זוגתי ואני מרבים לטייל בעולם כמטיילים עצמאיים. אנחנו לא תרמילאים, וגם לא תיירים עם הרבה כסף וזמן. אנחנו איפה שהוא באמצע - עדיין עושים טרקים ומנסים להגיע למקומות רחוקים מחוץ למסלולי התיור השחוקים, ומנגד לא מוותרים על מקלחת חמה ומיטה נוחה בסוף יום.
סך הכל ארך הטיול שלנו 14 לילות ו-15 ימי טיול. המסלול התחיל בהוואנה והסתיים בה. החלטנו לוותר על החלק המערבי של קובה, כלומר לא לנסוע לאיזור גידולי הטבק של פילאר דל ריו. המחשבה הייתה להקדיש זמן רב יותר למזרח קובה על מנת להגיע בנוחות עד ברקאו (Baracoa), הנמצאת בקצה הצפון מזרחי של האי. סך הכל נהגנו כ-3,000 ק"מ, מהוואנה עד ברקאו וחזרה. אומנם מרבית הימים לא היו ימי נהיגה מלאים, אך בשל מצב הכבישים, במיוחד בחלק הצפוני והמזרחי של האי, היו לנו לפחות שלושה ימים נסיעה מעט מתישים.
המסלול
שלושה לילות האוואנה (Havana)
לילה סיינפואגוס (Cienfuegos)
לילה טרינידד (Trinidad)
לילה קמאגוי (Camaguey)
שני לילות סנטייאגו דה-קובה (Santiago de cuba)
שני לילות בראקאו (Baracoa)
לילה היברה (Gibara)
שני לילות מורון (Moron)
לילה מטנזס (Matanzas)
הוואנה (Havana)
ללא ספק, העיר המעניינת ביותר בקובה. הקדשנו לה שלושה ימים מלאים, כמובן ללא רכב. בחרנו לגור בחלק העתיק של העיר (Vieja) ממש ליד כיכר Vieja. חלק זה של העיר משוחזר כמעט לחלוטין, והוא למעשה המרכז התיירותי של העיר. מצד אחד התחושה היא מעט סינטטית, אך מצד שני הבתים והכיכרות מדהימים ביופים. בנייה קולוניאליסטית במיטבה. הסתובבנו בעיר ברגל, וזאת למרות החום והלחות. יש הרבה מוניות מכל הסוגים, אך אין דרך טובה להיחשף לאווירה הקובאנית המיוחדת מלבד שיטוט ברחובות גם מחוץ ל-Vieja. אומנם אנחנו לא חובבי מוזיאונים היסטוריים, אך המוזיאון Palacio Presidencial, הוא מעניין ומספק מבוא בסיסי להיסטוריית המהפכה של קובה. שיעור חשוב כדי להבין מעט את התרבות של המדינה הזאת. לא נפרט על הוואנה, שכן לא נעשה זאת טוב יותר ממה שתקבלו מהלונלי פלאנט או ספרי טיולים אחרים. ממולץ מאוד להזמין מלונות מראש. בעונות העמוסות, קשה להשיג מלון טוב. עם זאת, יש מבחר לא קטן של מלונות יפים בבתים משוחזרים מדהימים.
סיינפואגוס (Cienfuegos)
לאחר ששכרנו רכב, תהליך לא פשוט לכשעצמו (ראה המשך), יצאנו מהעיר העתיקה של הוואנה, חצינו את המפרץ דרך המנהרה מזרחה ועלינו על הכביש המהיר לכיוון סיינפואגוס (Ceinfuegos). מלבד העובדה שחלק מהכביש המהיר היה סגור, ונאלצנו לשלם לטרמפיסט מקצועי על מנת שיקח אותנו בדרך העוקפת את הקטע הסגור, הנסיעה עברה יחסית בשלום ובנוחות. בשלב מסויים יש צורך לרדת מהכביש המהיר. סיינפואגוס היא עיר חמודה ולא גדולה הנמצאת על מפרץ. ממרכז העיר נמתחת שדרה לכיוון דרום שהופכת לטיילת על חוף ים עד שבסופה היא מגיעה לחצי אי צר מאוד ושקט. אנחנו גרנו במלון La Union היקר יחסית שנמצא קרוב מאוד לכיכר המרכזית. ממולץ לנסוע דרומה על השדרה המרכזית, לעבור את ה-Palacio de Valle המדהים ולהמשיך עד סופה. מאחר שזה חצי אי מאוד צר, לקאזות בקצה חצי האי יש חופים פרטיים. נראה מבחוץ מאוד נחמד.
