סין – טיול בפארקים
מבוא
עברו 3 שנים מאז טיולנו בדרך המשי. הזמן חולף במהירות ואנחנו "מתבגרים". למרות כול הדעות והסיכונים החלטנו לצאת למסע הרפתקני בסין, בפארקים ובחלק מהאזורים הנידחים.
לשם כך תוכנן הטיול בקפידה תוך קשר עם מספר סוכנויות נסיעות גדולות והעזרות באינטרנט, בחומר על מקומות ובבלוגים שכתבו אנשים בשפה מובנת לנו, דהיינו באנגלית או עברית.
צמצמנו את משך הטיול ל- 30 יום, זה הזמן שחברות הביטוח מוכנות לבטח אנשים מבוגרים. מאחר והטיול לא התמקד באזור מסוים חייב אותנו המסלול העזרות במספר רב של טיסות על מנת להתנייד ממקום למקום. כמו כן, לא היינו מוכנים להשתמש ברכבות רגילות לאור ניסיוננו העגום מהנסיעות בהן בדרך המשי, אבל נעזרנו מספר פעמים ברכבות המהירות Bullet Train.
מאחר ואין צורך לעבור ברצף את המסלול כולו אחלק את תוכנית הטיול לאזורים אותם ניתן לכלול בטיולים בסין.
מפת הטיול
מדרגות בסין: סין שופעת מדרגות. בהרים כמובן, אבל גם בכול מקום אחר. הסינים מרגישים כפי הנראה שלא בנוח אם אינם מטפסים לפחות כמה עשרות מדרגות ומתנהלים ברגל לפחות 15 דקות מהחנייה עד הכניסה לאתרים, לכן לא פלא שהם עושים זאת בקלילות. במילים אחרות, התכוננו לשדרוג הכושר הגופני שלכם.
זמן הטיול: רצינו לצאת בתחילת ספטמבר, אבל דחינו את הטיול עד לסיום החופשה השנתית של הסינים. גם בזמן שאין חופשה שנתית היו הצפות של קבוצות סינים במקומות בהם ביקרנו, אז נסו לדמיין מה קורה בזמן החופשה שלהם.
התחלנו איפה את הטיול ב- 10 לאוקטובר והסתבר שהבחירה, במקרה, הייתה מוצלחת. מזג האוויר האיר לנו פנים וכמות ימי הערפל בהם נתקלנו הייתה מזערית ועפ"ר לא הפריעה למהלך הטיול.
הצצה למנהגי הסינים
חיי משפחה: אין גירושין בסין. גם כיום בעידן המודרני זה נחשב לכתם במשפחה. נשים מוכות סובלות לכן בשקט. גם בספר שקראתי Life and Death are wearing me out של הסופר הסיני Mo Yan, בו המתאר את הזמן מהמהפכה ואילך, נחשבים הגירושים לכתם. מותר לגבר לנאוף אבל לא לעזוב את הבית ובוודאי לא להתגרש. משמעות הגירושים היא נידוי מהמשפחה ומהחברה.
בערים, כשרחוקים מהמשפחה הגרעינית, יש יותר תופעות של גירושין.
הילדים ישנים עם ההורים, לפחות עד גיל 6. האמהות מנמקות זאת בכך שזה נובע מפחד שלא ישמעו את הילד בוכה.
שינה
בכול רגע נתון ובכול מקום אפשרי, כמה שיותר. על המדריכים שלנו, למשל, הייתה נופלת תנומה במכונית במידה ולא הצקתי להם בשאלות והם לא היו עסוקים בטלפון סלולארי.
טלפון סלולארי
זו כנראה מחלה עולמית. לצעירים יש לעיתים יותר מטלפון אחד והתנוחה המקובלת היא – רכינה על הטלפון, שליחת הודעות או שיחות. אין לי מושג למי ולאיזה צורך. פשוט מחליא.
זמן בייג'ין
בסין יש שעון אחיד לכול המדינה, מה שמשבש את התיאום בין זריחת השמש, שקיעתה והזמן בשעון. כתוצאה מכך היום מערבית לבייג'ין מתעורר מאוחר והערב, מזרחית לבייג'ין צונח מוקדם.
השקעות הממשלה הסינית
הממשלה הסינית דואגת לתשתיות. הכבישים ממש מעולים, רחבים,מתוחזקים, מוארים וכמובן כבישי אגרה. באזורי ההרים יש ריבוי מנהרות. היה יום שבו עברנו תוך זמן קצר 22 מנהרות!
תנופת הבנייה אדירה. בניינים רבי קומות ממוקמים בכול מקום. רכישת דירה לעומת זאת, אינה במונחים שלנו. הדירה נרכשת לתקופה של 70 שנה, לאחר מכן חוזרת לממשלה והיא מחליטה אם להרוס את הבית או להעמידו לרכישה מחדש.
מוזיאונים ואתרי בידור מקומיים מוקמים תוך השקעה, הקצאת שטח, תכנון המשלב חדש וישן, גנים מסביב, מתקנים ועוד ועוד.
המקומיים מתלוננים על המסים המוטלים עליהם. תשלומי מים שתלויים במצב המים באזור, תשלום על גז, חשמל ומס חדש שהוטל עכשיו על הדירות. המסים על מוצרים גבוהים מאוד, בייחוד על מוצרי קוסמטיקה. לכן הם נוסעים לארצות קרובות על מנת לרכוש אותם שם.
במה הממשלה לא ממש משקיעה, או אולי לא בדרך הנכונה, בחינוך. חינוך חינם וחובה מגיל 7 עד גיל 18. אבל המערכת אחידה ומי שלא מסוגל, למשל, ללמוד פיסיקה ולעמוד בבחינות הנדרשות, אפילו בציון מינימאלי, לא יכול להמשיך את לימודיו.
נסיעה בכבישים
עד סוף הטיול לא הבנו איך אין תאונות. יש חוקי דרך, אבל זו המלצה בלבד. קו לבן הוא בסיס להתעלמות. נדחקים מימין ומשמאל והכול ברוח טובה, בלי צעקות, ללא צפירות וממש ללא תאונות. בשנחאי שומרים יותר על חוקי התנועה ויש משטרה בדרכים.
לצערנו נקלענו לתאונה קלה. רכב מקומי (ענתיקה חקלאית) שנסע אחרינו לא שם לב שעצרנו, כי הרכבים לפנינו נעצרו גם הם, ונכנס בנו. נגרם נזק קל, אבל... צריך לחכות למשטרה שנמצאת במרחק 20 דקות נסיעה ומגיעה לאחר שעתיים, צריך לחכות לשמאי שיבוא ויעריך את הנזק. הסתבר שלנהג הרכב, אדם מבוגר שכנראה אינו רואה טוב ונסע כמובן ללא אורות, לא היה רישיון נהיגה ולא רישיון לרכב. הוא נעלם מהמקום והגיע במקומו צעיר שטען שהוא נהג ברכב. מובן שטענתו הוזמה ע"י המדריך שלנו והרכב נילקח אחר כבוד לתחנת המשטרה. בינתיים אנחנו בילינו במקום שהוא כפר זנוח ולא יכולנו להמשיך עד שנשכר רכב חליפי להסיע אותנו למלון שלנו בעיר הקרובה.
קישוריות לאינטרנט
נאמר לי כי הממשלה חוסמת קשר ל- Google ולכן גם ל- Gmail. אז ככה, המצב לא בדיוק ברור. בכול המקומות יכולתי להתקשר לשניהם, אבל במלונות 4 כוכבים התקשורת הייתה בטפטופים, הולכת ובאה. במלונות 5 ככוכבים התקשורת הייתה שוטפת. נאמר לי ע"י אחד המקומיים שההבדל הוא לאיזו רשת קשור המלון. מלונות 4 כוכבים קשורים לרשתות המקומיות ואילו מלונות 5 כוכבים קשורים לרשת הבינלאומית.
באשר לחדשות מהארץ (איך אפשר בלי). לאחר מספר ניסיונות כושלים לרשום את המילה "חדשות", נואשתי ואמרתי לפחות אראה חדשות באנגלית. הקלדתי "news", ומה קיבלתי? את Walla בעברית. מאז לא נפרדנו.
מדריכים בסין
לפני 3 שנים, במסגרת טיולנו בדרך המשי הסינית, היו רוב המדריכים בני מיעוטים. האנגלית שדברו הייתה טובה מאוד. במשך הנסיעות הארוכות שוחחנו, שמענו מוסיקה שלנו (הבאתי diskonkey עם הקלטות של מוסיקה ישראלית ועולמית) ושלהם. הם סייעו לנו בכול ולא עזבו אותנו במסעדות עד שהיו בטוחים שקיבלנו את מה שהזמנו (לרובם הייתה בעיה לאכול במסעדות הסיניות מאחר והיו מוסלמים ושם מגישים חזיר).
הפעם המדריכים היו בני האן, חלקם צעירים וההבדל היה משמעותי. התלונות שלנו התמקדו בצעירים. האנגלית של הצעירים הייתה דלה מאוד, למרות שחלק מהם היה בטוח שהם שולטים בשפה. הם לא התעניינו בשום דבר וניצלו את הזמן לנמנום או שיחות טלפוניות. הם לא יכלו לספק לנו את המידע ולענות על שאלותינו. הסוכנת הייתה קשובה ולפי המלצתנו דאגה לספק לנו בהמשך מדריכים מבוגרים יותר, ההבדל היה משמעותי.
המדריכים אינם רשאים לאכול עם התיירים והם מקפידים מאוד על כך.
מאחר וסין גדולה מאוד, כול חברת נסיעות קשורה עם חברות אחרות, מקומיות המספקות לה שירותים במקום. לגבינו היה מדובר ברכב, נהג ומדריך.
כול מדריך מאמץ שם אנגלי לנוחיות התקשורת עם התיירים המתקשים לזכור את השמות הסיניים.
המדריכים בסין נצמדים לתוכנית הטיול. התוכנית שלנו הייתה מפורטת כך שלא היה מקום לוויכוח. הבהרנו גם שכול שינוי צריך לקבל את הסכמתנו.
כול מדריך צריך להגיש בסיום טופס המדרג את המלונות בהם שהינו, תוכנית הטיול וכמובן את שירותיו. נמנענו מלתת להם ציון 2 כי ציון כזה גורר אחריו פיטורים, אבל ציינו מה טעון שיפור.
יחד עם זאת תנאי התעסוקה של המדריכים אינם קלים. כשהם נמצאים מחוץ לאזור מגוריהם הם מקבלים סכום מזערי לכלכה ולינה. 30 יואן (5usd) לאוכל זה יכול להספיק. אבל 30 יואן למלון משמעותו ללון בתנאים נוראיים. המדריכים היחידים הזוכים לתנאים טובים יותר הם המבוגרים שנחשבים לאחראים על התיירות האנגלית באזורם. אלה לנו במלון בו אנחנו לנו.
הטיול
אזור Huángshān (ההר הצהוב).
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%92%D7%A9%D7%90%D7%9F
ממוקם במזרח סין בפרובינציה Anhui . ההר הוכרז כאתר שימור ע"י אונסקו ולמרות מאות המדרגות, הומה מבקרים.
טסנו לסין עם חברת אלעל הנוחתת בבייג'ין ומשם המשכנו בטיסה פנימית ל- Huángshān, לא להר אלא לעיר (City בלשונם, כלומר מקום "קטנטן" עם כ 1.5 מליון תושבים).
המלון: Huangshan International Hotel 4-star. (במלון זה לנו בשני הלילות הראשונים, השארנו את מרבית חפצינו שם, עלינו להר ל- 3 ימים ושני לילות וחזרנו ללילה נוסף כשירדנו מההר).
