הדרך הקצרה מישראל לטיבט - שבועיים בסין למתקדמים

ביקרתי כבר פעמים בסין. הפעם הראשונה הייתה בשנת 1992, שנים בודדות לאחר שנפתחה לראשונה לבעלי דרכון ישראלי. במשך שלושה חודשים טיילתי בצד המערבי של סין, וגולת הכותרת היה מסע טרמפים מפרך מקשגאר שעל גבול פקיסטן ועד לאסה בירת טיבט. בדרך עברנו כמובן בהר קיילש - אליו מגיעים המוני עולי רגל טיבטים. בשנת 2003 חזרתי לסין שוב, הפעם עם בת זוגי על מנת לבקר בחלקים במזרח סין שלא ראיתי, וכן לחזות בשינויים העצומים שהתרחשו במדינת הענק הזו באותו עשור. מאז עברו עוד 12 שנים בהן קצב השינויים בסין רק הלך וגדל, והיה לי ברור כי חלק גדול מהדברים שראיתי לפני עשור ושני עשורים כבר השתנו לחלוטין.

בפסח 2015 יצאנו זוגתי ואני למסע לא סטנדרטי שהתחיל בקטמנדו (ששלושה שבועות לאחר שביקרנו בה הפכה לאיזור אסון בגלל רעדית אדמה נוראית), המשיך ללאסה, משם לצ'נגדו בירת מחוז סיצ'ואן ומשם ליעד האחרון בטיול - שנגחאי. למסלול הלא סטנדרטי הזה היו שלוש מטרות ממוקדות - לחוות מחדש את טיבט ולחשוף את הקסם שלה לראשונה לזוגתי, לאכול שוב אוכל סיצ'ואני בצ'נגדו ולראות כיצד השתנתה שנגחאי ב-12 השנה האחרונות. כל הסיבוב לקח לנו 15 יום (ברוטו) והיה יחסית מאוד אינטנסיבי. הספקנו לראות ולחוות המון, לאכול הרבה, וגם לעשות קניות. המסלול מאוד ממולץ עבור מטיילים שכבר ביקרו בסין, ורוצים לבקר בטיבט בדרך המהירה והנוחה יחסית.

המסלול

כדי לחסוך בזמן טיסות, טסנו מישראל לקטמנדו, ומשם ללאסה. זו הדרך המהירה ביותר שמצאתי כדי להגיע ללאסה. משם המשכנו לצ'נגדו ושנגחאי, שממנה חזרנו לישראל. טסנו מישראל ואליה עם טורקיש איירליינס, המפעילים קווים סדירים לקטמנדו (לפחות עד רעידת האדמה של אפריל 2015) ולשנגחאי. היה נוח מאוד לטוס עם החברה הטורקית, שכן טסנו הלוך לקטמנדו וחזור משנגחאי.

להלן המסלול שלנו:

קטמנדו - 3 לילות

לאסה (טיבט) - 2 לילות

גיאנצה (טיבט) - לילה

שיגאצה (טיבט) - לילה

לאסה (טיבט) - לילה

צ'נגדו - 2 לילות

שנגחאי - 4 לילות

טיבט

טיבט היא חבל ארץ עצום, ומאוד מעניין הנמצא במערב סין, ומרביתו מדבר בגובה של 3600 מטר מעל פני הים. הנופים עצמם אינם הסיבה למאמץ הכרוך בהגעה לטיבט, אלא התרבות הטיבטית, המקדשים והמנזרים הבודהיסטים והמגוון של האנשים החיים בחבל ארץ שומם זה. לא ארחיב לגבי מערכת היחסים המורכבת שבין הסינים (ההאנים) ובין הטיבטים, אך המלצתי לכל מי ששוקל לבקר שם היא ללמוד מעט על ההיסטוריה של הסיכסוך בין שני עמים אלו. לאותו סכסוך יש הרבה השלכות על הטיול עצמו.

הכניסה לטיבט עבור תיירים מערביים מעולם לא הייתה טרוויאלית, אך לאחר המהומות בלאסה בשנת 2008 הכניסה לזרים הפכה לקשה יותר. כדי להכנס לטיבט יש צורך באישור (Permit) מיוחד אותו ניתן להוציא במספר מקומות בסין עצמה. המקום היחיד מחוץ לסין בו ניתן להשיג אישור כניסה הוא שגרירות סין בקטמנדו. עבור מטיילים מישראל המשמעות היא שלא ניתן להשיג בארץ פרמיט לטיבט, אלא יש לקבלו בסין או בנפאל. מי שרוצה להוציא פרמיט בנפאל חייב לעשות זאת באמצעות סוכנות נסיעות. הסינים דורשים שכל המטיילים שנכנסים מנפאל לטיבט יהיו חלק מטיול מאורגן, כך שלא ניתן לטייל עצמאית בטיבט (אני לפחות לא מצאתי את הדרך לעשות זאת).