טרינידד (Trinidad)
לאחר חצי יום נסיעה מסיינפואגוס על כביש נוח יחסית הגענו לטרינידד. מאחר שיצאנו מוקדם יחסית, הגענו בשעה מוקדמת לטרינידד, על כן החלטנו שיום אחד יספיק לנו. מרכז העיירה הוא קטן מאוד, וניתן לכסות אותו בהליכה בחצי יום. העיירה מאוד תיירותית אך חמודה מאוד. לקראת שעות הערב היא מתרוקנת מהאוטובוסים הגדולים של התיירים, ואפשר לקבל קצת שקט. מרבית אופציות הלינה הן בקאזות.
קמאגוי (Camaguey)
לאחר יום נסיעה לא קצר, הגענו לקמאגוי, עיר לא קטנה ודי שוקקת. היה מאוד מעניין להסתובב שם לפנות ערב. בכיכר המרכזית, התארגנה הופעה של להקה מקומית. לא היה קל למצוא מקום ללון בו. בסופו של דבר מצאנו קאזה נחמדה אך מאוד בסיסית. בילנו אחרי צהריים מאוחרות וערב בשיטוט במרכז העיר. למחרת בבוקר עברנו דרך השוק העירוני, שהיה למעשה השוק הפתוח המעניין ביותר שראינו בקובה, והמשכנו מזרחה.
סנטייאגו דה-קובה (Santiago de cuba)
הנסיעה מקאמגוי לסנטייאגו דה-קובה עברה דרך שדות אין סופיים של קנה סוכר. האיזור מעניין, אך הנסיעה אינה קצרה. יצאנו מקמאגוי בבוקר המאוחר והגענו לסנטייאגו דה-קובה בערב. אחרי הוואנה, זו העיר המעניינת ביותר בקובה. היא קטנה הרבה יותר, פחת מטופחת מהעיר הישנה של הוואנה אך אותנטית מאוד ובעלת קסם ייחודי לה. העיר בנויה על גבעה וצופה על מפרץ ונמל. החלטנו להשאר בה יומיים, כאשר לעיר עצמה הקדשנו את הערב הראשון. ביום שלמחרת יצאנו מהעיר לכיוון מזרח ונסענו לאורך החוף על כביש 20 לכיוון Parque Nacional de Turquino. הנסיעה לאורך החוף יפה מאוד, אך הכביש במצב רע מאוד. אחרי שעה של נסיעה לא פשוטה החלטנו לחזור על עקבותינו. במקור חשבנו להגיע לסנטייאגו דה-קובה דרך כביש זה, ממערב למזרח, אך הסתבר שעשינו בחוכמה שנסענו על הכביש הראשי לסנטייאגו. ייתכן כי הנוף יפה, אך לא שווה את הסיכון לרכב בנסיעה על כביש משובש כל כך. חזרנו לעיר בשעת אחר הצהריים והמשכנו להסתובב רגלית באיזור המרכז שלה. בסנטייאגו ישנו במלון San Basilio שממולץ מאוד על ידי הלונלי פלאנט. אכן מלון מצויין, ולא יקר. עדיף להזמין מקום מראש ולא לסמוך על המזל שיהיה חדר פנוי.