המדריכה: בשמה האנגלי Luis. נשואה + ילדה. נהנינו מכול רגע איתה. ליוותה אותנו צמוד במשך שהותנו באזור, ידעה להסביר, דאגה לכול דבר – אין מילים.
סיור בכפר Hongcun
בחרנו לא לעלות מייד להר, אלא לנוח יום אחד מהטיסה המייגעת, להתארגן ותוך כדי לסייר בשני כפרים עתיקים.
שני הכפרים הם אתרי מורשת של אונסקו. בני כ- 900 שנה ובנויים בסגנון שהיה מקובל באותה תקופה. סיור בכפרים אלו שווה ערך לסיור במוזיאון פעיל. החיים לא נעצרו שם.
http://www.travelchinaguide.com/attraction/anhui/huangshan/yixian.htm
יצאנו ב- 9:00 בבוקר לכיוון הכפר. חלפנו בין חורשות במבוק, שדות תה ושדות כורכום. הנסיעה אורכת כ- 50 דקות. בדרך הסבירה Luis על האזור כהקדמה למה שנראה; בעבר גידלו באזור זה אורז, אך מאחר והאזור בעיקרו גבעות, שטחי הגידול היו מועטים ותושבי האזור היו עניים. לכן, כדי להיפטר מפרנסת ילדיהם, חיתנו את הילדים בגיל מוקדם, 13 בערך ושלחו אותם לדאוג לעצמם. האפשרות היחידה עבור הילדים הייתה לעלות על סירה, לשוט לפקינג ולחפש שם עבודה. לאחר שנים חזר חלק מהם עם כסף שצברו וכדי להפגין את עושרם בנו בתים גדולים. הבעיה הייתה שרק לקיסר היה מותר לבנות בתים גדולים ולא לאלו שהשתייכו למעמדות הנמוכים. לכן, בנו בתים שמבחוץ אינם מרשימים ואת המרב השקיעו בקישוט הפנימי.
עם ההגעה לכפר ראינו כמובן את המוני הצעירים היושבים בכול פינה ומציירים. בסמטאות חנויות מסוגים שונים. הבמבוק מככב ומשמש לכול דבר, לגילופים, לכלים ועוד.
מספר תושבי הכפר כיום כ- 1,000 והם מגדלים בעיקר סוגי תה שונים ועוסקים במסחר ותיירות.
בקרנו בבית שהיה שייך לסוחר מלח שהתעשר (תעשיית המלח הייתה שייכת לממשלה. המלח נכרה מהים ונמכר לסוחרים), חזר לעיר הולדתו ובנה בית ובו 60 חדרים. החדרים לא נותרו ריקים, הוא שיכן בהם את 36 פילגשיו ו- 100 ילדיו.
הקליגרפים בכניסה בשלושה סוגי כתב סיניים, אחד מהם מתוחכם ביותר אותו יכלו לקרוא רק המומחים. כול הקליגרפים מעבירים מסרים לגבי התנהגות ואורח חיים. לדוגמה – לתת צדקה או ללמוד וכמובן משבחים את בעל הבית. כמובן אי אפשר לדלג על החדר לעישון אופיום ועל החדר המיועד למשחק מהגונג.
עצרנו לצהריים במסעדה מקומית (אכלנו כמובן מרק אטריות, המזון העיקרי עבור מי שמתנזר מחריף). בפתח ניצבו צנצנות יין כשכול צנצנת מכילה תוספת ליין, כמו נחש המחזק אותו או צמחים.
סיור בכפר Xidi
בכפר Xidi הנמצא במרחק של כחצי שעה נסיעה. קידם אותנו, איך לא, שער גדול.
הבתים בכפר נבנו ללא חלונות מפחד פורצים והאוורור היחיד היה מהגג. כתוצאה, כשירד גשם המים פשוט זרמו לפנים הבית ומשם בתעלות לביוב.
הבתים מעוטרים בדלעות או ענבים. פרות עם זרעים רבים נחשבים לסמל פוריות. תאנה, לעומת זאת, נחשבת כסגולה לחיים ארוכים ולכן ניתן לראות קישוטים מקרמיקה בצורת תאנים המקשטים את הכניסה לבתים.
גם כאן המוני צעירים מציירים בכול פינה.
הגענו לבית עם מרפסת. הסיפור הוא כי הבית היה שייך לפקיד גבוה ולו בת. מובן כי בחורים רבים רצו להתחתן איתה. לכן, עמדה על המרפסת כשכול המחזרים ניצבים ברחבה למטה וזרקה כדור למועמד המועדף עליה. אם תפס את הכדור התוצאה הייתה חתונה.
ד"א ראינו וורסיה של סיפור זה במופע שראינו מאוחר יותר ב- Zhangjiajie.
על ההר Huángshān
יצאו ב- 9 מהמלון כשרוב חפצינו נשארו לאחסון וארזנו מעט ככל האפשר בתיק יד. כפי שהסתבר בהמשך, גם תיק זה היווה בעיה.לקחנו איתנו קצת חטיפי אנרגיה, מרקים נמסים ואבקת פירה למקרה חירום ובגדים חמים למקרה שמזג האוויר ישתנה או שירד עלינו הקור לעת ערב. בהרים השמש צונחת מוקדם ומיד עם שקיעתה יורדות הטמפרטורות.
מזג האוויר היה נפלא, יום שמש ללא ערפל. איזו הפתעה! כך היה גם בשני הימים הבאים. לדברי המדריכה שלנו יש 14 ימי שמש בשנה ואנחנו קטפנו שלושה!!!
אפשר לעלות להר משלושה מקומות. אנחנו בחרנו להתחיל מ- Yungu Cable, שבצד המזרחי ולסיים ב- Yuping Cable שבצד המערבי.
ההגעה אל ההר כללה נסיעה במכונית שלנו עד לתחנת האוטובוסים. להר אין אפשרות לעלות ברכבים פרטיים, יש shuttle שמעלה למעלה עד לרכבל. בעצם, לא בדיוק עד הרכבל, יש עוד 500מ' הליכה ברגל (תרגול לקראת העלייה להר). עלינו ברכבל הזהה לאלו שבאתרי הסקי הגענו לתחילת המסע. מכאן שכרנו sedan chair עבור המבוגר בחבורה וסבל שישנע את התיק עד למלון בו היינו אמורים לשהות בלילה.
קשה לומר שה- sedan chair הוא חוויה מרנינה. הוא עשוי כמובן מבמבוק, נושאים אותו 2 סבלים שמעודדים את עצמם ונותנים קצב כול הזמן "היפ הופ". אני הסתייעתי במקלות הליכה ורבים מאוד מהמקומיים עושים זאת.
מסלול 3 ימים:
יום ראשון: מהרכבל Yungu ל- Shixin Peak משם למלון Beihai לארוחת צהרים. המשכנו ל- Lion Peak כשבדרך עוצרים בנקודות תצפית שונות ומשם ללינה במלון Xihai. הגענו למלון בסביבות 16, בשעה זאת היום מתחיל להחשיך.
המלון יפיפה, הכול בטוב טעם וארוחת הבוקר הייתה נהדרת.
יום שני: יצאנו בסביבות 9:30 למסלול היומי שסיומו במלון Baiyun. טיפסנו לנקודת התצפית הגבוהה Flying Rock (1800 מ').
המקום הומה סינים למרות שזה לא סוף שבוע ולא חג. הסינים לא יודעים לדבר, הם צורחים בקולי קולות, המדריך או המדריכה מדברים ברמקול ומשמיעים מוסיקה בווליום גבוה וזה עוד לא הכול. הם נדחפים כדי לצלם וכמובן להצטלם, התרבות מהם והלאה. הרגשתי כמו בטרק שעשיתי לפני שנים רבות באנפורנה שבנפאל. זה היה לפני חג הקורבן ועדרים שלמים נהרו מטה. הסתובבתי עם מקל כשאני מפלסת דרך ביניהם. הפעם נהגתי באותה שיטה אלא שפילסתי דרך בין בני אדם.
בסביבות 13 הגענו למלון, אכלנו משהו וב- 14 יצאנו על מנת ללכת ל- Flying Bridge. הדרך לשם אורכה 2.8 ק"מ לכול כיוון שכמובן שאינם מישור. יש לעלות במדרגות ולרדת במדרגות. כלומר כדי לעבור דרך זו נדרשות יותר משעתיים (אלא אם רוצים לרוץ ולא ליהנות מהנופים בדרך). הגענו ב- 15 לנקודת תצפית ממנה ניתן היה לצפות במדרגות היורדות לגשר . 800 מ' של מדרגות תלולות. ההערכה של מי שעבר את הדרך שלהגיע לשם ולחזור למלון ייקח עוד לפחות 3 שעות, כלומר, בחושך. ויתרנו וחזרנו.
מלון Baiyun נחשב אמנם למלון של 4 כוכבים, אבל זו כנראה טעות. יותר מ- 2 כוכבים לא מגיע לו. חדר האוכל נוראי, האוכל מתחת לכול רמה. שרדנו.
יום שלישי: הרכבל היורד לקניון היה במרחק קצר מהמלון והחלטנו שלמרות שלא תכננו לרדת לקניון נעשה זאת ואכן היה כדאי. הקניון מרשים ולהתבונן במדרגות המוליכות לרכס מהם יורדים המונים (או עולים אם התכנון הפוך), זו ממש חוויה.
חזרנו למלון ורצינו להמשיך במסלול המתוכנן לאותו יום. הפעם היה מיקוח קשה עם הסבלים שטענו כי המסלול קשה ומשקלו של הגבר כבד מדי ורצו שניקח 2 זוגות של סבלים שיתחלפו ביניהם. לא עזרו כול ההסברים שמפעם לפעם הוא יורד מהכסא והולך ברגל וכן שאנחנו עוצרים בדרך. לבסוף לאחר מיקוח יצאנו לדרך מלווים בשני זוגות סבלים וסבל נוסף שנשא את התיק שלנו.
יצאנו לדרך בליווי צוות של 5! בהמשך הדרך התחלפה הרביעייה ברביעייה חדשה כשבמקרה המדריכה לא הייתה לידם ונוצר בינם ובין בן זוגי שיח אילמים. הם רצו לרוץ ולהפטר מהמשא והוא רצה לעצור ולהתבונן בסביבה. בקיצור, אנחנו חשבנו שהם מאחורינו וחיכינו להם בעוד שהם היו מלפנינו. שישו ושימחו. לבסוף נפגשנו אבל זה העכיר את האווירה באותו יום.
עברנו ב- Aoyo Peak, Yixiantain, Slim Sisky עד Lotus Flower Pick ו- Guest Greeting Pine. במקום יש עץ בן 500 שנה וכול סיני המכבד את עצמו צריך להצטלם איתו (סגולה לאריכות ימים). לכן מקום זה והדרך אליו הומה אדם, לא יאומן.
משם ירדנו לרכבל Yuping, שהוריד אותנו ל- Shuttle bus ומשם ברכב למלון ב- Houangshan City.
תובנות: התכנון האופטימאלי ל- 3 ימים נראה לי כך: לעלות ולרדת באותו רכבל Yungo. ביום שני, אם יש מספיק זמן וכוח לרדת לגשר אחה"צ. אם לא, לעשות את זה למחרת בבוקר ולא לוותר כמובן על הירידה לקניון. ביום השלישי לתכנן דרך ירידה למטה לרכבל Yungo. אין טעם להגיע לכיוון של Guest Greeting Pine בגלל הצפיפות וזה לא משהו מרשים.
יש לשים לב להגיע לרכבל לפני 16. לאחר מכן הוא נסגר.
לגבי המלון Baiyun. אם יש אלטרנטיבה כדאי לבדוק אותה.
