טנריף - כל כך הרבה יותר מחופים ותיירים

 כמה זה עולה?

טנריף היא חלק מספרד, והמחירים כמו באירופה פחות או יותר. לגבי לינה ראו לעיל. רכב פורד פוקוס עלה 373 יורו ל- 11 יום, והוזמן מהארץ. יש הטוענים כי אם שוכרי במקום זה אף זול יותר. הדלק זול מבארץ במעט. המחיה אינה יקרה כלל, המחירים בסופר אינם יקרים מאלו של הארץ, ולעיתים זולים יותר, מחירי המסעדות ובתי הקפה הוגנים ביותר. האטרקציות התיירותיות העיקריות, אכן יקרות, אך כך זה בכל מקום.
 מבחינת קניות -; אולי זה כי נפלנו על סוף עונה, אולי כי בחרנו את המקומות שתיירים כמעט לא מגיעים לשם -; אבל הבנות חגגו על הקניונים, לא רק הודות למבחר אלא בעיקר הודות למחירים הזולים להפתיע (שהגיעו למשל ל- 4 זוגות נעליים טובות ב- 20 יורו. אם כי זה באמת מהזולים ביותר).

 

איך מגיעים לשם?

טוב, אין טוב בלי רע.... לרוב אין טיסות ישירות לאי והטיסה עוברת דרך ספרד, ודורשת טיסת המשך. מה שעושה את הטיסה עצמה לא זולה, והופך את ההגעה לאי ליום שלם פחות או יותר.
אנחנו טסנו דרך מדריד. בדרך הלוך בילינו בשדה התעופה המשמים הזה 3 שעות ובדך חזור 6 שעות. מי שנוסע דרך מדריד חשוב לדעת -; הטיסה מהארץ נוחתת בטרמינל 4s, משם לוקחים תחתית לטרמינל 4 (זו תחתית מקומית של שדה התעופה והיא נסועת רק בין שתי תחנות אלו, ומובן שאינה עולה כסף). יש לרדת לקומה התחתונה ביותר לעקוב אחרי השלטים המובילים לטרמינל 4. בטרמינל 4 יוצאים החוצה לכביש שמחוץ לטרמינל, ממול ליציאה יש תחנת אוטובוסים, לאוטובוסים שנוסעים בין ארבעת הטרמינלים. טרמינל 4 מרוחק קילומטרים חדים מטרמינלים 1-3. האוטובוס אינו עולה כסף. נוסעים לטרמינל 2. בטרמינל 2 עולים לקומה שניה, ושם מכרטסים לטיסת ההמשך.
גם בטרמינל 4 וגם בטרמינל 2 עיקר החנויות והמסעדות הן בטרמינל עצמו, כלומר לאחר בדיקת הדרכונים.
והערת אגב נוספת -; בספרד חץ שמשעמו ישר הפוך לזה שאנחנו רגילים במקום להצביע מעלה הוא מציע מטה. זה מטעה כי באופן טבעי כשרואים חץ המצביע מטה הנטייה היא לרדת קומה ולא להמשיך ישר. אנחנו עשינו סיורים בין קומות שונות עד שהבנו שהם פשוט עובדים אחרת...
אנחנו נחתנו בשדה התעופה הצפוני של הא מספרד. זהו שדה תעופה קטן ונוחי. שם לא צריך לעבור שוב ביקורת דרכונים, כי האי שייך לספר ולכן בעצם כלל לא יצאנו .
 

 

 סיפור המסע: הטיול נערך בסוף אוגוסט 2011

היום הראשון:

נוחתים בשדה התעופה של מדריד לענן וזרזיף גשם קל. הפעם אנו אדישים, שספרד תעטה ענניה, אנחנו לטנריף השמשית. במדריד נוסעים לטרמינל 2, שם עולים ויורדים בין הקומות עד שמצאנו בקומה השנייה את המקום בו מכרטסים לטיסת ההמשך. המקומות הוזמנו מראש ודובר בהליך פורמלי, אבל איש חברת התעופה הצליח להסתבך עם כל פרט החל מבדיקת הדרכון עד הבנת ההזמנה. בדרך חזרה כבר גילנו כי נמל התעופה של מדריד מתכחש למושג יעילות, וקיבלנו את הדין. ביום זה עוד נלחצנו כמעה. אנו מותשים מהטיסות הארוכות והסיבובים במסדרונות נמל התעופה. נופלים במסעדה הראשונה בנמל התעופה וממתינים לטיסת ההמשך. זו התעכבה בשעה וחצי. שיהיה. בטיסת ההמשך, זאת כבר ידענו, אין שתיה או כיבוד. כלומר יש הצע -;אבל הכול עולה כסף והרבה. אנו שהיינו מוכנים לכך, הבאנו מזון ושתיה משלנו. בטנריף אנו נוחתים לאור אחרון, וזוכים לראות את העננים העוטפים את הגבעות הוולקניות של האי. לוקחים את הרכב ונוסעים מותשים לביתנו. הבית, כמתואר לעיל, מקסים, אוויר האוקיאנוס הצונן והנקי עוטף אותנו ומעיר בדיוק במידה לרדת ל- Candelaria העיר לקניות. נוסעים עם הכביש היורד מהאוטוסטראדה, עד הסוף, כלומר עד החוף, פונים שמאל, ואחרי כ- 100 מטר יש סופר גדול. בסופר יש חניה חינם (ברחוב צדדי מימין הנמצא כ- 50 מטר שמאלה מהכניסה הראשית. יש שילוט). שקט אופף את הווילה - לילה טוב טנריף -; המסע אליך היה ארוך ומעייף.

