כללי או הקדמה
ובכן, שני זקנים (82, 73) ממשיכים לטייל בעולם והפעם 2 מדינות צעירות השוכנות זו ליד זו עם שכנים משותפים, קצת עבר משותף וזיכרונות כואבים.
נסענו כהרגלנו כעצמאים אבל להבדיל מנסיעות אחרות החלטנו הפעם להיעזר בנהג עם רכב ולא לשכור רכב ולנהוג בעצמנו. להחלטה זו היו מספר סיבות ולאורך כל הטיול ברכנו עליה.
הנהג - דיוויד tel: (+995) 599 29 46 72, (david Amirezashvili), [email protected]
ראשית, בגיאורגיה אין משכירים רכבים לאנשים שגילם מעל- 70. אפשר להתאמץ ולמצוא רכב אבל העלות גבוהה ואין בזה כל יתרון פרט לעובדה שאפשר לטפוח על החזה בגאווה ולומר "עשינו את זה".
שנית, הדרכים- הכבישים בגיאורגיה סבירים אבל כדי להגיע אל האתרים המעניינים הנמצאים בקווקז יש לנסוע בדרכי עפר קשות במשך שעות רבות (לפחות 6 שעות לכל כיוון).
הכבישים בארמניה , לעומת זאת, מטולאים ומחוררים והנהיגה מזוגזגת (או בלשון הניווט הימי – מגלססים).
במילים אחרות, גם כאן וגם כאן זה לא תענוג לנהוג.
הנהיגה בכבישים בכלל היא "חוויה". חוקי התנועה הם בגדר המלצה בלבד. פס לבן אינו נחשב למונע עקיפה. מעברי חציה נועדו לסימון בלבד ולא אזהרה לנהגים לעצור ולהניח להולכי רגל לעבור.
יאמר לזכות הנהגים שתוך כדי התנועה הבלתי אפשרית הזו כשמכונית א עוקפת מכונית ב שעוקפת מכונית ג, אין צפירות ומניחים למכונית העוקפת להיכנס לתור.
GPS - שתי המדינות עדין לא מופו ומכשיר העזר היחיד הוא Google Maps המותקן בטלפון הנייד. השילוט בדרכים הוא בשפה המקומית בכתב שאין לנו כל אפשרות לקרוא ולעיתים גם ברוסית. לעיתים רחוקות תמצאו שילוט באנגלית.
Google Maps מציע מסלולים אבל הזמנים שהוא מצוטט רחוקים מהמציאות (פי 2 או 3). תכנון הטיול שלנו הותאם לזמני הנסיעות בפועל.
שפה, יש להודות לשלטון הסובייטי הארוך שהנחיל לדור הביניים של היום שפה נוספת לשפה המקומית (בשתי הארצות). דוברי הרוסית יסתדרו בקלות. אלה שאינם דוברים רוסית יצטרכו להיעזר במימיקה על מנת להסביר מה הם רוצים.
לבוש, בשתי המדינות לא נוהגים ללבוש מכנסיים קצרים. כל הזוגות שלקחנו איתנו נשארו ארוזים ב מזוודה וחזרו הביתה ללא שימוש. מכיוון שללבוש מכנסי ג'ינס בחום של כ- 40 מעלות קשה, הצטיידו במכנסיים קלים הניתנים לכביסה וייבוש בקלות (של north folk, למשל).
אוכל, האוכל המקומי זול מאוד. אנחנו לא ממש התלהבנו מהאוכל בשתי המדינות. המגוון מצומצם וחלק מהמאפים היו רווי שומן. הסלטים היו אמנם מעגבניות ומלפפונים טעימים אבל כמה זמן אפשר אכול אותו סלט? מה שמצא חן בעינינו ביותר הייתה השווארמה בפיתה דקיקה שמנה אחת שלה הספיקה לשנינו. גבינות המיוצרות בבית מקבלים עם כל ארוחה ומידת מליחותן מותנית בזו של בעלי הבית. יש גם יוגורט המיוצר בבית וכמובן ריבות למיניהן.
את הארוחות במשך היום העדפנו לאכול כפיקניק בחיק הטבע על מנת לחסוך זמן. ברוב המקרים האוכל במסעדות אינו מוכן ויש לחכות עד שיתפסו את התרנגולת, יקטפו את הירקות ויכינו הכול – לוקח הרבה זמן.
לקחנו איתנו צידנית גדולה ומתקפלת וקרחונים שאחסנו מדי לילה בפריזר של המקום בו התאכסנו. זה נתן לנו אפשרות לשמור על מזונות ושתייה מקוררים.
לא לקחנו טרמוס, מדריכנו בא מצויד בגזית, קומקום, שולחן אוכל מתקפל וכלי אוכל חד פעמיים.
לינה, אני רוצה לציין שאנחנו זוג צנוע שלא מחפש מלונות עם הרבה כוכבים. העיקר שיהיה נקי ושירותים צמודים. לנו הרבה במה שנקרא guest house בד"כ היה בסדר וגם ארוחת הבוקר השביעה רצון. לעיתים נכללה גם ארוחת ערב בעלות (אציין בהמשך).
לגבי תחזוקת מקומות האחסון למיניהם, קשה לתת להם ציון לשבח. חדר האמבטיה בד"כ מוצף לאחר מקלחת, אביזרים נשלפים בקלות מהקיר, האסלה בשירותים לא תמיד פועלת או עוצרת, המזגן לעיתים נוזל.
אין הבדל במיקום וברמה, ככל שאנחנו נתקלנו. ביקשנו בד"כ משהו לנגב, הערנו מה שהיה לנו והסתדרנו.
יושר, מפי מדריכנו אין בעיה. אפשר להשאיר מכונית לא נעולה, ארנק על המושב ודבר לא יקרה.
מניסיוני. באחד הימים בארמניה הגענו למעבר ההרים Vorotan Pass ונכנסנו למסעדה במקום לשתות תה. הנחתי את האיפון שלי על השולחן כי רציתי להראות למדריך תמונה, נגשתי לשלם ויצאתי ישר מבלי לבדוק מה נשאר על השולחן. בערב גיליתי לחרדתי כי האיפון איננו. גם תקשורת לא הייתה לי כמובן בערב זה ולא יכולתי ליצור קשר עם המדריך. למחרת בבוקר הסתבר כי אין למי להתקשר. היום עבר בניחושים ותהיות מה קרה לאיפון (בינתיים הצלחתי להעביר הודעה הביתה שינעלו אותו לשיחות חוץ, ניסיתי גם לשלוח מסר למכשיר שלי, באנגלית כמובן, אך לא קיבלתי מענה). החלטנו לנסוע למקום (מרחק 1/2 שעה נסיעה) איך שהגענו רצה המלצרית והוציאה מחדר צדדי את האיפון שלי פלוס קופסת סוכרזית שנשכחה גם היא על אותו שולחן. הצעתי תגמול כספי ונעניתי בסירוב מוחלט. מסתבר שהם רצו החוצה ושרקו לנו כשהתחלנו לנסוע ואנחנו לא שמענו.
אז בכול זאת יש אנשים סופר ישרים שאינם מצפים לתגמול!!!
תקציב, כולם תוהים כמה זה עלה לנו. ובכן, עלות ללא הטיסות והביטוחים ך- 19 ימים, מהם 17 ימים עם רכב צמוד שידידנו דוויד נוהג בו:
לינות – 1240$
דלק - 720$
אוכל (פרט לארוחות ערב ובוקר שהיו כלולות) – 420$
עלות המדריך שנהג ברכב כללה עלות יומית של הנהג והרכב, עלות הלינה שלו שבד"כ הייתה זולה במעט משלנו (בתקציב חישבתי עלות זהה לשלושתנו) ועלות האוכל כשמדריכנו היקר הסכים להצטרף אלינו.- 1,800$
כמה דברים אופיניים לשתי הארצות
צינורות צהובים אינם קישוט או גדרות – אלה צינורות הגז הפרושים בשתי המדינות. מורשת סובייטית.