Sedan Chair: מנוהל ע"י חברה, יש מקום למיקוח אבל לא רציני. עלויות ה- Sedan chair: יום ראשון – 300 יואן. יום שני – 700 יואן. יום שלישי – 1,400 יואן. בנוסף הם מצפים לטיפ רציני של בין 50 ל 80 יואן. עלות נשיאת התיק 150 יואן ליום.
אוכל על ההר: הפחידו אותנו שזה יקר, אבל לא נורא. בסין ההוצאה לאוכל היא ממש זעירה. לא תמצאו על ההר אוכל מערבי ואטריות או מרק ענקי יעלו בסביבות 10 דולר. קוקה קולה או משקה דומה כ- 1.5 דולר. אפשר לשרוד.
Zhengzhou
Zhengzhou היא העיר המרכזית במחוז Henan. הגענו לשם במיוחד על מנת לסייר במספר אתרים בהם נמצאו דינוזאורים:
Cretaceous Dinosaur Geopark, Zhucheng Dinosaur Museum ו- The Dinosaur Egg Museum.
שלושת האתרים נמצאים ממש בסמיכות אחד לשני. המקום סמוך לים הצהוב ולכן התושבים עוסקים בעיקר בדייג. הנמל עצמו נמצא ב – Hangzou ועפ"י דברי מדריכנו הוא מרכז לשינוע סחורות ליפן, קוריאה הדרומית ולארצות נוספות באזור.
הזמן הדרוש לסיור באתרים הוא כ- 6 שעות, כך שיום ביקור הספיק לנו. האתרים, בעיקר 2 הראשונים מרשימים ביותר.
כמו כול דבר או המצאה, המצאות שרידי דינוזאורים שם התגלתה במקרה כשאיכר חפר וגילה עצם מוזרה. לכן אפשר לראות במקום איך מוציאים לאט ובסבלנות את השרידים שהתגלו, ויש הרבה. המקום נחשב לאחד האתרים המרשימים ביותר, הסוג הנפוץ של הדינוזאורים הוא מה שמכונה הברווז.
המלון, Zhucheng Huaxi Hotel sub 4-star בו לנו בלילה שהגענו למקום, נמצא במקום הנקרא Zhucheng, כפר קטנטן במונחים סיניים, רק 200,000 תושבים. יתרונו של המלון בקרבה לאתרים. בנוסף, אפשר רק לציין את החדרים וארוחת הבוקר שהייתה יוצאת מהכלל וכללה מגוון מכול הסוגים: אוכל סיני, יפני ואירופאי.
Shaolin Temple
מנזר שאולין נמצא במרחק של 1.5 שעות נסיעה מ- Zhengzhou כרגיל, ערפל בדרך וכמובן ממגרש החנייה עד הכניסה לאתר יש כברת דרך. המקום תיירותי. כלומר, יש חנויות ו"מלכודות תיירים" למכביר, (ביציאה מהמופע, לדוגמה,מוליכים את הצופים דרך מסלול חנויות המוכרות את כול מה שאפשר להציע למבקרים).
בכניסה, לאחר רכישת הכרטיסים עולים להסעה שמניידת את המבקרים בין 3 תחנות. נסענו עד לתחנה הסופית ליער הפגודות. זה לא יער אלא בית קברות מיוחד כשכול קבר הוא בעצם פגודה ייחודית המספרת ומהללת את מעשי הנפטר. המקום קיים מהמאה השישית ובין המבקרים אפשר לצפות בקבוצות שעוטות גלימות חומות המשתטחות כשפניהם לקברים.
משם התנהלנו לאורך שדרה ארוכה לכיוון המקדש עצמו כשהמטרה הייתה לחזות במופע. למעשה אנחנו רצינו לצפות בתרגולים עצמם ולא במופע תיירותי, אבל הסינים כנראה נהנים מהשטויות האלו ואילו אנחנו התאכזבנו קשות. בארץ ראינו מופע מרשים ביותר ואילו במנזר עצמו הציגו מספר תלמידים יכולות ממש לא מרשימות במשך כ- 20 דקות.
הסתובבנו בחצר המקדש וראינו את כתב ההסמכה שניתן לנזירים במקום כשהגנו במאה ה- 7 על מי שְׁמִין, לעתיד הקיסרטאידזונג.
על המנזר עצמו ניתן לקרוא בויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%96%D7%A8_%D7%A9%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F
המסעדה הצמחונית במקום פתוחה רק בשעות הצהריים. כלומר, ב- 14 היא נסגרת. כך שמזל שלקחתי קצת צידה לדרך אחרת היינו סובלים חרפת רעב עד החזרה לציוויליזציה.
מסקנתנו, לא ממש נהנינו מהביקור, אולי היו לנו ציפיות אחרות ואולי המקום מתאים יותר למבקרים הסיניים. מכול מקום לא נחשפנו לייחודיות של המקום ולשוני בינו לבין מנזרים אחרים. ד"א בדרך ראינו תלמידי בית ספר מתרגלים את אומנות הלחימה של נזירי שאולין. ביקור במקום כזה היה יכול להיות מעניין יותר.
לינה: Xinhua Jianguo Hotel 4-star
המלון ממוקם במקום מרכזי. בס"ה בסדר ונוח.
Guoline Guabi Road (ימים 9 ו- 10).
המקומות שרצינו להגיע אליהם ומצאנו עליהם רק מעט מידע באתרים הם שני הכפרים Guoline ו- Wangmaneline. העיירות נמצאות ב- Taihang Mountains ב- Henan. העיירות היו מבודדות והדרך להגיע אליהן או מהן הייתה כרוכה בקשיים. בשנת 1972 כשהממשלה משיקולי עלות תועלת החליטה לא להשקיע בסלילת דרך למקום בו גרים כ- 300 תושבים, יזמו הכפריים במקום חפירת מנהרה שתקשר אותם למקומות אחרים. המנהרה נחפרה במשך 5 שנים בעבודת ידיים ובסיוע של חומרי נפץ והתוצאה מרשימה. המקום מרהיב ביופיו והפך לאתר תיירותי, כך שהתושבים הרוויחו מכול כיוון.
מה שלא הצלחנו לאתר וגם הסוכנת בסין לא הצליחה איך בדיוק מתניידים שם. אבל בסופו של דבר הגענו למקום, ראינו השכלנו ונהנינו מכול רגע של שהות שם.
http://www.losapos.com/guoliang_tunnel_road
יצאנו מ- Zhengzhou בסביבות 8:30 בבוקר והדרך הייתה אמורה להימשך כ- 4.5 שעות. ראשיתה הייתה בכביש המהיר (בתנאי ערפל כמובן) ולאחר כ- 4 שעות הגענו לאזור כפרי, למקום בו החלו בסלילת דרך. למה שקרה אנחנו קוראים בעולם מעקף ובדרך כלל הוא משולט, אבל לא בסין. במקום עמדה קבוצת נשים שהציעו את עזרתן ביציאה מהמחסום לדרך. בלית ברירה נעזרנו באחת מהן והגענו לדרך אמנם סלולה, אבל צרה בנוף הררי. בהמשך גם דרך זו השתנתה והפכה לדרך עפר צרה שרק מכונית אחת יכולה לעבור בה. בארץ מתקדמת מציבים מחסומים בשני הצדדים ומניחים כול פעם לשיירת המכוניות לעבור בכיוון אחד.אבל הסינים כאמור לא מכירים באפשרות כזו והנהגים הסיניים בוודאי שלא וחלק מהם ניסו להתחכם, ירדו לשוליים וחסמו לחלוטין את אפשרות התזוזה. וכך נוצר במקום פקק תנועה אדיר, אין יוצא ואין בא. התעכבנו במקום כשעה עד שבמאמצים רבים ותמרונים בעזרת הכוונת תנועה של חלק מהנהגים הצלחנו להיחלץ יחד עם מכוניות נוספות.
הגענו לשערי העיירה ושלט גדול קידם את פנינו "Entrence to Scenic Guangling". התושבים אינם מאפשרים למכוניות תיירים להיכנס לכפרים ולעבור במנהרות. לכן יש מגרש חנייה גדול בו מחנים את המכוניות, עוברים ברגל את השער, קונים כרטיסים ומכאן יש מספר אפשרויות:
באמצעות התחבורה הציבורית – אוטובוס מעביר את המגיעים למסוף הבא Checking Center ושם יש שני קווים. מספר 1 ל Guangling ומספר 2 ל- Namping. המיניבוסים עוברים את המנהרות אך אינם עוצרים בהן.
אפשרות מועדפת לקחת מונית שתעצור בדרך בתעלה. גם חוסך זמן וגם הופך את הנסיעה לחוויה.
מכיוון שלא ידענו מראש על האפשרות של שכירת מונית וגם מדריכנו לא ידע, גם עבורו זו הייתה פעם ראשונה להגיע למקום, התנהלנו בתחבורה הציבורית והגענו למרכז הכפר. שם התקשר מדריכנו להוסטל בו היינו אמורים ללון על מת שיאספו אותנו.
השארנו את חפצנו בהוסטל ולאחר מריבה עם מדריכנו שטען שבמקום זה הוא לא מדריך אלא רק מתרגמן, ולאחר שהראינו לא את תוכנית הטיול שבה היה מצוין במפורש שניסע ברכב פרטי ונעצור במנהרות, הוא עשה שני דברים. שכר מדריכה מקומית ורכב שלקח אותנו בחזרה למנהרות על מנת שנחווה את המעבר בהן. רכב זה ליווה אותנו גם למחרת והחזיר אותנו בסופו של דבר למגרש החנייה בו הושארה המכונית.
סיירנו גם במעיין בדרך ובכפר עצמו. בכפר פגשנו את אחד הזקנים שהשתתף בחציבת המנהרה. העיירה עצמה עלובה. +אשפה פזורה באין אוסף וריח של ביוב בחלק מהמשעולים. כול זה לא מפריע להמוני צעירים לשבת עם דוכני ציור ולצייר את הנוף המרשים והבניינים העלובים.
המלון Guoline local hostel כאמור אינו מלון אלא הוסטל שהוא כפי הנראה הטוב ביותר שניתן למצוא שם. הוא ממש עלוב, זה גם מה שנאמר לנו מראש. נייר טואלט לא היה וכמובן שלא היו מגבות. מאחר ולא נערכנו לזה ביקשנו וקיבלנו דוגמיות של נייר ושתי מגבות קטנטנות. לארוחת ערב קיבלנו 3 סוגי מרקים, פטריות בשר עם תפוחי אדמה ועגבניות בקערות ענקיות. אחד מהם ביקשנו לשמור לארוחת בוקר. לארוחת הבוקר קיבלנו ביצים קשות, דייסת תירס ולחמניות מאודות. לא הייתה ריבה או דבש שנוכל לשפר את העניין. למזלי הבאתי איתי קווקר ותה וכמובן פרות. שרדנו.
יצאנו בבוקר ליום נוסף באזור בהתארגנות משופרת. מדריכנו המהולל קלט סופסוף את המסר, דיבר עם הסוכנות שלו וקיבל אישור לשריין מונית מיוחדת עבורנו. יצאנו לכיוון העיירה השנייה Wangmaneline, כשאנחנו נוסעים לאורך רכס ההר ועוברים 2 מנהרות נוספות, Kunshan Tunnel Road. פעמיים נתקלנו ברכבים שהגיעו ממול ומכיוון שהמנהרה צרה נסענו אחורה עד למקום שמאפשר לשיירה ממול לעבור. אמנם אין שוני בין המנהרות, אבל החוויה מתחדשת כול פעם והנסיעה לאורך הרכס כשמצד אחד ההרים ומצד שני קניונים, מרתקת. בדרך פיתולים רבים והנהג צופר מדי פעם כשאין שדה ראיה על מנת להזהיר את הרכבים המגיעים ממול.