היום השני:

אולי זה הפרשי השעות או ההשכמה המוקדמת יום קודם, אבל אצל הילדה ואצלי השעון מבולבל. בחמש בבוקר אנו ערניים לגמרי. מה שלא ניתן לומר על השמש הטנריפית. בטנריף מספר שעות האור הוא כמו בארץ, אלא שהם אוהבים למשוך את היום -; השמש זורחת רק אחרי 0700 ושוקעת בערך ב- 2100.

אבל כשהשמש עולה היא מבעירה את העננים מעל האוקיאנוס בסימפוניה של אדום, צהוב וכתום, וההרים המדבריים סביב מחזירים הד אדמדם. מרהיב. אנו נוסעים דרומה על tf-1, זו האוטוסטראדה של טנריף. מדובר בכביש מהיר, שרוב הזמן נוסעים בו במהירות של 130 קמ"ש. הנוף סביב מדברי, גאיות יבשים מחורצים בערוצים תלולים. גבעות געשיות מידי פעם צצות בצדדים, ובמרכז,כל הזמן, נישא הר הטידיה העצום. מעט מאד ישובים פרוסים בדרך והאוקיאנוס מתנפץ לסלעים וצוקים נמוכים מימין.
 

האוטוסטראדה נגמרת, ואנו ממשיכים בכביש TF-47 עד ל- Los Gigantes כשמידי פעם מטעי בננות מנמרים את הנוף האפור. בכיכר בקצה הכביש, פונים שמאלה, מטה עד לחוף. מסתבר שקשה עד בלתי אפשרי למצוא חניה למטה ליד הנמל, אנו מטפסים שוב מעלה ומוצאים חניה ברחוב צדדי קטן. לא להתייאש. מעל העיר עומדים צוקי הענק של לוס גיגנטס -; מדובר בצוקים שצונחים לים מגובה של מאות מטרים, כדי 400 מטר. מחזה מרשים ביותר.
 

אפשר לקחת שיטלצפות בצוקים ובלווייתנים. יש שייט של שעתיים, של שלוש ושל ארבע. הרבה חברות מציעות פחות או יותר אותו השיט. ואם באתם, כמונו, בצהרים תהיה גם ארוחת צהרים קלה. ראו למשל: http://www.losgigantes.com/nashira.htm או: http://www.losgigantes.com/ מכיוון שאני סובל בקלות ממחלות ים אנו בוחרים בשיט הקצר של שעתיים. 10 יורו לילד 20 יורו למבוגר.
 

בהתחלה השיט לתוך האוקיאנוס למקום קינון של לווייתנים. לא מדובר בלווייתני הענק, אלא במשהו שנראה כמו דולפין גדול וסטאטי. הילדה מתלהבת הן מהלווייתן והן מהרוח הימית. אנו מהנוף. ואז חוזרים לעבר האי ומפליגים לצד צוקי הענק. גם מתחת לה קשה לקלוט את הגבוה העצום שלהם. כל ספינה מתגמדת לקליפת אגוז תחתם. במקום בו ערוץ נחל מסאקה יוצר חוף הספינה מתקרבת אליו, ומי שרוצה מוזמן להתרחץ במים. ולאלו גוון כחול עמוק וטורקיז ירקרק והם צלולים כבדולח, וכמובן -; קרים מאד. לאחר הרחצה, ולאחר שטיילים אמיצים שירדו בקניון מצטרפים לשיט חוזרים לאורך הצוקים.
 

אנו מחליטים להקיף את האי ולחזור לקנדלריה מצפון. ממשיכים בכביש TF-545 וממנו ל- TF-82. הכביש מטפס על ההר, האוקיאנוס מתרחק מלמטה, ויערות אורנים דלילים מנקדים את הנוף. עוד נתרגל לשינויים הקיצונים בנוף הטנריפי.
 

בין עיירות מנומנמות עוברים את קו פרשת המים, והמדבר הופך ירוק -; שרכים וחורש ים תיכוני מהווים את הנוף עתה. מעט אחרי הצומת של TF-82 עם tf-421 (הירידה לגרצ'יקו) יש נקודת תצפית (ובה מסעדה וחנות מזכרות.) בשם maridor garachico לדעתי אחת מנקודת הנוף היפות באי. גבוה מעל העיירה גרצ'יקו -; לשון יבשה וולקנית החודרת למים -; בתי העיירה מתחת נראים בדיוק כמו עיר מקוביות.
 

מעט אחריicod de los vinos הכביש הופך ל- tf-5 שקרוב יותר לחוף הופך שוב לאוטוסטראדה. החלק הצפוני של האי ירוק כולו -; על ההר יערות האורנים, שענן יושב עליהם דרך קבע, ובעמק התלול מתחת המון כפרים, מטעי בננות ושאר גידולים. עייפים חוזרים לבית. הילדה לא מוותרת על רחצה בבריכה. לאחר שעשתה את שלה אנו פונים למסעדה הכפרית הקרובה. כזו שספק שידעה תיירים רבים.

