תוכן עניינים
הקדמה- מטרות טיול ומה תמצאו בו
ימי הטיול
יום א - וראצה, מערת לדניקה
יום ב' - מנזר צ'רפיש , מבצר מזדרה , וראצה
יום ג' - וידין ( מבצר בבה וידה, בית הכנסת המשוחזר , המוזיאון האפיגרפי )
יום ד' - בלוגרדצ'יק ( מבצר , מסלולי טיול רגליים , מוזיאונים , טיילת הצוקים)
יום ה' - וידין ( מוזיאונים , כנסיות ) , הגעה לפלבן - מרכז העיר
יום ו' - לוביץ', "אטרקציות" במרכז פלבן
יום ז' - פלבן ( פנורמה 1878 , פארק סקובלב , מוזיאון אמנות )
סיכום ודירוג מקומות ואתרים
נספחים
לוחות זמנים של רכבות ממקומות שונים
תמונות נוספות
טיפים מועילים והמלצות למקומות הטיול
הקדמה -מטרות טיול ומה תמצאו בו
היות וזו הפעם החמישית שאני מטייל בבולגריה מטרת הטיול הייתה הפעם להגיע לכל אותם מקומות שמקבלים מעט תשומת לב יחסית מהתייר הישראלי ולפעמים אפילו התעלמות מוחלטת. כל אותם אתרים שכאשר מקלידים את שמותיהם כדי לחפש מידע עליהם מקבלים הפניה ל"מטייל" ומגלים שלא באמת יש מידע אמיתי על אותם מקומות.
לא מדובר באתרים שאין בהם מה לראות , להפך בכל אזור אותו בחרתי יש לפחות אתר אחד ידוע ומוכר לציבור ובכל זאת בחשבון הכללי מעט יחסית תיירים מגיעים אל אותם אתרים אלא אם כן נקלעו לסביבה או שהם חלק מטיול מאורגן שזה חלק מהמסלול שלו .
הסתקרנתי לגלות אם אמצא במסלול פנינים נסתרות שאני עצמי אמליץ עליהם כאתרים שכדאי לקחת אותם בחשבון כשמתכננים מסלול או אולי אפילו לנסוע אליהם במיוחד או שאולי בסופו של דבר גם ההמלצה שלי תהיה "לא הכרחי , אפשר לדלג" או "בקרו רק אם נקלעתם משום מה לסביבה " .
והערה , לא מעט תיירים חוששים להגיע אל מקומות לא מוכרים בגלל הטענה שבבולגריה כמעט כל ההסברים הם בבולגרית ולפעמים באנגלית . ובכן... זה נכון , הכל אמת לאמיתה! אבל אין בעיה להשתמש בgoogle lens לכוון את המצלמה אל ההסבר בבולגרית ולבקש תרגום לעברית או במקרים קשים יותרלהעביר תמונה באפליקציית ai שתתרגם . בנוסף נעזרתי רבות בטיול הזה בai בבניית מסלול , חישוב מרחקים ועצות ( אבל בזהירות , יש לבקש קישורים מתאימים וכל מידע לבדוק )
אז הנה לפניכם מפת המסלול הכללית בלי להכנס לפרטים:
וראצה ( מערת לדניקה , העיירה וראצה )
מנזר צ'רפיש ומבצר מזדרה
וידין
בלוגרדצ'יק
לובץ'
פלבן
יום א - וראצה (05.10)
בדרך
אל וראצה הגעתי מוקדם . טיסת בולגריה אייר לסופיה קשוחה למדי , במיוחד לאלו שמתקשים להרדם בטיסות. הטיסה יוצאת ברבע לחמש בבוקר מנתב"ג שזה אומר צ'ק אין בתוך השעות הקטנות של הלילה ונוחתת ב7:30 בסופיה. לשמחתי תרמיל הטיולים שלי הגיח די מהר אל מסוף המזוודות ועד מהרה הייתי בדרך לווראצה עם נהג מונית בשם ivan kraev ( הזמנתי דרך בוקינג , במונחים ישראלים מדובר בשירות לא יקר במיוחד) . איוון לא אכזב ולא ערער לי את הרושם הטוב שיש לי מהבולגרים. אחרי 10 דקות הכרות כבר הוצע לי להתחיל את הטיול בבולגריה בדרך הנכונה ביותר שניתן לפתוח בה טיול בולגרי , כלומר בלגימת ראקיה ביתית שבמקרה הכין איוון לכבוד חבר טוב. אחרי חצי שעה של נסיעה כבר היינו חברים ופטפטנו בעליזות באנגלית ובולגרית מעורבות על בולגריה , ישראל ומה שבינהן . איוון בעברו היה סוכן ביטוח עסוק וטרוד שמצא את עצמו במשבר מקצועי ואישי בגלל העבודה המלחיצה ולכן עשה הסבה לענייני מוניות ומשאיר לעצמו גם מספיק זמן חופשי לענייניי משפחה והכנת ראקיה בבית הכפר שלו .
כשהתקרבנו לוראצה הדאיג אותי איוון לגבי האפשרות להמיר כספים היות ומדובר ביום ראשון שהוא יום חופש במרבית העסקים . "חבל שלא אמרת לי כשיצאנו משדה התעופה" אמר לי " בסופיה היינו מוצאים לך בקלות ציינג' , לך תדע מה שיש בוראצה .
אבל היה בוראצה צ'ייינג פתוח של רשת מקומית ושמה netlan . הסניף הטוב יותר שלהם יושב במרכז העיר בכיכר חריסטו בוטב ופתוח במהלך כל ימות השבוע.
את המלון שלקחתי היה קצת יותר קשה למצוא , מלון ביתי קטן ודי ריק בעונה הזו שנמצאת כבר הרחק אחרי עונת התיירות . בעלת המלון ביקשה ממני להודיע לה כרבע שעה לפני שאני מגיע ושכחתי אז איוון התקשר בשבילי והזעיק את המנקה שתפתח לנו ( איוון טרח לשלוח לי הודעה באותו יום מאוחר יותר ולברר אם הסתדרתי , אופי בולגרי כבר אמרתי?) .
מערת לדניקה
לא בזבזתי זמן. ידעתי שאם אחליט לנוח אחרי הטיסה ספק שאטייל באותו יום איפה שהוא למעט העיירה . אז אחרי התמקמות קצרה במלון חביב אך צנוע הזמנתי מונית שהביאה אותי אל מערת לדניקה היעד הראשון שלי . הדרך יפה במיוחד , עוברת בחלקה הראשון בקניון צר בין צוקים מרשימים ומעוררי התפעלות שבהם מסלולי תצפית על העיירה וסביבתה ובהמשך יער שבמיוחד לכבודי נצבע לבן בצורה לא אופיינית תקופה זו של השנה. כל מי שפגשתי טען שמדובר באירוע שלג נדיר לתחילת אוקטובר
יש רבים שטוענים שמערת לדניקה היא מערת הנטיפים היפה ביותר בבולגריה. ובכן לא הייתי חותם על זה , במיוחד כשמדובר במדינה שכמות המערות בה הוא עצום , יש כ6000 מערות ממופות בבולגריה ורבות מהן הן מערות נטיפים ועוד מערות רבות שמלאכת המיפוי שלהן לא הסתיימה או אפילו לא ממש התחילה.
עם זאת מדובר בהחלט במערה שמפיקה קולות התפעלות של "וואו " ו"או" כשנכנסים אל האולם המרכזי הענק שלה, הגדוש בנטיפים מכל הסוגים עם ברכת מים קטנה שנמצאת במרכזה.
העניין הוא שלא מדובר במערה גדולה במיוחד וחוץ מהאולם המרכזי הגדול שאר החלקים לא יותר מחביבים וניתן לראות כמותם במערות רבות אחרות . הסיור בה לא ארוך במיוחד, אמנם מאתגר פה ושם במעברים צרים או נמוכים אך מתאים לכל המשפחה. צורפתי לקבוצה רב גילאית דוברת בולגרית היות ואין בעונה הזו כבר תיירים דוברי שפות אחרות ואני בספק עד כמה מגיעות לכאן הרבה קבוצות הדוברות שפות אחרות גם בקיץ . המדריכה הסבירה הכל בבולגרית אבל ענתה לשאלותיי באנגלית משובחת. למזלי כבר צברתי פז"ם בבולגרית אז אז את רוב דבריה הבנתי ( גם שליטה ברוסית בהחלט מסייעת לעניין ).
תכננתי מסלול הליכה מהמערה אל וראצה אבל המדריכה עשתה כל מאמץ לשכנע אותי לוותר על המסלול בעקבות הגשמים והשלג שירדו באזור. לדבריה המסלול עשוי להיות חלקלק ויש מצב שהשלג חוסם את חלקו , מה גם שבחלקים ממנו הוא תלול במקצת . הקשבתי לה ולכן התחלתי לרדת לכיוון וראצה לאורך הכביש לצד היער . הכביש המתפתל בסביבות המערה לא מעניין במיוחד , הוא נהיה מעניין רק כשמתקרבים לוראצה ולכן עד מהרה נמאס לי מהעניין . התחלתי לנסות לעצור טרמפים ולבסוף הצטרפתי לשתי נשים מבוגרות שחזרו מקטיף פירות יער ופקעות ורדי בר שצומחים ממש בכל מקום בהרים .
קיבלתי מהן מעט פירות לחליטה והסברים על הסביבה. הן המליצו לי בחום לטייל באגם ברבורים שנמצא כשני קילומטרים מוראצה בתוך הקניון המתפתל שבו עברנו . האגם והפארק מהווים מקום נופש לימי ראשון לאוכלוסיה המקומית . כשלעצמו הוא לא מהווה אטרקציה מיוחדת אבל הצוקים שסביבו אותם כבר הזכרתי מעניינים הרבה יותר. הם פוטוגניים במיוחד ויש בהם שבילים המובילים לנק' תצפית שונות .
אני שמתי את פעמיי אל המוזיאון המקומי של וראצה. המוזיאון נמצא באזור המדרחוב התיירותי של וראצה. האזור מטופח עם כמה מגדלים מתקופת השלטון העותמני ומוסדות תרבות מקומיים. מה שהרשים אותי במיוחד הוא אורכו של המדרחוב. בשביל עיירה בת פחות מ50000 איש מדובר היה במדרחוב ענק , רחב ומשתרע על מאות מטרים לכל כיוון . טוב, לא צפוף בבולגריה במיוחד .