הגענו למרכז התיירותי של האזור. במגרש חנייה גדול משאירים את הרכב ומכאן למעלה, להר Taihang. להר הגבוה ניתן להגיע רק עם מיניבוס העומד לשרות המטיילים באזור. מובן שיש צורך לרכוש כרטיסים. גם הפעם הצטרפה אלינו מדריכה מקומית הדוברת סינית בלבד ומדריכנו חזר לשמש בתפקידו המוצהר כמתורגמן.
על הרכס יש כמובן שבילים ונקודות תצפית לאורכם ניתן ללכת. המדריכה הצעירונת, המכירה את המקום אך לא הסתכלה על המטיילים שעליה להוביל בחרה בשביל מעגלי, כול זאת מבלי ליידע אותנו מה אורכו וכמה זמן נידרש ללכת לאורכו. הלכנו 31/2 שעות, עלינו וירדנו באינספור מדרגות כאשר בן זוגי בקושי מצליח לגמוא את המרחק, אבל אין דרך חזרה, אין קיצור דרך. ניתן היה ללכת מרחק קצר לאורך השביל עד נקודת התצפית הקרובה ולחזור בחזרה.
כשהצלחנו לסיים את הסיבוב המעגלי חזרנו למיניבוס, ירדנו עד למרכז הכפר לאכול ארוחת צהריים מאוחרת. נשארו עוד 2 אתרים בתוכנית; המפלים והקניון. החלטנו לוותר על המפלים. מונית מקומית לקחה אותנו לתצפית על הקניון ולאחר כ- 10 דקות הגיע המיניבוס איתו ירדנו למרכז . 10 הדקות הספיקו לתצפית כי הערפל שהגיע כיסה את הנוף.
http://www.vhotel.org/Attractions-1955.html
המיניבוס לקח אותנו בחזרה למרכז התיירות ומשם במונית איתה הגענו (שחיכתה כול הזמן) וירדנו עד לכניסה לאזור הכפרים שם חיכה לנו נהג המכונית שלנו עם החפצים. הגענו לכניסה בסביבות 17:30 והתחלנו את דרכנו חזרה לכיוון Zhengzhou למלוננו שם השארנו את מרבית החפצים. הדרך עד הכביש הראשי התארכה בגלל העבודות בכביש ופקקי התנועה שנוצרו במקום. למלון הגענו ב 21:30. מדריכנו נעלם כהרף עין והשאיר אותנו להתדיין עם המלון על החדר שקיבלנו שלא תאם את ההזמנה ועוד ועוד. כול זה גרם ל"בילוי" עד חצות כולל התכתבות עם סוכנת הנסיעות שלנו על איכות המדריכים מהדור הצעיר ועל התקלות שאנחנו חווים בגללם.
מסקנות:
ראשית להיעזר במוניות עד כמה שאפשר. המוניות המקומיות מכירות את האתרים, דרכי הנסיעה ויכולות לסייע בהכוונה.
שנית: לפני שמתחילים ללכת במסלולים לברר היטב מה משמעותם, משך הזמן ואפשרויות נסיגה. לא מצאתי במקום מפת שבילים ובוודאי לא באנגלית. שילוט השבילים לעומת זאת ברור ומופיע גם באנגלית, אם כי באותיות קטנות יותר.
שלישית, לא לסמוך על האוכל במקום, אין לדעת מתי תגיעו למקום בו ניתן לאכול ומה תקבלו. להצטייד במצרכים בסיסיים, סבון, מגבות, נייר טואלט.
כעקרון יומיים מספיקים לטיול באזור.
Zhengzhou יום 11
את הבוקר הקדשנו לשני מוזיאונים במקום;
Henan Provincial Museum המוזיאון מציג ממצאים מהאזור, ערוך יפה ומעניין ויש הסברים באנגלית. הכניסה חינם ושווה להשקיע בו כ- 11/2 עד 2 שעות.
Yellow River Museum המוזיאון מציג ממצאים ואורח חיים לאורך הנהר הצהוב. הוא די חדש ויתכן שזה מסביר את מיעוט המוצגים, מה גם שחלקם הם חזרה על מוצגים מהמוזיאון של Henan. יש להקדיש כ- 1 שעה.
חלק מהמוצגים ההיסטוריים הועברו ע"י צ'אן קיי צ'ק לטייפה בזמן שברח מצבאו של מאו והם נשארים שם כי הממשלה הסינית רואה בטייוואן חלק מסין.
בדרך לשדה התעופה עצרנו לארוחת צהריים במלון של שדה התעופה. יש מבחר אך צריך להזמין מקום מראש אחרת אין סיכוי שתמצאו שולחן פנוי.
מטרתנו הסופית הייתה להגיע ל- Zhangye, אך מאחר ואין טיסות ישירות לשם מ- Zhengzhou טסנו ל- Lanzhou לחניית לילה ומשם היינו אמורים לטוס למחרת ל- Zhangye.
מלון: Legend Hotel Lanzhou 4-star,
Lanzhou יום 12
ביקרנו ב- Lanzhou, לפני 3 שנים במהלך הטיול בדרך המשי הסינית. אבל היו לנו זיכרונות יפים מהגשר במקום, מה עוד שכשהיינו שם ירד גשם שהפריע בסיור. בעיר היו בעבר הרבה מקדשים ומקומות מיוחדים, בגלל מיקומה המרכזי על דרך המשי. אך במהלך המהפכת התרבות הוחרב הכול ונשאר רק הגשר שהוקם לפני 100 שנה ע"י מהנדס גרמני, על מנת לחבר את שתי גדות הנהר הצהוב העובר בעיר. (כיום מסיימים לבנות גשר נוסף המחבר את שתי גדות הנהר הצהוב).
יצאנו ממלוננו בסביבות 10 לכיוון הגשר, לאורך הרחוב מנקים ידנית את המדרכות והגדרות, כוח אדם לא חסר כפי הנראה בסין. התופעה של מנקי כבישים, שבילים, אוספי אשפה ועוד היממה אותנו כול פעם מחדש. ידנית ואפילו לא בעזרת מטאטאים, אלא מטאטא מזרדים.
ליד הגשר מצטלמים הסינים, כרגיל, ליד אבן גדולה שהוצבה שם. על הגשר הולכים הלוך ושוב תיירים מקומיים עם מצלמות סלפי. הסינים אלופי הצילום העצמי.
בינתיים הסתבר שהטיסה ל- Zhangye בוטלה, אבל.. יש רכבת מהירה Bulit Train שתיקח אותנו לייעדנו במהירות לא פחותה מזו של המטוס. התנינו את זה, לאור ניסיון העבר שלנו (הרכבת עוצרת התחנות ל- 5 דקות בדיוק ובזמן הזה צריך לעלות או לרדת עם כול המטען), שיעזרו לנו לעלות את חפצינו לקרון ושבתחנת היעד יחכו לנו על הרציף. הנסיעה עצמה הייתה חוויה. נסענו במחלקה ראשונה. על הרציף מסומן היכן עוצר הקרון של כול מחלקה. המהירות הממוצעת הייתה 200 קמ"ש ושלט בקרון דיווח כול הזמן באנגלית ובסינית על המהירות, הטמפרטורה והתחנה הבאה. מובן שחיכו לנו בתחנת היעד, מה שלא מנע ממני לעמוד 15 דקות לפני ההגעה ליד דלת היציאה עם כול הכבודה שלנו.
הדרך עברה בשולי מדבר Nei, כך קוראים הסינים לחלק מדבר גובי באזור. משם גם באות סופות החול ל Zhangye. לאורך הדרך גבעות חול צהובות וישובים קטנים. מולנו ישבו אמא ובתה בת כ- 3 לערכתי. החוויה הייתה לראות את הילדה מוצצת רגל של תרנגולת בהנאה כתחליף למוצץ. הסינים "מתים" על רגלי תרנגולות, נראה לי כמו שאנחנו על פלאפל וחומוס.
הגענו ל- Zhangye כשהמדריך והנהג מחכים לנו על הרציף ליד דלת הקרון. הצרה שמשם עד מגרש החנייה הדרך ארוכה, הולכים והולכים. כך זה בסין.
מלון: Zhangye Dinghe International Hotel sub 4-star, החדרים גדולים, המיקום מצוין, ברחוב יש מסעדות, חנויות ועוד. תחזוקה כרגיל לא משהו וארוחת הבוקר סבירה ולא יותר מזה.
המדריך: מבוגר, דובר אנגלית ובעל ניסיון רב.
Zhangye – Danxia & Binggou Landform ימים 13 – 14.
שני אתרים שונים באופיים מהווים חלק מהפארק וסמוכים זה לזה. אחד Danxia דיונות צבעוניות שצבען משתנה בהתאם לאור השמש הנופל עליהם, והשני Binggou עמודים אדמדמים בעלי צורות יפיפיות המזכירים במידת מה את הרי סיני ואילת.
האתרים התגלו לפני 5 שנים ומאז משפצים את המקום, מוסיפים נקודות תצפית וכמובן מדרגות על מנת להגיע אליהן. האתרים כוללים אתר של גבעות חול צבעוניות, Danxia, המשנות צבען בהתאם לתאורת השמש עליהן ואתר של סלעים גדולים וחומים, Binggou, שעוצבו ע"י הרוח והמים.
יצאנו מהמלון בסביבות 8:30. התלבטנו אם לעבור קודם דרך Binggou או להתחיל מ- Danxia. לבסוף החלטנו להיצמד לתוכנית המקורית ולהתחיל ב- Danxia, הכי גרוע, אם נרצה לצפות במקום בשקיעה נחזור שנית.
האמת שההחלטה הייתה מעולה. ב- Danxia יש המון מה לראות והעין אינה שבעה. בילינו שם עד 1:30 ויכולנו להישאר יותר, אבל האמת שעייפנו, מה גם שבשעה זו הגיעו המוני סינים באוטובוסים ואילו האתר השני Binggou אליו הגענו התרוקן ממבקרים.
גם באתרים אלו אין כניסה עם רכב. מחנים את המכוניות בחניון, קונים כרטיס כניסה הכולל גם הסעה ב- shuttle ויוצאים לדרך. ל- Danxia נכנסנו דרך השער המערבי שהוא השער המרכזי. (יש גם שער מזרחי אבל אי אפשר להיכנס בשער אחד ולצאת מהשני, המכונית חונה בחניון המתאים).במקום יש 4 תחנות עצירה כשבכול אחת מהן יש נקודת תצפית אחת או יותר. מה שברור שלכול נקודת תצפית מוליכות מדרגות. אין בסין דבר כזה של סתם שביל ללא מדרגות. בין תחנות העצירה 2 ו-3 הלכנו ברגל. כמו כן, למזלנו נחסכו לנו ההתלבטויות במספר נקודות תצפית אליהם הוליכו מספר רב של מדרגות, המקום היה סגור למבקרים כי הבנייה עדיין לא הסתיימה.
נקודות התצפית היפות ביותר נמצאות בתחנה 1 ו- 4.
עברנו משם ל- Binggou ששונה בנופיו מ- Danxia. במקום גבעות חול צבעוניות יש סלעים בצבע חום שהגשמים והרוחות חטבו בהם ויצרו תצורות מעניינות. גם כאן המעבר בין התחנות הוא בהסעה. קיצרנו את הסיור באתר זה, הוא מרשים אבל פחות מאזור הגבעות הצבעוניות והזכיר לנו קצת את הרי אילת וסיני.
את ארוחת הערב אכלנו בשוק המקומי אבל נפלתי על מנה חריפה שלא יכולתי לאכול. המנה השנייה שקיבלנו כללה שום ירוק שהוקפץ והייתה טעימה.