 היום השלישי:

שוב הילדה ואני קמים מוקדם בבוקר. ואם כבר קמנו מוקדם מידי זו הזדמנות למהר ללורו פארק (http://www.loroparque.com/en/index.asp ) לפני שהמון המטיילים יגדוש אותו. את הכרטיסים קננו בארץ באינטרנט, ובחרנו לקנות את הכרטיס המשולב עם זה של פארק המים סיאם. (http://www.loroparque.com/en/BuyTickets.asp ) המחיר לשני הפארקים הוא 55 יורו למבוגר ו- 30 יורו לילד. בכל אחד מהם ניתן בקלות להעביר יום שלם.

הדרך משולטת היטב, כבר באוטוסטראדה, וכל הדרך ב- Puerto de la cruz. אנו מגיעים ממש בפתיחה. החניה בכניסה פנויה והמחיר 2.4 יורו לרכב. בעלי הכרטיס המשולב משאירים טביעת אצבע בכניסה -; זכרו איזה אצבע הטבעתם, אתה תכנסו גם לסיאם (לנו כמעט היה בלבול אצל הילדה). מדובר בגן חיות גדול ויפה ובו הרבה מופעים של חיות -; בעיקר חיות מים: כלבי ים, דולפינים, תוכים והשיא -; מופע האורקות. בין לבין הרבה כלובים ובהם בעלי חיים שונים (פינגווינים מקסימים, אזור של אקווריומי דגים, נמר לבן ועוד ועוד). גנים בוטנים. והכל יפה ונעים. אפילו לא מרגישים בעומס התיירים.
 

כבר על ההתחלה רצוי להצטייד במפה המתארת את שעות המופע השונות כדי לתכנן כך שמספיקים את כולם. הגיעו כרבע שעה מוקדם יותר לכל מופע ותפסו מקום, לעיתים לא נותרים מקומות כלל למי שמגיע רק 5 דקות לפני...
 

כלבי הים משעשעים. הדולפינים עושים פעלולים מרשימים. והאורקה -; זו בהחלט חיה מרשימה. המושבים הקרובים מסומנים כמושבים מתרטבים, כי האורקה קופצת במים ומשפריצה לכל עבר. מי שבוחר באזור הרטוב -; יכול לרכוש מעיל גשם (או להביא מראש) -; קחו בחשבון שמדובר בזרם מים עז, מלוח וקפוא.

לילדה שלנו היה פצע פתוח וזריית מלח קר זה על הפצעים שבר אותה. אה -; זה וגם העייפות. עוד סעדנו במקום (מחיר שחיתה שגרתי -; 22 יורו לפיצות ושתיה בערך) וגמורים חזרנו לקראת אחר הצהרים המוקדמים לבית. הבנו ששנת צהרים תסדר את השעון -; רוח נעימה מהאוקיאנוס צננה את הדירה אותה פתחתנו לרווחה. שקט ושלווה סביב. מנוחה מושלמת.
 אז איך משיבים את נפשן של הבנות? קדימה לקניון. בפאתיה הדרומיים של סנטה קרוז יש אזור קניונים גדול. ביום זה הלכנו אל מה שהתברר כקניון המוצלח בעינינו: santa cruz Carrefour (http://www.santacruzcarrefour.com/ ). מקנדלריה לסנטה קרוז, יוצאים ביציאה 6, הכביש חוזר מעט דרומה, כאשר רואים את המבנה הכחלחל של הקניון משמאל פונים ימינה ומיד לחניה. יש במקום סופר עצום ובו גם ביגוד, מוצרי חשמל צעצועים ועוד. וכ- 4 קומות של חנויות. המקום מאד לא מתוייר, ברוב החנויות לא ידעו כלל אנגלית. והמחירים היו זולים כדי פליאה. אולי היה זה סוף העונה, אולי מזל, אבל הבנות פשוט השתוללו בגדים בעיקר לאישה ומוצרי טופ מודל לילדה. איכשהו לא בזבזנו הרבה כסף, למרות השלל הגדול. גם זה חלק מהכיף לא? אגב ממול הקניון (בבניין אדום לכוון הים) חנות מאד גדולה, ולא יקרה, למוצרי חשמל.

 היום הרביעי:

סוף סוף קמים בשעה סבירה מאוששים ומלאי מרץ. לפני שנצא לנוף, אנו מחויבים לשלוח גלויה שנקנתה יומיים קודם לחברה של הילדה. אנו יורדים לקנדלריה לחפש תיבת דואר, ומופתעים לגלות את העיר שוקקת.

במדרחוב חמוד המוביל לכנסיה הגדולה הכל מעוטר דגלים, החנויות פתוחות ואנשים פוסעים לבושים חגיגית לכנסיה החשובה של העיר. בצד השני של בתי המדרחוב על חופי השחור אנשים משתזפים בהנאה. שלוב מיוחד של חג ושל חול.

 במדרחוב אנו מנסים את הממתק הטנריפי -; גוש של סוכר עם קוקוס ואננס (אפשר עם מיני אגוזים שונים), כל כך מתוק שדמעות עולות בעיניים בכל ביס. מיועד רק לאינפנטילים קולינרית.

 זהו סוף סוף לנוף. היום היעד הוא רכס anaga. רכס זה הוא האצבע הצפונית מזרחית של האי. הרים גבוהים ותלולים ביותר הצומחים פרא מהים. הצד הצפוני ירוק מאד, הוא מיוער מאד ביערות עתיקים שכמותם כיסו בעבר הרחוק מאד של עידן הקרח את כל המזרח התיכון והיום שרידים ממנו נותרו רק באיים הקנריים. החלק הדרומי צחיח ביותר. בפסגת הרכס אפשר להבין מהו מדבר בצל כשם כשעומדים בדיוק על הקצה ומצד אחד זורמים עננים במהירות ונמוגים לשמים ובצד השני -; שמש יוקדת.