בראקאו (Baracoa)
למחרת, יצאנו מסנטייאגו לכיוון גוונטנמו ומשם לבראקאו. הדרך הייתה מדהימה. חלקה הראשון הוא לאורך חוף ים מצוקי ובהמשך הדרך נכנסת לתוך ההרים וחוצה צפונה לכיוון בראקאו. למעשה, זה היה הכביש היפה ביותר בקובה. הגענו לבראקאו בצהריים, התמקמנו, החלנו לשוטט בעיירה הקטנה. אומנם כל ספרי המטיילים מאוד ממליצים עליה, אך קצת התאכזבנו. העיירה הייתה לא יותר מנחמדה וחצי יום הספיק לנו לכסות את מרביתה. למחרת המשכנו לטייל באיזור. נסענו לשמורת טבע הנמצאת צפון מערב לעיירה, ולשיט קצר על נהר הנמצא ממזרח. נחמד. המסעדה היחידה הנורמלית בעיר היא Palador El Colonial, שמגישה בין השאר מאכלי ים טובים. מנגד, המסעדה שנמצאת בקצה הצפוני של העיר, בתוך מבצר שעל המים, מאוד לא ממולצת וזאת למרות ההמלצה החמה שהיא קיבלה מהלונלי פלנט. יש בברקאו שני קינוחים מעניינים: הראשון זה סוג של קוקוס מגורד ומסוכר שנמכר בתוך עלה בננה מגולגל בצורת קונוס, והשני הוא שוקולד שמיוצרת במפעל מקומי (על שם צ'ה גברה). עדיף לדבוק בממוחיות המקומית, כלומר בקוקוס.
היברה (Gibara)
ברקאו הייתה למעשה הנקודה הרחוקה ביותר מהוואנה אליה הגענו. משם התחלנו את הדרך חזרה לאורך החוף הצפוני. יצאנו מברקאו מוקדם יחסית בבוקר והחלנו לנסוע על הכביש העובר ליד שדה התתעופה וממשיך צפון מזרחה לכיוון עיירה הנקראת מואה. די מהר האספלט נעלם, והכביש הופך למקבץ אין סופי של בורות. אין בעיה לנסוע עם רכב רגיל, כלומר לא ארבע על ארבע, אך חייבים להיות מאוד זהירים ולנסוע לאט. בקלות אפשר לשבור שם את המכונית, אירוע מאוד לא ממולץ נוכח רמת השירות הנמוכה של חברות השכרת הרכב. כחצי שעה נסיעה לכיוון מואה עברנו ליד Villa Maguana, כפר נופש מאוד קטן עם 16 חדרים ורצועת חוף פרטית גדולה מאוד. ממש הזכיר לנו את תיאלנד. למעשה, זה היה כפר הנופש הכי יפה שראינו בקובה. הרבה יותר נחמד מכפרי הנופש הענקיים שנמצאים לאורך החוץ הצפוני קרוב יותר להוואנה. כביש המשובש מסתיים במואה, עיר תעשייתית מזוהמת. משם הכביש כבר הרבה יותר נוח. התכנון המקורי שלנו היה למצוא מקום לינה בעיירה Guardalavaca, אך שהגענו לשם גילנו שורה ארוכה של כפרי נופש הכל כלול ענקיים. לנו זה לא התאים, אך יתכן שמי שמחפש חוויה של חוף ומוחיטו, זה מתאים יותר. בדקנו בהמשך גם את כפר הנופש Sol Rio De Luna Y Mares, שהיה גם הוא מאוד מאכזב. החלטנו להמשיך לכיוון העיירה היברה. עבורנו זו הייתה החלטה נכונה. הגענו לפנות ערב לעיירת דייגים קטנה וחמודה שנמצאת הרחק מהמסלול הרגיל של קבוצות המטיילים הגדולות. מצאנו לעצמנו קאזה נהדרת, לא רחוק מהכיכר המרכזית והתחלנו להסתובב. שקלנו להישאר שם לילה נוסף, אך לא היה מקום בקאזה. בכל מקרה, היברה היא מקום לא רע להרגע בו. יש חוף ים לא רחוק שמגיעים אליו במעבורת. יש מערת נטיפים וסתם נחמד לשהות בעיירה המנומנמת הזאת. בקרוב יפתח שם מלון גדול יחסית בבנין קולוניאלי משוחזר.