בניינים סובייטיים. ניתנים לזיהוי בקלות ומכערים כל מקום בו הם נמצאים.
מסלול הטיול
בחרנו במסלול בגיאורגיה שבסופו עברנו לארמניה ומשם חזרה. את היומיים האחרונים בילינו בעצמנו בטביליסי.
חילקתי את המסלול להלן למסלולי משתנה שניתן לבחור או לדלג עליהם או למקם אותם בסדר שונה.
כל יום התחיל בד"כ בסביבות 9:00 והסתיים בסביבות 20:00, כולל כמובן נסיעה ועצירות למיניהן.
לא פירטתי את ההיסטוריה של האתרים וכו', את זה ניתן לקרוא בקלות מוויקיפדיה או מפורט יותר, לגבי ארמניה, בוויקיפדיה הארמנית.
4 ימים Tbilisi ל omala וחזרה.
יום 1 – 1/7/2014
יצאנו מטביליסי לאחר הצטיידות והחלפת כספים, בסביבות השעה 11 לכיוון David Gareja Monastery . .
זה היה כמובן המנזר הראשון שראינו וגם הסביבה הייתה מרשימה. משם המשכנו לביקור ביקב מקומי KVARELI WINE TUNNELS
היקב ממוקם במה שהיה פעם מנהרות לאחסון ציוד צבאי שנחצבו בזמן השלטון הסובייטי על מנת להסתיר טנקים. המקום יפה. הם מתגאים ביין שלהם. כחובבת יין היה לי קשה להצטרף לדעתם, אבל שווה ביקור כאתנחתא בין מנזרים וכנסיות.
http://georgianrecipes.net/2013/09/22/kvareli-wine-tunnels/
התאכסנו ב Telavi אצל נלי, אישה חמה ומקסימה. ארוחת הערב וארוחת הבוקר היו בהחלט טעימות ומשביעות.
החדרים מרווחים ובס"ה תמורה נאותה לתשלום.
לינה: Nelli Tatelishvili Guest house , Chonkadze 11,Telav, 350 272594 ( 995 +) [email protected] ליחיד כולל ארוחת ערב ובוקר, 50gel.
יום 2 – 2/7/2014
לפני הפרידה מ Telavi עברנו בשוק המקומי והתפעלנו לראשונה ממבחר הגבינות המלוחות (עבודה עצמית) וה"נקניקים" מענבים הממולאים באגוזים למיניהם.
יצאנו לדרך לכיוון Omalo. אורך הדרך 72 ק"מ, אך מדובר בזחילה איטית בדרך לא דרך, לאורך הנהר Stori שמוצאו בקווקז יורד מטה ובהמשך נשפך לנהר Alazani המגיע בסופו של דבר לים הכספי.
הדרך יפיפייה, צמחיה, מים זורמים מההרים וכמובן יש לעבור מפעם לפעם מים הזורמים על דרך העפר.
התנועה מועטה אך כשמגיע רכב מהצד הנגדי, אחד משני הנהגים עוצר, מתקדם או נסוג למיקום המאפשר לרכב השני לעבור. הכול בשקט בלי "אלימות" מילולית תוך ברכה וחיוכים.
עם ערב הגענו לאכסניה שלנו ב- Tusheti.
לינה: Guesthouse Tusheti
https://www.airbnb.com/rooms/2700944
יום 3 – 3/7/2014
האזור הוא אזור הגבול עם רוסיה, לכן ניתן לראות מכוניות צבאיות מסתובבות באזור.
יצאנו לסיור בשני עמקים: Priggta Alozani Valley ו- Gomtsari Valley. שני העמקים שונים זה מזה. בראשון יש מבנים מעניינים, המגדלים ובשני הנוף יפה יותר, המים זורמים בשצף קצף, היער ירוק ורחב יותר.
ביקרנו בכפרי האזור: Dartlo ,Parsma, Chesho ,Girtevi. הכפרים מאופיינים במגדלים שהוקמו במאה ה- 13 בעת פלישת המונגולים ושמשו למגורים וכמובן להגנה. הכניסה למגדלים נמוכה.
יש שני סוגי מגדלים. מגדל למגורים ומגדל לשמירה. בזמן מלחמה היו מכניסים את הנשים למגדל, לחלק התחתון.
החיים בכפר כמו Darto היו חיי קהילה. בגלל הבידוד היו התושבים חייבים לעזור אחד לשני. מדובר בבניית הבתים ובכל מלאכה שיש לבצע.
מה שמדהים הוא הרעיון שכפרים אלו שמשו כמו "ערי מקלט". מי שעבר עבירה כלשהיא יכול היה להימלט לאחד מהכפרים האלו. במשך שנה חי בבידוד והיה צריך לדאוג לצורכי עצמו. במשך זמן זה הייתה הקהילה מבררת ובודקת את עברו. אם נמצא נקי היו מקבלים אותו לקהילה ולא, היה מגורש.
עד המאה ה- 20 התנהלו מלחמות באזור כשמטרתן הייתה (לא יאומן) לקחת עבדים. המלחמות היו גם בין משפחות מקומיות, מה שגרם לצמצום משמעותי של האוכלוסייה.
יום 4 – 4/7/2014
חזרה לטביליסי באותה דרך ועם אותן מהמורות.
לינה: Tbilisi Hotel Irmeni, 1 martkopi st, www.irmeni.ge
המלון לא רחוק מהמרכז , הבעיה היא שפע המדרגות במלון , גם בטיפוס לארוחת הבוקר, החדרים רווי השמש שלוקח להם שעות להתקרר והשירות שלא תמיד ממש אדיב ותומך.
יום 5– 5/7/2014 נסיעה ל – Kazbegi
תחנה ראשונה בדרך, איך לא, מנזר – Jvari Monastery. (מנזר הצלב (הוא מנזר אורתודוקסי שנבנה במאה השישית. והוא אתר מורשת עולמית של . (המנזר נבנה במקביל למנזר המצלבה שבירושלים(. על פי המסורת כאן התחיל המעבר לנצרות בגיאורגיה.
התחנה הבאה מבצר Ananuri השוכן ליד נהר Aragvi. המבצר, הכולל כמובן גם כנסיה, המקום נבנה במאה ה- 13 והיה מקום משכנה של דוכסות Eristavi. הכנסייה נבנתה במאה ה- 17 . היו 2 חומות ומגדל שמירה. כאשר האיכרים מהסביבה יכלו להימלט למקום בעת סכנה.
יש סיפור על מלחמה בין שני פיאודלים במקום. המספר שכשהדוכס, בעל המקום נעדר ממשכנו, כבש פיאודל אחר את המקום ולקח את אשתו. כשחזר הדוכס הגיב כמובן בקרב שבו ניצח. בנו של הכובש התחבא במגדל, לכן הוכנסה גם כל משפחתו פנימה והמגדל הוצת על כל יושביו. במשך שנים רבות היה המגדל חסום בשער אבן. וכשפתחו את השער מצאו במקום עצמות רבות.
יש במקום גם בור עונשין שמי שהיה נזרק לתוכו לא היה יוצא.
נקודה מעניינת אחרת לאורך הדרך, קצת לפני Pasanauri, היא מפגש בין 2 נחלים המתלכדים: White Aragvi - Black Argavi.
לפני העיירה עוברים עיירת סקי Gudauri, שלמרבית הפלא שוממת ואפילו מסעדונת אין. לאחריה מעבר הרים - Jvari Pass בגובה 2379 מ' ומשם ירידה לעיירה המשמשת גם עיירת סקי.
Kazbegi ממוקמת בצפון גיאורגיה, על הדרך הצבאית, ולמרות ששמה הרשמי הוא Stepantsminda, היא מוכרת בשם זה אותו קיבלה מההר הנשקף ממנה כשראשו מכוסה לבן.
לא עצרנו בעיירה והמשכנו מעלה לכיוון Gergeti Trinity Church, הנמצאת מעל העיר בגובה 2,170 מ. הדרך כמובן אינה סלולה ומטיילים רבים עושים אותה ברגל. למזלנו הג'יפ שלנו סוחב את העלייה על דרך העפר הקשה.