 אנו נוסעים לעבר la laguna, שילוט ברור מוביל ל- anaga על כביש tf-13 שעוקף את העיר ממזרח ומתחבר ל- tf12, כביש יפיפיה שנוסע בדיוק על הרכס, נוסעים תחת חופת עצים אך מידי פעם, בעיקול זה או אחר, מגיח צד שונה של האוקיאנוס -; צחיח או ירוק. בין צוקי פרא או מנוקד כפרים.

תחנה ראשונה -; mirador de jerdina הצופה אל לגונה, סנטה קורז וכל עמק אורטובה עד פסגת אל טיידה.

 משם ל- cruz del Carmen. שם תחנת המידע של הרכס, אפשר להצטייד במפה ובעצה טובה.

במקום מתחיל טיול רגלי פשוט מעגלי וקצר העובר ביער עד לנקודת תצפית יפה לעבר הצד הצפוני של האי.

הטיול אורכו כ 1.4 ק"מ הלוך חזור.

אפשר לקרוא: http://www.tenerife-information-centre.com/sendero-de-los-sentidos.html

 חוזרים לרכב ועולים ל- pico del ingles ממנה ניתן לצפות בו זמנית על כל החלק הדרומי של הרכס ועל כל חלקו הצפוני. אמנם העננים הרבים במקום מסתירים את הנוף, אבל הרוח הנושבת בהם בעוצמה גורמת לחלקים שונים להיחשף ולאחרים להעלם וכמו בטלאים רואים את הנוף כולו.

 הכבישים אמנם צרים ומפותלים אבל מספיקים לשני כלי רכב, אנו פונים לכביש צר יותר -; tf-145שנכנס להר, עד סופו. עכשיו יש מום לרכב אחד על הכביש. בקצה הכביש פונים לעבר -; chimadana. עכשיו גם לרכב האחד בקושי יש מקום. הכבישים הנ"ל נוסעים על הר תלול -; כמעט מצוק -; וטרסות תלולות יוצרות מדרגות על ההר, מדרגות בין וחוות בודדות המנקדות את המתלול. מעל מידי פעם חרוטים שחצבה הרוח באדמה הוולקנית.

 

chimadanaהיא כפרון קטן שחלק מבתיו הם בעצם מערות בהר. וממנו ניתן ללכת לנקודת תצפית מרשימה לעבר האוקיאנוס. המקום מתכונן לחגיגה -; התושבים לבושים בלבושים מסורתיים וקדרות ענק מבעבעות תבשילים, אבל הילדה מסרבת ללכת, ולאחר מריבה קשה והצבת גבולות, אנו לומדים את מקומנו, ומוותרים.

 חוזרים ל- tf-12 המרהיב עד tf-123 ממש מייד נקודת התצפית el bailadero משם תצפית מרהיבה לעיירה -; taganana ולחוף הצפוני. הרי ענק צונחים לים ירקרק ועננים מתלטפים בין המצוקים. ואנו עוצרים לפיקניקון מול הנוף.

 

 יש עוד הרבה מה לראות ברכס יפה זה, אבל הילדה רוותה נסיעות אנו חוזרים ל- tf-12 ויורדים אתו דרומה לעברsan andres. ההרים עודם תלולים אבל כבר ללא ירק. וסלעים גדולים שהרוח שחקה מבטאים את עוצמת הטבע. מעט מזרחית לסאן אנדרס חוף ים יפיפה בשם playa la teresitas. חוף שיובא אליו חול צהוב ורך מהסהרה ודקלים מעטרים אותו. זמן לרחצה כי גם לילדה מגיעים הרגעים שלה בטיול. אבל לפני הרחצה -; עולים לתצפית על tf-121 עוד מזרחה לחוף -; ממנו ניבט החוף כולו, ברקע santa cruz ומעל פסגת הטיידה. רואים את כל ההר -; מהאוקיאנוס (גובה פני הים) עד קצהו השפיצי (3,700 מטר מעל גבוה פני הים). מבט לצד השני מגלה צוקי אבן אדומה קרחים הנופלים למים הכחולים. יפה כל כך...

 חוף הים מאד נעים, המים קרירים במידה הנכונה. החניה חינם, אבל אם רוצים לשכור מיטה להתרווח עליה יש לשלם 2.5 יורו למיטה. אנו מתפתים. אט אט הרוח מתחילה להתחזק והחול מצליף בנו. זמן לשוב הביתה.

ובבית? אחרי רחצה טובה באוקיאנוס, אין ברירה חייבים להיכנס לבריכה...

 היום החמישי:

ההורים החליטו שמגיע להם עוד יום של נוף. היום נעפיל אל ה- teide -; הפארק הלאומי שפסגת האי, שבגובה 2,000 מטר מעל פני הים.

 עולים בכביש tf-24שעולה על שלוחת הר מעל ללגונה (השילוט אליו ברור מאד). לאחר שניסנו את כל הכבישים שעולים לפסגה אנו יכולים להעיד כי הוא היפה מכולם. מהר מאד נכנסים ליער עבות של אורנים גבוהים, הגזע והאגמה סביב אדומים והצמרות ירוקות, והן יוצרות חופה עדינה מעל הכביש. מידי פעם עוצרים לנקודות תצפית מרהיבות על כל העמקים מצפון ומדרום. יש כל כך הרבה נקודות כאלו שבשלב מסוים מוותרים.