המוזאון עצמו היה ריק למדי וחוץ ממני ביקר בו עוד זוג. מחירי הכניסה לרוב המוזיאונים האזוריים נעים סביב 4-6 לבה (בין 8-12 ש"ח ) וזה היה המחיר בערך גם כאן . יש כמובן הנחות לסטודנטים , ילדים ופנסיונרים. בשביל מוזיאון אזורי קטן הוא בהחלט שווה ביקור, בעיקר בזכות תערוכת אוצרות הכסף והזהב התרקי שנמצאים בו קישור לאתר המוזיאון באנגלית . מאוחר יותר למדתי ששתי גולגולות ענקיות שראיתי בחטף הן בעלות ערך במיוחד. הן שייכות לזן של שור הבר האירופי הנכחד ,הן בנות 8 אלפים שנה ונמצאו באתר פולחני במזדרה. התערוכה מסודרת כרנולוגית מהתקופה הפרה היסטורית ועד לסוף המאה ה19 - כלומר המאבק על עצמאות בולגריה. למעשה בכל עיר שתמצאו בבולגריה יוקדשו מוזיאונים, אנדרטאות ואגפים במוזיאונים אזוריים למאבק על עצמאות בולגריה . במיוחד יודגש המרד באזורים הצפוניים והמרכזיים של בולגריה בה פעלו הדמויות העיקריות של המרד . מדובר בנושא מקודש אצל הבולגרים וילדים משננים את שמות גיבורי המאבק לעצמאות את הדברים שאמרו או כתבו ואת השנים בהם הוא התרחשו האירועים המרכזיים שהם :
1876 - המרד הכושל נגד האימפריה העותמנית שבעקבותיו נקט הממשל העותמני בצעדי ענישה קשים שעוררו הד וגינויים בכל אירופה
1877-1878 מלחמת רוסיה טורקיה שבאה בעקבות המרד ובו רוסיה הביסה את האימפריה העותמנית וסידרה לבולגריה עצמאות .
השמות שתפגשו ברוב המקומות שקשורים בצורה זו או אחרת למרד הם חריסטו בוטב המשורר והמהפכן , איוון לבסקי הנועז שסלל את הדרך למרד אבל הוצא להורג לפני שהמרד קרם עור וגידים ובמקומות מסוימים גם טודור קבלשקוב מנהיג המרד בפועל . ישנם גם גיבורים וגיבורות מקומיים נוספים אותם יעלו על נס במקומות ספציפיים בהם הם פעלו . קישור לכתבה על מרד אפריל
סיבוב במדרחוב בין בתי הקפה והמסעדות חתם את היום . המדרחוב יכול להכיל כמות פי 10 ממה שהוא מכיל בפועל ולכן הרגיש ריק אבל יש לזכור שטיילתי לאחר סיום עונת התיירות ויש לכך מחיר. אני מניח שבערבי הקיץ המדרחוב מלא יותר אם כי רוב הסיכויים שמדובר באוכלוסיה מקומית ותיירות מקומית ומעט יחסית תיירים מחוץ לבולגריה
יום ב' - מנזר צ'רפיש ומבצר מזדרה
למעשה מנזר צ'רפיש היה העילה המרכזית שבגינה כללתי מלכתחילה את וראצה במסלול . ראיתי תמונות יפיפיות של המקום ונדלקתי. הוא נמצא באזור ערוץ נהר איסקר עליו כבר כתבתי בעבר. הערוץ הוא פנינה של ממש שלא כל כך מוכרת לתייר הישראלי . הוא מתחיל מעט אחרי סופיה ונמשך לאורך עשרות קילומטרים של צוקים מעוררי השתאות ומסלולי טיולים . במסלול עוברת רכבת וניתן למעשה לרדת בתחנות שונות לטייל באזור ולחזור לרכבת . מנזר צ'רפיש הוא אחת הנקודות המרשימות שבערוץ הנחל .
מוראצה יוצאת רכבת ישירה ב9.14 בבוקר אל צ'רפיש . ניתן גם להגיע בהחלפת רכבות במזדרה שבה קיימת תחנת רכבת מרכזית .
בתחנת הרכבת הקטנה היינו שני הנוסעים היחידים שירדו מהרכבת . שביל מוביל אל כביש הגישה למנזר ולידו מכון הכשרה לאנשי דת שמשום מה נזנח ומהווה תפאורה יפה ליער שמסביב
המנזר קטן יחסית והסיבוב בו אינו ארוך במיוחד. הוא נבנה במאה ה14 אך נחרב בזמן הכיבוש העות'מני. הוא נבנה מחדש ברובו במאה ה17 על ידי פימן זוגרף ( או זוגרפסקי) שהיה ארכיטקט ואומן ידוע ששיקם מנזרים רבים. זוגרף גם אחראי עלציורי קיר היפים בכנסיה. הציורים הוזנחו במהלך השנים ודורשים עבודת שחזור מקיפה. לטענת שומר הכנסייה מדובר בעוול מתמשך של ממסד מושחת וחסר אכפתיות ( טענה ששמעתי לא מעט במהלך הטיול ).
המנזר אגב כולל גם בית הארחה אם כי הנסיון שלי ליצור קשר עם בית ההארחה לפני הטיול לא הצליחו במיוחד. כשהגעתי למקום הבנתי שייתכן שהסיבה לכך הייתה שעונת התיירות חלפה לה. מדובר במקום שאינו על מסלולי תיירות מוכרים וזו הסיבה בסוף הקיץ הוא נכנס לסוג של חצי תרדמת .המסעדה הצמודה למנזר ודוכני המזכרות היו סגורים וחוץ ממני היה רק זוג מטיילים אחד וגם הוא מקומי. לעומת זאת אם תגיעו במקרה למקום ב־15 באוגוסט או סביבו כשנחוג במקום יום הבתולה הקדושה, תתקלו באלפי מאמינים נוצרים שבאו לחגוג.
המנזר היפה כולל מבנים מהמאות ה17 ועד המאה ה19 אבל אל מנזר צ'רפיש לא מגיעים רק בשביל לסייר במנזר עצמו אלא בשביל הנופים המהממים בהם הוא ממוקם . עד כמה יפים הנופים ?
איוון ואזוב המשורר הלאומי של בולגריה ( 1850-1921) שאהב לשהות במנזר כתב עליו "אלוהים, כמה יפה מנזר צ'רפיש השומם הזה! קימוריו של איסקר השואג, לחוצים מצד אחד על ידי גבעות מיוערות ירוקות ופורחות, גדושות זמירים; בצד השני, לחוץ על ידי סלעי ענק תלויים רב-צבעוניים ורב-צורניים, מנוקדים במערות...".
ואכן ישנן נקודות תצפית בתוך שטח המנזר ומחוצה לו שהמראה מהן מרשים במיוחד . מעל המנזר קיימות כמה נקודות תצפית ידועות אליהן ניתן להגיע מהכביש. יוצאים משער המנזר , עולים בכביש הגישה ופונים שמאלה לכביש למזדרה. לאחר מנהרה קצרה בצד שמאל רחבת התצפית הראשונה ולפני המנהרה השנייה רחבת תצפית נוספת. ומה שרואים מתוך ומעל המנזר בתמונות הבאות
נקלעתי ליום גשום במיוחד אבל מזג האוויר האפרורי לטעמי רק הוסיף לאווירה המיוחדת של המקום . בימים יפים יותר ניתן לעשות מסלול מהעיירה הסמוכה Lyutibrod דרך שביל המסתיים ברחבת התצפית הצפונית. בגלל חשש לגשם ויתרתי על השביל . כללתי את מפת המסלול שנמצא ב לטובת אלו שירצו לעשות אותו ולהנות מעוד נקודות תצפיות יפיפיות על ערוץ הנהר ומחורבות כפר מהתקופה הרומית.
מפות מסלולים כולל זו של מנזר צ'רפיש ניתן למצוא בעיקר בwikilock אבל ישנם גם מסלולים באזור המתוארים באתר : Educational routes and eco-trails - Open Vratsa
למי שמעוניין לקרוא עוד על המנזר עצמו באותו אתר אז הנה ( בקשו תרגום לעברית) מנזר צ'רפיש "עליית הבתולה" - Open Vratsa
מכיוון שכבר הייתי על הדרך למזדרה ויתרתי על הניסיון לחזור אל תחנת הרכבת ולאחר כמה ניסיונות תפסתי טרמפ עד למזדרה עצמה. במזדרה יש רכבות ומיניבוס שיוצא פעם בשעה לוראצה. אבל השעה הייתה יחסית מוקדמת ולכן נכנסתי להציץ במבצר של מזדרה והאתר הארכאולוגי שבו -Kaleto archaeological complex.
מדובר באתר ארכאולוגי עתיק ביותר היושב על צוק מעל הנהר יסקר והיה מיושב כבר בסוף תקופת האבן
בסוף האלף החמישי לפנה"ס הוקם במקום מקדש מסתורי לאל בשם "טורוס" (שור) ובאמת במקום נמצאו שתי גולגלות של שור הבר הקדום מונחות בצורה מנוגדת זו לזו . רק בעוד שני מקומות בעולם במצרים ואחד באסיה הקטנה נמצאו מקדשים דומים . הגולגלות הועברו למוזיאון האזורי בוראצה וכשהוקם המתחם הארכאולוגי במזדרה דרישתם לקבל חזרה את הגולגלות יקרות הערך לא נענתה עד היום .
המבצר עצמו מתעד שרידים מתקופות שונות , הממלכה התרקית, הרומית , הביזנטית , הבולגרית ועוד אולם השרידים אינם מרשימים במיוחד והמבצר לא משתווה למבצרים אחרים בבולגריה.
עם זאת הוא מקום נחמד לביקור קצר עם ילדים במקרה שנמצאים בסביבה בעיקר בזכות התערוכה הקטנה אך החביבה. למבקרים מתאפשר לעטות על עצמם העתקים מדויקים של שריונות ובגדים מימי הביניים ולהחזיק העתקי כלי נשק מדויקים מאותה תקופה כדי להצטלם איתם .
הבחורה שהדריכה אותי בתערוכה סיפרה לי שבשבוע ה3 של מאי מתקיים במקום פסטיבל ימי בייניים שמגיע אליו קהל רב. חלק מהקהל מחופש לדמויות שונות מימי הביניים ומתקיימים במקום טורנירים שונים בנוסח ימי הביניים.
גם ב13 בפברואר בכל שנה מתקיים אירוע מעניין נוסף במבצר - חגיגת דיוניסוס הכוללת התחפשות לדמויות מהתקופה התראקית ( המאות הראשונות לפני הספירה) והרבה יין. Antique rituals come to life during the Dionysian feasts in Mezdra - Bulgaria Travel News זאת במסגרת חגיגות המתקיימות בכל רחבי בולגריה בתקופת החורף וקשורות לגפנים ויין . על פי סילביה עוזרת הai האמינה שלי מדובר ב " יום טריפונזרזן (Трифон Зарезан) הנחגג ב14 בפברואר- חג הגפנים והיין, שבו גוזמים את הגפן ומבקשים ברכה על יבול השנה. בבולגריה הנוצרית הוא מוקדש ל־הקדוש טריפון, אבל מאחוריו מסתתר האל העתיק דיוניסוס - אל היין, השחרור, והפריון" Trifon Zarezan part #2 - When in Bulgaria החגיגה באזור מזדרה היא "הגירסה החילונית " לחגיגת הקדוש טריפון . החוקרים והקהילה המקומית חיברו בין שני הסיפורים: הטרקי הקדום (השור והיין) והנוצרי המאוחר (הקדוש טריפון). לכן שם חוגגים את יום דיוניסוס במבצר עצמו, על רקע החפירות של מקדש האאורוכס.