יום 14
למעשה סיימנו את סיורנו ב Zhangye אבל כדי להגיע ליעד הבא, Chengdu, יש לטוס ולא טיסה ישירה אלא 2 טיסות שהראשונה נוחתת ב Lanzhou, ושם עוברים לטיסת המשך ל- Chengdu. בנוסף, הטיסות יוצאות בתדירות נמוכה. לפנינו היו שני אתגרים מה עושים עד הטיסה הראשונה ואיך מסתדרים במעבר מטיסה אחת לשנייה. בעיה בעיה ופתרונה.
יצאנו בבוקר לפארק שנקרא Wetland. זה אזור הנמצא בשולי מדבר גובי והממשלה הציפה אותו במים ובעזרת השקיה הפכה את המקום לשטח עם צמחייה רבה, מיני דגנים, עצי מדבר, בריכה לעופות מים ומתקני שעשועים לילדים (בקיץ כמובן). אפשר לסייר שם באופניים או בעזרת shuttle העוצר בנקודות תצפית מסוימות.
יתכן שהפארק גם מנטרל לפחות חלקית את סופות החול המגיעות מהמדבר לעיר. ביוני הכול פורח בשלל צבעים וכפי הנראה יש גם יותר עופות.
משם עברנו לבקר בפגודה Muta Temple הנמצאת במרכז העיר. הפגודה שגילה כ- 600 שנה מתנשאת לגובה של 9 קומות, אך לא ניתן לטפס ולמעשה אין מה לראות. מה שלעומת זה היה מעניין, בכיכר לידה יש מתקני אימון רבים שחלקם נועדו לאוכלוסיה המבוגרת ויכולנו לצפות באנשים מבוגרים העוברים ממתקן למתקן.
המדריך: לאחר התקלות וחוסר שביעות רצוננו מהדור הצעיר של המדריכים קיבלנו מדריך מבוגר שלמעשה הוא האחראי על התיירות באנגלית באזורו. הוא הגיע במיוחד מעיר מגוריו במרחק 4 שעות נסיעה ברכבת.
משימתנו השנייה הייתה טיסת המעבר.
התחלנו את המסע בשדה התעופה ב- Zhangye, שם נתקלנו בהמצאה חדשה. מי שגילו מעל 70 חייב בבדיקת לחץ דם לפני העלייה לטיסה (לא הבנתי מה קורה למי שאינו עובר את הבדיקה), כפי הנראה מספר האנשים מעבר לגיל 70 הטסים ממקום למקום מועט ביותר. נלקחנו אחר כבוד לחדר צדדי שם ישב מישהו ומדד לנו את לחץ הדם.
משם חזרנו לדלפק. אחת הדרכים שלנו לצלוח את הטיסות, הבדיקות הביטחוניות והמסדרונות הארוכים בשדות התעופה בשלום הייתה לבקש כיסא עבור בן זוגי שיכול ללכת אם כי לא הרבה, אבל לא לעמוד בתורים הארוכים ולהיסחב עם מטען במסדרונות ובמדרגות נעות. מילאתי טפסים עבור בן זוגי על מנת לקבל את הכיסא והובלנו לטיסה. כשיורדים מהטיסה, במקרה זה, יש לחכות עד שכול הנוסעים ירדו ואז מגיע הכיסא המיוחל. בשעה שחיכינו ניגש אלינו הקברניט ושאל מהיכן אנחנו (זו תופעת טבע עבורם לראות אנשים בגילנו טסים ממקום למקום ועוד בלי ליווי של המשפחה), עניתי לא מישראל והוא חזר מאיסלנד? אהה? הסברתי לו שישראל נמצאת בין סוריה למצרים במזרח התיכון, אבל לא היה לו מושג על מה אני מדברת. זו בדרך כלל רמת ההשכלה שלהם.
כשהגענו עם הכיסא לאיסוף המזוודות הסתבר לנו כי הכיסא נשאר בשדה הנוכחי, המקומי, ואילו אנחנו צריכים לעבור לשדה השני, הבינלאומי. בין שני השדות יש הסעה. איך עוברים עד ההסעה וממנה עם מזוודות ללא עזרה? אחרי וויכוחים שעטנו עד להסעה אני עם העגלה והמזוודות והדיילת המתנדבת עם הכסא. בירידה מההסעה התנדב בחור צעיר, שלתדהמתנו דיבר אנגלית, לסייע לנו. העמסנו שוב את המזוודות על עגלה, הגענו לדלפק ומשם הדרך בטוחה.
לתשומת לב: חשוב לבדוק ולנסות לא לבחור בטיסות המשך בין טרמינלים שלמעשה נמצאים בשדות תעופה שונים.
Chengdu ימים 15-16
המטרה העיקרית לסיורנו ב- Chengdu היו הפנדות, אבל בדקנו ומצאנו שיש במקום שני מוזיאונים מרשימים וכללנו גם אותם בתוכנית.
הגענו אתמול למלון לאחר שתי הטיסות בחצות. המדריך שקיבל את פנינו לא הרשים אותנו ביותר. הוא לא טרח לספר לנו על המקום ובימים הבאים הבנו שקיבלנו ליצן שהוא שקרן כרוני. הוא התפאר כול הזמן ברכבים שיש לו, לאשתו ולאביה, רק שכח שסיפר לנו שהוא אינו נשוי, במספר הדירות בבעלותו ועוד ועוד, הכזבים זרמו כמים, ארצות בהן ביקר, מלונות של 5 כוכבים בהם שהה והחשוב מכול האנגלית שלמד מסטודנטים אמריקאים מ- LA שכללה ביטויים השגורים בפי הצעירים כמו cool ואוצר מילים מצומצם ביותר. לא הבנו איך אחרי עושר כזה הוא מדריך תיירים ומקבל שכר זעום. הסברים ממש לא קיבלנו ממנו ולפעמים אפילו הנחיות שגויות.
יצאנו מהמלון בסביבות 12 עפ"י התכנון, זאת על מנת לאפשר לנו לנוח לאחר היום המייגע שעברנו. התחנה הראשונה, ביקור במוזיאון Jinsha Site Museum. המוזיאון גדול ונבנה באתר בו התגלו בשנת 2011, באופן מקרי לחלוטין (כמו תמיד) ממצאים ארכיאולוגיים. הסתבר כי גילו כפר ובית קברות מסודר בו הונחו המתים. החפירות עדיין לא הסתיימו ויתכן שמפעם לפעם יתווספו ממצאים.
המוזיאון מסודר באופן שנקרא "on the site" , כלומר, כול השרידים מונחים בשרידי מבנים, במקום בו נמצאו. ניתן לראות שרידי כלי חרס, חטי פילים, חטי חזירים, אבני ירקן וזהב. החוקרים משערים כי שרידי החיות מעידים על כך שהמקום היה מרכז פולחני. להערכתי, באותה מידה אפשר לשער שהיה מרכז מסחרי על דרך המשי..
האתר נחשב לאתר הארכיאולוגי החשוב ביותר בסין ואכן הממצאים והביקור מרשימים ביותר. הסיור במקום נמשך בין 11/2 שעות לשעתיים. יש הסברים מפורטים גם באנגלית.
http://www.chinahighlights.com/chengdu/attraction/jinsha-ruin.ht
לאחר ארוחת צהרים שכללה כרגיל מרק דאמפלינג המשכנו בסיורנו למה שנקרא העיר העתיקה, Jinli Old Street. ואכן, לפני 100 שנים הייתה שם עיר עתיקה אבל השלטונות החליטו שיש לבנות מחדש את המקום ולהפכו, כמובן, למרכז קניות. החלק המעניין בסיור היה לצפות בהמוני הסינים המסתובבים במקום וקונים מכול הבא ליד, מאכלים משונים. מהמבנים העתיקים לא שרד כמעט דבר. הצפיפות נוראה ואפשר בקלות לדלג על הביקור.
השקענו בביקור כ- שעתיים.
המלון: Minshan Anyi Hotel Chengdu 4-star
היתרונות של המלון – מיקום מעולה ליד המדרחוב בו אפשר למצוא הכול. רשתות מזון, כולל רשתות מערביות, בתי כלבו וחנויות קטנות והכול במרחק קצר מהמלון ותוך כדי הליכה. השרות במלון אדיב מאוד, ארוחת הבוקר טובה. החדר בסדר.
החיסרון היחיד – מסביב למלון נבנו גורדי שחקים כך שמול החלון מופיעים קירות החוסמים את האוויר ומכיוון שהגענו בתחילת הסתיו מיזוג האוויר לא פעל.
היום ה- 16 נועד לביקור במרכז לשימור וגידול הפנדות, Giant Panda Breeding and Research Center. הפעם יצאנו מוקדם, ב- 8:30 כדי להגיע למרכז כמה שאפשר יותר מוקדם (הנסיעה אורכת כ 1/2 שעה). זה מאחר ופעילותן של הפנדות מצומצמת מאוד. לאחר שעתיים, בערך של אכילה, הם פשוט נרדמים. מרתק לראות אותם שוכבים על הגב ואוכלים במבוק בשקידה, חבל על כול מאמץ, מטפסים על עצים באתר ובקיצור, עושים כלום ויחד עם זאת מרתקים. הניידות באתר באמצעות shuttle שיש לו תחנות, צריך לדעת מתי לרדת כדי לצפות בפנדות.
במקום יש גם מרכז לגידול התינוקות כדי להבטיח שישרדו וסרט המסביר על כול מה שקשור בהתפתחותם. אחד הבניינים משמש גם מכון מחקר אך לשם אין גישה.
משם נסענו למוזיאון השני באזור Three Star Pile Museum, בשמו הסיני Sanxingdui. על מנת להגיע למוזיאון הרחקנו עוד קצת צפונה מהעיר. מוזיאון זה שנפתח בשנת 1997. מרכז את ממצאי החפירות שנעשו באזור ומאפשר מבט והבנה של ההיסטוריה והמנהגים של תושבי סצ'ואן. גילוי האתר, כמו כול הגילויים בסין היה מקרי איכר שחפר במקום בשנת 1929 מצא חתיכת ג'יד (jade). הממצאים פרושים על פני תקופה של אלפי שנים (מ 5000 או 7000 לפנה"ס), מאורגנים לפי נושאים כמו תרבות, אמונות, אומנויות, יש הסברים באנגלית, אבל רצוי אפילו לקחת מדריך שילווה אתכם בסיור.
מכול המוזיאונים שראינו עד כה מוזיאון זה הוא המרשים ביותר. ממצאי החפירות הם מעבר לכול דמיון, מה שהביא את החוקרים להשערה שיתכן והמקום היה בירת האזור בתקופה מסוימת וכלל מספר כפרים.
מסביב למוזיאון יש גן גדול ששווה לסייר בו.
זמן הסיור הוא לפחות שעתיים.
http://www.travelchinaguide.com/attraction/sichuan/chengdu/sanxingdui.htm
חזרנו לעיר בנסיעה ארוכה ועצרנו כמובן באיזו מסעדה מקומית לאכול את המרק היומי שלנו.
Zhangjiajie ימים 17- 19.
יצאנו מוקדם, ב- 7:30 מהמלון לשדה התעופה, על מנת לטוס ל- Changsha ומשם לפגוש את המדריך ולהמשיך ברכב ל- Zhangjiajie. נפרדנו בשדה התעופה מהליצן שליווה אותנו ב- Chengdu, גם בשדה התעופה הוא לא ידע להסתדר והייתי צריכה להדריך אותו. מובן שטיפ הוא לא קיבל (הנהג קיבל כמובן) ומה שעוד יותר ברור שהוא לא טרח להביא את טופס ההערכה (לא צריך אפילו לנחש מדוע), אבל אל דאגה, הקשר שלנו עם הסוכנת היה ישיר והיא קיבלה דיווח מלא כולל תמונה המדגימה את התלבושת שלו.