כך, נאלצנו זוגתי ואני לארגן לעצמנו טיול פרטי באמצעות אחת מסוכנויות הטיולים שפועלות בלאסה. את כל הארגון עשיתי לפני שיצאנו מהארץ כדי למזער את זמן ההכנות בקטמנדו. למרות קשיי השפה והפרוצדורות הנדרשות כדי להוציא את האישור לטיבט, המערכת פעלה היטב ובסופו של דבר קיבלנו את האישור לידנו כמה שעות לאחר שנחתנו בקטמנדו.

אין ברירה צריך סוכנות נסיעות

בטיבט ובסין פועלות מעל 100 סוכניות המספקות למטיילים חבילות הכוללות מדריך צמוד, רכב, מלונות ואישור הכניסה לטיבט. לא רצינו להצטרף לטיול סטנדרטי, אלא העדפנו לבנות בעצמנו את המסלול בהתאם ללוחות הזמנים שלנו. יחד עם הסוכנת, גיבשנו מסלול בן חמישה ימים שכלל יום וחצי בלאסה, יום בגיאנצה, יום בשיגצה ועוד חצי יום נוסף בלאסה לפני טיסת ההמשך. המדריך של חברת הטיולים קיבל את פנינו בשדה התעופה, דאג לנו לאורך כל השהות בטיבט וליווה אותנו חזרה לשדה התעופה כאשר עזבנו את טיבט. מלבד אוכל, טיפ למדריך ולנהג ומזכרות, הכל היה כלול במחיר ששילמנו לסוכנות הטיולים הסינית. 5 ימים מלאים לשני אנשים עם מדריך וג'יפ פרטי עלו לנו 2,000 דולר. סוכנות הנסיעות עימה עבדנו נקראת Access Tibet ולסוכנת שעבדנו מולה קוראים ננסי. למרות קשיי השפה במיילים, קיבלנו מהם שירות טוב, אך מאחר שלא היו לנו תקלות ואירועים לא צפויים בטיול, השירות שלהם לא ממש עמד במבחן. המלצתי היא לא לבחון אותם, כי לתחושתי יהיה להם קשה לעמוד בסטנדרטים של שירות מערבי. עדיף להישאר עם המסלולים הסטנדרטיים ולא לחרוג יתר על המידה ממה שהם מציעים. אני לא בטוח שהם ערוכים להתמודד עם אירועים בלתי צפויים. רמת הציפיות שלנו לא הייתה גבוה. לא ביקשנו מהם להרחיב את המסלול מעבר למה שהיה נקוב בהסכם ביננו.

כיצד להוציא אישור כניסה לטיבט וויזה לסין

כאמור, כדי לקבל אישור כניסה לטיבט מנפאל צריך לפעול באמצעות סוכנות נסיעות. לאחר שסגרנו עם הסוכנות על מסלול והמחיר, שלחנו להם במייל תמונות של הדרכונים שלנו, כחודש לפני הטיסה לקטמנדו. על סמך התמונה של הדרכן הם הוציאו לנו את הפרמיט עוד לפני שגענו לקטמנדו. כאשר נחתנו בקטמנדו, נסענו לסוכן הנסיעות המקומי איתו פועלת הסוכנות הסינית, ואספנו את האישורים. למעשה, לא היינו צריכים כלל ללכת לקונסוליה הסינית בנפאל וכל התהליך של קבלת הפרמיט היה נוח ומהיר יחסית ואינו תלוי בשעות הפתיחה של הקונסוליה.