חשוב לדעת שבעונת החורף יש לא מעט פסטיבלים צבעוניים בבולגריה , כולל פסטיבל הkukeri המפורסם באזור פלובדיב הכולל גם תחפשות ומסיכות ויש הטוענים שגם מקורו פגני במובהק.
ממזדרה יש אופציה לחזור לוראצה או ברכבת (13:53) או באוטובוס שיוצא כל שעה מתחנה צמודה לתחנת הרכבת. פשוט יוצאים מהמבצר ופונים ימינה שם נמצאות תחנות האוטובוס והרכבת במרחק לא גדול.
בעניין הזה מילה על רכבות . קשה מהארץ להבין את לוח הרכבות ולכן הדרך הטובה ביותר היא ללמוד איך לשאול בבולגרית :מתי יש רכבת ל.... (יעד מסוים) = ...Koga e vlakŭt za ולשאול בקופה. הקופאיות עונות בבולגרית וכשהן רואות חוסר הבנה הן פשוט מבקשות את הנייד ומצלמות את הלו"ז הרלוונטי עבורך
בחזרה לוראצה
את הזמן שנותר לי בוארצה עשיתי בשיטוט , צילום ומנוחה
יום ג - וידין (07.10)
אל וידין יצאתי ברכבת של 09:18 מוראצה (מחיר נסיעה 11.5 לב). וידין היא יעד מוכר בהקשר התיירותי אך לא כל כך מתויר. היא ידועה כעיר שהולכת ומתנוונת וכמות האוכלוסיה בה ירדה מ162000 ב1990 לקצת יותר מ80000 בימינו . זאת משתי סיבות : הראשונה גשר מרשים בין רומניה ולבולגריה שחיסל את עסקי המעבורות של העיר והיטה את נהגי המשאיות לנתיבים רחוקים מהעיר והשניה הגירה שלילית אחר חיפוש תעסוקה באירופה בעקבות התקבלותה של בולגריה לאיחוד האירופי . לוידין יצא שם של עיר עניה ומוזנחת מבחינה תיירותית שרק הקרוזים על הדנובה שעוגנים בה כל כמה ימים מצילים את עסקי התיירות שבה אבל ההזנחה לא מורגשת באזורים התיירותיים אם כי הריקות בהחלט מורגשת. מצד שני היו לי כמה סיבות להגיע לשם : א. מבצר בבה וידה ששמעתי עליו רבות ב. מוידין ניתן להגיע לבלוגרדצ'יק ג. רצון לחקור קצת את העבר של הקהילה היהודית שישבה בוידין עד לסוף שנות ה40. הגעתי לוידין ביום טעון לכל ישראלי , ה7 באוקטובר, היום שבו אירע הטבח ביישובי העוטף ושבעקבותיו פרצה מלחמת "חרבות ברזל". חקר הקהילה היהודית הנעלמת קיבל מבחינתי משמעויות נוספות ביום הזה.
לא הייתי צריך להתאמץ יותר מדי... משום שבדרך מהרכבת אל המלון , ליד אחד משערי העיר העות'מנית העתיקה, שער איסטנבול , כבר מצאתי שלט הוקרה מטעם יוצאי הקהילה היהודית החיים בישראל על הצלת יהודי בולגריה בזמן השואה
המלון בו שהיתי "Anna-Christina" ותיק מאוד. הוא הוקם כמלון ספא ב1931 ובשנת 2005 שופץ וחזר לפעול כמלון ספא. היות שהגעתי מחוץ לעונה מתחם הספא כבר היה סגור משום שהוא חיצוני בלבד. המלון ממוקם קרוב מאוד לטיילת היפה שליד נהר הדנובה הפסטורלי.
הטיילת רחבה וארוכה למדי. נופי הנהר נשקף ממנה יפים אבל היא מעט שוממת מבחינת בתי קפה, מסעדות ודוכנים . לא מה שהורגלתם למשל בטיילות לחופי הים השחור .
לא רחוק ממלון כריסטינה ממוקמת מסעדה חביבה הקרויה Dunava Fish & Grill . היא יושבת ממש על ספינת נהר ומתמחה במאכלי דגים . למרות שמנות דגים בדרך כלל יותר יקרות ממנות בשר המחירים סבירים והאוכל טעים עם הרבה ביקורות טובות ברשת. סילביה- ai אפילו מצאה כמה מנות שזכו להתלהבות מיוחדת : Fish Soup / рyбена супа / מרק דגים , מרק Salamura, Catfish (сом / som) (לא כשר), Grilled fish ("catch of the day") מנת דג שמבוססת על דג מקומי שהוא גם כשר!
יש להם גם מנות בשריות שגם הן זוכות לביקורות טובות ואחרי שאכלתי שם אני בהחלט מצטרף לקהל הממליצים
לאחר הארוחה יצאתי לטיול בעיר. משום שהעיר בעבר הייתה מבוצרת , נשארו בפינות שונות חלק משערי העיר אף כי החומה נעלמה , כמו למשל שער איסטנבול היפה בתמונה הבאה
יש עוד שרידים מפוזרים על שטח די גדול מהעיר העות'מנית אבל כמובן שגולת הכותרת של העיר נחשב מבצר בבה וידה המפורסם. מבצר שלם מימי הביניים שנשמר בצורה שלמה. הוא שימש במשך דורות על דורות את מגיני העיר המתחלפים ולמזלו מלחמת רוסיה- טורקיה ב1877 פסחה עליו למרות הקרבות הקשים שהשתוללו בוידין .
לפי המסורת הבולגרית, בבה וידה (Baba Vida) הייתה אצילה מקומית, בתו הבכורה של שליט עשיר שחילק את ממלכתו בין שלוש בנותיו. שתי האחיות הצעירות התחתנו עם אצילים זרים ובגדו בעם הבולגרי. וידה, לעומת זאת, נשבעה להגן על אדמותיה ולשמור על עצמאותן. היא בנתה את המבצר על גדת הדנובה וחיה בו עד סוף ימיה - לכן הוא נקרא על שמה. "баба" (בבה) הוא תואר כבוד לאישה מבוגרת וחכמה. כמובן שזו אגדה אבל הכינוי נדבק מסנטימנטים לאומיים במבצר.
המצודה באמת מרשימה כפי שאפשר לראות מהתמונות הבאות והארכיטקטורה שלה היא שילוב של מעניין של חדרים , מגדלים וחומות החל מהמאה ה10 מימי הממלכה הבולגרית הראשונה ועד לתוספות שנעשו במאות ה16-17 על ידי הטורקים . לצערי יש מעט מאוד הסברים על חלקיה השונים של המצודה המרהיבה הזו אבל השוטטות בה מגלה הרבה פינות שמצטלמות ממש יפה וכל מיני מעברים נסתרים שמתגלים לפתע פתאום שאני בטוח שישמחו ילדים סקרנים . רק צריך להזהר קצת בחלק מהמקומות כי מדובר בסולמות ומדרגות עץ
הכניסה למבצר עולה 7 לב (14 שח ) מחיר מלא וחצי מזה לילדים. הייתי לגמרי לבד במבצר( מחוץ לעונת התיירות , כבר אמרנו? ) אבל יש לקחת בחשבון שמדי פעם עוגן קרוז ששט לאורכה של הדנובה מפסאו ( גרמניה) וינה (אוסטריה) או בודפשט (הונגריה) ואז המבצר מתמלא בבת אחת בקבוצות תיירים .
בתוך חצר המבצר בחלק מהחדרים ישנה תערוכה מפורטת מאוד המספרת את סיפור המבצר והעיר וידין . הרבה הסברים בבולגרית ואנגלית שלא בהכרח לכל מבקר יש כוח אליהם . דרך מהירה לקרוא את ההסברים הרבים היא להשתמש בתכונת התרגום בעזרת מצלמת google catch . הדבר החביב ביותר בתערוכה הוא חדר תלבושות נסיכי ממלכת וידין שהתקיימה במקום בימי הביניים. למעשה ממלכת וידין הייתה השריד העצמאי האחרון של ממלכת בולגריה שהחזיקה מעמד עוד תקופה מסוימת עד 1422 כממלכה עצמאית גם אחרי ששאר בולגריה נכבשה על ידי העות'מנים ב1396
אחרי המבצר נשמתי עמוק כי עמדתי לבקר בבית הכנסת המיוחד של וידין שאליו כיוונתי מלכתחילה . אלא שבדרך אליו ראיתי מעין מחסן - מוזיאון ליד המבצר . היו שם כמה ארונות קבורה רומיים בחוץ והשם "המוזיאון הארכאולוגי - מרכז אפיגרפים " רמז על עיסוק בכתובות עתיקות. לא הייתי בטוח עדכמה כתובות בשפות שונות על גבי מצבות יהיו מעניינות ובכל זאת הצצתי, ממילא המוזיאון חינמי. התערוכה התגלתה כמעניינת, מצבות עתיקות חלקן מפוארות ומרשימותמימי הרומאים ועד המאה ה19 עמדו במקום . ואז חיכתה לי הפתעה :
מצבת אבן שמקורה בבית הקברות העתיק היהודי של וידין שכבר אינו קיים עוד. בהמשך התברר לי שבמשך שנים אבן המצבה שכנה בחצר בית עד שהועברה למשכנה במוזיאון החדש . הכתובת נכתבה בלדינו ועברית כשהאותיות צפופות וגם בחלק שכתוב בעברית מדובר בחלק מהמקומות באותיות שהן קיצורים . ניסיתי לפענח את הכתוב לבד אחר כך להשתמש בבינה מלאכותית אבל המשימה התבררה כמסובכת מדי . אז פניתי לידיד פרופ' חיים היימס והוא קישר אותי למחרת לאדם מיוחד ד"ראליעזר פאפו מומחה ללאדינו שבזמן שישב בסוכה פיענח למעני את הכתובת שסיפרה כך : על שבר זה אבכה, וכף על כף אכה, בלב שבור וכתוש, בקול תמרורים, על איש ישר, שבמעשים טובים מקושט הוא, בעודו בבחרותו, ( חסרה חצי שורה - אולי למרות גורלו המר) אביו ואמו בבכי מר בוכים, על מות הבן הגלמוד הזה. הח[כם] המ[רומם] ש[כב] בקבר שלום הרב יעקב בן נסים כלב שהייתה מנוחתו כבוד. נפטר באחד לחודש ניסן, שנת תרי״א (1851) תנצב"ה (תהא נשמתו צרורה בצרור החיים)
וכך יצא שביום בו התרחש טבח 7 באוקטובר סייעתי לפענח מצבה יהודית עתיקה של קהילה שכבר אינה קיימת עוד ולהוסיף נדבך קטנטן לסיפורו של העם היהודי בכלל והקהילה היהודית הבולגרית בפרט . מיום שכולו כאב על אירועים טרגיים מהעת האחרונה להתחבר לכאב של טרגדיה בת 174 שנה של הורים שאיבדו בן צעיר, כנראה רב מבטיח שמת בנסיבות בלתי ידועות.