שדה התעופה ב- Changsha קטן וחדש יחסית. הוא נפתח 4 חודשים לפני בואנו. במקום חיכה לנו המדריך הבא, Frank, שהיה מבוגר יותר ועשה רושם מצוין. הנסיעה ל- Zhangjiajie הייתה ארוכה ובמהלך הנסיעה סיפר לנו המדריך כמה סיפורים מעניינים על הפולקלור המקומי, זו הייתה הכנה למופע שראינו.
באנו ל- Zhangjiajie על מנת לבקר בפארק המפורסם Zhangjiajie National Forest שכולל שני חלקים וחלק מ"עמודיו" מתנשאים לגובה של עד 1080 מטר. ביום הראשון יצאנו ב- 8:00 בבוקר לכיוון Huangshizhai. הפתיחה כרגיל, מחנים את המכונית ומתחילים בהליכה לכיוון הכניסה, לפחות 15 דקות הליכה. בדרך פוגשים קופים שגמרו לפחד מבני אדם. בשער בנוסף לכרטיס (קונים כרטיס לכול הפארק לשני ימים) לוקחים מאיתנו טביעת אצבעות, לא ברור בשביל מה אבל כאמור אין גבול להמצאותיהם של הסינים. מהשער shuttle לוקח אותנו עד לרכבל המעלה אותנו לרחבה ומשם מתחילים ללכת.
יש מסלול קצר ויש מסלול סובב הפסגה שיש להקדיש לו כשעתיים. מובן שבחרנו במסלול הארוך ודאגנו ל- sedan chair. המקומיים הנושאים את הכיסאות כאן הרבה יותר סימפטיים מאלה ב Houangshan, הם לא התלוננו על המשקל של בן זוגי. הסיבוב היה כדאי, המראות "עוצרי נשימה" ולא משנה כמה פעמים רואים את הצורות שנוצרו ואת הגאיות ביניהם. יתרון נוסף, הקבוצות הגדולות בוחרות במסלול הקצר ולכן ניתן ללכת בשקט ושלווה וליהנות מהנוף. רק לשם הדוגמה, כשהגענו, הגיעה קבוצה של 300 איש ! הרעש היה נוראי, המדריכים צורכים ברמקולים והסינים דוחפים ונדחפים. הטיול עבורם זה להצטלם בכול מקום אפשרי ליד כול אבן, עץ או סלע עם מצלמות הסלפי.
הירידה מהפסגה למטה זהה – רכבל, אוטובוס.
פנינו לחלק נוסף בפארק, Jinbian Brook, לקחנו עוד פעם כיסא והלכנו לאורך הנחל. נחמד אבל הנוף שראינו מלמעלה היה מרשים יותר, לכן לאחר שהלכנו כברת דרך החלטנו לחזור.
הזמן שנותר עד רדת החשכה נוצל לשיט באגם (בחברת סינים) שהיה נחמד.
היה יום גדוש.
התוכנית ליום השני כללה ביקור בחלק המזרחי של הפארק, Yuanjiajie Area. קמנו ליום גשום ובכול זאת יצאנו לדרך. עברנו את המסלול הרגיל, החניית המכונית, הליכה ברגל, אוטובוס, עלייה ברכבל ומשם נסיעה ברכבת תיירים לאורך הנהר והקניון (ירידה וסבוב בשטח וחזרה ברכבת). מאחר ומזג האוויר רק הלך ונעשה גשום יותר החלטנו לקצר את שהותנו בפארק, מה גם שהנופים אינם שונים מאלה שראינו ביום הקודם.
http://www.zhangjiajietourism.us/about.html
בערב יצאנו למופע המתחיל ב- 7:30, ב Charming Xiangxi Theatre. המופע מציג קטעי פולקלור מאזור Honan. סיפור על המנהג של בכייה ביום חתונה, כולל הכלה עצמה. על כישורים מיוחדים שיש לאדם שתפקידו להוליך את אלה שמתו במלחמה וצריך להחזיר אותם לקבורה במקום הולדתם. ההולכה היא כמובן רק בלילה. על המנהג שהבחורה בוחרת את בן זוגה ע"י זריקת כדור שעליו לתפוס. כול זה מלווה באקרובטיקה, ריקודים, תלבושות ותפאורה מהממים. בסיום המופע יוצאים החוצה לאצטדיון שבמקום (מזל שהגשם פסק) ויש הופעות של אנשים העושים את הבלתי אפשרי כמו ללכת על גחלים, ללכת שיווי משקל על סכין חדה כתער, לשאת משקל של עד 7 אנשים. אין אצלם פספוסים הכול מתקתק. הסינים נכנסים כמובן לאולם מלווים בפופקורן, מסתובבים חופשי, נכנסים ויוצאים. יש מסכים גדולים שמפעם לפעם מקרינים בין היתר הסברים קצרצרים באנגלית. המופע נמשך כשעתיים.
לא לפספס את המופע. אין צורך לקנות כרטיסים יקרים באזור ה- VIP, רק להקפיד לשבת במרכז ולא ליד מעבר. כדאי להגיע קצת לפני, להסתובב באכסדרה וגם לקחת בחשבון שמגיעים המוני סינים באוטובוסים.
http://www.topchinatravel.com/china-activities/see-the-show-charming-xiangxi.htm
המלון: Zhangjiajie Jingxi International Hotel sub 4-star.
המלון ממוקם במקום מרכזי. יש מסעדות וחנויות בצד השני של הרחוב ולידו יש סופרמרקט גדול. החדר גדול. הבעיה הייתה ארוחת הבוקר. ממש לא היה משהו עבורנו, חדר האוכל היה מפוצץ מסינים, ההגשה לא הייתה משהו וכן גם הכלים. לאחר שיחה עם הסוכנת שלנו נמצא פתרון. רשמנו, בעזרת מדריכנו, מה אנחנו מבקשים לארוחת בוקר וקיבלנו את האוכל לחדר. יכולנו לאכול בשקט ובנוחיות. קומקום כמובן שהיה בחדר כך שלא הייתה בעיה עם שתייה חמה (מה גם שהבאתי אתי את הקפה המועדף עליי).
Tianmen Mountain ונסיעה ל Phoenix יום 20
השכמנו קום ויצאנו לדרך ב- 7:00 בבוקר כשפנינו מועדות להר Tianmen שהתפרסם בעיקר בשל החור שנוצר בסלע לאחר שקרסה מערה שם. החור כה גדול עד שמטוסים עוברים שם (כספורט). אטרקציות נוספות במקום הם הרכבל הארוך בעולם, רצפת הזכוכית שהולכים עליה במטרה לראות את הקניון מתחת והכביש הכולל 99 פיתולים.
לאחר כ 11/2 שעה נסיעה הגענו למגרש החנייה בעיר עצמה על מנת לעלות ברכבל לפסגה. המוני קבוצות סיניות גודשות את המקום, המדריכים צורחים ברמקולים, מנופפים דגלים והקבוצה מזוהה בעזרת הכובעים שחובשים כולם ומטפטף גשם דק. המדריך הלך לקנות כרטיסים ואנחנו התיישבנו לאכול את ארוחת הבוקר שהובאה לחדרנו במלון. כשחזר התחלנו במבצע של השתחלות לרכבל. הטקטיקה תורגלה על ידינו באתרים קודמים. המדריך בראש מוליך ל"מעקף תורים" אנחנו אחריו כשבן זוגי נשען על הכסא מקל שלו ואני תומכת בזרועו השנייה, מה לעשות, זקן מופלג מארץ זרה. דרך אגב, הפופולאריות שלו בקרב הסינים הרקיעה שחקים. ממש תופעת טבע, בגיל כזה מגיע למקומות אתגריים, שער לבן, מקל משונה שניתן לשבת עליו והצעירים, ובעיקר הצעירות מבקשים להצטלם ולהנציח את התופעה.
העלייה ברכבל אורכת כ- 25 דקות. בתחילה עוברים מעל בתי העיר ואז מטפס הרכבל מעלה, חולפים על פני פסגות, יורדים מעט ועולים פעם נוספת. כשהגענו המשכנו מייד במעלית רגילה לפסגת ההר. למעלה קור אימים, אפשר רק להציץ החוצה ולסגת מהר לתוך הבניין שאמור להיות מקום פנוראמי אבל ריק למדי ואפילו שתייה חמה יש בקושי. לבשנו כול דבר אפשרי, כובע סקי, קפישון של המעיל (כפפות שכחנו במזוודה) עשינו סבוב זריז וירדנו חזרה לאזור ממנו ניתן לבחור מסלול וכיוון.
פנינו מזרחה לעבר מסלול הזכוכית. למזלנו הגענו לפני שהתהווה שם תור ארוך כאורך הגלות. שמנו בד אדום על הנעליים, ונכנסנו למסלול (עם כרטיס כמובן). גם כאן צריך להתמודד עם הסינים שמצלמים סלפי בכול פינה אפשרית, נדחפים ומפריעים. לא ראיתי משהו מיוחד בהליכה על הזכוכית. כשמציצים מעבר למעקה הראות ברורה יותר. הגשם אמנם פסק מזמן אבל ערפל עדיין שוכן על העמקים, לאט לאט הוא מתרומם אבל לא לגמרי ומגלה צוקים ירוקים.
סיימנו את הסיבוב, הסרנו את הבד האדום מהנעליים וחזרנו לנקודת ההתפצלות. הפעם פנינו מערבה לכיוון "החור" בסלע. בעבר היה צריך לטפס 999 מדרגות על מנת להגיע אליו, אבל למזלנו ב- 4 למאי שנה זו (2015), כלומר 5 חודשים לפני שהגענו, חנכו מערכת מדרגות נעות המאפשרת לעלות ולרדת. גודלו של החור 90X300 מטר והיה מתוכנן מטס דרכו ביום בו ביקרנו אבל מזג האוויר לא אפשר את ביצועו, חבל.
ליד החור הסינים כמובן מצטלמים למזכרת, שמים מנעולים (מנהג נפוץ בכול האתרים), קושרים סרטים אדומים ומפריעים לנו לצלם ולהצטלם. התרשמנו, ירדנו במדרגות הנעות והגענו לרחבה לתצפית נוספת על הפלא.
ירדנו מההר לא ברכבל, אלא ברכב הנוסע בדרך המפותלת של 99 הסיבובים. אין ספק, מרשים ביותר. קרוב לסיום ישנם מבנים המשמשים תפאורה למופע פולקלורי המוצג שם. חבל שלא ידענו, היינו מתכננים ללון במקום על מנת לצפות במופע!
הרכב החזיר אותנו למגרש החנייה שם חיכה נהגנו עם הרכב ויצאנו לדרך לכיוון פניקס.
http://www.chinahighlights.com/zhangjiajie/attraction/tianmen-mountain.htm
הדרך לפניקס צריכה הייתה לארוך כ- 4.5 שעות ובדרכנו היינו צריכים לעבור על הגשר המפורסם Aizhai Bridge. זהו גשר תלוי בגובה של 336 מטר ואורך של כ- 1,200 מטר, המחבר שני רכסי הרים ועובר מעל עמק. נחשב לאטרקציה גם במונחים כלל עולמיים.