הכנסייה נבנתה המאה ה- 13. היא אתר פופולארי גם למאמינים וגם למטיילים הצופים מגובה על הנוף בסביבה.
חזרנו לעיירה והתמקמנו ללילה
לינה:Guest House Diana, (995 599) 57 03 13 או (995 598) 52 25 25. מקום נקי, כולל ארוחת ערב וארוחת בוקר ומחיר סביר.
יום 6– 6/7/2014 נסיעה מ Kazbegi ל- Kutaisi
עזבנו את Kazbegi לאחר ארוחת בוקר לכיוון Sno Valley ( Snoהיה שמו של אדם שחי במאה ה- 5 והשתתף בקרבות נגד השבטים שפלשו מצפון הקווקז. מאחר שהצטיין בקרבות המלך Vaxtang Gorgasal היה הסנדק של בנו Gudusha , ומכאן שם המשפחה Gudushauri. לכבודו מוצב פסל בכיכר המרכזית בעיירה Achkhoti,שנקראה בעבר על שמו).
תחנה ראשונה Achkhoti, עיירה קטנה בפתח הדרך לעמק שהייתה עיר הולדתו של הפטריארך של גיאורגיה Ilia השני (או אליה, הוא מונה לפטריארך בשנת 1977), לזכותו נזקפת החייאת הכנסייה האורתודוכסית בגיאורגיה שדוכאה ע"י המשטר הקומוניסטי, הצטרפות להפגנות בטביליסי נגד המשטר הסובייטי באפריל 1989, והטפה לפתרונות בדרכי שלום גם במאבק עם הסובייטים וגם בזמן מלחמת האזרחים לאחר מכן.
המשכנו בנסיעה בעמק Sno עד לעיירונת בשם Juta.
חזרנו ויצאנו מהעמק. חלפנו על פני Guri, גשם שוטף ירד ולא עצרנו במערות ובמוזיאון ע"ש סטלין.
הגענו ל Kutaisi מאוחר ולאחר ביקור קצר במקום בו התכוונו להתאכסן הסתבר שאין שם לא ארוחת ערב ולא ארוחת בוקר. נסענו לחפש מסעדה פתוחה.
לינה Guest House Nona, ממש לא מומלץ.
יום 7– 7/7/2014 Kutaisi ל Mestia
התחלנו את היום בסיור בשתי כנסיות ב Kutaisi., שתיהן הוכרזו ע"י אונסקו כאתרי מורשת עולמית.
הראשונה, Bagrati Cathedral. ממוקמת באזור יפה ומולה נמצא Bagrati Guesthouse, שעושה רושם יפה. הכנסייה נחרבה במאה ה- 10 ע"י המוסלמים ושוחזרה במאה ה- 20. מה שצורם את העין זו המעלית וחלקי מתכת שהוסיף הארכיטקט האיטלקי שמונה לשפץ את המקום.
משם עברנו ל- Gelati Monastery המנזר נבנה במאה ה- 12 ע"י המלך דוד הבנאי. המקום שימש לא רק כמנזר אלא גם כאקדמיה בה למדו מקצועות שונים. מובן שהמקום נחרב ע"י המוסלמים אולם בדרך נס שרדו חלק מציורי הפרסקו.
דוד עצמו קבור ליד השער כך שכל מי שמגיע לשם עובר על קברו. לדברי המדריך הישראלי שהיה במקום והדריך קבוצה ישראלית, דויד הבנאי המציא את הקבורה על הרצפה כך שכל העוברים דורכים על הקבר.
כדי לאזן בין ריבוי הכנסיות לסוגיהן לא ויתרנו על ביקור בבתי הכנסת במקום.
ב- Kutaisi חיו בעבר כ- 38,000 יהודים ולכן היו 18 בתי כנסת. כיום נותרו כ- 350 יהודים, רובם זקנים ונותרו שני בתי כנסת הנמצאים למעשה בחצר אחת. בית הכנסת הראשון נבנה בשנת 1883 והשני נבנה 3 שנים אחריו. השיפוץ בוצע בכספי תרומה של יהודי מקומי שעבר לרוסיה והתעשר.
השומר המקומי מדבר עברית שלמד במקום.
המשכנו ל- Mestia. בדרך עברנו במאגר מים Enguri Ingui, ובכפר Engel, שיש בו מגדלי אבן. לכל מגדל יש 5 קומות והוא שייך בעצם למשפחה אחת. לנשים מותר לעלות רק עד הקומה הרביעית. קומה חמישית מחוץ לתחום!!!
הגענו ל- Mestia תחנתנו ביומים הבאים.
לינה – Hotel Svaneti, 5 Queen Tamar. ,+995 99380300
www.svanetihotel.ge
מקום סביר. מתאכסנות שם גם קבוצות. כולל ארוחת ערב ובוקר, גם כן סבירות.
יום 8– 8/7/2014 Mestia
Mestia מקום מהמם ושלו, בערב חוזרים העדרים מהמרעה, באופק נראים הרים מושלגים. מגדלים אישיים לכל משפחה, גשם יורד בערב ובבוקר ושמים בהירים לאחר מכן. אפשר לקנא בהם על שפע המים.
יצאנו בבוקר לעיירה הגבוהה ביותר באירופה – Ushguli. הדרך קשה מאוד, חלק ממנה מתחילים להכשיר על מנת לאפשר להגיע לקרחון ולהקים אתר סקי שיופעל גם בקיץ. לא ברור אם גם המשך הדרך יוכשר.
ליד העיירה Ushguli נמצא מנזר קטן וממנו ממשיכה הדרך לקרחון Shkhara. הלכנו כברת דרך לכיוון הקרחון ונהנינו מהפריחה, האוויר הצח, הראות הצלולה והנופים.
יום 9– 9/7/2014 Mestia – Bakuriani.
לצערי נאלצנו לוותר על המוזיאון ב- Mestia. שעל האוצרות המאוחסנים בו קראתי רבות. המוזיאון נפתח רק ב- 10 בבוקר ונסגר ב- 18. כך שאינו מאפשר גמישות בביקור. מגיעים מאוחר למקום, עוזבים מוקדם ובין לבין מטיילים בסביבה. חבל!!!
בדרך עצרנו במפלי Martvili Canyon. האגם והמפלים היו שייכים למושל במקום ורק לו ולאורחיו הייתה הרשאה לרחוץ במימי האגם. כיום המקום פתוח לציבור.
לצערנו, בגלל מגבלות פיזיות לא יכולנו לשוט בסירה לתוך הקניון (סירת גומי ללא משענת לגב). הסתפקנו בציפייה במפלים ובבית הקברות המקומי ליד הכביש.
צורת הקבורה בארמניה שונה מאוד מזו המוכרת לנו. המקום נראה כמו מחנה נופש, מתחמים מגודרים שבתוכם יש לעיתים שולחן, ספסלים ותמונה של הנפטר.
לאורך הדרך דוכנים למכירת לחם מיוחד – רק במקום זה!
חלק מהדרך נסענו בכביש סלול אך אי אפשר לומר שהיה קל יותר. אין הקפדה על חוקי התנועה, עוקפים בכל מקום ובדרך נס לא קורה דבר.
לינה: New House Amadeus, 995-599201720, Tavisupleba Street 2. המלון ממש טוב, ארוחת ערב ובוקר טובות. תמורה טובה מאוד לכסף..
יום 10– 10/7/2014 Bakuriani - Vardezia.
יצאנו למרחק קצר מהעיירה, למנזר Timotesubani או כפי שנקרא Kimotes Ubani. המנזר נבנה במאה ה- 13 ויש יסודות מהמאה ה- 6, לספירה כמובן. לצערנו היה סגור ויכולנו להתרשם רק מבחוץ.
בדרך עברנו מערות מתקופת העותומנים (Sakhizrebi ) שם התחבאו הנוצרים מפני הרדיפות. קשה להגיע למערות מאחר ונמצאות בגובה. לכן צפינו בהן בעזרת משקפת. מי שטיפס וחקר מספר כי בפנים יש קומפלקס שלם של חדרים.
