול בדרגה בינונית, גם אם יש עליות הן לא קשות והנופים לאורך הדרך מרהיבים. ניתן לראות את צידו השני של ההר, מקרוב יותר את הקרחון, במרחק את Mt Baker. כשהגענו לאגם הקפוא חיכה שם רנג'ר תורן שנתן יעוץ לכל מי שביקש. בקצה השביל יש אפשרות לעבור למספר שבילים אחרים, להמשיך לטפס, לחזור ועוד. בחרנו לא לחזור באותה דרך אלא לעבור למסלול הנקרא במקורו Mystic Lake ומחזיר אותנו למרכז המבקרים דרך היער. הבחירה הייתה טובה. בתחילה ירידה עד לגובה השביל התחתי ואח"כ הליכה מתונה במסלול נחמד עד לחזרה למרכז המבקרים. ס"ה זמן ההליכה היה כשעתיים ורבע (לא רצנו, עצרנו לצלם, להתבונן בנוף).

לתשומת לב" אין אפשרות לעבור בין חלקי הפארק ללא יציאה מכניסה אחת וכניסה חדשה.

ארה"ב מערב עמ' 118.
http://www.visitrainier.com/pg/hike/15/Skyline%20Trail%20/

יצאנו משם ל- Enuclawוהשתרכנו עם כל המכוניות שנהרו החוצה.

לינה: ,kings value inn,Roosevelt Avenue East 1334, 360-825-1626
 מוטל פשוט, חדרים גדולים ומצוידים. נמצא ממש בכניסה לעיירה.

יצאנו ב- 7:20, על מנת להגיע בזמן להפלגה לצורך צפייה בליוויתנים. הפעם ה- GPS היה בעזרתנו ולצידנו והוביל אותנו כמו גדול דרך צמתים עד ליעד. נסיעה ל Anacortes, דרך כביש 405 ואח"כ מעבר לכביש 5 לכיוון צפון וירידה ממנו ל Commercial Ave ישר לרציף A.

בהפלגה נחלנו אכזבה. למרות היום היפה והציפיות צפינו במשהו כמו 3 ליוויתנים במרחק של כ- 200 מ' שהואילו להציץ מפעם לפעם. הקפטן האריך את זמן ההפלגה אך ללא הואיל. אין הופעה לפי בקשה.
The Mystic Sea and Ticket Booth are located at:
Cap Sante Marina, Dock A (710 Seafarers Way)

קולות של ליוויתים - http://www.orcasound.net/

לינה: The Marina Inn, Commercial Avenue 3300, 360-293-1100.
המוטל יפה, נקי,מסודר, חדרים גדולים ומצוידים. על אותו רחוב אפשר לעבור פחות או יותר ממוטל למוטל וברווחים ביניהם מסעדות.
 התפתינו לאכול קלמרי במסעדה העממית המומלצת ליד המוטל והתאכזבנו קשות. הקלמארי אינו נחתך לעיגולים, אלא לפירורים פחות או יותר, הטבולים בהרבה פירורי לחם ומטוגנים כהוגן (אוכל שמן וגורם צרבת) לא פלא שהאמריקאים נראים כמו שהם.

יצאנו במעבורת היוצאת בשעה 9: ומגיעה ב- 10:10. יש להגיע שעה לפני היציאה. כרטיסים אפשר לקנות במקום ב- Toll boot. צחיר הכרטיס כולל גם את החזרה (לשמור אותו).

בדרך הפרופסור מהמכון לחקר ליוויתנים והמוזיאון הסביר על הליוויתנים באזור. 3 קבוצות: אורקות מקומיות (resident) הניזונות בעיקר מדגי הסלמון, אורקות מבקרות ((Transient הניזונות בעיקר מחיות ים (כמו כלבי ים) וכן ליוויתני מינקי (Minke Whales) הקטנים מהאורקות ויש להם פס לבן על הסנפירים. וכן פוקנות (Dall's Porpoise) הדומות לאורקות אך קטנות בהרבה.
 במוזיאון קראתי הסבר על היברידים כתוצאה מזווג של 2 מינים הפוקנות והמינקי.

תחנה ראשונה לאחר היציאה מהמעבורת הייתה הביקור במוזיאון לחקר הליוויתנים. המוזיאון קטן אך נחמד ומעניין.
http://www.whalemuseum.org/
 מהמוזיאון נסענו לפארק, המטרה לשמה הגענו לאי, נקודות הצפייה בליוויתים מהחוף.
http://www.nps.gov/sajh/index.htm.

האי קטן והמרחקים קרובים. נסענו למגדלור, החנינו את המכונית והצטרפנו לצופים אחרים שהתמקמו במקום (כולל רנג'ר). עברו מספר ספינות דייג וזהו, אין כלום. ההסבר שניתן ע"י המקומיים שהאורקות ניזונות בעיקר מ- chinok (הסלמון המובחר) והשנה יש מחסור, לכן הן עברו למקום אחר לחפש מזון.
 יצאנו לסיור באי.נסיעה ל- lime klin point.

לינה: The Orca inn, Mullis Street, Friday Harbor 770, 360-378-2724
 המלון מדורג שני ברשימת המקומות הגרועים שהתאכסנו בהם. החדר חובר משני חדרים ולכן יש 2 חדרי שירותים, הריהוט והחדר עצמו מדכאים. לפי רמת המלון היה צריך לעלות בין 70 ל 80 דולר ולא מעל ל- 100.

יציאה בבוקר למעבורת ומעבר חזרה ל- Anacortes -; מעבורת בשעה 10:55. צריך להגיע שעה לפני היציאה.
 בדרך חזרה ל- Seattle עצרנו ב- outlet של העיר -; Seattle Premium Outlet, 10600 Quil Ceda Blvd., . Tulalip, WAשילוט גדול מ- HW5 מכוון לירידה.
http://www.premiumoutlets.com/outlets/outlet.asp?id=71

לינה: חזרנו למלון Moore hotel, ממנו התחלנו את הטיול.