מרשים במיוחד לצפות לכיוון עמק אורטובה המכוסה ענן תמיד, כאשר אנו מעל גובה הענן ורואים את החופה הלבנה מכסהמהים עד ההר -; מתחת ירוק של יערות האורנים והחוות של העמק ומעל ההר הצחיח, במקום אליו העננים כבר לא מגיעים.

 בקצהו הכביש מתחבר ל -; tf-21, במקום מסעדה ותחנת מידע קטנה, מרכז התיירים העיקרי של השמורה נמצא מעט בהמשך הכביש דרומה. בינתיים הנוף התחלף לחלוטין. זהו מדבר צחיח לגמרי וחלקים ממנו חוליים. טוב זה לא חול זה טוף דקיק. סביב צוקים נמוכים (מזכיר מעט את הנוף בתמנע) ובאמצע קרוב מתמיד פסגת el teide, ניתן להתרשם מנהרות הלבה השחורות שקפאו עליו ומהמכתשים הגעשיים.

הרבה טיולים רגליים אפשר לעשות במקום, אבל אנו יוצאים רק לגיחות קטנות. אפשר גם לעלות ברכבל לפסגה, אבל התור האינסופי והמחיר הגובה עושים לנו רגליים קרות.

 עוצרים ב- parador מלון בודד באמצע המכתש, שלידו ניתן לעשות טיול רגלי קטן בין תצורות אבן מרשימות: Roques de Garcia.

 אנו לא שבענו מההר וממשיכים להקיפו לעברt-36. כאן הכביש עובר לעיתים כמו גשר צר מעל נהרות הבזלתהשחורה, ממש כמו מעל נהרות שחורים ומאובנים, כשהחריצים העמוקים בבזלת הםכמו גלים סוערים. בקצה הכביש, לפני הירידה, חניון ובו מתחיל מסלול הליכה ל- montana samara. באיזור עצים עתיקים, אך לא כיער אלא מבודדים, שצומחים באבן אדומה לחלוטין. המחזה מיוחד ושונה ויפה להפליא.

ואפשר לערוך בו טיול נאה: http://books.google.co.il/books?id=r4JeK6GX7V8C&pg=PA66&lpg=PA66&dq=montana+samara+teide&source=bl&ots=PfY7cfiIL0&sig=-C9UJU5yw8y_jTNCpHnkCTtupmY&hl=iw&ei=dk-oTouHDYLpOeyktB0&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=4&ved=0CDMQ6AEwAw#v=onepage&q=montana%20samara%20teide&f=false

 

 זהו מסתובבים וחוזרים מטה, הפעם דרומה דרךtf-21 הכביש מפותל להפליא, ויפה אבל הרבה פחות מ- tf-24. איזור זה צחיח יותר. הנסיעה ארוכה עד לאוטוסטראדה ומשם צפונה לקנדלריה.

אנו רעבים, והילדה מצפה למתנת פיצוי על יום הנסיעות הארוך -; ואנו שוב לאחד הקנונים בפאתי סנטה-קרוס, הפעם ל-alcampo שבכביש tf2 http://www.tenerife-information-centre.com/alcampo.html

במקום סופר גדול, לא מעט חנויות, ליד יש גם סניף גדול של toy'sRus. אנו סועדים אוכל מקומי ומיץ-פרי מרענן, ושוב, בלי משים הבנות יוצאות בשלל רב. הבריכה בבית קוראת לילדה לסיים את היום.

היום השישי:

אחרי יומיים של נוף, הגיע הזמן לעשות יום בדגש ילדה. שמנו פעמנו לאטרקציות שבדרום האי.

אנו מתחילים דרכנו בפארק הקופים: http://www.monkeypark.com/ . נוסעים דרומה באוטוסטראדה ויורדים ביציאה 26, שהיא גם 66 (יש לאוטוסטרדה שיטת מספור כפולה -; זה מעט מבלבל בתחילה) נוסעים לפי שילוט exotic park בכביש tf662 עבור במקביל וצמוד לאוטוסטרדה. האקסוטיק פארק נסגר, אבל כק"מ שניים בהמשך הכביש (ודי בסופו) מגיעים לפארק הקופים.

10 יורו למבוגר 5 יורו לילד. זהו גן חיות קטן בסך הכול אבל יש בו צבי ענק ואיגואנות גדולות, תוכים רבים ועוד יותר קופים- החל מקופיפים קטנטנים וכלה בקופי אדם גדולים, שימפנזים וגורילות. את כולם אפשר להאכיל. השיא במקום הוא אותם הכלובים בהם הקופים (מהקטנים) מסתובבים חופשי ואנחנו מסתובבים ביניהם, הם יושבים על המטיילים ואוכלים מידיהם.

אפשר לקנות מזון במקום, אבל עדיף להביא מהבית -; זול יותר ואטרקטיבי יותר. אלא מה, הקופים די שבעים ולא מסתפקים בפחות מהטוב ביותר. רצוי ענבים ובננות (בתפוחים הם זלזלו זילזול מביך). בכניסה עושים ביקורת על האוכל שמביאים מהבית, ואם כלולים ממתקים -; זה נאסר.