בדרך צפינו במערות בהרים בהם התחבאו הנוצרים בתקופה שהתחבאו מהעותומנים. המערות נקראות Sakhizrebi אך לא מצאתי עליהן כל תיעוד או סימון מקום במפה.
בגיאורגיה בוצעו עד כה מעט סקרים ארכיאולוגיים כך שרוב המידע הוא בבחינת השערה לגבי התקופה. קל להם ליחס הכול למלך (מלכה שנקראה מלך) תמר.
הביקור הבא היה במבצר Rabati הנמצא בעיירה Akhaltsikhe. העיירה קיימת מהמאה ה- 12 והייתה מיושבת גם ע"י יהודים. ההיסטוריה שלה כוללת מרכז לסחר עבדים, כיבוש עותומני במאה ה- 16, ועוד.
הגיאורגים גאים מאוד במבצר. הוא נבנה במאה ה- 13 ומשקף מגוון ארכיטקטורות. עבר שיפוץ כמובן וכולל כנסייה, מסגד עם מינרט ומעברים שנוספו ע"י הסובייטים.
במקום יש גם מוזיאון שיש בו אוסף של ממצאים המשקפים את התרבות הגיאורגיאנית. מה שהמם אותנו היה לראות דגם של מקל כסא שהעתק מדיוק שלו נמצא בשימוש של המוזיאונים בעולם ושל אנשים מבוגרים רבים.
על מנת לסייר במקום ביעילות לקחנו מדריכה שהעבירה אותנו בין האתרים המשמעותיים כולל המוזיאון – מומלץ. המשכנו לכיוון Vardezia. בדרך עברנו ליד מצודת Khertvisi, הנחשבת לאחת המצודות העתיקות בגיאורגיה. אבל האמת היא ששבענו ממצודות, כנסיות ומנזרים ורצינו להגיע ל- Vardezia לסיור נינוח ולא חפוז, אז החלטנו לוותר על הביקור.
הגענו ל- Vardezia. למזלנו גילינו שיש אפשרות לחסוך חלק מהטיפוס במעלה הכביש, טיפוס מיותר לחלוטין. איך עושים זאת? יש מונית הלוקחת 5 נוסעים ומעלה אותם, היינו רק 3, אז שילמנו עבור 5, סכום מצחיק של 1Gel לכ"א ושמרנו את כוחותינו לטיפוסים במדרגות של האתר.
Vardezia עיר של מערות, מיוחסת איך לא, למלכה תמר. עפ"י המסופר הפכה המלכה את המבצר שהיה במקום למנזר מרובה מערות. במקום שרדו גם ציורים המתארים את המלכה. יש כ- 6,000 מערות שלחלקן ניתן לגשת. המערות שמשו למסתור מפני המונגולים שפלשו לגיאורגיה במאה ה- 13. חלק מהמערות נחשפו כתוצאה מרעידת אדמה שהייתה שם במאה ה- 13.
עלינו, ירדנו, עברנו במנהרה, הגענו עד המעיין החבוי במערה ושתינו ממימיו. צפינו בציורי הקיר ששרדו וירדנו למטה למסעדה שליד הנהר. Ulouri. היה נעים לשבת שם וליהנות ממשב רוח, האוכל היה בסדר והמחירים גם כן.
לינה: האכסניה שלנו Gia שכנה בצד השני של הנהר. לא יכולנו לאכול במקום כי הטבחית חלתה ולכן גם לא יכולנו לאכול ארוחת בוקר. המקום מאוד בסיסי אבל היה בסדר.
לפני שניפרד מגיאורגיה, קצת על המלך/מלכה תמר.
תמר מונתה ע"י אביה, נכדו של דויד הבנאי למלוך יחד איתו. זאת כדי להתגבר על התנגדות האצולה למלכה. לכן כינויה היה "המלך תמר".
מעבר למפעלי הבנייה המיוחסים לה והסיפורים הקשורים בשמה והסיפורים על אמונתה החזקה, הרשימו אותי מאוד הרפורמות שהנהיגה והקדימו את זמנה במאות שנים;
בתחום הענישה ביטלה את עונש המוות ואת העונשים שכללו קטיעת אברים בגוף וצמצמה את העונשים המותרים לקנסות ומאסרים.
תרומתה לפיתוח וקידום החקלאות הייתה יוזמה לבניית מדרגות בהרים, שאת שרידיהם ניתן לראות עד עצם היום הזה, ובניית תעלות להולכת מים לשדות.
יום 11– 11/7/2014 Vardezia. – Yerevan, מעבר לארמניה
חזרנו כברת דרך בדרך בה נסענו ומאחר שבאכסנייתנו לא קיבלנו ארוחת בוקר, עצרנו ב- Khertvisi, למרגלות המצודה, במקום קטן וזכינו לארוחה מצוינת במחיר של כלום. אוטובוסים רבים עוצרים כאן על מנת לאפשר ביקור במצודה, ויש במקום שירותי אוכל בסיסיים.
המשכנו לכיוון הגבול. החצייה עברה בקלות. שילמנו במטבע הארמני (לאחר החלפה) עבור ויזה (7.5$), עברנו רגלית את עמדת הבידוק לדרכונים והיינו בחוץ. תוך כדי העביר הנהג שלנו מכונית עם ארון מתים (מלא) את מעבר הגבול מגיאורגיה לארמניה. זאת מאחר ולנהג לא היה רישיון נהיגה גיאורגי.
קצת על ANI
אי אפשר לספר על ארמניה מבלי להזכיר את ANI. העיר נמצאת כיום בטורקיה,לא רחוק מגבולה עם ארמניה (מסומן במפה המצורפת), אך אצל הארמנים היא ממש בלב. הייתה זו בירתה של ממלכת ארמניה, בימי הזוהר שלהם, במאות ה- 10 וה- 11.
העיר נקראה על שם האלילה Anahit שנחשבה ע"י הארמנים כאם המגנה עליהם.
בימי זוהרה מנתה אוכלוסיית העיר בין 100 ל- 200 אלף ונחשבה לעיר מרכזית לא פחות מבגדד, קונסטנטינופול ודמשק.
בנוסף להתקפות עליה ע"י הסלג'וקים וכו' העיר סבלה מרעידות אדמה בשנים 1319, 1832 ו-1988. רעידת האדמה הראשונה החריבה את העיר ואלה שהגיעו אחריה הוסיפו.
ביקרנו בעיר לפני כ- 20 שנה במסגרת ביקורנו במזרח טורקיה. באותו זמן הייתה ארמניה תחת שלון סובייטי, ועל מנת לבקר במקום היינו צריכים להפקיד בתחנת המשטרה הקרובה של טורקיה את הדרכונים, המצלמות והמשקפות. אסור היה לצלם או לצפות לעבר הגבול הרוסי. לאורך הגבול הסתובבו שומרים חמושים וסקרו אותנו.
כשספרנו לארמנים כי ביקרנו שם התייחסו אלינו ברוב כבוד. עבורם היא סמל למה שאיבדו, ממלכה גדולה שנגזלה ע"י הטורקים והותירה אותם עם מדינה קטנה וענייה. כל זה רק תוספת לזיכרון של הרדיפות ע"י הטורקים שהתפתחו לשואה הארמנית
על גבעה המשקיפה על Gyumri, ניצב פסל מהתקופה הסובייטית של "אימא ארמניה".
תחנתנו הראשונה בארמניה הייתה העיר השנייה בגודלה בארמניה, Gyumri. סיירנו בכיכר הראשיתVartanants Square , מובן שלא היה זה שמה המקורי. השם המקורי היה May Uprising Square, ניתן ע"י הסובייטים לזכר כשלון ההתקוממות של הארמנים נגדם בשנת 1920. השם שניתן לו ע"י הארמנים, כמו האנדרטה במרכז הכיכר, בא להנציח את הקרב נגד הפרסים בשנת 451 לספירה.בקרב אמנם ניצחו הפרסים, אך הארמנים נחלו ניצחון אסטרטגי שסלל את הדרך לזכותם לקבל על עצמם את הדת הנוצרית באופן חופשי.
