איי פארו: הרחק מההמון, עד 14 מעלות באוגוסט

יולי-אוגוסט היא לא העונה המועדפת עלינו לטייל, או בכלל, לצאת מהבית. בכל מקום נורא חם, לח, מפוצץ באנשים עצבנים ויקר בטירוף (וזה רק ילך ויחמיר). למה לעשות לעצמנו את זה אם אפשר לטייל בספטמבר? אך גישה זו אינה נטולת חסרונות כי היא משאירה לנו את יולי-אוגוסט פנויים ביומן. מה אפשר לעשות בקיץ הנורא הזה מלבד לשבת במזגן ולהמתין שהחום יעבור? בקיץ ב-2023 מצאנו פתרון - קוראים לזה 'איי פארו' (Faroe). איפשהו באמצע הים הצפוני - שעתיים טיסה מקופנהגן - ניצב יעד טיולים נפלא בו מעיל גשם, פליז, כובע וכפפות הם פריטי לבוש חובה גם ביולי-אוגוסט. 

איי פארו הם קבוצת איים הנמצאת כ-260 קילומטר מצפון לקצה הצפוני של סקוטלנד. הנופים השולטים הם צוקי ענק הנופלים לים, פיורדים עמוקים, מפלים וכרי דשא בירוק עד. האי עצמו הוא הררי כמעט כולו, אך לא הרים מחודדים כמו האלפים או הפירינאים, אלא גבעות תלולות מכוסות דשא ירוק שנשברות בצוקים מעל הים. מפלים בכל מקום, כפרים ציוריים בקצה כבישים נדחים, חוות כבשים בודדות, מגדלורים - מעט אנשים והרבה ציפורים, כבשים, ים וטבע. כל זה מתובל בעננות נמוכה, גשם וערפל לפרקים וטמפרטורות של עד 14 מעלות בקיץ. נפלא!  

רשמית, האיים שייכים לדנמרק אבל נהנים מאוטונומיה, שמזכירה במעט את המעמד של סקוטלנד - יש להם דגל, יש ממשלה, יש נבחרת כדורגל, יש שטרות כסף משל עצמם - אבל דנמרק היא בעלת הבית. כאן חייבים לציין כי למקום הנפלא הזה יש גם צד אפל. מידי קיץ מתרחש בו טבח לוויתנים ודולפינים מקומם עליו אכתוב בהמשך. 

אנחנו טיילנו בפארו שמונה ימים מלאים. כמובן שמאוד נהננו אך ניתן למצות את המקום גם בשישה ימים או שבוע. הבעיה היא שקיימת תלות גדולה במזג אוויר. גם בשיא העונה, כלומר ביולי-אוגוסט, יתכנו ימים קרים של גשם, רוח וערפל. לא כיף לעלות על הר כאשר הכל רטוב, בוצי ומכוסה עננים, כך שכדאי לשמור על גמישות עם מספק זמן גם לבלות יום או יותר מתחת לשמיכה מול הנוף ב-Airbnb מפנק.  

איך מתניידים? איך מגיעים? 

אמנם המקום מורכב מ-18 איים, אך המעבר בין האיים, ולפיכך הטיול כולו, הוא לא מורכב. שלוש מנהרות תת ימיות מחברות בין ארבעת האיים הגדולים ומספר מעבורות קצרות מחברות את השאר. השטח כולו אינו גדול, כך שניתן לקבוע עוגן במקום אחד ולטייל בצורת כוכב. מרחק הנסיעה מעיר הבירה Torshavn ועד הקצה המרוחק ביותר (לא כולל את האי הדרומי) הוא שעה וחצי בכבישים נוחים. לגמרי אפשרי להתמקם ב-Airbnb או מלון ב-Torshavn ולהתנייד בתחבורה ציבורית, אך יותר נוח לשכור רכב בשדה התעופה ולטייל עצמאית. המעבר במנהרות התת ימיות כרוך בתשלום שנע בין 100 קרונות (13 יורו) ל-220 קרונות (30 יורו) לשני כיוונים. 