לאחר שעה במקום, אנו חוזרים לכביש לעבר playa de la Americas, יוצאים ביציאה 29 ופונים שמאלה (כלומר צפון מערב) לעבר aqualand. השילוט די טוב למקום.

http://www.aqualand.es/tenerife/index.php?wlang=en

מדובר בפארק מים נחמד ובו גם מופע דולפינים נהדר. מי שיקרא על המקום ב tripadivsor וכו', עלול להיבהל. המקום הושמץ מאד, אלא שממש השנה המקום עבר שיפוץ ומתיחת פנים, וכל המתקנים במצב מצוין. נכון המים הם מי מלח קרים, אבל הרבה בריכות בטנריף הן על בסיס מי מלח, והקור רק נעים בשמש האוגוסטית.

מה שמעט מפריע הם הם המחירים על כל תוספת.

מחוץ לפארק חניון בחינם (2-3 דקות הליכה). המחיר 19.5 יורו למבוגר ו- 14.5 לילד. המקום מכוון לגלאים הנמוכים יותר (0-10) למרות שגם בני עשרה יכולים להנות מאד. 5-6 מגלשות לגדולים, "נהר" פתלתל ורוגע לשיט אבובים, והמון מתקנים לילדים קטנים. להבדיל מסיאם פארק, אין תורים ואפשר לגלוש שוב ושוב בכל מתקן.

האוכל במקום יקר וכדאי (ואפשר, אגב) להצטייד באוכל מהבית, או לקנות בסופר שממש ממול הכניסה. לוקר עולה 4 יורו + 2 יורו ערבון שמקבלים עם החזרת המפתח.

אנו הגענו ב- 12:00 וכבר לא היו כלל כסאות פנויים. פרסנו מגבות והתנחלנו על פיסת צל -; ואלו נדירות בפרקי במים בטנריף, שכן השיזוף הוא דת שם. אמנם כל הכיסאות היו תפוסים, אבל אין כלל תחושת דוחק וצפיפות לא במים ולא מחוץ להם.

 ב- 15:00 מתחיל מופע הדולפינים, ויש רק אחד כזה. המופע עשיר בפעלולים ומרשים הרבה יותר מזה שב- loro park. יש גם מוזיאון של דולפינים וחיות ים, אלא שהוא עולה עוד כסף (3 יורו נדמה לי) ואפשר להזמין ליטוף דולפינים וצילום עימם (עוד כסף).

אגב צילום -; בכל אתר ואתר בטנריף, בכניסה יתעקשו לצלם אתכם על רקע סממן המקום. סירוב לא יתקבל.

אנו לא קנינו שום תמונה כמובן, אבל הילדה נהנתה לחפש את תמונתנו ביציאה ולהתחנן לאחת.

חוזרים צפונה. עדיין לא מאוחר ואנו, המבוגרים מחליטים לעשות גיחות החוצה מהאוטוסטרדה ולראות את עיירות החוף. אלו שבצד המזרחי של האי אינן תיירותיות כלל. בחופים תפגשו רק דייגים או בני העיירה שנופשים את אחר הצהריים בחופם שלהם. העיירות שקטות מעט ציוריות, החופים סלעיים, והאוקיאנוס גלי ושוצף בהם במיוחד. מראה הגלים המתנתצים על סלעי הבזלת הרמים יפה מאד.

 בדקנו 2-3 יציאות שכאלו החוף היפה ביותר נמצא ב- los roques שביציאה 14. בין שני גושי סלע שחורים ועצומים דחוקים בתים בודדים של העירה וממול סוגר אי קטן. איני חשוב שתיירים מזדמנים לשם, והמקום שקט ואמיתי.

בצד הצפוני של הצוק ישנו חוף רחצה נוח יותר. אולם לדעתי להישכב בחוף שבין הצוקים, להביט בנוף, להאזין לשאון גלי האוקיאנוס, ולנשום את האוויר הנקי והמלוח -; זו מהות השלווה.

אנו חזרנו למקום שוב לקראת סוף הטיול.

 היום השביעי:

אחרי הרבה טבע פראי ופרקים לתיירים הגיע הזמן לאורבניקה. היום יום עירוני מתון ורגוע.

אנו ל- santa cruz de Tenerife. סנטה קרוז היא הבירה של טנריף. זו עיר קטנה ונחמדה. כנראה היא לא האתר לתיירים במקום, ובזכות זה, ובזכות קרבתה למגורנו, בחרנו בה ולא בפוארטו דה-לה קרוז.

מי שיחפש רחובות סואנים ומונומנטים שלתרבות מרהיבים -; מוטב שיחפש במקום אחר. אנו אהבנו את העובדה שהכול בקטנה, ודי מקומי ומשרת מקומיים. יש תיירים -; אבל הם לא אלו שנותנים את הטון. כלל לא.

יוצאים מאחור יחסית, והאתר הראשון הוא האודיטוריום של העיר, זהו מבנה שתכנן הארכיטקט סנטיאגו קלאטראבה, וכל מי שמבין בארכיטקטורה מבין שמדובר בבעל שם ולא בכדי. אשתי האדריכלית, אוהבת את עבודתו מימים ימימה -; אז חייבים לבקר. המבנה באמת מרשים ביותר -; וכאן התמונות יעשו את שלהם.

 נכנסים לעיר מדרום ומעט לפני המבנה יש חניון ענק ובחינם (בין המצודה למבנה). החניון משמש בעיקר את באי parque martim cesar manrique. לתושבי סנטה קרוז ים ונמל -; אך החוף לא ראוי לרחצה. מה עושים? מייצרים לבד דמוי חוף. מדובר בקובץ בריכות של מי מלח חלקן עמוקות חלקן רדודות, ביניהם עצי דקל והכול מעוצב יפה להפליא ונעים. אנו נחזור לשם מאוחר יותר לסגור במקום את היום.