הגענו לסביבות הגשר ועצרנו בנקודת תצפית. במקום ישבו מספר נשים שמכרו אוכל מקומי, דמוי פיתה, עשוי מאורז כמובן, שקלוי על האש. האזור הוא מעוזם של שבט המיאו לכן סטינו מעט מהדרך וירדנו לראות כפר קטן שלהם. מכאן התחילו הדברים להשתבש. השעה אמנם הייתה 16:30 אבל התחיל להחשיך והמדריך החליט על דעת עצמו שמוותרים על נסיעה על הגשר, כשהרגשנו בזה עמדנו על כך שיחזור ויבצע כול מה שכתוב בתוכנית, כלומר, יעבור דרך הגשר. מה שקרה שכשעברנו באחד הכפרים נאלצנו לעצור אחרי מספר מכוניות ומכונית חקלאית נהוגה בידי אדם מבוגר שהייתה מאחורינו לא עצרה, נכנסה בנו. הנזק היה מזערי אבל הפרוצדורה הסינית הייתה בלי שום פרופורציה. צריך להזמין משטרה (שמגיעה לאחר שעתיים למרות שהתחנה במרחק 20 דקות). צריך להזמין שמאי שיעריך את הנזק ואנחנו תקועים. בסופו של דבר שכר מדריכנו רכב מקומי כשהנהג בחור סיני צעיר וחברו מנחה אותו מהמושב האחורי. חוויה. מכול ההתרחשות הזו הרווחנו והפסדנו. הרווחנו כי הגשר היה מואר וזה אירוע הקורה אחת לשבוע, ביום ששי, והפסדנו את המראות שרואים ביום. הגענו למלון בסביבות חצות.
http://www.highestbridges.com/wiki/index.php?title=Aizhai_Bridge
Phenix או Fenghuang בסינית, יום 21
מאחר שהגענו אתמול מאוחר מאוד למלון יצאנו רק ב- 10:30 לסיור בעיר העתיקה. פניקס נחשבת ל"עיר קטנה" (small town) ובאמת יש בה רק כ- 80,000 תושבים. כדי להיכנס לעיר העתיקה יש לקנות כרטיסים. לעיר היו 4 שערים, לכל כיוון, אבל במלחמה עם היפנים נהרסו השערים המערבי והמזרחי ונותרו רק הצפוני והדרומי.
הסמטאות צרות, ולאורכן, משני הצדדים חנויות קטנות מכול הסוגים.. בכיכר הראשית פסל שהוצב שם לפני 5 שנים של אדם הנושא חבית יין. הפסל נעשה בידי אחד הפסלים הגדולים שלהם ובא להזכיר למבקרים כי תעשיית היין במקום מפותחת מאוד. 80% מתושבי המקום שייכים למיעוט של המיאו, אפשר לראות אותם בכול מקום ולראות את השוני ביניהם להאן הסינים השייכים להאן. אפשר לצפות באמצעי הנשיאה של מטען שיכולים להיות על הגב בסל או במוט המונח על הכתף ועליו תלויים 2 סלים. בפניקס מתמחים בהכנת ממתקים מג'ינג'ר ואפשר למצוא מגוון, הצרה שהם מערבבים את הג'ינג'ר עם רכיבים אחרים כמו סומסום. כמו כן ראינו שם מוצרי מזון שלא ראינו בשום מקום קודם. פרי הדומה למלון, אבל קטן שטעמו חמצמץ, אורז עם בשר או בלי עטוף בעלים ועוד.
במהלך הסיור ביקרנו במספר בתים; בביתו של אחד העשירים בעיר שחי לפני ב- 100 שנה, במקום. לפני 500 שנה היה שם מקדש ובהמשך הפך לבית המושל וכן בביתו של "הסופר" שלהם, Congwen Shen שלדעת המקומיים לולא נפטר היה מקבל פרס נובל. קניתי את אחד מספריו The Border Town ומזל שהספקתי לקרוא את הפרק הראשון באותו יום לפני שהלכנו למופע. כי המופע בערב היה מבוסס על ספר זה.
http://www.travelchinaguide.com/attraction/hunan/zhangjiajie/fenghuangcheng.htm
על המופע; המופע התקיים באולם במרחק הליכה מהמלון שלנו. גג האולם מתקפל כך שבקיץ ניתן לפתוח אותו. המופע התבסס על הסיפור בספר The Border Town וכלל קטעי ריקוד, אקרובטיקה ואפקטים שלא ראינו כמותם בשום מקום. אסור לפספס מופע כזה.
המלון: Phoenix Grand Hotel 4-star, החדר בסדר פרט כרגיל לחדר האמבטיה שזקוק לתחזוקה. הבעיה העיקרית הייתה עם ארוחות הבוקר. ביום הראשון הגענו כ- 10 דקות לפני שעת הסיום (9:30) וכבר לא היה מה לאכול, השולחנות רוקנו. ביום השני הגענו לפתיחה ב- 6:30 ועדיין לא היה שום דבר. בנוסף, גם אחרי שחיכינו, לא היו פרות, לא היה יוגורט, לא היה רוטב לסלט, לא היו נקניקיות או נקניקים, מיץ היה רק מיץ תפוזים, האוכל מטוגן הכיל כמות שמן בלתי ניתנת לעיכול. בקיצור, עלוב מאוד ולא מתאים למלון ברמה זו. החדרים אמנם היו גדולים אך המלון נמדד גם בשירותים שהוא מספק.
תלאות הנסיעה מ- Phenix ל- Taining יום 22
כדי להגיע ל- Taining שזו למעשה תחנתנו האחרונה לפני Shanghai יש לעבור דרך Changsha, שהיא עיר גדולה ובה יש תחנת רכבת גדולה. הנסיעה עד לתחנת הרכבת ארכה כ- 6 שעות. היה עלינו להגיע עד 14:00 בערך, שעתיים לפני שהרכבת יוצאת ל Taining. בתוכנית היה ארוחת צהרים לפני העלייה לרכבת ה Bullet והמדריך שלא הכיר את המקום סמך על כך שבסביבות התחנה ניתן לעצור ולאכול. זה בדיוק מה שלא קרה. התחנה ענקית, מגרש החנייה גדול מאוד. החנינו את המכונית ועלינו למעלה. הסתבר שהמבחר שם מצומצם ביותר. המסעדות הסיניות היו על הפנים והדבר הסביר ביותר היה מקדונלד שם ניתן להשיג אוכל שאינו חריף. הנסיעה ברכבת אורכת כ- 4 שעות כך שיש להכין גם מזון לדרך כי סביר שכשנגיע למלוננו הבא לא נוכל לקבל דבר. בקיצור, כשהבנתי מה המצב טיילתי לשם פעמיים, פעם כדי לקחת אוכל לצהרים ופעם שנייה כדי להצטייד לארוחת הערב.
בעיה שנייה שנתקלנו בה; יש שער כניסה דרכו נכנסים הנוסעים לאולם הנסיעות ורק מי שיש לו כרטיס יכול לעבור בשער זה. מה עושה זוג שאינו מדבר סינית ולא מבין את הקריאות ברמקול ובנוסף צריך להיגרר עם 2 מזוודות ושני תיקי יד ולעלות לרכבת תוך 5 דקות? לאחר מאמצים הצלחנו לשכנע את המדריך שיאזור עוז, יראה את תעודת המדריך שלו ויעבור איתנו את השער. זה עבד. עלינו לקומה השנייה, מצאנו את הרציף המתאים והמדריך איתר מתנדבת בתשלום שתעזור לנו להעלות את כול הכבודה לרכבת. מובן, שלביטחון, היה לנו גם פתק בסינית היכן עלינו לרדת. בתחנת היעד חיכה לנו המדריך שהגיע מ- Fuzhou עם נהג/מדריך סיני מקומי. עברנו גם מכשול זה בשלום.
Taining יום 23.
הגענו ל Taining בעיקר כדי לשוט במה שנקרא Bamaoo Rafting, אבל כרגיל יש בסביבה אתרים נוספים.
יצאנו מוקדם לכיוון האגם המוזהב, Gold Lake (Taining Dajin Lake)
יום שמש, שמיים כחולים ואנחנו מלווים ע"י 2 מדריכים למעשה. אחד צעיר מקומי חמוד, המכיר את האזור וגם נוהג במכונית אבל יודע רק סינית והשני מדריך מנוסה הדובר אנגלית אך אינו מכיר את האזור.
האגם קיבל את שמו כי לפני שנים רבות מצאו בו זהב. הגענו ויחד איתנו הגיעו קבוצות של סינים. לא הייתה אפשרות אחרת, אלא להצטרף אליהם. כרגיל, המדריכים שלהם שואגים ברמקולים, אבל הסינים מצליחים להתגבר אפילו על הרמקולים. כמה קבוצות ניצלו את הזמן למשחקי קלפים.
בדרך יש 3 עצירות שבהן יורדים מהסירה לטיול באזור. בראשונה עולים 200 מדרגות (והליכה בשבילים) למקדש. לסינים אין בעיה לטפס, הם רגילים לזה.
בתחנה השנייה עולים למרווח צר בין הסלעים. המדריך המקומי ממש יצא מגדרו להסביר לנו שהממשלה הסינית אינה מרשה לאנשים מעל לגיל 60 לטפס לשם. ויתרתי לו לא בגלל המאמץ שממש בטל בששים, אלא בגלל התור שהסתרך לעלייה.
התחנה השלישית הייתה לצורך צפייה במפלים . גם הפעם 200 מדרגות כאשר למעלה מחכה הפתעה! מופע של ריקודים מקומיים, לאחריו ניתן לגלוש במגלשונת (תמורת תשלום כמובן). המפלים עצמם ממש לא מרשימים.
לאחר ארוחת הצהריים במקום הסברנו למדריכים שלמרות גילנו המופלג (בעיניהם) אנחנו לא צריכים מנוחת צהרים ואפשר להמשיך ולנוע לעבר השייט ברפטינג.
הדוברה שעשויה מבמבוק, מורכבת למעשה משתי דוברות צרות המחוברות בחבל. עליהם מונחים 6 כסאות ישיבה. השייטים, אחד מלפנים והשני מאחור משיטים את הדוברה לאורך נהר (אם אפשר לקרוא לו ככה) ה Shangqing Stream (שממש אינו עמוק) כשהם נעזרים במקלות על מנת לדחוף את הדוברה ולנווט אותה בבטחה.
גם כאן היה עלינו להתמודד עם המקומיים. מטרתם למלא דוברות ב- 6 משייטים. כשמגיעות קבוצות אין בעיה כזו, הקבוצות מאורגנות בשישיות. מה עושים עם בודדים? אומרים להם לחכות. חיכינו וחיכינו עד שכישראלים הגענו לנקודת שבירה והודענו לשני מדריכנו בקול רועם שזה לא לעניין. זה חוסר נימוס להתייחס ככה לתיירים מארץ זרה ועוד למבוגרים. אחרי הרמת קול נוספת, באנגלית כמובן, הם הבינו את המסר והעלו אותנו עם זוג נוסף שהרוויח בהזדמנות זו. השייט אורך כשעתיים והוא ממש מהנה. עוברים מפלים, מעברים צרים כשמשני צידנו מתנשאים צוקים. מזל שצרחנו. אחרת היינו מסיימים את השייט בחשכה ומגיעים קפואים.
החשיבה של הסינים ממש צרה, נוסח קונפוציוס, והם אינם יודעים להתמודד עם מצבים חריגים. בכול פעם שיש סטייה מהמקובל עליהם אנחנו צריכים לדרבן את המדריכים לפעולה. כול דבר הם תולים בחוקים ובמסורת. מתלבשים אמנם כמו אירופאים אבל המנהגים, האוכל והנימוסים לא השתנו. האוכל מונוטוני. כול יום אותו דבר, הם לא מדברים אלא צועקים, דוחפים וחסרי יוזמה לחלוטין.
רוב אלה שנחשבים ליודעי אנגלית יודעים לדקלם מה שלימדו אותם ולא מעבר לזה. לרובם אין מושג איך נראה העולם מחוץ לסין וכשאנחנו מנסים לחפש משהו צריך כושר תאור כדי להסביר להם.
המלון: Pine & Bamboo Bay Resort sub 4-star,. המקום ממוקם באזור שהקימו בו אגם מלאכותי שכנראה מקבל את מימיו מהנחל העובר שם, אבל הוא מרוחק מהעיר עצמה כך שאין ברירה אלא לאכול בו את ארוחת הערב.