בכיכר, פרט לאנדרטה 2 כנסיות; Church of the Holy Savoir שנבנתה בין השנים 1859-1873 על מנת לפצות את הארמנים על הנתק מהכנסייה ב- ANI. הכנסייה ניצבת בצד הדרומי של הכיכר ועדיין בשלבי שיפוץ לאחר רעידת האדמה החזקה שפקדה את האזור בשנת 1988 וגרמה להרס רב לעיר. הכנסייה השנייה ניצבת הצידה הצפוני של הכיכר Cathedral of the Holy Mother of God. הכנסייה נבנתה בסוף המאה ה- 19 וברעידת האדמה נפגעו שתיים מכיפותיה המונחות בחצר הכנסייה. נכנסנו כמובן לכנסייה, האבן השחורה סקרנה אותנו ופרט לזה, ארמניה היא דומיין של כנסיות.
משם הלכנו לאורך השדרה בניסיון למצוא מקום לאכול (האוכל העיקרי במרכז היה בצקים בלבד). נפלנו חזק, לא מבחינת האוכל, אלא הזמן שנדרש על מנת להכין אותו. לא אגזים אם אציין שעברו שעתיים. התבדחנו על כך שהלכו לקטוף ירקות (הזמנתי סלט), לתפוס תרנגולת בחצר וכו'. בקיצור, למדנו לקח. באמצע היום לא נכנסים למסעדות, חבל על הזמן.
פנינו לכיוון Ashtarak. בדרך עברנו ליד ה- khachkars הראשון (מציבה). מלאי התרגשות והתפעלות צלמנו אותו ולא ידענו שנראה מאות כאלו.
את הר Aragats, הנחשב לאחיו של אררט ראינו בקושי.
נכנסנו ל- Ashtarak, לראות את נפלאותיה, מתוך ארבעת הכנסיות בחרנו את זו מהמאה ה- 7, Karmravor, כנסייה קטנה, מבנה פשוט וכמובן עוד khachkars, בחצר. משם עברנו לגשר מהמאה ה- 17, מעל הנהר Kasagh. הגשר בנוי מ- 3 קשתות ומתחתיו זורם הנהר, בית קפה וצמחיה עשירה.
בשאר הכנסיות לא ביקרנו ורק צפינו מהגשר אל הכנסייה החדשה הניצבת מעל.
בשלב זה הבנו שלא נספיק להגיע למבצר Ambard והמשכנו לעבר Yerevan.
רועים לא ראינו במהלך הנסיעה והכפרים הייזדים כבר אינם מכילים ייזדים, הם עברו לגבול רוסיה.
ארוחת הערב הייתה מוצלחת במיוחד, במסעדה גיאורגית, אוכל מצוין, מקום יפיפה, מוסיקה. המסעדה נמצאת ברחוב Kievyan כמדומני במספר 7., טל 010-277-999.
לינה: Olympia Hotel, Barbyusa Street 64, 37491422725
המלון ממוקם במקום טוב ושקט. בפינה יש סופר גדול, בהמשך הרחוב יש המסעדה הגיאורגית המצוינת.
ארוחת הבוקר סבירה ולא יותר מזה. החדרים נוחים והמחיר סביר בהחלט (ב- 72$ לזוג).
יום 12– 12/7/2014 Yerevan- Garni.
היום הוקדש לטיול בסביבת Garni, כולל חזרה ל- Yerevan בשעה 16:00 על מנת להספיק להגיע למוזיאון ההיסטורי.
יצאנו ל- Garni בסביבות 9 בבוקר. תחנה ראשונה היה המודיעין בעיירה. קיבלנו מפונת (כלומר מפה זעירה) והסבר בע"פ ברוסית, שמדריכנו היטיב להבין, לאן כדאי לנסוע.
במקום יש 2 כנסיות עתיקות מהמאה ה- 12: הראשונה בה ביקרנו Mashtots Hayrapet Church והשנייה Surb Astvatsatsin Church. מהמאה ה-11.
משם ירדנו לקניון, לגשר מהמאה ה- 6 ולצפייה במשושים המדהימים בצידי הקיר, הנמשכים מלמעלה עד למטה.
יצאנו מהקניון ועלינו למקדש. במקום לקחנו מדריכה.
המקדש רומי, מהמאה ה- 1 ולא נהרס ע"י הנוצרים "החדשים" מאחר והמלכה אהבה את המקום הקריר בקיץ והמאפשר מפלט מהחום. ליד המקדש יש שרידי בסיס של כנסייה בצורת פרח וכמו כן יש במקום גם מרחצאות רומיים, אבל את אלה יש לנו למכביר.
מ- Garniיצאנו לכיוון Ggeghard Monastery (מנזר הרומח, הכוונה לרומח בו דקר החייל רומי את ישו לפני צליבתו). המנזר ממוקם ליד סלע שבו חצובות מערות בהן שכנו נזירים. המקום מרשים, הצמידות לסלעים, המערות במעלה הסלע, והחדרים החשוכים בשתי הכנסיות שבמקום המוארים באורם של עשרות הנרות שמדליקים המטיילים. המקום הומה אדם ויש כמובן חצ'קורות למכביר. הזדמן לנו לראות גם הקרבה של כבש בחצר הכנסייה, במקום המיועד לכך.
בשעה 16:00 בול הגענו ליירוואן, למוזיאון ההיסטורי שבכיכר הרפובליקה. לא הייתה בעיה למצוא חניה. עלינו לקומה השלישית וברכנו על ההחלטה להקדיש זמן למוזיאון זה. הקומה ממש מרתקת, ממצאים מהאלף ה- 5 עד האלף ה- 1 לפני הספירה, מדהימים !
ירדנו לקומה שמתחתיה שכפי הנראה גם היא מעניינת וכוללת גם מוצגים אודות השואה הארמנית. הצרה היא הכתוביות בארמנית, אפילו לא ברוסית וחבל.
מהמוזיאון המשכנו לסיור קצרצר בעיר: תחנה ראשונה המסגד הכחול שכניסתו נחבאת בין שני בתים. המקום שקט ושומם והניגוד בין המסגד היפה והסביבה מעלה מחשבות.
תחנה שנייה כיכר האופרה. מה רואים? בתי קפה, בריכה שכנראה הופכת בלילה למזרקה.
תחנה אחרונה ליום זה האנדרטה לשואה. מוזיאון השואה סגור (לרגל שיפוצים) אבל האנדרטה צמודה אליו, ממוקמת גבוה מעל פני העיר, אש תמיד דולקת ואנשים מניחים זרי פרחים. זוהי גם נקודת צפייה מצוינת על העיר.
לינה: באותו מלון בירוואן
יום 13– 13/7/2014 Yerevan- Amberd. – Knor Virap
הציקה לנו כל הזמן העובדה שלא הגענו למבצר Amberd והחלטנו לא לוותר. המרחקים בארמניה קצרים כך שהבעיה היחידה שנותרה למצוא את הדרך שמוליכה למבצר, בכביש ולא ברגל.
בדרך עצרנו לביקור קצר בכנסיית Saint Hripsime, הממוקמת ב Vagharshapat. הכנסייה היא אחת העתיקות בארמניה. נבנתה בין המאות הרביעית והשביעית והוכרזה ע"י אונסקו כאתר לשימור, יחד עם המתחם שמסביבה. יחד איתנו בקרו במקום גם קבוצות תלמידים בתלבושת בית הספר ודאגו כמובן להצטלם מכול כיוון.
ביקרנו גם במתחם של Mother See of Holy שנמצא ב .Echmiazdin. המתחם הוא המרכז הרוחני של הכנסייה האפוסטולית הארמנית. המתחם נבנה סביב Echmiadzin Cathedral, שהיא הכנסייה העתיקה ביותר באזור זה ונבנתה במאה הרביעית. המתחם שהוא עצום בשטחו מכיל גם סמינר, מוזיאון וכנסיות נוספות.