 כעת למרכז -; בכביש הראשי ממשיכים וממש במקביל ל- plaza de espana יש פניה ימינה לחניון תת קרקעי (הפניה קצרה ומגיחה בפתאומיות -; קל להחמיץ) החניון עלה 8 יורו ל- 5 שעות.

הכיכר עצמה נאה -; משטח מים רדוד שעליו ומשתקפים המבנים הגדולים שסביב. לד הכיכר לשכת התיירות המרכזית של העיר שתספק מידע רב על האי בכלל.

 אנו פוסעים במדרחוב הראשי: calle del castilo זהו מדרחוב שוקק וחי, משני הצדדים חנויות רבות -; בגדים ומצורי חשמל. מוצרי החשמל במחירים הוגנים עד זולים, והבגדים גם. אנו בעיקר נהנים מהתנועה האנושית, מופעי הרחוב הקטנים והמאולתרים. עד קצה המדרחוב ומשם פונים לעבר parque gracia sanabaria . פארק נחמד עם צמחיה רבה ומגוונת. הם קוראים לזה גן בוטני קטן -; אולי זה נכון, אנו התעניינו יותר בבית הקפה על המילקשייק שבו. אחרי הכול ההליכה הארוכה בשמש עייפה אותנו.

חוזרים חזרה -; הסיאסטה ממשמשת ובאה והאישה נבהלת שמא לא תספיק להצטייד בקניה או שניים, זה נגמר ב- 7 חולצות איכותיות (במחיר של כ- 50 יורו). אט אט החניות נסגרות, וכמקובל בספרד, ב- 1330 העיר נסגרת ומתה. תופעה מתמיה למדי.

עוד מעט אורבניקה נדרשת לנו אז אנו הולכים ל- moseu d la naturaleza y el hombre. זהו מוזיאון הטבע המקומי שמתגאה במומיות של הגאצ'וז -; יליד טנריף. המוזיאון היה בשיפוצים -; לא עצים ולא מומיות. מאוכזבים אנו מפנים אחורינו למוזיאון, מסתובבים ושבים. בדרך חולפים על פני iglesia de nuestra senora de la concepcion הכנסייה החשובה של העיר. סתם כנסיה. אין שום דבר מרשים.

 זהו שבענו אורבניות והליכה בשמש, ואנו ל- parque martim cesar manrique. 2.5 יורו כניסה למבוגר ו- 1.5 לילד. מיטת פלסטיק יש במקום חינם, אבל מי שרוצה מזרון יוסיף 2.5 יורו ושמשיה עוד 3 יורו. יש במקום קיוסקים ומסעדות במחירי סבירים. איך זה ייתכן? כי המקום לא מיועד לתיירים אלא לסנטה-קרוזים. ואלו גודשים את הבריכות. ילדים, אמהות, נערים וקשישות. והנשים רובן חשופות חזה. כך זה מקובל באי -; ללא הבדל גיל או מתאר, ואולי משום כך אין בכך מיניות כלל, וזה הופך חלק חסר משמעות מהנוף.

הילדה חוקרת כל בריכה, המים קפואים אך זה לא ירתיע אותה. ב- 18:00 המקום נסגר ומעט קודם רוח חזקה וקרה מצליפה מהאוקיאנוס. השלווה הלכה מהפארק, ועמה גם אנו הולכים.

היום השמיני:

שלשום השתוללנו בפארק המים, ואתמול הלכנו רבות בעיר -; זה הזמן לתת לרגליים לנוח. היום נעשה יום נסיעות בנופים. בסופו של יום הסתבר שביום זה הרגליים עבדו קשה יותר מכל יום אחר -; במשחק המורכב בין קלאץ'-גז וברקס, בכבישים התלולים, הצרים המתפתלים והמרהיבים של החלק הצפון מערבי של האי.

 נוסעים באוטוסטרדה הצפונית עד סופה, עמק אורוטובה הירוק והחוף הצפוני מהווים נוף נהדר גם לכביש מהיר זה שהפך מוכר, אך עדיין מקסים. בסופו ממשיכים עלtf-5, הנוף מתחלף לאחוזות של מטעבננות, עד garachico.

עיירה זו הייתה אי אז העיר החשובה של האי, אבל נחל לבה מהר הגעש שהתפרץ כיסה אותה וסתם את הנמל. ביעילות רבה הפכו התושבים את הלבה שקפאה בים לשלל בריכות טבעיות. קר לרחוץ בין סלעי הבזלת השחורים, והם דוקרים ברגליים, אבל הנוף במקום, והעיירה הנעימה בהחלט שווים ביקור.

 אנו ממשיכים על tf-42 עד buenavista ומשם על tf-445 ל- punta del teno -; הקצה המערבי ביותר של האי. אחרי בואנו-ויסטה הכביש מתחיל לטפס על המצוק. ממש לפני העלייה ישנם שלטי ענק מאימים, כמעט בכל שפה אפשרית, הם מזהירים כי מי שממשיך בכביש עושה זאת על אחריותו האישית. אז אנו נוהגים באחריות (אישית) וממשיכים בכביש -; ומזל שכך.

