הכיוון היה York, שהייתה אמורה להיות ההיילייט של הטיול. יצא שלא. היא יפה אך מתוירת, משעשעת וטעימה. אבל לא אקדים את המאוחר. קמתי בבוקר ווייז הראה שעה ועשרים. החלטתי לעשות את הדרך בדרכים צדדיות, ביטוי שחוטא לתרגום האנגלי Country Side. דרך אחת מיוחדת שהפתיע בענק היא A62 מ Oldhum ל Huddersfield.
מיד עם יציאת הכביש את Oldhum עולות גבעות רמות ומתגלה נוף כפרי ירוק שמשכיח את העובדה שלפני דקה עוד הייתי בעיר. בכל קילומטר רציתי לעצור ולצלם, בכל כפר רציתי לשוטט, בכל בית קפה,/מסעדה/חנות כלי בית רציתי לבקר ובכל חניון כורכר קטן שממנו יצאו משפחות לטיול של שבת רציתי לעצור ולטייל איתם.
הירוק שם ירוק יותר
ב Delph מיקום הכנסייה חולש על נוף מדהים ומכיוון שלא הייתה אפשרות לעצור על הכביש פניתי שמאלה במעלה ההר כדי לתפוס זווית צילום טובה על האזור. לא הצלחתי. אבל בכפר עצמו, שכל בתיו הקטנים נבנו מזמן, טיילו רוכבי אופניים ואנשים רכבו על סוסים. שלא תתנו לדמיונכם לדמיין משהו המוני, לא בתיאור בתי הקפה שעל הכביש ולא כעת בתיאור הרוכבים. הכל במשורה, פעם פה שני סוסים ופעם שם בית קפה, בדיוק במינון הנכון לדרך כפרית ואיטית. בנקודה מסוימת קצת לפני Marsden ראיתי שורת מכוניות חונה בצד הכביש, בחניון כורכר מאולתר שהספיק בדיוק למספר המכוניות החונות ולא לי. הצלחתי לראות מסלול תלול שעולה לפסגת הגבעה הגבוה. לאחר מכן ראיתי שמפסגה יש נוף לכל הכיוונים. אני עוד אחזור לשם. מרכז העיירה Mardsen קטן אך מגניב. עצרתי שם לשוקו חם ברחוב הראשי.
משם כיוונתי את וויז ליעד הבא שתככנתי לראות: The Piece Hall Halifax. לא ממש ידעתי למה לצפות. ראיתי תמונה והיה נראה לי שזה מקום נחמד בדרך לYork, אבל כבר לקראת ההגעה, כשראיתי שיש הרבה מכוניות והוויז כיוון אותי לחניון של מרכז מסחרי ( יפה, לא המרכז המסחרי הישן של ראש העין ) הבנתי שכנראה יש כאן משהו אחר, כך שאם חשבתם לעצור שם למנוחה קצרה בין Manchester ל York זה לא רעיון חכם. ייתכן שתתקעו שם כל היום.
מסתבר שהגעתי לשרונה שלהם: מבנה מהמאה ה 19, שנבנה עבור אורגי בדים בתחילת המהפכה התעשייתית, שהרגה את הסוחרים הקטנים שעבורם נבנה המבנה. מהר מאוד המקום התרוקן מהיצרנים הקטנים של האזור, נמכר ונהפך לשוק. כעת המקום מכיל חנויות קטנות, בתי קפה וגלריות בכל מסדרונות ההיקף. בכל חנות רציתי לקנות משהו. בחנות ספרים אחת הייתי קונה ספר לו הייתי מצליח לבחור בין אטלס מגניב עם איורים של המקומות המומלצים או ספר אגדות מכל העולם עבור על חודש בשנה.
אפילו סבונים
יש משהו בארנב הלאומי של חבל הארץ Yorkshire, ש Halifax הוא השער המערבי שלה, שגורם לאיזה רוגע, לתחושת חמימות ולרצון להישאר שם.
גם מחוץ למתחם הכל יפה. ביציאה הצפונית של המתחם אנשים רקדו טוויט לצלילי הלהקה הצבעונית הזאת.