סיימנו את הביקור הכנסייתי (בינתיים) ופנינו לכיוון מבצר אמברד. הדרך למבצר מתחילה מהכפר Byurakan וממשיכה לכיוון Nor Amberd Cosmic Ray Research Station (מפה מצורפת),על כביש 20H, ליד השלט המפנה למסעדה עוזבים כביש זה ופונים שמאלה. לאורך הדרך רואים את האנטנות וכשמתקרבים מתגלה המבצר.
בכפר Byurakan צפינו בחסידות מקננות על עמודי חשמל, על גגות עצים. בקיצור, חוויה, כמו בסיפורים. ובקירבת המבצר התמקמו רועים עם עדריהם במבנים כחולים (יריעות פלסטיק).
המלצתי, לא לוותר על הביקור במבצר, ולהקדיש זמן ליהנות מיפי הדרך והשיטוט באתר עצמו.
מהמבצר פנינו בחזרה לאתר מרשים נוסף Khor Virap, ניתן היה לשלב ביקור במקום גם ביום הבא, אבל תכננו יום גדוש למחרת והימים בקיץ ארוכים והמרחקים כאמור לא גדולים.
המנזר ממוקם בעמק אררט, לכן, לאורך הדרך רואים את אררט או יותר נכון מציצים בין האובך ומנסים לדמיין היכן מתנשא ראשו של ההר.מהמנזר אפשר להשקיף על הסביבה, האוויר צח ונעים והמקום יפה. כרגיל מטפסים,, עולים, יורדים מציצים לכל החורים האפשריים. לא התאכזבנו.
לינה: באותו מלון בירוואן
יום 14– 14/7/2014 Yerevan- noravank monastery – jermuk- Sisian
עזבנו את ירוואן וירדנו דרומה לכיוון Sisian. הדרך עוברת sרך Areni, אזור כרמים ולכן גם יקבים בכל בית. היינות נמכרים בדוכנים לאורך הכביש כשהם "ארוזים" בבקבוקי פלסטיק של קוקה קולה. בנוסף יש דוכנים יפיפיים מסודרים וערוכים של פירות.
אני לא מתנגדת לייצור יין בבתים אבל יין בבקבוקי קולה נראה לי ממש לא לעניין. לכן נכנסנו ל"בית חרושת ליין" הממוקם גם הוא על הכביש הראשי, טעמנו קצת וקנינו בקבוק שילווה אותנו בימים שנותרו לנו בארמניה. איך אומרים – שלנו טוב יותר.
המשכנו למנזר Noravank (המנזר החדש), הנוף משתנה והדרך עוברת בקניון יפה שצוקיו אדמדמים. המנזר ממוקם גבוה ומשתלב בסלעים ובנוף בסביבה. המנזר "החדש", נבנה בתחילת המאה ה- 13 ואילו החומות הוקמו מאוחר יותר במאות ה- 17-18.
במקום יש למעשה 2 כנסיות ובנוסף מוזיאון קטן שכדאי לבקר בו (וכמובן חצקורות מהמאה ה- 14 ).
ארמניה משופעת במנזרים, כנסיות וקתדראלות אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שרובן יפות וממוקמות במקומות שרק מוסיפים ליופיים. האבן ממנה בנויים והשילוב עם הסביבה ממש מרשימים.
המשכנו משם ל jermuk, עברנו את מאגר המים של Kechut, ואת העיר שבנו הסובייטים במקום, את הנהר Arpa והנופשים במקום והמשכנו לעיירה עצמה לחזות במים המיוחדים. המקום הזכיר לי מאוד את מריאנבד שבצ'כיה. אפשר לטייל לאורך שדרה במקום, לשוט באגמון ולהתאכסן באחד מהמלונות על מנת לזכות להתרחץ במים המיוחדים ולזכות בטיפולים.
האמת שלא רחוק מהמקום, ניתן להגיע למעיין ממנו נובעים המים ולטבול חינם. צריך 2 דברים – רכב 4X4 והוראות איך להגיע. התחלנו בנסיעה לכיוון אך התברר שדרושות כשעתיים שלא עמדו לרשותנו ולא יכולנו להסתכן בהתברברות. בדרך לא דרך. נפרדנו לכן מהמקום ופנינו ליעדנו הסופי ליום זה ל Sisian.
כדי להגיע ל Sisian חזרנו עד להצטלבות של כביש H42 עם H44 ופנינו ל H44. אנחנו מטפסים עד לגובה של 2344 מטרים ומגיעים ל Vorotan Pass. במקום בית קפה/מסעדה. בחוץ קר מאוד, רוח נושבת, רוכלים מוכרים פירות וכמובן מכוניות שעוצרות לאפשר לנוסעיהן לצפות בנוף מגבוה ולנוח קמעה.
נכנסנו לבית הקפה, שתינו תה נפלא מעשבים, שכחתי שם את האיפון שלי (למחרת חזרנו על מנת לאסוף אותו) והמשכנו בדרכנו. מאחר שעלינו גם ירדנו. בדרך עוד מאגר מים גדול. לצידי הדרך כוורות רבות כשבעליהן מתמקמים בקרוואן או באוהל כחול.
הגענו ל Sisian בחשכה וחיפשנו בסמטאות את מלוננו.
לינה: Basen Hotel, 6-8 Vorotan, טל 374283-2-46-62, mobile 37493-434685
המלון שזה בעצם guesthouse ממוקם במבנה ששימש קודם למגורי הקצינים הרוסיים. החדרים גדולים, אפשר לאכול במקום ארוחת ערב לפי הזמנה במחירים מאוד סבירים, (היה טעים, אוכל בעצם רוסי, מבושל ומזכיר את מה שאנחנו מכירים מהבית), ארוחת הבוקר משביעה רק שחסר הלחם של גיאורגיה. ביקשנו חביתות ולא ביצים קשות וקיבלנו. אינטרנט יש רק בחדר האוכל.
יום 15– 15/7/2014 Sisian- Tatev ואתרים בסביבה.
Sisian נמצאת במרחק של כ- 1/2 שעה נסיעה על כביש טוב ומשולט מהרכבל של Tatev. הזמנו מראש כרטיסים דרך המלון שלנו, כלומר הם הזמינו לנו, כך שלא דאגנו שנצטרך לעמוד שעות בתור. ואכן, הגענו והכרטיסים חיכו לנו בקופה.
Tatev כמובן זה מנזר מהמאה ה- 9, השוכן במקום גבוה עם תצפית לסביבה. אפשר להגיע ברכב (הנסיעה ארוכה), אפשר לנסוע הלוך ושוב ברכבל "Wings of Tatev" הנחשב לארוך בעולם ללא עצירה, ואפשר לשלב, בתנאי שיש מישהו שינהג למנזר ויחכה לכם שם.
שווה להגיע לשם, כמו כל המקומות שנבחרו בקפידה מה שרואים משם לא רואים מכאן.
הזמנו נסיעה הלוך ושוב ולא הצטערנו. בחזרה היה פחות עמוס ויכולנו לצפות מגובה בכביש הפתלתל, בכפרים ובנופים שמתחתנו. ס"ה בילינו במקום כ- 3 שעות. ההמלצה היא להתחיל בבוקר (לא היסטרי על הפתיחה אבל תוך כשעה אחריה, אח"כ מתחילים להגיע אוטובוסים עמוסים).
התחנה הבאה הייתה מערות Khndzoresk. המקום נמצא 8 ק"מ מ Gori, אבל ה GPS שלנו הנחה אותנו בדרך לא דרך לאיזה כפר מבודד. עברנו פעם נוספת חוויה של נסיעה נוספת בשבילים וסמטאות צרות ולבסוף פנינו בדרך המלך ל Gori ומשם המשכנו בקלי קלות.