אבל באותו זמן עדיין לא ידעתי את כל זה וחשבתי שרגע הביקור המשמעותי יהיה דווקא בית הכנסת המשוחזר של הקהילה היהודית העתיקה של וידין . ובכן ... התבדיתי .
בית הכנסת היפה של וידין היה בזמנו בשני בגודלו בבולגריה והעיד על קהילה חזקה ובעלת אמצעים . שורשי הקהילה היהודית בוידין עתיקים מאוד . במקום התקיימה קהילה יהודית כבר במאה 6 ואולי אף לפני כן. במהלך הדורות עברה הקהילה תהפוכות רבות בהן התחזקה ונחלשה לסירוגין. מלחמת רוסיה -האימפריה העות'מנית פגעה רבות בקהילה היהודית. מכיוון שהקהילה היהודית נתפסה כמשתפת פעולה עם הרשויות העות'מניות המון נוצרי מוסת ערך פרעות ביהודים. רבים נהרגו , בתים נחרבו ובית הכנסת נשרף . עם הקמת נסיכות בולגריה ב1878 החלה הקהילה להתפתח מחדש . היו בה הרבה בעלי מקצועות חופשיים והיא הפכה גם מעוז ציוני חשוב בבולגריה. ב1894 נחנך בית כנסת חדש ומפואר לקהילה במקום זה שנשרף במלחמה ובזמנו הוא היה אחד מבתי הכנסת הגדולים בבלקן. עם זאת כשהוקמה מדינת ישראל עלו כמעט כל יהודי וידין לישראל ובית הכנסת נותר שומם. מצבו הלך והחמיר עד שבתחילת המאה ה21 נותרו ממנו רק קירות חיצוניים והוא חרב כמעט לחלוטין . בזכות כספי תורמים בית הכנסת שוקם בשנת 2023 אך לא חזר לייעודו המקורי היות ואין היום קהילה יהודית בוידין ( ישנם לפי הרישומים יהודים ספורים במקום ) . הוא משמש היום כמרכז תרבות שמתקיימים בו ערבי נגינה, הקראת שירה , הרצאות ועוד. במקום מתקיימות תערוכות מתחלפות של אמנים ותערוכה קבועה קטנה של האומן היהודי ג'ול פסקין יליד וידין שזכה לפרסום רב בצרפת( 1885, וידין - 1930 פריז)
כל זה טוב ויפה אך המקום המשופץ אינו פתוח לציבור בחינם ואף לא במחיר סמלי (במונחי בולגריה). יש לשלם 10 לב (20 שקל ) עבור הכניסה. זה לא נשמע הרבה אבל התמורה עבור הכרטיס במונחים המקובלים בבולגריה דלה מאוד. לשם השוואה , הכניסה למבצר וידין היא 7 לב ומעניקה אפשרות לשוטט במבצר עתיק , עצום ויפה. כניסה לפנורמה בפלבן עולה 10 לב ומעניקה סיור מודרך במיצג ענק ומרשים על קרבות מלחמת רוסיה - טורקיה וכיבוש פלבן . כאן מדובר בשוטטות קצרה בתערוכה דלה של הדפסים מאת ז'ול פסקין , תערוכת ספרי קודש יהודים חסרי ייחוד, נסיון לגרום למבקר לקנות תמונות מהתערוכות המתחלפות במקום והתבוננות בחלל בית הכנסת אותו רואים היטב מהכניסה של בית הכנסת ללא צורך לשלם . עצתי , להכנס למבואה, להתרשם מהפנים היפה ולצאת. אולי מי שאחראי על המקום יבין שמקום כזה צריך לגבות מחיר סמלי בלבד לביקור קצר במקום .
את השוטטות בוידין סיימתי במדרחוב הענק של העיר שאמור לשרת מבקרים רבים אך בפועל הוא דל במבקרים רוב הזמן ומרגיש מעט ריק . וידין מתמלאת במבקרים רק כאשר עוגנות בה ספינות נהר של קרוז בדנובה . בעונת הקיץ זה כנראה קורה כל יום יומיים בעונת הסתיו הרבה פחות .
במדרחוב מצאתי לא רחוק משער איסטנבול בית קפה חביב בשם Градинска (gradinska) , המחירים היו כ6 לב (12 ש"ח ) לכריכים מושקעים ובין 4 ל6 לב למאפים ממש טעימים, אהבתי! לא רחוק משם ניתן למצוא קניון קטן Мол "Видин ואתר מעניין ליד מסגד קטן , קברו של אוסמן פזבנטגלו , שליט עות'מני משפיע מהמאה ה18. כיום אין מוסלמים בוידין מאחר שהאוכלוסייה המוסלמית גורשה מהעיר לאחר שחרור בולגריה והאתרים המוסלמים הפכו לאתרי תיירות .
בערב במלון הוקרנו כל ערוצי החדשות הבולגריים תכניות על מתקפת הפתע של החמאס על ישראל והטבח ב7 באוקטובר. צפיתי בכתבה על מאמציה של ממשלת בולגריה לחלץ מהשבי את דניאלה גלבוע , מתן אנגרסט וסהר ברוך ז"ל על ידי מתן אזרחות בולגרית לשלושתם בתקווה שאזרחות זרה תסייע לשחרורם .
יום ד - בלוגרדצ'יק (08.10)
מבצר בלוגרדצ'יק נמצא כשעה נסיעה מוידין והוא אולי האתר הידוע ביותר בצפון מערב בולגריה ( בנוסף למערת מגורה שנמצאת גם היא בסביבה) . עם זאת גם הוא נמצא מעט מחוץ למסלולי התיירות הידועים יותר. עם זאת ישנם טיולי יום מאורגנים אליו ממלונות בסופיה אליהם ניתן להרשם מהארץ ומדי תיירים ישראלים כוללים את המקום במסלול הטיול. אני הגעתי אל המקום ביום גשום למדי וכמות התיירים במקום הייתה מועטה מאוד , כמעט אפסית בזמן בו אני נכחתי במקום.
אל בלוגרדצ'יק יוצא מיניבוס מוידין בשעה 07:30 בבוקר שחוזר לוידין בשעה 16:00. האם יש מה לעשות בבלוגרדציק יום שלם? ובכן , זה תלוי מה מתכוונים לעשות שם. אם המטרה היא רק המבצר אז לא , שעתיים יספיקו למקום מעל ומעבר. אבל מסביב למבצר יש מסלולי טיולים באורכים שונים בין הצוקים המדהימים והציוריים. ישנם מסלולים שיכולים לקחת אפילו יום שלם . בנוסף אפשר לנסוע במונית בנסיעה לא ארוכה אל מערת מגורה המפורסמת או אל מערת ונצה שנמצאת רק רבע שעה נסיעה מהעיר . שתיהן מערות נטיפים יפות מאוד. מערת מגורה מפורסמת גם בציורי הקיר מתקופות פרה היסטוריות שונות .
בכל אופן הגעתי אל העיר מוקדם למדי ובגשם שוטף מצויד במטריה ומעיל גשם צעדתי אל המבצר . מדובר במבצר מיוחד במינו משום ששימש באופן כמעט רציף את שליטי האזור המתחלפים במשך יותר מ1500 שנה. הוא נבנה עוד במאה הראשונה בתקופה הרומית וחלקים נוספים שלו נבנו במהלך הדורות בתקופת ממלכת בולגריה העצמאית ובתקופה העות'מנית . המבצר בנוי בכמה מדרגות כשהעליונה שבהן גבוהה במיוחד ומשקיפה על כל סביבתה. הוא נחשב כאחד המבצרים הקשים ביותר לכיבוש היות הוא בנוי על הר מעל סביבתו ועוטפים אותו תהומות קשים לעליה. בשנת 2007, צוקי בלוגראדצ'יק היו מועמדים בתחרות לבחירת שבעת פלאי תבל החדשים אם כי הם לא הגיעו לגמר
חומות המבצר העות'מניות נשמרו בצורה מושלמת וגם שאר חלקיה שמורים היטב ומשתלבים נהדר בצוקים שמסביב . התמונות הנשקפות מהמבצר מדהימות
בכניסה יש קוד לסריקה בנייד המקשר את המבקר עם אפליקציית הדרכה שמלווה את כל המסלול (אנגלית ובולגרית.
עליתי במעלה המבצר עד הפיסגה שהיא החלק העתיק ביותר של המבצר. המבצר למעשה בנוי בשלושה מפלסים. המפלס העליון ביותר נבנה בתקופה הרומית במאות הראשונות לספירה. מתחתיו מפלס שמקורו בממלכה הבולגרית האחרונה העצמאית שהתקיימה - ממלכת וידין תחת מלכות הצאר איואן סטריצימיר. הממלכה הזו נפלה ב1396 והעותמנים השתלטו עליה . העותמנים בנו את החומות של המבצר התחתון ביותר.
בגלל ההיסטוריה של המקום , יופיו ומצב ההשתמרות המצוין של המבצר הוא נחשב אתר לאומי , אחד מהאתרים החשובים ביותר בבולגריה והוא אכן מצדיק לגמרי ביקור מיוחד במקום .
המבצר הוא גם נק' ציון היסטורית בתלודות המאבק הבולגרי לעצמאות במאה ה19 . בסביבותו התרחש מרד איגרים רחב ב1850 הקרוי מרד וידין או מרד בלוגרדצי'ק היות והוא התרחש בין שתי ערים אלו. המרד כשל ואלפי איכרים שילמו בחייהם הן בלחימה והן במעשי טבח ונקמה באוכלוסיה האזרחית על ידי השלטון הצבאי העותמני . על פי הסיפור מנהיגי המרד שנכלאו במבצר בלוגרדצ'ק שוחררו תחת התראה לא למרוד יותר, אך כשיצאו משער אחורי קטן חיכו להם חיילים שערפו את ראשיהם .
מכל מקום במבצר נראים הצוקים שנראים כמפוסלים ומסביבם יער . אזור הצוקים הכולל הוא כ30 קמ' ובינהם מסלולי הליכה יפים המגיעים לנק' שונות שבהם צוקים מפוסלים שניתנו להם שמות על פי צורתם כמו למשל "שלושת הנזירים " או "מדונה" .
לאחר שיצאתי מהמבצר התלבטתי אם לצאת להליכה במסלולי הצוקים או לוותר ולנסוע למערות היפות שבסביבה. נראה היה שהגשם מתמעט אז יצאתי למסלול שמתחיל ממש ליד הקופות צמוד לחומה האחורית של המבצר . במסלולי ההלכה יש שלטיםשגם מורים את המרחקים השונים ליעד הבא כך שניתן בכל רגע להחליט באיזה שביל ללכת בהתאם לזמן ולאילוצים אחרים . החלטתי שאם אראה שהגשם חוזר אקצר את המסלול. אולם אחרי כמה מאות מטרים של מסלול הגשם לא רק שחזר אלא התחזק והפך לשוטף.