מורון (Moron) וקויו קוקו (Coyo Coco)
התוכנית הייתה להמשיך לכיוון האוונה לאורך החוץ הצפוני, אך חששנו מאוד ממצב הכבישים שם. לפיכך, החלטתנו כי את יום הנסיעה הארוך בין גיברה למורון נעשה בעיקר על הכבישים הראשיים. חזרנו מגיברה מעט דרומה על מנת לעלות על הקרטרה סנטרל, הדרך הראשית שחוצה את קובה ממערב למזרח. בתום יום נסיעה לא קצר, שעבר ברובו על פני כבישים בהם כבר נסענו בדרך מזרחה, הגענו למורון, הנמצאת לא רחוק מהגשר הימי הגדול המוביל לאי קויו קוקו (Coyo Coco). יתכן מאוד כי מי שיש לו זמן רב יותר, יכול לנסות ולהיצמד לחופים הצפוניים ולא לחזור לקרטרה סנטל. אין לי ספק שיש שם הרבה מקומות מעניינים הנמצאים מחוץ לדרכם של האוטובוסים התיירותיים. מורון היא עיר לא קטנה הנמצאת מספר קילומטרים דרומית לחוץ הים. היא מקום טוב ללון בו אם רוצים לטייל בקויו קוקו מבלי לגור באחד מלונות הענק 'הכל כלול' הנמצאים על האי. האי מחובר עם ליבשה בגשר יבשתי ארוך מאוד מעשה ידי אדם. כמובן שהכניסה לגשר הזה, והיציאה ממנו, כרוכה בבדיקת מסמכים ותשלום.
האי עצמו מעט מאכזב. החופים יפים וריקים, אבל ניכרת בו בנייה מאוד מאסיבית של מלונות חדשים. מרבית השירותים באי הם במסגרת מלונות ענק אלו, ואין כמעט שירותים, כמו מסעדות עבור תיירים מבחוץ. למעשה, עד שנות ה-90 לא הייתה שם נפש חיה, כך שהכל נבנה שם עבור תיירות זרה. בקצה הצפון מערבי יש חוף ציבורי גדול, אך הוא היה מלא בזמן שהגענו ולא עשה חשק להשאר בו. יש שם גם מסעדה גדולה, שנראתה במבט חטוף ראויה. מאחר שלא הצלחנו למצוא לעצמנו מקום נוח להתמקם, פשוט טיילנו לאורכו ולרוחבו של האי וחזרנו למורון לפנות ערב. הספקנו גם לבקר במפעל סוכר ישן, הנמצא מדרום מזרח לעיר. המפעל כבר לא עובד כמעט עשור, אך נראה כי מרבית העובדים עדיין מגיעים לשם ומעסיקים עצמם בשיפוץ קטרי הקיטור הרבים שפעלו שם בעבר. חוויה נחמדה. יש גם תחנת רכבת מאוד מעניינת בכניסה הדרומית לעיר. אפשרויות הלינה בעיר מוגבלות יחסית. בדקנו כמה קאזות, אך בסוף החלטנו ללון ב-Hotel Moron, הנמצא מדרום מעט לעיר. מדובר במלון גדול מאוד שנבנה בשנות ה-60. יש היגידו חסר חן, ואחרים (כמונו) דווקא מתלהבים מהאווירה הסובייטית.
מטנזס (Matanzas)
בחרנו ללון בעיר הזאת לילה לפני הטיסה חזרה. היא ממוקדמת כשעה וחצי עד שעתיים משדה התעופה הבינלאומי של הוואנה. הגענו אליה בשעות אחר הצהריים והספקנו לראות את מרביתה. היה שם פסטיבל מקומי עם הרבה רוכלים ונגנים ברחובות. היה נחמד. ישנו במלון מדהים בשם Salon Velasco הנמצא על הכיכר המרכזית. בניין קולוניאלי משוחזר מאוד מרשים. החדרים נחמדים גם הם. ממולץ חדר הפונה לכיכר. בעיר אין מסעדות נורמליות. אפשר ומומלץ להזמין מראש ארוחת ערב בקאזה או במלון, אבל מי שלא עשה כן, ימצא את עצמו אוכל פיצה דלוחה במסעדה היחידה הפתוחה בעיר יחד עם כל התיירים המתוסכלים שלא שריינו לעצמם ארוח ערב. כאמור, משם המשכנו לכיוון שדה התעופה והביתה.