המלון עצמו יפה , החדרים מרווחים, חדר האמבטיה כרגיל זקוק לשיפוץ ומזל שיש כתוביות באנגלית ליד כול מפסק חשמל כי זו אומנות להדליק ולכבות את האורות. ארוחת הבוקר על טוהרת המטבח הסיני. אין לחם, אין פרות, אין יוגורט, אין תה, אין קפה ואין מיצים. בדרך הצטיידתי ביוגורט, קפה וקווקר יש מהבית ומסתפקים במועט. לארוחת הערב הצלחנו לארגן sweet & sour עם תפוחי אדמה, או משהו שמתקרב לזה.
Link לאתר על שיט הבמבוק.
http://www.chinahotel.com.cn/Attractions-1404.html
יום 25
למרות שתחזית מזג האוויר הייתה אופטימית קמנו לבוקר ערפילי בתוספת טיפות גשם. ליתר ביטחון ארזתי בתרמילי את מעילי הגשם בנוסף לארוחת הצהרים ששריינו. יצאנו לנסיעה של שעה לכיוון ההר Jinrao. בדרך עברנו ליד גשר עליו מוצבות 500 דמויות, תלמידיו הסיניים של בודהה, ה- lohan. הם ניצבים כאן מאחר ותורמים כוח. במקדשים עצמם ניצבים רק חלק מהם, 18.
העלייה למעלה היא כרגיל, כלומר. מחנים את המכונית במגרש חנייה, נוסעים כ- 40 דקות ב- shuttle bus בדרך מפותלת עד לרכבל. עולים לרכבל "המיוחד", המורכב מקרוניות משונות. לכול קרונית נכנסים רק 2 אנשים כשכ"א נכנס מהצד שלו וכמובן שבכול צד ניצב עוזר המסייע לעלייה וליציאה.העלייה ברכבל נמשכת 20 דקות. עוברים 20 עמודים בדרך, יורדים ועולים והרוח מנדנדת מעט את הקרונות. בינתיים פסקו טיפות הגשם אבל הגיע ערפל.
בתחנה הסופית של הרכבל מגיעים למנהרה שבעזרתה עוברים לצד השני. עפ"י הסינים המנהרה מאפשרת לנקות את המחשבה ולהרהר בזמן שחלף מיום שההר נוצר (לפני זה היה במקום מישור) ועד עצם היום הזה, משהו כמו 1.2 מליון שנים.
אחרי שעוברים את המנהרה מגיעים לשלט המציג את אפשרויות המשך ההליכה; עד לפסגה הלוך וחזור – 5 ק"מ. לזה אין לנו זמן, מה גם שהערפל כיסה את הפסגות. יצאנו מהפארק באותה דרך שהגענו והמשכנו לתחנת הרכבת, נסיעה של 1/2 שעה.
הפארק היה ממש ריק, כפי הנראה הסתיימה כאן עונת התיירות. עפ"י המדריך המקומי עד לפני 20 שנה היה המקום שכוח אל, זאת בגלל התחבורה הגרועה. הממשלה הסינית תרמה לפיתוח ע"י בניית כבישים ובניינים ושינתה את פני האזור.
נסענו ברכבת ל- Fuzhou, בליווי המדריך. רק כתחנת ביניים לטיסה ל- Shanghai.
המלון: Fuzhou Hotel 4-star, המלון ממוקם במקום מרכזי, יש מבחר מסעדות. החדרים בסדר אבל הגענו לכאן רק ללינת לילה כדי להמשיך ליעדנו הסופי.
Shanghai ימים 25-29.
החלטנו לסיים את טיולנו בשנחאי, עצמאים ללא מדריכים.
המלון: Narada Boutique Hotel Shanghai Bund sub 4-star, בחרנו מלון שענה על כול ציפיותינו ויותר מזה.מיקום נהדר ברחוב Rimini, קרוב אפילו רגלית לחלק גדול מהאתרים ולעיר העתיקה. השרות אדיב, החדרים מרוהטים בטוב טעם וכך גם הלובי וחדר האוכל. קפה ותה אפשר לשתות ללא הגבלה. ארוחת הבוקר נהדרת, כוללת מגוון מכול סוג. השולחנות אינם השולחנות העגולים ל- 10 איש שבכול המלונות, אלא שולחנות מרובעים ל- 2 אנשים, 4 אנשים וכו'. יש מרפסת עם צמחים וכלובי תוכיים ולבסוף רואים אירופאים!
מומלץ מאוד מאוד!!!
עלות מוניות בסין ממש לא יקרה. כדי לחסוך זמן כדאי להשתמש בשנחאי בשרות זה.
דבר ראשון דאגו למפה המקלה על ההתמצאות ומציאת האתרים בשנחאי. מניסיוננו, המפה שמספקים במלונות לא עונה על הצורך, אבל, המפה של חברת Big Bus, המסופקת חינם כפרסומת מצוינת.
יש מספר חברות שבעזרתן אפשר לסייר בשנחאי אבל רק לחברה זו יש מפה רצינית.
את היום הראשון הקדשנו למוזיאון. למוזיאון 2 כניסות, עדיף להיכנס מהכניסה הצפונית שם זווית הצילום משופרת. הכניסה חינם. המוזיאון מאורגן ומסודר כך שקל להתמצא בו. יש הסברים באנגלית וניתן גם לקבל הדרכה. בנוסף, בכול חדר יש דף הסבר באנגלית על החדר. הזמן הדרוש- לפחות 3 שעות. בחנות המוזיאון שהיא יפה כשלעצמה יש גם ספרים באנגלית, כולל מדריכים לשנחאי.
מהמוזיאון המשכנו לגני יואן. הצפיפות שם נוראית ולדעתי ניתן לוותר על הביקור ולהחליף אותו בביקור רגוע יותר במקדש של קונפוציוס. לפני הכניסה לגנים יש כמובן דוכנים וחנויות קטנות בהן ניתן לקנות כול דבר שמחזיק מעמד זמן קצר.
לערב הזמנו דרך המלון כרטיסים למופע האקרובטיקה. מהמלון לקחנו מונית למופע שהוא די מרוחק. בכניסה חיכה לנו נציג הסוכנות שהוליך אותנו למקום שנשמר עבורנו. קנינו כרטיסים במחיר של 300 יואן לכרטיס (המחיר הבינוני) וישבנו בשורה 10 שהיא השורה הראשונה לאחר המעבר. אסור לצלם או להסריט את המופע כך שאפשר לשאיר את כול ציוד הצילום במלון.
לא לפספס
את היום השני הקדשנו לסיורים במקומות רחוקים יותר.
יצאנו מהמלון עם פתקים בסינית לכול יעד אליו תכננו להגיע. לקחנו מונית ב 9:30, למקדש של קונפוציוס. גשם טפטף, אבל כנראה שכך מתחיל כול בוקר ואכן בהמשך הכחילו השמים.
הפתעות – מדברים שם אנגלית. המקום יפיפה, אי של שלווה בסביבה אורבאנית אפורה. חבל לבזבז זמן על גן יואן, המקדש יפה יותר. הגנים זהים בסגנונם לגנים ביואן ומה שהכי חשוב, אין התקהלות המונית. בחנות המוזיאון יש חפצים יפים, אבל המחירים לא נמוכים מ- 500 $. כמו כן יש תצוגה של כלי תה מסוגים שונים וכמובן סלעים מיוחדים.
יצאנו בחזרה לרחוב הראשי לתפוס מונית על מנת להגיע לשוק הציפורים והחרקים. עצרה ריקשה ממונעת והנהג סימן לנו בידו 3 אצבעות, מה שהיה למיטב הבנתנו 3 יואן. הצטופפנו ועלינו. כשירדנו הסתבר שהתכוון ל- 30 יואן שזה מחיר מונית החוצה את כול העיר. התווכחנו בעזרת הידיים ובסוף שילמנו לו 10 יואן.
מסקנה: לא לעשות עסקות לא ברורות.
את שוק החרקים והציפורים זכרנו מביקורנו הראשון בסין לפני 20 שנה. אז התרשמנו עמוקות. הפעם ממש לא. הסתובבנו קצת והחלטנו לעבור ליעד הבא, המוזיאון הימי על מנת לבקר בתערוכת הספנות הסינית לדורותיה והרובע הצרפתי שכה הרבו לדבר עליו. כששאלנו את הכיוון הראו לנו קדימה ואפשר היה לחשוב שזה ממש קרוב, אבל לא. המונית נסעה ונסעה וכבר חשבנו שהנהג עובד עלינו. בסופו של דבר הגענו לשער האוניברסיטה שבתוכה נמצא המוזיאון – nanyang colledge - marine museum old . שילמנו לנהג 30 יואן שזה הון במושגים שלהם ו- $5 בתרגום. הבעיה הייתה למצוא היכן שוכן המוזיאון. למרות שספרו לנו שבבתי הספר לומדים אנגלית מהכיתה השישית, הסטודנטיות לא הבינו מילה. למזלנו הגיעה אחת המרצות שקפצה על ההזדמנות לתרגל את האנגלית שלה (ובהמשך גם את הגרמנית) והובילה אותנו למוזיאון. המוזיאון לא גדול אבל נחמד (כניסה חינם) ומתעד את ההיסטוריה הימית של סין (דרך המשי הימית או דרך הקרמיקה), כולל התקופה ממלחמת העולם השנייה ואילך.
יצאנו בחזרה והתחלנו לגשש את דרכנו לרובע הצרפתי וגם כאן נקרתה על דרכנו אמריקאית שמזה 4 שנים מלמדת שם אנגלית והבחינה בזוג שבוהה במפה, הופך אותה לכול הכיוונים וכנראה נמצא במצוקה. שמה דבורה, היא לא יהודיה אבל שייכת לכת של אברהמים וביקרה בארץ כבר מספר פעמים. בהמלצתה נכנסנו ראשית לבקר בספרייה החדשה שעמדנו לידה, ירדנו לקומת המרתף וצפינו בהיסטוריה של התפתחות התעופה בסין, כולל הרקטות.
המושיע הבא היה בחור אמריקאי, דובר אנגלית כמובן, שבעזרת הטלפון הסלולארי הנחה אותנו איך להגיע לרובע הצרפתי. הוא הזהיר אותנו גם שהאוכל היחיד באזור הוא אירופאי ובהתאם לכך המחירים. שוטטנו קצת, לא התפעלנו וחזרנו עם מונית למלון.
את היום השלישי והאחרון שלנו בסין הקדשנו לרובע בונד ובעצם לטיילת. היום התחיל כרגיל בגשם אבל מניסיוננו ידענו שזו ההתחלה ובאמת, בהמשך התבהר ונעשה חם כך שהחלפנו לקצר, לקחנו מונית ל- Peace Hotel ששימש לנו נקודת התחלה לסיורנו. התחלנו בטיילת של הגדה המזרחית.
למרות המוני המטיילים לא היה צפוף, הטיילת ממש רחבה. ראינו את השור שהוא העתק של השור מ- Wall Street, את השעון שהוא העתק של ה- Big Bang ומצלצל כל 15 דקות, מגדלור עתיק ששרד.
עברנו לצד המערבי דרך המנהרה (בקרוניות). הצד המערבי שונה לגמרי, הוא מודרני, מתנשאים בו רבי קומות שכל אחד מהם יפה מהשני ובמקום הטיילת יש ככר ענקית מעל הכביש שהולכים עליה וצופים באזור, כמו כן יש במקום כולבו ענק של מוצרים אירופאים, חנות של דיסני ועוד ועוד. לא עלינו לתצפית, הגיע ערפל שכיסה את הנוף.
לא הספקנו לבקר בבית הכנסת היהודי, הוא רחוק ולא עמד לרשותנו הזמן הדרוש.
למחרת טסנו לארץ – ראשית לבייג'ינג ומשם עם אלעל.