המשכתי ללכת עד שראיתי מערה קטנה ושם מצאתי מקלט. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה . הגשם ירד ביער הדומם ואני במערה קטנה בין הסלעים , בין טחב ירקרק לריח האדמה הרטובה, טפטוף אחיד, רך
כמו פעימות ומרחוק רעם. אין אדם ביער, רק אני הטבע, הסלע והגשם (והצ'ט ג'יפיטי שגם חישב לי בדיוק כמה זמן תמשך הסערה וגם "התלהב" יחד איתי מהסיטואציה)
לאחר שהגשם התמעט המשכתי במסלול . הוא מסומן היטב ומציין מרחקים ברורים בין נקודה לנקודה. ניתן לבחור בין מסלולים ארוכים יותר וקצרים יותר. למעשה ניתן לשוטט במסלולים יום שלם אבל בחרתי את המסלולים היותר קצרים מחשש שהגשם השוטף יחזור שוב
לאחר שוטטות במסלולים מצאתי את עצמי מגיח חזרה אל העיירה בלוגרדצ'יק ברחבת דשא גדולה מתקיים בין ה18-20 בספטמבר פסטיבל בלונים פורחים מפורסם . זו הייתה בדיוק שעת צהרים ואת הארוחה אכלתי במסעדה ביתית קטנה שהייתה גם הזולה ביותר בה ביקרתי במהלך הטיול Gostilnica Belogradcik . מסעדה עם אוכל בולגרי פשוט וטעים .
אחרי הארוחה ביקרתי בשני מוזאונים . הראשון הוא המוזיאון ההיסטורי המקומי שהתגלה כדל למדי ולא הייתי ממליץ עליו במיוחד אלא אם כן נשאר זמן פנוי . המחיר בהתאם , 3 לבה (6 ש"ח) . עם זאת ליווה אותי מדריך חביב שכנראה התלהב מהתייר הזר שהגיע פתאום לביקור ומאוד השתדל להראות לי הכל. מכיוון שהתקשה באנגלית תקשרנו בבולגרית והסתייעתי בצ'ט ג'יפיטי שיתרגם לי טקסטים במוזיאון . חבר דובר אנגלית של המדריך הפנה אותי למוזיאון לאמנות נאיבית בעיירה , היחידי מסוגו בבולגריה שאכן היה מיוחד מאוד עם אוסף מעניין של אמנות נאיבית . יש בו מספר יצירות של אמנים ידועי שם כמו הצייר האיטלקי Guido Vedovato יליד 1961 שיצירותיו מוצגות בעשרות תערוכות בעולם (20+) Art of Guido Vedovato | Facebook. די מפתיע למצוא באמצע עיירה קטנה מוזיאון צבעוני מעניין וחשוב - לחובבי אמנות מומלץ לביקור! טיפ - אם הוא סגור גשו אל המוזיאון האזורי ההיסטורי במרחק קצר ממנו ושם ניתן לרכוש כרטיס ( לפחות ככה זה בעונת הסתיו, מחוץ לעונת התיירות )
את סיום הטיול עשיתי בטיילת מיוחדת שמשתרעת לאורך קמ' רבים מקצה העיירה ( לצין אייפה ) וממנה ניתן לצפות בצוקים המפורסמים עם שלטי הסבר על הצוקים שונים והשמות שניתנו להם בהתאם לצורתם המיוחדת. שעשעה אותי רחבה מיוחדת שיצרו כנראה תושבים מקומיים כדי שניתן יהיה לצפות בצוק שניתן לו השם "מדונה" וממנו רואים צוק שנראה לכאורה כמו אמו של ישו בגבה אל הצופים מחזיקה את בנה
בתחילת הטיילת בבית קפה הצמוד לHotel Skalite שתיתי קפה הפוך מושלם עם עוגיות .
בשעה 16:00 התכנסו ובאו נוסעי המיניבוס הפעם בכוונה לחזור הביתה לוידין. עד שהגיעו פיתחתי שיחה עם הנהג רוסן שהתברר שהיה נשוי ליהודיה ויש לו בן בארצות הברית. הוא עצמו עבד בעמק הסיליקון בתחום המחשבים עד שאחרי 35 שנה נמאס לו והוא חזר לבולגריה ומצא עבודה כנהג מיניבוס . כאן המקום אולי לציין שלא נתקלתי כלל בגילויי שנאה כלפיי כישראלי או יהודי אלא רק הערכה ואפילו חיבה גלויה בכל מקום כמעט בו הצהרתי על מקום מוצאי. וברגע שהראיתי אפילו ידע מינימלי בבולגרית זכיתי לשיחות מרתקות בין אם באנגלית ובין אם בבולגרית מעורבת באנגלית.
יום ה - מוידין לפלבן (09.10)
היות והרכבת אותה התכוונתי לקחת מוידין לפלבן יצאה רק אחר הצהריים את בוקר היום החמישי שלי הקדשתי לסיור נוסף בוידין , מעמיק יותר .
ראשית עשיתי סיור כנסיות בעיר. כנסיית ניקולאי הקדוש St. Nikolay"Church שהיא יחסית מודרנית ( 1926) ציורי פנים הכנסיה והאינקונסטזיס מוערכים מאוד מבחינה אמנותית , פרי עבודתם של ציירים מסופיה גוספודון ז'ליאזקוב ופיליפ פיליפוב
לידה נמצאת כנסיה מסקרנת במיוחד שנבנתה ב1634 ויש בה ציורי קיר מהמאה ה17 - כנסיית Saint Pantaleon . היא כנסיה קטנה ושקועה באדמה משום שנבנתה בתקופה העות'מנית בה אסרו הטורקים על בניית כנסיות גבוהות כדי שלא יתנשאו מעל המסגדים המוסלמים . לצערי ולצערם של רבים מהמבקרים שדיווחו על כך בביקורות הכנסייה סגורה רוב הזמן.
משם פניתי לכיוון המוזיאון ההיסטורי. בדרך מדי פעם נקרו בדרכי בתים יפים במיוחד מהמאה ה19 אבל שום דבר לא הכין אותי לבניין המיוחד של המוזיאון עצמו .
הבניין המיוחד הזה נבנה במקור במאה ה18 כמעונו של אוסמן פזוונטוגלו (1758 - 1807) שליט מקומי עולתמני שלאחר מרד נגד הסולטן סלים השלישי הצליח להקים ממלכה מקומית משלו והוכר כפאשה על כל אזור וידין על ידי הסולטן בו מרד. צבאו הטיל אימה כל כל נסיכויות האזור היות ומדי פעם הוא יצא לפשיטות בהן הרס ובזז ערים נוצריות באזור הבלקן ורומניה. בווידין, בירת ממלכתו של פזוונטוגלו, ישנם מספר ציוני דרך מתקופתו חוץ מבניין המוזיאון . אלה כוללים את המתקן הצבאי קרסטטה קזרמה שמשמש כמוזיאון צבאי למי שמתעניין בנושא ושנבנה ב-1801, ומסגד (1801-1802) המוקדש לאביו של הפאשה. לאחר שבולגריה קיבלה עצמאות קושט בניין המוזיאון בסגנון הרנסנס הבולגרי וב1956 הפך למוזיאון פעיל.
את פני קיבלה דיאנה צנקובה מנהלת המוזיאון ותמורת כרטיס שעלה כמה לבה בולגרי בודדים עשתה לי הכרות עם המוזיאון . שוב צריך לציין שרמת האנגלית בבולגריה אינה גבוהה במיוחד במוזיאונים אזוריים וההדרכה לכן הייתה בבולגרית . המוזיאון חביב כשלעצמו ויש בו פריטים מעניינים החל מהתקופה הפרהיסטורית של המקום ועד המאה ה19 . הוא לא מוזיאון עשיר במיוחד בממצאים יוצאי דופן או מרהיבים במיוחד אבל מעניין.
לידו שדרה יפה שמובילה חזרה אל המדרחוב של וידין . משם צעדתי אל גלריית האמנות של וידין Nikola Petrov Art Gallery . המוזיאון לא גדול וחינמי ויש בו תערוכה יפה של אמנות בולגרית . ליד המוזיאון ממוקמת חנות מזכרות נחמדה ולא יקרה במיוחד אך לצערי היא אינה מצוינת במפות של גוגל. היא נמצאת קרוב לגלריה בכיוון טיילת הדנובה באזור הסימפוניה של וידין .
בסביבות יצאתי לדרך ברכבת אל פלבן תוך החלפה בוראצה. כאן כדאי להגיד כמה מילים על הרכבות בבולגריה . רשת הרכבות מפותחת מאוד בבולגריה ומגיעה אפילו למקומות נידחים למדי . הרכבות מיושנות ובחלקם אין מזגנים או שהם לא עובדים אבל עם זאת בכל הפעמים בהם נסעתי הרכבת הגיעה בזמן ורק פעם אחת התעכבה בגלל עץ שנפל על המסילה. לנו בישראל יש רכבת חדישה הרבה יותר אבל גם התקלות והביטולים רבים יותר.
הגעתי ב17:40 לפלבן ומיד קפצתי לתחנת האוטובוסים המרכזית שליד ( תחנות אוטובוסים מרכזיות כמעט תמיד ממוקמות ליד תחנות הרכבת ) לקנות כרטיסים לסופיה ליום שבת . המלצה שלי תמיד לקנות במקומות כאלו כרטיסים מראש לאוטובוסים לסופיה או לנסוע ברכבת .
המלון בו לקחתי חדר ( מלון פלורל Hotel Floral) ממוקם כרבע שעה נסיעה בתחבורה ציבורית או חצי שעה הליכה מתחנת הרכבת . מלון בוטיק לא גדול במיוחד עם פקידי קבלה חביבים במיוחד שעם אחד מהם נהיינו תוך יום חברים . המלון משופץ יפה אבל אני לא מבין את הקטע של מלונות בבולגריה שלא שמים בחדרים אפילו ערכת קפה בסיסית , קומקום חשמלי , שתי כוסות וקצת תה קפה, מינימלי. לידו מסעדה בה ניתן לרכוש ( דרך המלון ) ארוחת בוקר ב12 לבה (24 שקל) במתכונת של תפריט ממנו בוחרים מנה עיקרית , קפה ומיץ. ארוחות הבוקר חביבות , למשל טוסט אבוקדו או טוסט בנדיקט, לא מאוד מושקע אבל תבדקו כמה עולה מנה כזו בארץ ....
פלבן היא עיר מודרנית למדי , התחבורה הציבורית בה היא המתקדמת והיעילה ביותר שראיתי בבולגריה למעט כרטיסי האוטובוס שעדיין נמכרים בשיטה העתיקה על ידי כרטיסן באמצע האוטובוס- פיסת נייר קטנה שכבר שכחנו ממנה בישראל. יש בה מגוון חנויות ומרכזי קניות וחיי התרבות בה מפותחים .
חסר לה רובע עתיק והא לא יפה במיוחד אבל יש בה אתרים מעניינים. יש לה כמובן מדרחוב ענק במרכזה עם מזרקות, אנדרטאות , בתי קפה ומבני ציבור יפים וכמה פארקים רחבים ויפים. אבל גולת הכותרת של העיר הוא כמובן ה"פנורמה של פלבן" שייעדתי אותה ליום האחרון של הטיול.
