שנייה לפני שכולם נעלמים ומשאירים אותי במנצ'סטר ההולכת ומתקררת, המאפירה, הגשומה והבודדה. סוף שבוע באזור האגמים, שעה וחצי צפונית למנצ'סטר, עם שתי הבנות שלי ודוד שלהן.


אמצע אוקטובר, בטמפרטורה ממוצעת של 10-12 מעלות, אזור האגמים הומה אדם כאילו זה ה high season. שלטי no vacancies תלויים בחזיתות מלונות ה B&B הקטנים הממלאים את העיירות שמסביב לאגמים. במסעדות צריך להזמין מקום מראש, חנויות ציוד המטיילים עמוסות, הבארים שוקקים והחניונים מלאים.

היה ברור לי שצריך להתחיל עם מסלול הליכה כבר ביום הראשון לפני שהבנות מתעייפות ורוצות שיטוט קליל עם תצפיות על אם הדרך. לאור המלצה של חברים כאן:

https://www.lametayel.co.il/posts/q2gq2e?utm_source=whatsapp&utm_medium=share_button&utm_campaign=share

יצאנו למסלול LOUGHRIGG CIRCUIT המתחיל בדיוק בחניית המלון שלנו ב Ambleside, הגובה 10 פאונד ליום על כך. כדי להגיע לתחילת המסלול יש לחצות את גן השעשועים Rothay Park, לחצות בגשר אבן את River Rothay ולהתחיל לטפס במעלה רחוב צר ותלול המוביל לכמה חוות שאלוהים יודע מה הביא אנשים להקים חווה דווקא על צלע הר משופעת חוץ מנוף מדהים כמובן. מיד לאחר שעוברים כמה חוות, עוברים את קו הגובה של העצים ומגיעים, כמו בכל בריטניה, לאדמת הבור של גובה 300 מטר ומעלה. השיפוע מתמתן, השביל נהיה צר וכל גבעה היא פוטניציאל לנוף יפה לאגם Windermere ( בכותרת הפוסט ). בפיצול שבילים ממשיכים ישר לעבר הפסגה ומשתדלים לא להפריע לכבשים.

סך העלייה לראש ההר היא כ 350 מטרים, אך לפעמים נראה שזה יותר מכיוון שכל עלייה מגלה עלייה נוספת שהבנות שלי לא לקחו בחשבון. אבל כשמגיעים לראש ההר מתגלה תמונה פנורמית שאין לה שום סיכוי להצטלם טוב. מכיוון דרום זיהינו פרט לאגם Windermere גם את אגם Coniston Water מכיוון צפון מתגלים כמה אגמונים קטנים וכביש חוצה מעבר הרים יפה.

הירידה ממשיכה לכיוון צפון מזרח ושם יתגלה אגם Grasmere אותו צילמנו והצטלמנו איתו כל ירידה של 50 כאילו שהוא משתנה דרמטית. מסלול מסודר שחלקו מדרגות אבן לא מסותת, שנבנו לאחרונה, מורידות את המטייל חלק ניכר מהגובה אל מסלול כמעט אופקי המחזיר לעיירה. לאורך המסלול ישנן ספסלים לנוף:

בשלב הזה האח המשוגע שלי החליט שהוא רוצה לרחוץ באגם. הבנות רצו לחזור כבר לחדר והחלטנו להתפצל. הן המשיכו בשביל ודיווחו על מערה יפה שהשביל עובר בה ואחרי שעה ורבע דיווחו שהגיעו לחדר. אנחנו ירדנו בשביל לאגם. הוא בשביל לשחות ואני בשביל לטפל בו אחרי שיקפא. מסתבר שיש לו בתיק תמיד מגבת ועוד כמה בגדים חמים. אחרי שהוא שרד את הארוע, המשכנו בשביל הנמוך יותר שעובר במקביל לנחל, דרך יער יפה, חומת אבן המשקיפה לאגם נוסף שלא טרחו לתת לו שם:

בסוף האגם השביל מתאחד עם השביל הגבוה יותר ואז נשאר לצעוד עוד כחצי שעה ב under Loughrigg, רחוב צר ויפה לאורך הנחל. תיאור מדויק של המסלול כאן: https://www.walklakes.co.uk/walk_141.html

בערב אכלנו במסעדה שהוזמנה מראש ומזל שכך, Sheila's Cottage. ממליץ.


בבוקר, בעוד הבנות מתפנקות בחדר, טיילנו בעיירה. Ambleside  היא עיירה סופר תיירותית. אין בה שום דבר שהוא לא B&B, פאבים/מסעדות/בתי קפה/מעדניות/מאפיות, חנויות טיולים ו fish & chip ( בכל זאת, המקומיים צריכים לאכול את הפאלפל שלהם ). אבל היא כל כך יפה. בתי האבן פשוט עושים חשק לשוטט בינהם.

בקצביית בוטיק קנינו כמה מאפים מלוחים עם הפתעה בפנים, במאפייה קנינו מאפים מתוקים בצורה שלא הכרנו, לאחר שראינו אנשים אוכלים ברחוב ואחר כך גם את התור למאפייה. בחנויות המטיילים רציתי לקנות את כל החנות כאילו שאני מתכונן לטיול באוורסט. במהלך השיטוט עברנו דרך חנות של מוצרים מפרוות של חיות. חנות כזאת ישר מעלה דיון על הנושא. מצד אחד ברור שלא. מצד שני, על פי החוק, מותר להשתמש רק בפרוות של חיות שהומתו לצורך אכילה ואנחנו אכלנו חיה כזו או אחרת בארוחת ערב אתמול. מצד אחד אפשר לייצר היום פרוות סינטטיות ( על סטייק סינטטי אני לא מוכן לשמוע בכלל ) ומצד שני זה מרגיש כל כך נעים ורך. כך או כך, זה תופס המון מקום במזוודה אז לא רלוונטי.