אצל הסוכן הנפאלי, נדרשנו למלא טפסים, לצרף תמונות פספורט, לשלם לו בנפרד 85 דולר עבור כל פרמיט. מילוי הטפסים נעשה אצלו בסוכנות, והפרמיט ניתן לנו מיד לאחר שהגשנו לו את הטפסים והכסף. תהליך מוזר מעט, אבל זה עבד. קיבלנו ממנו שני העתקים של הפרמיט, העתק אחד נלקח על ידי פקיד ההגירה הסיני בשדה התעופה בלאסה, וההעתק השני נלקח על ידי פקיד ההגירה בשדה התעופה בשנגחאי, כאשר עלינו על המטוס חזרה ארצה. בלי הפרמיט לא היינו יכולים לעלות על המטוס ללאסה, שכן בדלפק הצ'ק-אין דרשו לראות אותו. הפרמיט היה למעשה תחליף לויזה הסינית. הוא אפשר לנו להסתובב בטיבט ובסין למשך 15 ימים, כך שלא הוצאנו כלל ויזה לסין בארץ. להבנתי, אין טעם להוציא בישראל ויזה לסין אם הכוונה היא להיכנס לטיבט דרך נפאל, שכן בכניסה לטיבט הסינים מבטלים את הויזה שהוצאה בישראל והפרמיט הופך לויזה התקפה.

לאסה

הגענו ללאסה בטיסה מדהימה מקטמנדו שעברה מעל האוורסט. ממולץ מאוד לשבת בצידו השמאלי של מהטוס כדי לראות את הנוף המדהים. בשדה פגשו אותנו המדריך והנהג ולקחו אותנו ישירות למלון שלנו במרכז העיר, לא רחוק מהמקדש המרכזי (ג'וקנג).

לאסה היא עיר גדולה שעברה בעשרים השנה האחרונות מתיחת פנים סינים אינטנסיבית. היא נקיה, יחסית, מסודרת, וכל אתרי התיירות בה משופצים ונראים מצויין. אומנם העיר איבדה מהקסם הנידח שהיה לה לפני עשרים שנה, אך ההתנהלות בה היום קלה הרבה יותר. יש מסעדות נוחות, יש מלונות טובים, מוניות, ועוד שירותים שלא היו קיימים בעבר. העיר היא מקור משיכה לעולי רגל מכל טיבט. החקלאים והנוודים הטיבטים עובדים בקיץ למחייתם, ובחורף כאשר אין להם הרבה עבודה הם עולים לרגל ללאסה או למקומות נוספים כמו הר קיילאש במערב טיבט. מדהים לראות את כל התלבושות השונות, התכשיטים וקישוטי השיער של עולי הרגל, המאייפנים את האיזור ממנו באו. מעבר למוקדי התיירות הסטנדרטיים כדאי להסתובב גם ברובע המוסלמי של לאסה שנמצא לא רחוק מהג'וקנג לכיוון דרום מזרח.

מסביב ללאסה יש מספר מנזרים מעניינים: סרה, דרפונג וגנדן (שעל שמו קרא נוחי דנקנר את חברת האחזקות שלו). אנחנו לא כללנו את המנזרים האלו במסלול שגיבשנו עם חברת הטיולים כי חשבתי שלא יהיה לנו זמן, אך נראה לי שהיה ניתן בקלות לכלול לפחות שנים מהם (סרה ודרפונג). לפני 20 שנה ביקרתי שם, והיה זה פיספוס מבחינתו לא לבקר שם שוב.

מחלת גבהים

לאסה שוכנת בגובה של 3,600 מטר כך שקיימת סכנה לא מבוטלת לסבול בה מתסמינים של מחלת גבהים. למי שמגיע בטיסה, חשוב מאוד להקצות זמן להסתגלות, במיוחד בלילה הראשון. אני העברתי את הלילה הראשון בחוסר שינה, קוצר נשימה, כאבי ראש ואף הקאות. צריך לקרוא ולהבין מתי מדובר במצב חירום, אך גם לא להתרגש יתר על המידה. הפתרון הוא מנוחה, שתיה מרובה והמתנה שהגוף יסתגל לגובה. זוגתי למשל לא סבלה משום תסמין ולא נדרשה לזמן הסתגלות. יומים לאחר מכן, כאשר עלינו לגובה של 4,000 מטר בגיאנצה, שוב סבלתי מסתמיני מחלת גובה, אך רק לשעה קצרה עד שעבר.

צ'אנגדו

בצ׳אנגדו היינו יום וחצי בלבד. עשינו שם סוג של קונקשיין ארוך בטיסה מלאסה לשנגחאי. לעצירה זו היו שתי מטרות: לאכול כמה שיותר אוכל סיצ׳ואני ולראות פנדות. צ׳אנדו היא בירת סיצ׳ואן וידועה באוכל הייחודי והחריף שלה. המאכל הקלאסי המקומי הוא Hot pot שטובלים בו שיפודים של כל מיני דברים. הסיר עצמו מלא במין מרק צ׳ילי רותח וחריף אש, המספק חוויה של אוכל חם וחריף והזעה מעל סיר רותח. מלבד זאת יש המון אוכל רחוב ושני איזורים תירותיים עם בתי תה, דוכנים ושוב אוכל.