השכרת רכב
רכב היא אלטרנטיבה הנוחה ביותר עבור מי שרוצה לטייל בכל המדינה. ברור שלנוחות זו יש מחיר, אך לא רק כספי. את הרכב שכרנו מ-Cubacar אחת משתי הסוכנויות הממשלתיות להשכרת רכב. למעשה אין ממש הבדל בין הסוכנויות, כאשר Cubacar היא כנראה הזולה יותר עם הרכבים הפשוטים יותר. קיבלנו רכב סיני (Geely) חדש יחסית, שדומה מאוד לרכבים הקוראנים. הרכבים של הסוכנות השניה היו בעיקר איביזה, כלומר רכב בעל קשר אירופאי כלשהו שאמור להיות נוח יותר. הרכב הסיני סיפק אותנו. הוא אומנם התקשה להניע בבוקר, אך עשה את העבודה. ל-Cubacar יש מספר סניפים בהוואנה כך שנוח להזמין את הרכב מסניף הנמצא קרוב למלון. זה לא אומר שיהיה להם רכב ולא תצטרכו לנסוע לסניף אחר. עברנו יחד איתם שני סניפים עד שבשלישי נמצא לנו רכב. אך למרות התלאות, הם ערוכים להשכרת הרכבים. הרבה מאוד תיירים עצמאיים ומשפחות שוכרים רכבים.
השכרת הרכב אינה סיפור זול או פשוט. זה מתחיל מההזמנה אותה עשינו באינטרנט. שילמו באתר סכום של 426 יורו עבור הרכב הזול ביותר ל-11 ימים. אך כאן התשלומים רק מתחילים. בקובה עצמה, בעת החתימה על החוזה לשכירת הרכב נדשרנו לשלם ביטוח שעלה לנו עוד 20 דולר ליום, כלומר עוד 220 דולר ששולמו רק ב-CUC ובמזומן בלבד. מלבד זאת נדרשנו לתת ערבות באמצעות כרטיס האשראי של עוד כ-154 דולר. בנוסף, שילמנו על הדלק (צריך להחזיר את המיכל ריק בתום תקופת ההשכרה) ועל דמי נמל (החזרנו את הרכב בנמל התעופה), כך ששילמנו במסתכם עוד כ-300 דולר בנוסף לסכום ששילמנו עבור הרכב באינטנרט. במתסכם, השכרת הרכב עלתה לנו כ-850 דולר - ממש לא זול.
אך כאן לא תם הסיפור. כאשר החזרנו את הרכב קרה לנו משהו מדהים. הפקיד שקיבל את הרכב טען כי במהלך תקופת ההשכרה הגיע הרכב שלנו לקילומטר ה-10,000 שלו, על כן היה צריך להכניס אותו לטיפול תקופתי. מאחר שאנחנו (!!) לא הכנסנו אותו לטיפול, עלינו לשלם קנס של 100 CUC. הם הסכימו שבחוזה שלנו היה כתוב כי אין הגבלת קלימטראז' אך ציינו כי על החוזה יש חותמת בספרדית שמציינת את החובה שלנו להכניס את הרכב לטיפול (!!). אחרי שכעסנו, הבנו שאין לנו סיכוי מולם. מחסום השפה שיחק מאוד לרעתנו. לאחר מיקוח נאלצנו לשלם להם קנס מופחת של 50 CUC, שנכנס מן הסתם ישירות לכיס של הפקיד והחבר שעזר לו. ככה זה בקובה. חשוב לציין כי מרבית תהליך ההשכרה וההחזרה נעשה מול פקידים המדברים מעט מאוד אנגלית, אם בכלל. המסמכים כולם בספרדית, ואל תצפו לקבל עותק באנגלית. אפשר לעשות את זה בספרדית שבורה ואנגלית, אך זה פותח פתח לכל מיני קנסות נסתרים, טעויות והטעיות.