התכנון להיום היה Road Trip. מסלול מעגלי של 135 ק"מ שאמור לקחת 3 שעות + המון עצירות לאורך הדרך. המסלול לא היה לגמרי מגובש, הוא מבוסס על כך שקראתי ש Hardknott Pass הוא מעבר ההרים בעל הדרך הכי משופעת, הכי צרה והכי תלולה באנגליה ( או בריטניה, אני כבר לא זוכר ) ושאם באה מכונית מהצד השני אז מישהו צריך לחזור אחורה עד שאפשר לעבור. במעבר ההרים תכננו לעבור לצד המערבי, הפחות מתוייר של האזור ואז לחזור דרך מעבר הרים אחר Honister pass שהוא גם בסדר ( אבל לא הדבר האמיתי ). Road Trip נשמכ כמו רעיון מצוין לבנות שלי והתחלנו במסע. וויז לקח אותנו מערבה בדרך מאוד יפה. עצרנו באיזה מקום כשזיהיתי גשר יפה.

ומשם המשכנו עוד קצת עד שהדרך עלתה מעל קו העצים ואז התחילה החוויה האמיתית. הדרך נהייתה צרה ומשובשת מרגע לרגע.

שלט שהזהיר על שיפוע של 30% !!! לא מנע מאיתנו לנסוע נרגשים בזהירות לאורך הנופים, כשמפלים קטנים זורמים מכל עבר לעבר מעבר ההרים. אני לא בטוח שהתמונה מצליחה להעביר את השיפוע.

ואז הגענו לנקודה הגבוהה ביותר... ראינו את אותו הנוף ואמרנו וואוו שוב...

בקצה הנוף רואים את הים. אח שלי רצה לשחות באוקיינוס. כיוונו את וויז שייקח אותנו לחוף והגענו ל Seascale. אין מה לעשות ב Seascale. כל כך אין, שמישהי שאלה את אח שלי, כשהוא חזר מהטבילה המסורתית שלו מה הביא אותנו לשם. עטופים בבגדים מכף רגל ועד ראש אכלנו גלידה והמשכנו לעבר מעבר ההרים השני. אולם.... טעיתי בדרך. כלומר, לא היית לי כתובת ורציתי לכוון את הוויז איפהשהוא בדרך ליד איזהו אגם ובחרתי את האגם הלא נכון. כשהבנו את הטעות כבר הייתה שעת אחר הצהריים מאוחרת והיינו ליד Keswick. קראתי שיש שם טיילת יפה ליד האגם ואח שלי קרא שאפשר להאריך עוד את הדרך ולחזור דרך מעבר הרים דרדלה בשם Kirkstone Pass. חוץ ממני, הנהג, כולם רצו להמשיך את ה Road Trip.

בדרך לאגם הבא, Ullswater, רגע לפני מעבר ההרים, זיהינו שיש מפל ממש על יד הכביש. כמה דקות הגעה לחלק העליון, מסלול מעגלי של חצי שעה ( כולל תמונות ) וחזרה.

Aira Force Waterfall הנה:

חזרנו עייפים אך מרוצים למסעדה איטלקית מכיוון ששכחנו להזמין מקום וזה היה המקום היחיד שאי אפשר להזמין אליו אלא לעמוד בתור.


היום השלישי והאחרון היה יום מנוחה, פארק חבלים וחזרה הביתה. אני רציתי לנסוע ל Grasmere שם יש מקום מיוחד שמוכר לחם ג'ינגר. מקום שמגיעים אליו מכל העולם, שאופה את הלחם הזה מאז 1848 או משהו כזה, לחם ג'ינג'ר שכמובן צריכים לעמוד בתור בשבילו, מקום שהומלץ לא רק על ידי החברים שלנו ( בלינק המצורף מעלה ) אלא גם מוזכר במדריך המטיילים של lonely planet בריטניה. לא lonely planet של אזור האגמים שחופר על כל הסופרים והמשוררים שחיו שם, זה של כל בריטניה, שבורר במילים. אז... לא נפלתי. קודם כל, זה לא לחם. זה חטיף אנרגיה. בגודל, בצורה, במרקם. אז יש בו ג'ינג'ר ויש אנשים שאוהבים אותו. רק אומר, שיהיה לכם את המידע מול העינים לפני שתקבלו החלטה. הדבר הכי מגניב במקום זו גינת הכפיות:

Grasmere היא גרסה מוקטנת של Ambleside. תיירותית ויפה מאוד.

פארק החבלים Treetop Lake District נמצא צמוד לאגם Windermere. כל משפחה ישראלית שמכבדת את עצמה, צריכה לעבור בפארק חבל אחד בכל טיול לאירופה אפילו אם מדובר בתאומות בנות 21 ובאח בן 46 שעדיין לא עשה פארק חבלים ושאמר שזה סתם יהיה משעמם ( הוא שינה את דעתו ). במתחם יש המון מה לעשות אם הילדים שלכם בגיל הסטנדרטי של טיולי משפחות. בשיטוט בפארק מצאנו גזע עץ רחב, שהאורחים מוזמנים לדפוק בו מטבע ( ?! ). אבן מונחת על הגזע לנוחיות הקהל.

וכמו שכל אחד בארץ בסוף החורף מצלם שדה של חמניות, כאן, באמצע אוקטובר, לקראת Halloween, כל אחד מצלם דלעת :