בינתיים שוטטתי קצת במרכז העיר שביום חול וגשום למדי היה ריק למדי למעט כמה בתי קפה וגלידריות שפעלו במרכז. באחת הפינות של המדרחוב שמעתי מוזיקה בולגרית חזקה מאחד הבניינים וכשהתקרבתי גיליתי שמדובר במעין מרכז תרבות עירוני ומבעד אחת הדלתות הפתוחות נכנסו ויצאו כל הזמן אנשים . התברר שהיה זה חוג ריקודים בולגרים מקומי . היה מרתק לראות כיצד נראה חוג כזה. מאוד רב תרבותי . ילדים , בני נוער ומבוגרים כולם רקדו יחד. סבתא אוחזת בידו של נער בבגדים אופנתיים שאוחז בידו של גבר שאוחז בידה של ילדה וכולם רוקדים במעגלים . כמו ריקודי העם של פעם בקיבוצים אלא שכאן בבולגריה זו מסורת של מאות שנים שנמשכת אל תוך המאה ה21 . זו הייתה רק הקדמה למה שנקלעתי אליו בערב של היום למחרת
יום ו - לובץ' (10.10)
את לובץ לא כללתי בתכנון המקורי של הטיול עד שסילביה עוזרת הai שלי הסבה את תשומת ליבי לעיר הזו "זו עיר יותר יפה ואותנטית מפלבן" היא טענה ובנתה לי לו"ז ליום שלם בעיירה. הרעיון מצא חן בעיני , שיניתי תכניות ראשוניות וכך מצאתי את עצמי במקום שהיווה מבחינתי את הפתעת הטיול. לובץ' אכן יפה במובן של עיר בולגרית שיש בה תמהיל מושלם של רובע עתיק בעל ארכיטקטורה מסורתית עם כנסיות עתיקות, מבצר עתיק (מבצר היסריה ) , גשר מקורה ובו הרבה חנויות גלריה ומזכרות, מסעדות טובות ופארק מהיפים שראיתי.
בין פלבן ללובץ' קיימת תחבורה סדירה של אוטובוסים . בערך כל שעה יוצא אוטובוס מהתחנה המרכזית הלוך וחזור כשהנסיעה עצמה אורכת כ45 דקות (ויש תחנת בינים ממש במרכז העיר).
התחלתי את הטיול בעליה דרך הרובע העתיק - שכונת וארושה , היפה והציורי אל המבצר. ברובע אגב קיים מוזיאון אתנוגרפי מרשים המתחם האתנוגרפי של בתי דרסוב ורשוב אליו לא נכנסתי אבל הוא נחשב לאחד מ100 האתרים הלאומיים של בולגריה.
בדרך תפסה לי את העין כנסיה שהייתה בשיפוץ . לאחר שהזדהיתי כישראלי מול האחראית על הכנסייה אושרה לי גישה חופשית אל הכנסייה כאורח מיוחד מארץ הקודש בליווי צמוד של אותה אישה שהתגלתה כמדריכה משכילה ומעניינת חוץ מהיותה מאמינה נוצרית אדוקה.
הכנסיה האורתודכסית מיוחדת ויפה. היא קרויה "כנסיית העלייה השמיימה של מריה הבתולה" (דורמיציון אם האלוהים) ונבנתה בשנת 1834 באתר של כנסייה ישנה מהמאה ה-17 . כיום היא עוברת שיפוץ מקיף וציורי הקיר שבה נצבעים מחדש. הם בעלי ערך אמנותי רב אבל גולת הכותרת של הכנסיה אינם הציורים אלא עבודת גילופי העץ המדהימה סביב האיקונסטזיס. עבודת עץ כזו פגשתי בכמה מקומות בבולגריה ומקדוניה ובדרך כלל היא תוצר של עבודה מתמשכת של מספר אמנים במשך שנים רבות
החדר האחורי של הכנסיה הוא מעין מוזיאון קטן המוקדש לפופ קרסטיו הכומר (1838 - 1881), שהיה חלק מקבוצת המהפכנים שכללה גם אנשי דת שהתהוותה בלובץ' הוא דמות מפתח מימי התהוות המרד נגד העותמנים . פופ קרסטיו היה חברו של וסיל לבסקי אלא שב1871 התגלתה מחלוקת לגבי כספי הוועד המהפכני בינו לבין וסיל לבסקי. פחות משנה לאחר מכן ואסיל לבסקי נלכד על ידי הטורקים והוצא להורג. היו כאלו שטענו שהאב קריסטו בגד במהפכנים והוא זה שהסגיר אותו לטורקים. השמועה, על אף היותה בלתי מבוססת על ראיות , נטענה שוב ושוב גם לאחר שבולגריה קיבלה עצמאות . היו רבים שהשקיעו מאמצים רבים לטהר את שמו של הכומר , הן מטעם הכנסייה והן מחוצה לה. התמונה בכנסיה שנקראת : האב קרסטיו מנצח את לשון הרע (הנחש) נוצר על ידי האמן הבולגרי קיריל קולב שמתאר בתמונה את העוול שנעשה לאותו כומר שהואשם בתאוות בצע ושיתוף פעולה עם גורמים העוינים למהפכה. עיריית לובץ בחרה גם לקרוא לאחת הכיכרות בעיר על שמו של האב קריסטו כאות לתמיכתה בחפותו .
לאחר הביקור בכנסיה המשכתי לעלות לכיוון המבצר דרך הסמטאות היפות של הרובע העתיק . רחובות קטנים , בתים עתיקים שמורים היטב ושלווה.
בשלב מסוים מצאתי את עצמי מאחורי קבוצת תלמידים ותלמידות מבית ספר מקומי, בערך בגילאי 10 - 11. חבורה עליזה שמחה ושלווה בו זמנית מין שילוב מיוחד כזה ואירופי כמו המקום עצמו. מכיוון שעצרתי לצלם הרבה הם התקדמו לפני והגיעו אל פסלו של ואסיל לבסקי המעטר את הנקודה הגבוהה בכפר לפני המבצר. מצאתי את התלמידים מצטלמים ליד הפסל ומפטפטים בעליצות אבל ברגע שהמורות אמרו להן שיורדים חזרה הם הסתדרו אוטומטית , ללא שום הכוונה מהמורות בזוגות מחויכים והחלו בירידה. ניסיתי לדמיין לעצמי איך זה היה קורה עם כיתה ה' או ו' ישראלית
הכניסה למבצר עולה כרגיל בבולגריה , כמה לבה בודדים . הייתי במבצר היפה לבד רוב הזמן. ראיתי זוג מבוגר שיצא מהמבצר כשהגעתי וזוג צעיר שנכנס למבצר כשיצאתי . זהו. מחוץ לעונת התיירות , כבר אמרנו ? במיוחד כשמדובר בעיירות שאינן המסלול הנורמטיבי הרגיל של רוב התיירים שגם כך אינן מלאות יותר מדי בתיירים. אבל זו גם ההנאה מהמקומות האלו , אין דוחק ואין המולת תיירים רק אתה והמקום.
חומות המבצר יפות ושמורות . בפנים מדובר באתר ארכאולוגי מוסבר היטב בעזרת שלטים . חלקם באנגלית , רובם בבולגרית ( כמו שכבר מאתרי כיוון מצלמה של חיפוש על ידי תמונה בגוגל פותר את העניין ). אין אתרים מרשימים בתוך המתחם ולכן זמן השיטוט בו לא ארוך במיוחד אבל החומות והטבע מסביב בהחלט פוטוגניים.מבצר היסריה ( או מבצר לוביץ') הוקם במאה השביעית, בתקופת הממלכה הבולגרית הראשונה, והתקיים עד המאה ה-17. בשנת 1187, לאחר הניצחון של הבולגרים על הכוחות הביזנטיים, נחתם הסכם שלום בין ביזנטיון לבין הצאר הבולגרי אסן במבצר לוביץ. וכך הוקמה האימפריה הבולגרית השניה שהתקיימה בין השנים 1187 ועד לסוף המאה ה14
לאחר הביקור במבצר ירדתי שוב בסימטאות היפות ועברתי ליד הבית בו חי גיבור המרד הבולגרי ואסיל לבסקי (1837-1873). ואסיל לבסקי נדד בין ערים רבות במרכז וצפון בולגריה במטרה לארגן מרד בטורקים בשנות ה60 וה70 של המאה ה19 ובכל מקום בו שהה הוא מונצח בדרך זו או אחרת. לביתו של ואסיל לבסקי לא נכנסתי היות והייתי כבר במקום מגורים אחר שלו בקרלובו .
במקום זה ניסיתי להבין מניין הגיעה קבוצת התלמידים שראיתי קודם. איך נראה בית הספר שלהם. הסתובבתי עד שמצאתי בניין עתיק ויפה המשמש מעין "קריה חינוכית " הכוללת גן ילדים ובית ספר. אין ספק שזו תפאורה מאוד מיוחדת שמחברת את התלמידים למקום בו הם גרים
לא רחוק משם נתקלתי בבניין מעניין שהתברר שהוא בית מרחץ עות'מני עתיק. בכניסה הסבירה לי מוכרת הכרטיסים שמדובר במקום עם חוויה חדשנית בVR . הסתקרנתי וקניתי כרטיס. מדובר בבית מרחץ שמור יפה , מקרינים בו סרט על בתי מרחץ עות'מניים ובאחד החדרים הייתה אשליית מים על הרצפה וברגע שדרכתי על האשליה המים החלו לזוז . חביב אבל לא מה שהובטח לי . יצאתי לאולם הראשי וראיתי שאכן יש שם מגוון מקרנים וחיישנים אבל הם לא מקרינים דבר. יצאתי אל הכרטיסנית ושאלתי אותה על זה .
"לצערי החוויה לא פועלת כרגע " היא ענתה לי בבולגרית ... אז למה היא מכרה לי כרטיס לזה בכלל מלכתחילה ? מעצבן ? כן ! גם קצת משעשע .
לא רחוק מבית המרחץ ישנה ירידה אל הנהר שאחרי הגשמים זרם במרץ. הבחנתי באישה עם כלב על רקע שלכת סתווית נהדרת . התברר לי שזו אישה גרמניה נשואה לבולגרי . היא המליצה לי לבקר בפארק העירוני , אחת ההמלצות המוצלחות ביותר שהיו לי בטיול.