החניה היא גם לא סיפור פשוט. במרבית הערים בקובה אסור להשאיר את הרכב ברחוב בלילה. ספק אם מדובר בבעיה בטחונית עבור הרכב, או רצון של העיירה לנקות את הרחובות, אך חייבים להיות ערים לנושא החניה. למלונות יש בדרך כלל סידורי חניה. כאשר גרים בקאזות צריך ליידע את בעל הקאזה לגבי המכונית והם ידאגו לנושא. צפו לשלם כ-2 CUC עבור חנייה לילית במקום מסודר. גם במהלך היום נושא החניה עשוי להטריד. במקומות התיירותיים יש איזורי חניה מיוחדים. גם כאן הדבר בתשלום של כ-1 CUC לפחות לאחד האנשים ברחוב המזהה עצמו כאחראי חניה.
השילוט בקובה הוא נוראי במקרה הטוב, ולא קיים במקרה הרע והשכיח יותר. לא היה לנו GPS ואני בספק כמה קל להשיג מכשירים עם מפות של קובה. הגענו עם מפת כבישים טובה מהארץ. זה עזר לנו מאוד למצוא את דרכנו. אומנם אין בעיה של תחנות דלק בקובה, אך מפה בה מסומנות התחנות מאוד חשובה. כמו כן המפה עזרה לנו להבין טוב יותר מאיזה כבישים משובשים להימנע. לא קל לנווט בקובה בהשוואה לארצות מפותחות, אך זה בפירוש אפשרי. פשוט צריך לשים לב.
קובה החליטה להשקיע המון כסף בכבישים מרכזיים, אך בשעה שמספר המכוניות במדינה מאוד נמוך. כך יוצא שבאיזורים מסויימים יש כבישים לא רעים, אך הם ריקים לחלוטין. בכלל, גם בערים התנועה לא מאוד כבדה. פשוט אין הרבה רכבים. לזכותם של הקובנים יאמר, שמי שכבר נמצא על הכביש נוהג בדרך כלל בסדר גמור. כל זה מקל מאוד על הנהיגה. מצד שני, באיזורים המרוחקים יותר ממרכזי הערים והתיירות, אפשר להתקל בכבישים במצב רע מאוד, שהנהיגה הופכת למרדף מבור לבור. בקלות אפשר להרוס את הרכב אם נוסעים מהר מידי בכבישים אלו (ראה תאור הדרך מברקאו לגיברה).
יש לא מעט שוטרים על הכבישים בקובה. ביום האחרון, ליד שדה התעופה עצר אותנו שוטר וטען שביצענו עברת תנועה קטנה. הוא עמד לרשום לנו דוח תנועה לאחר שהסביר לנו באריכות מה הייתה עברת התנועה. יותר מאוחר הבנו כי כנראה הוא רצה שנשלם לו במקום סוג של שוחד על מנת שישחרר אותנו. בעמדת השכרת הרכב שמענו מתייר אחר סיפור דומה. הוא שילם לשוטרים 30 CUC על מנת להשתחרר מזה. אנחנו פשוט לא שיתפנו פעולה וטענו שאנחנו לא מבינים מילה בספרדית, דבר שאינו רחוק מהמציאות. בסוף השוטר הניח לנו.
ספר הדרכה ואינטרנט
ממולץ מאוד להגיע לקובה עם ספר. אנחנו נעזרנו בלונלי פלאנט. אי אפשר להסתמך על האינטרנט. במרבית המקומות באי אין בכלל, ובמקומות שיש, האינטרנט מאוד מוגבל. בדרך כלל יש עמדת מחשב אחד בלובי של המלון. לא פעם נתקלנו בתגובה ש: "יש לנו אינטרנט, אבל בדיוק היום הוא לא עובד". wi fi אין בכלל. אל תתבססו על מחשב או טלפון שלכם. קליטה סלולארית, לעומת זאת (ללא data ) יש כמעט בכל האי. הלונלי פלאנט האחרון שיצא (אוקטובר 2011) הוא מספק. המחירים בו מעודכנים יחסית וגם ההמלצות. תמיד יש מקום לעוד עדכונים (מסעדות סגורות, מלונות פושטי רגל) אבל הוא מספק.