המקום מרשים, סלעים מצורות שונות המזכירים במקצת את קפדוקיה שבטורקיה. ההבדל הוא ב"חומר" מהן עשויות המערות ובכמות. כאן מדובר בסלעים ולא באבן טוף רכה. המקום צמוד גם לבית קברות מקומי, כך שאפשר להתרשם פעם נוספת ממנהגי הקבורה של הארמנים.
המערות נחצבו בידי התושבים ושמשו למגורים בזמנים קדומים ואפילו עד לפני כ- 50 שנה. כמו כן שמשו למסתור בזמן של המרד והמאבק לעצמאות.
התחנה הבאה הייתה Zorats Karer או karahunj stonehenge, תחרות עם Stonehenge שבאנגליה. המקום ממש ב- Sisian ויש שילוט ברור. מצד אחד של הכביש יש מעגל "לדוגמה" שהוצב ע"י הסובייטים. זה אינו האתר האמיתי. מהצד השני, לאחר הליכה קצרה או נסיעה בשביל מגיעים לצריף שאמור להיות מקום מידע ונפתח כפי הנראה לפעמים. העיפו עין ותראו עשרות אבנים מסודרות במעגלים, מעגל מרכזי, צפוני ודרומי.
האבנים אינן יכולות להשתוות בגודל לאילו שבאנגליה וגם המעגלים לא ברורים עד כדי כך. החוקרים מייחסים את האבנים לתקופה הפרהיסטורית וטוענים שחלקן מצבות וחלקן נועדו לתצפיות אסטרונומיות.
על חלק מהאבנים משורטטים דמויות של איילים ואנשים.
התחנה הבאה הייתה איסוף האיפון ששכחתי בקפה במעבר ההרים. נסענו לשם, מצאנו את האבידה ובזה סיימנו את היום.
שיטוט בספרות העיר את תשומת לבנו שיש בסביבה אתר עשיר בפטרוגליפים הנמצא ליד אגם בגובה 3,300 מ'. הסקרנות סחפה את שלושתינו (שנינו והמדריך), ולאחר צפייה ב- Google maps החלטנו להשכים מעט קום למחרת ולנסות להגיע למקום. ידענו כמובן שדיווח הזמן של Google maps אינו אמין. אך איך אפשר לא להגיע למקום כזה?
לינה: Basen Hotel.
יום 16– 16/7/2014 - Ughtasar Petroglyphs- Sisian Orbelian Caravanserai - Noratus Cemetery - Dilijan,.
ידענו שלפנינו יום עמוס במיוחד ולכן הקדמנו מעט לצאת, לאחר תיאום שעת ארוחת הבוקר עם מלוננו )הם לא אוהבים להתחיל מוקדם כך שהקדמנו אותם רק ל 7:30).
יצאנו לכיוון Ughtasar Petroglyphs, או האגם שנקרא בשם זה. כל זה בהנחיית google maps. הדרך מתפתלת ועולה בשבילים שרק רכב 4X4 יכול לעבור בהם וגם זה בנהיגה איטית וזהירה. מסביב הכול פורח, פרות רועות ונחילי זבובים בגודל של דבורים מתקיפים את המכונית. סגרנו את כל החלונות ומה שמעניין, המכונית לבנה וצבע זה כנראה מושך אותן. לעומת זאת, כשאנחנו יוצאים מהמכונית (במהירות הבזק) כדי לצלם, אף זבוב לא ניגש אלינו. בדרך היינו צריכים לתת למכונית המונעת בסולר לנוח קמעה (בדרך חזרה פגשנו קבוצות שנאלצו להשאיר את הרכב ולטפס ברגל).
הגענו לקרחון. מזג אוויר צלול, שלוגיות, מורנה ופרחים שצצו לאחר שהשלג נמס. מסביב לאגם פזורות עשרות אבנים בגדלים שונים ועליהם שרידי הציורים שצוירו בידי הקדמונים. פסטורליה בהתגלמותה, מה גם שהיינו בודדים בשטח, כל שאר המטיילים הגיעו רק לאחר שפינינו את המקום וירדנו.
העלייה נמשכה למעלה מ- 3 שעות והירידה בערך מחצית מהזמן, מה גם שמצאנו דרך קיצור לכביש הראשי דרך כפר אליו הגענו.
ב- Sisian יש נהגים המוכנים לקחת נוסעים הלוך וחזור. נהגים אלו גם הזהירו אותנו לא לנסוע לבד כי לא נמצא את המקום, אבל נהג כמו שלנו אין בנמצא. גם זהיר גם נהג מעולה וגם חובב טבע ואתגרים.
ירדנו משם בשעת הצהרים, עצרנו לארוחת צהרים במסעדה הצמודה למוסכים. ביקשנו רק מה שמכינים במהירות והמשכנו את דרכנו למעבר ההרים Selim ולקרוון שנותר שם Orbelian Caravanserai. הגענו בסביבות השעה 16:00. כל דרך העוברת בהרים היא בד"כ יפה. גם דרך זו הייתה יפיופיה ועצרנו לא פעם כדי לצאת מהמכונית, להתרשם מהנוף וכמובן לצלם. הקרוון עצמו היה אכזבה קשה. אין מה לראות. למרות שזה אתר שהוכרז כאתר שימור של אונסקו, המקום מוזנח ונטוש. המעבר עצמו בגובה 2455 מ', נמוך מהאגם אליו עלינו בבוקר.
המשכנו לכיוון יעדנו הסופי באותו יום Dilijan, כשאנחנו עוברים ליד אגם Sevan.האגם מזכיר את הכנרת גם בנופים סביב לו, רק גדול ממנה והסביבה ממש לא מפותחת. בתי הנופש נראים אומללים. עצרנו ב- Noratus, על מנת לבקר בבית הקברות במקום שהוכרז גם הוא כאתר שימור של אונסקו. בית הקברות ענקי, מחולק לאזורים ומשולט היטב. אבל נפשנו כבר נקעה מלצפות בחצקורות. מה שהרשים היה החיים בצוותא – עיזים רועות בין המצבות ונשים סורגות ומוכרות את מרכולתן.
הגענו ל- Hayravank Monastery, אבל החלטנו לוותר על העלייה. המקום הומה אדם ונראה יותר כמו מקום בילוי לשפת הים והעלייה אורכת זמן ואילו לגבינו השעה כבר התאחרה ורצינו להגיע ליעדנו הסופי לפני החשיכה. המשכנו אפוא לכיוון Dilijan. עזבנו את האגם והתחלנו לטפס לעיירה יפה זו וכרגיל שפע של עצים משני צדי הדרך.
Dilijan נחשבת למקום יוקרתי ובעל שם, זו עיירת ספא הממוקמת כאמור בין עצים ירוקים ופארק לאומי. לא פלא שבמקום בחרו להתאכסן הרבה אומנים, סופרים וכדומה, השלווה והירוק מסביב מספקים רקע נוח ליצירה.
הגענו ל- Dilijan בסביבות 19:30.
לינה: Casanova Inn , Hovsepian Street,63 , 37455493420 .
המלון בשכונה שנראית עלובה ולקח לנו קצת זמן לאתר אותו. אך המקום עצמו והמיקום שווים אלף.
בעל המקום שהה 9 שנים בארה"ב וקנדה ולדבריו סיים לימודי רפואה והוא מנתח. מה שגרם לו לחזור זה ניהול עסקי המשפחה. הוא מדבר כמובן אנגלית שוטפת, הנוף הנשקף מהמלון מקסים, האוכל טעים. בקיצור שווה.
היינו מוכנים להישאר במקום לפחות יום נוסף ולטייל בסביבה, ביערות ובין הסמטאות. אבל לא חשבנו על כך מראש וחבל.
יום 17– 17/7/2014 Dilijan Armenia - Tbilis Georgiai
היום האחרון לשהותנו בארמניה וגם היום האחרון לטיול על הרכב ועם מדריכנו. היעד בסוף היום Tbilisi, שם נישאר יומיים נוספים על מנת להכיר קצת את העיר.