ואם כבר מזכירים רכב שכור, להלן טיפ כיצד למצוא רכב זול. עניין ידוע הוא כי סוכנויות השכרת הרכב המקומיות מציעות דילים טובים יותר מהבינלאומיות, כמו יורופקאר, sixt וכדומה. לפעמים ההנחה שלהם גלומה בשירותים נוספים שכלולים במחיר הבסיסי, כמו ביטוח מקיף ונהג נוסף, שבחברות ההשכרה הבינלאומיות תשלמו עבורם מחירים שערורייתיים. כדי למצוא את החברות המקומיות הרלוונטיות כנסו לגוגל מפס, חפשו את הנקודה בה תרצו לשכור את הרכב (שדה תעופה או תחנת רכבת) וכתבו בשדה החיפוש 'car rentals'. לצד כל הסוכנויות הבינלאומיות יעלו בחיפוש גם כל חברות השכרת הרכב המקומיות כולל ציון גולשים וביקורות. אנחנו בחרנו ב-RentYourCar.fo ואין לי טענות (עדיין). 

התניידות בתחבורה ציבורית היא לא אופציה רעה. יש הרבה קווי אוטובוס, והתכיפות היא סבירה. מעבר לכך, זמני האוטובוסים מותאמים לזמני המעבורות (זו אותה חברה) וזה עובד מצוין. האוטובוס יחכה לכם כאשר תרדו מהמעבורת, ויביא אתכם בדיוק בזמן למעבורות הבאה. כמו כן, מרבית מסלולי ההליכה מתחילים בכפרים או בעיירות הקטנות, כך שהאוטובוס יביא אתכם ממש לראש המסלול. מאוד נוח. אם בוחרים בתחבורה ציבורית אפשר להגיע למעבורת דקות ספורות לפני שהיא עוזבת כי תמיד יהיה מקום לעוד הולך רגל, בשעה שמספר המכוניות על המעבורת הוא מוגבל. יצא לנו להמתין 4 שעות (!) למעבורת כי תור המכוניות היה ארוך מידי. 

כיאה ליעד מרוחק, על גבול הנידח, נמל התעופה באי הוא קטן (שני גייטים בלבד) ואין הרבה טיסות יומיות. היעד הנוח ביותר להגיע ממנו לפארו הוא קופנהגן (דנמרק). על הקו בין קופנהגן ל-Vágar (שדה התעופה של פארו) פועלות שתי חברות מתחרות - SAS ו-Atlantic Airways, כך שיש כמה טיסות יומיות והמחירים לא בשמיים. זה איפשר לנו לשלב יומיים של טיול עיר בקופנהגן ואפילו לתפוס הופעה של ברוס ספרינגסטין. 

מה עושים? איזה בגדים?

מאחר שמדובר בטיול טבע, העניין כרוך בהליכות רגליות. מרבית מסלולי ההליכה אינם קשים ולא מאוד ארוכים. הליכה לאורך נחל עד שנשפך לחוף ים מדהים, טיפוס מתון על גבעה ירוקה, שבצידה השני הופכת לצוק ענק מעל הים, הליכה לאורך סכין עם ים גועש משני צידיו, הרבה גוונים של ירוק, שחור ואפור וקצת כחול עם מזג האוויר מרשה. זמן ההליכה נע בין חצי שעה לארבע שעות ורמת הקושי היא לרוב קלה עד בינונית. מרבית המסלולים מעגליים, אבל גם אלו שאינם מאפשרים זוויות תצפית שונות בדרך הלוך ובחזור.   

גם בקיץ, צריך ציוד הליכה מתאים: נעלי הליכה טובות שיעמדו היטב בבוץ וגשם, מעיל גשם טוב, מכנסי הליכה נוחות, כובע מחמם, מעיל איכותי או פליז עבה מספיק. כדאי שהכל יהיה עשוי מבדים סינטטיים כך שיתייבש במהירות וינדף זיעה. כדאי גם לקחת קרם שיזוף ומשקפי שמש, במקרה שהשמש תצא. אנחנו לא נזקקנו למגני שמש בכלל. 