כחצי שעה נסיעה ממרכז העיר נמצא פארק פנדות בו מרביעים ומגדלים פנדות כדי לשחררם בטבע. על הדרך הסינים הפכו את הפארק למרכז תיירותי ענק ומתוקתק. זה בפרוש לא גן חיות אלא זה מין ספארי הליכה. ראינו עשרות פנדות מכל המינים והגדלים. כדאי להגיע עד תשע וחצי בבוקר כדי לראות את הדובים בשעות ההאכלה. חוויה שלא כדאי לפספס.

שנגחאי

שנגחאי הולכת ונעשית דומה לטוקיו. היא מסודרת, נקיה, יש לה רכבת תחתית מצויינת, משולטת היטב באנגלית ומלאה בחנויות ומסעדות. גדת הנהר, או הבונד, הוא מרכז העיר ממנו יוצא מדרחוב הקניות הגדול ננג'ינג. גם עבור מי שאינו מתלהב מקניות, כדאי לקחת מלון באיזור ננג'ינג בין הבונד במזרח ובין רנמין (Renmin) פארק במערב. חשוב שהמלון יהיה בקרבת תחנת רכבת תחתית, כדי שיהיה קל להגיע משדה התעופה למלון וחזרה. שדה התעופה נמצא יחסית רחוק מהעיר, כך שנסיעת מונית ממנו למרכז העיר היא יקרה יחסית (כ-200 יואן). מהשדה יש רכבת מצויינת (Maglev) שמחברת את שדה התעופה פודונג עם תחנת רכבת מרכזית ממנה ניתן לקחת תחתית למרבית חלקי העיר. אנחנו שהינו בעיר ארבה ימים וחצי. זה היה מעט יותר מידי. לאחר מעשה, הייתי מוותר על יום בשנגחאי לטובת יום נוסף בטיבט או בצ'נגדו.

אינטרנט

מצד אחד הסינים מחוברים לאינטרנט באותה אדיקות כמו בכל העולם המערבי. מנגד, האינטרנט הסיני הוא שונה מזה שאנחנו מכרים, שכן אין בסין גישה לשירותי רשת קריטיים עברנו כמו גוגל, פייסבוק, אינסטגראם, טוויטר ועוד (וואטסאפ והשירותים של אפל ומיקרוסופט עבדו בסין נכון לאפריל 2015). עבורנו זו הייתה מכה לא קטנה, שכן אנחנו עושים שימוש מאוד אינטנסיבי בשירות המפות והאחסון תמונות של גוגל, שהיה חסום במרבית סין (מלבד בצ'נגדו). הג'ימייל עבד באיטיות, אבל עבד. נאלצנו לחפש בבינג, ולהשתמש במפות של אפל, שהן הרבה פחות טובות מאלו של גוגל. שווה לנסות שירותים מקומיים כמו אלו של עליבאבא, אך אני מניח שמי שלא יכול להתנהל בסינית לא ימצא בהן פיתרון חליפי טוב.

בלאסה קניתי כרטיס סים מקומי עבור מכשיר הסלולר. עלות חבילה של 1 ג'יגה של גלישה סלולרית הייתה כ-100 יואן (החבילה והעלות החד פעמית עבור כרטיס הסים). מדובר בחבילה המשולמת מראש, כך שאין התחייבות. עם זאת, הסינים דורשים תעודה מזהה. המדריך הטיבטי שלנו עזר לנו לרכוש את הסים, ונידב את התעודה המזהה שלו. אני לא בטוח שאפשר לרכוש סים עם תעודה זרה. שווה לנסות. אנחנו רכשנו את הסים בחברת צ'יינה יוניקום. הקליטה הייתה טובה בטיבט ולאחר מכן גם בצ'נגדו ושנגחאי. 1 ג'יגה הספיק שלנו לשבועיים, אך יש לזכור כי השתמשנו פחות באינטרנט הסלולרי בהשוואה לטיולים אחרים, שכן לא היו שירותים כמו גוגל ופייסבוק. בבתי מלון יש אינטרנט אלחוטי חינם. בדרך כלל מהירות הגלישה היא סבירה.