הפארק של לובץ' הקרוי "טיילת באש בונאר" בדומה לפארקים בערים נוספות בבולגריה מנצל תוואי טבעי של יער לגדות נהר אוסאם , דבר שיוצר "פארק יער" המשלב צומח טבעי עם עיצוב מתוכנן. לאורך הפארק עובר שביל סלול ונגיש באורך של יותר מ2 קמ' ולאורכו פינות חמד של מעיינות טבעיים , פסלים , משטחי משחקים לילדים ואפילו מתקני כושר. באחת מפינות הפארק מערה טבעית עמוקה ובה להקת עטלפים . עונת הסתיו מביאה עמה גם מראות של שלכת צבעונית אז מה יש לומר צריך פשוט לתת לתמונות לדבר
באחת מפינות הפארק מזרקה שנקראת "אנסטסיה הלבנה" שקשורה לשיר עם מקומי ידוע על נערה בשם אנסטסיה. על פי האגדה כל מי ששותה מהמזרקה לעולם לא יוכל לעזוב את לובץ'. ובכן ... שתיתי , המים היו טעימים והצלחתי לעזוב אבל אין ספק שהתאהבתי במקום . ליד המזרקה פסל של נערה משקה נער צעיר במים (בוריס באצ'ב) שעם השנים קושר לאגדה.
בשלב מסוים נכנסתי גם למערה שנמצאת קצת מעל השביל . זו מערה מרשימה במונחים שלנו בישראל עם הסתעפויות צדדיות והרבה עטלפים אבל בארץ בה קיימות כמעט 6000 מערות היא אחת מיני רבות .
לאחר הסיור הארוך בפארק פניתי אל מה שנחשבת האטרקציה העיקרית בעיר - הגשר המקורה
הגשר המפורסם נבנה על ידי האדריכל הבולגרי המפורסם ניקולה יוואנוב פיצ'ב שנודע בשם החיבה "קוליו פיצ'טו". זה הגשר המקורה היחידי בבלקן והוא נבנה ב1874 לקראת סוף הקריירה המפוארת של האדריכל. הוא אמנם נהרס ב1925 אבל שוחזר בדיוק למצבו הקודם ומאז הוא משופץ מדי כמה זמן כדי לשמרו . בתוכו גלריות חמודות של אמנים וחנויות מזכרות . קניתי פעמון לאוסף שלי שהכינה אמנית מקומית .
מחוץ לגשר רחבה גדולה של מסעדות ומלונות . אכלתי במסעדה מומלצת במיוחד drakata) "Драката) תפריט עשיר , אוכל בולגרי טעים ומחירים סבירים בהחלט.
נפרדתי מלובץ' מול עוד אטרקציה מעניינת הבתים התלויים על נהר אוסאם
ערב בפלבן
את הערב העברתי באזור המדרחוב של פלבן . כבכל עיר בולגרית המדרחוב הוא אזור הבילויים העיקרי של העיר. להבדיל מהערב הקודם והגשום שבו המדרחוב היה ריק הפעם הוא היה הומה אדם . משפחות טיילו, בני נוער רכבו על אופנים סקטבורד וקורקינטים וילדים קיפצו בפארק. האטרקציה המרכזית של מרכז פלבן הן המזרקות הצבעוניות ומיצג מים. מייצג המים לא עבד אבל המזרקות כן . עדיין היה אור כך המזרקות עוד לא היו צבעוניות אבל הפארק מסביב נעים לשוטטות ומסביבו מסעדות ובתי קפה .
כדאי לציין את מרכז הקניות האופנתי שנמצא במדרחוב Central Mall Pleven . מעין קניון לא גדול . יש בו חנויות מכל המינים וכמובן סופרמרקט bila שבו קניתי תבלינים בולגרים ( את זה גם ייעצה לי סילביה עוזרת הai שטענה בצדק שאין טעם לחפש חנויות תבלינים מיוחדות כי יש הכל בbila ובזול וצדקה כמובן ) יש בו גם מאפים שבמבצעים מיוחדים נמכרים במחירים מצחיקים ממש. קניתי לא מעט ואכלתי אותם מול המזרקות בפארק
אבל המקוום הכי מעניין בקניון הוא המסעדה בשירות עצמי בקומה העליונה. קפצתי לשם יום למחרת בלי ציפיות מיוחדות אבל מדובר באוכל בולגרי טוב למדי במחיר זול של קפיטריה . המוכרות דוברות רק בולגרית אבל מה זה משנה כשאפשר פשוט להצביע על המנה. יש במקום גם כמה בתי קפה והעיקר שירותים הזמינים לכל מי שמטייל במדרחוב
אחד הדברים שלא הצליחו לי הפעם הוא לצפות במופע כלשהו . איכשהו לא תזמנתי טוב את הטיול עם לוחות מופעים בערים השונות שקשה למדי למצוא אותם ברשת אלא רק כשמגיעים למקום. אז ויתרתי וישבתי להקשיב למוזיקה בפארק כשלפתע הגיחה מולי קבוצת רקדנים ורקדניות לבושים בתלבושות צבעוניות וניכר היה שהם בדרך להופיע במקום כלשהו.
עקבתי אחריהן והגעתי למעין מרכז תרבות מקומי "Suglasie1869" בדיוק במקום בו ראיתי אמש את חוג הריקוד. הסתבר שנקלעתי לחגיגות 10 שנים לייסוד סניף של בית הספר פולקלור מסופיה וייסוד להקה מקומית בפלבן . ביקשתי להכנס ואמרו לי שכל הכרטיסים נמכרו אבל יש מוזמנים שלא ברור אם יגיעו . אם אסכים להמתין יש סיכוי שאכנס במקומם וכך היה. שילמתי 10 לב ( 20 שח) ונכנסתי למופע. המופע שילב רקדנים.יות מהלהקה המקורית מסופיה , אלו שראיתי אותם צועדים , שהיו ברמה גבוהה מאוד עם אמנים מקומיים.יות שניגנו, רקדו ושרו. ילדות קטנות , מבוגרים בני.ות 40+ , נערים ונערות. אמנם הרקדנים המקומיים לא היו באותה הרמה כמו הלהקה מסופיה אבל כבר אמרתי שהבולגרים מתייחסים מאוד בכבוד למסורת ולפולקלור הבולגרי כך שהביצועים בהחלט היו ראויים ואף מרשימים . הקהל , כנהוג באירועים כאלו כלל הרבה בני משפחה שבאו לראות את ילדיהם , חבריהם אל הבמה מה שהוסיף אווירה של חגיגה עממית באולם . אז הנה טיפ שרשמתי לעצמי לטיולים הבאים : כשרואים אמנים צועדים כדאי לעקוב ולראות לאן הם הולכים :) להיות ספונטני , צייד של הזדמנויות ...
יום ז - פלבן (10.10)
את היום האחרון כולו עד הנסיעה המתוכננת לשדה התעופה בסופיה הקדשתי לפלבן . התעוררתי שוב ליום גשום ועל הבוקר גיליתי עובדה מצערת (במיוחד בשבילי) - המרצפות בחלק מהמקומות בעיר חלקות מאוד , אם להוסיף לכך שבשולי המרצפות בפארק נמצאת אדמה חלקלקה שגם גולשת בגשם קצת אל המרצפות מדובר במלכודת רצינית ואני נפלתי לתוכה. החלקתי ומתחתי שריר בצורה כואבת במיוחד. את השאר היום נאלצתי לעשות עם שריר שנפגע מההחלקה . אז כדאי להזהר בימי גשם.
אבל נחזור אל מסלול הטיול . המטרה העיקרית שלי בפלבן הייתה להגיע לפנורמה של פלבן שקרויה גם Pleven Epopee 1877. מדובר באתר ידוע שנכלל ברבים ממסלולי הטיולים המאורגנים לבולגריה . ואכן כשהגעתי לשם כבר ראיתי אוטובוסים מגיעים למקום ואחרים עוזבים .
מדובר במיצג מצויר שמתאר על פני קירות בניין שלם את כיבוש פלבן על ידי הרוסים במלחמת רוסיה מול האימפריה העותמנית (1877-1878) . המיצג משלב גם דיורמות בגודל טבעי של תותחים , ציוד קרבי ושוחות כדי להכניס את הצופה לתחושה שהוא נמצא בשדה ההתרחשות .
קבוצות המבקרים היו די מבוגרות למעט זוג צעיר אחד שראיתי ( אבל שוב, אנחנו מחוץ לעונת התיירות ) . תהיתי עד כמה פנורמה שנוצרה ב1977 , במלאת 100 שנה לשחרור פלבן מהטורקים יכולה להרשים מישהו שכבר חווה את טכנולוגיית המאה ה21 כמוני או למשל בני נוער שגדלו במאה ה21 לתוך סרטי תלת מימד , מסכי קולנוע ענקיים , משחקי מחשב עם גרפיקה מרהיבה וכ"ו.
התשובה שלי מעורבת אבל נוטה לחיובית כי המיצג בכל זאת מרשים והמחשבה על כך ש13 אמנים עבדו על המיצג עדיין מרשימה . לא מדובר באמנות אייקונית כמו הקפלה הסיסטינית למשל אבל עדיין שווה ביקור. הנה קישור לאתר רשמי בו ניתן להתרשם קצת מהמיצג Panorama building
הפנורמה מתארת למעשה את כל מהלך שלושת הקרבות על פלבן בהם איבדו את חייהם 35000 איש משני הצדדים. ובחדרים נוספים מתואר מהלך העניינים ההיסטורי לפני המלחמה וגם את כניעתו של הגנרל הטורקי גאזי עוסמן פאשה לרוסים .
אחד מגיבורי הקרבות על פלבן היה גנרל בשם מיכאל סקובלב שנודע גם בכינוי "הגנרל הלבן" ( או ה"פאשה הלבן" עלידי הטורקים ) משום שנהג ללבוש מדים לבנים ולרכב על סוס לבן. הגנרל היה ידוע גם ברחבי אירופה כאחד מהמפקדים הרוסים המוצלחים והאמיצים אי פעם . הוא מונצח כמובן בפנורמה עצמה וגם הפארק שמקיף את הפנורמה קרוי על שמו . בפלבן קיימים עוד כמה מקומות הנצחה לזכרו .
פארק סקובלב מחוץ לבניין הפנורמה הוא פארק יפה ושווה שוטטות. באמצעו אנדרטה לחיילים הרוסים שנפלו בקרבות ויש בו ומחוצה לו בכיוון העיר כמה פסלים יפים , חלקם גדולים במיוחד (בכלל לא חסר בפלבן פסלים המוקדשים למלחמות השונות בהם בולגריה השתתפה)
אולם הפארק הנחשב יותר מעניין הוא פארק קיאלקה Kaylaka Park , מדובר בפארק עשיר במינים רבים של בעלי חיים וצמחים מוגנים. הוא ממוקם על כ -10 אלף דונם בעמק קראסטי של הקניון הטבעי של נהר הטוצ'ניצה. יש בו אגם ומוזיאון יין ייחודי שנראה לי מעניין . עם זאת מכיוון שנותרו לי כמה שעות בלבד בפלבן ויתרתי עליו .