להלן רק חלק קטן ממסלולי ההליכה שאוכל להעיד על יופיים ממקור ראשון: Villingadalsfjall, Gjov, Mylingur, Bøsdalafossur waterfall, Saksun, ו-Kallur Lighthouse. אולי החוויה החזקה ביותר הייתה באי Mykines כאשר ביקרנו במושבה של ציפורי Puffins, שהם מן הכלאה חמודה (לא באמת) בין פינגווין ותוכי. כדי להגיע ל-Mykines צריך לקחת מעבורת מהעיירה Sørvágur. השייט עצמו במעברות גם הוא חוויה מדהימה. 

כפי הנראה, מסלול ההליכה הפופולרי ביותר באיים, עם מילוני תמונות אינסטגרם, לייקים וביקורות, הוא זה שמוביל למגדלור שבקצה האי Kalsoy. מסלול נהדר ללא ספק, עם נופים מדהימים, אך האטרקציה המרכזית היא מצבה שהונחה לזכרו של ג'יימס בונד שבחר לסיים את סדרת הסרטים שלו בקפיצה למותו המתוסרט מצוק מרהיב. שווה את ההליכה, לא בטוח ששווה את המתנה למעבורת חזרה (4 שעות). 

בסקר שנעשה שנה שעברה בקרב התיירים באיי פארו, נמצא כי דבר אחד מעצבן את כולם - התשלום עבור מסלולי ההליכה. מסתבר שהאדמות באי נמצאות בידי ידיים פרטיות, בעיקר חוואים המגדלים כבשים, שדורשים דמי כניסה למסלולי ההליכה שעוברים על אדמתם. בתחילת המסלולים ניצב שער ועליו קופסת מתכת נעולה אליה יש לשלשל את דמי המעבר. זה יכול לנוע בין 200 ל-400 קרונות. במסלולים הפופולריים יש ממש קופאי הניצב בכניסה וגובה תשלום גם באשראי. אני מבין את זכותם של החוואים לדרוש דמי מעבר, אבל 30 עד 60 יורו למטייל זה לגמרי מוגזם, במיוחד שמרבית השבילים כלל אינם מטופלים ואין תשתיות מינימליות כמו מעקות בטיחות וגשרים.  

באיי פארו עיר מרכזית אחת בשם Torshavn בה הנמל המרכזי ועיר עתיקה קטנה ונחמדה מאוד. ניתן למצות את העיר בשעתיים-שלוש שעות של שוטטות איטית. נחמד מאוד, אבל חייבים להודות שלא באים לפארו בשביל Torshavn. שדה התעופה נמצא כ-40 דקות נסיעה מהעיר. 

כמה עולה?

ארוחה במסעדה יקרה ב-Torshavn כמו ROKS תעלה לפחות 80 יורו לאדם, ללא יין, אך אפשר לאכול טוב גם ב-50 יורו לאדם במסעדות מקומיות אחרות. ברור כי מרבית המטבח מתבסס על מאכלי ים. 

השכרת רכב לשמונה ימים עלתה לנו 690 יורו. הדלק עלה לנו כ-120 יורו ומנהרות האגרה כ-100 יורו נוספים. 

ההלינה עלתה לנו במצרפי כ-1,200 יורו לשמונה לילות. 

הקניות בסופר עלו לנו כ-260 יורו, וכאמור בעיקר אכלנו בבית ורק מעט בחוץ. 

הטיסה מקופנהגן (וחזרה) לאיים עלתה לנו כ-260 יורו לאדם.  

עלות הטיול במסתכם, כולל יומיים בקופנהגן, והוצאות נוספות כמו מעבורות וכניסה לאתרים עמדה על כ-4500 יורו לשני אנשים. 

איפה ישנים? איפה אוכלים?