הכביש אינו מסוכן, הוא סלול היטב -; אלא שכנראה שסלעים יכולים ליפול מהצוק(בעיקר בגשם) ואין רשתות שיבלמו אותם והטנריפים רוצים להגן על עצמם מתביעות. הכביש מטפס על המצוק העצום שמעל הים. מתחת נגלה כל עמק ירוק ממטעי בננות וב מעט הרי געש קטנים וחרוטיים שמכתש בראשם. הנה אנו חוצים מנהרה ואנו בצד השני של המצוק. שם יש חניון קטן ליד נקודת התצפית של mirador de donpompeyo. מנקודות התצפית המרשימות באי לדעתי-; מתחת צונח הצוק ישר למים מגובה מאות מטרים הישר למים, ומשם תצפית גם למזרח המוריק וגם למערב סחוף הרוחות.

 יורדים לפונטה דל טנו, החניון בקצה כבר גדוש מכוניות של אמיצים רבים אחרים שלקחו אחריות אישית. טיול קטן למגדלור לסלעים אדומים הצונחים לים כחול עז. ומדרום לנו הצוקים האדירים של לוס גיגנטיס.

 נוף מיוחד ומרהיב, ואפשר גם לרחוץ במים, כמובן.

 חוזרים בחזרה והפעם עולים בכביש tf-436 לעבר masca. זהו כביש צר ותלול, באזור דל מישובים. הצבע הכללי ירוק, אך אלו לא יערות, ולא עשב. משהו באמצע. הנוף נאה ביותר. עוצרים לתצפית מעל masca, עמק נהדר כשהכפר masca מעבר מוצא מקומו בין צוקי טוף אדירים, ומרחוק מציץ האוקיאנוס והאי שממול.

 החלטנו לא לעצור ב- masca עצמו ממילא אין שם חניה. הכביש מ- masca מעלה תלול ומפותל וצר להפליא. כל כמה מטרים יש מפרצון לאפשר לרכב הבא ממול לעבור. תוך כדי אנו מבינים שבעצם אנו עולים על מצוק. מרשים מאד.

 מתחברים ל- tf-82 וחזרה לגרצ'יקו. הדרך לא ארוכה אבל קצב הנסיעה איטי. בשלב זה הילדה מאסה בנסיעה ברכב, והיא עצבנית. אפילו רחצה בבריכות גרצ'יקו לא מפתים אותה להתפייס,



 אז אנו ממהרים חזרה, לאחר צהרים מוקדם של מנוחה בבית.

היום התשיעי

אנו חייבים פיצוי לקטנה על יום אתמול. חוצמזה, זהו יום שישי והבטיחו לנו שביום זה יחסית פחות צפוף ב- siam park. זהו פארק המים החשוב בטנריף -; פארק מעוצב מאד ובו לא הרבה מגלשות, אבל כל אחת ואחת מהן מרשימה, מהירה והרפתקנית. בנוסף בריכת גלים גדולה, שהגלים מגיעים בה גם לגובה 3 מטר.

לא לדאוג -; גם לקטנטנים יש מה לעשות שם -; במקום בריכה רדודה ובה מתקן עם מגלשות קטנות שהפעוטות יכולים לבלות בה הרבה.

ראו כאן: http://www.tenerifewaterpark.com/

אנו קנינו כרטיס משולב לפארק זה וללורו פארק (ראו היום השלישי) דבר שיחסוך לנו עמידה בתור הארוך יותר בכניסה. נוסעים באוטוסטראדה הדרומית, יוצאים ביציאה 29 ופונים ימינה (כלומר דרום מזרח) הפארק ממש קרוב והשילוט די טוב למקום.

ב- 930 מעט לפני הפתיחה כבר תור ארוך צובא על הפתחים, ב09:45 מתחילים להכניס את ההמון פנימה. כיון שאנו בתור המהיר הדבר אורך רק כ- 5 -10 דקות. המקום הוא מטחנה של כספים, זה מתחיל ב- 3 יורו חניה (נסבל), 3 יורו ללוקר קטן ו- 5 לגדול (כך או כך משאירים ערבון של 5 יורו שיוחזר בהמשך), אולם שיא החוצפה -; אסור להכניס אוכל. בודקים את התיקים בכניסה, ואם יש אוכל אתם משאירים אותו שם, ובפנים המזון יקר מאד (אגב, אפשר לנסות להבריח מעט עמוק בתיק).

הילדה ואני יוצאים לסיבוב ראשון -; בשעה וחצי הראשונות אנו מספיקים לעשות סיבוב על כל המתקנים, אבל נחיל האנשים ממשיך לגדוש את הפארק. בהמשך הבנות יעשו שוב סבב על המתקנים אבל זה ייקח שעות רבות. התורים גדולים. לבנות זה לא הפריע.

אני מצאתי פינת צל לקרוא בה. אולם הצל, מטבעו הלך ונעלם עם תנועת השמש. הסתבר שזו הייתה בערך פיסת הצל היחידה. הקהל העיקרי של הפארק הם בריטים (וגם גרמנים) שאם לא יחזרו מהאי בצבע ובמרקם של עגבנייה מאודה, כאילו לא היו בחופשה, ולכן הם לא מעודדים שמשיות וצל. אט אט החום והשעמום מעבירים אותי על דעתי. והבנות? חוגגות בסיבוב שני בבריכת הגלים.

באנו עם פתיחת הפארק, יצאנו בערך עם סגירתו -; והאושר של הילדה היה גדול ביותר. לך תבין ילדים...

כפיצוי עצרתי שוב ה- los roques, השקט והנוף הביסו כל שמץ של רוגז.

 עוד ביקור בקניון Carrefour, בעיקר על מנת לסעוד במסעדה. ונגמר היום.