פניתי חזרה אל המדרחוב לראות מה עוד פלבן העירונית יכולה להציע. התחנה הראשונה הייתה בית זעיר בתוך גינה יפה בקצה המדרחוב . בית המוזיאון של הצאר אלכסנדר השני. הבית היה סגור אבל אז מצאתי שיש בית אחר ממול בו יושבת אחראית המוזיאון שבאה ופתחה לי אותו . המוזיאון זעיר , 10 דקות של התבוננות לכל היותר. יש בו חדרים המשחזרים את שהותו של הצאר אלכסנדר ה2 בפלבן לאחר כיבושה ואפילו מדים אותנטיים של הצאר עצמו . לא מדובר בבית המקורי משום שכל השכונה למעשה נהרסה לטובת הפארק העירוני והמדרחוב , אבל בבית האחד שנותר ונקנה מהבעלים יצרו את המוזיאון . בכניסה ראיתי מחירון כניסה אבל משום מה ממני לא ביקשו לקנות כרטיס בכלל. חביב להצצה מהירה
יש עוד כמה מקומות מעניינים באזור המדרחוב . כנסיית ניקולס הקדוש שגם היא כמו רבות מכנסיות בולגריה שייכת ל"תקופת התחייה הבולגרית" ונבנתה ב1834 . יש בה איקונסטיס יפה מגולף עץ על ידי אמני טריאבנה הידועים והיא פופולרית למדי לטקסים שונים , חתונות וכ"ו . אבל גולת הכותרת שלה הן האיקונות ש68 מהן צוירו על ידי שני האמנים הנודעים מתקופת התחייה הבולגרית דימיטר זוגרף - ואחיו של זוגרי זוגרף ותלמידיהם. שווה לראות
עוד אתר מרשים מדי הוא המוזילאום - היכל ניצחון המרשים שבו דולקת אש תמיד לזכר החיילים שנהרגו במלחמת רוסיה -האימפריה העות'מנית . המבנה הוקם ב1907 במלאת 30 שנה לכיבוש פלבן על ידי הרוסים . הוא פופולרי בפלבן לצילומים של זוגות מתחתנים
המקום האחרון איתו חתמתי את הביקור היה הגלריה לאמנות על שם איליה בשקוב ( Ilia Beshkov Art Gallery) . גלריה מרשימה מאוד בבניין בן 3 קומות. רובה אמנות בולגרית ממיטב הציירים הבולגרים אבל יש בה גם מעט אמנות בינלאומית .
את הגלריה ייסד האמן הבולגרי הדגול איליה בשקוב ב1858 . למבקרים לא נותנים לשוטט בעצמם ומוצמדת אליהם מדריכה שבעיקר פותחת וסוגרת את האורות בחלק מהחדרים . הכניסה חינם
כאן בגלריה הסתיים הטיול שלי לבולגריה וממנה חזרתי באוטובוס לסופיה ומהתחנה המרכזית בסופיה ברכבת התחתית אל שדה התעופה . את הדרך להגיע לשדה התעופה מתחנת האוטובוס שמתי בטיפים
סיכום ודירוג מקומות ואתרים
אז כמו שציינתי בהתחלה המטרה הייתה לבחון באופן יסודי מקומות שעולים פחות על מפת התיירות . כמובן שבחנתי אותם על פי מה שמעניין אותו אז בגלל זה לא מצאתם מידע על קניות וחיי לילה אלא בעיקר טבע, אתרים ארכאולוגים , תרבות וארכיטקטורה עליהם נבנה המדד בתוספת אוירה כללית ואוכל. המדד הוא מ1 גרוע ל5 הציון המיטבי
לוביץ' - את הציון 5 לערים הייתי נותן ללוביץ. יש בה כל מה שאפשר לקבל מעיר בולגרית - רובע עתיק יפיפיה עם מוזאונים , כנסיה עתיקה , מבצר . יש בה פארק נהדר , גשר מקורה ייחודי , מסעדות טובות ומזכרות ייחודיות שניתן לרכוש בגלריות של הגשר המקורה . זו באמת מבחינתי פנינה ששווה להתגלות.
וראצה כעיר מקבלת 3 וחצי כוכבים בזכות המראות היפים שלה אבל אין לה הרבה מה להציע לתייר חוץ מאשר המוזיאון שלה אבל אפשר להעלות לה לציון 4 בזכות היותה מרכז מעולה לטיולים בסביבה - מערת לדניקה המעניינת ומסלולי הטיול בצוקים שסביבה
וידין היא מקרה מעניין , זו עיר שיש בה פוטנציאל אבל לא מאוד ממומש . יש בה מוזיאונים חביבים אבל לא מדהימים ואווירת הזנחה שמורגשת כשמתרחקים מהמרכז אבל מצד שני מבצר בבה וידה מדהים , בית כנסת מיוחד , אתרים יפים מהתקופה העות'מנית ונוף הדנובה , כמה מסעדות טובות ( לא הרבה) ואוירה נינוחה. זו עיר שדורשת התמסרות , עניין מיוחד כדי להגיע אליה היות והיא יחסית מבודדת ממסלולי טיולים קלאסיים . בסופו של דבר נהניתי בה למרות שלא הייתי ממליץ לכלול אותה כאופציה לתייר שזו לו הפעם הראשונה במדינה אלא אם כן יש לה הרבה מאוד זמן ועניין במורשת יהודית . בחשבון אחרון ציון 3 וחצי לעיר אבל 4 וחצי למבצר בבה וידה ו4 לבית הכנסת
פלבן עיר מודרנית חיה ותוססת אבל חסרת ייחוד ולכן ציון 3 וחצי יספיק לה. היא בסיס טוב לטיולים מסביבה וכמובן שיש בה את הפנורמה ( ציון 4 וחצי ) אבל אליה ניתן להגיע כאתר בלי להתעכב בעיר .
בלוגרדצ'יק - עיירה חביבה , יפה , זולה , המבצר המדהים שלה עצמו הוא 5 כוכבים + , הנופים מהממים ויש מסלולי טיולים מסביבה. אבל העיירה עצמה קצת מנומנמת ציון 4 לעיר עצמה בחשבון כולל .
מבצר מזדרה - אין מה לומר על העיר עצמה היא לא מעניינת . גם המבצר אטרקטיבי רק אם מדובר בחובבי היסטוריה וארכאולוגיה . ציון 3. עם זאת במידה ומגיעים בפסטיבל ימי הביניים במאי או ב14 בפברואר בחג היין זו יכולה להיות חוויה מיוחדת.
מנזר צ'רפיש - עוד אתר שהוא פנינה לא ידועה. אמנם מחוץ לעונת התיירות המקום נראה מעט נטוש אבל הוא שווה ביקור לא ארוך במקום . כניסה למנזר ותצפיות עליו מלמעלה. ציון 5
טיפים
תחבורה
אוטובוסים - למעט הערים הגדולות קשה לתכנן מסלולי טיולים באוטובוסים בין ערים קטנות ולכן כדאי ברגע שמגיעים לעיר מסוימת לברר את לוח הזמנים למקומות שאליהם רוצים להגיע. טיפ שני הוא להחזיק כסף קטן לאוטובוסים עירוניים היות ובחלק גדול מהמקומות עדיין נוהגים לקנות כרטיס נייר בלבה או שניים מהכרטיסנים.יות
מוניות - המוניות בבולגריה לא יקרות במיוחד. לדוגמה מונית מווראצה לצ'רפיש מרחק של כ30 קמ' בדרכים מעט מפותלות עולה כ40 לבה . בתוך העיר מדובר במחירים נוחים למדי אבל כדאי לברר מה החברות הרשמיות ולברר תעריפים רשמיים. לא לעלות על מוניות מחברות לא בדוקות
רכבות - רשת הרכבות בבולגריה מסועפת מאוד וניתן להגיע איתה למקומות די נידחים שקשה למצוא אליהם תחבורה אחרת נוחה . היא זולה מאוד אבל הרכבות לפעמים מיושנות עד לרמה של מזגן שלא עובד והיא איטית יותר מאוטובוסים . בין ערים גדולות יש כבישים מהירים ולכן אוטובוסים יהיו מהירים יותר.
הגעה מתחנה מרכזית סופיה ברכבת התחתית לשדה התעופה
כשיוצאים מתחנת האוטובוס עם הפנים לכביש יש לפנות ימינה ואחרי 100 מטר להגיע למעבר תת קרקעי שמוביל לקו הכחול . יש לנסוע שתי תחנות לכיוון serdika ולהחליף לקו הצהוב לכיוון שדה התעופה. עם זאת המעבר בין הקווים הוא ארוך ומפותל וכדאי לבקש עזרה ממקומיים . בדרך כלל הם עוזרים בשמחה . מכשול השפה מופיע כמעט תמיד ולכן כיתבו את בקשתכם באפליקציית תרגום והראו . כבר קרה לי במקומות מסוימים שאנשים פשוט סימנו לי לבוא אחריהם והובילו אותי לאן שצריך בלי להסביר במילים . מחיר כרטיס 1.6 לבה
תלבושות
בולגריה היא ארץ בה הפולקלור חי ובועט . במשך דורות כל אזור אופיין על ידי תלבושות המיוחדות לו . גם היום ניתן לזהות להקת פולקלור צבעונית על פי סוג האריג כפי שאפשר לראות בתמונה הבאה.
טיפים במסעדות - בבולגריה נהוג לתת טיפ אם כי לא חובה להתפרע. כ10% יספיקו
מחירי קפה - קפה הוא מצרך יסוד בבולגריה ולכן בכל פינה יש מכונת קפה . מחיר קפה אספרסו ממכונה עולה כ70-80 אגורות (כשקל וחצי ) , בקיוסקים קפה אספרסו ממכונה עולה 1 לבה או קצת יותר (כשני שקלים וקצת) , בבתי קפה זה כבר כ2 וחצי לבה . מחירי קפוצינו (או הפוך) גדולים ביחס של 150 % ממחיר האספרסו
סדנאות פולקלור - תחום הפולקלור בבולגריה מפותח באופן יוצא דופן והוא מהווה גם מוקד משיכה תיירותי מוביל . בכל עיר / עיירה או כפר יש להקת ריקוד עם ריקודים ייחודיים רק לה . ניתן למצוא מגוון פסטיבלים של ריקודי עם, מוזיקה ומופעי פולקלור. אבל גולת הכותרת הן סדנאות הפולקלור . בקיץ בכל שנה מתקיים סמינר פולקלור בפלובדיב שהתחדש השנה לאחר כמה שנים של הפסקה , פסטיבל מפורסם מאוד וענק עם מופעים וסדנאות הוא פסטיבל קופרישביצה שמתקיים כל 5 שנים ונחשב פסטיבל לאומי . לצערי לא הגעתי אליו השנה . הוא התקיים באוגוסט 2025 והפעם הבאה תהיה ב2030 אבל יש עוד סדנאות פרטיות כדוגמת אלו שמוצעות בtripadvisor אם תחפשו folk dance seminar או folk dance masterclass
קישורים
visit bulgaria - אחד האתרים המעמיקים ביותר על בולגריה. מדובר באתר עמוס באינפורמציה על המדינה . אמנם הוא מיושן , אפשרויות החיפוש באתר מוגבלות מאוד וחלק מהקישורים לא עובדים אבל עדיין ניתן למצוא בו מידע חשוב
אתר באנגלית בwikivoyage שנותן הסבר יפה לגבי וידין (מחירי הכרטיסים מעט לא מעודכנים )