מלבד Torshavn, אין הרבה ישובים גדולים ולפיכך אין הרבה אופציות מעניינות לאכול בחוץ. האוכל בפארו דומה מאוד למה שתמצאו בקופנהגן וכולל בעיקר דגים, בשר כבש, וכיאה למדינה נורדית, הרבה מיונז. מחירי המסעדות הוא גבוה יחסית (דומה למחירים בתל-אביב) ולדעתי לא מצדיק את ההשקעה. נערכנו לכך מראש ושכרנו Airbnb עם מטבח מאובזר ובישלנו לעצמנו. אין בעיה למצוא סופרמרקטים גדולים ותחנות דלק בכל מקום. 

יש באיים המרכזיים מבחר גדול יחסית של דירות תיירות מאובזרות. רצינו מאוד דירות עם נוף להרים ולים ולא היה קשה למצוא. הזמנו כשלושה חודשים מראש מתוך חשש שהדירות הטובות בעונת התיירות יאזלו מהר. שהינו ב-Torshavn שלושה לילות, ובעיירה קטנה בשם Hósvík עוד חמישה. באיים (ובסקנדינביה בכלל) קיימים הרבה בתי סירות ששופצו כדירות תיירות. חוויה נחמדה ביותר לגור ממש מעל המים. מי שמעדיף מלונות יצטרך כנראה ללון בעיירות הגדולות יותר. רעיון טוב שלא מימשנו היה ללון באחד הכפרים הקטנים שנמצאים בסוף הדרך כמו Gjov - לפחות לילה אחד. יש שם בתים מסורתיים עם גגות דשא שהומרו לדירות Airbnb. נראית לי חוויה נחמדה. 

הצד האפל של איי פארו

עד שהגיעו התיירים, התבססה הכלכלה של האיים כמעט כולה על דייג. גם היום, בפארו אין כמעט חלקאות, יש מעט מאוד תעשייה ואין היי טק (לא שראיתי). החיבור לים הוא בבסיס תרבותם, ומשמש להם כיום כתירוץ מדוע מותר להם לטבוח פעם בשנה, בחודשי הקיץ, כ-800 לוויתנים מסוג פילוט (שהם בעצם סוג של דולפין) ועוד 500 דולפינים. התמונות של מפרצים שלמים בפארו הצבועים בדם לוויתנים לא יכולות לצאת לי מהראש. הצורך הבלתי מוסבר שלהם לטבוח לוויתנים, הוא אחד הגורמים לעצמאות החלקית שהם דרשו מדנמרק. הם פשוט לא רצו להצטרף יחד עם דנמרק לאיחוד האירופי כדי שלא יחויבו לעצור את המנהג הנורא הזה. אפרופו, נורווגיה היא אותו סיפור. 

טבח הלוויתנים הציב בפנינו שאלה מאוד קשה - האם אנחנו יכולים ערכית לפרנס את האנשים האלו. ההחלטה הסופית לנסוע התקבלה כאשר הבנו שהלחץ העולמי לעצור את המנהג הזה הולך וגובר, וככל שהתיירות שם תתפתח כך הוא יגדל. במקביל התלות הכלכלית שלהם בדייג תרד, ויהיה להם קל יותר לוותר על זה. שבוע לפני שהגענו לאיים התפרסמה בעיתונות העולמית כתבה על תיירים מזועזעים שנאלצו לראות את המחזה. עד עכשיו הלחץ הציבורי לא הצליח לעצור את המנהג הנפשע הזה. ככל שיגיעו יותר תיירים יש סיכוי שזה ייעצר. בשנים האחרונות הטילו הרשויות מכסה על הדייגים, וזו הולכת ומצטמצמת מידי שנה. כולי תקווה שזה ייעצר לחלוטין בשנים הקרובות. 

במהלך הביקור ראינו מבצע להצלת שלושה לווייתני פיילוט שנתקעו על החוף. היה מרגש לראות את אנשי המקום נרתמים להצלת הלוויתנים ונראה שזה לא המבצע הראשון שלהם. יש שם גם אנשים טובים שמצילים לוויתנים. לפחות זה.