עוד טיפה צפונה הגעתי לשוק של הליפקס, שכמו שווקים רבים עובר תהליך בורגניזציה ולצד דוכנים של בשר, דגים, בגדים בשקל, ישנן מסעדות קטנות, בארים וגם מקום אחד שמכר את הפאי המסורתי של Yorkshire. פאי חזיר:
הייתי חייב לנסות. אני לא יכול לעמוד בפני אוכל רחוב בדוכן אותנטי. נכון, לפני כמה ימים במנצ'סטר הייתי חייב לאכול פיש & צ'יפס בדוכן רחוב והיה לא יותר מבינוני. כמה כבר יכול להיות טעים שניצל בתוכו דג עם ציפס חצי מטוגן לידו. הלכתי על גרסת ה Pork & Apple Pie. תחילתו בעוגת תפוחים אישית וסופו כנקניקיה בלחמניה. שילוב הטעמים דווקא מפתיע ומקבל את הציון "יותר טוב מהפיש & צ'יפס" אבל לא יותר.
רציתי לנח קצת לפני הנסיעה ל York, להשכב קצת על איזו פיסת דשא ומכיוון שראיתי ב google maps אזור ירוק בשם Shibden Hall המשכתי לפארק הלאומי ברמת גן שלהם. אגם עם הרבה דשא מסביב
אה, וכמובן גם בית משפחה רחב מימדים המשקיף לאגם
השעה הייתה כבר שעת צהריים מאוחרת והגיע הזמן להתקדם ל York והפעם בכביש המהיר. אבל... הייתי חייב לשירותים וכשיצאתי מהכביש המהיר בחיפוש שירותים הגעתי למקום שנקרא Knerasborough. לצערי לא היו לי מטבעות למדחן שהסכים לקבל רק מטבעות ובחיפוש מקום לבזבז מעט כסף כדי לפרוט גיליתי מרכז עיירה חמוד למדי ( אל תבואו במיוחד, רק אם נתקעתם ביורק ובא לכם לעשות משהו אחר). מנהל משמרת בן 19 ברשת Subway חסם בגופו את השירותים והסביר לי בצורה חלקית ביותר היכן השירותים הציבוריים. אלה נמצאו בקצה מרכז העיירה, אך לאחר שחרור הלחץ התגלה נוף יפה.
עייף ותשוש הגעתי ל York בשעת אחר הצהריים המאוחרת. נחמד שם, באמת שנחמד ובטח שלא אוסיף משהו על הכתוב במדריכי הטיולים. Shambles street היפה, התיירותי למשעי, קצר באופן מפתיע. כולו מחווה להארי פוטר שכנראה צולם שם. הצחיקה אותי החנות הזאת:
את הרחוב סובבים רחובות יפים נוספים שכייף לטייל בהם
אבל אני הייתי עייף ורעב מכדי להנות. גם הפעם לא ויתרתי על אוכל מסורתי: shepherd pie מעווולה
וקארמבל תפוחים ואוכמניות
שתי מנות מעולות וגדולות שיחד עם שתי שתייה וטיפ עלו לי 23& במסעדה נחמדה במרכז התיירותי. ממליץ בחום
הדרך הביתה כבר הייתה בחושך, מזל שגוגל הגאונים האלה סימנו במפה היכן חניתי, אחרת עוד הייתי מחפש את האוטו.
למי שהגיע עד כאן...
על חווית הנהיגה באנגליה: לאחר כשבוע של נהיגה בצד המוזר של הכביש, אני יכול להעיד שהחלק הקשה בנהיגה הם האוטובוסים. לא כיכרות, אני יודע שזה מה שכולם אומרים. אם מתרכזים טוב לפני הכניסה לכיכר וזוכרים להסתכל ימינה אז הכיכר תעבור בשלום. הבעיה עם אוטובוסים שהם עוצרים בתחנות. כשזה קורה צריך לעקוף אותם מימין. המח שלי, הטרי בנהיגה הפוכה אינו יודע להעריך נכונה את המרחק שיש להתרחק ימינה ולכן מספר הפעמים שכמעט התנגשתי בפינה הימנית אחורית של האוטובוס מביש. אבני שפה של מדרכה מצד שמאל נוטות להדרס ע"י גלגלי המכונית שלי מאותה סיבה.
הנהגים האנגלים מנומסים כמובן והנהיגה נוחה בדומה לאירופה, אבל שמתי לב למשהו שלא ראיתי במקומות אחרים: בהשתלבות לנתיב תנועה, הרבה פעמים הרכב המגיע מהדרך המהירה יסמן עם הפנסים שהוא רואה את זה הנכנס. ישראלי מצוי יחשוב שהכוונה היא " שלא תחשוב אפילו להכנס, אני לא מאט" אבל מכיוון שאות הסימון מלווה בהאטה, הגעת למסקנה שהם מסמנים ברוגע ולא בעצבנות.
אבל הם מצפצפים. אם התעכבתי קצת, מיד צפצפו. תחליטו מי אתם.