כסף
כמו הרבה דברים בקובה, נושא הכסף הוא אינו פשוט. יש שני סוגי מטבעות. הראשון הוא ה-CUC ששער החליפין שלו צמוד לדולר. 1 דולר שווה 1 CUC. כיום, מרבית הכלכלה הקובנית מתנהלת ב-CUC, כך שלא מדובר רק במטבע תיירים. בכל מקרה, כל רכישה של תיירים שנעשית מול גוף ממשלתי בקובה, היא ב-CUC. המלון, הקאזות, הרכב, המסעדות, הכניסה לאתרים, מצרכים בחנויות, וכו' - הכל ב-CUC. המטבע המקומי נקרא נשיונל. ב-1 CUC יש כ-25 נשיונל. המטבע המקומי משמש בעיקר לשם רכישת מוצרים מקומיים מוסבסדים ממכולות ממשלתיות מיוחדות. זרים בעיקרון לא מורשים להשתמש בו, מלבד כדי לרכוש מרוכלים ברחוב. למעשה, כמעט ולא השתמשנו בנשיונל לאורך כל הטיול. כפי שזה נראה, גם מרבית הקובנים בני מעמד הביניים גם לא מרבים להשתמש בנשיוניל. ה-CUC מאפשר להם לרכוש מוצרים מיובאים.
שער ההמרה בקובה הוא מקובע ותחת פיקוח, כך שבכל מקום שיש אפשרות החליף, תקבלו פחות או יותר את אותו שער, דבר נוח יחסית. בחלק מבתי המלון יש אפשרות להחליף כסף וכן בשדה התעופה. כמו כן, בערים המרכזיות, יש כספומטים שמאפשרים משיכה נוחה של CUC. בכל מקרה, מאוד לא ממולץ להגיע לקובה עם דולרים אמריקאים במזומן. ניתן להחליף אותם ל-CUC, אך שער ההמרה הוא זוועה. הם לוקחים קנס של כ-10% על דולרים, כדי להקשות על המסחר במטבע האמריקאי. עדיף להגיע לקובה עם יורו, סטרלינג, דולר קנדי, או פרקים שווצריים. רק לא דולרים אמריקאים. חשוב להגיע עם מזומנים, כי קשה לסמוך על הכספומטים הקובנים. אין הרבה, ואין בכל עיר.
מעט מלונות מקבלים כרטיסי אשראי, וכאמור גם סוכנות הרכב דרשה מאיתנו תשלום גדול במזומן. גם עבור דלק, נאלצנו לשלם מספר פעמים במזומן. ניצלנו כל הזדמנות שהייתה לנו לשלם בכרטיס אשראי, כדי להמעיט את הצורך במזומנים.
אם אתם מתכננים להשתמש בביטוח הנסיעות של חברת כרטיסי האשראי, שימו לב כי חברת AIG אינה מבטחת נוסעים לקובה בשל היותה חברה אמריקאית וצריך לעשות ביטוח פרטי בנפרד. לזכות לאומי קארד יאמר כי הם החזירו לנו את סכום הביטוח במלואו וביוזמתם.
מחירים
חדר לשניים בקאזה יעלה בין 25 ל-45 CUC.
חדר במלון נורמלי יעלה בין 40 ל-120 CUC.
מנה עיקרית במסעדה תעלה בין 4 ל-10 CUC
ארוחת ערב בקאזה תעלה כ-8 CUC
ארוחת בוקר בקאזה תעלה כ-4 CUC
לינקים
מלון מגניב חצי שנה נסיעה מערבה מבראקאו - http://www.villamaguana.com
הזמנת מלונות והשכרת רכב - http://www.cubahotelreservation.com/
השכרת רכב - http://www.cuba-car.com/