נשארו עוד כמה מנזרים שלא ראינו אז התחלנו את הבוקר בסיור במנזר הקרוב בסיור ב- Haghartsin Monastery הנמצא ליד Dilijan, מרחק של כ- 10 דקות נסיעה. המנזר נבנה במאה ה- 3 ומוצב במקום יפה בתוך ירק. מה שמייחד אותו זה המבנה בצורת משושה של הכיפה.וחדר האוכל עם שולחנות האבן הצמודים לקירות.
המקום נהרס ע"י הסלג'וקים , שופץ, נהרס שנית והפעם ע"י המונגולים, שופץ ע"י אביה של המלכה תמר, נהרס ברעידת האדמה שפקדה את האזור ושופץ שוב. עדות לשריפה שהייתה במקום הוא העץ השרוף בחצר.
המנזר הבא - Sanahin Monastery. פרוש השם "זה שעתיק יותר מהוא" והכוונה למנזר השני בסביבה Haghpat Monastery. המנזר נבנה במאה ה- 10 ותחזוקתו היא על הפנים. משוטטים פשוט בין עשבים ואולמות מוזנחים, זאת למרות שהוכרז כאתר שימור ע"י אונסקו.
המנזר האחרון ליום זה וכפי הנראה גם לטיולנו הוא מנזר Haghpat מנזר זה נבנה בתקופה מקבילה למנזר Sanhin, במאה ה- 10. גם אתר זה סבל מרעידות אדמה. במקום קתדראלה ומספר כנסיות. המקום נחשב לפאר הארכיטקטורה הדתית של ימי הביניים (יחד עם מנזר (Sanhin והוכר גם הוא כאתר שימור ע"י אונסקו, אך גם כאן העזובה רבה והציפורים בחרו את הקתדראלה כאתר קינון.
לא ברור מה נותנת הכרזה על מקום כאתר שימור אם כתוצאה מכך אין מטפלים במקום והעזובה חוגגת.
פנינו לכיוון הגבול כשאנו עוברים ברגל והמדריך עם המכונית בכביש. המעבר ארך כ- 45 דקות והגענו למלוננו ב- Tbilisi בסביבות השעה 18:00.
לינה: hotel kopala, Europe Square, 995- 32-2775580.
המלון ממוקם במקום מצוין, בכיכר אירופה, ממש בלב כל דבר. הכול בהליכה רגלית. יש לשים לב יש למלון זה עוד מיקום במרחק של כ- 10 דקות הליכה. שווה להתעקש על מיקום זה.
הכול היה בסדר, החדר, המיקום וארוחת הבוקר. ממול יש מסעדה מקומית זולה וטובה, מקום להחלפת כספים, פארק אירופה ההומה בלילה עם פינות משחק לילדים, מעלית העולה למצודה למעלה. מה צריך עוד?
יומיים ב Tbilisi – 18-19 ליולי
הבוקר הראשון שלנו ללא מדריכנו. אבל אין בעיה, אנחנו רגילים להסתדר לבד, גם אם קצת מסובך. הבעיה היחידה היא החום הנוראי, יותר גרוע מאשר בארץ, במקום מגורנו – עד 40 מעלות ביום.
בעיר העתיקה טיילנו כבר קודם כך שהתחלנו בביקור במוזיאון.
התחלנו ללכת לאורך רחב sharden, העיר העתיקה, לכיוון המוזיאון היסטורי הממוקם ברחוב Rustaveli .מס ,3 באיזה מקום התעייפנו ולקחנו מונית. המוזיאון ממש לא מרשים, בפרט כשמשווים אותו למוזיאון ביראוון. ציפינו ליותר, לתצוגה של ההיסטוריה הגיאורגית, למשל.
התחלנו לחזור לכיוון כיכר החירות במטרה להגיע לבתי הכנסת. הסתברו 2 דברים – שם הרחוב השתנה ל- Kote Apkhazi דבר שהמקומיים ידעו והנחו אותנו נכון ואנחנו לא הבנו. והכי מצחיק, שני בתי הכנסת נמצאים ממש קרוב למלון שלנו הנמצא בכיכר אירופה.
בית הכנסת "אוהל רחל" למעשה סגור לרגל שיפוצים ומיועד להפוך למוזיאון.
בית הכנסת המרכזי פתוח ומקבלים את המבקרים ברצון. במקרה הייתה שם משפחה ישראלית עם מדריך שתירגם מגיאורגית לעברית את מה שסיפר השמש, כך שהרווחנו. התפילות מתקיימות ביום ששי בערב (בקיץ בשעה 20:00) ובשבת בבוקר בשעה 8:00.
כשסיימנו פנינו לתחילת רחוב Sharden, ליד הגשר. משם יוצאים סיורים באוטובוס בעיר, עם הדרכה באנגלית. העלות 35gel לאדם, אבל היה ממש כדאי.
למעשה היינו לבד, ישבנו בקומה השנייה ואלינו הוצמדה מדריכה פרטית. עברנו בעיר והתוודענו לכל אתריה ממרומי הקומה. יש חברה נוספת המקיימת סיורים ליד כיכר החירות. היתרון בחברה שבחרנו היה התדירות, הם יוצאים כל שעה ולא פעמיים ביום.
הזמנו לערב מקום במסעדה הכוללת מופעים. המקום רחוק, ממוקם ליד הנהר ונראה נהדר. האוכל לא משהו וכמובן יקר. ההופעה הייתה נחמדה. לשני הכיוונים לקחנו מונית מה שייקר את הארוחה, אבל איך אפשר לחזור בלי לחזות במופע ריקודים גיאורגיים. ד"א הרבה קבוצות מגיעות למקום לכן חשוב להזמין מקום מראש ואפילו מספר ימים קודם כדי לקבל מקום טוב לצפייה במופע.
Tsiskvili Restaurant, Beliashvili St. Right Cots of River Mtkvari, +995 322 53 07 97
יש עוד מקומות ב Tbilisi הקרובים יותר למרכז ואולי כדאי לוותר על המקום היפה ולהסתפק בהם.
את היום השני התחלנו ב"מסע קניות" של מה שמייחד את גיאורגיה, דהיינו, "נקניקיות" מפירות ואגוזים (בעיקר ענבים). זה ברחוב Sharden שם המוכר דיבר אנגלית ויכול היה להסביר לנו מה ההבדלים בין הסוגים.
בשעה 11 פתחו את הרכבל ועלינו למעלה. רכבל אינו עוצר בתחנות, אלא, כמו במעליות סקי, מאט, צריך לצאת והוא ממשיך הלאה. הגענו למרומי העיר. מזג האוויר מעט נוח יותר. פנינו לבקר את אימא גיאורגיה. לכל מדינה יש אימא, מעניין מי הייתה הראשונה. העיקר שהאימא דואגת לבנייה, בידה האחת מחזיקה כוס ליין (חשוב ביותר) ובשנייה חרב.
הנוף מלמעלה מרהיב ומזג האוויר משופר, פחות חם ורוח קלילה נושבת.
חזרנו על עקבותינו ולמרות שקנינו כרטיס הלוך וחזור התחלנו לרדת ברגל, במדרגות לכיוון הכנסייה. St. Nicolas שנבנתה מחדש על יסודות הכנסייה שנשרפה. מהכנסייה יש אפשרות עלייה למבצר Narikala. לפני הכנסייה יש מתקן למים, שירותים ובית קפה קטן. הכנסייה עצמה מקושטת בציורים ותמונות והכניסה אליה אפשרית מארבעה כיוונים.
המשכנו לרדת לכיוון המרחצאות. האזור נראה תיירותי יותר. יש כמובן מסגד, כנראה בכל עיר נוצרית חייב להיות מסגד אחד. המסגד כחול. אזור המרחצאות מקושט בגינה, אבל מלמטה, במקום זרימת המים לא נקי ומסריח, בלשון המעטה.
המשכנו למסעדה שלנו לארוחה אחרונה ב- Tbilisi ומשם למלון והתארגנות לנסיעה הביתה (את הצי'צ'ה הביתה קניתי בשדה התעופה בחלק המיועד למוצרים מגיאורגיה).