טיסות פנים בסין

רכשנו שלוש טיסות פנים בסין (קטמנדו-לאסה, לאסה-צ'נגדו וצ'נגדו-שנגחאי) במחיר מצטבר לא זול של כ-800 דולר לאדם. היה לי חשוב להזמין הכל מראש, מוקדם ככל הניתן, כדי לא להתקע ללא טיסות. ההזמנה מראש, הייתה אחת הסיבות שעלות הטיסות הייתה כל כך גבוהה. הסתבר לי שכחודש לפני מועד הטיסות, נפתחו עוד טיסות על הקווים והמחיר ירד. אני מניח שאין כאן חוקיות, ויתכן שהדבר גם תלוי בעונות הטיולים, אך הנסיון שלנו מצביע כי לא כדאי להזמין הרבה זמן מראש, לפחות לא בקווים הפופולאריים, ושווה לחכות למועד הקרוב יותר לזמן הטיסה. יש כאן צ'אנס, אך החיסכון יכול להיות מהותי. ואנחנו הזמנו ב-priceline אך שווה לבדוק את האתרים הסינים eLong ו-cTrip. מהניסיון שלנו, חברות התעופה הסיניות פעלו היטב. לא הייתה לנו שום בעיה עם הכרטיסים, הטיסות יצאו בזמן, המטוסים חדישים ונוחים והשירות מצויין.

כסף, עלויות וקניות

סין הרבה פחות זולה ממה שחשבנו. אומנם מחיר ארוחה הוא שליש או אפילו רבע מישראל, ומחיר מונית הוא חצי מישראל, אך המחיר של מלונות שלושה וארבעה כוכבים בערים הגדולות הוא מעל 100-120 דולר לילה. יש לומר כי המלונות הטובים בסין גם מספקים שירות מצויין. בצ'נגדו למשל גרנו באחד המלונות הטובים שהיינו בהם - Fraser Suites והמחיר לא היה בשמיים. זה היה סטודיו בקומה 26 שכלל מטבחון ומכונת כביסה - בדיוק מה שהיינו צריכים אחרי שבוע מחוץ לבית.

מרכזי הערים הגדולות בסין הפכו בשנים האחרנות לקניון אחד גדול, עם רחובות עצומים של חניות וקניונים חדשים. מדובר בכל המותגים המובלים בעולם, ועוד כמה מותגי בגדים אסייתים מקוריאה וסין, שפחות מוכרים במערב. בכל מקרה, המחירים לא היו זולים במיוחד, גם מחירם של המותגים המקומיים שהיו איכותיים לא פחות מהמותגים המערביים. מותגים מערביים כמו ניו באלנס, גאפ, זארה ואחרים היו יקרים יותר מארה"ב. גם המותגים היפאנים, מוג'י ויוניקלו, היו יקרים יותר מטוקיו או ניו יורק.

יש כמובן את קניוני העודפים והחיקויים, בהם ניתן למצוא בגדים ונעליים במחירים נמוכים, אך גם שם - כאשר האיכות של המוצר גבוה יותר, המחיר מגיע כבר לרמות גבוהות יחסית. לא רחוק המהמלון שלנו בשנגאי היה קניון גדול של עודפי בגדים - בעיקר בגדי מעצבים קוריאנים שמיוצרים בסין. הסחורה הייתה באיכות טובה, אך לא זולה כמו שחשבנו. גם בתחום מוצרי חשמל לא מצאנו מציאות. יש הרבה מוצרים פשוטים כמו מטענים וכיסויים לסמארטפונים, אך לא משהו זול יותר או איכותי יותר ממה שניתן לקנות בקלות וללא דמי משלוח בעליבאבא.

במרבית המלונות והמסעדות בסין מקבלים כרטיסי אשראי, אך חשוב לוודא זאת. מזומן מקומי ניתן בקלות יחסית להוציא בכספומטים הרבים שפזורים בערים הגדולות. בכל הכספומטים יש תפריט באנגלית, אך לא בכולם ניתן להוציא כסף. אנחנו השתמשנו בעיקר עם הכספומטים של Bank of China, הפזורים בכל המדינה. כמובן בכל מחוז יש בנק מקומי, אך לא בטוח שניתן למשוך שם כסף. בכל מקרה, מציאת כספומטים לא הייתה בעיה רצינית במיוחד. כאשר יצאנו מהערים הגדולות וטיילנו בגיאנצה ושיגצה בטיבט, הצטיידנו במזומנים מלאסה. לא מצאנו צורך רב במיוחד לדולרים במזומן.